כללי

1. לפני שתי בקשות של המבקשים.

הבקשה האחת היא לצרף את המבקשות 1-2 (להלן: "המבקשות") כבעלות דין בהליך.

הבקשה השניה היא לעכב את ההליכים בתביעה נוכח קיומה של תנית בוררות.

2. ברקע הבקשות תביעה בסך של 16 מיליון ₪ שהגישו המשיבות נגד המבקש 3 (להלן: "המבקש") הנסמכת על הסכם שנערך ונחתם באשדוד ביום 18.4.12 בבית הרב יאשיהו פינטו (להלן: "ההסכם"), ולפיו ירכוש המבקש תמורת 4.5 מיליון דולר את אחזקותיהן של המשיבות במבקשת 2, שהיא חברה אמריקאית. המשיבות טענות בתביעתן כי המבקש הפר את ההסכם, ודורשות את התשלום המגיע להן על פיו.

3. בבקשה הוסבר כי המבקשת 2 היא בעלת כלל המניות של חברה אמריקאית אחרת אשר רכשה מלון בניו יורק (להלן: "המלון"), וכי עסקת רכישת הזכויות במלון לא התבצעה באופן ישיר, אלא באופן בו כלל השותפים בעסקה, לרבות המשיבות (אך לא המבקש) רכשו בזמנו זכויות במבקשת 2, כל אחד מהם לפי חלקו בהשקעה הכוללת.

כן צוין בבקשה כי המבקשת 1 היא חברה אמריקאית שבבעלות המבקש ושותפו, והיא אחת מבעלי האחזקות במבקשת 2 וכן מנהלת של המבקשת 2.

בקשה לצירוף המבקשות כבעלות דין

4. בבקשה נטען כי צירוף המבקשות להליך הכרחי, שכן תביעת המשיבות עוסקת בזכויות במבקשת 2 ובהעברתן למבקש, ולכן לכל החלטה של בית המשפט תהיה השפעה על המבקשת 2 ועל המבקשת 1, בהיותה בעל זכויות במבקשת 2 ומנהלת אותה.

כן נטען כי סוגיית העברת זכויות במבקשת 2, ניהולה והתחייבויות השותפים בה מוסדרים באופן בלעדי ומוחלט במסגרת הסכם ניהול שנחתם בין בעלי הזכויות במבקשת 2 (להלן: "הסכם הניהול") אשר נחתם גם על ידי המשיבות, והן מתעלמות מהוראותיו או מפרשות אותו בצמצום ובמגמתיות, כך שהמבקשות מחויבות לפעול לצירופן להליך במסגרת בקשה זו, על מנת לשמור על זכויות כלל השותפים ועל קיומו המלא והתקין של הסכם הניהול.

הדברים מקבלים משנה תוקף, באשר המבקש אינו צד להסכם הניהול, ואינו בעל זכויות במבקשת 2, ולפיכך הוא נעדר סמכות לפעול לטובת קיומו של הסכם הניהול.

כן נטען כי ניתן לצרף צד מעונין להליך משפטי, אם הוכח שיש לו אינטרס ישיר בהליך אשר עלול להיפגע כתוצאה מההליך, וכי צירוף המבקשות הכרחי על מנת שניתן יהיה להכריע ולפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות המונחות לפתחו של בית המשפט.

5. המשיבות טענו בתגובתן כי לא צורפה הסכמת המבקשות לצירופן להליך, וכי מתבקשת הצגת יפוי הכוח שניתן על ידי המבקשות לבאי כוחן, המייצגים גם את המבקש, שכן למיטב ידיעת המשיבות, המבקשת 2 נמצאת בהליך של הקפאת הליכים (Chapter 11) ומונה לה נאמן על ידי בית משפט בארצות הברית.

לגוף העניין, המסמך המרכזי שבמחלוקת הוא ההסכם (מיום 18.4.12), ולא הסכם הניהול. המבקשות לא היו צד להסכם, ואין הן יכולות לתרום דבר למחלוקת בעניינו. ההסכם איין את ההסכמים הקודמים בין הצדדים. ככל שבית המשפט יסבור כי יש לבחון סעיפים כלשהם בהסכם הניהול, הרי הסכם הניהול צורף לכתב התביעה, ואין צורך בצירוף המבקשות לשם כך. אין מקום לצרף נתבעים נוספים, כאשר התובע אינו חפץ בכך, ולא ניתן לכפות על תובע לתבוע מי שהוא אינו מעוניין לתובעו.

6. בתשובה לתגובה טענו המבקשים כי הסכם הניהול תקף ומחייב את הצדדים לו. הוא לא בוטל ולא אוין. כל העברת מניות חוסה תחת הסכם הניהול וחייבת להתבצע בהתאם להוראותיו. כך גם לגבי ההתחייבות הנטענת של המבקש בהסכם (מיום 18.4.12) לרכוש את מניות המשיבות במבקשת 2. מאחר שנשוא ההסכם הוא העברת מניות במבקשת 2, ברי כי יש למבקשות עניין בו. המבקשת 2 יכולה לתרום רבות לבירור האמת וכן לגבי הדרך בה התחייבו המבקשות לבצע העברת מניות במבקשת 2, בהתאם להוראות הסכם הניהול.

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו לאחריה נחה דעתי כי דינה להידחות.

8. ראשית, אציין כי המבקשים לא התייחסו בתשובתם לתגובה לטענה בדבר הימצאותה של המבקשת 2 בהקפאת הליכים בארצות הברית ובדבר מינוי נאמן לחברה, ולא צירפו גם את יפוי הכוח שהתבקש צירופו. דומה כי אי ההתייחסות ואי הצירוף אומרים דורשני.

9. אך גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

אמנם, אני מקבל את טענת המבקשים כי צד שיש לו אינטרס ממשי וישיר בתוצאות ההליך והוא יכול להיפגע מההכרעה בו, או שיש חשיבות לכך שההכרעה באותו הליך תהווה מעשה בית דין גם לגביו, יכול לבקש להצטרף כצד להליך, ובקשתו תיבחן בחיוב. בעניין זה, איני רואה חשיבות רבה לשאלת סיווגו של אותו צד כ"תובע" או "נתבע", או שמא לא יימנה באחת הקטגוריות הנ"ל.

מקובל עלי גם, כי יש קושי לקבל את טענת המשיבות כי הסכם הניהול אוין על ידי ההסכם (מ-18.4.12), באשר צדדים רבים להסכם הניהול לא היו צדדים להסכם מ-18.4.12, והסכם הניהול אף לא הוזכר בו.

10. עם זאת, כאשר אני בוחן את הפלוגתאות בהליך הנוכחי, הרי הפלוגתא המרכזית הקיימת בו היא לעניין ההסכם מיום 18.4.12 ופרשנותו, כמו גם לעניין טענות אילוץ שהועלו על ידי המבקש, באשר לחתימתו על אותו הסכם.

11. ההסכם מיום 18.4.12 קובע כי המבקש ישלם למשיבות סך של 4.5 מיליון דולר בתנאים שנקבעו שם, תמורת אחזקותיהן של המשיבות במבקשת 2.

12. עיינתי בבקשת הרשות להגן ולא מצאתי טענת הגנה של המבקש בדבר יכולתן או אי יכולתן של המשיבות להעביר למבקש את אחזקותיהן במבקשת 2, כטעם לאי ביצוע ההסכם (מיום 18.4.12) על ידו.

מקובל עלי כי פרק 8 להסכם הניהול קובע הוראות שונות לגבי העברת זכויות/מניות במבקשת 2, אך כאמור לא נטענה טענה בעניין זה במסגרת בקשת הרשות להגן.

13. גם אם הייתה נטענת טענה מעין זו, לא היה מקום לקבל את בקשתן של המבקשות להצטרף להליך.

הטעם לכך הוא כי ההכרעה בתובענה זו כוחה יפה בין המבקש לבין המשיבות בלבד. ההכרעה לא תהווה מעשה בית דין בין המשיבות לבין המבקשות, במיוחד כאשר המבקשות ביקשו להצטרף להליך והמשיבות התנגדו לכך. כך, לדוגמא, היה וייקבע, למשל, כי על המבקש לשלם למשיבות את הסכום שהתחייב לשלמו עבור אחזקותיהן במבקשת 2, וכי על המשיבות להעביר אליו את אחזקותיהן במבקשת 2, לא יהא בהכרעה זו משום חיוב המבקשות לאשר את ההעברה, שלא בהתאם לכללי הסכם הניהול. גם אם ייקבע כי הסכם הניהול בטל מסיבה כלשהי (וכבר ציינתי לעיל כי יש קושי רב בהעלאת טענה זו על ידי המשיבות), לא יהווה הדבר מעשה בית דין כלפי המבקשות, נוכח האמור לעיל.

14. העולה מהאמור לעיל הוא כי אין סיכון למבקשות, והן לא ייפגעו מההכרעה בתביעה זו.

15. יכולתן של המבקשות לתרום לחקר האמת בהליך זה, כנטען על ידן, שנויה במחלוקת, ומכל מקום, אין בטענה זו שלהן כדי להביא לצירופן כבעלות דין, שעה שהמשיבות (התובעות) מתנגדות לכך.

16. עוד יצוין כי היה בידי המבקש להעלות בבקשת הרשות להגן את הטענות בקשר להסכם הניהול ויכולתן או אי יכולתן של המשיבות להעביר אליו את אחזקותיהן במבקשת 2. המבקש הוא אחד הבעלים במבקשת 1, שהיא צד להסכם הניהול, וניהלה או מנהלת את המבקשת 2, וכפי שמצטייר, מעורה היטב בכל העניינים והנושאים הקשורים לתביעה זו. בפועל, לא עשה כן.

17. אשר על כן, בקשת המבקשות לצירופן כבעלות דין בהליך נדחית.

בקשה לעיכוב הליכים עקב הסכם בוררות

18. המבקשים טוענים כי הסכם הניהול כולל סעיף בוררות לפיו כל מחלוקת הנוגעת למבקשת 2 ו/או להסכם הניהול תידון ותוכרע בבורות בפני הרב יאשיהו פינטו (להלן: "הרב פינטו"), וכי מכיוון שהליך העברת הזכויות במבקשת 2 נשוא ההסכם מ-18.4.12 מוסדר בהסכם הניהול, יש לפעול לפי הוראות הסכם הניהול ולהעביר את המחלוקת לבוררות בפני הרב פינטו. צורפה אף חוות דעת של עו"ד מארה"ב לפיה המחלוקת נשוא התביעה חוסה תחת הוראות הסכם הניהול, ומחויבת להתברר בהליך בוררות בפני הרב פינטו.

19. המשיבות התנגדו לבקשה וטוענות בתגובתן כי הטענה בדבר קיום תנית בוררות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה (בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום), ואף לא לאחר מכן, במסגרת בקשת הרשות להגן שהוגשה בתיק. כמו כן, טענו המשיבות כי התביעה הוגשה בגין הפרת ההסכם מיום 18.4.12 בו אין כל תנית בוררות.

עוד נטען כי כיום אין הרב פינטו יכול לשמש בורר אובייקטיבי, שכן מנהלי המשיבות נחשבים בעיניו סוררים עקב החשיפה התקשורתית שניתנה לסכסוך בין הצדדים.

20. בתשובה לתגובה טענו המבקשים כי אין לבוא בטענות למבקש על שלא פעל באופן אקטיבי לקיום בוררות, כיוון שאינו צד להסכם הניהול בו קבועה תנית הבוררות, אך אין בכך כדי לגרוע מנכונותו להצטרף להליך הבוררות.

עוד נטען כי הסכסוך נוגע להעברת המניות במבקשת 2 ולכן חלה תנית הבוררות שבהסכם הניהול.

כן נטען כי החשיפה התקשורתית היא פרי יוזמת מנהלי המשיבות במטרה להכשיל את הרב פינטו מיכולתו לשמש כבורר בסכסוך.

21. לאחר עיון בטענות הצדדים, יש לדחות גם את בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים עקב תנית הבוררות.

22. הבקשה לצירוף המבקשות כבעלות דין בתובענה נדחתה, והמבקש אינו צד להסכם הניהול, ולכן אין מקום להפעלת סעיף הבוררות שבהסכם הניהול.

בנוסף, הטענה בדבר תנית הבוררות לא עלתה בהזדמנות הראשונה (בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום ובקשת הרשות להגן), וגם מטעם זה יש לדחותה.

זאת ועוד, הסכסוך בין הצדדים מתייחס להסכם מיום 18.4.12 ולא להסכם הניהול, כך שתנית הבוררות אינה חלה בענייננו. בעניין זה מכריע בית המשפט ולא חוות דעת של עו"ד מארה"ב. בכך טעם נוסף לדחיית הבקשה.

23. מכל הטעמים דלעיל הבקשה לעיכוב ההליכים עקב תנית הבוררות שבהסכם הניהול – נדחית.

המבקשים ישלמו ביחד ולחוד למשיבות את הוצאות שתי הבקשות בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.