המבקש כלל בבקשה שבכותרת שלוש בקשות שונות, ולאחר קבלת התגובות הנדרשות אדון בהן אחת לאחת.

בקשה ליתן למבקש רשות להתגונן ללא צורך בדיון

1. המבקש סומך בקשתו על תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א) הקובעת:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

המבקש טוען כי די בתשתית שהוצגה בבקשת הרשות להגן, בסכום התביעה הגבוה ובכך שעל המבקש להגיע לדיון מארה"ב, דבר הכרוך בעלויות גבוהות, על מנת ליתן רשות להגן ללא צורך בדיון.

2. המשיבות התנגדו לבקשה. הן טענו כי יש לחייב חקירת המבקש על תצהירו וכי הן משוכנעות שלאחר החקירה יוכל בית המשפט להתרשם כי הגנת המבקש היא הגנת "בדים".

3. תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות כיום שלא לקיים דיון בבקשת הרשות להגן, וליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד, אף ללא צורך בטעמים מיוחדים. הכלל הוא אמנם כי על המצהיר להיחקר על תצהירו, אך אם משתכנע בית המשפט כי החומר המצוי בפניו מאפשר היעתרות לבקשה ללא דיון, רשאי הוא להורות כן, כשאחד השיקולים הוא גם ייעול הדיון (ר' ע"א 1264/08 סלאמה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 27.4.08).

4. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שצורף אליה, נחה דעתי כי יש ליתן רשות להגן בגינה על יסוד הבקשה וללא צורך בקיום דיון ובחקירת המצהיר.

הטעם המרכזי לאמור לעיל הוא כי המסמך המרכזי עליו נסמכת התביעה, ולפיו התחייב המשיב לרכישת מניות בסכום של 4.5 מיליון דולר מהמשיבים הוא מסמך, אשר מתוכנו מתעוררות שאלות לגבי תוקפו.

הכוונה היא לסיומת המסמך בה נכתב כי "הסכם זה יוותר בידיו הנאמנות של עו"ד אבו צחי ולא יעשה בו שום שימוש".

עוד בהחלטה מיום 19.1.14 שדחתה את בקשת המבקש לביטול היתר המצאה נקבע כי:

"אין מקום לקבוע בשלב זה של הדיון כי התוספת הנזכרת לעיל שוללת את תוקף ההסכם או את יכולת מי מהצדדים לתבוע על פיו, ויהא צורך לשמוע ראיות בעניין זה".

המשיבות מוסרות בתגובתן לבקשה את פרשנותן לסיומת האמורה, ולפיה הכוונה הייתה שההסכם יישאר בידי עו"ד אבו עד מועד התשלום הראשון, וכי לא ייעשה בו שימוש מוקדם לכך.

עדיין, כדי לבחון נכונות פרשנות זו יהא צורך בשמיעת ראיות ולא תספיק לכך חקירת המבקש, אלא יהא צורך לשמוע, עדים נוספים, לרבות עדים חיצוניים.

5. די באמור לעיל כדי ליתן למבקש רשות להגן אף ללא צורך בדיון.

6. אציין כי המבקש מוסיף בתצהירו טענות נוספות לגבי תוכן ההסכם המלמד לדבריו על העדר תוקפו (ר' סעיף 35 לתצהיר), ואף טענות אלה מצדיקות מתן רשות להגן.

7. המבקש מוסיף וטוען גם כי נאלץ לחתום על המסמך תחת איומים ממשיים כולל איומים פיזיים על חייו, על ידי בעלי המשיבות, נסים ביטון ומיכאל אבידן, בניסיונם לגבות ממנו כספים שהשקיעו בחברה אמריקאית, כשאותם איומים נעשו בהשתתפות עבריינים ובריונים שהוזמנו על ידם כדי להכריח את המבקש לחתום על המסמך (ר' סעיפים 34-35 לתצהיר). טענות אלה וכן טענות לעושק ואילוץ, תואנות שווא, אמצעים בלתי כשרים, איומים ולחצים כלפי הרב פינטו, נטענו גם בסעיפים 28-29 לתצהיר. טענות אלה מצדיקות אף הן מתן רשות להגן, אלא שרמת הפירוט שלהן אינה מספקת, ולפיכך תותנה מתן רשות להגן בהמצאת תצהיר מפורט, כפי שייקבע בהמשך.

8. טעם נוסף להיעתרות לבקשת המבקש בעניין זה הוא הצורך בהגעתו מארה"ב שם הוא מתגורר, דבר הכרוך בעלויות רבות.

9. לפיכך ניתנת למבקש רשות להגן ללא צורך בדיון בבקשת הרשות להגן. תצהירו שצורף לבקשת הרשות להגן יהפוך לכתב הגנה.

עם זאת, על המבקש להמציא לבית המשפט ולמשיבות תוך 14 יום תצהיר שבו יפרט כדבעי את טענות האיומים, האילוץ, העושק, האמצעים הבלתי כשרים, תואנות השווא, הן כלפיו והן כלפי אחרים, והכוונה היא לאירועים אשר הביאו אותו לחתום על ההסכם שצורף כנספח "ג" לכתב התביעה. על המבקש לפרט באופן מלא את האירועים אליהם הוא מתייחס ומהותם, כולל פירוט עובדתי מדויק, את מועדי כל אחד ואחד מהאירועים הנ"ל, את זהות המאיימים ומפעילי הלחצים והאמצעים הבלתי כשרים, וכלפי מי הופנה כל אחד ואחד מהאיומים והאמצעים הבלתי כשרים.

אם יומצא תצהיר מפורט כאמור לעיל, ייחשב הוא כחלק מכתב ההגנה, והאמור בו יבוא במקום התיאור הכללי שבתצהיר שצורף לבקשת הרשות להגן.

אם לא יומצא האמור לעיל, יימחקו הטענות שנזכרו בסעיף 7 ובסעיף זה לעיל מכתב ההגנה, והמבקש לא יהא רשאי עוד להעלותן.

בקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות

10. המשיבות התובעות הן שתי חברות ישראליות.

בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, על חברה תובעת להוכיח כי יהא ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע [ר' גם רע"א  10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע'מ נ' בנק הפועלים בע'מ (11.02.2009)].

המשיבות טענו כי מדובר בחברות פעילות, וכי בעלי מניותיהן ה"ה אבידן וביטון, הם אנשי עסקים אמידים וידועים.

דא עקא, כי המשיבות לאו הוכיחו כי יהא ביכולתן לשלם הוצאות שייפסקו נגדן, ככל שייפסקו. טענות כי בעלי מניותיהן הינם אמידים אינן מסייעות בעניין זה, והן אף לא הוכחו.

המשיבות לא הוכיחו גם כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובן בהפקדת ערובה להוצאות.

11. באשר לגובה הערובה, הרי התחשבתי בשיקולים השונים, ובהם קיומו של הסכם חתום על ידי הנתבע מחד, ובבעייתיות הלכאורית הקיימת בו מאידך, במגוריו של המבקש בחו"ל, בסכום הגבוה של התביעה (16 מיליון ₪), ובכך שהתביעה אינה מצטיירת כתביעה שבירורה מורכב או מסובך.

12. בהתחשב בכלל השיקולים הנ"ל מצאתי מקום לחייב את התובעות להפקיד במזכירות בית המשפט ערובה להוצאות בסכום של 100,000 ₪ תוך 30 יום. ניתן גם להפקיד ערבות בנקאית על הסך הנ"ל צמודה למדד, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן, תוך פרק הזמן שנזכר לעיל.

בקשה לחייב את המצהיר מטעם המשיבות להתייצב בבית המשפט להיחקר על תצהירו

13. המבקש עתר להזמין לחקירה את מר ביטון שמסר תצהיר שצורף לבקשת המשיבות להמצאת התביעה מחוץ לתחום.

14. הדיון בבקשה הנ"ל הסתיים זה מכבר, ולא מצאתי כל בסיס לבקשה זו, והיא נדחית.

כללי

15. תוך 30 יום יחליפו הצדדים תצהירי גילוי מסמכים כלליים ביניהם.

16. תוך 14 יום לאחר מכן יעביר כל צד למשנהו את דרישותיו המקדמיות וייענה עליהן תוך 20 יום לאחר מכן.

צד שלא בא על סיפוקו, יגיש בקשה מתאימה תוך 20 יום מחלוף המועדים הנ"ל ותגובות יוגשו במועדים הקבועים בתקנות.

17. ימי פגרות נמנים במניין כל המועדים הנ"ל.

18. בהתחשב בלוח הזמנים הנ"ל, נקבע קדם משפט ליום 3.11.14 שעה 8:30.

19. המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.