לפני בקשה למחיקת תצהיר משלים שהוגש על ידי הנתבע.

1. עסקינן בתביעה כספית בסך 16 מיליון ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר, ונסמכת על הסכם אשר נערך ונחתם באשדוד ביום 18.4.12 בבית הרב פינטו, לפיו ירכוש הנתבע את אחזקותיהן של התובעות בחברה אמריקאית שבבעלותה מלון בניו יורק, ארה"ב תמורת 4.5 מיליון דולר. התובעות טוענות כי הנתבע הפר את ההסכם.

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן בה העלה טענות שונות.

ביום 22.5.14 ניתנה החלטה (להלן: "החלטת בית המשפט") לפיה תינתן רשות להגן על יסוד הבקשה וללא צורך בקיום דיון ובחקירת המצהיר (ר' תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

3. בסעיף 7 לאותה החלטה נסקרו, בין היתר, גם טענות ספציפיות של הנתבע בבקשת הרשות להגן, לפיהן "נאלץ (הנתבע – י.ק.) לחתום על המסמך תחת איומים ממשיים כולל איומים פיזיים על חייו, על ידי בעלי המשיבות, נסים ביטון ומיכאל אבידן, בניסיונם לגבות ממנו כספים שהשקיעו בחברה אמריקאית, כשאותם איומים נעשו בהשתתפות עבריינים ובריונים שהוזמנו על ידם כדי להכריח את המבקש לחתום על המסמך (ר' סעיפים 34-35 לתצהיר). טענות אלה וכן טענות לעושק ואילוץ, תואנות שווא, אמצעים בלתי כשרים, איומים ולחצים כלפי הרב פינטו, נטענו גם בסעיפים 28-29 לתצהיר"

בהמשך נקבע כי "טענות אלה מצדיקות אף הן מתן רשות להגן, אלא שרמת הפירוט שלהן אינה מספקת, ולפיכך תותנה מתן רשות להגן בהמצאת תצהיר מפורט, כפי שייקבע בהמשך".

ואכן, בסעיף 9 לאותה החלטה נקבע כך:

"...על המבקש להמציא לבית המשפט ולמשיבות תוך 14 יום תצהיר שבו יפרט כדבעי את טענות האיומים, האילוץ, העושק, האמצעים הבלתי כשרים, תואנות השווא, הן כלפיו והן כלפי אחרים, והכוונה היא לאירועים אשר הביאו אותו לחתום על ההסכם שצורף כנספח "ג" לכתב התביעה. על המבקש לפרט באופן מלא את האירועים אליהם הוא מתייחס ומהותם, כולל פירוט עובדתי מדויק, את מועדי כל אחד ואחד מהאירועים הנ"ל, את זהות המאיימים ומפעילי הלחצים והאמצעים הבלתי כשרים, וכלפי מי הופנה כל אחד ואחד מהאיומים והאמצעים הבלתי כשרים.

אם יומצא תצהיר מפורט כאמור לעיל, ייחשב הוא כחלק מכתב ההגנה, והאמור בו יבוא במקום התיאור הכללי שבתצהיר שצורף לבקשת הרשות להגן.

אם לא יומצא האמור לעיל, יימחקו הטענות שנזכרו בסעיף 7 ובסעיף זה לעיל מכתב ההגנה, והמבקש לא יהא רשאי עוד להעלותן".

4. לאחר שהוגש תצהירו הנוסף של הנתבע עתרו התובעות וביקשו למוחקו, שכן הוא מהווה לטענתן חזרה על התצהיר שצורף לבר"ל, קיימת בו הרחבת חזית, וכן אינו ממלא אחר החלטת בית המשפט, שכן לא ניתן בו הפירוט אשר נדרש באותה החלטה.

5. הנתבע טען מנגד כי בקשת התובעות כללה טענות עובדתיות אשר לא נתמכו בתצהיר. כן טען כי מילא אחר החלטת בית המשפט ומסר את הפירוט הנדרש, וכי יובאו על ידו עדים להוכחת טענותיו.

6. לאחר שעיינתי בתצהירו הנוסף של הנתבע מיום 11.6.14, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בו כדי לקיים את ההוראות שנסקרו לעיל ואשר ניתנו במסגרת החלטת בית המשפט.

7. יצוין, ראשית, כי בהתאם להחלטת בית המשפט התצהיר הנוסף שנדרש הנתבע להמציא, אמור היה להתייחס אך ורק לטענות האיומים, האילוץ, העושק, האמצעים הבלתי כשרים ותואנות השווא שנטענו על ידו בתצהירו שצורף לבקשת הרשות להגן (להלן: "התצהיר הראשון"), הן כלפיו והן כלפי אחרים, כשהכוונה היא לאירועים שהביאו אותו לחתום על ההסכם מיום 18.4.12.

מהאמור לעיל ומהתצהיר הנוסף שהוגש עולות המסקנות הבאות:

א. הנתבע לא אמור היה לחזור בתצהיר הנוסף על טענותיו בתצהיר הראשון (בסעיף 2 לתצהיר הנוסף העתיק הנתבע את סעיפים 24-30 לתצהירו הראשון).

ב. הנתבע לא היה אמור לכלול בתצהירו טענות ועובדות החורגות מן האמור לעיל. תחת זאת, תיאר בסעיף 3 לתצהירו הנוסף את החלטת בית המשפט מיום 22.5.14, ובסעיף 4 לתצהירו הנוסף הגדיל עשות, והעלה טענות נוספות שאינן מפרטות את אירועי האיומים הנטענים על ידו.

ג. הנתבע היה אמור לפרט רק את האירועים הנטענים על ידו אשר הביאו אותו לחתום על ההסכם מיום 18.4.12, דהיינו אירועים אשר קדמו לחתימת ההסכם הנ"ל, אך תחת זאת ציין בפתח סעיף 5 לתצהירו הנוסף, כי גם לאחר הגשת התביעה ממשיכים מנהלי התובעות (להלן: "ביטון ואבידן") להפעיל נגדו "מהלכי שכנוע כוחניים ואגרסיביים ביותר", וכי גם בימים אלה מאיימים עליו ועל משפחתו עבריינים הפועלים לטענתם מטעם ביטון ואבידן.

8. יש לזכור כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. התצהיר המוגש במסגרת בקשת הרשות להגן אמור לכלול את כל טענותיו של הנתבע נגד התביעה, ואין מקום להתיר לו לכלול טענות נוספות בתצהיר נוסף שנדרש להגישו, ומטרתו ותוכנו היו מוגבלים ומוגדרים.

שעה שהתכנים דלעיל חרגו מההיתר שניתן לנתבע לעניין תצהירו, אין מקום לאפשר לו לכלול תכנים אלה בתצהירו הנוסף.

9. הסעיף בתצהירו הנוסף של הנתבע, שהתיימר ליתן את הפירוט שנדרש הנתבע לתת באשר לטענות האיומים הכלליות שנטענו על ידו בתצהיר הראשון היה סעיף 5 לאותו תצהיר.

יש לזכור כי בהחלטת בית המשפט נקבע כי "על המבקש לפרט באופן מלא את האירועים אליהם הוא מתייחס ומהותם, כולל פירוט עובדתי מדויק, את מועדי כל אחד ואחד מהאירועים הנ"ל, את זהות המאיימים ומפעילי הלחצים והאמצעים הבלתי כשרים, וכלפי מי הופנה כל אחד ואחד מהאיומים והאמצעים הבלתי כשרים".

נבחן להלן את תתי הסעיפים באותו סעיף, אם ענו הם על הנדרש מהנתבע לפי החלטת בית המשפט.

10. סעיף 5.1 לתצהיר הנוסף – בסעיף זה נטען באופן כללי ביותר וללא כל פירוט כי מהלכיהם של ביטון ואבידן נעשו כלפי הנתבע וכלפי הרב פינטו, וכי הם שיסו בו אף את הגב' חבצלת מילר, שותפה בהשקעה במלון. אין בכך כדי למלא אחר דרישת הפירוט שבהחלטת בית המשפט.

11. סעיף 5.2 לתצהיר הנוסף – בסעיף זה נטען באופן כללי ביותר כי ביטון ואבידן שיתפו במהלכי ההפחדה והאיומים אנשים בעלי שם והשפעה, ובכללם אנשים בעלי מוניטין פלילי ואלים. ודאי שאף בכך אין כדי למלא אחר דרישת הפירוט שבהחלטת בית המשפט.

12. סעיף 5.3 לתצהיר הנוסף – הוא הדין באשר לסעיף זה בו נטען כי "פנו אלי ואל הרב, אנשים ש"יעצו" לנו להחזיר למר ביטון את הכספים שהשקיע..."

13. סעיף 5.4 לתצהיר הנוסף – כאן לראשונה, מתאר הנתבע אירוע של איום על ידי אמנון אשטר אשר נטען כי הינו עבריין מוכר ומסוכן, וכי פעל בשליחות ביטון ביחד עם אחיינו מומי ביטון ומקורבו עופר ביטון, במטרה לשכנע את הנתבע לשלם לביטון ולאבידן כספים שאינם מגיעים להם.

למרות נקיבת השמות, אין כאן פירוט עובדתי מדויק שנדרש בהחלטת בית המשפט, כגון, מקום האירוע, ותוכן האיום שהופנה לנתבע. יתרה מזו, נטען כי האירוע היה "לפני כשנתיים", ומאחר שהתצהיר הנוסף נחתם ב-11.6.14, וההסכם לגביו טוען הנתבע כי נחתם בשל האיומים נחתם ביום 18.4.12, הרי האירוע המדובר התרחש לאחר חתימת ההסכם, ולא הייתה לו השפעה על חתימת ההסכם.

14. סעיף 5.5 לתצהיר הנוסף – נטען לאזהרה שקיבל הנתבע מקצין בכיר במשטרת ישראל, שפעל בשליחות ביטון, אך למרות ציטוט של תוכן האיום, לא צוין כלל מתי אירע אירוע זה, באיזה מקום ובאילו נסיבות, ואף כאן לא התקיימה דרישת הפירוט העובדתי המדויק.

15. סעיף 5.6 לתצהיר הנוסף – נטען לאיום דומה על ידי חבר כנסת, ללא פירוט מינימלי כלשהו.

16. סעיף 5.7 לתצהיר הנוסף - נטען באופן כללי ביותר כי הגב' חבצלת מילר הגישה נגד הנתבע תביעות סרק והוציאה דיבתו רעה, והכל בשליחות ביטון אבידן. אף כאן לא ניתן הפירוט הנדרש לפי החלטת בית המשפט.

17. סעיף 5.8 לתצהיר הנוסף – צוינו שמות שלושה אנשים ללא פירוט כלשהו.

18. סעיף 5.9 לתצהיר הנוסף - צוינו שמות שלושה אנשים נוספים ללא פירוט כלשהו

19. סעיף 5.10 לתצהיר הנוסף – צוין כי תומר שוחט שלנתבע סכסוך עסקי עימו משרת בידי ביטון ואבידן כדי לפרסם נגד הנתבע דברי שקר ודיבה בתקשורת. לא ניתנו פרטים כלשהם לגבי מועדי אירועים אלה, פרטי אירועים אלה ותוכן הדיבה, די בכך כדי לקבוע כי הנתבע לא קיים את חובת הפירוט המדויק שהוטלה עליו. נוכח כך, אמנע מלעסוק בשאלה, האם פרסומים באמצעי התקשורת יכולים להוות עילה לטענה בדבר חוסר תקפותו של הסכם שנחתם על ידי הנתבע.

20. סעיף 7 לתצהיר הנוסף – נטען כי הנתבע קרא בעיתון שאחיו של ביטון נתפס על ידי משטרת ישראל כשבידו חומרי חבלה באזור קרוב לבית הורי הנתבע בפתח תקוה.

הטענה לא נטענה במקרה זה באופן מפורש. כמו כן, אין בטענה שנטענה כדי למלא דרישה מינימלית של פירוט מדויק, לרבות מועד האירוע.

21. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע לא קיים את החלטת בית המשפט בדבר מתן פירוט מלא ומדויק לגבי אירועי האיומים שנטענו על ידו.

לא היה צורך בצירוף תצהיר מטעם התובעות לבקשתן, שכן אין להכריע בבקשה זו על יסוד טענות עובדתיות של הצדדים, אלא יש רק לבחון האם התצהיר הנוסף של הנתבע מקיים אחר ההוראות שבהחלטת בית המשפט.

22. תצהיר המוגש במסגרת בקשת רשות להגן חייב לכלול פירוט עובדתי מלא ומדויק של הטענות העובדתיות הנטענות על ידי הנתבע [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (1.11.04)]: "...אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". ר' גם תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, באשר לצורך לפרש פרטים ותאריכיהם בכתב הטענות במקרה של העלאת טענה להשפעה בלתי הוגנת ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים.

רמת הפירוט הנדרשת בבקשת רשות להגן גבוהה מזו הנדרשת בכתב הגנה "רגיל" (אך גם אם היה מדובר בכתב הגנה המוגש בהליך רגיל, היה נדרש פירוט העולה על זה שניתן, כאמור בתקנה 78 לתקסד"א.

יש לזכור גם כי בהעדר פירוט של טענות מסוג זה, מקשה מאד על ההתגוננות מפניהן.

הנתבע לא יקבל רשות להתגונן, לגבי טענות שלא ניתן על ידו פירוט מספיק לגביהן בתצהירו שצורף לבקשת הרשות להגן.

23. תצהירו הראשון של הנתבע לא קיים אחר דרישת הפירוט באשר לעילת האיומים והנלווה אליה, והפעלת הדין הנזכר אליה, חייבה למחוק את טענות האיומים והמעשים בלתי כשרים מתצהירו של הנתבע שהפך לכתב הגנה, וזאת בהעדר פירוט מספק.

חרף האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, ניתנה לנתבע בהחלטת בית המשפט הזדמנות אחת נוספת לתקן את מחדלו, וליתן את הפירוט הנדרש בתצהיר נוסף, וזאת נוכח חומרת הטענות.

23. הנתבע לא ניצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו לפנים משורת הדין, ובתצהירו הנוסף לא ניתן על ידו פירוט מספיק ומספק לטענותיו במישור זה. איני בוחן תצהיר נוסף שהוגש על ידי הנתבע בתגובתו לבקשה, שכן אם לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לפנים משורת הדין להגיש תצהיר מפורט, ובכך להתגבר על הליקוי בתצהיר הראשון, אין מקום ליתן לו הזדמנויות נוספות לתיקון המעוות. בחינה כללית של אותה תצהיר העלתה, בנוסף לכך, כי גם בו לא ניתן הפירוט הנדרש.

24. אשר על כן, וכפי שנקבע בהחלטה מיום 22.5.14, נמחקים מתצהירו הראשון של הנתבע (שהפך לכתב הגנה) הטענות הכלליות בדבר איומים, אמצעים בלתי כשרים, תואנות שווא ולחצים (לרבות רישא לסעיף 24, סעיפים 28-29, סעיף 34 לתצהיר הראשון), שכן לא פורטו דיין.

יישארו על כנם ולא יימחקו שני אירועים בלבד, בדבר איומים ואלימות פיזית כלפי הנתבע, הנזכרים בסעיף 24 לתצהיר הראשון (אירוע מאוגוסט 2011) ובסעיף 26 לתצהיר הראשון (אירוע מחודש מרץ 2012). בהתייחס לשני אירועים אלה, ולהבדיל מהאירועים הנוספים שנטענו על ידו, מסר הנתבע פירוט מספיק.

25. הנתבע ישלם לתובעות הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.