1. בפני תביעת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ – סניף חולון (להלן: "הבנק") שהוגשה כנגד חברת יהודה גניש בניה ויזמות בע"מ (להלן: "החברה"), יהודה חמוס גניש (להלן: "גניש" או "הנתבע") ונגד רמונה גניש (להלן: "הנתבעת").
2. התביעה הועמדה על סכום כולל של 2,130,781.43 ש"ח.

בסכום התביעה נכלל חוב שנותר בחשבון החברה מס' 409-192503 בסכום של 1,672,462.30 ש"ח. לחוב זה ערב הנתבע מכוח כתב ערבות שאינו מוגבל בסכום וכן ערבה הנתבעת מכוח כתב ערבות מוגבל עד לסכום של 400,000 ₪.

בנוסף נכלל בסכום התביעה חוב שנותר בחשבון פרטי מס' 105-736090 על שם הנתבע בסכום של 458,319.13 ש"ח .

לחוב זה ערבה החברה מכוח כתב ערבות מוגבל עד לסכום של 500,000 ש"ח וכן ערבה הנתבעת מכוח כתב ערבות שאינו מוגבל בסכום.

1. במוקד התביעה שלפניי עמדה פעולה של העברת כספים שהתבצעה לחשבון החברה אשר נוהל אצל התובע ביום 14.3.2012 בסכום של 1,371,892.94 ש"ח מטעם חברת מנורה חברה לביטוח.

בעקבות פניה שהתקבלה ממנכ"ל חברת מנורה ביום 3.6.2013 בה נטען כי ההעברה נעשתה בשל הטעיה ולאחר שלטענת הבנק לא הציגו הנתבעים אסמכתאות בדבר זכאותם לסכום שהועבר לחשבונם על ידי חברת מנורה, נדרש הבנק להשיב את כספי ההעברה השגויה, לחברת מנורה באופן חד צדדי.

השבת הכספים למנורה נעשתה ביום 6.6.2013, יום לאחר שהוגשה התביעה שבפניי וזאת על דרך חיוב חשבון החברה בסכום שהתקבל מחברת מנורה.

יובהר כי בעת ביצוע חיוב חשבון החברה לא הייתה יתרת כספים בחשבון החברה. חיוב החשבון גרם לחריגת החברה באופן משמעותי ממסגרת האשראי המאושרת בחשבונה.

1. על פי כתב התביעה חייבים החברה והנתבע (שייקראו להלן גם "הנתבעים") במלוא סכום התביעה ואילו חובה של הנתבעת בגין ערבויותיה הוא בסכום של 858,319.13 ש"ח.
2. ביום 29.9.2013 ניתן תוקף להסדר ביניים עליו חתמו הצדדים במסגרת דיון בבקשה שעניינה עיקולים זמניים.

בעקבות ההסדר נמחקה התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת והוגש כתב תביעה מתוקן לפיו חובם העדכני של הנתבעים בגין החוב בחשבון החברה נכון ליום 15.12.2013 הוא 2,363,790.30 ואילו החוב בגין החשבון הפרטי נכון ליום 15.12.2013 הועמד על הסך של 6,194.04 ש"ח.

לעניין זה יודגש כי תביעת הבנק הוגשה בסדר דין מקוצר בהסתמך על הסכמי ניהול חשבון בחתימת הנתבעים וכתב ערבות ללא הגבלה בסכום בחתימת הנתבע 2.

1. ביום 14.5.2015 הוריתי על עיכוב ההליכים כנגד החברה בעקבות הליכי פירוק שננקטו כנגדה.
2. עוד קודם לכן ביום 26.5.2014 ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן בהסכמת הבנק. התצהיר שהגיש הנתבע לתמיכה בבר"ל שימש ככתב ההגנה מטעמו.
3. זאת לציין כי התצהיר נחתם ביום 3.7.2013 עובר למתן צו לעיכוב הליכים כנגד החברה ובטרם נמחקה התביעה כנגד הנתבעת ועל כן אדרש בשלב זה לטענות הרלוונטיות לנתבע בלבד.
4. לטענת הנתבע ניהלה החברה חשבון באופן תקין החל משנת 2004 ללא כל חריגות וערב הגשת התביעה על ידי הבנק וביטול האשראי שניתן לחברה והעברת סכום של 1,371,892.84 למנורה תוך חיוב חשבון החברה באופן חד צדדי, עמד חשבון החברה ביתרת חובה בסכום של כ – 200,000 ש"ח בלבד.

כל זאת כאשר בשנת שקדמה להגשת התביעה הופקד בחשבון החברה סכום כולל של כ – 13 מיליון ש"ח בגין פרויקטים קבלניים שביצעה החברה.

לכן טוען הנתבע כי פעולת השבת הכספים למנורה שנעשתה שלא כדין יחד עם ביטול מסגרת האשראי לחברה והגשת התביעה הן שגרמו לקריסתה הכלכלית של החברה.

1. עוד נטען כי בידי הבנק היו בטוחות בסכום שעלה על כלל התחייבויות החברה וחשבון הנתבע ולמעשה הן חשבון החברה והן החשבון הפרטי היו ביתרת זכות בכפוף למימוש הבטוחות.

על פי תחשיבי הנתבע, כנגד החוב בחשבון החברה על פי התביעה בסכום של 1,672,462.30 ₪, היו בידי הבנק בטוחות בסכום של 1,544,277 ש"ח (פיקדונות, חיסכון והמחאות מעותדות). בשים לב לתחשיב זה היקף החשיפה של הבנק היה בסכום של 128,125 ש"ח כאשר רכב יוקרתי שהיה בבעלות הנתבע ששוויו עלה על סכום זה היה משועבד אף הוא לטובת הבנק.

אשר לחשבון הפרטי- אל מול חוב בסכום של 458,319.13 ש"ח היו בידי הבנק בטוחות בסכום כולל של 670,000 ש"ח (המחאות מעותדות, פיקדונות וחסכונות), כך ששיעור הבטוחות עלה על החוב הכולל.

1. לטענת הנתבע פעל הבנק בחוסר תום לב ותוך הפרת הסכמים שנחתמו בין הצדדים, נוכח חיוב חשבון החברה על מנת להשיב את הכספים למנורה חברה לביטוח, לאור דרישת חברת מנורה. זאת לאחר שכבר הוגשה התביעה דנן וכדי להצדיק את עילת התביעה כנגד הנתבעים. לטענת הנתבע, אילולא היה מבוצע החיוב כאמור, לא היה בסיס להגשת תביעה כנגד הנתבעים כאשר הבטוחות שבידי הבנק עלו בסכומן על החוב הכולל בשני החשבונות.
2. לטענת הנתבע, העברת הכספים מחברת מנורה לחשבון החברה מקורה בעבירות פליליות שבוצעו על ידי עובדי הבנק או צדדי ג'. על מנת להסתיר את מחדלי הבנק נעשה חיוב חשבון החברה והוגשה התביעה דנן.
3. לטענת הנתבע בניגוד לטענות הבנק, הועברו הסברים מטעם החברה והנתבע באשר למקור הכספים שהתקבלו בחשבון החברה ואשר הועברו מחברת מנורה- כך לשיטת הנתבע.

על פי גרסת הנתבע הוא הבין והאמין שסכום זה הועבר לחשבון החברה כחלק מתשלום עבור עבודות בניה שהייתה עתידה החברה לבצע עבור מר ג'מאל יוסף המתגורר בנצרת עילית (להלן: ג'מאל).

מס' ימים לפני העברת הכספים הודיע ג'מאל לנתבע, לטענת הנתבע כי התשלום עבור עבודות הבניה ייעשה מכספי פדיון ביטוח חיים שבבעלות ג'מאל.

לגרסת הנתבע, התמורה שהעביר ג'מאל מהווה 30% מהתמורה העתידית בגין העבודות בסכום של 351,000 דולר ארה"ב.

לגרסת הנתבע, לאחר העברת הכספים ובטרם החלה החברה בביצוע העבודות הודיע ג'מאל לנתבע על רצונו לבטל את ההסכם .בעקבות כך השיבה החברה לג'מאל את הכספים שהופקדו בחשבון, על דרך משיכתם מחשבון החברה.

1. בנוסף לטענות אלה העלה הנתבע טענות משפטיות שונות: טענה לקיומם של תנאים מקפחים בחוזה אחיד באשר להסכמים שנחתמו עם הבנק, טענה להתניית שירות בשירות בשל דרישות הבנק לפתיחת פיקדונות וחסכונות כתנאי לקבלת אשראי וכן טענות להפרת חובת נאמנות החלה על מוסד בנקאי.

1. ברקע הדברים התנהל הליך פלילי כנגד הנתבע בנוגע להעברת הכספים מחברת מנורה לחשבון החברה (ת"פ 30610-06-16 מדינת ישראל נ' יהודה חמוס גניש). ביום 10.7.2018 הורשע הנתבע בערכאה הראשונה בעבירות שונות הקשורות לפעולת העברת הכספים מחברת מנורה. בין היתר לאחר שבית המשפט אשר דן בהליך הפלילי לא קיבל את גרסאות הנתבע ואת הסבריו באשר לעסקה שנעשתה עם ג'מאל שבמסגרתה נטען שבוצעה העברת הכספים לחברה.
2. ביום 4.11.2018 ניתן גזר דין בעניינו של הנתבע והוטל עליו עונש מאסר למשך 33 חודשים, עונשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 100,000 ש"ח.

ערעור על פסק הדין בהליך הפלילי תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב.

הצעתי שניתנה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 5.11.2018 לדחיית מתן פסק הדין בהליך שבפניי עד למתן פסק דין חלוט בהליך הפלילי שיכול וייתר דיון בחלק מרכיבי התביעה לא התקבלה על ידי הצדדים. על כן ניתן פסק הדין כעת.

דיון והכרעה

1. בפתח ישיבת ההוכחות הסכים הנתבע שהעברת הכספים מחברת מנורה לחשבון החברה נעשתה על בסיס מסמכים מזויפים ושלא כדין – הסכמה דומה הייתה גם בהליך הפלילי - אלא שטענת הנתבע היא שהוא עצמו היה קורבן למעשה מרמה שנעשה בחשבון החברה והוא שימש לכל היותר כ"צינור" להעברת הכספים בעבור אלו שביצעו את מעשה המרמה.

1. יצוין כי במסגרת ההליך הפלילי הורשע גם מר עידו מרציאנו שהודה בכתב אישום מתוקן ודינו נגזר במסגרת הסדר טיעון כמי שנטל חלק במרמה להעברת הכספים לחשבון החברה.

בשים לב להסכמת הנתבעים לא יתקיים דיון בשאלת תקינות העברת הכספים שכן ברור שגורם כלשהו פעל לזיוף מסמכים שונים של חברת מנורה על מנת לאפשר את העברת הכספים מפוליסה שהמוטבת בה היא גב' ויצנהויז לחשבון אחר, הוא חשבונה של החברה.

העדויות בבית המשפט

1. מטעם חברת מנורה זומן לעדות, מר איתי יעקב, משנה למנכ"ל מנורה מבטחים פנסיה וגמל שטיפל בפניית המוטבת לאחר שגילתה את משיכת כספי הפוליסה בעקבות עיון בדו"ח שנתי שנשלח אליה.

מר יעקב אישר שהכספים הוחזרו לחברת מנורה תוך מס' ימים לאחר הפניה הראשונה אל הבנק. זאת מבלי שנוהל דין ודברים עם מי מהנתבעים אלא רק על בסיס התכתבויות עם הבנק אך העיד כי במסגרת עיון במסמכי הבנק הובאו לידיעתו טענות החברה כי מקור הכספים הוא בעסקה לגיטימית שביצעה עם ג'מאל.

מר יעקב אישר כי בשל חומרת האירוע טופל הנושא ע"י הדרגים הבכירים של חברת מנורה. כן העיד שבעת ביצוע העברת הכספים נשלחו אל הבנק מס' חשבון ופרטי ת"ז של הנעבר ובמקרה זה פרטיה של הגב' ויצנהויז.

1. הבנק הגיש כראיה הקלטת שיחה שנעשתה בין נציג מחברת מנורה לאדם כלשהו שהזדהה בשם יהודה כשמו של הנתבע והציג עצמו כבנה של גב' ויצנהויז.

מטרת השיחה הייתה בירור מטרת המשיכה והצעת חלופות אחרות כגון קבלת תשלום חודשי מכספי הפוליסה.

במהלך אותה שיחה אמר "יהודה" כי מטרת העברת הכספים היא לרכישת יחידת דיור בבית אבות עבור הגב' ויצנהויז.

מטעם חברת מנורה העיד מר דביר זולונדק, עובד בחברת מנורה שהתבקש לאתר את השיחה הספציפית שנעשתה עובר למשיכת הכספים ולאחר איתור השיחה פנה לאחד מהטכנאים בחברת מנורה כדי לצרוב את קובץ השיחה על תקליטור. דביר השיב כי לא ניתן לבצע פעולות עריכה כלשהן לשיחות השמורות במערכת ההקלטות אך אינו יודע אם נעשו פעולות שונות לצורך עריכת ושינוי התוכן לאחר צריבת השיחה על גבי התקליטור שהוגש לבית המשפט. בד בבד אישר כי גם בהקלטה השמורה במערכות המחשב של חברת מנורה ישנם פרקי זמן ללא קול בדומה לפרקי הזמן בתקליטור. כן השיב כי למיטב ידיעתו לא ניתן להשמיע לבית המשפט את ההקלטה ישירות ממערכות המחשב של חברת מנורה.

1. הבנק טוען, בהתבסס על הקלטת השיחה ועל דו"ח חקירה שנעשה על ידי משרד חקירות ויצמן יער לאחר שהתגלתה העברת הכספים מחברת מנורה לחשבון החברה, כי הנתבע היה צד לשיחה שהתקיימה עם חברת מנורה כאשר הזדהה בשמו והתחזה לבנה של גב' ויצנהויז במטרה להטעות את נציג חברת מנורה ולהשלים את העברת הכספים הלא חוקית לחשבון החברה לאחר שזויפו מסמכים שונים הדרושים לצורך שחרור הכספים.

על פי דו"ח משרד החקירות בבדיקה שנעשתה התברר כי מכשיר הטלפון שבאמצעותו נעשתה השיחה אינו פעיל וככל הנראה מדובר במכשיר שאינו רשום על שמו של מנוי מסוים (מכשיר אנונימי המתבסס על הטענת סכום כסף קבוע מראש לצורך ביצוע שיחות).

משרד החקירות ביצע שיחה לטלפון של הנתבע על ידי חוקרת סמויה באמצעות סיפור כיסוי ונמצא על ידי משרד החקירות כי הקול של הנתבע זהה לקול שנשמע בהקלטת השיחה של חברת מנורה.

1. מר יריב אברס שהיה מנהל סניף הבנק שבו התנהל חשבון החברה זומן לעדות על ידי הנתבעים. בחקירתו אישר שבחשבון החברה בוצעו העברות בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים ואף השיב כי קיים דו"ח חריגים בנוגע לפעולות מעל סכום של חצי מיליון ש"ח אך העברה של סכום מעל למיליון ש"ח לחשבון החברה לא הייתה נחשבת בעיניו כפעולה חריגה אף אם היה פונה אל הנתבע ושואל אותו למהות העסקה.

מר אברס השיב כי ככל שבפעולת העברה נרשם שם מוטב אחר השונה משם בעל החשבון הוא היה אמור לראות זאת.

1. עדה נוספת שזומנה לבקשת הנתבע היא גב' רונית משה, שעבדה בבנק בתקופה הרלוונטית בה הועברו הכספים מחברת מנורה לחשבון הבנק של החברה והייתה בקשר עם הנתבע.

מעדותה עולה כי הנתבע הודיע לה שהוא עתיד לקבל כספים מחברת ביטוח וזאת בשל פשרה שהושגה בתביעה שהגיש נגד חברת הביטוח בסכום של כ – 4 מיליון ש"ח.

רונית גם העידה שלאחר שהתקבלו הכספים בחשבון הבנק של החברה שוחחה עם הנתבע בנוגע לביטחונות הנדרשים בחשבון .זאת לאחר שהנתבע ביצע משיכה של הכספים שהופקדו. באותה השיחה שאלה רונית את הנתבע לאיזו מטרה נמשכו הכספים .

לפי עדותה הנתבע מסר לה שהוא השתמש בכספים לטובת רכישת דירה לבנו. רונית השיבה כי אינה בקיאה בנהלי הבנק באשר לתנועה של כספים בסכומים חריגים וכי לא ערכה בדיקות לגבי הפקדות או משיכות בחשבונות הבנק.

1. מטעם הבנק העיד מנהל הסניף, מיקי מרקוביץ. בעדותו תיאר את השתלשלות האירועים מעת שהתקבלו הכספים בחשבון החברה ועד להשבתם לחברת מנורה על ידי הבנק.

בחקירתו הנגדית השיב כי פעולת השבת הכספים נעשתה בהנחיית המחלקה המשפטית ולא על פי שיקול דעתו כמנהל הסניף. כן אישר בחקירתו כי היה על הבנק לגלות את הטעות שנעשתה בעצם העברת הכספים לחשבון החברה כאשר שם המוטב אינו זהה לשם החשבון אך הפקידה שהייתה אמונה על הבדיקה לא זיהתה את הטעות. כמו כן אישר כי בחשבונה של החברה נעשו פעולות רבות בסכומים משמעותיים. לכן, העברת הכספים לחשבון והמשיכות שבוצעו לאחר מכן לא זוהו כפעולות חריגות.

1. בבית המשפט העידו גם מומחי קול מטעם כל אחד מבעלי הדין בנוגע לאותנטיות של הקלטת שיחה בין נציג מטעם חברת מנורה לבין אדם שלטענת הבנק הוא הנתבע, אשר הוגשה כראיה לתיק. שיחה זו נעשתה על ידי חברת מנורה עובר לשחרור הכספים והעברתם לחשבון החברה.
2. כן העיד הנתבע בעצמו כאשר עיקר חקירתו הנגדית נסובה סביב העסקה שעשתה החברה עם ג'מאל יוסף שבגינה לטענת הנתבע, התקבלו הכספים בחשבון החברה מחברת מנורה.
3. הנתבע חזר על גרסתו לפיה לאחר שנכרת הסכם עם ג'מאל יוסף הועברו לחשבון החברה הכספים המהווים את התשלום הראשון על חשבון העסקה ומס' ימים לאחר מכן בעקבות הודעה של ג'מאל על ביטול העסקה בוצעו משיכות של כספים אלה מחשבון החברה לצורך השבת התמורה לג'מאל.

הנתבע בחקירתו הנגדית הכחיש כל מעורבות בהעברת הכספים מחברת מנורה לחשבון החברה וטען כי גם אם נעשתה מרמה וזיוף של מסמכים לצורך העברת כספים לחשבון החברה, הרי שהנתבע היה קורבן למעשה המרמה והוא לא קיבל לידיו סכום כלשהו מתוך הסכומים שהועברו לחשבון החברה שכן השיב את הסכום במלואו לג'מאל לאחר הודעתו על ביטול העסקה.

העברת הכספים על ידי הבנק לחברת מנורה

1. חברת מנורה פנתה ביום 3.6.2013 אל הבנק ודרשה את השבת הכספים שהועברו לחשבון החברה. זאת מאחר שהכספים נמשכו בשל הטעיה. דהיינו, כספי המבוטחת, גב' ויצנהויז, הועברו לחשבון החברה במקום לחשבון המבוטחת.

בפניית מנורה נכתב גם כי החברה אינה זכאית להחזיק בכספים.

בעקבות פניית מנורה הועברה פנייה מטעם הבנק אל הנתבעים ובכלל זה דרישה לקבל הסברים באשר למהות הכספים שהתקבלו בחשבון החברה אותם דורשת מנורה בחזרה.

ביום 4.6.2013 שלח ב"כ הנתבעים מכתב תשובה מפורטת אל הבנק ובו הסבר על העסקה בגינה התקבלו הכספים בחשבון החברה. למכתב זה צורף הסכם עבודה שחתמה החברה וכן קבלה המאשרת את קבלת הכספים.

במסגרת מכתבו של ב"כ הנתבעים נכתב כי לבנק אין זכות לבצע חיוב של חשבון החברה לצורך השבת הכספים למנורה.

ביום 4.6.2013 נשלח מכתב מטעם עו"ד קרני ממערך הייעוץ המשפטי של הבנק ובו נכתב כי לבנק ברור שהעברת הכספים לחשבון החברה הייתה כרוכה בפעילות בלתי חוקית בעליל.

1. לטענת הבנק, לאחר שלא הוצגו אסמכתאות על ידי הנתבעים המעידות על זכאותם לקבלת כספים מחברת מנורה נדרש הבנק להשיב את הכספים למנורה באופן מיידי.

אציין כי מנהל הסניף בתצהירו טען כי ההחלטה להשיב את הכספים התבססה גם על ממצאים שעלו בדו"ח חקירה שהומצא לבנק אלא שהדו"ח נושא תאריך 10.6.2013 ואילו ההעברה למנורה בוצעה ביום 6.6.2013.

1. מצאנו אם כן, כי לאחר קבלת דרישה מחברת מנורה ולאחר שהבנק לא השתכנע מטיעוני הנתבעים ומהאסמכתאות שהציגו, התקבלה החלטה לחייב את חשבון החברה חד צדדית בסכום של 1,371,892.94 ש"ח ולהשיב את הכספים לחברת מנורה על פי דרישתה. זאת בתוך 4 ימים מרגע קבלת הדרישה.
2. לטענת הבנק, המקורות לזכותו לחייב את החשבון חד צדדית הם: הוראות הניהול הבנקאי התקין – רישום שגוי בחשבון הלקוח, הוראות התנאים הכלליים לניהול החשבון וכן מכוח כתב עיכבון וקיזוז.

לטענת הנתבעים מנגד, הבנק לא היה רשאי לחייב חד צדדית את החשבון במקרה זה.

אתייחס תחילה להוראות הניהול הבנקאי התקין (נספח כב' לתצהירי הבנק). במבוא להוראה נרשם בזו הלשון :

"בהוראה זו מפורטים הנהלים שעל הבנקים לנהוג לפיהם לתיקון רישומים שגויים בחשבון הלקוח, הנובעים מטעותו של הבנק. אין הוראה זו דנה ברישומים שגויים שנגרמו על ידי צד שלישי, כגון זיכוי חשבון לקוח על ידי מעביד בגין שכר, או חיוב על פי הרשאה שלדעת הגורם המזכה או המחייב נעשו בטעות וכד'."

במקרה דנן , לא נוכחתי כי "הטעות", הייתה טעותו של הבנק התובע, כי אם "טעות" צד ג' – מנורה חברה לביטוח.

על פי המבוא להוראה איני סבורה כי הבנק היה רשאי לפעול לתיקון טעות של צד שלישי ובמקרה זה חברת מנורה שכן אין מדובר בטעות רישום שנעשתה על ידי הבנק מאחר שלא הייתה מעורבות של הבנק בפעולת העברת הכספים לחשבון החברה.

טעות הבנק כפי שעלה בחקירת מנהל הסניף הייתה בכך שלא נערכה בדיקה ראויה של העברות הכספים על ידי הפקידה שאמונה על כך שאז ניתן היה להבחין בכך ששם המוטב הוא גב' ויצנהויז ואילו מס' החשבון הוא של החברה אלא שאין מדובר בטעות רישום של הבנק שהוראה זו נועדה לאפשר את תיקונה.

אשר לכתב התנאים הכלליים לניהול החשבון ולתנאים עלפיהם מוסמך הבנק לכאורה לחייב את החשבון הלקוח– מנהל הסניף הפנה בתצהירו לסעיף 4.6 לתנאים הכלליים שכותרתו "פירעון סכומי החוב וזכות הבנק לחייב החשבון" וכן לסעיף 5.13 שכותרתו "תיקון טעויות".

סעיף 4.6 (א:

"בעלי החשבון מתחייבים בזה לפרוע לבנק את כל סכומי החוב המגיעים ושיגיעו מהם לבנק, במועדים הקבועים לפירעונם."

סעיף 4.6 (ב:

"בעלי החשבון מורים בזה לבנק ומייפים בזה את כוחו באופן בלתי חוזר לחייב מעת לעת את החשבון ו/או כל חשבון אחר המתנהל ו/או שיתנהל בבנק על שם בעלי החשבון ו/או על שם אחדים מהם, לבד או יחד עם אחר/ים, בכל סכום מסכומי החוב שיגיע לבנק מבעלי החשבון במסגרת אותו חשבון, וזאת בכל מועד בו יהיה הבנק זכאי לדרוש את פירעונו של אותו סכום. ואף אם חיוב כאמור יגרום ליצירה או להגדלה של יתרת חובה בחשבון ו/או בכל חשבון אחר כאמור. מבלי לגרוע מכלליות האמור, מובהר כי ייפוי כוח זה כוחו יפה גם כל אימת שבעלי החשבון התחייבו לשלם לבנק סכום כלשהו, בין בכתב זה ובין בכל מסמך אחר".

סעיף 5.13 –

"היה הבנק סבור כי פעולה כלשהי נרשמה בטעות בחשבון או שנפלה טעות ברישום כלשהו בחשבון לרבות עקב סכום שגוי, מועד שגוי, שער שגוי, ערך נקוב שגוי וכו', או כי פעולה כלשהי לא נרשמה בחשבון עקב טעות יהיה הבנק רשאי בכל עת לתקן את הטעות והנובע ממנה. התיקון יבוצע על ידי חיוב ו/או זיכוי החשבון, הכל לפי העניין ובהתאם לנסיבות המקרה, ובכפוף להוראות בנק ישראל".

לאחר שבחנתי את לשון סעיפים אלו איני מוצאת כי מכוחם רשאי היה הבנק לחייב את חשבון החברה בנסיבות שהובאו בפניי, דהיינו לאור דרישה של חברת מנורה בשל טענתה להטעיה.

סעיף 4.6 מתיר לבנק לחייב חשבון של לקוח לצורך פירעון חוב של הלקוח כלפי הבנק ולא במקרה של חוב לצד שלישי בהנחה שמנורה אכן הוכיחה שהחברה חייבת לה כספים שקיבלה שלא כדין.

סעיף 5.13 מתיר תיקון טעויות בדומה להוראות ניהול בנקאי תקין.עסקינן בטעויות כגון: סכום שגוי, מועד שגוי וכו' או במקרה של רישום או אי רישום פעולה מחמת טעות כאשר תיקון הטעויות מכוח סעיף 5.13 כפוף להוראות בנק ישראל .אשר על כן בגדרי סעיף זה לא תבואנה טעויות שנעשו על ידי צד שלישי.

טענה נוספת שעלתה בתצהיר מנהל הסניף היא כי הבנק היה רשאי לחייב את חשבון החברה מכוח סעיף 6 לכתב עיכבון וקיזוז עליו חתום הלקוח.

ברם, בסעיף זה, מאשר הלקוח לבנק לתקן טעות בסכום, שתתגלה בחשבון על ידי חיוב החשבון וזאת בכל עת ומבלי שתינתן הודעה מראש.

אלא שגם סעיף זה תכליתו היא תיקון טעות בחשבון על מנת שרישומי החשבון ישקפו את המצב לאשורו. כאשר מתברר שנעשתה טעות בסכום באחת מהפעולות הרבות שמבוצעות בחשבון לא יתאפשר ללקוח למנוע מהבנק לתקן את רישומי הבנק ולהציג את מצג החשבון הנכון.

איני סבורה כי בגדר תיקון טעות כאמור רשאי הבנק להשיב כספים לצד שלישי תוך חיוב חשבון הלקוח באופן חד צדדי.

מכל האמור לעיל עולה כי סמכות הבנק, במישור החוזי שבינו לבין החברה, לבצע חיוב של החשבון או לתקן טעות באופן חד צדדי היא במסגרת מערכת היחסים הפנימית שבין הבנק ללקוח.

לא מצאתי כי פניה של צד שלישי לבנק מכל סיבה שהיא מקנה הרשאה לבנק לפעול בחשבון הלקוח ולהיענות לדרישות הצד השלישי לחיוב חשבון הלקוח ולהשבת כספים לצד שלישי.

אין דומה מקרה בו לקוח הפקיד בחשבון שיק ע"ס 1,000 ש"ח ומחמת טעות זוכה חשבונו בסכום של 10,000 ש"ח בשל טעות בהקלדת הסכום על ידי פקיד הבנק . במקרה זה אין מעורבות של צד שלישי לעומת מקרה שבו יפנה צד שלישי לבנק ויטען כי בחשבון הלקוח מצוי סכום של 10,000 ש"ח שהועבר אליו מחמת טעות או מכל סיבה אחרת וידרוש מהבנק להשיב לו את הכספים באופן חד צדדי שכן במקרה זה לחיוב חשבון הלקוח והעברת הכספים לצד שלישי משמעות נכבדה ומהותית להבדיל ממשמעות טכנית של תיקון טעות ברישום.

עוד אדגיש כי מתן הרשאה לבנק לחיוב חשבון במקרים של מעורבות צד שלישי, עלולה להציב את הבנק במצב בו הוא מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הלקוח. זאת, כל אימת שצד שלישי יפנה לבנק ויטען כי כספים המצויים בחשבון הלקוח הועברו לחשבונו שלא כדין ועל הבנק יהיה הנטל לעמת את הלקוח עם טענות הצד השלישי ולהכריע בין הצדדים בשאלה האם הכספים התקבלו כדין אם לאו.

1. בהקשר דברים אלו אפנה לע"א 9040/10 ‏פנחס גדעון ובניו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 17.10.2012 (פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית) באשר לאפשרויות הניצבות בפני הבנק במקרים דומים למקרה שלפניי.

כן אפנה לפסק דינה של כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל בת"א 38770-07-11 לאומי קארד בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', במסגרתו נדחתה תביעת לאומי קארד שהוגשה לאור סירובו של בנק הפועלים להשיב כספים שלטענת לאומי קארד הועברו ב"טעות" לחשבון שהתנהל בבנק הפועלים. ערעור שהגישה לאומי קארד על פסק הדין נמחק בהסכמה.

פסק דין נוסף אליו אפנה בעניין זה ניתן על ידי כב' שופט ורדינה סימון בת"א 73709/04 רבינוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ, בגדרו נדחתה טענת רשלנות שהועלתה כנגד בנק הפועלים לאור סירובו להשיב כספים שהופקדו בחשבון שהתנהל בבנק מחמת "טעות" בהתאם לדרישה שהתקבלה מבנק בשוויץ שדרש לבטל את ההעברה שבוצעה ולהשיב את הכספים.

1. עוד אעיר, כי מנהל הסניף אישר בחקירתו כי המחלקה המשפטית של הבנק הייתה מעורבת בדרישת חברת מנורה להשבת הכספים. ההנחיה להעברת הכספים למנורה ניתנה על ידי המחלקת המשפטית (עמ' 21 לפרוטוקול). מכאן ניתן ללמוד כי גם הבנק סבר שאין מדובר בתיקון טעות גרידא אותה הוא רשאי לתקן על דרך חיוב חשבון החברה מכוח הוראות בנק ישראל ומכוח ההסכמים עם הלקוח שכן, לו כך היה הדבר, מדוע נדרשה מעורבותה של המחלקה המשפטית וקבלת הנחייתה להעברת הכספים?.

1. להשלמת התמונה אציין ביום הגשת התביעה שלפניי הוגשה על ידי חברת מנורה לבית משפט השלום בראשון לציון ביום 5.6.2013 תביעה כנגד החברה במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את החברה בהשבת הכספים שהועברו בשגגה על ידי חברת מנורה.

תביעת חברת מנורה נמחקה ביום 13.6.2013 לבקשת חברת מנורה. זאת משום שהבנק השיב כאמור את כלל הכספים לחברת מנורה על פי דרישתה.

עצם הגשת התביעה על ידי חברת מנורה מלמדת כי היה ברור לחברת מנורה כי דרך המלך לחיוב החברה בהשבת הכספים ככל שאלו אכן הועברו שלא כדין היא בהגשת תביעה לבית המשפט לצורך בירור העובדות וקבלת פסק דין המחייב את החברה להשבת הכספים. אלא שלאור פעולת הבנק שנענה לדרישת חברת מנורה וחייב את חשבון החברה באופן חד צדדי התייתר הצורך בהכרעת התביעה שהגישה חברת מנורה.

1. לסיכום פרק זה, חיוב חשבון החברה על ידי הבנק באופן חד צדדי נעשה ללא הרשאה וללא סמכות, לא מכוח הדין ולא מכוח ההסכמים שבין הבנק לנתבעים. בפעולת הבנק יש משום עשיית סעד עצמי בעבור צד שלישי שפנה בדרישה להשבת כספים שהועברו לחשבון החברה בטענה כי כספים אלו הועברו שלא כדין.

ואוסיף ואדגיש . מסקנתי זו מתייחסת אך ורק למערכת היחסים החוזיים שבין הבנק התובע לנתבעים , שבהסתמך עליה הוגשה התביעה שבפני . זאת בהתעלם לחלוטין מעילה אפשרית אחרת של מנורה חברה לביטוח שלא הייתה צד להליך שבפני , או של הבנק שלא בהסתמך על מערכת היחסים ההסכמית בינו לבין הנתבעים

1. אמת, תוצאה זו אינה נוחה.

לא ניתן להתעלם מפסק הדין המרשיע שניתן כנגד הנתבע בהליך הפלילי בנוגע לפעולת העברת הכספים לחשבון החברה אף שערעור בעניין זה תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי ויש בתוצאה זו כדי לאפשר ש"ייצא חוטא נשכר".

1. עם זאת, איני סבורה כי ניתן להכשיר בדיעבד את פעולת הבנק בהתבסס על פסק דין שניתן מס' שנים לאחר ביצוע העברת הכספים כאשר לא מצאתי שהבנק היה מורשה לבצע פעולה חד צדדית בחשבון החברה לאור פנייתו של צד שלישי בהתבסס על הטענה כי הכספים הועברו לחשבון החברה בטעות.

עוד אציין כי בסיכומי הנתבעים נטען כי ככל שהבנק לא היה מחייב את חשבון החברה ומשיב את הכספים לחברת מנורה היה ממשיך להתנהל ההליך המשפטי שנקטה חברת מנורה כנגד החברה וככל הנראה הכספים היו מוחזרים לחברת מנורה בחלוקה ל – 4 תשלומים.

מכאן, שגם לגישת הנתבעים ייתכן והם היו נדרשים להשיב את הכספים למנורה חברה לביטוח, אם כי לא באופן בו פעל הבנק באמצעות חיוב החשבון החברה באופן חד צדדי והעמדת כלל התחייבויות הנתבעים לפירעון מיידי.

1. על כן המסקנה המתבקשת היא שהבנק לא היה רשאי לנקוט בדרך של סעד עצמי ולגבות מהחברה את החוב שנוצר בעקבות העברת הכספים על ידי הבנק לחברת מנורה.

כפועל יוצא מכך, כל חיוב נוסף שנעשה בחשבון החברה על ידי הבנק כדוג' חיובי ריבית הנובעים מהחיוב שנעשה בחשבון החברה לטובת השבת הכספים לחברת מנורה דינו להתבטל.

מאחר שחברת מנורה אינה צד להליך שבפניי, איני דנה במערכת היחסים שבין הבנק לבין חברת מנורה לאור העברת הכספים שביצע הבנק לטובת חברת מנורה באמצעות חיוב חשבון החברה.

מקור הכספים שהתקבלו בחשבון החברה

1. הצדדים נחלקו במהלך הדיון בשאלה מהו מקור הכספים שהתקבלו בחשבון החברה מחברת מנורה. בעוד הבנק טען שעסקינן בכספים שהתקבלו שלא כדין כתוצאה מפעולות בהן היה מעורב הנתבע יחד עם אחרים, טענו מנגד הנתבעים כי מקור הכספים הוא תשלום על פי חוזה לאספקת עבודות שכרתה החברה עם ג'מאל יוסף. סכום ההעברה היווה תשלום חלקי על חשבון החוזה שחתמה החברה עם ג'מאל יוסף.
2. ביני לביני ניתן כאמור פסק דין בהליך פלילי שהתנהל כנגד הנתבע בגדרו נפסק שהכספים התקבלו בחשבון החברה תוך ביצוע מס' עבירות ואף נגזר עונשו של הנתבע. ההליך הפלילי טרם הסתיים כאמור, שכן ערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי, על פסק דינו של בית משפט השלום תלוי ועומד וטרם הוכרע.
3. לאור מסקנתי דלעיל על פיה הבנק פעל שלא כדין, שלא על בסיס ההסכמים שבין החברה לבנק והפר את חובותיו כלפי הלקוח בכך שביצע חיוב חד צדדי של החשבון מס' חודשים לאחר שהכספים הועברו על ידי חברת מנורה וזאת כסעד עצמי אף שערך בירור מסוים עם הלקוח, נמצא שאיני נדרשת להכריע בשאלת מקור הכספים והאם אכן היה הנתבע שותף למעשי מרמה שנעשו כלפי חברת מנורה, אף ששאלה זו תפסה נתח נכבד מטענות הצדדים ומהראיות שהובאו בפני בית המשפט.

ואחזור ואבהיר ואדגיש כי מעשי העוולה הנטענים לא נעשו כלפי הבנק אלא כלפי חברת מנורה שהיא אינה צד להליך שבפניי. ככל שהייתה בפניי תביעת חברת מנורה כנגד הנתבע היה מקום לברר את נסיבות העברת הכספים על מנת להכריע בשאלה האם על הנתבעים להשיב לחברת מנורה את הכספים שהועברו לחשבון החברה.

1. כמו כן איני נדרשת לדון בשאלה מה נעשה עם הכספים על ידי הנתבעים לאחר שהועברו לחשבון החברה תוך בחינת משיכות הכספים השונות מחשבון החברה בימים שלאחר קבלת הכספים.

העמדת החובות לפירעון מיידי וקיומה של עילת תביעה בתביעה שבפני

1. אחת מטענות ההגנה של הנתבעים היא שאלמלא פעולת חיוב חשבון החברה על ידי הבנק לצורך השבת הכספים לחברת מנורה לא הייתה כל עילה להעמדת חובות הנתבעים לבנק לפירעון מיידי במועד הגשת התביעה. לכן לא קמה לבנק עילת תביעה כנגד הנתבעים.

לטענת הנתבעים הן חשבון החברה והן החשבון הפרטי של הנתבע התנהלו באופן תקין וללא אירועים חריגים שיש בהם כדי להקים לבנק עילה להעמדת כל ההתחייבויות לפירעון מיידי בהתאם לתנאים המוסכמים בהסכם שנחתם בין הבנק לבין הנתבעים בפתיחת החשבונות.

1. לשם ניתוח ובחינת התנהלות הבנק אציין את רצף האירועים הכרונולוגי שאין לגביו מחלוקת: 14.3.2013 – זיכוי חשבון החברה בסכום השנוי במחלוקת. 3.6.2013 – משלוח דרישה מחברת מנורה אל הבנק להשבת כספים שהתקבלו בחשבון החברה.

4.6.2013 – עריכת בירור של הבנק עם הנתבעים באשר למקור הכספים. 5.6.2013 – הגשת התביעה שבפניי כנגד הנתבעים והעמדת כל חובות החברה והנתבעים לפירעון מיידי.

6.6.2013 – ביצוע העברה של הכספים לטובת חברת מנורה באמצעות חיוב חד צדדי של חשבון החברה.

מהאמור לעיל עולה כי הבנק לא נתן התראה כלשהי לנתבעים בטרם הועמדו כל החובות לפירעון מיידי אלא פעל להגשת תביעה באופן מיידי.

כמו כן התביעה הוגשה עובר להשבת הכספים לחברת מנורה. לכן, לגישת הבנק קמה לו עילת תביעה כנגד הנתבעים אף אם לא הייתה מתקבלת דרישה מחברת מנורה להשבת כספים שהתקבלו שלא כדין ובטרם חויב חשבון החברה בסכום זה.

1. בסיכומי הבנק נטען כי העמדת החובות לפירעון מיידי נעשתה כדין וזאת בהתאם לסעיף 47 למסמך התנאים הכלליים נוכח אי פירעון החובות המפורטים בכתב התביעה.

ברם, למרות שסעיף 47 כולל שורה של אירועים שונים שבכל אחד מהם קמה לבנק הזכות להעמדת ההתחייבויות לפירעון מיידי לא נאמר במפורש על ידי הבנק מהו האירוע שבגינו התקבלה ההחלטה להעמיד את כלל התחייבויות הנתבעים לפירעון מיידי ולהגיש את התביעה שלפניי לבית המשפט.

1. בכתב התביעה שהוגש בפתיחת ההליך צוינו כלל התחייבויות הנתבעים לבנק אך לא הובהר מדוע הוחלט להעמיד את כלל ההתחייבויות לפירעון מיידי . כמו כן לא צורפה אסמכתא ממנה ניתן ללמוד על הודעה שנשלחה לנתבעים בטרם הוחלט להעמיד את כלל ההתחייבויות בחשבונות הבנק לפירעון מיידי.
2. חובת משלוח הודעה ללקוח לפני העמדת הלוואות לפירעון מיידי קבועה בסעיף 5א1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981.

לא נוכחתי שהבנק שלח הודעה לנתבעים וזאת בשים לב לרצף האירועים והזמן הקצר שחלף בין קבלת דרישת חברת מנורה לבין מועד הגשת התביעה.

זה המקום לציין כי כתב התביעה הוגש לפני שבוצע חיוב חשבון החברה לצורך השבת הכספים לחברת מנורה אך צוין בו כי ייתכן והבנק יידרש להשיב בעתיד את הכספים לחברת מנורה, כאשר בפועל כבר יום לאחר הגשת התביעה ביצע הבנק את חיוב חשבון החברה באופן חד צדדי.

1. גם בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 17.12.2013 לא צוינה באופן מפורש העילה שקמה לבנק בגינה הועמדו התחייבויות הנתבעים לפירעון מיידי.

אמנם כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר הסדר ביניים בחתימת הצדדים במסגרתו נפרעו חלק מהחובות לבנק, בעיקר החובות בחשבון הפרטי. הסדר אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי בית המשפט אלא שאין בכך כדי לגרוע מחובת הבנק להוכיח את עילת תביעתו ביחס ליתר ההתחייבויות המפורטות בכתב התביעה המתוקן.

1. בתצהירו של מנהל הסניף נרשם בסעיף 17 כי הנסיבות שהביאו את הבנק להעמדת כלל ההתחייבויות לפירעון מיידי הן העברת הכספים שהתבצעה לחשבון החברה ביום 14.3.2013 ומשיכת כספים אלו על ידי הנתבעים מהחשבון בימים שלאחר מכן. זאת בהתבסס על ייעוץ משפטי שקיבל מנהל הסניף על פיו הוא רשאי לחייב את חשבון החברה באופן חד צדדי לצורך השבת הכספים לחברת מנורה.
2. מאחר שקבעתי לעיל שהבנק לא היה רשאי לחייב את חשבון החברה באופן חד צדדי בנסיבות המתוארות לעיל, הרי שלא ניתן להסתמך על פעולה זו כבסיס להחלטה להעמיד את כלל ההתחייבויות החברה לפירעון מיידי.

על כך יש להוסיף, שהתביעה הוגשה מלכתחילה עובר לחיוב חשבון החברה והשבת הכספים לחברת מנורה. משמע, עילה זו לא הייתה קיימת גם לגישת הבנק ביום 5.6.2013 – תאריך פתיחת ההליך המשפטי כנגד הנתבעים.

1. לסיכום פרק זה אני קובעת, וזאת בהתחשב בכך שהנימוק להעמדת כלל ההתחייבויות לפירעון מיידי היה דרישת חברת מנורה והשבת הכספים באמצעות חיוב חשבון החברה, אשר נקבע בפסק דין זה, שנעשה שלא כדין על ידי הבנק, ומאחר ולא הוכחה עילת אחרת להעמדת כלל ההתחייבויות לפירעון מיידי, הרי שהבנק לא הוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים.

אמנם אין מחלוקת על כך שנותרו התחייבויות שלא נפרעו בחשבון החברה ובחשבון הפרטי של הנתבע, אלא שהבנק נדרש להוכיח תחילה מהי העילה שבגינה הוגשה התביעה. אין די לעניין זה בפירוט רשימת התחייבויות שונות בחשבונות הבנק שכן אלו היו גם לפני שהתקבלה דרישת חברת מנורה. לא מצאתי שהבנק פנה בטענה כלשהי אל הנתבעים בדרישה לפרוע את ההתחייבויות השוטפות בחשבונות הבנקים.

1. מסקנתי זו אינה פוטרת את הנתבעים מתשלום החובות שלא נפרעו בהתבסס על ההתחייבויות השונות של הנתבעים כלפי הבנק (הלוואות, יתרת עו"ש, כרטיסי אשראי וכו') אך הדבר יבוא לידי ביטוי באופן חישוב הריביות שתבע הבנק ביחס להתחייבויות אלו. אדרש לכך בהמשך, בדיון על החוב שטרם נפרע על ידי החברה.

חשבון הבנק הפרטי של הנתבע

1. לאחר הסדר הביניים עליו חתמו הצדדים וכתב התביעה המתוקן שהוגש בעקבותיו, נותר בחשבון הפרטי של הנתבע חוב שהסתכם בסכום של 6,194.04 ש"ח נכון ליום 15.12.2013, כאשר מלכתחילה עמד החוב בעת פתיחת ההליך על סכום של 458,319.13 ש"ח נכון ליום 5.6.2013.
2. מאחר שהפעילות בחשבון זה הופסקה בעקבות הגשת התביעה ומאחר טענות הנתבעים בנוגע לפעולה שבוצעה שלא כדין בכל הנוגע לחיוב חשבון החברה והשבת הכספים לחברת מנורה אינן נוגעות לפעילות בחשבון הפרטי הרי שעל הנתבע לשלם את החוב שנותר חייב לבנק בגין ההתחייבויות בחשבון הפרטי, לאחר פירעון מרבית החוב במסגרת הסדר הביניים שנחתם בין הצדדים.
3. זאת לציין כי לאחר תיקון כתב התביעה לא הוגשה על ידי הנתבע בקשת רשות להתגונן מתוקנת על אף שהוסכם בין הצדדים כי תינתן לנתבע הזכות לעשות כן.

בנסיבות אלו אין בפניי טענות הגנה כנגד יתרת החוב בחשבון הפרטי. על כן אני מורה כי הנתבע יחויב בתשלום מלוא יתרת החוב בחשבון הפרטי.

1. בשים לב לכך שיתרת החוב שהוצגה לבית המשפט עדכנית ליום 15.12.2013 ולאור הזמן שחלף ממועד זה ועד למתן פסק הדין, אני מורה לבנק להמציא את יתרת החוב העדכנית בלוויית תצהיר של גורם מוסמך בבנק על מנת שיינתן פסק דין סופי בנוגע ליתרת החוב בחשבון הפרטי מס' 105-736090.

ערבות הנתבע לחוב בחשבון החברה

1. ביום 14.5.2015 ניתנה החלטתי בגדרה הוריתי על עיכוב ההליכים כנגד החברה, בעקבות הליכי פירוק שננקטו בעניינה. על כן איני דנה בשאלת גורל החוב של החברה כנתבעת כלפי הבנק במסגרת ההליך שלפניי.
2. השאלה שנותר לדון בה היא חיוב הנתבע מכוח כתב ערבות שנחתם ביום 29.6.2004 על פיו ערב הנתבע לכל חובות החברה ללא הגבלת סכום.

מאחר שהנתבע הוא בעל עניין בחברה נחתמה גם הצהרת ערב לפיה הנתבע אינו ערב יחיד כהגדרתו בחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק הערבות).

1. עד למועד כתיבת פסק הדין נותר צו עיכוב ההליכים בעניין החברה בעינו ולא הוגש כל עדכון מטעם התובעת באשר לתוצאות הליך הפירוק.

ברי כי בשלב זה אין בית משפט זה מוסמך לדון ולהכריע בחובות החברה לבנק מעת שעניין זה מתברר בפני בית המשפט של פירוק.

אעיר בנוסף כי אין בפניי ראיה כלשהי בנוגע להגשת תביעת חוב על ידי הבנק במסגרת הליכי הפירוק שננקטו כנגד החברה וממילא אין בפניי כל ראיה אשר לתוצאות בירורה של תביעת חוב זו.

סעיף 2 לחוק הערבות קובע סייג לערבות לפיו "אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף". שאלת הסמכות לדון ולהכריע בחובות החברה כלפי הבנק במקביל להליכי הפירוק המתנהלים כנגד החברה – שם גם נדרשת הכרעה בתביעת חוב של הבנק - לא עלתה על ידי הצדדים, אך אציין כי כאשר התעוררה השאלה באשר לסמכות בורר להמשיך בהליכי הבוררות כנגד ערב לחובות חברה שנכנסה להליכי פירוק המחייבים הכרעה גם בשאלת חובות החברה תוך כדי הליך הבוררות, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להכריע בעניינו של הערב תוך קיום דיון בחובות החברה שבהליכי פירוק (ראו: רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' אביב שקד, 21.7.2013).

עוד אציין כי נקבע שם שהכרעת הבורר ביחס לחובות החברה אינה מחייבת את המפרק הדן בתביעת החוב כנגד החברה.

1. הנתבע אינו מכחיש את היותו חתום על כתב הערבות ולכן לא נדרשת הכרעה בשאלת תוקפה של ערבות הנתבע כלפי הבנק אלא שההכרעה הנדרשת היא בסכום החיוב שעל הנתבע לשאת בו מתוקף היותו ערב.

הכרעה בשאלה זו מחייבת דיון בשיעור החוב של החברה כלפי הבנק.

1. לכן אבחן כעת את טענות הצדדים באשר להתחייבויות החברה כלפי הבנק שלא נפרעו עד למועד זה.

יתרת החובות בחשבון החברה שטרם נפרעו

1. על פי כתב התביעה המתוקן נכון ליום 15.12.2013 סכום החוב הכולל של החברה עמד על סך של 2,362,790.3 ש"ח. סכום זה מורכב מיתרת חובה בחשבון החברה בסכום של 2,121,143.62 ש"ח.

יתרה זו כוללת את החיוב בסכום של 1,371,892.92 ש"ח בו חויבה החברה ביום 6.6.2013 לטובת השבת הכספים לחברת מנורה. כפי שקבעתי לעיל, פעולה זו נעשתה שלא כדין על ידי הבנק ובניגוד להסכם שנכרת בין החברה לבין הבנק. לכן יש להפחית סכום זה מסכום החוב של החברה למועד החיוב כאמור.

יתרת סכום התביעה - בגין הלוואות שלא נפרעו על ידי החברה בסכום של 237,797.96 ש"ח וחוב נוסף בגין התחייבויות בכרטיסי אשראי בסכום של 3,848.94 ש"ח.

1. לטענת הנתבעים, לאחר עריכת תחשיב במסגרתו הופחת מסכום החוב הכולל הסכום שהועבר לחברת מנורה וכן הופחתה התמורה שהתקבלה בחשבון החברה לאחר הגשת התביעה נמצא כי לא רק שלא נותרה חוב של החברה אלא שהחשבון אף נמצא ביתרת זכות.

הנתבעים מודים ביתרת חוב שהייתה בחשבון החברה נכון ליום 3.6.2013 בסכום של 226,636.74 ש"ח וכן מודים ביתרת הלוואה שלא נפרעה בסכום של 237,979 ש"ח.

הנתבעים חולקים על החיוב חשבונם בסכום שהועבר לחברת מנורה – עניין זה הוכרע לעיל בנפרד.

עוד נטען על ידי הנתבעים כי כל יתרת חוב שנותרה לאחר קיזוז הסכום שהועבר למנורה נפרעה על ידי הנתבעים באמצעות כספים שהועברו לחשבון החברה במסגרת שיקים שהופקדו לניכיון בחשבון החברה.

1. בסיכומי הבנק לא מצאתי התייחסות כלשהי לסכום החוב אך בסיכומי התשובה כמענה לטענות הנתבעים בסיכומיהם אישר הבנק כי במהלך ניהול ההליך נזקפו זיכויים שונים לחשבון החברה בעקבות סכומים שהתקבלו. על פי תחשיב הבנק נכון למועד הגשת סיכומי התשובה חובה של החברה גדול יותר מהחוב שנתבע במסגרת כתב התביעה המתוקן והוא עומד על סכום של 3,926,680.11 ש"ח.
2. אמנם יש צדק בטענות הבנק כי אין מקום לדון במסגרת ההליך בטענות לפירעון החוב באמצעות סכומים שהתקבלו בחשבון הבנק לאחר הגשת התביעה שכן בית המשפט דן בסכום החוב נכון למועד הגשת התביעה וניתן לקבוע בפסק הדין שכל סכום שהתקבל לאחר מועד הגשת התביעה יופחת מהחיוב שיקבע בפסק הדין. אלא שלאור מסקנותיי דלעיל לפיהן הבנק לא היה רשאי לחייב את חשבון החברה באופן חד צדדי ולהשיב את הכספים לחברת מנורה וכן כי לא הוכחה עילה להעמדת התחייבויות הנתבעים לפירעון מיידי עובדה שיש בה כדי להשפיע על האופן בו חושב חוב הנתבעים בין היתר לעניין שיעור ואופן חישוב הריבית החלה על החוב, מצאתי לקבוע כי בשלב זה יינתן פסק דין חלקי שלאחריו יגיש הבנק שערוך של חוב החברה בניכוי הסכום שהועבר לחברת מנורה ובהפחתת חיובי הריבית המקסימאלית ביחס לכלל ההתחייבויות בהן חויבה החברה החל ממועד העמדת כלל ההתחייבויות לפירעון מיידי.

במסגרת השערוך שיבצע הבנק יחושבו גם כל הסכומים שהתקבלו בחשבון החברה לאחר הגשת התביעה ועד למועד ביצוע השערוך. השיערוך יבוצע בלווית אסמכתאות ותצהיר או חוות דעת מומחה של מי שערך אותו.

לאחר קבלת תחשיב הבנק יגישו הנתבעים תשובתם לתחשיב שערך הבנק. רק לאחר המצאת התחשיבים כאמור יינתן פסק דין סופי וככל שיידרש יזומנו הצדדים לדיון בפני בית המשפט בטרם יקבע סכום החוב בו על הנתבע לשאת כערב לחובות החברה.

1. אעיר כי מאחר שהחברה מצויה בהליכי פירוק וסמכויות שונות בנוגע לניהול חשבון החברה מוקנות למנהל המיוחד של החברה שבפירוק אשקול קבלת תגובת המנהל המיוחד לתחשיב שיוצג על ידי הבנק וכן תיבחן הזמנת המנהל המיוחד לדיון ככל שיתקיים בנוכחות הצדדים.
2. הבנק ימציא תחשיב המציג שערוך של חוב החברה בהתאם להוראותיי בתוך 30 ימים בלוויית תצהיר של גורם המוסמך בבנק לערוך תחשיב זה, תוך פירוט שיעורי הריבית על פיהם מבוצע התחשיב וסכומים שנזקפו לזכות חשבון החברה. ככל שתידרשנה לבנק הוראות נוספות בנוגע לאופן עריכת התחשיב תוגש בקשה מנומקת לבית המשפט למתן החלטה.

לתזפ לבחינת התיק ליום 10.4.2019

המזכירות תשלח העתק פסק הדין החלקי בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.