הצדדים זומנו בהחלטתי מיום 24.1.2015 לדיון ליום 3.2.2016, בעקבות החלטת ערכאת הערעור .

בקשת הנתבע נשוא הדיון ,אליו זומנו הצדדים ליום 3.2.2016 בעקבות החלטת ערכאת הערעור הינה, להורות כי חוות דעת מומחה שיבצע "בדיקת קול" ולמעשה תוצאות בדיקת הקול כאמור ,לא ייעשה בה, שימוש בהליך פלילי שתלוי ועומד כנגד הנתבע דנן.

זאת בשונה מצווים והחלטות שניתנו על ידי במועדים שונים .:24.11.2014,18.1,2015 ,8.7.2015,22.7.2015 בגידרן הורייתי לנתבע ליתן דגימת קול ולא יותר.

זאת לציין כי חוות דעת מומחה, ככל שתינתן, אינה רכושו או קניינו של הנתבע – המבקש ואינה מזוהה עם הנתבע . לא כל שכן למותר להדגיש כי אינו נדרש להסכים לתוצאותיה.

מוצאת לנכון להדגיש כי "חוות דעת מומחה " אינה בגדר "מסמך" ציבורי או פרטי כפי שנדונו לדוגמא ראיות – מסמכים בעניין גלעד שרון.

עסקינן ב"חוות דעת" הא ותו לאו, שאומנם ניתנת בהתייחס לדגימת קול.

בעניין חוות דעת המומחה שהיא נשוא הבקשה ורק בעניין זה , הודיעה המדינה בהודעתה מיום 23.11.2015 כי היא מותירה לשיקול דעת בית משפט.

ברם, המבקש , במובלע, טען בגוף בקשתו שהוא מתנגד למעשה לביצוע "דגימת הקול".

ובלשונו טען כי "הראיה " – "דגימת הקול "שהוא נדרש למסור בניגוד לרצונו היא שעלולה להפליל אותו בהליך פלילי תלוי ועומד ובהתאם לפגוע בהגנתו .

לעניין מסירת דגימת הקול ולמניעת ספקות ואי בהירויות, לא למדתי על עמדת היועץ המשפטי מתגובתו ב23.11.2015.

אשר על כן מורה לפרקליטות לוודא ולבטא חד משמעית עמדתה לעניין הבקשה להימנע ממסירת דגימת קול להבדיל ממעמדה של חוות דעת מומחה כאמור עד ולא יאוחר מ2.2.2016 ובהעתק אל באי כח הצדדים.

המזכירות תקפיד לשלוח העתק החלטתי בדחיפות אל באי כח הצדדים ולא הפרקליטות שהמציאה תגובתה- הודעתה ב23.11.2015

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.