1. המבקשים הגישו בקשה שכותרתה "בקשה למתן צו הצהרתי הקובע כי בירור תלונה במשטרת ישראל לא יפגע בהליך".
2. למקרא הבקשה עולה כי המבקשים טוענים כי הקלטת שהומצאה לידיהם מטעם המשיב על פי החלטת בית המשפט, הינה קלטת שעברה "עריכה" ולמעשה זויפה באמצעות שינויים בתוכן המקורי של הקלטת.
3. המבקשים מבססים ממצאים אלו על ידי חוות דעת מומחה, אשר צורפה במסגרת בקשה נוספת שהוגשה מטעם המבקשים (בקשה מס' 33).
4. לטענת המבקשים עפ"י הוראות משטרת ישראל והחוקרת אשר גבתה את העדות נדרש צו הצהרתי הקובע כי אין מניעה לחקור את התלונה.

אעיר כי המבקשים לא צירפו אסמכתא לטענתם זו למעט אסמכתא המעידה על הגשת תלונה. לעניין זה גם תצהירו של המבקש 2, אשר צורף רק במסגרת התשובה לתגובת המשיב ולא כתמיכה לבקשה כפי שמצופה היה שייעשה, אין בו להועיל שכן עסקינן בעדות מפי השמועה.

1. בנסיבות העניין ומאחר שאין זה בסמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתה ובשיקוליה המקצועיים של משטרת ישראל באשר לאופן שבו יש לחקור תלונה המובאת בפניה, הרי שמצאתי לדחות את הבקשה כפי שהוגשה.
2. במסגרת תשובה לתגובה שהוגשה מטעם המבקשים, התבקשו סעדים נוספים, אשר אינני נדרשת להם, שכן לא הובאו במסגרת הבקשה וממילא לא ניתנה למשיב ההזדמנות לטעון לעניין זה.
3. הבקשה נדחית, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.