1. ביום 13.2.2019 ניתן פסק דין חלקי במסגרתו נקבע כי ייערך שערוך של יתרת החוב בחשבון הבנק נשוא התביעה בשל הקביעה בפסק הדין החלקי כי פעולת חיוב החשבון בסכום של 1,371,982.94 ש"ח שנעשתה על ידי הבנק ביום 6.6.2013 לצורך העברת כספים למנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), נעשתה שלא כדין על ידי הבנק. מטרת השערוך היא קביעת יתרת החוב בחשבון נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן בנטרול חיוב החשבון שנבע מהעברת הכספים למנורה וכן תוך נטרול חיובים נוספים שנבעו מחיוב זה (חיובי ריבית וכו').
2. ביום 3.6.2019 הוגש הבנק את תצהירו של דניאל אברמוביץ, פקיד בכיר במחלקת הגביה בהנהלת הבנק. לתצהיר צורף תחשיב שנערך בהתאם להוראות פסק הדין החלקי. מעיון בתחשיב עולה כי נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן יתרת החובה בחשבון הבנק בנטרול פעולת העברת הכספים למנורה היא 652,970.25 ש"ח וזאת לעומת יתרת החובה על פי כתב התביעה המתוקן שעמדה על סכום של 2,121,143.62 ש"ח.
3. מטעם הנתבע הוגשה ביום 8.7.2019 חוות דעת שנערכה על ידי אמנון שורץ בגידרה נערך תחשיב בהתאם להוראות בית המשפט אלא שמעיון בחוות הדעת ובנספחיה לא ניתן לקבוע מהי יתרת החובה לשיטת הנתבע נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן .אשר על כן אני מקבלת את גרסת הבנק לפיה יתרת החובה נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 15.12.2013 היא 652,970.25 ש"ח.
4. אציין כי גם המצהיר מטעם הבנק וכן המומחה מטעם הנתבע ביצעו תחשיב של יתרת החובה נכון ליום 28.5.2019 בסמוך למועד עריכת התחשיב .במועד זה לשיטת הבנק יתרת החובה בחשבון הבנק היא 225,735.87 ש"ח לא כולל חיוב בריבית שהצטברה מתחילת הרבעון בסכום של 2,510.93 ש"ח .זאת לעומת גרסת הנתבע לפיה נותרה יתרת חובה בסכום של 214,029.95 ש"ח לא כולל חיוב ריבית שהצטברה מתחילת הרבעון בסכום של 2,380.72 ש"ח.

מנתונים אלו ניתן ללמוד כי הפער בין התחשיבים בנטרול פעולת העברת הכספים למנורה הינו פער קטן אף שבהיעדר תחשיב מפורט מטעם הנתבע לא ניתן לקבוע את הסיבה לפער הקיים בין התחשיבים.

1. עוד אציין כי לשיטת הנתבע אם יובאו במסגרת התחשיב זיכויים וקיזוזים שיש לבצע בחשבון בפועל יימצא חשבון הבנק ביתרת זכות.
2. במסגרת פעולות אלו נכללו על ידי הנתבע העברות כספים לחשבון הבנק, פירעון של שיקים לטובת החברה, גביית כספים מתיקי הוצאה לפועל, זיכוי חשבון בשל אי כיבוד שיקים וכו'. יודגש כי הנתבע מתייחס לפעולות שבוצעו בחשבון לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ולכן פעולות אלו אינן חלק מחזית המחלוקת שנדונה בפניי.
3. הקביעות בפסק הדין החלקי וכן בפסק הדין המשלים מתוחמות לטענות הצדדים נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן כפי שפורטו במסגרת כתבי הטענות .לכן אינני נדרשת לטענות הצדדים בנוגע לפעולות שבוצעו בחשבון לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

ברי, כי ככל שהתקבלה תמורה ממקורות שונים לפירעון החוב לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ותוך כדי ניהול ההליך המשפטי, תקוזז התמורה מסכום פסק הדין שכן הבנק אינו רשאי להיפרע מעבר ליתרת החוב הקיימת בחשבון הבנק במועד התשלום.

1. במסגרת התחשיב העלה הנתבע ,טענות בנוגע להיעדר אסמכתאות לפעולות שבוצעו בחשבון .לדוג' הועלתה טענה בנוגע לחיוב שלא כדין בגין עמלת עריכת מסמכים בסכום של 50,000 ש"ח ביום 7.6.2013.

מנגד נטען על ידי הבנק כי החיוב נעשה כדין בגין "החזר ניכיון המחאות" ואף צורף דף החשבון המציג את הפעולה שבוצעה במועד זה.

יובהר כי בשלב זה של ההליך בית המשפט אינו דן פעם נוספת בטענות הצדדים לגופו של עניין שכן בפסק הדין החלקי נדונו והוכרעו כל טענות הצדדים . פסק הדין המשלים נועד רק לצורך קביעת סכום יתרת החוב בחשבון בנטרול הפעולה שנקבעה שנעשתה שלא כדין על ידי הבנק ולכן איני דנה בטענה זו או בטענות אחרות שהועלו על ידי הצדדים החורגות מביצוע תחשיב גרידא.

1. לסיכום אני קובעת כי יתרת החוב בחשבון הבנק של הנתבעת 1 נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן היא 652,970.25 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי ריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום בפועל.
2. בנוסף, ליתרת החובה בחשבון העו"ש , מצטרפת יתרת חוב בגין הלוואות שלא נפרעו על ידי הנתבעת בסכום של 237,797.96 ש"ח נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן וכן יתרת חוב בגין חיובים בכרטיס אשראי בסך 3,848.94 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום בפועל.
3. לאמור לעיל תתווסף יתרת החוב בחשבון הפרטי בסכום של 6,194.04 של הנתבע 2 נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, בצירוף הפרשי ריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
4. לא למותר להדגיש כי בכל מקרה יהיה רשאי הבנק להיפרע מהנתבעים אך ורק כדי יתרת החוב הנכונה והאמיתית לאחר שנזקפו ככל שנזקפו סכומים לזכות החשבון בעקבות פרעון המחאות או פעולות אחרות.
5. המזכירות תמציא את פסק הדין המשלים לידי באי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, 22 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.