החלטה

1. בפני בקשת המבקש ,יהודה גניש מספר 43 להורות כי תוצאות בדיקת הקול , חוות דעת מומחה או כל מה שייגזר מהם לא ייעשו שימוש בהליך פלילי אשר עומד ותלוי ואף לא יעשו שימוש בכל הליך אחר אלא רק בהליך דנן בפני בית משפט זה.
2. זאת לציין כי במסגרת תיק זה ולבקשת התובע ניתנו צווים לנתבע במועדים שונים: 18.1.2015, 8.7.2015, 22.7.2015, 24.11.2014 ליתן דגימת קול.
3. ביום 24.8.2015 הגיש המבקש את בקשתו מספר 43 בגידרה ביקש "מתן החלטה הקובעת כי תוצאות בדיקת הקול , חוות דעת מומחה או כל מה שייגזר מהם לא ייעשו שימוש בהליך פלילי אשר עומד ותלוי ואף לא יעשו שימוש בכל הליך אחר אלא רק בהליך דנן בפני בית משפט זה".
4. בהחלטתי מיום 26.11.2015 ולאחר קבלת תגובה ותגובה לתגובה לרבות מטעם היועץ המשפטי נתקבלה למעשה הבקשה ובגידרה קיבלתי את בקשת המבקש שלא ליתן דגימת קול, לאור זכותו של המבקש לחסיון מפני הפללה עצמית ולאור ההליך הפלילי המתנהל במקביל לבירור התביעה שבפניי. בפועל הוריתי שהמבקש פטור ממסירת דגימת קול לצורך הגשת חוות דעת המומחה בתחום זיהוי הקול מטעם המשיב.

על החלטה זו הוגש ערעור בפני בית המשפט המחוזי.

1. כבוד השופטת צ'רניאק נתנה פסק דינה ברע"א 48257-12-15 ביום 18.1.2016.

בפסק דינה הורתה כבוד השופטת צ'רניאק על ביטול החלטתי מיום 26.11.2015 ועל החזרת הדיון אל החתומה מטה זאת בעיקר נוכח עמדת היועץ המשפטי שהותיר ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

זאת לציין כי הדיון הוחזר אל החתומה מטה "לבחינה מחדש ...מבלי שתהיה קשורה בתוצאת ההחלטה המבוטל והצדדים יוכלו להוסיף דברים אם יחפצו בכך".

משכך ניתנה החלטתי מיום 24.1.2016 בגידרה זימנתי הצדדים לדיון וקבעתי כי בדיון יישמעו טיעוני הצדדים לעניין הסוגיה שנדרשה להכרעה- בקשתו של הנתבע 2 להימנע מנטילת חלק בבדיקה למתן דגימת קול לאור זכותו להימנע מהפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971, זאת גם בהתייחס לעמדת המדינה ביחס לבקשה.

1. ביום 26.11.2015 ניתנה החלטתי הנוספת תוך הדגשה כי , המבקש , בבקשתו מספר 43 במובלע, טען בגוף בקשתו שהוא מתנגד למעשה לביצוע "דגימת הקול".

ובלשונו טען כי "הראיה" – "דגימת הקול " שהוא נדרש למסור בניגוד לרצונו היא שעלולה להפליל אותו בהליך פלילי תלוי ועומד ובהתאם לפגוע בהגנתו והכל מבלי לפרט כיצד היא עלולה להפליל אותו.

בעניין מסירת דגימת הקול ולמניעת ספקות ואי בהירויות, הוריתי ליועץ המשפטי באמצעות הפרקליטות לבטא חד משמעית עמדתה לעניין הבקשה להימנע ממסירת דגימת קול להבדיל ממעמדה של חוות דעת מומחה כאמור עד ולא יאוחר מ2.2.2016.

1. הפרקליטות המציאה עמדתה בתאריך 3.2.2015.

על פי עמדה זו "אין למדינה עמדה באשר להורות על ביצוע מתן הדגישה או מתן החיסיון מפני הפללה עצמית בעניין דגימת הקול". הפרקליטות ציינה מפורשות בתגובתה כי היא מודעת להשלכות על החלטה על מתן חיסיון מפני הפללה עצמית על ההליך הפלילי.

1. במהלך הדיון בפני הטעימה באת כח הפרקליטות והבהירה כי עמדתה זו מתייחסת לדגימת קול "חדשה " והבהירה כי אין לה התנגדות למסירת דגימת קול שתחסה תחת חיסיון מפני הפללה עצמית בהליך פלילי על פי סעיף 47 ב לפקודת הראיות.
2. במהלך הדיון בפני שינה בא כח הנתבע את עמדתו ולמעשה ביקש חסינות "על פי סעיף 47(א) לפקודת הראיות לאמור:

"(א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה."

כן חזר והעלה בקשתו כי קודם למתן דגימת הקול תינתן הכרעה בשאלה האם זוייפה הקלטת שבידי התובע אם לאו. והכל בהתעלם מהעובדה שטרם הגענו אל שלב הגשת הראיות ותצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

1. הגם שבקשה זו היא בקשה שונה מזו שנקבעה בפני לדיון – בקשה מספר 43.

זאת לציין כי בקשה בנוסח קרוב מאוד הוגשה יותר מפעם אחת והוכרעה על ידי ,כך למשל בהחלטתי מיום 18.1.2015 שניתנה בבקשה לעיכוב מסירת דגימת קול בזו הלשון:

"לא מצאתי כי הטענה בדבר עריכה שנעשתה לקלטת על ידי מאן דהוא, יש בה כדי למנוע את מתן דגימת הקול על ידי המבקש בהתאם להחלטת בית המשפט. המטרה של מתן דגימת הקול הינה על מנת לקבוע האם המבקש היה צד לשיחה שהוקלטה ומוגשת כראיה לבית המשפט לאור טענות המבקש כי לא היה צד לשיחה כלל.

מכאן שבעצם קיום הצו בדבר מתן דגימת הקול, אין משום הודאה של המבקשים בדבר כשרות הקלטת לשמש כראיה. אעיר כי גם מניעה מלטעון כי בוצעו בקלטת שינויים אשר פוסלים את כשירותה לשמש כראיה. לשם כך תוכל לשמש להם חוות הדעת שהגישו לבית המשפט וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לנכונות טענות אלו או לאמור בחוות הדעת שהוגשה.

המשמעות של היענות לבקשה לעיכוב ההחלטה כפי שעולה מהבקשה דנן, הינה למעשה איון ההחלטה שניתנה המחייבת את המבקש ליתן דגימת קול. בכך תימנע מהמשיב האפשרות להגיש חוות דעת מטעמו בעניין הקלטת. מהנימוקים דלעיל הבקשה נדחית"

1. בא כח המבקש גם התעלם ונמנע מלאזכר את החלטת ערכאת הערעור ברע"א 54475-02-15 אשר פסק ביום 7.7.2015 וזאת טרם הגשת בקשה 43 על פי סעיף 47ב לפקודת הראיות, כי "משלא הצביעו המבקשים על נזק כלשהו ולו ברמז העלול להיגרם להם כתוצאה מביצוע דגימת הקול ואף הסכימו לביצוע הבדיקה ...לא הניחו יסוד ממשי לחרוג בעניינים מההלכה השוררת ......" על רקע זה ובטרם הוגשה הבקשה על פי סעיף 47ב לפקודת הראיות נדחתה הברע הנ"ל.
2. עינינו הרואות, כל שעומד בפני בית המשפט הוא בקשת המבקש מספר 43 "למתן החלטה הקובעת כי תוצאות בדיקת הקול , חוו"ד מומחה וא כל מה שייגזר מהם לא ייעשו שימוש בהליך פלילי....כפי שצוטט לעיל.
3. לאחר שהובאה בפני עמדתה החד משמעית של הפרקליטות לעניין זה במובן שהיא מסכימה לבקשה אני נענית לבקשה ומורה כפי שכבר הורייתי מספר פעמים במסגרת תיק זה – מועדי הצווים מצוטטים לעיל כי על הנתבע יהודה חמוס גניש למסור דגימת קול כפי שכבר הוריתי ב24.11.2014 ולהתייצב במשרדי המומחה לזיהוי קול מטעם התובע בתוך 7 ימים מיום שיזומן על ידי התובע.
4. אשר לבקשה לפי סעיף 47א לפקודת הראיות שהועלתה רק בעת הדיון בעל פה, בקשה שזהה לה למעשה בתוכנה ,נדונה והוכרעה הן על ידי במהלך השנה האחרונה והן על ידי ערכאת הערעור, אין אלא להסיק כי משחזר המבקש והעלה אותה באמצעות בא כוחו היום במהלך הדיון עשה כן על מנת להכביד על ההליך.

אשר על כן דוחה בקשה זו!

1. אשר לבקשת בא כח הנתבע – המבקש להתייחסות להנמקות בית המשפט העליון בפרשת גלעד שרון, אדגיש כי שם, דן בית המשפט העליון במסירת מסמכים במסגרת ההליך הפלילי עצמו להבדיל מהנסיבות שבפני לאמור כי ההליך הוא הליך אזרחי, ורק ברקע צפוי המבקש הנתבע להליך פלילי אלא שטרם הוגש כתב אישום.

המצב שונה גם נוכח עמדת הפרקליטות דנן שבפירוש הסכימה כי דגימת הקול שעתיד המבקש למסור במסגרת ההליך שבפני , לא ייעשה בה כל שימוש במסגרת ההליך הפלילי שתנהל אם תנהל כנגד הנתבע דנן.

1. אשר לפסיקת בית המשפט בעליון ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נגד גלעד שרון:

כפי שנפסק שם עומד ל"חשוד" – והנתבע דנן איננו בגדר "חשוד" בתיק שבפני - רק חיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 ועל-פי תנאיו.

אכן כפי שניפסק שם על החשוד המעוניין לטעון כנגד צו דוגמאת הצו נשוא החלטתי דנן , לפנות אל בית-המשפט על-מנת שזה ישחררו מהחובה להמציא את המסמכים, כפי שעשה המשיב בענייננו.

1. אשר למבחנים שקבעה הפסיקה לאורם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ניפסק שם כי על בית-המשפט לבחון את המסמכים בשני שלבים:

ראשית, עליו לבחון את התקיימותו של חשש להפללה עצמית בכל אחד ואחד מן המסמכים אשר נדרש החשוד להמציא על-פי הצו.-

תיאורטית ותיאורטית בלבד קיים, בנסיבות שבפני , במסירת דגימת קול חשש מפני הפללה עצמית.

ברם, נוכח הכחשתו הגורפת של הנתבע את גרסת התובע וגרסתו העובדתית הנגדית כמפורט בין היתר בסעיף 3 לתצהירו בהחלט לא ברור כיצד יכולה דגימת הקול "להפליל " אותו בהתרחשות או שיחה אשר לגירסתו אין לו כל זיקה אליה.

כאשר אפעיל מבחן זה בפריזמת העובדות שבפני הרי שלאור הסכמת הפרקליטות לחיסיון לבקשת המבקש בבקשה מספר 43 שוב לא קיים חשש מהפללה עצמית במסירת דגימת הקול כאמור .

בשלב השני, על פי הנחיות בית המשפט העליון בעניין גלעד שרון - על בית-המשפט לשקול אם ראוי בנסיבות העניין להעניק לחשוד "חיסיון שימוש" כך שיוסר מעל מסמכים מסוימים החיסיון מפני הפללה עצמית, אך יובטח לחשוד כי מסמכים אלה לא ישמשו כראיה נגדו בהליכים משפטיים בעתיד.

ובלשון כבוד השופטת שטרסברג כהן שאומצה בפסיקות בית המשפט העליון חזור ואמץ:

"ההסדר הקבוע בסעיף 47 מגלם איזון בין האינטרסים השונים

המעורבים, באופן שיקודם חקר האמת תוך פגיעה מינימלית בזכותו של אדם שלא למסור ראיה העשויה להפלילו. אמנם בית-המשפט רשאי לדחות בקשתו של אדם להימנע ממסירת ראיה מהטעם שהיא עלולה להפלילו, אולם אם עשה כן, לא תוגש הראיה המפלילה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה. בקביעותיו של סעיף 47 באה לידי ביטוי נסיגה מסוימת מכללי פסלות השוללים קבילות והרחבת תחום שיקול-דעתו של בית-המשפט תוך הגנה על מוסר הראיה המפלילה מפני השימוש בה, נגדו. אין זו חסינות מוחלטת מפני מסירת הראיה או העדות; זוהי חסינות מסויגת בסייגים וגדרות המבטיחים את זכות העד מפני הפללה עצמית" (בג"ץ 6319/95 חכמי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו [13], בעמ' 764; וראו גם י' קדמי על הראיות (כרך ב) [16], בעמ' 754)."

1. במקרה שבפני ולאור עמדת הפרקליטות מוענק למבקש שבפני שאינו בגדר "חשוד" בהליך שבפני שהוא כאמור אזרחי , חיסיון מפני הפללה עצמית כפי שמורה מפורשות סעיף 47(ב) לפקודת הראיות לאמור:

"ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה , לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך." - והרי לכך בדיוק הסכימה הפרקליטות !

במשמע , שבקשתו של המבקש לפטור אותו ממסירת דגימת קול נדחית בזאת דחייה חוזרת ואף למעלה מכך. לאור דחייה זו תחול הסיפא לסעיף 47ב לפקודת הראיות לאמור " לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך"

1. לסיכום: אני נענית לבקשה 43 על פי העתירה המופיעה בה ומורה כפי שכבר הורייתי מספר פעמים במסגרת תיק זה –(- מועדי הצווים מצוטטים לעיל )כי על הנתבע יהודה חמוס גניש למסור דגימת קול כפי שכבר הוריתי ב 24.11.2014 ולהתייצב במשרדי המומחה לזיהוי קול מטעם התובע בתוך 7 ימים מיום שיזומן על ידי התובע. לאור בקשה 43 ונוכח סמכותי על פי סעיף 47ב לפקודת הראיות אני מורה כי דגימת קול זו "לא תוגש כראיה נגד אותו אדם- המבקש - במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים"

לאור התנהלות המבקש ונסיונו להמשיך ולסרבל את ההליך למרות הסכמת הפרקליטות מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 11,600 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

עדויות ראשיות תוגשנה בתצהירי עדות ראשית בצירוף חוות דעת מומחים במועדים כדלקמן :

התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ולא יאוחר מ31.3.2016.

הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ולא יאוחר מ25.5.2016.

קובעת התיק לתז"פ לבחינת בשלותו לזימון להוכחות ליום 30.5.2016.

המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ו, 04 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.