1. לפניי בקשה לפי סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, בגדרה עותר המבקש לכך שבית המשפט יורה כי הראיה שעליו למסור במסגרת ההליך שבפניי לא תשמש כראיה בהליך הפלילי המתנהל במקביל, מהטעם שעומדת לו הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית.

הבקשה הוגשה בעקבות צו שניתן לבקשת המשיב המורה למבקש למסור דגימת קול לצורך הכנת חוות דעת מומחה העוסקת בזהות הצדדים לשיחה מוקלטת שבכוונת המשיב להסתמך עליה לצורך הוכחת טענותיו בכתב התביעה.

להלן לשון סעיף 47 לפק' הראיות:

47. (א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

(ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.

1. אין מחלוקת כי דגימת קולו של המבקש הינה ראיה שהיא יסוד מיסודותיה של העבירה שהוא עשוי להיות מואשם בה.

החקירה המשטרתית מתנהלת בנוגע לסעיף אישום של קבלת דבר מרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

חקירת המשטרה עוסקת בין היתר בשיחות מוקלטות שמקיימות את יסודות עבירת המרמה בדומה לשיחות בגינן הוצא לכאורה צו לבקשת המשיב למתן דגימת קולו של המבקש.

1. אציין כי בעניין זה התבקשה עמדת המדינה לאור ההשלכה הצפויה על ההליך הפלילי, אשר השיבה ביום 23/11/15 כי היא מותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט וזאת מבלי להביע את עמדתה.
2. הלכה למעשה הראיה עליה מבוקש להטיל חסיון הינה דגימת קולו של המבקש, אשר אין ספק שיכול ותידרש לשמש כראיה בהליך פלילי כנגדו במקרים הרלוונטיים בייחוד עת עסקינן בטענה לעבירת מרמה שבוצעה באמצעות הטלפון [ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' חיים מהרבנד, 2.5.10] ולא כפי שנטען על ידי המשיב בתגובתו כי הראיה נשוא הבקשה דנן היא הקלטת השיחה עצמה או ממצאי חוות הדעת.

גם לפי לשון הסעיף הזכות לחסיון בפני הפללה עצמית, נוגעת לראיה שאדם מבקש להימנע ממסירתה .בענייננו אין מדובר במסירה של הקלטת שיחה או חוות הדעת שממילא היו נמסרות על ידי המשיב ולא על ידי המבקש, אלא המדובר בשיתוף הפעולה מצד המבקש במתן דגימת קול.

1. על פי סעיף 47(ב) התוצאה של דחיית בקשת המבקש ומתן החלטה המורה למבקש למסור את דגימת הקול, הינה כי ראיה כאמור לא תוגש בהליך הפלילי שיכול ויתנהל כנגד המבקש באם תבשיל החקירה הפלילית לכדי כתב אישום, שכן זהו האיזון הראוי שנקבע בפסיקה בין בירור יעיל של התביעה האזרחית והגעה לחקר האמת אל מול שמירה על זכותו של אדם להימנע מהפללה עצמית. ב

נסיבות המקרה שבפניי בו הראיה כאמור הינה דגימת הקול, אני סבורה כי באיזון שבין הצורך הנדרש לשימוש בראיה בהליך שלפניי לבין טענה עתידית מצד המבקש כי אינו נדרש לשתף פעולה במתן דגימת קול בהליך הפלילי בשל מסירת הראיה בהליך האזרחי, - תוצאה זו איננה התוצאה הרצויה .על כן לטעמי יש לקבל את הבקשה ולאפשר למבקש להימנע ממסירת דגימת הקול, על מנת שלא יקום מחסום בעתיד משימוש בראיה זו בהליך הפלילי.

1. אעיר כי גם לשיטת המשיב תוצאה זו איננה רצויה .על כן עתר המשיב לכך שמחד תידחה בקשת המבקש ובית המשפט יורה לו למסור את דגימת קולו אולם מאידך עותר המשיב לכך שגם לא תעמוד למבקש הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית בהליך הפלילי. אלא שלא מצאתי כי טענת המשיב עולה בקנה אחד, לא עם לשון פקודת הראיות ואף לא עם הפסיקה שעליה מסתמך המשיב בתגובתו (רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון, פ"ד נח(1) 748).
2. התוצאה היא שבשלב זה, לאור זכותו של המבקש לחסיון מפני הפללה עצמית ולאור ההליך הפלילי המתנהל במקביל לבירור התביעה שבפניי, מתקבלת הבקשה כך שהמבקש פטור ממסירת דגימת קול לצורך הגשת חוות דעת המומחה בתחום זיהוי הקול מטעם המשיב.
3. בהערת אגב אציין כי מעיון בפסיקה ובספרות לא מצאתי תשובה להגדרה הנכונה שיש ליתן לראיה אותה עותר המבקש שלא למסור במסגרת ההליך שבפניי שכן אין המדובר בהתבטאות המוגנת על ידי זכות השתיקה ואין המדובר במסירת ראיה חפצית כדוג' מסמכים. עסקינן למעשה בזכות לסרב לשתף פעולה עם בדיקה שעשויה להפליל את המבקש ולכן יכולה להתעורר השאלה האם יש להחיל על ראיה מעין זו את הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית הקבועה בסעיף 47 לפקודת הראיות, אלא שהצדדים שבפניי לא טענו בעניין זה ועל כן לא מצאתי מקום לדון ולהכריע בשאלה זו בנסיבות המקרה שבפניי.
4. בשים לב לכך שבהחלטה מיום 22/10/14, הוריתי על הארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים עד להכרעה בבקשה למתן צו לקבלת דגימת קול מטעם המבקש לצורך הגשת חוות דעת מטעם המשיב, הרי שכעת משהוכרעה הבקשה באופן סופי, יש לקבוע את המועדים להגשת תצהירים מטעם הצדדים לצורך המשך בירור התביעה.
5. המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 31/12/15. המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ליום 31/1/16. קובעת את התיק לתז"פ לבחינת בשלותו לקביעת מועד לישיבת הוכחות ליום 4/2/16.

המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ו, 26 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.