בפניי בקשה לאיחוד שני תיקים שהוגשה על ידי המאשימה, רשות המיסים בישראל (להלן: "המבקשת"), המתייחסת לשני תיקים פליליים שהוגשו לבית משפט זה.

המבקשת טענה בראשית טיעוניה כי בקשה זו הוגשה אך ורק משום העובדה שנגד הנאשם יצחק אביתר הוגש כתב אישום בנפרד, שכן הוא נמלט מרשויות אכיפת החוק למשך מספר שבועות, ולפיכך נבצר מהמבקשת לכלול את האישום נגדו במסגרת כתב האישום המקורי. עוד הוסיפה המבקשת שמדובר באותה פרשה, אותם מעשים, אותה דרך פעולה, ואותה רשות חוקרת; כאשר ההבחנה והייחוד של כל נאשם על פי חלקו אינה מצדיקה ניהול דיונים במקביל.

הסניגורים, כולם כאחד, התנגדו לבקשה וטענו כי האיחוד יכביד על בית המשפט שישמע את הראיות, ויחייב שמיעת ראיות לא רלוונטיות, כאשר לטעמם אין קשר בין שתי הפרשיות.

אין דעתי כדעת באי כוח הנאשמים. מדובר בפרשה אחת, שגם אם יש בה הסתעפויות שנות (וחזקה על המבקשת שטענותיה בנדון נסמכות על הראיות שבידה), הרי שמיעת הראיות בתיק תחייב ממילא הצגת כל פסיפס הראיות הנוגע לפרשה של העברת הזהב משטחי הרשות הפלסטינית למדינת ישראל בדרך הנטענת, וכנגד הוצאת חשבוניות פיקטיביות לכאורה על ידי אותם גורמים, ובאותן שיטות.

זאת ועוד, בית המשפט שם לנגד עיניו גם את מועד הגשת הבקשה ועד כמה יש בה כדי להכביד על הגנת הנאשמים. הבקשה הוגשה בשלב מאוד מקדמי. אמנם, לאחר מתן מענה לכתב האישום, אולם היה זה מענה פורמלי בשים לב לעובדה שהנאשמים עצורים בשלב זה. טרם ניתן מענה מפורט לכתב האישום.

בנסיבות אלה מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ואני מורה על איחוד התיקים שבכותרת.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.