בפני כב' השופט ירון לוי

המאשימה

מדינת ישראל – רשות המיסים

נגד

הנאשמים

1. אילן שפק (עציר)
2. כפיר מויאל (עציר)
3. שפק סחר בע"מ
4. שפק תכשיטי זהב בע"מ
5. כ.ח.מ. בע"מ
6. גולד רויאלטי בע"מ

7. יצחק אביתר (עציר)

8. א.י. אינטר גולד סחר בע"מ

9. א.י. גולד פיין בע"מ
10. א.י. אביבים נכסים והשקעות בע"מ

הסדר הטיעון

נאשם 1

1. הצדדים עתרו במשותף להטלת 58 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 600,000 ש"ח ומאסר מותנה, שהיקפו ומשכו ייקבעו על ידי בית המשפט. הוסכם כי הקנס ישולם מתוך הכספים שנתפסו על ידי המדינה ויתרת הסכום תושב לנאשם 1, תוך 28 יום ממתן גזר הדין.
2. נטען כי הוסכם בין הנאשמים 1 ו-2 שיתרת הסכום שיוותר לזכות הנאשם 1, לאחר תשלום הקנס, מתוך הכספים התפוסים, תועבר לנאשם 2, לצורך תשלום הקנס, שיוטל עליו, או חלק ממנו.

המדינה התנגדה והמחלוקת נותרה להכרעת בית המשפט.

נאשם 2

1. הצדדים עתרו במשותף להטלת 66 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 750,000 ש"ח ומאסר מותנה, שהיקפו ומשכו ייקבעו על ידי בית המשפט.

הצדדים הותירו לשיקול דעת בית המשפט את אופן תשלום הקנס וקביעת המאסר חלף הקנס.

1. התביעה עתרה להטלת מאסר ראוי חלף הקנס וקביעת לוח זמנים מרתיע לתשלום הקנס, בתוך תקופת מאסר הנאשם 2.

הנאשם 2 ביקש לדחות את מועד תשלום הקנס לאחר שחרורו ממאסר, וזאת לאור מצבו הכלכלי הקשה, והצורך בגיוס מימון לתשלום הקנס.

נאשם 7

1. בעניינו של הנאשם 7, הגיעו הצדדים להסדר טיעון על דרך ה"טווחים", לפיו הגבילה התביעה עתירתה העונשית לרף עליון של 60 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 750,000 ש"ח, לצד מאסר מותנה. ההגנה לא הוגבלה בטיעוניה.

עוד הוסכם כי תינתן לנאשם 7 שהות סבירה למכירת נכסיו לצורך תשלום הקנס שייקבע על ידי בית המשפט.

1. ב"כ התביעה, עו"ד ליאת בכור - שניהלה את התביעה במקצועיות וחריצות, ראויות לציון - עתרה להשית על הנאשם 7 את הרף העליון של הסדר הטיעון.

לטענת המדינה, אמנם מתחם העונש ההולם בעבירות בהן הורשע הנאשם 7, נע לשיטתה, בין 7 ל-10 שנות מאסר, אך למרות זאת, הסכימה, במסגרת ההסדר, ולעתור לעונש החורג לקולא מהמתחם, בין היתר, בשל המורכבות הראייתית בעניינו של הנאשם 7.

עם זאת, לאור חומרת מעשי הנאשם 7 - הדומים במהותם, לטענת המדינה, לעניינו של הנאשם 2 - ביקשה התביעה מבית המשפט להימנע מקביעה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם 7 נמוך יותר.

1. הסניגורים המלומדים, עוה"ד קליין וגולדין - שניהלו את הגנת הנאשם 7 באופן ממוקד ויעיל - טענו כי מתחם הענישה הראוי בעבירות בהן הורשע הנאשם 7, נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר, וקנס בסכום שנע בין 50,000 ל-200,000 ש"ח, וכי יש לגזור את העונש בתוך מתחם זה, בשל נסיבות הקשורות בביצוע העבירות ונסיבות שאינן קשורות בהן, כפי שיפורט בהמשך.

ביחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, העלו הסניגורים שני טעמי קולא עיקריים:

ראשית, מדובר בניכוי תשומות של חשבוניות פיקטיביות "זרות" שמאחריהן עסקאות אמת. שנית, על פי הטענה, הרווח היחיד שהפיק הנאשם 7 ממעשיו - התבטא באפשרות רכישת הזהב השחור במחיר נמוך ממחיר השוק, ומכירתו במחיר גבוה יותר ללקוחותיו - בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח בשנה. נטען כי, מרווח זה שולמו כל המיסים, ואף אם סכומי המע"מ בגין החשבוניות הפיקטיביות לא הגיעו לקופת המדינה, הרי שהנאשם 7 שילם במלואו את המע"מ הנובע לספקיו, ולא קיבל אותו, או את חלקו, חזרה.

החברות (נאשמות 3-4, 5-6 ו-8-10)

1. הוסכם כי המאשימה תעתור להטלת קנס על החברות וכי הצדדים לא יטענו לעניין גובה הקנס ואופן תשלומו. לשאלת בית המשפט, הבהירה התביעה כי כל החברות הנאשמות אינן פעילות כיום.

דיון

1. נקבע כי לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, מקום שהגיעו הצדדים להסדר טיעון, מצווה בית המשפט לפעול במתווה הבא:
2. לקבוע הן את מתחם הענישה, והן את העונש בתוך המתחם, שהיו נקבעים אלמלא הסדר הטיעון.
3. להשוות את העונש המוסכם לזה שצפוי היה להיות מוטל על הנאשם ללא ההסדר, כדי לבחון מה מידת ההקלה שהנאשם זכה לה, והאם הקלה זו עומדת במבחן האיזון.
4. אם מדובר בטווח ענישה, וזה נמצא מאוזן וסביר, יקבע בית המשפט את העונש המדויק, בתוך הטווח, בהתחשב בכל שיקולי הענישה, כמו גם בהסדר הטיעון ובאינטרס הציבורי שעמד בבסיס עריכתו.

(ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל (3.2.14) וגם ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.2013))

"אירוע אחד" או "מספר אירועים"?

1. בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, תחילה יש לקבוע האם מדובר ב"אירוע אחד" - המחייב קביעת מתחם עונש כולל לאירוע כולו - או שמא מדובר ב"מספר אירועים" - המחייבים קביעת מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד.

בטיעוניהם, הסכימו הצדדים כי מדובר ב"אירוע אחד".

1. מקובלת עליי טענת הצדדים כי מדובר ב"אירוע אחד", בעיקר לאור הדמיון הרב בהתנהלותם הרצופה של הנאשמים בתקופה הרלבנטית. לפיכך, אני קובע כי האירועים המתוארים בכתב האישום מהווים "אירוע אחד", בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק העונשין.

קביעת מתחם העונש ההולם

כללי

1. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בפרמטרים הבאים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה.

מתחם עונש הולם אחד לכלל הנאשמים או לכל נאשם בנפרד?

1. בשים לב לדמיון הרב, ולעיתים אף הזהות, של העבירות בהן הורשעו הנאשמים, הזהות בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו, הדמיון הרב בנסיבות העבירות - ובין היתר, שיטות הפעולה, התכנון

המוקדם, התחכום, השימוש בחשבוניות פיקטיביות ושרשור החברות השונות, סדרי הגודל הדומים של היקפי העסקאות והמע"מ הנובע מהם - מצאתי לנכון לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל הנאשמים.

הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם

1. במעשיהם פגעו הנאשמים פגיעה קשה ומשמעותית בערך של נשיאה שוויונית בנטל תשלום המיסים, בביטחונו הכלכלי של הציבור, וגרמו נזק כבד לקופה הציבורית בגריעת תשלומי מע"מ, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים כל אחד, מקופת המדינה, ולמעשה, מכיסו של כל אזרח ואזרח בישראל:

בעניינו של הנאשם 1, מדובר בלמעלה מ-43 מיליון ש"ח.

בעניינו של הנאשם 2, הנזק עומד על סכום של למעלה מ-30 מיליון ש"ח.

בעניינו של הנאשם 7, מדובר בנזק בסך של למעלה מ-47 מיליון ש"ח.

כידוע, צרכי הציבור מרובים, ואין ספק שניתן היה לעשות שימוש בכספים אלה, למימון צרכיו המרובים של הציבור במגוון תחומי חיים.

1. בחינת הפסיקה מעלה כי בתי המשפט רואים חומרה יתרה בעבירות המס השונות, לאור הקלות הבלתי נסבלת של ביצוען, והקושי הכרוך באכיפתן.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון (כב' השופטת פרוקצ'יה):

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור"

רע"פ 512/04 אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל, נח (4) 381, 384.

1. בענייננו, כאמור, מדובר בפגיעה בעוצמה גבוהה בערכים החברתיים המוגנים המתבטאת, בעיקר בשווי הכספי העצום של העסקאות, בנזק הכלכלי המשמעותי לקופת המדינה, במספרן הרב של העבירות ובכמות החשבוניות שנוכו, באופן המצביע על רצידיבזם והיעדר מורא מהחוק.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות

1. בעניינם של כל הנאשמים, מדובר בנסיבות חמורות במיוחד. הנאשמים הורשעו בפרשה מסועפת, רבת משתתפים ומתוחכמת, של הונאת מס רחבת היקף בסכומים עצומים, פרי תכנון עברייני מוקדם, המאופיינת בתעוזה ובשיטתיות, תוך שימוש בכסות חשבונאית פיקטיבית, משך כשלוש שנים, והכל במטרה להתחמק מתשלום מס, ומתוך בצע כסף לשמו. במעשיהם הצליחו הנאשמים להסב נזק רב לקופת המדינה.

מדיניות הענישה הנהוגה

1. על פי הפסיקה הנוהגת, עבירות המס הן רעה חולה, שיש לעקור בדרך של ענישה מחמירה. לאורך השנים ניכרת מגמת החמרה בענישה של עבירות המס, בשל הפיכתן למה שמכונה - "מכת מדינה" (רע"פ 5823/09 באשיתי נ' מדינת ישראל (17.08.2009), עמ' 7 לפסק הדין).

להלן יפורטו פסקי דין רלוונטיים, המשקפים את מדיניות הענישה הנוהגת:

1. בית המשפט העליון אישר מאסר בפועל של 54 חודשים וקנס בסך 450,000 ש"ח, שהטיל בית המשפט המחוזי, בקבלו ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם, שנדון בבית משפט השלום ל-42 חודשי מאסר בפועל ולקנס בסך 450,000 ש"ח, לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ובשורה ארוכה של עבירות מע"מ, רובן עבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות, בסכום שנאמד בכ-28 מיליון ש"ח.

בית המשפט העליון נימק החלטתו, שלא להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, בקלות הרבה של עבירות המס, ובכך שרק ענישה מחמירה תוכל להרתיע מפני הישנות מעשים אלה (רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (20.06.2006)).

בית המשפט המחוזי - בקבלו את ערעור המדינה על קולת העונש - קבע מפורשות כי אין בכך כדי למצות את החומרה היתרה שבנסיבות ביצוע העבירות, באופן שלא ניתן לראות בעונשים שנגזרו על הנאשם את הרף העליון של מתחם הענישה ההולם.

אמנם, לנאשם קעדאן הייתה הרשעה קודמת בעבירת מס, והוא הורשע אף בעבירה בניגוד לחוק

העונשין, אך היקף סכומי החשבוניות הפיקטיביות, בעניינם של כל אחד מהנאשמים - הנע בין 200 ל-300 מיליון ש"ח - גבוה משמעותית מסכומי החשבוניות, בעניינו של הנאשם קעדאן, באופן המצדיק מתן ביטוי לחומרא לנתון זה, בקביעת מתחם העונש ההולם, בעניינם של הנאשמים.

1. לאחרונה נגזר בבית משפט השלום עונשם של שלושה נאשמים, שהורשעו לאחר ניהול הוכחות, בין היתר, בעבירות של סחר בהיקפים נרחבים בחשבוניות פיקטיביות, ניכוי תשומות שלא כדין ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, והוצאת חשבוניות פיקטיביות.

על הנאשמים נגזרו העונשים הבאים:

• הנאשם בראנס נדון ל-11 שנות מאסר ולקנס בגובה 5 מיליון שקלים, לאחר שהורשע ב-11,686 עבירות מס, רובן בנסיבות מחמירות, שהמע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-114 מיליון ש"ח.
• הנאשם עזרן נדון ל-6 שנות מאסר ולקנס בגובה מיליון שקלים, לאחר שהורשע ב-655 עבירות מס, רובן בנסיבות מחמירות, שנעברו משך תקופה של כ-4.5 שנים, ושהמע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-9 מיליון ש"ח.
• הנאשם שבת נדון ל-8 שנות מאסר ולקנס בגובה 2 מיליון שקלים, לאחר שהורשע ב-1,500 עבירות מס, שנעברו משך תקופה של כ-6 שנים, שסכום המע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-19 מיליון ש"ח.

(ת"פ 38119-03-11 מדינת ישראל נ' בראנס ואח' (24.12.2013) (להלן: "פ"ד בראנס").

עניינו של הנאשם בראנס חמור מעניינם של הנאשמים שבפני ולפיכך לא ניתן ללמוד ממנו גזירה שווה לצורך קביעת מתחם העונש ההולם. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שבפ"ד בראנס מדובר בעבירות חמורות יותר, של הוצאת חשבוניות פיקטיביות, ושבהן לא הורשעו הנאשמים, בכמות עבירות רבה יותר, ובתקופות ממושכות יותר.

עניינם של הנאשמים עזרן ושבת בפ"ד בראנס, דומה יותר לעניינם של הנאשמים בפני.

יש לאבחן לחומרא את עניינם של הנאשמים עזרן ושבת, שכן המע"מ הנובע מהעבירות בהן הורשעו הנאשמים גבוה באופן משמעותי מזה שבו הורשעו הנאשמים עזרן ושבת, אם כי אינו מצוי בסדרי גודל אחרים.

נסיבות העבירות - ובעיקר, שיטות הפעולה, התחכום, הישנות העבירות והתעוזה בביצוען – דומות.

1. בית המשפט העליון אישר עונש של 5.5 שנות מאסר וקנס בסך חצי מיליון ש"ח, שהטיל בית המשפט המחוזי, בקבלו ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם, שנדון בבית משפט השלום ל-4.5 שנות מאסר וקנס זהה.

(ע"פ 4261/13 נמני נ' מדינת ישראל (18.06.2013)).

הנאשם נמני הורשע, יחד עם שתי חברות בבעלותו, על פי הודאתו, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ובכ-100 עבירות מס, שנעברו משך 6 שנים, בהיקפים גדולים, ובין היתר, בקבלת חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של כ-81 מיליון ש"ח, ברישומן ובניכויין בדיווחיו למע"מ, ובקיזוז מע"מ שלא כדין בסכום של כ-11 מיליון ש"ח.

בית המשפט המחוזי קבע שמתחם העונש ההולם נע בין 5 ל-7 שנות מאסר וכי המתחם שקבע בית משפט קמא, הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר, חורג ממדיניות הענישה הראויה, מקום שמדובר במכלול עבירות מס, שבוצעו לאורך תקופה.

בית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש המתואר בין היתר, בשים לב לעונש שנגזר, במסגרת הסדר טיעון, על נאשם עיקרי באותה פרשה, 6 וחצי שנות מאסר בלבד, קנס בסך 40 מיליון ש"ח וחילוט בגובה 20 מיליון ש"ח (ת"פ (מחוזי ת"א) 40099/08 מ"י נ' בן דוד ואח' (23.05.2010)).

עניינם של הנאשמים חמור יותר מעניינו של הנאשם נמני הן מבחינת היקף סכומי החשבוניות, והן מבחינת סכומי המע"מ הנובעים מהם. עניינו של הנאשם נמני דומה לענייננו מבחינת כמות העבירות, אך קל מעט יותר מבחינת משך העבירות.

1. הנאשם נדון בבית משפט השלום ל-4 שנות מאסר ולקנס בסך 850 אלף ש"ח, לאחר שהורשע, במסגרת הסדר טיעון "סגור", בשורה ארוכה של עבירות מס, רובן של ניכוי תשומות שלא כדין, שהמע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-20 מיליון ש"ח, וכן עבירות מרמה.

בית המשפט קבע כי רכיב המאסר מקל וחורג מהענישה הראויה, אך לאור הרכיב המכביד יחסית של הקנס, בחר לקבל את ההסדר.

(ת"פ 48493-06-11 רשות המיסים נ' סולימן סברגה (12.05.2013)).

מקובלת עליי עמדת בית משפט השלום, לפיה בנסיבות המתוארות, רכיב המאסר בפועל נוטה לקולא.

1. לטענת ב"כ הנאשם 7, גזר הדין המתאים ביותר לעניינו של הנאשם 7, הוא פסק דינו של בית משפט זה ב-עפ"ג 47301-01-14 ארנון פרי נ' רשות המסים (16.06.2014) (להלן: "פ"ד פרי"), מאחר שלטענתו, בשני המקרים מדובר בחשבוניות פיקטיביות "זרות", שמאחוריהן עסקאות אמת.

בפ"ד פרי, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור הנאשם על חומרת העונש, וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר שהורשע בבית משפט שלום, בעקבות שמיעת הראיות, בעבירות - שנעברו משך כשנה ו-8 חודשיים, לפני כעשור, המתייחסות ל-59 חשבוניות, שהמע"מ הנובע מהן עומד על 1.6 מיליון ש"ח - של ניכוי תשומות מבלי שיש לגביו מסמך, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה ותחבולה כדי להשתמט ממס, ונדון בבית משפט השלום ל-9 חודשי מאסר בפועל.

אין בידי לקבל טענת הסנגור.

הנסיבות בפ"ד פרי שונות, כמעט בכל היבט מהותי, מהנסיבות הרלוונטיות בעניינם של הנאשמים שבפני, לרבות הנאשם 7, כפי שיפורט להלן.

לעניין העבירות עצמן, בענייננו, מדובר בסכומים בהיקף גדול משמעותית מהסכומים בפ"ד פרי, בכמות חשבוניות בהיקף גדול פי כמה מאלה שבפ"ד פרי, אף תקופת העבירות בענייננו ממושכת יותר.

לכך, יש להוסיף נסיבות ייחודיות וחריגות של התנהלות ההליך בפ"ד פרי - שנמשך כ-14 שנים - שהייתה להן השלכה ישירה לעניין העונש:

עניינו של הנאשם פרי נדון פעמיים בפני בית משפט השלום, ופעמיים בפני בית המשפט המחוזי. בסיום ההליך הראשון, בבית משפט השלום, זוכה פרי מהטעם של הגנה מן הצדק.

המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי על הזיכוי.

בשלב זה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יעתרו במשותף לעונש של 6 חודשי מאסר, שתיבחן אפשרות ריצוים בדרך של עבודות שירות, אך בהמשך, חזר בו הנאשם מההסדר.

בית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום. בשל פרישת המותב שדן בעניינו של פרי, נשמעו חלק מהראיות מחדש בפני מותב אחר. הנאשם הורשע, ובשלב הטיעונים לעונש, הסיר את מלוא המחדלים. בנוסף, נתברר כי הנאשם פעל לשינוי החקיקה שהייתה במועד העבירות. לאחר שבית משפט השלום קבע שמתחם העונש ההולם נע בין 14 ל-36 חודשי מאסר

בפועל, חרג מהמתחם, וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל. על פסק הדין של בית משפט השלום, ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי.

בתיתו משקל לכלל הנסיבות, קבע בית המשפט המחוזי שמתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-24 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר.

בעניינם של הנאשמים, לא נתקיימה ולו נסיבה אחת, מהנסיבות המתוארות בפ"ד פרי.

לעניין הטענה כי בעניינו של הנאשם 7, מדובר בחשבוניות זרות, כמו בפ"ד פרי, ולא בחשבוניות פיקטיביות:

חשבוניות פיקטיביות הן חשבוניות שלא עומדת מאחריהן כל עסקה, למעט עסקת קניית החשבונית עצמה.

חשבוניות זרות הן חשבוניות המשקפות עסקה נכונה, אולם לא את הצדדים האמיתיים לעסקה.

בענייננו, הנאשם 7, הורשע, על פי הודאתו, בין היתר, בניכוי 147 חשבוניות מס, בגינן, על פי לשון כתב האישום "לא התקיימה עסקה בין העוסקים לבין הנאשמים" (פרק שלישי לכתב האישום).

מנוסח זה, לא ברור האם מדובר בחשבוניות פיקטיביות או בחשבוניות זרות, במשמעותן המתוארת.

לפיכך, יהנה הנאשם 7, מהספק מהפרשנות המקלה לפיה המדובר בחשבוניות זרות.

לאור כל האמור, ובשל השוני המהותי בין נסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם 7 לבין הנסיבות בפ"ד פרי - למעט העובדה שמדובר בחשבוניות זרות, כמפורט לעיל - לא ניתן להקיש מפ"ד פרי, לא על מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים, ולא על העונש הראוי בתוך המתחם.

גזרי דין של מעורבים אחרים בפרשה

1. בגזירת דינם של הנאשמים, לא ניתן להתעלם מהעונשים שנגזרו, בראש וראשונה על כוכב – שאין ספק שהוא הדמות המרכזית והעבריין העיקרי בפרשה - והאחים זגורי, שאף להם חלק משמעותי בפרשה:
2. כוכב - מוכר הזהב השחור לכלל הנאשמים - נדון במסגרת הסדר טיעון "סגור" ל-6 שנות מאסר, קנס בסך 850,000 ש"ח, וחילוט כספים בסכום של למעלה מ-3 מיליון ש"ח, לאחר שהורשע בעבירות של הלבנת הון, קשירת קשר ושימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס בנסיבות מחמירות בנוגע לקשר שלו עם הנאשמים. סכומי החשבוניות הפיקטיביות בהם הורשע כוכב מגיעים לכדי כ-600 מיליון ש"ח שהמע"מ הנובע מהן עולה על 83 מיליון ש"ח.

(ת"פ 21315-07-13 מדינת ישראל נ' סמואל כוכב (15.12.2013)).

1. במסגרת הסדר טיעון, נגזר על גבריאל זגורי, עונש של 58 חודשי מאסר וקנס בסך 350,000 ש"ח ועל אחיו, ניסים זגורי, הושתו 36 חודשי מאסר וקנס בסך 200,000 ש"ח. השניים הורשעו ב-384 עבירות של פעילות במטרה להביא שאדם אחר יתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה, שסכום המע"מ הנובע מהן עולה על 20 מיליון ש"ח.

(ת"פ 19526-07-10 מדינת ישראל נ' זגורי ואח' (07.04.2011)).

מתחם העונש ההולם אלמלא הסדר הטיעון - כלל הנאשמים

1. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות העבירות בהן הורשעו הנאשמים 1, 2 ו-7, אלמלא הסדר הטיעון, נע בין 5 ל- 8 שנות מאסר, וקנס בין חצי מיליון ל-מיליון שקלים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

כללי

1. בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין, בגזירת העונש המתאים לנאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

הנאשם 1

1. הנאשם 1, יליד 1976, וזו לו הסתבכות רביעית במספר (ת/361). הנאשם 1 הורשע בעבירות סמים ואיומים (בשנים 2013 ו-2001) ובשתי עבירות הטרדה (2007).

לטענת הסנגור, הנאשם 1 נהג לטפל בהוריו הנכים, נישא זמן קצר לפני מעצרו ומאז השתנו חייו. הנאשם 1 סבל מאירוע לבבי ורעייתו פוטרה מעבודתה בשל התייצבותה לדיונים האינטנסיביים בבית משפט. בדברו האחרון, התנצל הנאשם 1 על מעשיו.

הנאשם 2

1. לנאשם 2, יליד 1980, שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש והחזקת סכין שלא כדין משנת 2002 (ת/362). אף הנאשם 2, נשוי טרי ואב לתינוק.

בדברו האחרון, הביע הנאשם 2 חרטה על מעשיו, ואף ביקש מבית המשפט להקל מהעונש המוסכם במסגרת הסדר הטיעון, וזאת לאור נישואיו, סמוך לפני מעצרו, והולדת בנו, במהלך המשפט.

הנאשם 7

1. הנאשם 7, יליד 1969, נטול עבר פלילי, נשוי מזה כ-21 שנים ואב לשני ילדים בגילאי 15 ו-19.
2. מטעם הנאשם 7, העידו שלושה עדי אופי והוגשו שלושה מסמכים.

רו"ח מישל נמורה, שטיפל בהנהלת החשבונות של החברות שבבעלות הנאשם 7, מסר כי הנאשם 7 נעים הליכות, מנומס, מסודר ויסודי.

אדנה יזרע העיד כי בהיותו חייל בודד, הופנה לנאשם 7, שסייע לו ברכישת כרטיס טיסה לחו"ל

ובמימון שהייה במלון, לצורך מפגש עם אמו, אותה לא פגש משך כ-3 שנים.

מעדות רעיית הנאשם 7 וממכתב אחותו (נ/35) עולה כי בהיות הנאשם 7 בגיל צעיר, ניתק האב את הקשר עם ילדיו. בעקבות כך, נשלחו הנאשם 7 ואחיו למוסדות חינוך של משרד הרווחה.

בגיל 16, עזב הנאשם 7 את מסגרת החינוך ושב לביתו על מנת לסייע כלכלית לאמו. מעצר הנאשם 7 השפיע רבות על המשפחה ובעיקר על בנו הצעיר, שהדרדר בלימודיו ובהתנהגותו, ואף עזב את קבוצת הכדורגל בה שיחק. הנאשם 7 פעל בהתנדבות, משך כשנתיים, בעמותת "בית חם" (נ/34) ותרם כספים לילדים נזקקים בקבוצת הכדורגל העירונית (נ/33).

בדברו האחרון, הביע הנאשם 7 צער על מעשיו.

העונש בתוך המתחם אלמלא הסדר הטיעון

1. הנאשם 1 הורשע ב-75 עבירות מס שונות, 72 מתוכן בנסיבות מחמירות, ובניכוי 691 חשבוניות פיקטיביות, בהיקף כולל של 307,307,708 ש"ח, שסכום המע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-43 מיליון ש"ח.

הנאשם 2 הורשע ב-41 עבירות מס שונות, 37 מתוכן בנסיבות מחמירות, ובניכוי 373 חשבוניות פיקטיביות, בהיקף כולל של 213,474,215 ש"ח, שסכום המע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-30 מיליון ש"ח.

הנאשם 7 הורשע ב-69 עבירות מס שונות, 61 מתוכן בנסיבות מחמירות, ובניכוי 887 חשבוניות פיקטיביות, בהיקף כולל של 329,344,718 ש"ח, שסכום המע"מ הנובע מהן עומד על למעלה מ-47 מיליון ש"ח.

1. לחומרת הנאשמים יש לזקוף את כמות עבירות המס הרבות והמתוחכמות, השימוש בחברות לצורך ביצוע העבירות, משך הישנות העבירות, היקפן הכספי העצום, היות הנאשמים חלק ממערך מורכב ומסועף של פעילות עבריינית רחבת היקף ורבת משתתפים, כל נאשם על פי חלקו היחסי.
2. זאת ועוד.

בחינה מעמיקה של כתב האישום מובילה למסקנה שבמעשי כל אחד מהנאשמים מאפיין חומרה אחר, כפי שיפורט להלן:

החומרה היתרה במעשי הנאשם 1 מתבטאת, בין היתר, בכך שהוציא בעצמו 270 חשבוניות פיקטיביות על שם הנאשמות 3 ו-4 שבבעלותו, באמצעותן נתן כסות חשבונאית לנאשמת 5, שבבעלות הנאשם 2 ובסכום עצום של מעל 151 מיליון ש"ח.

החומרה העודפת במעשי הנאשם 2, מתבטאת, בין היתר, בחלקו המרכזי בפרשה, וכן בכך שכתב בעצמו חשבוניות פיקטיביות שהוצאו לעוסקים שונים, בסכום לא מבוטל של מעל 3 מיליון ש"ח, ושאת חלקן אף מסר בעצמו לאותם עוסקים.

החומרה הבולטת במעשי הנאשם 7 מתבטאת, בין היתר, בהיקפים הגבוהים ביותר, מבין כל הנאשמים, של כמות החשבוניות הפיקטיביות, סכומן הכולל והמע"מ בגינן.

1. לקולת הנאשמים יש ליתן משקל הולם להודאתם - תוך מתן משקל נוסף והולם לקולא לשיתוף הפעולה החלקי של הנאשם 2 במסגרת החקירה - גם אם לאחר שמיעת חלק מהראיות, ולחיסכון הרב בזמנם של העדים, באי כח הצדדים, ובית המשפט, לעובדה שמדובר בהרשעתם הראשונה של הנאשמים בעבירות מסוג זה, לעברו הנקי של הנאשם 7 ולעברם הלא מכביד של הנאשמים 1 ו-2.

לאור כל האמור, ועל אף הדמיון במעשיהם, יש מקום לאבחנה בין עונשיהם של הנאשמים.

1. בנסיבות המתוארות, ובהתחשב במשקלן המצטבר של מכלול הנסיבות, כמפורט לעיל, אלמלא הסדר הטיעון, לא הייתי מהסס להטיל על הנאשמים, עונש חמור מהעונש שעתרו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, הקרוב יותר לרף העליון של מתחם העונש ההולם, כפי שנקבע בסעיף 42 לעיל.

האם הסדר הטיעון עומד במבחן האיזון?

1. התביעה עתרה לכיבוד הסדר הטיעון, שגובש לאחר הליך גישור, אותו תיארה כארוך, סבוך ומורכב, וזאת בשל מורכבות המסד הראייתי, הבנוי כתצריף, של עשרות אלפי מסמכים - שחלק ניכר מהם כבר הוגשו לבית המשפט - ומאות עדויות, שהן תוצאה של שרשרת המעורבים, שחלקם לא ששו, בלשון המעטה, לשתף פעולה, כפי שנחשף לא אחת במהלך שמיעת הראיות, באופן שהתעורר חשש לא מבוטל, שמא בית המשפט לא ייחשף לתמונה המלאה.

התביעה הדגישה כי שמיעת כל העדים הנחוצים בתיק הייתה עלולה להוביל לניתוב לא יעיל של

המשאבים הציבוריים, בהינתן נטילת האחריות על ידי הנאשמים והודאתם.

התביעה הסבירה כי המורכבות הראייתית המפורטת, מחד גיסא, והעובדה שהנאשמים לא ביקשו לנצלה, אלא בחרו ליטול אחריות ולהודות, בעיתוי זה, מאידך גיסא, הובילו להסדר הטיעון, שיש בו איזון הולם, בין האינטרס הציבורי בהרשעה והרתעה, מול ניהול הליך מהיר ויעיל, וכי בשום פנים ואופן אין לראות בהסדר הטיעון "מכירת חיסול".

בנסיבות אלה, לטענת התביעה, יתרונות הסדר הטיעון גוברים על היתרונות בניהול ההליך הפלילי עד תומו.

1. הסנגורים עתרו לכיבוד ההסדר - בנוסף למורכבות הראייתית שאף עליה הצביעו - לאור הודאת הנאשמים, נטילת האחריות והחיסכון הרב בזמנם של הצדדים ושל בית המשפט.
2. התביעה ביקשה להוסיף טעם נוסף לכיבוד ההסדר - שעל פי הטענה אף שימש טעם כבד משקל להסכמתה להסדר הטיעון - הפחתת הנזק שנגרם לקופת המדינה, כתוצאה ממעצר הנאשמים והפסקת פעילותם העבריינית.

התביעה ביקשה לתמוך טענתה זו בשני מסמכים (ת/363 ות364) המצביעים לשיטתה, על השפעת מעשי הנאשמים על היקף החזרי מע"מ, שנבעו מייצוא זהב מישראל, במועדים הרלוונטיים לפרשה.

התובעת הפנתה את בית המשפט לנתונים, לפיהם בשנת 2008 - לפני שהנאשמים החלו במימוש תכניתם העבריינית - סכום החזרי המע"מ, שדרשו וקיבלו היצואנים מהמדינה, עמד על מעט יותר מ-4 מיליון ש"ח.

לעומת זאת, במהלך שנת 2012 - בעיצומה של הפעילות העבריינית של הנאשמים - הגיע סכום החזרי המע"מ, שדרשו וקיבלו היצואנים מהמדינה, ליותר מ-55 מיליון ש"ח.

לטענת התביעה, מדובר בגידול של מאות אחוזים בהיקף ייצוא הזהב ממדינת ישראל, משך תקופה של כארבע שנים, כאשר לא ידוע על מכרות זהב במדינת ישראל, או על עלייה משמעותית בייבוא הזהב אליה. לטענת התביעה, בעקבות מעצר הנאשמים, בחודשים יוני יולי 2013, והפסקת פעילותם העבריינית, חלה ירידה דרמטית ומיידית, בהיקף דרישות יצואני זהב להחזרי מע"מ, מ-55 מיליון ש"ח בשנת 2012, לכ-18 אלף ש"ח בחודש אוגוסט 2013.

הכרעה

1. משקלן המצטבר של נסיבות החומרה במעשי הנאשמים, ובמיוחד סכומי המע"מ העצומים שנגרעו מקופת המדינה, כמות העבירות, ריבוי המשתתפים, התכנון המוקדם, התחכום, ועזות המצח, גובר על משקל נסיבות הקולא, ומצדיק ענישה מחמירה, מעבר לזו שעתרו הצדדים במסגרת הטיעון.

עם זאת, המבחן שנקבע לצורך השאלה האם יש לכבד הסדר טיעון, אינו מבחן ההלימה, אלא מבחן האיזון.

מכלול השיקולים, שאינם רלוונטיים לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, כפי שתואר בהרחבה לעיל, מוביל למסקנה שהסדר הטיעון, ביחס לכל הנאשמים, מאוזן וסביר, אף אם הוא חורג ממתחם העונש ההולם, ולפיכך, החלטתי לכבדו.

נאשם 7 - המחלוקת

1. בעניינו של הנאשם 7 הגיעו הצדדים, כאמור, להסדר טיעון על דרך ה"טווחים", כפי שפורט לעיל.
2. בשלב זה, על בית המשפט לקבוע את העונש המדויק של הנאשם 7, בהתחשב בכל שיקולי הענישה, כמו גם בהסדר הטיעון ובאינטרס הציבורי, שעמד ביסוד עריכתו.
3. באי כח הנאשם 7, ביקשו לכבד את העתירה העונשית ולהסתפק במאסר מתון וקנס מקל, בשים לב לשיקולי קולא נוספים לאלה שפורטו לעיל, כדלקמן:

ראשית, שוני מהותי בין נסיבות העבירות בהן הורשעו נאשמים 1 ו-2, לבין נסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם 7, הנלמד, בין היתר, מהחברות השונות בשרשרת הכסות החשבונאית, מהיעדר קשר עסקי, בין הנאשם 7 לנאשמים 1 ו-2, שביניהם נתקיים קשר עסקי ומהעובדה שחלק ניכר מעדי התביעה, המשותפים לנאשמים 1 ו-2, כלל לא הכירו את הנאשם 7. על פי הטענה, מטרת צירוף עניינו של הנאשם 7 לנאשמים 1 ו-2 היא החמרה בעונשו והשוואתו לעונשו של הנאשם 2.

שנית, הימנעות המאשימה מהעמדתם לדין, של כ-20 מעורבים נוספים בפרשה - שספק אם כלל יועמדו לדין - מצדיקה הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם 7.

שלישית, תיקונו המשמעותי של כתב האישום המקורי בעניינו של הנאשם 7, באופן שבמתכונתו הנוכחית היה מצוי כתב האישום שבו הורשע, בסופו של דבר, בסמכות בית משפט השלום.

רביעית, קשיים ראייתיים משמעותיים בעניינו של הנאשם 7.

חמישית, יש לעודד את התנהלותו הדיונית של הנאשם 7 שויתר על שמיעת רובם המכריע של העדים ואילו התנהל משפטו בנפרד, ניתן היה לסיימו תוך זמן קצר.

שישית, עברו הפלילי הנקי של הנאשם 7 ונסיבות חייו, מצדיקים הקלה.

שביעית, מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם 7 שנטען כי נותר חסר כל. על פי הטענה, בבעלות הנאשם 7 נותרו שני נכסים בלבד (סירה ואופנוע ים) בשווי כולל של כחצי מיליון ש"ח. אף לאחר תשלום הקנס, כפי שיקבע בית המשפט, צפוי הנאשם 7 להתמודד עם דרישות כספיות מרובות במישור האזרחי, ולכן יש לאפשר לו לשלם את הקנס במספר רב של תשלומים, ולאחר סיום ריצוי עונש המאסר.

1. אין בידי לקבל טענת הסנגור כי בעצם איחוד הדיון בעניינו של הנאשם 7, ביחד עם עניינם של הנאשמים 1 ו-2, בנסיבות המתוארות, יש כדי להצדיק הקלה בעונשו.

עונשו של הנאשם 7 נקבע על יסוד העבירות בהן הורשע, נסיבותיהן, נסיבותיו האישיות של הנאשם 7 ושיקולים רלוונטיים נוספים.

זאת ועוד. יש טעם רב בטענת התביעה בדבר דמיון, ולעיתים זהות, בין מעשי הנאשם 7 לבין מעשי הנאשמים 1 ו-2, כפי שפורט בהרחבה בסעיף 28 לעיל. הדמיון בין המעשים עולה על השוני ביניהם.

יתרה מזו. השוואת עניינו של הנאשם 7 לעניינם של הנאשמים 1 ו-2 מובילה למסקנה שישנם

מאפיינים חמורים יותר במעשי הנאשם 7, המתבטאים בעיקר בכמויות החשבוניות הפיקטיביות ובסכומיהן, כמפורט בסעיפים 48 ו-50 לעיל.

אף לעובדה שחלק מעדי התביעה לא הכירו את הנאשם 7, אין ליתן משקל של ממש לקולא.

ב"מגה תיקים" מורכבים ראייתית מסוג זה, הכוללים מאות עדים וחומר חקירה רב, אין זה בלתי סביר שלא כל העדים משותפים לכל הנאשמים. אף סדר העדת העדים נתון לשיקול דעת התביעה, באופן שלא ניתן להסיק מסקנות נחרצות בעניין זה, ממספר העדים שהעידו עד שהנאשמים חזרו בהם מכפירתם.

1. ניתן לאבחן לקולא את עניינו של הנאשם 7 מעניינו של הנאשם 2, בכך שמהתמונה שנפרשה בפני בית המשפט, במהלך שמיעת הראיות, מתקבל הרושם שלנאשם 2 היה תפקיד מרכזי יותר בפרשה מאשר לנאשם 7.
2. לעניין השלכות אי העמדתם לדין, של מעורבים נוספים בפרשה, על חומרת עונשו של הנאשם 7, יצוין כי בחינת זהות המעורבים הנוספים הנטענים מלמדת כי מדובר בסך הכל בשני מעורבים נוספים, אביסרור ודרימר, הקשורים לנאשם 7, ויתר המעורבים הנוספים, קשורים ישירות לפרשיות בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2.

לאור תשובת התביעה באשר לשלב החקירה וההעמדה לדין, בעניינו של כל אחד מהמעורבים, ולאור היקף ומורכבות הפרשה, סבורני כי, בשלב זה, אין מקום לקבוע מסמרות, ואין ליתן משקל מכריע לקולא לטעם זה.

בנוסף, יוטעם כי העובדה שהרוב המכריע של המעורבים הנוספים שלא הועמדו לדין, כפי שפרט ב"כ הנאשם 7, קשורים בנאשמים 1 ו-2, אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם טענת הנאשם 7, לפיה אינו קשור עובדתית לפרשה וכי לא היה מקום לאיחוד הדיון בעניינו.

1. יש ליתן משקל הולם לקולא לתיקונו המשמעותי של כתב האישום ובין היתר, מחיקת כל העבירות בניגוד לחוק העונשין ובניגוד לחוק איסור הלבנת הון ולצמצומן המשמעותי של עבירות המס.
2. אין בידי לקבל טענת הנאשם 7 כי יש להקל בעונשו, בשל הקשיים הראייתיים.

נפסק לא אחת, כי הסדר טיעון מגלם בתוכו את המשקל שנתנו הצדדים לקשיים הראייתיים בתיק, וכי אין מקום שבית המשפט יתן להם משקל נוסף לקולא. על בית המשפט לבחון את הסדר הטיעון על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, ואין הקשיים הראייתיים

צריכים לבוא בגדר שיקוליו, שכן אין כל סיבה שהנאשם יהנה פעם נוספת מאותם קשיים ראייתיים (ראו: ע"פ 8750/12 טומשצ'וק נ' מדינת ישראל (12.05.2014)).

1. מקובלת עליי הקביעה בפ"ד פרי, לפיה יש להקל במידת מה, מקום שמדובר בחשבוניות זרות,

שמאחוריהן עומדות עסקאות אמת.

1. יינתן משקל הולם לקולא להתנהלותו הדיונית היעילה והראויה לציון של הנאשם 7.
2. עוד יינתן משקל הולם לקולא לאופיו של הנאשם 7, כפי שעולה מראיות ההגנה. ספק רב אם לנסיבות חייו של הנאשם 7, כפי שפורטו לעיל, יש השפעה על העבירות, באופן המצדיק מתן משקל משמעותי לקולא.

אף לעברו הנקי של הנאשם 7, יש ליתן משקל מוגבל לקולא, לאור ההלכה לפיה בעבירות כלכליות, מרבית הנאשמים הם בעלי עבר נקי (ע"פ 2919/02 אלוני נ' מדינת ישראל (1.10.2002)).

1. לעניין מצבו הכלכלי של הנאשם 7, הלכה היא כי בעבירות מס יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם, לאור צורכי ההרתעה כלפי כולי עלמא בעבירות אלה (רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (20.06.2006), עמ' 6 לפסק הדין).

אין חולק כי בהתאם להוראת המחוקק בסעיף 40ח לחוק העונשין, על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של נאשם.

דא עקא, שטענת הנאשם 7, כי נותר חסר כל, לא גובתה בראיות כלשהן ולפיכך, מכח סעיף 40י(ג) לחוק העונשין, לא ניתן לקבוע שהתקיימה נסיבה מקלה זו.

הנאשם 7 - הכרעה

1. לאור הקביעה שהנאשם 7 הוא חלק מהפרשה שבה הורשעו הנאשמים 1 ו-2, ואף כוכב, הרי שמכח כלל אחידות הענישה, בגזירת עונשו של הנאשם 7, על בית המשפט ליתן משקל הולם לעונשים שנגזרו על נאשמים האחרים, בהשוואה לחלקם היחסי בפרשה.

לפיכך, לחומרת הנאשם 7 יש לזקוף את נסיבות החומרה, המשותפות לו ולנאשמים 1 ו-2, כמפורט בסעיף 32 לעיל.

חומרה יתרה בעניינו של הנאשם 7, מצויה כאמור, בכמות החשבוניות בהן הורשע, 887 חשבוניות פיקטיביות, בהיקף כולל בסך 329,344,718 מיליון ש"ח, שהמע"מ הנובע מהן בסכום 47,709,450 מיליון ש"ח – היקפים עצומים, כמעט בלתי נתפסים, והגבוהים מבין הנאשמים בכתב האישום.

יינתן משקל הולם, לניתוח מכלול שיקולי הקולא, בעניינו של הנאשם 7, כפי שפורט בהרחבה בסעיפים 60-68 לעיל, ובמיוחד, לחלקו הפחות מרכזי בפרשה, בהשוואה לנאשם 2, כמפורט בסעיף 61 לעיל.

לאור האמור, באיזון בין מכלול השיקולים המפורטים, תוך מתן משקל לכלל אחידות הענישה, סבורני שיש להקל, במידת מה, ברכיב המאסר בעונשו של הנאשם 7, ביחס לנאשמים 1 ו-2, תוך מתן ביטוי עונשי הולם, לשיקולי החומרה הייחודים בענייננו ולנזקים שגרם לקופת המדינה, באמצעות רכיב הקנס.

החברות (נאשמות 3-4, 5-6 ו-8-10)

1. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת שעל חברות נאשמות שאינן פעילות עוד, מוטל קנס סמלי בלבד. בנסיבות העניין, בעניינן של הנאשמות בפניי, לא מצאתי לחרוג ממדיניות זו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1 - אילן שפק:

1. 58 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו, 16.06.2013.
2. קנס בסך 600,000 ש"ח, שישולם מתוך הכספים התפוסים שבידי המדינה. יתרת הסכום תושב לנאשם 1, תוך 28 ימים מהיום.
3. נדחית עתירת הנאשם 1 להעברת יתרת הכספים לתשלום הקנס, או חלקו, שיוטל על נאשם 2. בית המשפט אינו צד להסדר כספי נטען בין הנאשמים, ואינו מחויב לכבדו. כידוע, עבירות מהסוג בו הורשעו הנאשמים, עלולות לגרור הליכים משפטיים אף במישור האזרחי. בית המשפט אינו אמור ליתן ידו לניסיון טרפוד הליכים חוקיים אלה, באמצעות הסכמים מסוג זה. שיקולי הענישה ותקנת הציבור מצדיקים, לפיכך, דחיית עתירת הנאשם 1.
4. 24 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת מסוג פשע בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לפקודת מס הכנסה.
5. 10 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה אחרת שאינה מסוג פשע, בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לפקודת מס הכנסה שאינה מסוג פשע.

נאשם 2 - כפיר מויאל:

1. 66 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו, 16.06.2013.
2. קנס בסך 750,000 ש"ח או 30 חודשי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 75,000 ש"ח כל אחד.

1. התשלום הראשון ישולם עד יום 01.01.2015 ויתרת התשלומים עד 1 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן.

לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפרעון מלא לאלתר.

1. 30 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת מסוג פשע בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לפקודת מס הכנסה.
2. 12 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה אחרת שאינה מסוג פשע, בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לפקודת מס הכנסה.

נאשם 7 - יצחק אביתר:

1. 54 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו, 16.07.2013.
2. קנס בסך 700,000 ש"ח או 28 חודשי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 70,000 ש"ח כל אחד.

התשלום הראשון ישולם עד יום 01.01.2015 ויתרת התשלומים עד 1 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן.

לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפרעון מלא לאלתר.

1. 24 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת מסוג פשע, בניגוד לחוק מס ערך מוסף או לפקודת מס הכנסה.
2. 10 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה אחרת שאינה מסוג פשע, בניגוד לחוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה.

החברות (נאשמות 3-4, 5-6 ו- 8-10):

1. הנאשמת 3, חברת שפק סחר בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
2. הנאשמת 4, חברת שפק תכשיטי זהב בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
3. הנאשמת 5, חברת כ.ח.מ בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
4. הנאשמת 6, חברת גולד רויאלטי בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
5. הנאשמת 8, חברת א.י. אינטר גולד סחר בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
6. הנאשמת 9, חברת א.י. גולד פיין בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.
7. הנאשמת 10, חברת א.י אביבים נכסים והשקעות בע"מ - קנס סמלי בסך 1,000 ש"ח.

הקנסות שהוטלו על הנאשמות 3-4, 5-6 ו 8-10 ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, יג' אלול תשע"ד, 08 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים.