1. התובעים הגישו אתמול, 3.4.19, מספר בקשות, שיפורטו להלן.

2. קודם לפירוט, אציין כי בתיק זה קבועה ישיבת הוכחות חמישית ואחרונה ליום 10.4.19, ובה אמורים להיחקר, המומחה מר משה ריבק (שחוות דעתו הוגשה מטעם תובעים בתיק אחר), שהותר לתובעים לזמנו לישיבה זו כעד מטעמם, לאחר שהנתבעת 6 חזרה בה מרצונה לזמנו כעד מטעמה; המומחה מר אלי היינה, מטעם הנתבעות 4 ו-6, ומר יגאל ספרונוב, המצהיר מטעם הנתבעת 7.

3. הבקשות שהוגשו על ידי התובעים היו אלה:

א. בקשה לקביעת קדם משפט נוסף בתיק.

ב. בקשה להזמנת העד ערן לוי, למרות שהתובעים ויתרו על עדותו.

ג. בקשה לתיקון כתב התביעה.

ד. בקשה להוספת חוות דעת מומחה נוסף מטעם התובעים.

4. אקדים ואומר, כי איני מוצא ממש באף לא אחת מהבקשות, ולפיכך איני רואה מקום להטריח את הנתבעים להשיב עליהן (תוך פרק זמן קצר מאוד, שכן על תשובה מתחייבת גם תגובה לתשובה, ועד לדיון ההוכחות, ימי סוף השבוע לפנינו, וגם יום הבחירות שהוא יום שבתון), מה גם שמתן תשובות על ידי הנתבעים, עלול להביא לחיוב התובעים בהוצאות, שלא ייפסקו, ככל שהבקשה נדחית ללא צורך בתשובתם.

על כך שרשאי בית משפט לדחות בקשה בכתב, אם מצא כי לפי האמור בה דינה דחיה, מבלי לבקש תשובה מהמשיב לה, ר' ע"א (נצ') 9/10 נסי נ' החברה לניהול חוף שלדג בע"מ, עמוד אחרון (4.7.10).

ר' לעניין זה גם את סעיף 50(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הקובע כך:

"החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד".

תקנות אלה לא נכנסו עדיין לתוקף, אך גם לפיהן, ובבחינת מדיניות ראויה, אין מניעה, ואף יש חובה, לדחות בקשה שאינה מצריכה תשובה.

5. אנמק את דחיית הבקשות בקצרה, מבלי שההנמקה תמצה בהכרח את כלל הנימוקים לדחייתן.

6. הבקשה לקיום קדם המשפט מנומקת בכך שיש צורך בו כדי לדון בבקשותיהם השונות של התובעים.

מטיבו של קדם משפט כי הוא מתקיים לפני המשפט, דהיינו לפני ניהול ההוכחות (ור' תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: "תקסד"א").

ממילא אין לחזור עתה לשלבי קדם המשפט בתיק זה, הנמצא כאמור לפני סיום שמיעת הראיות בו.

אין גם צורך בקיום דיון בבקשות התובעים.

7. הבקשה להזמנת העד ערן לוי מנומקת בכך שהתובעים ויתרו אמנם על הוצאת צו הבאה נגד העד הנ"ל משלא התייצב לדיון, כדי לא להטרידו ולביישו בצו הבאה, וגם משום שהתובע 1 (להלן: "התובע") חשב כי העד יתרצה להופיע בדיון בבית המשפט מרצונו החופשי, או לחתום על תצהיר. עוד ציינו התובעים כי העד יצר קשר עם התובע, אך מאז נעלמו עקבותיו, ולכן אין מנוס מזימון העד, שכן עדותו מהותית לתיק.

מהלך הדברים לגבי העד ערן לוי (להלן: "העד") היה כזה:

העד, מטעם התובעים, זומן להעיד בישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 3.12.18, אך לא התייצב לדיון. לאחר שנחזה בתיק קיום אישור מסירה כדין לעד, באופן המאפשר הוצאת צו הבאה, הודיע ב"כ התובעים כך:

"אנחנו מסכימים לכך שהמסירה האישית של הזימון לעד מר ערן לוי תבוא במקום צו הבאה שיוצא על ידי בית המשפט, ומסכימים לכך שאם העד לא יתייצב למתן עדות בעקבות זימונו הנוסף, לא יוצא יותר צו הבאה על ידי בית המשפט ועדותו לא תישמע" (עמ' 56 ש' 15-17).

בעקבות כך ניתנה על ידי ההחלטה הבאה:

"בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לעד ערן לוי, שהוחזר לבית המשפט על ידי הדואר.

לפי אישור מסירה זה, פקידת הדואר ביקרה בכתובתו של מר ערן לוי ברחוב יעל רום 19 פתח תקווה, ביום 08.10.18, ביום 11.10.18, בשעות שונות, וביום 15.10.18 כאשר מסומן שם שלאחר ביקור שלישי הודבקה ההזמנה.

על פני הדברים, מדובר באישור מסירה כדין, ואולם העד מר ערן לוי לא התייצב למסור עדות בדיון היום.

התובעים עומדים על מתן עדותו, אולם מבקשים שלא להוציא לעד צו הבאה, למרות שיכולים היו לבקש זאת.

תחת זאת, מבקשים הם לבצע מסירה אישית לעד והם מסכימים לכך שמסירה אישית זו תבוא במקום צו הבאה ושלא יוצא לעד צו הבאה גם אם לא יתייצב בעקבות המסירה האישית הנ"ל.

אכן, ניתן היה להוציא צו הבאה לעד, אך נוכח בקשת התובעים לא אעשה זאת.

ברור גם שלא ניתן לדחות שוב ושוב את עדותו של העד, ולכן, אני מתיר ביצוע מסירה אישית לעד, מר ערן לוי, למתן עדות ביום 13.12.18 בשעה 09:00, ואם לא יתייצב למתן עדות זו, לא יוצא לו צו הבאה והתובעים מוותרים על עדותו" (עמ' 56 ש' 22 עד עמ' 57 ש' 2).

בסופו של יום, לא התייצב העד למתן עדות, ומשכך תקף ויתור התובעים על עדותו.

התובעים, שיכולים היו לבקש להוציא צו הבאה לעד, מחויבים בהודעתם דלעיל, ואינם יכולים לשנותה עתה, הן מאחר שאינם מציגים כל טעם מדוע יש לאפשר להם זאת, וטעם כזה אכן אינו קיים, והן מאחר שבינתיים נשמעו כבר רבים מעדי הנתבעים, ואין סיבה מדוע לאפשר לתובעים להביא עתה עד מטעמם.

8. הבקשה לתקן את כתב התביעה מציינת מספר נושאים לגביהם מבוקש לתקן את כתב התביעה, וכולם עוסקים בהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך ניהול התיק. לא צורף נוסח התיקונים המבוקשים, וגם לא נוסח כתב תביעה מתוקן.

כבר מהיבט פרוצדורלי זה יש לדחות את הבקשה.

גם בהיבט המהותי יש לדחות את הבקשה, שכן מעיון בתוכן הבקשה עולה כי היא באה בשל חוסר שביעות רצון מהחלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך ניהול התיק (החלטות שלא הוגשה עליהן בקשת רשות ערעור), ובכך מתרכזת הבקשה, כשהתיקון מבוקש על מנת להביא לשינוי בהחלטות אלה.

כך, למשל, הבקשה שזורה אמירות כגון:

"טעה כב' ביהמ"ש בשיקול הדעת"

"פרשנות מוטעית זו של בימ"ש"

"מדובר בטעות מהותית"

"נפלה טעות עקרונית"

"פגם מהותי בהליך. יתכן ומחייב סתירת ההליך שהיה ופתיחת ההליך מחדש".

"בימ"ש כפוף לסדרי דין ולחוק, ולא יכול לסטות מהם ולעשות כעולה על רוחו".

"אסור הדבר בתכלית איסור. זה זלזול וצחוק מההליך".

"סילוף הדברים בעוכרי ההחלטה".

"על כב' ביהמ"ש להתעשת, ולהתכבד ולהחזיר ראיה זו – חו"ד ריבק – לתיק".

"כב' ביהמ"ש נהג שלא כהוגן עם התובעים".

לא רק זאת, אלא שבבקשה אחרת (להגשת חוות דעת נוספת) מצוין כי "בבקשה לתיקון כתב התביעה נתבקש כב' ביהמש לבטל החלטות...".

רשאים התובעים שלא להסכים עם החלטות שניתנו על ידי בית המשפט, ורשאים הם גם להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו או אחרת, אם התקנות מאפשרות זאת (והמועדים לכך חלפו זה מכבר), אך לבד מכך שנקטו בחלק מהדברים שהובאו לעיל בלשון בלתי תקינה, אין באי הסכמתם או באי השלמתם עם החלטות בית המשפט, וברצונם לבטל החלטות אלה, כדי להצדיק תיקון כתב התביעה, באופן שלא ברור מהו, ובוודאי שלא בשלב המתקדם בו מצוי התיק, כשנשמעו כבר רובם המכריע של העדים בתיק. רצון התובעים הוא לפתוח למעשה את ההליך מחדש, כפי שאף צוין על ידם, ואין לכך מקום.

9. הבקשה האחרונה היא להוספת חוות דעת מומחה נוסף מטעם התובעים. לא נזכרה בה מיהות המומחה, וגם לא מהות חוות הדעת, וכבר מטעם זה יש לדחותה.

הבקשה נומקה בכך שהוגשה רק חוות דעת אחת מטעם התובעים לעומת 6 חוות דעת מטעם הנתבעים, ואף נמחקו ממנה סעיפים בשל הרחבת חזית, וכי יש צורך ב"איזון" בין התובעים והנתבעים.

אין בנימוקים אלה כדי להצדיק הגשת חוות דעת נוספת. המועד להגשת חוות דעת חלף עבר זה מכבר, התיק נמצא כאמור בשלבי סיום ולאחר שנחקרו כל מומחי הנתבעים למעט אחד, והתרת הגשת חוות דעת (עלומה, כפי שצוין לעיל) בשלב זה, אינה מתיישבת עם העקרונות הבסיסיים של מועדי הבאת הראיות, ואין בבקשה כל נימוק שיש בו כדי להצדיק סטיה זו מסדרי הדין והמועדים האמורים.

סיכום

10. הבקשות דלעיל באו, ככל הנראה, לעולם בשל החלטות בית המשפט והערות שהושמעו על ידו במהלך שמיעת הראיות במגמה להביא לסיום התיק בהסכמה (ר' הסיפא לסעיף 2 לבקשה לקביעת קדם משפט), וגם בשל חילוף המייצג, לפני למעלה משלושה חודשים.

11. בכל אלה, ולרבות בטענות נגד בא הכוח הקודם, שמוטב היה לולא הועלו, אין כדי להביא לקבלת הבקשות, ור' גם ההתייחסות דלעיל לעניין כל אחת מהבקשות.

12. לכל אלה יש להוסיף גם את עיתוי הגשת הבקשות, כשבוע לפני דיון ההוכחות האחרון הקבוע בתיק, ועיתוי זה מהווה טעם נוסף לדחייתן.

13. אשר על כן נדחות בקשות התובעים.

משלא התבקשה תשובת הנתבעים, לא יחוייבו התובעים בהוצאות לזכות הנתבעים.

שקלתי אם אין מקום לחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, שכן, כעולה מהחלטה זו, לא היה מקום להגיש בקשות אלה, ולשונה של אחת מהן לפחות הייתה בלתי הולמת.

החלטתי בסופו של דבר, לאחר התלבטות והרבה לפנים משורת הדין, שלא לעשות כן, אך אם יתעורר הצורך בעתיד חיוב בהוצאות כאמור לעיל, אין בהחלטה זו כדי להוות מניעה לכך.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.