1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 5,000,000 ₪ בגין נזקי גוף ורכוש שנגרמו לתובעים עקב שריפה שפרצה בבניין בו שוכנת דירת מגוריהם.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעים, בני זוג, הם דיירים בשכירות מוגנת במבנה שייעודו מסחר ומגורים בפתח תקווה (להלן: "הבניין" או "המבנה"). ביום 22.5.2008 בשעה 23:00 – 23:30 לערך, פרצה שריפה בבניין, שמוקדה היה בחנות המחשבים שמתחת לדירת התובעים (להלן: "חנות המחשבים" או "החנות"), וכתוצאה ממנה ניזוקו חנויות, חדר המדרגות ודירות במבנה (להלן: "אירוע השריפה" או "האירוע"). דירת התובעים, שלא הייתה מבוטחת, ניזוקה קשות, והתובעים חולצו מדירתם ונזקקו לטיפולים רפואיים.
2. לטענת התובעים האחריות לגרימת נזקיהם בגין השריפה מוטלת לפתחם של הנתבעים שלהלן:

הנתבעים 1, 2 ניהלו במועד הרלבנטי את חנות המחשבים.

הנתבעת 3 היא חברה פרטית (להלן: "הנתבעת 3") שמנהלה ובעליה היחיד הוא נתבע 1, וחנות המחשבים נוהלה תחת שמה.

הנתבעת 4 (להלן: "חברת הביטוח") ביטחה את עסקם של הנתבעים 1, 2 תחת שמה של הנתבעת 3 מפני נזקים ונזקי צד ג', בפוליסת "רימון".

הנתבע 5 הוא בעלי המבנה שבו ארע אירוע השריפה.

הנתבעת 6 היא חברת הגז אשר סיפקה גז לפחות לחלק מהבניין (להלן: "חברת הגז").

הנתבעת 7 היא זו האחראית למתן רישיונות עסק בתחום העיר פתח תקווה (להלן: "העירייה").

1. חוקר שריפות מטעם שירותי כבאות פ"ת, רונן מאור (להלן: "חוקר השריפות", "החוקר", או "מר מאור") הגיע למקום בשעה 01:20 בליל השריפה, סמוך לאחר כיבויה, ולהלן נביא את פירוט העובדות והממצאים ואת מסקנותיו, וזאת כפי שהובאו בטופס המסקנות והסיכום של חוקר השריפות (להלן: "דו"ח חוקר השריפות"):

"פירוט העובדות והממצאים:

מדובר בפיצוץ ושריפה של חנויות ברחוב העליה השניה 2 פתח תקווה, חנות אחת של מחשבים ושניה של מנעולים.

1. מוקד השריפה היה בחלקה האחורי של חנות המחשבים.

2. כתוצאה מהשריפה נגרם נזק לדירות המגורים מעל לחנויות. כמו כן נגרם נזק כבד לחדר המדרגות.

3. התכולה של חנות המחשבים נשרפה כליל. כמו כן נשרף חלק גדול מתכולתה של חנות המנעולים.

4. כתוצאה מהפיצוץ קרס הקיר בין חנות המחשבים לבין חדר המדרגות והקיר בין חנות המחשבים לחנות המנעולים. כמו כן נגרם נזק סביבתי. זגוגיות של רכבים שחנו בקרבת מקום התנפצו ושל חנויות סמוכות כולל בניין העירייה.

5. דלת המתכת האחורית של חנות המחשבים נפתחה כתוצאה מההדף של הפיצוץ.

6. נמצא שביל של חומר דליק שמוביל למוקד השריפה בחלקה האחורי של חנות המחשבים.

...

מסקנות החוקר: סיבה משוערת של פרוץ הדליקה: שריפה בזדון

לאור העובדות, הממצאים, העדויות ותכנית הבעירה הפיצוץ והשריפה נגרמה כתוצאה משפיכת כמויות גדולות של נוזל דליק בחלקה האחורי של חנות המחשבים תוך יצירת שביל אש של נוזל דליק שהוביל למוקד השריפה. כתוצאה מהצטברות כמות גדולה של אדי דלק נפיצים בחלל החנות נוצר פיצוץ נפחי בעוצמה גדולה שגרם לנזק מקומי וסביבתי מלווה בשריפה".

1. בשנים 2008 ו-2009 הוגשו לבית משפט השלום בפתח תקווה 2 תביעות דיירים אחרים במבנה (משפ' לוי), בגין אירוע השריפה, האחת בגין נזקי רכוש (ת"א 4533/08), והשנייה, בגין נזקי גוף (ת"א 25076-09-09) (להלן: "התביעות האחרות"). בתביעת נזקי הרכוש הושג ביום 17.9.14 הסדר פשרה שקיבל תוקף פסק דין (תוב/3), ובתביעת נזקי הגוף הושג ביום 19.10.14 הסדר פשרה שקיבל תוקף פסק דין (תוב/7). חברת הביטוח שילמה לתובעים שם פיצוי בגין נזקיהם, בלא להכיר בחבותה.

1. עובר להגשת התביעה מושא דיוננו, הגישו התובעים לא פחות מ-4 תביעות בגין אירוע השריפה [ת"א (שלום פ"ת) 15428-11-08, ת"א (מחוזי ת"א) 1794/09, ת"א (מחוזי ת"א) 42251-08-10, ות"א (מחוזי מרכז) 41595-10-13]. כל אחת מתביעות אלה נמחקה לאחר שלא שולמה האגרה הנדרשת.
2. בהחלטה מיום 22.9.16 (עמ' 12 לפרוטוקול) פוצל הדיון בתובענה, באופן ששאלת החבות תידון תחילה, ולפיכך יעסוק פסק דין זה בשאלת החבות בלבד.
3. בדיון מיום 26.1.17 עוכבה התביעה נגד הנתבע 1 בשל הליכי פש"ר שהתנהלו נגדו, ונמחקה התביעה נגד הנתבע 2 בהעדר אישור מסירה של כתב התביעה. באשר לנתבעת 3, לא הוצג אישור מסירה לנתבעת זו, והיא לא השתתפה בדיון. יצוין כי חברת הביטוח ציינה בכתב הגנתה כי הוא מוגש בשם הנתבעים 1, 3, 4.
4. במהלך שמיעת הראיות בתיק החליפו התובעים את ייצוגם, ואגב כך התברר כי התובע 1 (להלן: "התובע") מונה כאפוטרופסה של התובעת 2 (להלן: "התובעת"), הן לגוף והן לעניינים רכושיים. משהתברר הדבר, מיניתי למען הזהירות את התובע כאפוטרופוס לדין של התובעת בהליך זה, כשמכוח מינוי זה מינה התובע את בא הכוח החדש (עו"ד ורון) לייצג את התובעת בהליך זה, והכל בהסכמת התובע ובהסכמת עו"ד ורון (ר' עמ' 208-210 לפרוטוקול).

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעים

1. קיים קושי להבין את טענות התובעים נוכח האופן בו נוסחו סיכומיהם. אנסה לעשות את המיטב בקשר לכך, ואתרכז לפיכך בעיקר בטענותיהם בכתב התביעה המתוקן. קושי נוסף קיים בשינוי חזית של התובעים לעומת כתב התביעה המתוקן הקיים בתיק, והדברים יוסברו בהמשך.

בכתב התביעה המתוקן

1. חנות המחשבים היוותה מוקד סכנה. מדובר בבית מלאכה לתיקון וניקוי מחשבים וקרבורטורים ברסיסי דלק, שהשימוש בו היה חורג. בחנות הוחזקו מיכלי דלק, שהתפוצצו ביחד עם מיכלי גז שהוצבו בחצר הבניין, בצמוד לעורף החנות. ניקוי המחשבים נעשה בהזרמת אוויר מהול בחומרים דליקים, וכך נוצר בחלל הקטן של החנות תמהיל מסוכן בריכוז גבוה מאד של אוויר ספוג ברסיסי חומר דליק. בחנות הותקנה מערכת חשמל שנועדה לצריכה גדולה של חשמל, וכל פעולה של אחד ממכשירי החשמל בחנות הפיקה ניצוץ חשמלי, דבר שהגדיל את סכנת הפיצוץ. חלק ממכשירי החשמל פעלו גם בלילה, כולל קומפרסור לדחיסת אוויר לניקוי המחשבים בדלק, ברעש גדול שהפריע את מנוחת השכנים.
2. כלל הנתבעים התרשלו בכך שהתעלמו מהשימוש החורג, לא הציבו מתקן למניעת הפיצוץ או לצמצום היקפו, לא התקינו ונטה בעוצמה אפקטיבית להחלפת האוויר לצורך הקטנת הריכוז, ולא הרחיקו את מיכלי הגז מהחנות.
3. בדו"ח החוקר לא ניתן היה לקבוע כי "שריפה בזדון" היא הסיבה המשוערת לפרוץ הדליקה, שכן הנזק הרב לא הותיר ממצאים עובדתיים.
4. באשר ל"שביל האש" המצוין בדו"ח החוקר, אף הוא השערה, וכאשר החוקר מתייחס לשפיכת כמויות גדולות של נוזל דליק כסיבה לפרוץ השריפה, המסקנה היא כי מפעילי החנות הם אלה ששפכו את הנוזל הדליק במהלך העסקים הרגיל.
5. נטל הראיה צריך לעבור לנתבעים, הן מאחר שהאש פרצה מחנות המחשבים [סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין")], והן מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין).
6. חברת הביטוח פיצתה את הנתבעים 1-2 בגין הנזקים שנגרמו לחנות המחשבים, וכן פיצתה את משפ' לוי, שכנים בבניין שדירתם ניזוקה ונגרמו להם נזקי גוף, ועליה לפצות גם את התובעים.
7. הנתבע 5 התרשל בעצם הסכמתו לכך שהנתבעים 1-2 ינהלו בחנות עסק תוך שימוש חורג בחומרים דליקים ומסוכנים, שבסמיכות להם מיכלי גז.
8. חברת הגז התרשלה בהנחת מכלי גז רבים בצמידות לחנות וללא מתקן בטיחותי. ראיה לכך היא בעובדה שכשלושה שבועות לאחר האירוע, הציבה חב' הגז מערכת מיכלי גז חדשים והפעם מיקמה אותם בטווח בטחון שלא היה קיים בעבר.
9. העירייה התרשלה במתן רישיון עסק לחנות המאפשר להם לעשות שימוש קבע בחומרים דליקים בקרבת מיכלי גז רבים הצמודים לחנות. ככל שלא ניתן רישיון עסק כאמור, העירייה התרשלה בכך שלא בדקה האם נעשה שימוש חורג בחנות.

בתצהיר ובחוות דעת

1. בשנת 2017 הגישו התובעים לתיק את חוות דעתו של המהנדס מוטי פרייברג (להלן: "המומחה פרייברג" או "מר פרייברג"), מהנדס כימי וחוקר שריפות, בה נקבע, בין היתר, כי שביל האש אינו שביל אש למעשה, אלא נוצר מזרימה של מי כיבוי שנשאו עימם שאריות של חומרים שבערו בחנות והתייבשו לאחר מכן. על כך חזר לאחר מכן התובע בתצהירו, בהסתמך על חוות הדעת.
2. בהחלטה מיום 23.9.18 נקבע לבקשת חלק מהנתבעים כי הטענות הנזכרות בסעיף הקודם לעיל, המופיעות בחוו"ד פרייברג ובתצהיר התובע, מהוות שינוי חזית ברור ובולט שאין להתירו "ולכן יימחק סעיף 12(ז) לתצהיר התובע, וכן לא תורשה הבאת טענה מפי מומחה התובעים לפיה שביל האש נוצר מזרימה של מי כיבוי לאחר השריפה".
3. הפיצוץ והשריפה יכולים היו להיגרם רק מדליפת גז בישול ממיכלי הגז שנמצאו בסמוך לחנות המחשבים.

טענות הנתבעים

הנתבעת 4

1. התובעים ביססו את טענותיהם על חוות הדעת מטעמם, ולפיה הפיצוץ היה פיצוץ עקב דליפת גז. בין אם כך ובין אם הפיצוץ נגרם כתוצאה מהצתה בזדון, אין כל בסיס לטענת רשלנות כלפי הנתבעים 1,3 (להלן: "המבוטחים"), שכן לא הייתה כל התרשלות מצידם שגרמה או תרמה לאירוע השריפה, מה גם שעל התובעים מוטל הנטל להוכיח תביעתם, והם לא עמדו בנטל זה.

התובעים אינם יכולים להסתמך על תשלומים שביצעה חברת הביטוח לאחרים בקשר לאירוע השריפה, מכוח הסדרי גישור שנערכו לפנים משורת הדין, שכן פשרה אינה הכרה בחבות, וחברת הביטוח הייתה רשאית לשקול שיקולים לבר משפטיים, כפי שעשתה, מבלי שהדבר יהווה הכרה בחבות.

חנות המחשבים לא נדרשה לרישיון עסק, ואין לבוא למבוטחים בכל טענה בעניין זה. ממילא, גם אם הייתה נדרשת החנות לרישיון עסק, והדבר היה בא לידי ביטוי בדרישה להצבת מטף כיבוי או גלגלון מים בחנות, לא היה בכך כדי למנוע את פרוץ השריפה ואת היקפה, שהרי אין קשר סיבתי בין היעדר רישיון עסק (שנטען כי נדרש), לבין נזקי התובעים עקב השריפה.

לא היו בלוני גז צמודים לחנות.

לא הוכח כי היו חומרים דליקים בחנות שיכלו לגרום לאירוע השריפה, ולהיפך, הוכח כי מדובר בחנות מחשבים רגילה, וכי לא היו חומרים דליקים בחנות.

הוכח כי האירוע נגרם עקב הצתה בזדון, והמבוטחים לא יכלו לעשות דבר על מנת למנוע אותו.

הנתבע 5

1. אין תחולה לסעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין כלפי הנתבע 5, ועל התובעים מוטל הנטל להוכיח את תביעתם נגדו.

מיכלי הגז שבחצר הבניין, הקרובים ביותר לחנות המחשבים, נמצאו כ-10 מטרים מהפתח האחורי של חנות המחשבים. בהקשר לטענה כאילו דליפת גז ממיכלי הגז הביאה לחדירת גז למערכת הביוב והניקוז ולהגעת הגז לחנות המחשבים, הרי לא היו בחנות זו כל פתח או יציאה שיכולים להוביל או לקשור למערכת המים והביוב בחצר האחורית של הבניין.

לא היה צורך ברישיון עסק לחנות המחשבים.

בחנות המחשבים לא הייתה מעבדה ולא היו בה חומרי דלק כלשהם.

הנתבע 5 לא היה קשור לתחזוקת החצר האחורית של הבניין.

אירוע השריפה התרחש עקב הצתה מכוונת של חנות המחשבים, באופן שהמציתים שפכו חומר דליק רב לחנות דרך החלון האחורי המסורג שלה, לאחר מכן שפכו את הנוזל הדליק מאותו מקום לחלקה האחורי של החצר, ולאחר מכן הציתו את "שביל האש" שהגיע לחנות שבחללה היו כבר אדי דלק רבים מהנוזל שנשפך בה, וכך נגרמו הפיצוץ והשריפה בעקבותיו.

איש לא טען כלפי הנתבע 5 כי הוא או מי מטעמו הציתו את האש.

הנתבעת 6

1. הוכח כי אירוע השריפה נגרם עקב הצתה בזדון.

בכל כתבי התביעה הקודמים שהוגשו טענו התובעים כי מדובר בשריפה שמקורה בהצתה בזדון על ידי עבריינים (דבר המהווה הודאת בעל דין), ועד כתב התביעה הנוכחי לא העלו כל טענה נגד חברת הגז.

גם חברת הביטוח ששילמה פיצויים לצדדים שלישיים בגין אירוע השריפה לא העלתה כל טענה כלפי חברת הגז.

התובעים לא הוכיחו את טענותיהם באשר למעורבות של גז באירוע השריפה. אין לקבל את חוו"ד פרייברג שהתגלו בה כשלים רבים, ותרחישיו למעורבות גז באירוע השריפה אינם סבירים, ואף אינם אפשריים. מעבר לכך, הוכח כי חנות המחשבים לא הייתה מחוברת למערכת הגז, מיכלי הגז הוצבו במרחק רב מחנות המחשבים, ונמצאו ללא פגם, לא היו ממצאים של דליפה, ולא היו תלונות על ריח של גז.

נטל ההוכחה מוטל על התובעים, והם לא עמדו בו.

הנתבעת 7

1. הוכח כי האירוע התרחש עקב הצתה בזדון. כך גם טענו התובעים בתביעותיהם הקודמות.

טענות התובעים כי בחנות המחשבים התנהל בית מלאכה לניקוי מחשבים, קרבורטורים ומאיידים לא הוכחו.

אין לקבל את חוו"ד פרייברג (מטעמים שנזכרו בסיכומי הצדדים האחרים), מה גם שחוות דעת זו אינה מצביעה על כל רשלנות של העירייה.

שטח חנות המחשבים היה פחות מ-25 מ"ר, ולכן לא הייתה חייבת ברישיון עסק.

גם אם הייתה החנות חייבת ברישיון עסק, דרישות הכיבוי היו לאמצעי כיבוי פסיביים, הדורשים נוכחות אנשים בחנות על מנת שיהיה מי שיפעיל את אמצעי הכיבוי, כך שהימצאות אמצעי כיבוי אלה לא הייתה מונעת את התרחשות השריפה שפרצה כשהחנות לא הייתה מאוישת, ולא היה בהם כדי לסייע לכיבוי השריפה.

העדים

1. מטעם התובעים העידו: התובע, המומחה פרייברג, עו"ד איתן בן דוד, ועו"ד עדני שאלתיאל.
2. מטעם חברת הביטוח, העידה הגב' רויטל ארחה ממחלקת התביעות של החברה.

מטעם הנתבעות 4 ו-6 (חברת הביטוח והעירייה) העיד חוקר השריפות מר אליהו היינה (להלן: "המומחה היינה" או "מר היינה"), שהגיש חוות דעת מטעמן.

יצוין, כי מלכתחילה הוגשה מטעם הנתבעת 4 חוות הדעת של חוקר השריפות מר ישעיהו מור ז"ל (להלן: "המומחה מור") אשר ביקר בזירת האירוע יום למחרת, 23.5.2008, ופירט בחוות דעתו (מיום 26.5.2008, ותוספת משלימה מיום 12.8.13) את הממצאים העובדתיים הבאים:

"לא נראו כשלים במערכת החשמל ובמערכות התאורה של העסק שעלולים היו לגרום לדליקה. בחצר הדרומית של הבניין והעסק נראו סימני שפיכה ובעירת נוזל דליק (שביל אש) לצורך הצתה מרחוק.

בתוך חדר המעבדה חדר דרומי מזרחי בעסק, על רצפת העסק נמצאו שרידי אדי נוזל דליק. במסדרון המוליך מדלת דרומית של העסק צפונה אל תוך העסק נמצאו שרידי אדי נוזל דליק על רצפת המסדרון. וכי בתוך העסק על רצפת צידו הדרומי נמצאו שרידי אדי נוזל דליק".

מאחר שהמומחה מור ז"ל נפטר בטרם נחקר על חוות דעתו, נקבע, כי הממצאים העובדתיים בחוות דעתו (עליהם הסתמכו גם מומחים אחרים) בעינם עומדים, אך לא כך המסקנות שהסיק מהם (החלטה מיום 26.2.18, עמ' 32 לפרו').

נוכח האמור, הוגשה חוות דעתו של המומחה היינה כנזכר לעיל.

מטעם הנתבע 5 העיד עורך הדין יצחק אינדיג (להלן: "עו"ד אינדיג").

מטעם חברת הגז העידו סמנכ"ל תפעול אמישראגז מר עומר גורדון, מומחה למערכות גפ"מ מר יעקב גל (להלן: "המומחה גל" או "מר גל"), ראש היחידה לחקירת הצתות המחלקה לזיהוי פלילי י-ם בעת האירוע ובעל תואר שני בכימיה, מר רן שלף (להלן: "מר שלף"), חוקר השריפות מטעם רשות הכיבוי מר מאור, וחוקר השריפות מר אליהו פילו (שעדותו התייחסה לאירוע שריפה נוסף, שהתרחש לאחר האירוע מושא התביעה, ואינו שייך לענייננו).

מטעם העירייה העידו מנהל אגף רישוי ופיקוח עסקים בעיריית פ"ת מר יגאל ספרונוב (להלן: "ספרונוב"), וחוקר השריפות מר קובי סוכצקי (להלן: "המומחה סוכצקי" או "מר סוכצקי").

דיון והכרעה

1. נחל את הילוכנו בבדיקה על מי מוטל נטל הראיה להוכחת טענות ההתרשלות, ולאחר מכן נבחן האם הורם הנטל.
2. התובעים טענו להתקיימות סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין. נבחן סעיפים אלה כסדרם.
3. סעיף 39 לפקודת הנזיקין, שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", קובע כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

בענייננו, אין מחלוקת כי הנזק נגרם עקב אש, אך אין מיוחסת לאיש מהנתבעים הבערת האש או אחריות להבערת האש. אין מחלוקת כי הפיצוץ אירע בחנות המחשבים, וכי האש פרצה והתפשטה מחנות המחשבים שנמצאה בהחזקת הנתבעים 1-3, שוכריה.

נוכח האמור לעיל, אין מתקיימות הוראות סעיף 39 הנ"ל לגבי אף אחד מהנתבעים, למעט לגבי הנתבעים 1-3, ומשהנתבעת 4, חברת הביטוח, נכנסת בנעליהם בכל הקשור לפרק ביטוח אחריות כלפי צד ג', יחולו הן אף לגביה. נטל הראיה מוטל, אפוא, על הנתבעת 4, להוכיח כי לא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות של מבוטחיה.

1. סעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מעיד על עצמו) קובע כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

בענייננו, התנאי הראשון (אי ידיעת התובע) מוקשה, שכן התובע סבור כי הוא יודע היטב כיצד התרחש אירוע השריפה. התנאי השני (נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו) אינו חל, שהרי בין אם מדובר באירוע הצתה ובין אם מדובר באירוע של דליפת גז, כטענת התובעים, אין לאף אחד מהנתבעים שליטה מלאה על מיכלי הגז, וכמובן גם לא על הדלק שיצר את "שביל האש". באשר לתנאי השלישי כי נראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות סבירה, תנאי זה אינו מתקיים בענייננו, נוכח הראיות שהובאו, ועל כך נעמוד עוד בהמשך.

לפיכך, אין מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

1. השאלה המרכזית בענייננו היא מה גרם לאירוע השריפה, והתשובה לשאלה זו תוביל אותנו בסופו של דבר גם להכרעה בתביעה.
2. בסיכומיהם עמדו התובעים על טענתם, כי השריפה והפיצוץ הנפחי נגרמו כתוצאה מדליפת גז בישול מבלוני הגז שהתקינה חברת הגז בחצר בצמוד לחנות המחשבים, ומשימוש בחומרים דליקים שנעשה במהלך העבודה הרגיל של חנות המחשבים.

ואולם, התובעים רחוקים היו מרחק רב מהוכחת טענותיהם אלה.

1. במהלך חקירתו הנגדית של התובע עורערה גרסתו:
   1. התובע טען בסעיף 2(א) לתצהירו ובחקירתו (עמ' 59 ש' 25-12) כי בחנות המחשבים נמצאו חומרים מסוכנים, עובר לקרות האירוע, שנעשה בהם שימוש במהלך העבודה, אך לא הביא כל ראיה לכך.

משנשאל התובע האם התלונן בעירייה עובר לאירוע על קיומם של חומרים מסוכנים בחנות השיב כך:

"התלוננתי על זה שיש קצרים מחשמל ושיש פקק ראשי ששייך לחנות המחשבים ונופל אצלי בחדר המדרגות מול הדלת שלי. אני הייתי בחנות המחשבים פעם אחת אפילו תיקנתי את המחשב שלי שמה וראיתי מכשירים שונים שנמצאים שם ולפי הבנתי הם השתמשו בקרבורטור, בבנזין" (עמ' 59 ש' 27-30).

משנתבקש התובע להסביר מהו קרבורטור, השיב "מפוח אוויר שהם היו דוחסים אותו למחשב לנקות אותו ...". משנשאל האם אויר הוא, לשיטתו, חומר מסוכן, השיב : "חלל החנות שהיה רווי באדי דלק כמו שכתב החוקר רונן זה באמת היה כך" (עמ' 59 ש' 36-27, עמ' 60 ש' 2-1).

דא עקא, לפי דו"ח חוקר השריפות אדי הדלק נוצרו מדלק שנשפך בזדון בחנות. חוקר השריפות כלל לא כיוון לתאוריה שהעלה התובע בכתב תביעתו.

ב. לדברי התובע, פנה בכתב למשטרה או לעירייה בתלונה על החנות המסוכנת שיש בה אדי דלק ואפילו "כמה פעמים", אך לא הוצג על ידו כל מסמך להוכחת טענתו זו (עמ' 60 ש' 19-10). מששב ונשאל:

"ש. רק תאשר לי שאין לך מושג איזה חומר היה בחנות לטענתך?

ת. לא. אני עניתי שאני לפי הבנתי היה שם, לא יודע מה, אדי דלק ובנזין, משהו כזה. לא יודע בדיוק מה. אבל לא משנה, זה מה שכתבתי פה אמת ב2(א)" (עמ' 60 ש' 31-29).

במקום אחר משנשאל מדוע לא ציין בתצהירו שבעת שהייתו בחנות הריח ריק של דלק השיב כי זה ארע בטעות (עמ' 76 ש' 18-15). תלונות שהפנה בהקשר זה לדבריו, לא צוינו בתצהירו (עמ' 76 ש' 22-19). לאחר מכן ציין כי התכוון שלא התלונן בקשר לגז (עמ' 76 ש' 27-26).

ג. משהוצג בפני התובע מכתב תלונה (נת/1/4) שכתב לבעלי החנות בשנת 2006 שנושאו "הסרת מפגעי רעש, תאורה, עישון ונקיון" ואין בו כל תלונה ביחס לחומרים מסוכנים, השיב, כי בסעיף 3 למכתב ציין "הפעלת מכשיר נקוי חשמלי לאיוורור מחשבים..." וכי יש מכתבים אחרים שמתארים את תלונותיו לגבי החומרים המסוכנים (עמ' 61 ש' 4-1), אך לא הוצגו כאלה.

ממכתב תלונה נוסף עלה, כי התובע התלונן על הסרת שלט פרסומת חשמלי (נת2/4) המפריע את מנוחתו בלילה, ואף בו לא היה כל איזכור לחומרים מסוכנים (עמ' 61 ש' 15-9).

ד. בארבע תביעות קודמות שהגיש התובע בקשר לאירוע השריפה, ובמסמכים נוספים, טען התובע – בסתירה לגרסתו הנוכחית - כי מדובר בהצתה מכוונת על ידי גורמים עברייניים. בתביעות האמורות לא נתבעה חברת גז כלשהי (נתבעה חב' חשמל):

משהוצג בפניו כתב התביעה בת"א 15428-11-08 (נת3/4) שבו טען מפורשות להצתה על ידי גורמים עברייניים, הסביר התובע כי "זה היה בלחץ הרגע" וכי כתב מה שהבין "כי ברור לי שהייתה טעות העניין של העבריינים, אין דבר כזה עבריינים" (עמ' 61 ש' 35-22). לדבריו היה במצוקה: "...אי אפשר לתפוס בן אדם בצרתו על עניין של מילה של עבריין. כנראה שזה היה בלחץ הרגע וזהו. זה ידוע שלא נכון. מה הראייה גם שהנתבע 1, קובי יוסיפוב, כתב בתצהיר שאין לו אויבים, הוא עובד עבודה שקטה ולכן אני מתפלא על ההגנה של הצד שכנגד" (עמ' 62 ש' 6-3).

כך עלה גם מתביעה שהגיש בשנת 2009 (ת"א 1794-09, נת4/4) (עמ' 62 ש' 28-10). לדברי התובע: "זו אותה סדרה של חוסר בבריאות והתרגשות שהם עדיין השפיעו" (עמ' 62 ש' 33-32).

כך גם בסעיף 5 לתביעה בת"א 42251-08-10 (נת2/6) (עמ' 64 ש' 1-26) נכתב כך: "ביום 22.5.08, בעוד התובעים ישנים בדירה משעה 2230, הציתו עבריינים שהסתכסכו כספית עם נתבע 1 את החנות, תוך ששפכו מיכלי בנזין מאחורי החנות, מהחצר הפנימית, לדלת החנות, שם היה מוקד האש...". התובע שב והעיד כי "...זו אותה התרגשות וחוסר בריאות שיש לי. עדיין לא התאוששתי. גם ב-2013" (עמ' 64 ש' 14-13, 24-21) וזאת, כשנתיים (!) לאחר האירוע (ש' 26-25).

וכך עולה גם מתביעה רביעית שהגישו התובעים בשנת 2013 (ת"א 41595-10-13, נת5/4) (עמ' 63 ש' 6-1). לתביעה זו צירף התובע את דו"ח כיבוי האש על מסקנותיו כתימוכין לכתב התביעה (עמ' 63 ש' 19-7). לפי עדותו עשה כן כדי להראות שהייתה שריפה, אך הוא אינו מסכים שהייתה זו הצתה בזדון (עמ' 63 ש' 14-9).

התובע אף אישר, כי בשלוש התביעות משנים 2008, 2009, 2013 לא תבע את ספק הגז. לדבריו, הגיש אותן "בצער... ובהתרגשות שהייתי שרוי בה. לא מקצועי" (עמ' 64 ש' 6-1).

ה. בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לצו ביניים במסגרת אחד מארבעת ההליכים (נת/6/3; עמ' 66 ש' 34-30, עמ' 67 ש' 10-4), שב והצהיר התובע כי: "ב- 23.5.08 הוצתה דירת מגוריי, עקב סכסוך בין עבריינים ומשיב 1, כששפכו בנזין לחנות..." (סעיף 4 לתצהיר), התובע נחקר על כך ותחילה לא השיב לעניין (עמ' 66 ש' 34-30), בהמשך תירץ זאת בכך שהיה זה "בלהט הרגע" (עמ' 67 ש' 6).

ו. בהודעה שנגבתה מהתובע במשטרה (נת/4/6) ביחס לאירוע שריפה שני שארע בדירת התובעים ביום 13.7.08, התייחס התובע גם לאירוע מושא דיוננו בציינו, בין היתר, "ב-22/05/08 הייתה שריפה בדירה ומיטב הבנתי עשו עבריינים חשבון לחנות שנמצאת במקום והיא הייתה אז היעד וגם הדירה שלי באותה העת נשרפה... אני חושש שהעבריינים ששרפו את חנות המחשבים עשו הסחה ושרפו את דירתי דירת עו"ד להסוות את הסכסוך הכספי עם חנות המחשבים..." (עמ' 2 להודעה ש' 22-29).

ז. בהודעתו למשטרה מיום 27.11.08 (נת5/6) שב ומציין התובע "אני מצפה מהמשטרה לחזור ולחקור את הגורמים משום שידוע שזאת הייתה הצתה, וכנראה עבריינים שרבו עם בעלי חנות המחשבים ושידוע לי ולאחרים שהם עסקו עם עבריינים למיטב ידיעתי. וכך היה גם כנראה בחנות... ידוע שהעבריינים האלו זרקו פחי בנזין מאחורי דלת החנות מצד החצר שכתוצאה מעומס חשמל גרם פיצוץ והשריפה עלתה גם לשאר הקומות... (עמ' 3 להודעה שורות 5-14), ואפנה לעדותו עמ' 68 ש' 5-1). לדבריו הייתה זו השערה לא מבוססת (עמ' 68 ש' 5). בהמשך אף טען כי אמר את מה ששמע מעו"ד אינדיג (עמ' 68 ש' 22-20), דבר שאינו מתיישב עם נוסח המסמך או הגיונו.

במקום אחר משנשאל התובע מה קרה שכבר אינו טוען שאלה עבריינים שהציתו את הדליקה השיב: "שפשוט מאוד לא הייתי בריא שכתבתי את התביעות. אז הייתי תחת מצוקה... לי אין אויבים ושמעתי מהנתבע 1 שאין לו אויבים" (עמ' 77 ש' 17-14).

ח. חוסר העקביות בגרסת התביעה עולה גם מכך שבתביעה הנוכחית השתמש התובע במושג "בית מלאכה", בעוד שבתביעותיו הקודמות התייחס ל"חנות מחשבים" (עמ' 77 ש' 29-20). גם השינוי העובדתי הזה נבע, לדבריו "מלחץ האירוע" (שם, ש' 29).

יוער כי התביעה לא הוכיחה כי מדובר ב"בית מלאכה", מנגד העיד עו"ד אינדיג כי "לא היה בית מלאכה הייתה חנות למכירת מחשבים והציוד שלהם" [עמ' 136 ש' 32-30, אפנה גם לעדות עו"ד בן דוד, לפיה לא זכור לו בית מלאכה (עמ' 52 ש' 21-14)].

ט. התובע לא הציג כל ראיה לתלונה או דרישה שהגיש לחברת הגז (עמ' 69 ש' 14-1) . לדבריו "אם אני מתלונן בחברת הגז אין מסמך, כי הם צריכים לרשום את זה" (עמ' 69 ש' 5). כמו כן משנשאל:

"ש. האם הודעת לחב' הגז שהשריפה הייתה אירוע של גז?

ת. כן אני אמרתי להם על ידי כך שהזמנתי גז ואמרתי להם שהמיכלים נשרפו בשריפה. אין לי מסמך על זה. גם לא מצאו את המיכלים עצמם שנשרפו, אני לא יודע כלום..." (עמ' 69 ש' 18-15).

בסעיף 16(א) לתצהירו טען התובע, כי חב' הגז צריכה הייתה לדעת שהנתבעים 2-1 עשו שימוש חורג בדלקים מסוכנים ובתרסיסי דלק בקרבת מיכלי גז. משנשאל על כך בחקירתו לאחר שלא הציג ראיה לתלונה בהקשר זה, השיב בין היתר, "...אני התלוננתי שאין מתקן גז לכסות את זה וזה מסוכן... תלונות מהסוג הזה אבל לא אמרתי להם שהם משתמשים בבנזין ומחר זה יתפוצץ" (עמ' 70 ש' 22-13). גם לטענתו זו אין כל תימוכין.

הוא אישר למעשה כי לא פנה גם לחברת "דור גז" ששמה מופיע על הבלונים בתמונה (נת6/6) שצולמה סמוך לאחר האירוע (עמ' 70 ש' 32-23).

משנשאל התובע האם הוא או מי משכניו התלונן במועד האירוע או בסמיכות לכך, על ריח של גז, התחמק מלהשיב ובהמשך אישר "אין לי פה" (עמ' 72 ש' 27-18, ש' 33-28). בהמשך נאלץ להודות כי אין אסמכתא לתלונה בפני חב' הגז, כי בתצהירו לא כתב שהתלונן שבוע לפני על ריח של גז, וכי אין לו תמונות להציג שבהן נראה מיכל גז מפויח או מפוצץ או פגום כתוצאה מאותו אירוע (עמ' 72 ש' 36, עמ' 73 ש' 14-7).

י. מחקירתו הנגדית של התובע אף התברר, כי בתצהירו (סע' 3ד), משהתייחס לדו"ח חוקר השריפות שלדבריו "מעיד כך", ראה התובע להוסיף תוספות ולהשמיט השמטות (עמ' 75 ש' 29-14). לדבריו, "אני מוסר את גרסתי ואני מסביר את דו"ח רונן לפי גרסתי" (עמ' 75 ש' 33), כשהדבר מהווה סילוף של הרשום בדו"ח.

1. אין כל עקביות בגרסת התובע. הסברי התובע לעניין שינוי גרסאותיו, שלפיהם "היה בטראומה", גם בחלוף שנים רבות לאחר האירוע, אינם סבירים ואינם אמינים, כמו גם הסבריו לפיהם בא-כוחו עו"ד הלוי "...הוא בדק כל נקודה שאצלי הייתה מרחפת בחלל ומיקד אותי... " (עמ' 76 ש' 36-30).

ניתן לסכם את עדות התובע כעדות המצביעה על כך כי שנים ארוכות טען חזור וטעון בתביעות ובתצהירים, כי חנות המחשבים הוצתה בשל סכסוך של שוכרי החנות עם עבריינים, ואף תיאר את אופן ביצוע ההצתה. שינוי גרסתו זו עתה אינו מסתבר ואינו סביר.

עוד עולה מעדותו של התובע כי במקביל, משך כל השנים לא טען כי הפיצוץ נגרם עקב גז שדלף, ולא העלה טענות כלפי חברת הגז. טענות אלה הועלו לראשונה בתביעה זו, ומתברר כי לא נמצאו להן כל תימוכין, והן אינן מתקבלות.

1. כתימוכין לתביעתם הגישו התובעים חוות דעת מיום 3.5.2017, של המומחה פרייברג, וכן חוו"ד משלימה שלו מיום 7.7.2018. מר פרייברג ביקר במקום האירוע (בלווית התובע) ביום 23.4.2017 (כ-9 שנים לאחר האירוע).

חוות דעתו של המומחה פרייברג כללה שתי קביעות מרכזיות:

• 1. שביל האש שנמצא בחצר הבניין אינו שביל המעיד על שפיכת חומר דליק ששימש להצתת החנות, אלא מדובר בשביל שנוצר כתוצאה מזליגת מי כיבוי מחלקה האחורי של החנות אל החצר.
  2. הסיבה היחידה לפיצוץ הנפחי שהתרחש בחנות היא התלקחות גז, כתוצאה מדליפת גז ממיכלי גז שנמצאו בחצר מחוץ לחנות מעל בור לניקוז מי השטיפה של הדירות מעל, כשגז הבישול, הכבד מהאוויר, יכול לחדור לבור הניקוז, ולהתפשט לכל דירה או עסק במקום, שלהם נקודת ניקוז מים. פיצוץ נפחי כפי שאירע באירוע, אינו יכול להתרחש מאדי דלק שנוצרו עקב שפיכת כמות לא גדולה של חומר דליק בחנות אלא רק מגז.

כפי שנראה להלן, קביעותיו אלה של המומחה פרייברג אינן יכולות להתקבל, ולפיכך אין בהן כדי לסייע לתובעים.

שביל האש

1. המומחה פרייברג שלל את האפשרות כי "שביל האש" שימש להצתת החנות, והעריך כי הוא תוצאה של מי כיבוי המכילים חומרים כימיים לכיבוי אש שזלגו מחלקה האחורי של החנות אל החצר, ביחד עם חומרים דליקים שהחנות עסקה בהם "ככל הנראה", ויצרו את מה שנקרא "שביל האש".
2. כפי שנזכר לעיל, נקבע כי טענתו הנ"ל של המומחה פרייברג היוותה שינוי חזית לעומת הנטען בכתב התביעה המתוקן (הטענה שם הייתה כי מפעילי החנות הם ששפכו את הנוזל הדליק שיצר את שביל האש), ולכן נקבע בהחלטה מיום 23.9.18 כי לא תורשה הבאת טענה כי שביל האש נוצר מזרימה של מי כיבוי לאחר השריפה.

חרף זאת נעשו ניסיונות לא מבוטלים מצד התובעים להעמיד סוגיה זו שוב על הפרק (ר' למשל, החלטות בעמ' 164, 168 ובעמ' 203-204).

למותר לציין כי העלאת טענה זו אינה מותרת, וניתנה ביום 23.9.18 החלטה מפורשת בעניין זה.

1. הרבה למעלה מהדרוש, אציין כי אין לקבל את טענת המומחה פרייברג בנוגע לשביל האש גם לגופה.

קביעותיו אלה של פרייברג ונוספות, נסתרו בקביעות חוקר השריפות שביקר בזירה בזמן אמת ונתמכות בתמונות שצולמו בזירת האירוע ע"י מר מור ז"ל, ובעדויות שאר המומחים:

מר מאור הוא כבאי וחוקר שריפות בשירותי הכבאות, והגיע לזירה כשעה וחצי-שעתיים לאחר פרוץ האש. קביעתו הייתה כי סיבת השריפה היא הצתה בזדון, וכי הפיצוץ והשריפה, נגרמו כתוצאה משפיכת כמויות גדולות של נוזל דליק בחלקה האחורי של חנות המחשבים תוך יצירת שביל אש של נוזל דליק שהוביל למוקד השריפה. כתוצאה מהצטברות כמות גדולה של אדי דלק נפיצים בחלל החנות נוצר פיצוץ נפחי בעוצמה גדולה שגרם לנזק מקומי וסביבתי מלווה בשריפה.

בחקירתו בביהמ"ש חזר מר מאור והבהיר נחרצות, כי בזירה נמצא שביל אש, אשר שימש לביצוע הצתה בזדון:

"... אני מסתמך בעיקר על הממצאים בזירה. הממצאים בזירה, חד משמעי של הצתה בזדון. מייצרים שביל, שובל של דלק, של 20-30 מ' עד למוקד הבערה ומציתים אותו, אז זה הצתה בזדון" (עמ' 161 ש' 4-1).

"שביל האש זה ממצא שהייתה הצתה שם. שביל האש מעיד על כך שהייתה הצתה שם" (עמ' 168 ש' 8-9).

על פי עדותו של מאור, מדובר בשביל שאורכו כ- 30 מ', כאשר "יש מעבר בין רח' חיים עוזר לחצר האחורית, זה מעבר צר עם מדרגות שיורדים, מסוף גרם המדרגות עד לשביל שמוביל בצורת באות ר' לכיוון החנות, משם עד למוקד השריפה מצאתי שביל דלק עם סימני פיח.

ש. האם היה סימני פיח בשביל האש גם כן?

ת. ברור. זה דלק שנשרף ומשאיר סימני פיח" (עמ' 161 ש' 8-5).

מאור הסביר היטב את מיקומו של שביל האש, אשר מתחיל בכניסה לחצר האחורית וממשיך לחצר האחורית, ציין כי שביל האש נוצר על משטח מרוצף, מחופה, ולא על האדמה, וכן סימן את שביל האש על גבי תמונות מס' 8 ומס' 11 שהן תמונות שצולמו על ידי המומחה מור ז"ל ביום שלמחרת האירוע וצורפו לחוות דעתו של פרייברג (עמ' 163 ש' 1-17).

כאשר הטיח ב"כ התובע במר מאור כי אין ממצאים לקיומו של שביל האש, השיב מר מאור כך:

"יש סימני פיח. שובל של סימן פיח שהוביל למוקד האש שהוא למעשה שביל הדלק שנשרף" (עמ' 164 ש' 8-14).

לאחר מכן השיב מר מאור על שאלות בית המשפט והצביע על 2 התמונות התחתונות בעמ' 23 לחוו"ד מור ז"ל כמצביעות על תחילת שביל האש עם סימני הפיח (עמ' 174 ש' 32-26), ובחקירה חוזרת הצביע על שביל האש כעולה מתמונה מוגדלת שסומנה נת 9/6, אף היא מחוו"ד המומחה מור ז"ל (עמ' 175 ש' 3-1, 16-15).

שביל האש אמנם ניכר בבירור בתמונות שצולמו מיד בסמוך לאירוע כפי שהוסבר על ידי מר מאור.

לדברי מר מאור הסיבה ליצירת שביל האש נובעת משיקולי בטיחות של המצית: "... ברגע שהמצית קרוב למקור הדלק, איפה ששפך כמויות, הוא עלול להיפגע מההצתה... סביר להניח שהמצית יצר שביל אש ע"מ לא להיות במוקד הצטברות האדים ע"מ שלא ייפגע" (עמ' 164 ש' 7-2).

מר שלף חיזק בדבריו עדות זו (עמ' 156 ש' 12-5), ובאומרו "...מישהו ששופך חומר דלק במטרה ליצור נזק זו הכוונה שלו, ולכן הוא לא רוצה שתהיה רק תערובת של אדי בנזין באוויר הוא גם רוצה שיתרחש הפיצוץ, או דלקה לפחות, ולכן שביל האש. שביל האש נוצר כדי למנוע אפשרות שהוא בעצמו ייפגע (עמ' 146 ש' 36-35, עמ' 147 ש' 2-1).

1. משצוין בפני מר מאור כי בדו"ח החקירה שלו לא שלל אפשרויות אחרות השיב:

"בדקתי את החשמל. לא היה חשמל. לא היה גורם מצית. לא היה שם שום סימן שמעיד על כשל חשמלי או משהו. בלוני הגז שהיו פזורים בחצר מאחורי החנות של הבתים היו מרוחקים. לא היה להם סימני פגיעה, לא סימני פגיעה בצנרת. יתרה מכך, מצאתי שובל, שביל של דלק, שמוביל מהכניסה לאזור האחורי של החנויות, שובל של דלק של איזה 20-30 מ' עם סימני פיח שמוביל עד מוקד השריפה שהיה בחלקה האחורי של החנות. חלקה הדרומי של החנות ליתר דיוק" (עמ' 159 ש' 8-2, וכן עמ' 159 ש' 36-33, עמ' 160 ש' 1).

1. נתתי אמון מלא בעדויותיהם של חוקר השריפות מטעם שירותי הכבאות, מר רונן מאור וכן של מר שלף, ראש מעבדת מז"פ בעת האירוע. שניהם, אנשים מקצועיים אובייקטיביים, אשר הראשון שבהם הגיע למקום השריפה סמוך מאד לאחר פריצת השריפה, בדק ובחן את הממצאים, והגיע למסקנה ברורה ומתבקשת.
2. לא רק זאת, אלא שכל החוקרים והמומחים האחרים שמסרו חוות דעת (פרט למומחה פרייברג) הגיעו למסקנה כי מדובר בהצתה בזדון.

המומחה מור ז"ל, אשר ביקר במקום ב-23.5.08 (השריפה אירעה ב-22.5.08 בסביבות 23:30) ציין בחוות דעתו כממצא כי "בחצר דרומית אחורית של הבניין, נראו סימנים על הרצפה של הכנת שביל אש, בעזרת נוזל דליק שנשפך על המדרכות לאורך של כ-20 מטר לצורך הצתה מרחוק" וכן צירף לחוות דעתו את התמונות הבאות המציגות את שביל האש:

תמונה מס' 6: "צידו הרחוק של שביל האש בצידה המערבי של חצר הבניין האחורית, מיקום ההצתה מרחוק"

תמונה מס' 7: "שביל האש עובר לאורך חצר הבניין מנקודת ההצתה לכיוון מזרח"

תמונה מס' 8: "שביל האש פונה לכיוון צפון לעבר חנות המחשבים"

תמונה מס' 9: "שביל האש פונה צפונה אל חנות המחשבים וחודר בעיקר אל החלון המסורג, חלון המעבדה"

המומחה מור ז"ל מציין שני פתחי יציאה של החנות לצד דרום, לחצר האחורית: א) דלת מתכת; ב) חלון ארוך מסורג מגובה הרצפה ועד לתקרה ומסורג בסורג מתכת.

המומחה מור ז"ל מציין גם בחוות דעתו כי "מוקדי האש נמצאים בעיקר בצידה הדרומי של החנות" (הפונה אל החצר האחורית – י.ק.)... כאשר בחזיתה הצפונית של החנות כמעט ולא נראו סימני בעירה".

המומחה מור ז"ל מצא גם (באמצעות מכשיר המיועד לכך) שרידי אדי נוזל דליק במספר מקומות בחנות המחשבים: על רצפת חדרון המעבדה בפינה הדרום מזרחית של העסק ליד החלון המסורג (תמונה מס' 11); על רצפת המסדרון הדרומי של החנות ליד דלת המתכת הדרומית (תמונה מס' 12), וכן במספר מקומות קרוב למרכז העסק בעיקר בצידו הדרומי (תמונה מס' 13).

מסקנת המומחה מור ז"ל הייתה כי "נראה כי אלמוני פרץ את זכוכית חלון המעבדה המסורג, כן פרץ פתח מעל דלת המתכת הדרומית של העסק, שפך פנימה נוזל דליק בכמות גדולה, לאחר יצר שביל אש על ידי שפיכת נוזל דליק על המדרכה בצידו האחורי הדרומי של הבניין לאורך של כ-20 מטר, ובקצהו הרחוק של שביל האש השליף חפץ בוער, וגרם לבעירת שביל האש וחדירת האש אל תוך חנות המחשבים ולפיצוץ נפחי בחנות..." (שגיאות הכתיב הן במקור – י.ק.).

כאן המקום לציין כי מאחר שהמומחה מור ז"ל נפטר בטרם נחקר על חוות דעתו, נקבע, כי הממצאים העובדתיים בחוות דעתו (עליהם הסתמכו גם מומחים אחרים) בעינם עומדים, אך לא כך המסקנות שהסיק מהם (החלטה מיום 26.2.18, עמ' 32 לפרו').

עם זאת, די בממצאים העובדתיים שתוארו בחוות דעת מור על מנת להביא למסקנה בדבר קיומו של שביל האש והצתה בזדון של החנות.

אף המומחה ריבק ז"ל אינו חולק בחוות דעתו על ממצאי המומחה מור ז"ל, כפי שתוארו לעיל.

המומחה היינה סוקר בחוות דעתו באופן יסודי את הצילומים שצולמו בזירת האירוע על ידי המומחה מור ז"ל, ומאשר כי "על רצפת החצר נמצאו סימני פיח המאפיינים שביל אש... המוביל בבירור אל דלת סורג עורפית של חנות המחשבים" (פרק ד' סעיפים 6-8 תמונות 50, 51, 53, 55).

בעדותו מחזק המומחה היינה את האמור בחוות דעתו: "שביל האש זה טביעת אצבע של טריילר שהיה מקבל מקום ראשון בתחרות צילומים בנושא של הצתות" (עמ' 217 ש' 13-12), ובהמשך הוא מסביר היטב מדוע השביל עם הסימנים הכהים, השחורים, הנראה היטב בתמונות שצולמו על ידי המומחה מור ז"ל למחרת האירוע הוא בבירור שביל אש ולא מי כיבוי שנשטפו מהחנות החוצה:

"אני הייתי לוחם אש, קצין כבאות, המים אין להם טביעת אצבע של השביל הזה. אני אסביר את זה לבית המשפט – בוא נאמר שהיה דלק שרכב על מי הכיבוי, הרי הדלק הוא קל מהמים והוא צף על המים, אז כשבאים מי כיבוי ויש נגר של מאיצים, יכול להיות דלק, שמן, סולר, נפט, לא יודע, המים ישבו מלמטה וישטפו, לא יעשו את השחור הזה, את הפיח. למה אני אומר שטביעת האצבע של שביל האש כ"כ ברורה? הבנזין מכיל כל מיני מרכיבים, מכיל 11-12 מרכיבים תלוי בבתי זיקוק שכורים. חלק מהמרכיבים האלה זה מרכיבים שלא נשרפים, חלק מהמרכיבים זה גם גופרית. כשאני הייתי ילד היינו מפרקים ראשי גפרורים וכותבים את השם שלנו על המדרכה. זה בדיוק מה שקורה כשנשרף בנזין על פני שטח, זו טביעת אצבע ברורה לגמרי של דלק. לא יודע להגיד בנזין, אבל גם נפט וסולר יכולים לעשות את זה. אבל, בטח שלא מי כיבוי אש. במי כיבוי אש הם היו פשוט שוטפים והיה נשאר נקי שם וזה הכל. לא היה נדבק לקרקע. הפיח, הגופרית, כל המאיצים וכל החומרים שלא נשרפו. זה טביעת אצבע של דלק" (עמ' 217 ש' 23-34).

מקובלת עלי עדות זו של המומחה היינה, לפיה הפיח הנראה בשביל האש מעיד על חומרים דליקים (בנזין, נפט, סולר) שנשפכו בתוואי שביל האש, ואילו מי כיבוי האש לא יכולים היו ליצור את התוואי השחור הכהה.

עוד הראה המומחה היינה בחוות דעתו כי התאוריה של המומחה פרייברג כי מי הכיבוי יצרו את "שביל האש", אינה אפשרית גם נוכח הבמה המוגבהת המצויה בסמוך לחלון המשורג בסורגי מתכת.

1. מר פרייברג מצא ראיה לכך ש"שביל האש" נוצר על ידי מי כיבוי: "...אחד הראיות שמצאתי בזירה בחצר שהיה שם שביל אש, מצאתי שמה לעשות, החצר יש לה שיפוע והוא נמוך מגובה פתח האחורי של החנות. לכן הגעתי למסקנה, מבוסס על דוחות שגם חוקר של כיבוי אש שהותזו שם המון מי כיבוי על ידי הכבאים, שעמדו ברחוב הראשי ולא בחצר האחורי, ומי הכיבוי הותזו מהחנות, אחורה לחצר" (עמ' 89 ש' 25-21).

מבלי לגרוע מכך שהטענה לא הותרה, ושהתיאוריה אינה מתיישבת עם הימצאות הבמה בסמוך לפתח האחורי של החנות, הרי מר מאור ומר שלף, קבעו חד משמעית שאין לשיפוע כל השפעה על התפשטות האש לפי תוואי הדלק שנשפך בזדון לשם הצתה:

מר מאור העיד: "האש עולה בעלייה. השיפוע לא משפיע ולא משפיע על שביל האש. אם יש שיפוע ושפכת דלק מתחילת השיפוע עד סופו, בוא נגיד לנקודה הנמוכה ביותר, האש תעלה למעלה. אין השפעה. זה לא נתון שמשפיע" (עמ' 172 ש' 29-18).

מר שלף חוקר המז"פ העיד אף הוא, כי "הבנזין התקדם לאורך שביל האש, בהינתן שזה שביל של בנזין, אם זה בעליה ואם זה בירידה ואם זה בשיפוע כזה או אחר. שיפוע לא משפיע על שום דבר." (עמ' 148 ש' 25-21, עמ' 149 ש' 4, 20-10). הדבר ניכר בתמונות ואף מתיישב עם ההגיון והשכל הישר, שהרי האש מתפשטת על פי הנוזל הדליק.

1. האמור בשני הסעיפים הקודמים, אך מחזק את עובדת קיומו של שביל האש אשר שימש להצתת החנות, תוך מניעת סיכון למציתים, וכי תיאוריית שביל שנוצר עקב מי כיבוי שזרמו מן החנות אינה אפשרית.

כל זאת, כאמור, בלא להתעלם מכך כי, כפי שהוסבר קודם לכן, לא הותרה העלאתה של טענת התובעים כאילו נוצר אותו שביל עקב מי כיבוי שזרמו מהחנות.

הטענה בדבר מעורבות גז בישול (גפ"מ) באירוע

1. טענת המומחה פרייברג הייתה כי הפיצוץ הנפחי (שלא היה חולק על כך שאירע) הוא תוצאה של דליפת גז ממיכלי גז שנמצאו במרחק של מספר מטרים מהחנות, או מצנרת הנחושת של הגז, כי הגז, הכבד מהאוויר, יכול לחדור לבור ניקוז של מי שטיפה שנמצא בקרבתו, ולהתפשט לכל דירה או עסק במקום, שלהם נקודת ניקוז מים, וזאת באמצעות הצינורות המובילים לבור הניקוז, הוא מגיע לכיור בחנות, וכשהוא מגיע לריכוז של בין 5 ל-15 אחוז באוויר ובא במגע עם ניצוץ חשמלי כלשהו, נגרם פיצוץ נפחי בעוצמה גבוהה.

עוד טען מר פרייברג, כי כדי שאדים של נוזל דליק (להבדיל מגז) יגרמו לפיצוץ נפחי, צריך שהאדים יהיו בכמות גדולה מאד (נדרשים טונות של נוזל דליק), שבלתי אפשרי להכניסם לחצר האחורית עם מיכלית, וכי כמויות קטנות של נוזל דליק, בבקבוק, בג'ריקן ואפילו בחבית לא יגרמו לפיצוץ נפחי.

לפיכך קבע מר פרייברג כי הפיצוץ הנפחי שארע יכול היה להיגרם רק עקב ריכוז גז באוויר שבחנות.

1. טענות אלה של המומחה פרייברג נדחות על ידי.
2. תחילה, נסיר מעל הפרק את קביעת המומחה פרייברג כי לא הייתה אפשרות במקרה זה כי הפיצוץ הנפחי יתרחש עקב הימצאות אדי דלק בחלל החנות, ואת קביעתו בחווה"ד המשלימה, כי בכדי לאדות 4 ליטר בנזין, שיגיע לריכוז אדים של 3% נדרש זמן שנע בין 167-444 שעות. לטענתו, מאחר שמרגע סגירת החנות ועד לאירוע חלפו כ-3 שעות, לא ייתכן שתיווצר כמות אדים הנדרשת לביצוע פיצוץ נפחי.
3. העדים האובייקטיביים מרשות הכבאות ומהמז"פ העידו בבירור כי הפיצוץ הנפחי אירע עקב אדי דלק בחלל החנות שנוצרו עקב שפיכת נוזל דליק לחלק האחורי של החנות, והצתת שביל האש שנוצר עקב שפיכת נוזל דליק מהפתח האחורי של החנות ועד גרם המדרגות שבקצה החצר.

מר מאור חזר והבהיר כי פיצוץ נפחי הוא תאוצה של ריכוז אדים דליקים בחלל סגור, "זה תוצאה של פיצוץ נפחי ולא חייב להיות תוצאה של גמפ אלא כל סוגי הדלקים שמשחררים אדים נפיצים כדי לגרום לפיצוץ, זה פיצוץ נפחי לכל דבר, גם דלק וגם גפמ". משנשאל אם פיצוץ נפחי יכול להתרחש כתוצאה מגז בישול, השיב בחיוב, והוסיף כי אין זה המקרה הזה (עמ' 158 ש' 29-27, 33-32).

מר מאור הוסיף כי לא היה צורך להשתמש בטבלה כלשהי לעניין מקדמי האידוי של החומרים הדליקים שכן "... הממצאים בזירה הראו כבר שהפיצוץ הוא מנוזל דליק, מאדים של נוזל דליק, ע"מ לקבוע מהו סוג הנוזל נלקחו דגימות מהזירה, נשלחו למז"פ..." (עמ' 159 ש' 32-28).

משנשאל מהי כמות הדלק שהיה צריך לשפוך ממרחק של 30 מ' עד הכניסה האחורית של החנות, הסביר : "...הכמות שנשפכה בחנות זה מה שיצר את האדים ולא מה שנשפך בשביל. השביל נוצר כדי להוליך את האש לכיוון החנות (עמ' 167 ש' 18-17), וכי על פי ההגיון "הם קודם כל שפכו בתוך החנות ויצרו שביל עד לגרם המדרגות" (ש' 22). אך גם קיימת אפשרות נוספת לפיה שפכו את הדלק מבחוץ (ש' 29-27). לדבריו לא מצא ג'ריקן בתוך החנות (ש' 31-30).

מר שלף חוקר המז"פ העיד כי גז בישול גורם לפיצוץ "מסוג אחר" ולדבריו ".. אני יכול לומר לך שבאירוע הזה אני משוכנע כי כל אחד מהחוקרים שהיו מעורבים בתיק הזה, אם היה יכול להיות מעורב גז היו בוחנים נסיבות אלה" (עמ' 153 ש' 22-18).

לדברי מר שלף, שבחן את מוצגי הזירה שהועברו אליו סמוך לאחר האירוע, "... לא רק גז בישול גורם לאפקטים של פיצוץ. אדי בנזין בוודאי ובוודאי גורמים לפיצוצים ברמה שיכולה לגרום לשבירת קירות, להעפה של קירות ויש על כך גם פסיקה של ביהמ"ש העליון בתיק שהייתי מעורב בו, מאירוע של פיצוץ במרפאת שיניים בראש העין שם הייתה החלטת בית המשפט המחוזי... שקבעה שאכן חומר דלק מסוג בנזין שנשפך בזירה גרם לפיצוץ נפחי משמעותי..." (עמ' 145 ש' 21-17). בהמשך מציין מר שלף כי מדובר בנסיבות מאד דומות בשני האירועים "של חומר דלק בחלל סגור, כאשר הנוזל של הבנזין הופך לאדים ומתערבב בתוך חלל האוויר, יוצר תערובת מתאימה וממש כאשר יש ניצוץ מתרחש פיצוץ" (עמ' 146 ש' 5-1).

מר שלף הסביר לגבי הפיצוץ הנפחי כי: "מה שבוער זה לא הבנזין הנוזל אלא אדי הבנזין..., אדי הבנזין מתערבבים בחלל האוויר ויוצרים תערובת נפיצה... זה קורה גם בתוך מנוע דלק, ברכב שלנו... במקרה שלנו הייתה תערובת מאוד מאוד מיוחדת של אדי בנזין בתוך האוויר, בטווח שציינתי, בין 2 ל-9% וזה מה שגרם, כאשר היה ניצוץ והוא הגיע כנראה מהשובל של הבנזין, הוא גרם לאפקט של הפיצוץ ואז הייתה תוצאה שאנחנו ראינו.

ש. הניצוץ הגיע מהשובל של הבנזין, של שביל האש?

ת. כן (עמ' 146 ש' 30-19, וכן עמ' 146 ש' 36-17, עמ' 147 ש' 8-1, שם הבהיר, כי שביל האש ".... מוביל את הלהבה עד לתוך החנות וברגע שהלהבה פוגשת את האדים היא יוצרת את האפקט של האנרגיה שנדרשת. קוראים לזה אנרגיית אקטיבציה. כדי שהאדים יצרו את האפקט של הפיצוץ צריך לתת איזושהי אנרגיה שמקורה יכול להיות ניצוץ מהחשמל, גפרור, או במקרה הזה כנראה שביל האש הזה" (שם). לדבריו "... הלהבה תרוץ לאורך השביל" ( עמ' 148 ש' 10-8) , וכן "היה שביל ברור ... מה שאני יכול להגיד על דבר זה שזה מעיד על תכנון של אנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות" (עמ' 148 ש' 16-15).

עוד הבהיר שלף בחקירתו כי בחלל סגור, בטמפרטורות הקיימת בישראל, יכול נוזל דליק להתאדות בתוך מס' דקות בודדות:

"בנזין הוא מהחומרים הדליקים והוא מייצר מספיק אדים כדי ליצור סכנה ופוטנציאל לאפקט פיצוץ כבר החל ממינוס 40 מעלות ז"א שבטמפ' חדר אפילו בלילה, במקום סגור בישראל טמפ' היא סדר גודל של 20 מעלות צלזיוס, הנוזל שנשפך בתור הזירה הופך לאדים בקצב די מהיר... יכול להיות שבמהלך הכנת הזירה עברו 3, 4, או 5 דקות שזה די יכול להספיק להיווצרות האפקט של האדים" (עמ' 147, ש' 17-20, 24-25, וכן עמ' 157, ש' 29-31).

1. מר גל, מומחה למערכות גפ"מ, קבע כי התרחישים של המומחה פרייברג למעורבות גפ"מ באירוע אינם אפשריים. הוא שלל את טענת פרייברג כי כדי שיהיה פיצוץ נפחי של אדי חומר דליק נדרשת כמות של טונות של חומר דליק, וטען כי אינה מתיישבת עם עקרונות של מדע הפיזיקה, ובסעיף 5.2 הסביר את הסיבות לכך (ערך קלורי דומה של גפ"מ ושל דלק, כך שהאנרגיה שתשתחרר מיחידת מסה של אדי בנזין (ובהתאם אפקט הפיצוץ) לא תהיה שונה משמעותית מזו שתשתחרר מאותה כמות מסה של אדי גפ"מ; תחום הנפיצות של אדי הבנזין ואדי הגפ"מ מבחינת ריכוזם באוויר, אף הוא דומה; עוד הסביר המומחה גל "כי המסה המצטברת של אדי נוזל דליק תלויה בזמן ובקצב ההתאיידות. קצב ההתאיידות כלל אינו תלוי במסה של הנוזל, אלא בשטח הפנים החשוף לסביבה ובטמפרטורת הסביבה. כך, 10 ליטר של בנזין המפוזרים על פני שטח רצפה של כמה מטרים רבועים יוצרים כמות אדים גדולה בהרבה מחבית המלאה 200 ליטר של בנזין שהסירו את המכסה שלה".

בחקירתו הסביר המומחה גל, כי פיצוץ נפחי אינו נגרם רק מאירוע של גז כי אם "מכל תערובת נפיצה של חומר דליק נפיץ עם אוויר, זה יכול להיות גז ויכול להיות אדי דלק. יכול להיות אבק אורגני..." (עמ' 176 ש' 29-23).

בסעיף 2.2 לחוות דעתו של המומחה היינה ערך הוא חישוב לפיו חלל החנות הוא בנפח של כ-75 מ"ק, כי לצורך פיצוץ מושלם של אדי בנזין נדרש ריכוז אדים נפיצים של 3%, דהיינו 2.25 מ"ק, וכי נדרשים פחות מ-10 ליטר בנזין, על מנת ליצור ריכוז כזה, וכי הוא נתקל במקרים רבים בהם שפיכה של בנזין לצורך הצתה זדונית גרמה לפיצוץ נפחי.

המומחה היינה כלל לא נחקר על האמור לעיל, ואני מקבל את דבריו אלה.

ראה גם עדותו של המומחה סוכצקי, מומחה לחקירת שריפות מטעם הנתבעת 7, לפיה נוזל בנזין מתאדה בתוך שניות (עמ' 201, ש' 4-16).

1. ואם לא די בכך, הרי קביעתו של המומחה פרייברג כאילו לא ייתכן פיצוי נפחי מאדי דלק אלא רק מגפ"מ, ניגפת בפני קביעות ברורות של בתי המשפט במקרים דומים, בהם נקבע כי אדי דלק שנשפך במקום סגור גרמו לפיצוץ נפחי:
   1. ת"פ (מחוזי תל אביב) 40092/03 מ"י נ' ג'ורן (11.9.06) – שם קיבל בית המשפט את חוות הדעת של מומחי התביעה (לרבות, ובעיקר מר שלף) כי הפיצוץ הנפחי שאירע במרפאת שיניים בראש העין נגרם עקב הצתה לאחר שפיכת בנזין במקום והתלקחות אדי הבנזין שנוצרו לאחר שהודלק חומר הדלק.

בית המשפט העליון אישר בע"פ 10221/06 (17.1.08) את קביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה.

לתיקים אלה התייחס מר שלף בעדותו.

• 1. ת"א (ראשון לציון) 5793/03 מ.א. סחר ושיווק כהן ובניו בע"מ נ' הכשרת היישוב בע"מ חברה לביטוח (7.3.07) – בית המשפט קיבל במקרה זה את עדותם של מומחי ההגנה (ובתוכם מר שלף שביצע את חקירת השריפה מטעם משטרת ישראל) כי שפיכת בנזין בשטח רחב של מחסן התובעת והפיכתו לאדים, גרמה לגל הדף (פיצוץ נפחי) לאחר שניצוץ פגש את התרכובת של אדי הבנזין והאוויר.
  2. ת"א (צפת) 1956/06 גרייסלנד ייזום והשקעות בע"מ נ' מוטעי (29.5.11) – מקרה של הצתת פאב, על ידי שפיכת ופיזור חומר דליק במקומות שונים בפאב, עם מעורבות של מאיצים, שגרמו לפיצוץ נפחי ולגל הדף עקב בעירה מזורזת של אדי דלק.

אציין בהקשר לכך את עדותו הקיצונית מאד של המומחה פרייברג, כי הוא אינו מכיר שום פיצוץ אחר הנקרא פיצוץ נפחי שאינו נגרם מפיצוץ גז, למעט חומר נפץ, ורק חומר נפץ (עמ' 121 ש' 18-8), וכי הוא אינו מכיר פיצוץ נפחי מדלק (עמ' 120 ש' 32-31). בחקירתו החוזרת שב המומחה פרייברג והעיד כי "פיצוץ נפחי יכול לקרות אך ורק כתוצאה מקיום גז שפגש ניצוץ" (עמ' 125 ש' 11-10). דברים אלה, אינם מחזקים את טענותיו של המומחה, אלא מחלישים אותן במידה ניכרת.

1. המסקנה הברורה מכלל האמור לעיל היא דחיית הטענה כי הפיצוץ הנפחי לא יכול היה להתרחש כתוצאה מהתלקחות אדי דלק שהיו בחלל החנות, ודחיית הטענה כי נדרשו טונות של דלק ושעות ארוכות של ציפיה להתנדפותם על מנת ליצור את הכמות המתאימה של אדי דלק שתגרום לפיצוץ נפחי.

איננו יודעים אמנם מה כמות הדלק שנשפכה לתוך החנות (יצוין כי בחצר נמצא ג'ריקן ובו מרכיבי חומר פחמימני כגון בנזין), אך די היה בכמות לא גדולה יחסית (10-20 ליטר) של דלק שתתפזר בשטח החנות, וחלוף דקות או יותר בין שפיכת הדלק להצתת שביל האש, על מנת שתיווצר התערובת הנדרשת של אדי דלק באוויר החנות, שתגרום לפיצוץ הנפחי שהתרחש בפועל.

1. עוד נוסיף בהקשר לדלק, כי התובעים לא הביאו ראיה כלשהי להוכחת טענתם בדבר הימצאות חומרים דליקים בחנות, ומנגד, שלל זאת מר מאור שהיה בחנות בסמוך לאחר פרוץ השריפה והעיד באופן מפורש כי "לא נעשה שימוש בחומר דליקים. בחנות מחשבים איזה שימוש בחומרים דליקים יכול להיות שם? גם לא נמצאו סימנים או מיכלים או איזשהו משהו שמעיד על חומר דליק בחנות" (עמ' 172 ש' 31-30, עמ' 173 ש' 14-13, ש' 35-27, עמ' 174 ש' 1).

מר שלף שלל אף הוא שימוש בבנזין בחנות מחשבים: "במקרה הזה, מאחר ובחנות מחשבים לא אמור להיות בנזין ואנחנו חושדים, הייתי במשטרה באותה תקופה, חושדים שמדובר באירוע פלילי" (עמ' 146 ש' 35-33, וכן עמ' 151 ש' 32-31, עמ' 152 ש' 35, עמ' 153 ש' 2-1).

משצוין בפני מר שלף כי אינו יכול לשלול שהג'ריקן שנמצא בזירה כאמור שימש חומר במהלך העסקים הרגיל של חנות המחשבים, השיב: "חנות המחשבים לא משתמשת בבנזין. אין לה מה לעשות עם בנזין". משנשאל אם נדרש חומר דליק לצורך ניקוי או תיקון, השיב: "אני לא יכול לשלול את העניין הזה, אני אגיד שבסבירות אני אגיד שהמיכל הזה שימש את המצית ב99.5% וחצי האחוז אני נותן לאפשרות שחנות המחשבים השתמשה במיכל הזה... " (עמ' 151 ש' 21-13). מששב ונשאל בהקשר זה חזר וקבע נחרצות "...כלל שידוע בחנות מחשבים לא עושים שימוש, וגם לא במעבדה, בחומר שנקרא בנזין" (עמ' 151 ש' 31-32), וכן כי "עובדתית בחנות המחשבים היה בנזין במקומות שלא אמורים להיות, "בשקית דפי נייר חרוכים" לא צריך להיות בנזין בחנות מחשבים על ניירות" (עמ' 152 ש' 35-32, עמ' 153 ש' 2-1).

אזכיר שוב כי מדובר בעדים אובייקטיביים ומקצועיים, שאינם פועלים מטעם מי מהצדדים.

עוד אַפנה לעדות עו"ד אינדיג, שביקר כמה פעמים בחנות המחשבים, ולא הבחין בחומרים דליקים בחנות (עמ' 138 ש' 32-29).

הטענה בדבר מעורבות הגז באירוע

1. די בקביעות דלעיל כי הפיצוץ הנפחי והשריפה נגרמו כתוצאה משפיכת דלק לתוך החנות, הכנת שביל אש, והצתתו לאחר מכן, אשר גרמה לפיצוץ נפחי בשל אדי הדלק שנוצרו בחנות ולשריפה, על מנת לשלול את הטענה כי הפיצוץ הנפחי והשריפה אירעו בשל התלקחות גז.

בנוסף, יש לדחות טענה זו גם לגופה.

1. כזכור, קבע המומחה פרייברג כי הגורם לתאונה היה דליפת גפ"מ ממיכלי גז שניצבו במרחק לא רב מהחנות, או מצנרת גז פגומה, אל בור ניקוז שנמצא בקרבת המיכלים, ומשם חדר הגז לחנות המחשבים, וכשבא במגע עם ניצוץ חשמלי, נגרמו הפיצוץ הנפחי רב העוצמה והשריפה.
2. דא עקא, עד הגעתו של המומחה פרייברג למקום האירוע, כ-9 שנים לאחר שהתרחש, לא העלה איש, לא התובע, ולא המומחים והחוקרים הרבים שהגיעו למקום, כל השערה בדבר מעורבות גז באירוע.

לא רק זאת, אלא שמיכלי הגז לא נפגעו בשריפה, איש לא התלונן סמוך למועד השריפה על ריח של גז, ולא אותר כל פגם בצנרת הגז. להיפך, כל הסימנים והראיות הראו על מעורבות של דלק באירוע, בעקבות הצתת החנות, כפי שפורט לעיל, וכפי שציין החוקר מאור, שהגיע סמוך לאחר השריפה, וציין את ההצתה ואת מעורבות הדלק בשריפה.

1. לדברי מר פרייברג אין לו מושג מה גרם לדליפת הגז, אך התוצאה מעידה על כך (עמ' 111 ש' 8-3). קיימים מספר תרחישים לכך, אך הוא אינו יודע למה התרחשה הדליפה (שם, ש' 13-11). אין לו כל עדות לחור או שבר בצנרת הייעודית של הגז, למעט "חתיכת צינור גז מכופף" שמצא כשהיה בזירה, 9 שנים (!) לאחר האירוע, ולא ראה מקום לכתוב על כך משום שלא ידע ממתי ה"ממצא" בזירה. פרייברג אישר כי אין כל ראיה לכך שהיה שבר או חור בצנרת הולכת הגז (עמ' 111 ש' 32-22).

המומחה פרייברג אישר גם כי "לא היה דיווח על ריח של גז גם לא ע"י הכבאים שהגיעו" וכי לא בדק את הנושא (עמ' 100 ש' 16-18). גם עו"ד אינדיג שהגיע לזירה למחרת האירוע העיד כי לא הריח גז וכי לא שמע על דיירים שהתלוננו על ריח של גז (עמ' 140 ש' 34-33, עמ' 141 ש' 4-1).

מר פרייברג אינו מכיר את הנוהל של כיבוי אש להודיע למנהל הגז על כל אירוע שמעורב בו גז, ומשנתבקש להסכים שבמקרה דנן לא ראו גורמי הכבאות לדווח במקרה הזה למנהל הגז על אירוע גז, השיב "לדעתי זו לקונה רצינית מאוד. את צודקת" (עמ' 103 ש' 24-15).

מלבד צמד המילים "פיצוץ נפחי" בחוו"ד חוקר השריפות, אין לפרייברג כל ראיה לדליפה של גז. הראיה הנוספת לשיטתו "...זה המיקום של אותם בלוני גז, צילינדרים של גז, שהיו ליד אותו בור ניקוז" (עמ' 110 ש' 31-27), אך אין לו כל ראיה לדליפה מהם, ואין לו כל ראיה לגבי תלונה בדבר דליפת גז מצד מי מהנוכחים בזירה בזמן אמת (עמ' 110 ש' 33-32, עמ' 111 ש' 2-1).

1. ועוד, המומחה פרייברג לא בדק ולא ידע שבחנות לא היה כל מתקן אינסטלציה או ביוב, לרבות ברז מים, כיור, אסלה או שירותים, כך שאין כל אפשרות שהגז יתפשט באמצעות צנרת הניקוז. משנשאל לגבי מערכת הביוב והאינסטלציה של הבניין, לא ידע היכן היו השירותים של חנות המחשבים, וטען כי כשהוא מדבר על ניקוז, מדובר במים מכיור (עמ' 102 ש' 14-9).

משהוצג בפניו ממצא מחווה"ד המשלימה של מר מור ז"ל שלפיו השירותים וככל הנראה גם הכיור של חנות המחשבים, היו במבנה סמוך ולא בתוך החנות, ונתבקש להתייחס לכך, העיד, כי הוא מדבר על כיור "גם במטבח יש כיור". בהמשך הודה כי אין לו כל אינדיקציה לכך שהיה בחנות המחשבים מטבח (עמ' 102 ש' 34-27).

משנתבקש מר פרייברג להתייחס, בהקשר זה, לתצהיר עו"ד אינדיג המייצג את הנתבע 5, בעלי הבניין, שלפיו בחנות לא היה כל מתקן אינסטלציה או ביוב, לרבות ברז מים, כיור, אסלה או שירותים (סע' 3(ז) לתצהיר עו"ד אינדיג) השיב, כי לא היה לו את התצהיר מול העיניים וכי אינו בטוח שזה נכון, וביקש לראות זאת בתכנית. הוא עצמו לא ניגש לעירייה ולא ביקש לבדוק את תכניות הבניין, כי "לא היו" (עמ' 103 ש' 14-1).

במקום אחר אישר המומחה פרייברג כי כלל לא בדק את מערכות האינסטלציה בבניין, "בחנתי חיצונית בלבד" (עמ' 118 ש' 31-30) ולא הציג כל תמונה או ראיה לקיומה של אינסטלציה בחנות המחשבים, שכן "חנות המחשבים לא הייתה קיימת יותר בזמן שהייתי במקום" (שם, ש' 33-32, וכן עדותו לפיה הוא מסתמך על "התוצאה הסופית" בלבד, עמ' 113 ש' 7-6).

משעומת פרייברג עם העובדה שבהיעדר כיור ו/או שירותים בחנות המחשבים התאוריה שלו אינה נכונה, שלל זאת, משום שלשיטתו בהכרח קיים פתח ניקוז (עו"ד אינדיג העיד, בין היתר, כי גם פתח ניקוז לא היה, עמ' 135 ש' 32-26, עמ' 139 ש' 8-5), אך שוב, למומחה פרייברג אין הוכחה לכך "...עברו 8 שנים והזירה השתנתה לגמרי"(עמ' 113 ש' 27-17, ראה גם עמ' 121 ש' 13-8).

כל האמור לעיל הוא הרבה מעל הדרוש, מאחר שתיאוריית הגז החודר לבור ניקוז אינה מבוססת על ראיות כלשהן.

לעומתו, הסתמך מר מאור על ממצאים בשטח בזמן אמת (שביל האש, תוצאת הפיצוץ הנפחי – קריסת הקירות, והעובדה שארון החשמל היה שלם (עמ' 168 ש' 9-3, עמ' 171 ש' 27-24, וכן עמ' 174 ש' 23-22).

1. על פי העדויות, חנות המחשבים לא הייתה צרכנית גז, ולכן לא עברה בה צנרת גז [מר גל, מומחה גפ"מ, עמ' 182 ש' 14-12, עמ' 184 ש' 11-10, ומר עומר גורדון (סע' 17 לתצהירו, עמ' 191 ש' 24-22), אשר גם שלל פגיעה במיכל גז כלשהו (סע' 13 לתצהירו)].

עו"ד אינדיג העיד כי "בחנות ששם פרצה השריפה, חנות המחשבים, לא היו שום מתקני גז, שום מכשירי גז מסוג כלשהו, ומיכלי הגז הקרובים שהמומחה פרייברג התייחס אליהם בעדותו הם בכלל נמצאים בחצר, במרחק של כ- 10 מ' מהחנות, מאחורי החנות אין מיכלי גז..." (עמ' 133 ש' 14-12, סע' 3(ו) לתצהירו) וכי החנות לא הייתה מחוברת לבלוני גז (עמ' 138 ש' 16-20).

1. לדברי פרייברג "גז בישול הוא כבד מהאוויר ולכן יורד למקומות הנמוכים", והוא יישאר כך "עד שהוא יימהל באויר" (עמ' 112 ש' 8-5). הוא מסכים שלא כל הגז שדלף יגיע לבור הניקוז, הוא אינו יודע כמה (שם, ש' 22-13). לדברי המומחה מה שדוחף את הגז זו הדיפוזיה (שם, ש' 26-23) משנשאל:

"ש. תסביר לי איך הגז עושה את דרכו מכל הדירות בבניין, דווקא לחנות המחשבים שנמצאת במרחק מה, של כמה מטרים לפחות, ממערכת הגז – ז"א יש לנו פער בין מיקום הגז לבין הכניסה לחדר המדרגות, צריך לעבור את כל חדר המדרגות ואז זה בעצם החנות הסמוכה – מכל הדירות הסמוכות שנמצאות פה ופה, למה דווקא שהוא ילך לחנות של המחשבים שנמצאת במרחק כמה מטרים ובפיתולים?

ת. כי יתכן שהחנות מחוברת לקו הניקוז ואחרים לא כ"כ. אני יודע זאת כתוצאה מהאירוע" (עמ' 112 ש' 36-32, עמ' 113 ש' 5-1) (ההדגשה שלי – י.ק.).

1. בהמשך חזר המומחה פרייברג על כך ש"המקום היחידי בכל הסיטואציה הזו שבו יש בור ניקוז ולידו עומדים 2 מיכלים – זה המקום. אין שום מקום אחר.

ש. אבל זה לא אומר שבור הניקוז שהיה ליד מיכלי הגז מחובר לחנות המחשבים, נכון?

ת. אבל זה לא אומר שלא.

ש. נכון?

ת. נכון. אבל התוצאה אומרת שכן"(עמ' 116 ש' 34-23) (ההדגשה שלי – י.ק.).

1. תשובות המומחה פרייברג בסעיפים הקודמים מעידות היטב על כך שאין למומחה צורך בראיות להוכחת טענותיו, והוא מבסס את חוות דעתו על כך שתוצאות האירוע מעידות על כל אותן ראיות שאינן בנמצא. למותר לציין כי לא ניתן לבסס את חוות הדעת על תוצאות האירוע בלבד.
2. ועוד, משעומת מר פרייברג עם גרסאותיו הקודמות של התובע, שם טען, בין היתר, "שעבריינים הציתו את החנות, הם שפכו מיכלי בנזין אל דלת החנות מאחורי הבניין ועקב השריפה נגרמו הנזקים האלה ואלו..." אישר כי לא לקח זאת בחשבון (עמ' 101 ש' 35-34, עמ' 102 ש' 6-1).
3. משנשאל המומחה פרייברג מדוע הוא משנה מחוות דעתו, שם ציין "כיור" (עמ' 8 לחווה"ד המשלימה, תוב/6) הסכים שכתב כיור, אך לדבריו "....במחשבה שניה, כל פתח". כשצוין בפניו ששינוי גרסתו בא על רקע הבנתו שכלל אין כיור, השיב "אני אומר כל פתח. אני לא יודע אם היה כיור..." (עמ' 117 ש' 33-23) .

משהוצגה בפני מר היינה טענת המומחה פרייברג בדבר חדירת גז הבישול דרך הביוב ללא פגיעה במתקן כלשהו "כי הכל נשרף ואבד" השיב מר היינה, כי אין כל אינדיקציה שהיו תעלות בתוך החנות, וגם אם אכן היו, הגז כבד מהאויר ומשכך "איך יכול להיות מצב שבניגוד לפיזיקה ולחוקי הטבע, שגז... נכנס לתוך התעלות ופתאום יחליט לעלות למעלה דרך הסיפון .... " (עמ' 226 ש' 34-30, עמ' 227 ש' 4-1).

משנשאל היינה האם אפשרית היא טענת מומחה התביעה שלפיה גז בישול הביא לפיצוץ כי היו מיכלי גז צמודים לחנות מאחור וכי הגז "נכנס לביוב למטה" ויתכן גם דרך חור או פתח כלשהו וגרם לפיצוץ, השיב: "במקרה הזה? חד משמעית לא. לפי כל הצילומים העדכניים בחוות דעת של ישעיהו, המכסים של הביוב נמצאים במיקומם... זה הדבר הראשון שקורה, זה הכי חלש בתעלות האלה... דבר שני, בכל חוות הדעת שראיתי אין שום קשר בין תעלות הביוב לבין החנות הנידונה... לא היו שם בכלל שירותים. כך שזה גם מבחינה תאורטית זה לא עובד, גם מבחינה מעשית זה לא עובד וגם מבחינת הראיות..." (עמ' 220 ש' 13-2, מר היינה חזר והעיד כי "האינדיקציה בתעלות שהמכסים עפים כלפי מעלה" גם בעמ' 225 ש' 7-1).

1. באשר למיכלי הגז, המומחה היינה העיד בהסתמך על התמונות של מר מור ז"ל "לא ניתן לראות מיכלים צמודים לחנות. אין מיכלים צמודים לחנות" (עמ' 218 ש' 19-18). במקום אחר העיד כי המיכלים "היו 3 מ' מזרחית לפתח פלוס מינוס, בערך 3 מ'" (עמ' 217 ש' 36), וכן כי המיכלים היו "...צמודים לקיר הבניין מאוד רחוק מהחנות" (עמ' 218 ש' 2-1, וכן ש' 10-4).

על פי מוצג נת/6/6 ,תמונה שצולמה מיד בסמוך לאחר האירוע ע"י מר מור ז"ל, אין מיכלי גז או שרידיהם בקיר האחורי של החנות. נראים בלוני גז משני צידי החנות, כשהם שלמים לחלוטין. המיכלים השמאליים בתמונה הם של חברת גז אחרת ("דורגז"), כך גם על פי מוצג נת/7/6 .

מר היינה העיד בהקשר זה כי "הקיר הזה לא ירד. הקיר הזה שלם לגמרי. לפי הצילומים, לפי הזירה, לא היו פה מיכלים. אין. מיכל לא מתאדה. היו מוצאים שרידים של מיכל שהתבקע. אף אחד לא מדבר שם על גז. שום מיכל לא ניזוק שם" (עמ' 218 ש' 23-20, וכן ראה עמ' 224 ש' 9-6, ש' 21-12, שם חזר והעיד כי על פי הצילומים מזמן אמת לא רואים מיכלים הצמודים לחנות המחשבים, ואף "אין פה צנרת, מיכלים, תשתיות לגז, בחלק האחורי שצמוד לחנות לא היו מיכלי גז" (עמ' 224 ש' 21-20), בהמשך אף העיד כי גם אם נניח שהייתה דליפת גז "מאיפה בא הניצוץ מתוך תעלות הביוב...", וכי אין בנמצא כל צילום לגבי מיכל גז שנפגע או מיכל גז עם סימני פיח (עמ' 225 ש' 23-19, אפנה גם אל עדות התובע, לפיה אין ברשותו כל ראיה למיכל מפויח או מפוצץ, עמ' 73 ש' 14-7).

1. כאשר מבקש בעל דין להצביע על גרסה אחרת מזו של בעל הדין האחר שנתמכה בראיות, נקבע כי:

"כאשר מדברת הפסיקה על 'גרסה אחרת' מטעם הנתבע – הכוונה היא לגרסה הנתמכת בראיות או עולה הגיונית מהנסיבות ואשר עשויה להצביע על גורם אחר לאירוע התאונה שאינו פחות סביר מאשר הגירסה המועלית על ידי התובע, אך אין הכוונה להעלאת טענות וסברות סתמיות – כשמולן עומדות עובדות המלמדות בצורה מתקבלת על הדעת על הגורם שהביא לתאונה" [ע"א 454/74 אברוצקי נ' עזבון נוימן, פ"ד ל (3) 367, 375 (1976)].

הגרסה הנגדית המאוחרת מאד של התובעים ושל המומחה מטעמם לגבי הגורם לאירוע, אינה נתמכת בראיות, אינה עולה הגיונית מהנסיבות, ואינה עומדת בדרישות הנ"ל, מכל הטעמים שנזכרו לעיל, רחוק מכך.

1. אוסיף, כי איני מטיל ספק במומחיותו של פרייברג, אך במקרה זה, לא ניתן לקבל את חוות דעתו ואת מסקנותיו, הנעדרות ביסוס מספק, או אף ביסוס כלל, ומסתמכות על מבחן התוצאה, בשלו מצא פרייברג לשלול את קיומו של שביל האש, ולערב גז באירוע, בניגוד לראיות הקיימות ולממצאים שהתגלו על ידי חוקר שריפות אובייקטיבי שהגיע לזירה מייד לאחר האירוע, ועל ידי מומחה שביקר בזירה למחרת האירוע, ובניגוד למסקנות שניהם, ולמסקנות כל המומחים האחרים שחקרו את האירוע והגישו חוות דעת.

אזכיר גם כי המומחה פרייברג הטיל ספק בהגעת החוקר מאור לזירת האירוע באותו לילה, סמוך מאד לאחר שאירע, וגם לאחר שהוצגו בפניו מסמכים המציינים את שעת הגעת מר מאור לזירה, גילה פרייברג נוקשות ועמד על דעתו, עד שלבסוף נסוג בו (עמ' 97 ש' 5 – עמ' 98 ש' 14).

אז התברר גם כי המומחה לא קיבל מהתובע את כל מסמכי דו"ח חקירת השריפה מטעם שירותי הכבאות, והתברר כי המומחה לא קיבל את דו"ח האירוע (!) (עמ' 104 ש' 15-19).

1. מכל האמור לעיל עולה כי יש לדחות את גרסת התובעים ואת קביעות המומחה מטעמם בדבר חדירת גז בישול לחנות כגורם שהביא לפיצוץ ולשריפה, ויש לאמץ ולקבל את הקביעות של כלל הגורמים האחרים, כי עסקינן בהצתה ובפיצוץ ובשריפה שנגרמו עקב שפיכת חומר דליק לתוך החנות, יצירת שביל אש מהחנות לגרם מדרגות בקצה החצר, והצתת שביל האש, באופן שגרם לפיצוץ הנפחי בחנות ולשריפה.
2. בכך למעשה נשמט הבסיס לטענה בדבר אחריות נתבעת 6, חברת הגז, והוסרה גם חבות מחברת הביטוח כמבטחת חנות המחשבים, שכן היא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי השוכרים, אשר האש יצאה מנכס שבשליטתם, לא התרשלו.

טענת תשלום תגמולי ביטוח על ידי חברת הביטוח לאחרים כהודאה בחבות

1. התביעה נגד חברת הביטוח מבוססת על פוליסה הכוללת, בין היתר, רכיב של ביטוח אחריות כלפי צד ג'. ביטוח זה מכסה חבות של המבוטח כלפי צד ג' לפי פקודת הנזיקין, במקרה של אירוע תאונתי.

משראינו לעיל כי אין מקום לייחס למבוטחים רשלנות בגין אירוע השריפה, נותרה לתובעים טענתם, לפיה העובדה כי חברת הביטוח שילמה הן למבוטחת, הנתבעת 3, והן לצדדי ג' שניזוקו עקב אירוע השריפה תגמולי ביטוח, מהווה ראיה לכך שחברת הביטוח הכירה בחבותה כלפי צדדי ג'.

1. אין לקבל טענה זו.

בכל הקשור לתשלום תגמולי ביטוח למבוטח, מדובר בביטוח תכולת ומבנה בית העסק שאינו תלוי באשם או ברשלנות, אלא רק בקרות אירוע תאונתי, ולכן ודאי שלא ניתן ללמוד ממנו דבר וחצי דבר לגבי חבותה של חברת הביטוח במסגרת פרק ביטוח אחריות כלפי צד ג'.

באשר לתשלום לצדדי ג', אין מדובר בתשלום לפי פסק דין שקבע אחריות של המבוטחים וחבות של חברת הביטוח, אלא בתשלום פרי הסדרי פשרה שהושגו בהליך גישור (הסכום העיקרי שולם למשפ' לוי שנפגעה אף היא לטענתה ברכוש ובגוף עקב אירוע השריפה).

ברי כי תשלום לפי הסדר פשרה אינו מהווה הכרה בחבות, והדברים ידועים, ואף באו לידי ביטוי במסגרת הסדרי הפשרה עם משפ' לוי (תוב/3 ותוב/7), שם צוין, בין היתר, כי התשלומים מבוצעים מבלי להודות באחריות ולפנים משורת הדין.

לבד מכך, מקובלים עלי גם הסברי המצהירה מטעם חברת הביטוח, לפיהם הושגו הסדרי הפשרה נוכח המלצת בית המשפט שדן בתביעות משפ' לוי, נוכח מצבה הקשה של המשפחה, נוכח סכום הפשרה שהסתכם בפחות מ-25% מסכום הנזק הממשי שנגרם למשפ' לוי, ונוכח שיקולים לבר משפטיים של חברת הביטוח וקניית סיכון (סע' 17 לתצהירה, עמ' 127 ש' 28-17).

התובעים זימנו לחקירה את עורכי הדין שייצגו את משפ' לוי בתביעות הגוף והרכוש שלה, בניסיון לתמוך בעדותם את טענתם הנ"ל של הכרה בחבות על ידי חברת הביטוח.

עו"ד שאלתיאל עדני שייצג את המשפחה בתביעת נזקי הגוף, העיד כי אינו יודע מה היה שיקול בית המשפט שהמליץ להגיע להסדר גישור במסגרת הליך גישור שהתנהל בפניו, ואינו יודע מה היה שיקול חברת הביטוח להסכים להסדר הגישור (עמ' 47 ש' 10-4). עו"ד איתן בן דוד, שייצג את משפ' לוי בתביעת נזקי הרכוש, סירב להשיב על רוב השאלות מטעמי חיסיון עו"ד-לקוח, וציין כי ניתן היה לוותר על זימונו אילו הייתה מבוצעת פניה לעיין בתיק בית משפט השלום.

התובעים זימנו לעדות גם את מר לוי, אך זה לא התייצב, והתובעים ויתרו על הוצאת צו הבאה לגביו (בקשה מאוחרת מאד של התובעים לזימון נוסף של מר לוי נדחתה בהחלטה מיום 4.4.19, ר' תיאור ונימוקים מפורטים שם; כן נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו, רע"א 3404/19).

טענת התובעים כי חברת הביטוח הכירה בחבותה כלפי התובעים בגין האירוע נדחית, אפוא.

טענת העדר רישיון עסק לחנות המחשבים

1. הרשלנות שנטענה כלפי העירייה היא כי חנות המחשבים טעונה רישיון עסק, ואילו הייתה העירייה עומדת על כך שהחנות לא תפעל ללא רישיון עסק, היו נדרשים במקום אמצעי כיבוי, והשריפה הייתה נמנעת.
2. החיקוק שקבע מהם עסקים טעוני רישוי, שהיה בתוקף בעת אירוע השריפה הוא צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995 על התיקונים שבוצעו בו עד אותו מועד (להלן: "הצו").

הסעיפים הרלוונטיים הם סעיפים 6.5 ו-6.6 לתוספת לצו הקובעים כך:

"6.5 מכשירי אלקטרוניקה ואלקטרואופטיקה לרבות מחשבים, רכיביהם

1. מקום למכירתם או אחסנתם שערך המכשירים בו הוא 200,000 ₪ לפחות
2. ....

6.6 מכשירי חשמל ואלקטרוניקה –

מקום לתיקונם ששטחו 25 מ"ר לפחות"

1. לא עלתה טענה כי קיימת תחולה לסעיף 6.5 בענייננו, וטענת התובעים הייתה כי בחנות המחשבים הייתה מעבדה לתיקון מחשבים, וכי שטח החנות עלה על 25 מ"ר ולכן חלה חובת רישוי העסק.

המחלוקת העיקרית הייתה האם שטח החנות אכן עולה על 25 מ"ר, אך בסופו של דבר, אין מדובר במחלוקת קריטית לענייננו, וזאת משלושה טעמים מרכזיים:

1. ספק בעיני האם סעיף 6.6 בתוספת לצו מתייחס גם לתיקון מחשבים. בסעיף צוין "מכשירי חשמל ואלקטרוניקה" בלא להתייחס למחשבים, בעוד בסעיף 6.5 מצא מתקין הצו לציין "מכשירי אלקטרוניקה ואלקטרואופטיקה לרבות מחשבים..." (ההדגשה שלי – י.ק.).

ציון המילה "מחשבים" בסעיף 6.5, והעדרה בסעיף 6.6 מעיד לכאורה על כך שלא הייתה כוונה לכלול בסעיף 6.6 חנות לתיקון מחשבים.

1. גם אם שימשה החנות למכירה ולתיקון של מחשבים, כפי שנראה להלן, גם הטוענים כי שטח החנות גדול מ-25 מ"ר מציינים שטח העולה במעט על 25 מ"ר, כך שבוודאי לא ניתן לייחס למקום תיקון המחשבים בחנות שטח הגדול מ-25 מ"ר.
2. ועיקר, אפילו נמצא כי שטח החנות עולה על 25 מ"ר, ואת כולו יש לייחס לתיקון המחשבים, עדיין לא מתקיים קשר סיבתי כלשהו בין העדר רישיון העסק לבין מניעת השריפה או התפשטותה.
3. אוסיף באשר לשטח החנות, כי חוות הדעת היחידה שקבעה כי נדרש לחנות רישיון עסק, היא חווה"ד מטעם מר ריבק ז"ל. בחוות הדעת צוין כי בנסח הרישום, שטחה של חלקת המשנה המהווה את החנות הוא 23.86 מ"ר, ואליה מוצמדים בית שימוש בשטח של 1.06 מ"ר, וכניסה לבית השימוש בשטח של 1.69 מ"ר כשהצמדות אלה משותפות ל-4 חלקות משנה, ובכללן החנות, וכן גג בשטח של 151.5 מ"ר, המוצמד ל-9 חלקות משנה ובכללן החנות. מנתונים אלה הסיק המומחה ריבק כי שטח החנות עולה על 25 מ"ר.

קביעה זו מוקשית, שכן הגג הנמצא במנותק לחלוטין מהחנות (הנמצאת בקומת הקרקע), משותף לעוד חלקות משנה רבות, ואינו יכול להיחשב כשטח החנות לצורך הצו. נותרנו, אפוא, עם שטח בית השימוש והכניסה לבית השימוש בשטח של 2.75 מ"ר יחדיו, ומשהצמדה של שטחים אלה היא ל-4 חלקות משנה, התוספת לשטח חנות המחשבים אינה יכולה לעלות על 0.69 מ"ר, וביחד איתה מסתכם שטחה הכולל של החנות ב-24.55 מ"ר, דהיינו פחות מ-25 מ"ר.

לעניין זה ר' גם חוו"ד מור ז"ל ועדותו של מר היינה (עמ' 220 ש' 14-22, עמ' 222 ש' 2-10).

כנראה שבשלב מסוים "סיפחו" שוכרי החנות ללא הרשאה את בית השימוש לחנות, תוך ביטול השירותים, ויצרו שירותים במקום אחר (עדות אינדיג בעמ' 136-135), אך התובעים לא הבהירו כיצד הייתה יכולה העירייה לדעת כי שטח החנות בפועל גדל לשטח של כ-26.5 מ"ר, באופן המחייב רישיון עסק.

1. מעבר לכך, אין מתקיים כל קשר סיבתי בין העדר רישיון עסק נדרש (ככל שנדרש) לבין אירוע השריפה והתפשטותה.
2. המומחה סוכצקי, חוקר השריפות (מטעם העירייה) ציין בחוות דעתו כי לפי תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבניין מסחרי), תשל"ב-1971, והתוספת להן, הדרישה היחידה הקיימת לבניין מסחרי בשטח עד 100 מ"ר היא התקנת מטפה כיבוי אחד ליד הכניסה מסוג אבקה יבשה בגודל של 6 ק"ג. כמו כן קבע בחוות הדעת כי מפקח כבאות שמגיע לעסק בסדר גודל של 25 מ"ר הטעון רישיון, והעסק אינו מוגדר כמחסן ואינו מאחסן חומרים מוצקים או נוזליים לקיחים, ידרוש מבעל העסק להתקין מטפה כיבוי אחד או שניים כנזכר לעיל, לשלט את מיקומו של לוח החשמל ומפסק החשמל הראשי של החנות, ולהתקין פנס תאורת התמצאות מעל דלת הכניסה.

בעדותו, הוסיף המומחה סוכצקי כי אין משמעות למטף כיבוי הנמצא בחנות אשר מתבצעת בה הצתה כשאינה מאוישת. כך גם אין משמעות לגלאי עשן, שחד משמעית אינו נדרש בחנות מעין זו (עמ' 205 ש' 22-34).

המומחה סוכצקי השיב לשאלה בדבר מערכת ספרינקלרים, לו הייתה מותקנת בחנות (אף שאין כל אינדיקציה לקיומה, והמומחה שלל את הצורך בה בחנות מעין זו), כי אין כל משמעות למערכת כזו כשמדובר בהצתה ובפיצוץ נפחי, שכן המערכת תקרוס (עמ' 205 ש' 35 – עמ' 206 ש' 6).

1. המומחה פרייברג מטעם התובעים אישר כי קיומו של מטף כיבוי לא היה מונע את הפיצוץ, ואילו ספרינקלרים לא היו מונעים שריפת גז, אלא רק שריפת דלק [תשובה זו ניתנה בשל משוכנעות המומחה כי מדובר באירוע של פיצוץ גז – עמדה שנשללה בפסק דין זה, וכן, ללא כל הסבר כיצד היו ספרינקלרים מונעים פיצוץ כאמור (עמ' 120 ש' 28-36)].
2. המומחה היינה ציין בחוות דעתו, כי אם היו שוכרי החנות פונים לרשות הכבאות, יש להניח כי היו נדרשים להתקין מטפה כיבוי כאמור לעיל, גלילון כיבוי סטנדרטי, ומערכת לגילוי עשן, אך כל אלה הן מערכות פסיביות, שלא היה בהן כדי לכבות שריפות, למנוע התפשטות שריפות ו/או לצמצם את הנזק, כשהחנות אינה מאוישת. הוא הוסיף כי גם מערכת ספרינקלרים לא הייתה מונעת את התוצאה הסופית של הפיצוץ והשריפה, שכן היא אינה נותנת מענה כשמדובר בהתלקחות מזורזת של אדים דליקים/נפיצים היוצרים פיצוץ נפחי. עוד הוסיף מר היינה, כי אין סבירות שרשות הכבאות הייתה דורשת התקנת ספרינקלרים בחנות מעין זו. בעדותו חזר המומחה היינה על כך שספרינקלרים או כל אמצעי כיבוי לא היו מסייעים למנוע את הפיצוץ הנפחי הזה, ולדבריו "...ברגע שמדובר בפיצוץ המערכת הזו (ספרינקלרים) תקרוס בדיוק כמו הקירות...היא לא הייתה עוזרת. אני חייב לציין בחנות של 25 מ"ר אף אחד לא היה דורש ספינקלרים. התקנה מחייבת בקומפלקסים מעל 500 מ"ר" (עמ' 227 ש' 36-27).
3. עוד יש לציין את עדויותיהם של אנשי כיבוי האש והמשטרה בעניין זה.

מר מאור העיד, כי מטפי כיבוי וספרינקלרים לא היו עוזרים בפיצוץ נפחי כפי שאירע, כי לא היו מונעים את השריפה וגם לא מכבים אותה, תוך שהוא מסביר את הסיבות לכך (עמ' 174 ש' 12-19).

מר שלף הבהיר, כי אין כל אפשרות למנוע אירוע של הצתה בזדון: "... מי שרוצה לשרוף ישרוף. יש אולי דרכים לעכב או להקשות באמצעות מתזים וגלאים. אבל גם מערכות מיגון אש לא מאפשרות מניעה של אירוע מהסוג הזה. זה אירוע מאוד מהיר..." (עמ' 157 ש' 24-17).

1. המסקנה היא כי בענייננו, לא היה אמצעי כיבוי אש, ולו המשוכלל ביותר, שהיה מונע את הפיצוץ, את התפרצות האש ואת התפשטותה. הקביעה העובדתית היא כי מדובר היה בהצתה של חנות לא מאוישת, ולפיכך אין מתקיים קשר סיבתי נדרש, בין רשלנותה הנטענת של העירייה לבין האירוע והנזקים שנגרמו בעקבותיו, שכן גם קבלת רישיון עסק ועמידה בדרישות רשות הכבאות לא הייתה מונעת את אירוע הפיצוץ והשריפה. לכך יש להוסיף כי הטענה שלחנות נדרש רישיון עסק מוקשית, וכי דרישתה הנחזית של רשות הכבאות לחנות הייתה לאמצעי כיבוי פסיביים, שאין בהם תועלת כאשר השריפה פורצת שעה שהחנות אינה מאוישת, כפי שהיה בענייננו.

הטענות נגד הנתבע 5

1. עילת התביעה נגד נתבע 5, היא רשלנות בכך שהסכים לניהול עסק חנות המחשבים בשימוש חורג, ולכך שיהפכו אותה לבית מלאכה בו נעשה מדי יום שימוש בחומרים דליקים מסוכנים ובתרסיסי דלק מסוכן, ללא אמצעי בטיחות, וכן בכך שמיכלי גז רבים של הבניין היו צמודים לבית המלאכה בחנות (סעיף 2(ד) לכתב התביעה המתוקן).
2. כפי שנסקר ונקבע עד עתה, מדובר באירוע של הצתה באמצעות שביל אש. שימוש חורג לא הוכח, וגם אם היה מוכח, לא היה לכך כל קשר לאירוע השריפה. לא הוכח שימוש שוטף בדלק ובחומרי דלק בחנות, ולא הוכחה מעורבות של גז באירוע בכלל ובגז שמקורו במיכלי הגז הנטענים (שלא היו צמודים לחנות המחשבים, כפי שנראה בתמונות שצולמו על ידי המומחה מור ז"ל) בפרט.

לפיכך דין התביעה נגד הנתבע 5 להידחות.

סיכום

1. התביעה כשלה ולא הוכחה. תוצאותיה לגבי הנתבעים הן אלה:

התביעה נגד הנתבע 1 עוכבה בשל הליכי פש"ר.

התביעה נגד הנתבע 2 נמחקה.

התביעה נגד הנתבעת 3 – התובעים לא המציאו אישור מסירה בדבר מסירת כתב התביעה לנתבעת 3, לא הביאו ראיות לגבי אחריותה למתרחש בחנות, ומכל מקום, הממצאים והמסקנות בפסק דין זה שוללים אחריות של נתבעת זו. התביעה נגד הנתבעת 3 נמחקת.

התביעה נגד הנתבעים 4-7 – נדחית.

1. באשר להוצאות משפט ולשכר טרחת עורך דין, מן הראוי היה להטיל על התובעים הוצאות ממשיות, הן לאור סכום התביעה (5 מיליון ₪) והן לאור תוצאתה, הן בשל שינוי גרסאות התובעים ובשל התנהלות לקויה שלהם (והכוונה לתובע 1) במהלך ניהול התביעה, הנסקרת בהחלטות בינים רבות ובפרוטוקול, אשר הכבידה על ניהול המשפט ועל הצדדים האחרים, הן בשל היקף ניהול התביעה (13 ישיבות, 13 עדים, ובקשות ומסמכים רבים מאד), והן לנוכח ההוצאות הרבות שנאלצו הנתבעים (בעיקר נתבעות 4, 6 ו-7) להוציא, לרבות חוות דעת, במסגרת ההגנה מפני התביעה, וזאת לאחר שנמחקו 4 תביעות קודמות שהוגשו על ידי התובעים באותו נושא.

חרף זאת, החלטתי להקל במידה ניכרת על התובעים וזאת בהתחשב בגילם, במצבם, לרבות בשל אירוע השריפה, ובנזקים שנגרמו להם עקב האירוע, ואסתפק בשל כך בהשתת הוצאות נמוכות פי כמה מההוצאות (הכוללות שכר טרחה והוצאות משפט) שהיה מקום להטילן אלמלא הנסיבות האישיות הנ"ל.

בהתחשב בכלל האמור לעיל, אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהנתבעות 4, 6 ו-7 הוצאות בסכום כולל 20,000 ₪, ולנתבע 5, שלא הגיש חוות דעת, הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.