א. תיק זה הועבר לטיפולי נוכח הגשת בקשתם המשותפת של הצדדים לשינוי מתווה הפשרה בסמוך לפרישת כב' השופטת (בדימוס) ר' למלשטריך-לטר מכהונתה.

ב. שתי בקשות האישור, שנדונו במאוחד, התייחסו למכשיר סלולארי LG-G5. הבקשה האחת עניינה בליקויי GPS במכשיר, והשנייה עניינה ליקוי מסוג צריבת מסך ה-LCD.

ג. בפסק-דינה מיום 9.6.2020 אישרה כב' השופטת (בדימוס) ר' למלשטריך-לטר הסדר פשרה שיחול על כל מי שרכש/ה ו/או החזיק/ה השתמש/ה בטלפון סלולארי מסוג LG-G5 בישראל, ונתנה להסדר תוקף של פסק דין.

לפי הסדר פשרה זה, תענקנה המשיבות מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המשיבות") כתבי אחריות לכל חברי הקבוצה לגבי פניות הנובעות מן הליקויים הנטענים בבקשות האישור, ובכפוף לכתבי האחריות. כתב האחריות יוארך עד למועד שבו השווי המצטבר של ההטבה יעמוד על סך 3,500,000 ₪, ובלבד שתקופת האחריות לא תעלה על 5 שנים מיום אישור הסדר הפשרה.

בהסדר הפשרה העריכו המשיבות, שעלות התיקונים תגיע לכדי 3,500,000 ₪ בתוך כשנתיים. הצדדים המליצו בפני בית המשפט על תשלום 621,600 ₪ כשכר טרחה והוצאות וכמו כן גמול מצטבר למבקשים בסך 78,400 ₪.

צוין עוד בהסדר הפשרה, שההטבה תחול גם על חברי הקבוצה שהאחריות המקורית על מכשירם פקעה או תפקע עד לאישור הסדר הפשרה.

ד. הצדדים הגישו, בתמיכה לבקשתם הנ"ל לאישור הסדר הפשרה, טיעון משלים לצד דו"ח שכלל מידע שתמך בעמדתם בכל הנוגע לשווי המצטבר של ההטבה וכן להסתברות שהיא תנוצל במהלך תקופתה.

בפסק-דינה מיום 9.6.20 נתנה כב' השופטת (בדימוס) ר' למלשטריך-לטר תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, לאחר שהומצאה עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. שכר הטרחה לב"כ המבקשים הועמד בפסק הדין על סך של 405,000 ₪ והגמול הכולל לשלושת המבקשים הועמד על 51,000 ₪.

ה. ביום 3.10.21 הובאה בפניי הודעתן של המשיבות בעניין יישום הסדר הפשרה, ובקשה מוסכמת לשינוי מִתווה הפשרה.

בהודעתן מסרו המשיבות, שמיד עם אישור הסדר הפשרה עשו הן את כל הפעולות לקראת יישומו, ולהערכתן ההוצאות הכרוכות בהיערכותן ליישום הסדר הפשרה עולות על
200,000 ₪. להודעתן צירפו המשיבות דיווח המגובה בתצהירו של רואה חשבון מטעמן
על-כך שהסדר הפשרה הנ"ל מיושם, וכן דיווח אודות היקף ההטבה שמומשה בפועל החל
מ-1.7.2020 ועד 1.7.2021.

ו. מתצהיר רואה החשבון של המשיבה מס' 1 עלה, כי ההטבה שמומשה במהלך השנה הנ"ל עמדה על סך של 950 ₪ בלבד, הרבה מתחת לציפיות הצדדים והנחות היסוד שעמדו בבסיס ההסדר, דהיינו: מתווה הפשרה נכשל.

הצדדים סברו, שאין זה יעיל, או צודק, להשאיר את הסדר הפשרה על כנו נוכח העלויות הגבוהות שהמשיבות נושאות בהן מעצם היערכותן לקראתו, והפער הניכר בין שווי ההטבה בפועל לבין השווי הצפוי של ההטבה במועד אישור הסדר הפשרה. הואיל ואיתור חברי הקבוצה ומתן פיצוי לכל אחד מהם איננו מִתווה מעשי בנסיבות העניין, מציעים הצדדים שהסדר הפשרה יתוקן באופן שהארכת תוקף כתבי האחריות תבוטל, וכי חלף ההטבה שאושרה בהסדר הפשרה תעברנה המשיבות סך של 1,000,000 ₪ לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד לפי סעיפים 20 + 27א של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הקרן").

ז. הצדדים מציינים בבקשתם לשינוי מִתווה הפשרה, שבנסיבות העניין ההסדר המוצע הנוכחי הינו ראוי ומידתי, וכי תרומת כסף לקרן תשקף עלות ישירה למשיבות, המציינות, שיש גם להביא בחשבון את העלויות המשמעותיות בהן הן כבר הספיקו לשאת ונכונותן לשנות מיוזמתן את מִתווה הפשרה שהוסכם עליו ושניתן לו תוקף של פסק דין.

ח. בהחלטתי מיום 5.10.21 ביקשתי לקבל את עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בעניין הבקשה המוסכמת לשינוי מווה הפשרה.

בתגובה מיום 24.10.21 הודיעו הגורמים המקצועיים במדינה שאין להם התנגדות לשינוי העקרוני המוצע במִתווה החדש, ומציינים, שכבר בהודעתם לבית המשפט ביום 12.5.20 הם הביעו בשעתו חשש בנוגע לכך שההטבה לא תנוצל במלואה וביקשו שהיתרה תועבר לקרן.

לגבי גובה הפיצוי מותירים הגורמים המקצועיים את הסוגיה לשיקול דעת בית-המשפט.

נוכח השינוי במִתווה הפשרה עמדת הגורמים המקצועיים היא, שיש להורות על הפחתה נוספת בשיעור שכר הטרחה, הואיל ואם הפיצוי עומד על מיליון ₪ אין הצדקה לשכר טרחה בשיעור של כ-400,000 ₪, ועל שכר הטרחה להיבחן בהתאם למִתווה הפשרה הנוכחי.

ט. בהחלטה מיום 24.10.21 ביקשתי לקבל את עמדת ב"כ הצדדים בנוגע להודעת ב"כ היועץ המשפטי.

בתגובתם מיום 11.11.21 חוזרים ב"כ הצדדים על בקשתם המוסכמת לשינוי מִתווה הפשרה מן הטעמים שפירטו בהודעתם מיום 3.10.21.

באשר לגובה סכום הפיצוי מציינים הצדדים, כי ההטבה שאושרה בהסדר הפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 9.6.20 הייתה הטבה בעין שנקבעה לפי מחירון לצרכן של המשיבה מס' 1, וככזו אינה משקפת את העלות הממשית למשיבות, ולעומת זאת, תרומת כסף לקרן משקפת עלות ישירה למשיבות.

עוד ציינו הצדדים, כי יש להביא בחשבון שלקראת היערכותן ליישום הסדר הפשרה הוציאו המשיבות עלויות בסכום העולה על 200,000 ₪, וחברי הקבוצה זכו לאפשרות לממש את ההטבה גם אם מסיבות שונות לא מימשו אותה בפועל.

בנוסף ציינו הצדדים, שהם פעלו בשקיפות, היו נכונים מיוזמתם לשנות את מִתווה הפשרה המוסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ופעלו במהירות להשגת מִתווה פשרה חלופי מוסכם.

י. לעניין גובה שכר הטרחה סבורים הצדדים, שיש ליתן תוקף להסדר המוסכם ביניהם כמקשה אחת הן לעניין סכום הפיצוי והן לעניין גובה שכר הטרחה.

לעמדת עוה"ד דוד מזרחי ואורלי בן עמי, יש לבחון את מִתווה ההסדר המתוקן בפני עצמו וכן את שכר הטרחה ביחס אליו. לטעמם, ההסדר ראוי, הוגן, ומצדיק את שכר הטרחה ואין מקום לבחון את שכר הטרחה ביחס להסדר הקודם שלא יצא אל הפועל מסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש. אדרבא, לטעמם, יש לבחון את שכר הטרחה ביחס לפועלם של ב"כ המבקשים לשינוי מִתווה הפשרה וגיבוש מִתווה חלופי, משהסתבר שההסדר במִתווה המקורי לא הניב את התוצאה לה ציפו.

י"א. לטענת ב"כ המבקשים, שכר הטרחה בסך 405,000 ₪, כפי שאושר בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.6.20, הוא סכום סביר כשמביאים בחשבון שהסכום הכולל שהמשיבות הוציאו ותוצאנה מכיסן לטובת חברי הקבוצה הוא למעלה מ-1,200,000 ₪.

עוד מציינים ב"כ המבקשים, שכב' השופטת (בדימוס) ר. למלשטריך-לטר כבר הפחיתה את הגמול ושכר הטרחה שהומלצו בבקשה המקורית לאישור הסדר פשרה וזאת בשיעור של כ-35% (סעיף 4.8 בפסק הדין) ואין הצדקה להפחה נוספת. לטעמם, אף יש להביא בחשבון שהם ניהלו שתי בקשות אישור מורכבות נגד מספר נתבעות, לרבות נתבעת זרה, במשך מספר שנים, תוך השקעת שעות עבודה רבות. לפיכך סבורים ב"כ המבקשים, כי שכר הטרחה המבוקש הוא צנוע יחסית להשקעה שנדרשה ולתוצאה שהושגה.

י"ב. בהחלטתי מיום 17.11.21 הוריתי לב"כ הצדדים לפרסם את דבר הגשת הבקשה לשינוי מִתווה הסדר הפשרה הן באתרי האינטרנט של המשיבות והן בשתי עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית, שבהם פורסמה בשעתו הבקשה המקורית לאישור הסדר פשרה.

ביום 30.11.21 הודיעו ב"כ הצדדים שהם פרסמו את ההודעות הן באתר האינטרנט של המשיבה מס' 1 והן בשני העיתונים היומיים בהם פורסמה בשעתו הבקשה המקורית לאישור הסדר פשרה. לא הוגשה התנגדות להודעות שפורסמו בעניין הבקשה לשינוי מִתווה הפשרה.

י"ג. לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של כב' השופטת (בדימוס) ר' למלשטריך-לטר מיום 9.6.20 על נימוקיו, לרבות עמדת ב"כ היועץ המשפטי מיום 12.5.20, להודעתם של ב"כ הצדדים ולבקשתם לשינוי מִתווה הפשרה מיום 3.10.21 (לרבות תצהיר רואה החשבון מיום 22.8.21 והדו"ח המצורף המפרט את התחשיב), לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (הגורמים המקצועיים) מיום 24.10.21, ולתגובת ב"כ הצדדים מיום 11.11.21, שוכנעתי, שקיימת הצדקה לאשר את שינוי הסדר הפשרה בהינתן העובדה שהסדר הפשרה המקורי היה מבוסס על-כך ששווי ההטבה לחברי הקבוצה יעמוד על 3,500,000 ₪ על-פני תקופת אחריות של עד חמש שנים, ולהערכת המשיבות אמורה הייתה להגיע עלות תיקוני הליקויים ל- 3,500,000 ₪ בתוך כשנתיים.

דא עקא, מתצהיר רואה החשבון עולה, שההטבה שמומשה בפועל בתקופה שמיום 1.7.20 עד 1.7.21 עמדה על 950 ₪ בלבד, ולכן בצדק ציינו הצדדים, בסעיף 7 של בקשתם לשינוי מִתווה הפשרה, כי המִתווה מושא פסק הדין מיום 9.6.20 נכשל.

משכך, סבורני, שאין זו אלא החלטה מושכלת, סבירה, והוגנת לשנות את מִתווה הסדר הפשרה באופן שבמקום ההטבה בדבר הארכת תוקף כתבי האחריות תעברנה המשיבות תרומה לקרן, שהרי בדרך זו יפיק תועלת כלל הציבור בתוך פרק זמן קצר, ואין ספק כי תועלתו של מהלך זה עולה בהרבה על-פני הסדר פשרה שאמור היה להעניק הטבה, אך ההסדר אינו מיושם הלכה למעשה.

י"ד. נתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים באשר לשיעור סכום התרומה (1,000,000 ₪) שמוצע להעבירו לקרן ולעניין זה סבורני שיש מקום לשינוי מסוים שאסבירו להלן:

שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין מיום 9.6.20 (לאחר ההפחתה עליה הורתה כב' השופטת (בדימוס) ר' למלשטריך-לטר) עומד על 405,000 ₪.

סבורני, שיש ממש בטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לפיה אין הצדקה לתשלום שכר טרחה בשיעור זה בהתחשב בכך ששווי התרומה לקרן עומד על 1,000,000 ₪ (אף בהביאי בחשבון שהמשיבות כבר השקיעו לטענתן, למעלה מ- 200,000 ₪ בגין היערכותן לקראת יישום הסדר הפשרה שכאמור לא יצא לפועל), בעוד ששווי ההטבה לפי הסדר הפשרה מושא פסק הדין מיום 9.6.20 אמור היה להסתכם, כך העריכו הצדדים, ב- 3,500,000 ₪.

לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ המבקשים בדבר הטרחה והעבודה שהושקעו בניהול התיק ולרבות בשינוי מִתווה הסדר הפשרה, אך יש כמובן להביא בחשבון ולתת ביטוי להפחתה שחלה בין סכום ההטבה לפי הסדר הפשרה הקודם לבין סכום התרומה הנוכחי לקרן.

בנסיבות אלה, ראוי לבצע הפחתה מסוימת בשיעור שכר הטרחה, ולהורות שהשווי הכספי של הפחתה זו יתווסף לתרומה שעל המשיבות להעביר לקרן.

ט"ו. לעניין סמכותו של בית-המשפט להורות שההפחתה בשיעור שכר הטרחה המוצע יתווסף לתרומה אשר תועבר לקרן, אני מפנה ל-ע"א 6121/21 כרמי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 8 (27.12.21):

"... יצוין כי הגדלת הפיצוי לקבוצה על חשבון שכר הטרחה לעורכי הדין המייצגים, עומדת לכאורה בסתירה לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערבות בהטבה לקבוצה שעליה הסכימו הצדדים. עם זאת, ובניגוד למשתמע מטענות המערער, לא מדובר בשיבוש של מאזן הסיכויים, הסיכונים והתועלות לקבוצה. בוודאי לא מנקודת המבט של חברי הקבוצה – שהתועלת שצמחה להם מן ההסדר רק גדלה. גם לא מנקודת מבטן של המשיבות – שכן לא חל כל שינוי בסכום הכולל שבו הן "קנו" את הפשרה בהליך. ואשר לבאי הכוח המייצגים – הסכמות הצדדים בנוגע לגמול ושכר טרחה הם בגדר המלצה בלבד, ואין לעורכי הדין זכות קנויה כלשהי כי השכר שעליו המליצו בהסדר הפשרה אמנם יאושר בסופו של יום על ידי בית המשפט. מכאן שהפחתת שכר הטרחה המומלץ ובמקביל הגדלת הפיצוי לקבוצה באותו שיעור, אינן פוגעות בזכויות מי מהצדדים ואף משפרות את התועלת שצמחה לקבוצה ולציבור מן ההסדר". (ההדגשה שלי – י.ג.).

כמו-כן עיינו ב-ת"צ (מחוזי ת"א) 57333-04-18 גלסברג נ' מיי סטארט ישראל בע"מ, פסקה 26 (7.5.21):

"ההפרש בין הגמול ושכר הטרחה עליו המליצו הצדדים ובין הסכום שישולם לאחר הצגת המימוש בפועל של מי מחברי הקבוצה יועבר לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות כדי שהמשיבה לא תהא זו הנהנית מהפחתת שכר הטרחה שהרי, "מבחינת המשיבה יש חשיבות לעלות הכוללת של הסדר הפשרה שנעשה עימה בהליך הייצוגי. עלות זו מורכבת מסכום הפיצוי (או עלות הסעד שניתן), מן הסכום שישולם כגמול לתובע הייצוגי ומשכר הטרחה שיקבל הפרקליט שניהל את ההליך בשמו של התובע. דומה, שהחלוקה הפנימית בין שלושת המרכיבים הנזכרים אינה בת חשיבות ככל שמדובר בנתבע בתובענה הייצוגית. השאלה שניתן לשאול במצב הדברים שנוצר במקרים דוגמת המקרה דנא היא, מדוע שהמשיבה תפיק תועלת כלכלית מסוימת בשל כך שבית המשפט החליט להפחית את סכומו של שכר הטרחה לעורך הדין שייצג את התובע" (ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ פסקה 9 (16.12.2012))".

ט"ז. בהציבי את כלל השיקולים הרלוונטיים לנגד עיניי, אני מורה ששכר הטרחה לבאי כוח המבקשים יעמוד על סך של 300,000 ₪. ההפרש בין סכום זה לבין שכר הטרחה שאושר
על-פי ההסדר הקודם (405,000 ₪), דהיינו: ההפרש בסך 105,000 ₪, יתווסף לסכום של 1,000,000 ₪ שעל המשיבות להעביר לקרן, כך שהסכום שהמשיבות תעברנה לקרן יעמוד על 1,105,000 ₪.

שיעור הגמול, כפי שנפסק לזכות המבקשים בפסק הדין מיום 9.6.20 יעמוד בעינו ללא שינוי.

י"ז. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. ניתן בזאת פסק דין מתוקן, לפיו אני מאשר לפי בקשת הצדדים ובהסכמתם את שינוי מִתווה הפשרה ומורה שההטבה (מושא פסק הדין מיום 9.6.20) בדבר הארכת תוקף כתבי האחריות מבוטלת. פסק דין מתוקן זה בא במקום פסק הדין מיום 9.6.20.

2. חלף ההטבה הנ"ל אני מורה שעל המשיבות, ביחד ולחוד, להעביר לקרן, בהתאם לסעיפים 20 ו-27א של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, את הסכום של 1,105,000 ₪.

ההעברה תתבצע לא יאוחר מיום 20.2.2022. לא יאוחר מיום 27.2.2022 ימציאו ב"כ המשיבות לבית המשפט קבלה של הקרן בדבר המצאת התרומה.

3. סכום הגמול למבקשים כפי שקבע בית משפט קמא בפסק הדין מיום 9.6.20 עומד בעינו ללא שינוי.

4. אני מעמיד את שיעור שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקשים על סך של 300,000 ₪.

את יתרת שכר הטרחה (דהיינו, ההפרש בין סכום שכר הטרחה לפי פסק דין זה לבין הסכום ששילמו עד עתה המשיבות לפי סעיף 4.8 בפסק הדין מיום 9.6.20, כלומר, הפרש בסכום של 97,500 ₪) על המשיבות, ביחד ולחוד, להעביר לב"כ המבקשים לא יאוחר מיום 20.2.2022..

5. לא יאוחר מיום 19.1.22 ימציאו ב"כ הצדדים לבית המשפט את נוסח ההודעה שיש לפרסם בעיתונות בדבר מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה המתוקן.

יובהר, שההודעה תפורסם באותם שני עיתונים בשפה העברית בהם פורסמה ההודעה בדבר הגשת הבקשה לשינוי מִתווה הפשרה, והוצאות הפרסום יחולו על המשיבות.

בתוך 7 ימים ממועד מתן החלטת בית-המשפט שתאשר את נוסח המודעות יהא על המשיבות לוודא שהמודעות תפורסמנה ושעותק נייר ממודעות אלה יומצא לבית המשפט.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין המתוקן אל:

1. ב"כ המבקשים: עוה"ד דוד מזרחי ועוה"ד אורלי בן עמי, חיפה.

2. ב"כ המשיבות: משרד עוה"ד מיתר, רמת גן.

3. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).

התיק יובא לעיוני ביום 19.1.2022 לעניין נוסח המודעות, וכמו כן ביום 27.2.2022 לעניין המצאת הקבלה בדבר העברת התרומה לקרן.

ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ב, 16 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.