ניתן ביום 30 אוגוסט 2020

השופטת לאה גליקסמן

1. לפנינו שני ערעורים על החלטות רשמת בית הדין, השופטת אפרת קוקה, בתיק ע"ע 55667-04-19 כמפורט להלן:
   1. ע"ר 20914-09-19 (להלן – הערעור הראשון) על ההחלטות מיום 10.7.2019 ומיום 26.8.2019.
   2. ע"ר 7525-12-19 (להלן – הערעור השני) על החלטה מיום 28.11.2019.
2. בהחלטה מיום 20.12.2019 נקבע כי נוכח הנושא המשותף לשני הערעורים – הבהרת מסגרת הדיון בערעורים שהוגשו על ידי הצדדים על פסק דין החלקי ופסק הדין המשלים של בית הדין האזורי, וכן נוכח העובדה שההחלטה מיום 28.11.2019 אף מייתרת חלק מהערעור הראשון הדיון בשני הערעורים יתקיים יחדיו.

ההליך בבית הדין האזורי:

1. המשיבה היא עמותה רשומה המפעילה בית ספר – תלמוד תורה, וכן ישיבה קטנה, והיא "מוסד מוכר שאינו רשמי".
2. המערער הועסק במשיבה כמורה החל משנת 1992 עד לפיטוריו שנכנסו לתוקף ביום 31.8.2008.
3. מזה שנים ארוכות מנהל המערער הליכים משפטיים כנגד המשיבה, לקבלת תשלומים שונים בגין זכויותיו בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.
4. את תביעתו הגיש המערער במהלך שנת 2008 (ס"ע 3589/08). המשיבה הגישה תביעה שכנגד.
5. בפסק דין מיום 12.9.2012 נמחקה תביעתו של המערער, ובפסק דין מיום 28.1.2013 נמחקה התביעה שכנגד.
6. ערעור שהגיש המערער על שני פסקי הדין (ע"ע 10265-10-12
   ו - ע"ע 11308-03-13) התקבל, וההליך הוחזר לבית הדין האזורי, לדיון בטענות הצדדים לגופן.
7. ביום 27.2.2019 ניתן פסק דין (חלקי), שבו קבע בית הדין האזורי בעניין תביעותיו השונות של המערער, כמפורט להלן:
   1. פיטוריו של המערער היו משיקולים ענייניים, ולא נפל פגם הדורש התערבותו של בית הדין בעצם ההחלטה על פיטורי המערער.
   2. נפלו פגמים בהליך פיטוריו של המערער, והוא זכאי לפיצוי בסך של 45,000 ₪.
   3. זכאות למשכורת על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים:

• על פי הלכת בוסי [ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' (2.10.2011)], המערער זכאי לתשלום משכורתו על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים, וזאת החל מתחילת עבודתו. בהמשך לקביעה עקרונית זו בחן בית הדין האזורי את תביעותיו של המערער;
• המערער זכאי לגמולי השתלמות – 8.75 נקודות לתקופה מחודש 12/2001 עד 8/2004, ו- 24.75 נקודות החל מחודש 9/2004;
• המערער זכאי לדרגת MA החל מחודש 9/2002, וככל ששולם לו על פי דרגה זו קודם לכן לא היה זכאי לכך;
• נדחתה טענת המערער כי עבד מעבר לחלקיות המשרה הרשומה בתלושי השכר;
• תוספת שחיקה – המערער זכאי למענק שחיקה בסך של 6,159 ₪ ולחלף הפקדות לקרן השתלמות בגינו בסך של 517 ₪.

בהתייחס לטענת המשיבה כי שולמו למערער כספים מעבר למגיע על פי תקנון עובדי הוראה חלק מטענות המשיבה התקבל וחלק נדחה, כמפורט להלן:

• למערער חושב ותק של 4.5 שנים מעל המגיע לו;
• למערער ניתנה הטבה בחישוב היקף משרתו, שחושבה לפי היקף של 24 שעות, למרות שרק חלק מעבודתו היה בחטיבת ביניים (הישיבה הקטנה), וחלק מעבודתו היה בבית ספר יסודי (תלמוד תורה).

בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים אין די כדי לערוך את תחשיב הכספים להם זכאי המערער מחד והכספים ששולמו לו ביתר מאידך, ועל כן הצדדים יגישו תחשיבים בעניין זה.

(הרכיבים המנויים בסעיף 9.3 יכונו להלן – הפרשי השכר).

• 1. נדחתה התביעה לשכר בעד חופשות, דהיינו לשכר בעד זמנים שקבועים כחופשות במוסדות החינוך הרשמיים, שבהם התקיימו לימודים במשיבה.
  2. נדחתה התביעה לתשלום דמי מילואים.
  3. נקבע כי המערער זכאי לשכר בעד עבודה בבחירות בסך של 966 ₪.
  4. נדחתה התביעה לדמי הבראה.
  5. נתקבלה התביעה להוצאות נסיעה, ונפסק למערער סך של 12,327 ₪.
  6. נפסק כי המערער זכאי להפרשי הפקדות לקרן השתלמות בסך של 172 ₪, בהתחשב בתשלום ששולם לו ללא קשר להליך המשפטי בסך של 22,067 ₪.
  7. המערער היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 118,480 ₪; מסכום זה יש להפחית סך של 83,343 ₪ שהיו צבורים בפוליסה, וכן סך של 24,126 ₪ ששולם למערער. לפיכך, המערער זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 10,011 ₪.
  8. נדחתה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
  9. נדחתה התביעה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988.

1. התביעה שכנגד שהגישה המשיבה: נדחתה התביעה שכנגד להשבת סך של
   22,067 ₪ בגין הפקדות לקרן השתלמות; נדחתה טענת המשיבה כי המערער לא היה זכאי לפיצויי פיטורים; נמחקה התביעה לחוב שכר לימוד של בניו של המערער, בהעדר סמכות עניינית; נדחתה התביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע.
2. בית הדין האזורי קבע כי הכספים שנפסקו לזכות המערער בפסק הדין החלקי לא ישולמו בשלב זה, אלא יוספו/יקוזזו מתוך הכספים שייקבעו בפסק הדין המשלים בקשר להפרשי שכר ששולמו למערער בחסר או ביתר. בהמשך לכך, ניתנו בפסק הדין החלקי הוראות ביצוע בעניין עריכת תחשיב השכר שהגיע למערער בתקופה 12/2001 עד 8/2008 (כולל).
3. ביום 19.6.2019 ניתן פסק דין משלים בנוגע לזכאותו של המערער להפרשי שכר וכן בשאלת ההוצאות ושכר טרחה, כמפורט להלן:
   1. בית הדין האזורי קיבל את תחשיבי המשיבה, שלפיהם מכלול התנאים המיטיבים אותם קיבל המערער, ובתוך כך ותק ואחוזי משרה גבוהים יותר, עולים על אלו שהמערער היה זכאי להם לו היה שכרו מחושב בהתאם לתנאים הרגילים של עובדי הוראה בחינוך הרשמי. נוכח האמור, נדחתה תביעתו של המערער להפרשי שכר מכוח זכאותו לשכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי.
   2. בית הדין האזורי דחה את טענתה של המשיבה כי על המערער להשיב לה כספים ששולמו לו העולים על הכספים שהגיעו לו על בסיס חישוב שכרו לפי תנאי עובדי הוראה בחינוך הרשמי, וכי יש לקזז את הכספים ששולמו "ביתר" לשיטת המשיבה מכספים המגיעים לו בעד זכויות אחרות שנפסקו למערער במסגרת פסק הדין החלקי.
   3. בכל הנוגע להוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.
   4. לאור האמור, נפסק כי המשיבה תשלם למערער את הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הדין החלקי בתוך 30 יום, עת הכספים המגיעים לו בעד זכויות שלא שולמו לו במהלך עבודתו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, והפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין החלקי.

ההליכים בבית דין זה והחלטות הרשמת מושא הערעורים:

1. ביום 29.4.2019 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי (ע"ע 55667-04-19). לחלופין, ביקש להתיר לו להגיש ערעור על רכיבי פסק הדין החלקי והמשלים לאחר מתן פסק הדין המשלים.
2. בהחלטה מיום 10.7.2019 (להלן – ההחלטה הראשונה) ציינה הרשמת כי בפסק הדין החלקי "הוכרעו מרבית רכיבי התביעה", וכי בפסק הדין המשלים נדחתה תביעת המערער להפרשי שכר, ונקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו בהליך. לגופה של הבקשה קבעה הרשמת כי המערער איחר בהגשת ערעור על פסק הדין החלקי; נוכח הצטברותן של נסיבות העולות כדי "טעם מיוחד", יש להורות על קבלתה, ועל כן הוארך המועד להגשת הערעור עד ליום הגשתו בפועל – 12.5.2019.
3. ביום 7.7.2019, בעת שבקשתו להארכת מועד על פסק הדין החלקי הייתה תלויה ועומדת, הגיש המערער "בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ו/או ערעור על פסק הדין המשלים מיום 19.6.2019 (ובקשת רשות ערעור ו /או ערעור על כל חלקי פסק הדין כולל פסק הדין החלקי שניתן ביום 27.2.2019)"
   (ע"ע 15969-07-20).

בהחלטה מיום 2.8.2019 קבעה הרשמת כי בהתאם למועדי ההמצאה המתועדים במערכת נט המשפט ובהתחשב בפגרת הקיץ, חל המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין המשלים מטעם המשיבה ביום 8.9.2019, ומטעם המערער ביום 16.9.2019. על כן, לא נדרש מתן ארכה להגשת ערעורים מטעם הצדדים על פסק הדין המשלים מיום 19.6.2019. עוד נקבע כי המשיבה לא העלתה טיעונים המצדיקים מתן ארכה להגשת ערעור מטעמה על פסק הדין החלקי מיום 27.2.2019, ועל כן בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי נדחית.

1. ביום 1.8.2019 עתר המערער לתיקון כתב הערעור מטעמו, על דרך של השמטת סוגיות שהתייתרו לשיטתו, נוכח מתן פסק הדין המשלים; הוספת "דברים שנשמטו... מחמת קוצר הזמן" שעמד לרשותו; והשגה על החלטות ביניים שונות שניתנו על ידי בית הדין האזורי (להלן – בקשת התיקון הראשונה). בהחלטה מיום 26.8.2019 (להלן – ההחלטה השנייה) נעתרה הרשמת לבקשה זו באופן חלקי. הרשמת קבעה כי בכל הנוגע להשגותיו של המערער על החלטות הביניים שניתנו על ידי בית הדין האזורי והוספת הסוגיות שנשמטו מכתב הערעור מחמת קוצר זמנו של המערער, הרי שהדברים נוסחו באופן לאקוני וכוללני, באופן שאינו מאפשר לבחון אם התקיימו התנאים בדין ובהלכה הפסוקה למתן היתר לתיקון כתב ערעור, ומשכך אין להתירו. שונים הדברים באשר לתיקון כתב הערעור באמצעות השמטת חלקים ממנו שהתייתרו, אותו התירה הרשמת. כמו כן, הרשמת קבעה כי נוכח הודעת המערער מיום 20.8.2019 - במסגרתה הבהיר כי הוא מבקש לראות בכתב הערעור המתוקן שהוא עתיד להגיש, ככל שהדבר יותר לו, גם כסיכומים - הרי שכתב הערעור המתוקן (שנקבע כי יוגש עד יום 11.9.2019) ייחשב גם כסיכומים מטעמו. בהחלטה הודגש, כי על המערער להגיש כתב ערעור מתוקן שאינו כולל את העניינים שהוא מבקש להשמיט, והובהר כי לא ניתן היתר לעריכת תיקונים נוספים.
2. עניין נוסף שנדון בהחלטה השנייה היה בקשת המערער לקבלת פטור מתשלום אגרה בהליך הערעור על פסק הדין המשלים, אולם נוכח ההחלטה מיום 28.11.2019 בעניין האגרה בשני הערעורים אין צורך להידרש לעניין זה.
3. בשולי הדברים בהחלטה השנייה, קבעה הרשמת כי "יש יסוד" לטענת המשיבה לפיה יש למנות את המועד להגשת הערעור שכנגד אך מיום המצאת ההחלטה הראשונה, אשר קיבלה את בקשת המערער להארכת המועד להגשת הערעור מטעמו. שכן, רק במועד זה נודע למפרע כי הערעור שהגיש המערער ביום 12.5.2019, כדין הוגש. הרשמת תמכה קביעתה זו בפסיקה, לרבות ע"א 2400/11 יוסף מויאל נ' חברת החשמל (30.8.2011) (להלן – עניין מויאל).
4. ביום 2.9.2019 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בבקשת התיקון הראשונה, בה פירט את התיקונים הדרושים לו (להלן – בקשת התיקון השנייה). בכלל תיקונים אלו:
   1. הוספת טענות ביחס לרכיב הפרשות נלוות בגין עבודה בשני ימי בחירות;
   2. הוספת טענות ביחס לרכיב הלנת פיצויי פיטורים (אשר נדחה בפסק הדין החלקי נוכח התיישנות);
   3. הוספת תיקונים והבהרות לעניין הסכומים הנתבעים ברכיב פיצויי הפיטורים;
   4. הוספת הפניות למוצגים ומסמכים שונים.
5. ביום 8.9.2019 הגישה המשיבה כתב ערעור שכנגד בתיק ע"ע 55667-04-19.
6. ביום 8.9.2019 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין המשלים (ע"ע 16779-09-19).
7. ביום 9.9.2019 הגיש המערער כתב ערעור מתוקן בתיק ע"ע 55667-04-19.
8. בהחלטה מיום 28.11.2019 (להלן – ההחלטה השלישית) נתקבלה בקשת התיקון באופן חלקי, כך שהותר למערער להוסיף לכתב הערעור המתוקן את הטענות שביחס לרכיבי התביעה הנוגעים להפרשות הנלוות בגין עבודה בימי בחירות ולפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, ואולם לא במתכונת כפי שהגיש המערער ביום 9.9.2019. נפסק, כי היות וכתב הערעור המתוקן אוחז לא פחות מ-47 עמודים, כתב הערעור המתוקן אינו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן – תקנות בית הדין). הרשמת הדגישה כי כתב הערעור המתוקן שהוגש ביום 9.9.2019 "מכיל פירוט יתר של ציטוטים והפניות, בדרך בה מוגשים סיכומים לערכאה הדיונית. פגמים אלה יש בהם כדי להקשות על המשיב לעמוד על גדרי המחלוקת בערעור ועל תחומיה, והם צפויים לגרום לפגיעה ביעילות ההליך, לבזבוז משאבי בית המשפט, להכבדה על היושבים בדין ולפגיעה בשוויון הדיוני בין בעלי הדין". משכך, קבעה הרשמת כי המערער יגיש מחדש את כתב הערעור המתוקן מטעמו, בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים, בהם יהא רשאי אף לשלב הפניות למוצגים.

בנוסף, במסגרת ההחלטה השלישית התקבלה בקשתו של המערער לעניין פטור מאגרה בשני הערעורים שהגיש, נוכח הליך הערעור משנת 2012 שנוהל על ידו בבית דין זה, וזאת בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח – 2008.

הערעורים על החלטות הרשמת:

1. במסגרת הערעור הראשון (ע"ר 20914-09-19), ערער המערער על קביעות אלה בהחלטה הראשונה ובהחלטה השנייה:
   1. הקביעה כי בפסק הדין החלקי הסתיים הדיון ברכיבים תשלום בזמן חופשות, תשלום עבור מילואים, פדיון דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תוספת שחיקה והפרשות עבור קרן השתלמות, תשלום עבור עבודה בבחירות, החזר הוצאות נסיעה, השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין (להלן – הרכיבים) והדיון ברכיבי התביעה שכנגד, פרט לטענת הקיזוז .
   2. הקביעה כי במסגרת הערעור על פסק הדין המשלים יוכל המערער לערער על שני רכיבים – הפרשי שכר והוצאות משפט, והשמטת הרכיב של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית שלא אוזכר כלל בפסק הדין החלקי.
   3. ההחלטה שלא לאפשר לו לתקן עת הערעור על פי בקשת התיקון הראשונה – הדיון ברכיב ערעור זה התייתר, נוכח ההחלטה השלישית.
   4. ההחלטה לחייב את המערער בתשלום אגרה בגין הערעורים – הדיון ברכיב ערעור זה התייתר נוכח ההחלטה השלישית.
   5. קביעת הרשמת כי "יש יסוד לטענתו של המשיב" כי מניין הימים להגשת ערעור שכנגד על פסק הדין החלקי החל מיום המצאת ההחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור על פסק הדין החלקי. נוכח האמור, יש למחוק את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה בתיק ע"ע 55667-04-19.
   6. קביעת הרשמת כי כתב הערעור המתוקן ייחשב כסיכומים בכתב – הדיון ברכיב ערעור זה התייתר נוכח ההחלטה השלישית.
2. במסגרת הערעור השני (ע"ר 7523-12-19) ערער המערער על קביעות אלה בהחלטה השלישית:
   1. החלטת הרשמת שחייבה אותו להגיש הודעת ערעור מתוקנת על פסק הדין החלקי, ולחלופין על ההוראה כי עליו לצמצם את הודעת הערעור מ- 47 עמודים ל- 20 עמודים.
   2. החלטת הרשמת שחייבה אותו להגיש במקביל להודעת הערעור המתוקנת סיכומים בהיקף של 10 עמודים, וזאת בלוח זמנים קצר.
   3. החלטת הרשמת להוציא מהתיקים את כתבי הערעור שבתיק, שכן צורפו להם נספחים ומוצגים שאין מקום לחייבו להגישם שנית.
   4. החלטת הרשמת לחייב בהגשת סיכומים בערעור שכנגד נוכח עתירתו למחיקת הערעור שכנגד במסגרת הערעור הראשון.

יצוין, כי בהחלטה מיום 20.12.2019 עוכב ביצוע ההחלטה השלישית של הרשמת, כך שלוחות הזמנים שנקבעו בהחלטה זו אינם רלוונטיים, ובמסגרת פסק הדין, בהתאם לתוצאתו, ייקבעו מועדים להגשת סיכומי טענות הצדדים. לפיכך, הדיון בעניין המועדים שקבעה הרשמת בהחלטתה בכל הנוגע להגשת סיכומים התייתר.

1. להלן, נדון בערעורים על החלטות הרשמת, ככל שהערעור עליהן לא התייתר.

הקביעה כי בפסק הדין החלקי הסתיים הדיון ברכיבים:

1. ביחס להחלטה הראשונה טען המערער, כי הדיון ברכיבים לא הסתיים בפסק הדין החלקי אלא רק עם מתן פסק הדין המשלים, שאז ניתנה ההוראה האופרטיבית לתשלומם, בניגוד לפסק הדין החלקי שרק קבע את זכאותו של המערער ביחס אליהם; המערער קבל על כי הרשמת לא נתנה דעתה לספרות שאזכר, לפיה פסק דין חלקי מסיים הליך רק אם ניתן בו סעד מעשי; כמו כן, לא נפסקו הפרשי הצמדה וריבית בגין הרכיבים במסגרת פסק הדין החלקי; עוד הוסיף המערער כי הדיון בהפרשי השכר שלא הסתיים במסגרת פסק הדין החלקי גם לשיטת הרשמת, ובכלל זאת זכאותו לגמולי השתלמות, קשור קשר בל יינתק להיקף המשרה האמיתי שבו עבד, ולסכום פיצויי הפיטורים והלנת פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. זאת, כיוון שגובה פיצויי הפיטורים הוא נגזרת של היקף המשרה; גם הרכיב של תשלום בזמן חופשות בתוספת הפרשות נלוות לא הסתיים בפסק הדין החלקי, שכן כלול בו גם התשלום בעד יום בחירות, שהדיון בו הסתיים עם מתן פסק הדין המשלים.
2. מנגד, המשיבה טענה כי צדקה הרשמת עת קבעה כי הדיון ברכיבים הסתיים עם פסק הדין החלקי, שכן הזכאות לגביהם נקבעה במסגרתו, והם אף נקצבו בסכומים. כך, רק שאלת מועד התשלום נשארה פתוחה נוכח טענת הקיזוז שהועלתה על ידה, ואשר נדונה בפסק הדין המשלים. ואולם, שאלת עצם התשלום, העוסקת מטבע הדברים "בסעד מעשי", כלשון המערער, נדונה עד תום בפסק הדין החלקי כאמור. המשיבה הדגישה, כי משקבע בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים כי לא עומדת לה זכות קיזוז, הרי שקבע כי עליה לשלם את הרכיבים שנדונו בפסק הדין החלקי, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלומם בפועל (וביחס לרכיב פיצוי על פיטורים שלא כדין ממועד מתן פסק הדין החלקי), ועל כן זכויותיו של המערער בהקשר זה לא נגרעו; כן טענה המשיבה, כי הרכיבים שנדונו בפסק הדין החלקי עומדים בפני עצמם ואינם מגולמים ברכיבים אחרים של התביעה, אשר נדונו אך בפסק הדין המשלים. בהקשר זה הדגישה המשיבה כי רכיב השלמת פיצויי הפיטורים איננו מחובר לרכיב הלנת פיצויי הפיטורים, אשר נדחה על ידי בית הדין האזורי בטענה של התיישנות.
3. נוכח העובדה שבקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי נתקבלה, לשאלה אם הדיון ברכיבים הסתיים בפסק הדין החלקי אם לאו אין משמעות אופרטיבית. שכן, בין אם הדיון ברכיבים הסתיים עם מתן פסק הדין החלקי ובין אם הדיון ברכיבים הסתיים עם מתן פסק הדין המשלים, השגות המערער בכל הנוגע לפסיקתו של בית הדין האזורי במסגרת פסק הדין החלקי יתבררו במסגרת הערעור שהגיש. אוסיף, כי טענה זו של המערער סותרת את טענתו כי יש למחוק את הערעור שכנגד שהגישה המשיבה ביום 8.9.2019. שכן, ככל שהרכיבים לא הוכרעו בפסק הדין החלקי, כטענת המערער, רשאית המשיבה להגיש ערעור עיקרי (ולא רק ערעור שכנגד) על פסק הדין החלקי עד יום 8.9.2020. מכל מקום, נוכח העובדה שאין לשאלה זו משמעות אופרטיבית, אין מקום לדון ביחס לכל רכיב ורכיב האם הדיון בו הסתיים עם מתן פסק הדין החלקי אם לאו. יחד עם זאת, יצוין כי גם אם קיים ספק בנוגע לחלק מהרכיבים, כגון רכיב הפרשי פיצויי פיטורים (שעשוי להיות מושפע מההכרעה בעניין הזכאות להפרשי שכר), בנוגע לחלק מהרכיבים אין ספק כי הדיון הסתיים במסגרת פסק הדין החלקי, כגון פיצוי על פגמים שנפלו בהליך הפיטורים; תוספת שחיקה; שכר בעד חופשות, תשלום בעד ימי מילואים, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן חלק מרכיבי התביעה שכנגד (השבת הפקדות לקרן השתלמות, העדר זכאות לפיצויי פיטורים, חוב שכר לימוד של בניו של המערער, פיצוי בגין עוולת לשון הרע). כמובהר, אין לנו צורך להידרש לעניין זה, נוכח העובדה שהתקבלה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי.

הימנעות מאזכור רכיב הפרשי הצמדה וריבית בפסק הדין המשלים:

1. משעה שרכיב הריבית והפרשי הצמדה נדון בפסק הדין המשלים, עומדת למערער הזכות לערער עליו, בהתאם למועדים המפורטים בתקנות בית הדין, החל מעת שהומצא לו פסק הדין המשלים. זאת על אף שהרשמת לא התייחסה לכך מפורשות במסגרת ההחלטה הראשונה. נציין, כי גם לגישת המשיבה אין מחלוקת כי המערער רשאי לערער על רכיב זה, גם אם הוא לא אוזכר בהחלטה הראשונה.

הקביעה כי מניין הימים להגשת ערעור שכנגד על פסק הדין החלקי נמנה ממועד מתן ההחלטה בבקשה להארכת מועד:

1. המערער טען כי יש למחוק את הערעור שכנגד שהגישה המשיבה ביום 8.9.2019, היות ולא הגישה בקשה להארכת המועד להגשתו, וכי הדברים שצוינו על ידי הרשמת בשולי ההחלטה השנייה, לא היו אופרטיביים, שכן הרשמת נקטה לשון: "יש יסוד לטענתו של המשיב...", אך לא התירה מפורשות את הגשת כתב הערעור שכנגד בשלב המאוחר בו הוגש. המערער הטעים, כי גם לפי עניין מויאל [ע"א 2400/11 יוסף מויאל – חברת החשמל (30.8.2011)], אשר אוזכר בהחלטה השנייה, עולה המסקנה כי היה על המשיבה להגיש בקשה למתן ארכה להגשת הערעור, וכזאת לא עשתה; הערעור על פסק הדין החלקי שהגיש התקבל לרישום ביום 12.5.2019 והוא אף נדרש לשלם אגרה.
2. המשיבה טענה כי משעה שניתנה ההחלטה הראשונה, הרי שקמה לה הזכות להגשת הערעור שכנגד החל ממועד זה, על פי הדין הקיים, אף בלא שקבעה זו הרשמת באופן מפורש.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, אנו קובעים כי יש לקבל את עמדת המשיבה, וכי בדין קבעה הרשמת שיש למנות את המועד להגשת כתב הערעור שכנגד על פסק הדין החלקי, החל ממועד ההמצאה של ההחלטה הראשונה.
4. בעניין מויאל נפסק כדלקמן:

"בשולי הדברים אתייחס לאופן הפעולה של המשיב במצב מהסוג הנדון כאן. כאמור, במקרה שבו המזכירות מזהה מלכתחילה כי חלף המועד להגשת ערעור, לא יתקבל הערעור לרישום, ובעל הדין יידרש להגיש הליך נפרד של בקשה להארכת מועד. במצב כזה, אם בית המשפט יחליט ליתן ארכה, ויוגש בהתאם הערעור העיקרי, עומדת למשיב האפשרות להגיש ערעור שכנגד בהתאם להוראת תקנה 434 לתקנות. אולם, כיצד אמור לפעול המשיב במקום שבו הוא סבור שהערעור העיקרי שנתקבל לרישום הוגש באיחור ולפיכך דינו להימחק מן המרשם? ובכן, נראה כי במצב הרגיל מוטב שמשיב הגורס כי הערעור העיקרי הוגש באיחור ישקול להמתין עד שתתברר שאלת גורלו של הערעור העיקרי, ובמקרה הצורך יגיש בקשה להארכת מועד. כך, ככל שהערעור העיקרי יימחק, ממילא לא יוגש הערעור שכנגד. ... ככל שהערעור העיקרי לא יימחק, יגיש המשיב את הערעור שכנגד לפי המועדים הקבועים בתקנה 434 לתקנות; אם מצב הדברים הוא כזה שהמועדים הקבועים בתקנה 434 לתקנות עומדים לחלוף בטרם הכרעה בעניין גורלו של הערעור העיקרי, על המשיב להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו (ערעור "רגיל" או ערעור שכנגד, בהתאם לנסיבות). אם המשיב בוחר בכל זאת להקדים ולהגיש ערעור שכנגד, הרי הוא נוטל על עצמו את הסיכון כי הערעור שכנגד יימחק אם ייקבע שהערעור העיקרי הוגש באיחור ודינו מחיקה על הסף".

(ההדגשה הוספה – ל.ג.).

1. בעניין מויאל התייחס בית המשפט העליון לשני מצבים: האחד – הוגשה מלכתחילה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שאז ככל שמתקבלת הבקשה להארכת המועד והערעור העיקרי מוגש, עומדת למשיב האפשרות להגיש ערעור שכנגד; השני – הוגש ערעור, ויש מחלוקת אם הוגש במועד אם לאו, שאז ככל שהמשיב מעוניין להגיש הליך ערעורי מטעמו, נוכח אי הוודאות אם הערעור יתקבל לרישום אם לאו עליו להגיש בקשה להארכת מועד. בענייננו, כאמור, המערער הוא זה שהגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי, ועל כן חלה החלופה הראשונה, שלפיה ככל שהבקשה להארכת מועד מתקבלת, מניין הימים להגשת ערעור שכנגד על פי תקנה 99 לתקנות בית הדין מתחיל במועד קבלת הערעור לרישום, ובענייננו – מועד קבלת הבקשה להארכת מועד. גם אם במועד הגשת הבקשה להארכת מועד או במועד כלשהו לאחר מכן שולמה אגרה או ניתן מספר הליך, הערעור התקבל לרישום במועד שבו ניתנה החלטה המאריכה את המועד להגשתו – 10.7.2019.
2. לאור האמור, משההחלטה מיום 10.7.2019 הומצאה למשיבה ביום 11.7.2019, בהתחשב בפגרת בתי המשפט ובכך שיום 6.9.2019 חל ביום שישי, המועד האחרון להגשת ערעור שכנגד היה יום 8.9.2020. במועד זה הגישה המשיבה את הערעור שכנגד, ועל כן דין הטענה כי יש למחוק את הערעור שכנגד שהגישה המשיבה בתיק ע"ע 55667-04-19 להידחות.

הקביעה כי על המערער להגיש הודעת ערעור מתוקנת בת 20 עמודים:

1. המערער טען כי שגתה הרשמת עת חייבה אותו להגיש מחדש את הודעת הערעור המתוקנת מטעמו, חלף הסתמכות על כתב הערעור המתוקן שהוגש ביום 9.9.2019. לטענת המערער, לא היה מקום שהרשמת תסתמך על ההחלטה בע"א 7461/07 ד"ר אמנון רפאל נ' עו"ד אשר רבינוביץ (6.11.2007). שכן, במקרה זה לא הורתה רשמת בית המשפט העליון על קיצור כתב הערעור בסופו של דבר. עוד טען המערער כי אין מקום לצמצם את כתב הערעור המתוקן ל-20 עמודים בלבד שכן כלל לא הוגשה בקשה מטעם המשיבה לצמצום כתב הערעור. המערער הזכיר את החלטות הנשיאה מיום 25.7.2019 ומיום 3.11.2019, בהן לא נאמר כי כתב הערעור אינו מתומצת או שהיקפו חריג. כמו כן, המערער טען כי הקביעה בדבר הגשת סיכומים מטעמו, בני 10 עמודים, עד למועד הגשת הערעור המתוקן, ביום 10.12.2019, סותרת את החלטת הנשיאה שפטרה אותו מהגשת סיכומים בערעור, היות ויחד עם כתב הערעור המתוקן שהוגש ביום 9.9.2019, הגיש המערער גם סיכומים מטעמו "ליתר בטחון". נוסף על כך, המערער קבל על החלטת הרשמת לפיה עם הגשת הערעור המתוקן יוצאו שני כתבי הערעור (המקורי והמתוקן הראשון) מתיק בית הדין. לדידו של המערער, הדבר יגרום ל"הוצאת כל הנספחים והמוצגים" שכבר הוגשו על ידו, ויחייב אותו "בהגשת כל הנספחים והמוצגים פעם נוספת".
2. מנגד, המשיבה טענה כי התנהלותו הכללית של המערער, במסגרתה פתח בשמונה הליכים כנגדה, כמו גם בהליכי הוצאה לפועל, על אף ששילמה במועד את כל שנפסק נגדה בפסק הדין החלקי והמשלים, הינה "התנהלות קטנונית, קנטרנית, המטרידה את כלל המערכת". לגופם של דברים טענה המשיבה כי כתב הערעור המתוקן שהוגש מטעם המערער ביום 9.9.2019, הוגש בניגוד להחלטה השנייה, אשר התירה למערער לתקן את כתב הערעור על דרך ההשמטה בלבד. לשיטת המשיבה, המערער עשה דין לעצמו והוסיף רכיבים שונים לכתב הערעור, וזו, בין היתר, הסיבה להיקפו החריג של כתב ערעור זה, הנושא 47 עמודים כאמור. המשיבה הבהירה כי כתב הערעור המתוקן מיום 9.9.2019 אינו עומד בתנאי תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין ומשכך, צדקה הרשמת עת הורתה על הגשתו מחדש. המשיבה הוסיפה כי ההוראה בדבר צמצום היקפו של כתב הערעור יכולה להינתן אף ללא הגשת בקשה לכך.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כי דין הערעור בעניין צמצום היקפו של כתב הערעור להידחות.
4. אשר להיקפו של כתב ערעור נקבע כי -

"היקף כתב הערעור ונוסחו אינם בלתי מוגבלים. זכות הטיעון של בעל הדין בכתב הערעור מוגבלת היא לשם שמירה על מספר אינטרסים חשובים אחרים. כך, ראשית, שמירה על זכויותיו של הצד שכנגד כך שיוכל לדעת ידוע היטב מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן... בהקשר זה נקבע כי "כתב הערעור אינו מקום לפתוח בו ויכוח על פסק הדין שמערערים עליו, והנמקת הערעור אינה דרושה אלא כדי להעמיד את המשיב על המשמר ולהזהירו באיזו מידה הוא יידרש בעת הדיון להגן על פסק הדין"... כתב הערעור, להבדיל מסיכומים בכתב, מטרתו אינה הרצאת טענות מטעם המערער בכל תג ותג, אלא תחימת המחלוקת לטובת המשיב. ממילא, כעניין שבעקרון, כתב הערעור אינו אמור לכלול ציטוטים נרחבים מן ההלכה המשפטית או מן המסמכים שבתיק, אלא רק להפניות ולעיקרי דברים.

חובת התמצות של כתב הערעור מבטאת גם איזון עם אינטרס שני, והוא השוויון בין בעלי הדין. ברגיל, כתב הערעור מוגש לבית המשפט והצד שכנגד אינו משיב לו בכתב. צו לסיכומים בכתב (כאמור בתקנה 448 לתקנות) חל באופן שווה על כל הצדדים ואינו מביא בחשבון בדרך כלל את כתב הערעור. ממילא, כתב ערעור רחב היקף יכול שיביא ליתרון למערער על פני המשיב, יתרון שאין לו הצדקה... יש בכך משום יתרון לבעל הדין שאינו רק דיוני אלא אף מהותי (ע"א 3263/00 מסיעי אריה שאשא בע"מ נ' עיריית חולון (לא פורסם)). לבסוף, חובת התמצות של כתב הערעור באה להגשים אינטרס נוסף, והוא הניהול היעיל של ההליך, לטובת הצדדים להליך עצמו כמו גם התפקוד התקין של מערכת השפיטה בכלל... כתב הערעור צריך שיהא מתומצת, על כן, שכן בכך יוכל בית המשפט להכריע ביעילות בשאלות השנויות במחלוקת."

[ההדגשות הוספו – ל.ג]

ע"א 1501/05 זאב כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (8.5.2005), פסקאות 4-5;

ראו גם:

עע"מ 6385/19 מכון ויצמן למדע נ' עיריית רחובות (6.11.2019);

ע"ע (ארצי) 306/08 עקיבא מרקוס – יוסף גוטשטדט (7.11.2008);

ע"ר (ארצי) 24799-11-12 חב' דג סוף חקלאית ימית בע"מ – עמוס הראל 30.5.2013).

ע"ע (ארצי ) 47523-06-18 סיגל שוורץ - קטיה שטרנברג רייסבלדט (4.10.2018).

1. ומן הכלל אל הפרט: ראשית, מקובלת עלינו טענת המשיבה לפיה כתב הערעור המתוקן שהוגש ביום 9.9.2019 הוגש בניגוד לאמור בהחלטה השנייה, בה נעתרה הרשמת לתיקון כתב הערעור על דרך השמטת עניינים שונים שהמערער לא עומד עליהם, נוכח מתן פסק הדין המשלים. על אף הוראה ברורה זו בחר המערער לתקן את כתב הערעור מטעמו על דרך של הוספת הרכיבים שפורטו בבקשת התיקון שלו מיום 2.9.2019. זאת, עוד בטרם ניתנה בה החלטה. שנית, עיון בכתב הערעור המתוקן מעלה כי ניסוחו אינו הולם ניסוח כתב ערעור תמציתי, שלא על דרך של הרצאת דברים. כתב ערעור זה מכיל פירוט מיותר הכולל גם הפניות ארוכות לפרוטוקולים ועדויות (ר' למשל עמ' 5 ו-8 לכתב הערעור המתוקן); הפניות לפסיקה (עמ' 39-40); הפניות למקורות המשפט העברי (עמ' 41) ועוד. על רקע זה, הגבלתו של המערער ל-20 עמודים בלבד באה לעולם נוכח אי עמידת כתב הערעור המתוקן בתנאי תקנה 93(ב) לתקנות. לא לחינם המחוקק בחר לחייב כתיבת ערעור באופן תמציתי, והוראת התקנה אינה בבחינת "אות מתה". פרקטיקה זו של עודף מלל ודפים, הגם שהיא מוכרת, היא בעייתית מאוד. שכן, היא משבשת את רצף ההבנה של בעל הדין שכנגד, כמו גם של בית הדין, את גדרי המחלוקת ופוגעת ביעילות הדיונית, וכמאמר הפתגם: "מרוב עצים לא רואים את היער". כמו כן, בסמכותה של רשמת בית הדין ליתן החלטה כזו ביוזמתה, אף ללא בקשה של הצד שכנגד. גם ההיקף שבו התירה הרשמת להגיש את הודעת הערעור המתוקנת – 20 עמודים – הינו סביר. יחד עם זאת, כפי שיובהר בהמשך, על מנת לייעל את הדיון בכל ההליכים, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לשנות החלטה זו, ולהורות למערער להגיש הודעת ערעור מאוחדת בשני הערעורים שהגיש, כפי שיוסבר להלן.
2. עיון בהודעת הערעור שהגיש המערער על פסק הדין המשלים (ע"ע 15969-07-20), מעלה כי גם הודעת ערעור זה אינה עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין, שכן היא אוחזת 65 עמודים. יתר על כן. נכללו בהודעת הערעור על פסק הדין המשלים טענות רבות שעניינן פסיקתו של בית דין האזורי בפסק הדין החלקי, שאין מקומן בערעור על פסק הדין המשלים. על כן, אין מקום גם להותיר הודעת ערעור זאת כפי שהיא.
3. אשר להוצאת כתבי הערעור הקודמים שהוגשו על ידי המערער מתיק בית הדין: מקובלת עלינו טענתו של המערער כי הוצאת המוצגים והנספחים שצורפו להם יש בה כדי להכביד עליו, שכן יהיה עליו להכין עותקים נוספים מהנספחים שהגיש, על העלות הכרוכה בכך. הפתרון לכך הוא כי עותקי הנייר של כתבי הערעור שהגיש המערער יושבו אליו על ידי המזכירות, כך שהוא יוכל לעשות שימוש במוצגים ובנספחים בכתבי בי דין שיגיש על פי פסק דין זה.

המשך הדיון בערעורים:

1. כאמור, בהחלטה מיום 20.12.2019 עוכב ביצוע ההחלטה השלישית של הרשמת, בעניין הגשת כתב ערעור וסיכומים על ידי הצדדים בשני ההליכים. נוכח האמור, יש לקבוע בהליך זה את סדרי הדין בערעורים שהגישו שני הצדדים, באופן שיקדם את הדיון בכל הערעורים שהגישו הצדדים ביעילות ובהקדם, כמפורט להלן.
2. אמנם, בית הדין האזורי נתן פסק דין חלקי ופסק דין משלים, אולם שני ההליכים קשורים זה בזה. על כן, יש לדון בכל ההליכים יחדיו, ואין מקום להפרדה בטיעונים של הצדדים בהתייחס לכל פסק דין.
3. נוכח הקביעה כאמור בסעיפים 41 ו- 42 לעיל לעניין הודעות הערעור בשני הערעורים שהגיש המערער, ובהתחשב גם בעובדה שהמערער אינו מיוצג, ועל מנת לייעל את הדיון בכל הערעורים, ולאור בקשתו של המערער כי כתב הערעור שיגיש ייחשב גם כסיכומים בכתב, אנו מורים כי המערער יגיש מסמך אחד, שיכלול את כל טענותיו בערעורים על פסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים, שהיקפו לא יעלה על 30 עמודים, ומסמך זה יהווה גם הודעת ערעור וגם סיכומים בכתב בשני הערעורים. מדובר בהיקף רחב יחסית, וזאת בהתחשב בכך שמדובר במסמך שמאחד הודעות ערעורים וסיכומים, והעובדה שבפסקי הדין נדונו רכיבים רבים. מובהר, כי במסמך האמור רשאי המערער לכלול רק טענות שהועלו על ידו בהודעות הערעור על פסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים, לרבות הטענות שהותר לו להוסיפן כאמור בסעיף 12.1 להחלטה השלישית (הפרשות על שכר בימי בחירות ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים). בהתחשב בפגרת בתי המשפט ובתקופת החגים, המערער יגיש את המסמך האמור עד יום 30.9.2020.
4. המשיבה תגיש סיכומים בתשובה לערעורי המערער (המסמך המאוחד), הערעור שכנגד שהגישה בתיק ע"ע 55667-04-19 והערעור שהגישה בתיק ע"ע 16779-09-19 בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים עד יום 8.11.2020 (בהתחשב בפגרת סוכות). מובהר, כי למשיבה מוקצב היקף סיכומים קטן יותר, בהתחשב בכך שמצויות בתיקים הודעות הערעור שהגישה בשני ההליכים. עוד יובהר, כי גם המשיבה מוגבלת בטיעוניה לטענות שהעלתה בערעור שכנגד ובערעור שהוגש על ידה, ואינה רשאית להוסיף טענות נוספות.
5. המערער יגיש סיכומי תשובה לסיכומי המשיבה בערעורים שהוגשו על ידו בהיקף שלא יעלה על 3 עמודים, וכן סיכומים בתגובה לסיכומי המשיבה בערעור שכנגד בתיק ע"ע 55667-04-19 ובערעור בתיק ע"ע 16799-09-19 בהיקף שלא יעלה על 10 עמודים עד יום 30.11.2020.
6. המשיבה תהיה רשאית להשיב לסיכומי המערער בערעור שכנגד ובערעור בתיק ע"ע 16799-09-19 בהיקף שלא יעלה על 3 עמודים 10.12.2020.
7. המסמך המתוקן כאמור בסעיף 46 לעיל והסיכומים כאמור לעיל יוגשו בשישה עותקי נייר.

תיק המוצגים, שצד מעוניין להסתמך עליו בדיון, יוגש ב- 4 עותקי נייר. הצדדים רשאים להדפיס את עותקי הנייר של תיק המוצגים על שני צדי הדף. העותק המוגש לסריקה יודפס על צד אחד של הדף בלבד. מוצגים שהוגשו במסגרת המסמך שיגיש המערער לא יצורפו בשנית. אסמכתאות משפטיות יוגשו על דרך רשימה בלבד.

עותק אחד מהמסמך כאמור בסעיף 46 לעיל, מהסיכומים ומתיק המוצגים יוגש לשם סריקה כשהוא בלתי מאוגד.

שאר העותקים יוגשו כשהם מחוררים ומשודכים בלבד.

עותקים יוחלפו בין הצדדים במקביל להגשתם לבית הדין.

לא יפעל המערער בהתאם להחלטה זו – ישקול בית הדין מחיקת הערעור ללא התראה.

לא תפעל המשיבה בהתאם להחלטה זו – ישקול בית הדין חיוב בהוצאות ללא התראה.

1. אשר להוצאת כתבי הערעור הקודמים שהוגשו על ידי המערער מתיק בית הדין: כאמור, מקובלת עלינו טענתו של המערער כי הוצאת המוצגים והנספחים שצורפו להם יש בה כדי להכביד עליו, שכן יהיה עליו להכין עותקים נוספים מהנספחים שהגיש, על העלות הכרוכה בכך. יחד עם זאת, יש קושי בהפניה אליהם מהמסמך כאמור בסעיף 46 לעיל. כמובהר, הפתרון לכך הוא כי עותקי הנייר של כתבי הערעור שהגיש המערער יושבו אליו על ידי המזכירות, כך שהוא יוכל לעשות שימוש במוצגים ובנספחים בכתבי בי דין שיוגשו כאמור לעיל.

סוף דבר

1. הערעורים על החלטות הרשמת נדחים בעיקרם, כמפורט לעיל.
2. בכל הנוגע להגשת הודעת ערעור מתוקנת, סיכומי טענות הצדדים, תיקי המוצגים והמועדים – יחול האמור בסעיפים 44 עד 51 לעיל.
3. המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, י אלול תש"ף (30 אוגוסט 2020) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.