ניתנה ביום 05 אוגוסט 2021

לפני: סגן הנשיאה השופט אילן איטח, השופטת חני אופק- גנדלר, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

המערער: בעצמו

ב"כ המשיבה: עו"ד חיים כהן, עו"ד צפנת שובל

השופט אילן סופר

1. ביום 6.5.2021 ניתן על ידנו פסק דין בתיק זה.
2. ביום 24.5.2021 הגיש מר סטפנסקי (להלן- המערער) בקשה לתיקון פסק דין. ביום 1.7.2021 הוגשה בקשה מתוקנת לתיקון פסק דין. בבקשה מונה המערער שורה ארוכה של כחמישים טעויות "קולמוס" או טעויות ב"היסח הדעת", לשיטתו, שנפלו בפסק הדין.
3. תלמוד תורה מורשה (להלן- המשיבה) טוענת בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה וזאת משום שמדובר בבקשה לתיקון מהותי של פסק הדין שאינה באה בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] 1984 (להלן- חוק בתי המשפט).
4. לאחר שעיינו בבקשה, בנספחיה ובתגובה מצאנו כי דין הבקשה להידחות בעיקרה למעט מספר מועט של תיקונים. להלן נפרט טעמינו.
5. סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע כך:

"(א)  מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)  בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג)   תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד)  החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת."

1. הכלל הוא כי משעה שנתן בית הדין את פסק הדין אין הוא רשאי לתקנו, אלא במסגרת החריגים הקבועים בחוק. כלל זה נועד להבטיח את סופיות הדיון ואת הוודאות המשפטית. סעיף 81 מהווה חריג לכלל זה, אולם מטרתו של הסעיף להוות חריג מצומצם הנוגע רק לעניינים שבהם ברור שנפלה שגגה טכנית בפסק הדין. חריג זה לא נועד לאפשר דיון מחודש בשאלות שכבר הוכרעו, או דיון בעניינים שכלל לא נידונו בפסק הדין (ר' סוגיות בסדר דין אזרחי, אורי גורן עמ' 901-903, וכן בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ (21.7.2003)).
2. בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב (23.5.1978) דן בית המשפט העליון בתקנה 486 (שקדמה לסעיף 81) וקבע את גדרה של טעות טכנית שהינה בת תיקון:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת."

דהיינו, על מנת לקבוע שהתיקון המבוקש הוא בר תיקון, יש לקבוע שמדובר בטעות לגבי פרט שבית המשפט היה מודע אליו אך בשל אחת הסיבות המנויות בסעיף 81 לא כלל אותו בפסק הדין.

1. מטבע הדברים, לעיתים תתעורר השאלה האם שתיקה של פסק הדין בעניין מסוים מהווה הסדר שלילי או שמא השמטה מקרית. כך בין היתר, בפסיקה נדונה מספר פעמים השאלה האם העובדה שבית המשפט שתק בשאלת החיוב בהפרשי הצמדה וריבית ביחס לחיוב כספי מסוים משמעה שהוא סבר שאין לפסוק לחובת הנתבע הפרשי הצמדה וריבית או שמדובר בהשמטה. נפסק כי השמטת הוראה בדבר הפרשי הצמדה וריבית מהחלטה הפוסקת סעד כספי היא ככלל השמטה מקרית הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט (ראו: ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לט(2) 222, 223 (9.5.1985); ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (16.5.1985); ע"א 648/84 רובקין נ' קלאצ'ק (8.11.1985); רע"א 1324/12 ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' מאנה, (8.4.2012) רע"א 8309/13 יגאל ארנון נ' שלמה פיוטרקובסקי (05.02.2014) (להלן- עניין ארנון)).
2. בענייננו, בקשת התיקון שהגיש המערער כוללות שלושה סוגי טענות. קבוצה ראשונה של טענות, הן טענות "ערעוריות" במהותן. כך לדוגמא טענותיו של המבקש לעניין חיוב בהפרשי ריבית והצמדה בגין אי תשלום רכיבים שונים. המערער טוען כי היה מקום לחייב את המשיבה בתשלום ריבית והצמדה ממועד היווצרות העילה. לטענתו כך נפסק ע"י מותב זה במסגרת פסק הדין ביחס לרכיבים שנפסקו לזכותו בפסק דינו של בית הדין האזורי. משכך כשחויבה המשיבה בתשלום בגין עבודה בימי בחירות היה מקום לחייב אותה לשאת בריבית והצמדה מתאריכי העבודה בבחירות, שהם לטענתו מועד היווצרות העילה. בית דין זה שגה, לטענת המבקש, כשקבע כי החיוב יחל ממועד סיום ההעסקה. המערער טוען כי מעניין ארנון עולה כי אף לאחר מתן פסק הדין יכול המותב לדון מחדש בשאלת הריבית וההצמדה שכן מדובר בהשמטה מקרית. טענה זו אין בידינו לקבל. אין דומה עניינו של פסק דין שבו כלל לא נדון עניין הריבית וההצמדה, לפסק דין שבו נדון במפורש עניין זה. משעה שבית דין זה דן במפורש בשאלת החיוב בריבית ובהצמדה והכריע כי חיוב זה יחול מתאריך מסוים, אף אם המערער סובר שנפלה טעות בהכרעה למותב הדן בהליך אין סמכות להידרש לעניין מחדש.
3. באותו אופן הדברים נכונים לגבי טענות המערער להפחתה בחיוב בהוצאות; להכללת רכיב הנסיעות בגדר רכיבים שאינם ניתנים לקיזוז; לגבי אופן חישוב רכיבי שכר מסוימים; להסתמכות על חוזר מנכ"ל של משרד החינוך; לעניין נטלי ההוכחה בתביעה לאפליה בעבודה וכדומה. משכך הבקשה בחלק זה היא בעלת אופי ערעורי והיא נדחית, שכן כל מטרתה היא לנסח מחדש את פסק הדין.
4. קבוצה שניה של טענות שטוען המערער הן טענות לעניין אופן ההתנסחות של פסק הדין והדרך שבה בחר להציג את טענות המבקש ואת ההליכים בבית הדין האזורי. טענות אלו עניינן תיקונים מכבידים או מיותרים שאינם תורמים להבנת פסק הדין, אינם בעלי חשיבות עניינית ואין בהם כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין. כאלו הן ולדוגמא טענות המערער שיש לרשום שתביעת המשיבה התקבלה בחלקה הקטן ולא "התקבלה בחלקה"; הטענה כי בסעיף 18 לפסק הדין הוצגה טענתו באופן שגוי כאשר נכתב שטען כי עדות עד המשיבה הייתה מסויגת ומעורפלת בעוד שיש לכתוב "הודתה בפירוש שבחלק מהשנים היו לי שעות מרובות"; טענות לעניין השימוש במינוח מגזר החינוך הכללי או הממלכתי לעומת השימוש במינוח מגזר החינוך הרשמי אותו מבכר המערער וכדומה. משכך הבקשות בעניין זה נדחות ואין מקום להרחיב על כך.
5. שונים הם הדברים בקשר לקבוצה השלישית של טענות. בקבוצה זו למערער מספר טענות בנוגע לטעויות סופר בפסק הדין:
6. בסעיף 33 יש לתקן את שם העד "משה מרוז" לשם "מוטי מרוז". אכן נפלה שגגה בשם העד ולפיכך הבקשה מתקבלת כאמור בה.
7. בסעיף 4.ו. צוין סכום פיצויי הפיטורים שנפסק לזכות המערער בבית הדין האזורי ונרשם 10,011 ש"ח כאשר יש לרשום 11,011. אכן משעה שמדובר בהעתקת סכום מפסק דינו של בית הדין האזורי, ברור כי מדובר בטעות בהיסח הדעת מצאנו לנכון לקבל את בקשת התיקון כאמור בה.
8. הדברים יפים גם לטענתו של המערער כי בסעיף 21 נרשם כי בית הדין האזורי קבע כי ההפרש לעניין היקף המשרה עומד על סכום של 4,567 ש"ח כאשר יש לרשום 4,576.
9. בנוסף ביחס לסכום זה נטען כי בסעיף 27 נקבע כי מחצית סכום זה שווה 2,283 בעוד שלמעשה ובהתחשב בטעות הסופר בסכום מחצית הסכום שווה 2,288. מובן כי טעות זו נעשתה בהיסח הדעת ולכן כל מקום בפסק הדין בו נרשם הסכום 2,283 יבוא במקום הסכום 2,288. למותר לציין כי אין בכך כדי לשנות מתוצאת פסק הדין.
10. בסעיף 15 רשום "דחה את טענת המערער" כאשר יש לרשום "קיבל את טענת המערער". עיון בהמשך הסעיף מלמד שהכוונה הייתה כי טענת המשיבה נדחתה ולפיכך בקשה זו מתקבלת במובן שיש לרשום "דחה את טענת המשיבה".
11. בבקשות לתיקון אלו ברור כי מדובר בטעות כמשמעה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט ולפיכך נתונה לבית הדין הסמכות לתקן טעויות אלו. עם זאת יודגש כי הסמכות המוקנית בסעיף 81 היא סמכות שברשות. כל הטעויות שפורטו לעיל הינן טעויות זניחות שאין להן השפעה על התוצאה האופרטיבית של פסק הדין והן חסרות משמעות. לפיכך משעה שמדובר בסמכות שבשיקול דעת ייתכן ולא היה מקום להיעתר לבקשה עם זאת, לפנים משורת הדין הבקשה מתקבלת בחלק זה ופסק הדין יתוקן בהתאם.
12. סוף דבר – הבקשה לתיקון פסק הדין נדחית בעיקרה למעט התיקונים הבאים:
13. בסעיף 4.ו. במקום הסכום 10,011 יבוא הסכום 11,011.
14. בסעיף 15 במקום התיבה "המערער" המופיעה לאחר התיבות "בית הדין דחה את טענת" תבוא התיבה "המשיבה".
15. בסעיף 21 במקום הסכום 4,567 יבוא הסכום 4,576.
16. בסעיף 27, בסעיף 29, בסעיף 59 ובסעיף 60 במקום הסכום 2,283 יבוא הסכום 2,288.
17. בסעיף 33 במקום התיבה "משה" תבוא התיבה "מוטי".

משהבקשה נדחתה בעיקרה, יישא המערער בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,500 ש"ח.

גרסה מתוקנת של פסק הדין תופץ בנפרד.

ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"א (05 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.