ניתנה ביום 19 ספטמבר 2021

לפני: סגן הנשיאה השופט אילן איטח, השופטת חני אופק- גנדלר, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

ב"כ המבקשת: עו"ד חיים כהן, עו"ד צפנת שובל

המשיב בעצמו

השופט אילן סופר

1. ביום 6.5.2021 ניתן על ידנו פסק דין בתיק זה. ביום 8.8.2021 ניתן על ידנו פסק דין מתוקן, לאחר שבקשת המשיב מר נחום סטפנסקי (להלן: המשיב) נדחתה בעיקרה.
2. ביום 11.8.2021 הגישה תלמוד תורה מורשה (להלן: המבקשת) בקשה למתן פסיקתא. בבקשה נטען כי ערעור המשיב התקבל בחלקו הקטן ואילו ערעור המבקשת התקבל בחלקו בנוגע לאופן החישוב כך שניתן לקזז חלק מהחוב הפסוק שלה מהתמורה העודפת בסך 64,138 ש"ח. עוד טוענת המבקשת כי לאחר מתן פסק הדין בבית הדין האזורי היא שילמה למשיב את מלוא הסכום בו חויבה. פועל יוצא של קבלת חלק מטענותיה בערעור הוא שצומחת למבקשת זכות השבה, ועל כן על בית הדין לתת הוראות הנוגעות לעניין. לטענת המבקשת המשיב פתח כנגדה תיק בהוצאה לפועל בגין התשלומים שנפסקו לטובתו בהתעלם מקביעות בית הדין לעניין אפשרות הקיזוז. לפיכך התבקש מתן פסיקתא בזו הלשון:
3. המשיב זכאי לסך הסכומים הנקובים ברכיבי סעיף 62 לפסק הדין המתוקן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כאמור שם.
4. המבקשת זכאית לקיזוז סך הסכומים הנקובים ברכיבי סעיף 60 לפסק הדין המתוקן.
5. בהתחשבנות הצדדים יילקח בחשבון כל תשלום אשר שולם בעבר בפועל בגין רכיבי סעיפים 62 ו- 60 אלו בהתאם לביצוע פסק הדין החלקי ומשלים בביה"ד האזורי ותתבצע השבה בהתאם.
6. המשיב יישא בהוצאות ת"ת מורשה כנקוב בסעיף 63 לפסק הדין.
7. המשיב טוען כי המבקשת לא הצביעה בבקשתה על נימוק המצדיק מתן פסיקתא. הוראות פסק הדין פשוטות וברורות ואף המבקשת לא טענה כי פסק הדין מצריך הבהרה. לטענת המשיב עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל הוא שילם למבקשת את הוצאות המשפט בהן חויב. המבקשת סברה כי היא פטורה מתשלום סכום כל שהוא לטובת המשיב ולפיכך טענה טענת "פרעתי". הדיון בטענה מתנהל כעת בפני רשמת ההוצאה לפועל. לטענת המשיב ההכרעה בטענה מצויה בסמכות הרשמת והתנהלות המבקשת מהווה הלכה למעשה ניסיון לעקוף את סמכותה. לטענת המשיב ככל והרשמת תסבור שפסק הדין מצריך הבהרה נתונה לה הסמכות לפעול בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, ולפנות לבית הדין בבקשת הבהרה.
8. בנוסף המשיב מתנגד למתן פסיקתא מהטעם שהיא אינה משקפת את האמור בפסק הדין. במסגרת הבקשה כללה המבקשת עניינים שכלל לא נידונו בפני מותב זה כגון סוגיית הניכויים שהועברו למס הכנסה. המבקשת אף פירשה באופן שגוי את האמור בסעיף 60 לפסק הדין המתוקן כאשר המבקשת טוענת שעולה מסעיף זה כי המשיב חייב כסף למבקשת אף שאין הדבר כך.
9. הן המשיב והן המבקשת טוענים טענות שונות ביחס לסכומים ששולמו ולהתנהלות הצדדים בהליכים אחרים כגון הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בגין פסקי הדין.

דיון והכרעה

1. תקנה 57 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, קובעת כדלקמן:

"על סמך פסק הדין תיערך, לבקשת בעל דין, פסיקתה שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ותיאורם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה תיחתם בידי אב בית הדין או הרשם ותאריכה הוא התאריך שבו הושמע פסק הדין".

1. בפסיקה נקבע כי "הפסיקתה היא "תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים" (ע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מב(2) 837, 839 (1988)). כלומר, "לפסיקתה אין קיום עצמאי אלא היא נסמכת על ההחלטה השיפוטית, טפלה לה ומבטאת את תוצאתה האופרטיבית.." (ע"א 3832/10 ‏אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (10.8.2010). עוד נקבע כי "..כלל פסוק הוא כי הפסיקתא אינה חי הנושא את עצמו, אלא היא סמוכה להחלטה או פסק דין שניתנו, והיא נערכת על פיהם" (ע"א 6449/97 עמיר טמשה - אורי עדן, (5.2.98)). הפסיקתא "משקפת תוצאה אופרטיבית של פסק דין שכבר ניתן... ואין היא מהווה אמצעי לשינוי או להוספה על תוכנו של פסק הדין" (רע"א 3110/04 יהודית דוד ואח' - ירדנה מלצר ואח' (31.5.05)); (ע"ע (ארצי) 1488/02 מדינת ישראל- משרד השיכון - שלמה חן, 15.10.2009)).
2. בנסיבות העניין הפסיקתא המבוקשת אינה משקפת את האמור בפסק הדין. כך לעניין סעיף ג המבקש לכלול בפסיקתא הוראות לעניין אופן ביצוע ההתחשבנות ביחס לסכומים ששולמו בהתאם לפסיקת בית הדין האזורי. פסק דיננו אינו כולל התייחסות לסכומים ששולמו לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי משלא בא הדבר במסגרת גדר המחלוקת בערעור. למעלה מן הצורך יובהר כי לא ראינו לנכון להתייחס גם לטענות הצדדים ביחס להתנהלות ולסכומים ששולמו בהליכים אחרים ביניהם.
3. אף ביחס לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין ניסוח הפסיקתא בסעיף ב אינו משקף את האמור בפסק הדין. סעיפים 60-63 לפסק הדין קובעים כדלקמן:

"60. ערעור המשיבה מתקבל בחלקו וזאת אך בנוגע לאופן עריכת הקיזוז. בהתאם להלכת שייבה ניתן לקזז חלק מהחוב הפסוק של המשיבה מן התמורה העודפת, וזאת בכפוף לסייגים שנקבעו שם. להלן נתייחס לאופן ההתחשבנות.

רכיבים הבאים בגדר ההתחשבנות, ולכן ניתנים לקיזוז

המדובר ברכיבי תמורה שוטפת או החזר הוצאות, ולכן בהתאם לסעיפים 49 ו – 50 לפסק הדין בעניין שייבה, ובהעדר הוראה בדין או תכלית פרטיקולרית המונעת קיזוז - יש מקום להביאם בגדר ההתחשבנות. סך כל הסכומים הניתנים לקיזוז הוא 25,542 ₪, על פי הפירוט הבא:

תוספת שחיקה - 8,510 ₪, המורכב מ- 6,159 ₪ שנפסקו בידי בית הדין האזורי ו- 2,351 ₪ מכוח פסק דיננו; תשלום עבור עבודה בבחירות - 966 ₪; הוצאות נסיעה – 12,327 ₪; תוספת היקף משרה – 2,288 ₪; תוספת ותק – 1,456 ₪;

61. עתה נשוב לערעור בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית – מששולמה למערער על פי קביעתו של בית הדין האזורי תמורה עודפת בשיעור של 64,138 ₪, ובהינתן הסכום הנוסף שניתן לקזז ממילא אין מקום להושיט סעד אופרטיבי בגין הפרשי הצמדה וריבית ובגין סכומים נוספים כאמור בסעיף 59 לפסק הדין, באשר הם והפרשי ההצמדה והריבית נבלעים בהם.

רכיבים שאינם באים בגדר ההתחשבנות, ולכן אינם ניתנים לקיזוז:

62. הפקדות לקרן השתלמות –689 ₪, המורכבים מסכום של 517 ₪ שנפסק בפסק הדין החלקי וסכום של 172 ש"חשנפסק על ידינו. קביעתנו מבוססת על האמור בסעיף 48 לענין שייבה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום ההעסקה.

הפקדות בגין עבודה בשני ימי בחירות – 210 ₪. גם קביעתנו זו מבוססת על האמור בסעיף 48 לעניין שייבה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום ההעסקה.

השלמת פיצויי פיטורים – 23,991 ₪, המורכבים מסכום של 11,011 ש"חשנפסקו על ידי בית הדין האזורי וסכום נוסף של 12,980 ₪ שנפסק על ידנו. פיצויי פיטורים אינם באים בגדר ההתחשבנות בשים לב להוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, המלמד על התקיימות הסייג הראשון בענין שייבה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום ההעסקה.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 45,000 ₪. המדובר בתשלום אשר נפסק על ידי בית הדין האזורי בגין נזק שאינו ממוני, המתגבש בעת סיום יחסי ההעסקה, ולכן אינו בא בגדר ההתחשבנות. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

63. הסכום לו זכאי המערער הינו סך כל הרכיבים שאינם ניתנים לקיזוז כאמור בסעיף 62 לעיל, שבחלקם נפסקו על ידי בית הדין האזורי ובחלקם נפסקו על ידינו. תוצאתו האופרטיבית של הערעור – בשים לב לקיזוז דלעיל – הינה תוספת נמוכה ביחס לנפסק בידי בית הדין האזורי. בנסיבות אלה, ונוכח היקף יריעתו של ערעור המערער – הוא יישא בהוצאות המשיבה בסך 12,000 ₪. בקביעת סכום זה לקחנו בחשבון כי ערעור המערער נתקבל אך בחלקו הקטן אף כי היה רחב יריעה, ואילו ערעור המשיבה נתקבל בחלקו."

1. הבקשה המונחת בפנינו עותרת לשנות את פסק הדין שעה שניתן לראות מהסעיפים שצוטטו כי הם מדברים בעד עצמם בקשר לתוצאת פסק הדין הסופית. כך בסעיפים 60 – 61 נקבע כי הקיזוז הוא רק מהתמורה העודפת והוא נעשה כאמור על ידינו. סעיף 62 משקף את כל המגיע למשיב בשתי הערכאות לאחר קיזוזים ובתוספת הוצאות משפט שנפסקו בסעיף 63. משכך בקשת המבקשת לקזז מתוך סכום פסק הדין המופיע בסעיפים 62 – 63 אינה בגדר פסיקתא באשר היא אינה עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין.
2. כך או אחרת משעה שקיימים הליכים בהוצאה לפועל לא היה מקום להגשת הבקשה.

סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע:

"היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצוע של אותו חלק בפסק הדין שאינו טעון הבהרה".

משנפתחו הליכי ההוצאה לפועל, הרי שנכון יהיה לפעול במסגרת חוק ההוצאה לפועל (ע"ע (ארצי) 28152-01-17 סוקוניק ושות' בע"מ - עודד נצר (23.8.2018)).

1. סוף דבר – הבקשה במתכונתה הנוכחית נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"ב (19 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.