1. לפניי בקשה לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג- 2003 (להלן: "תקנות העיון") לעיין בתיקי בית המשפט בהם הכיר בית המשפט בהליך הפירוק של החברות הזרות באוסטרליה, כהליך זר עיקרי (להלן: "תיקי ההכרה").
2. המבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") טוען כי יש לו ענין מובהק לעיין בתיקי ההכרה, נוכח דרישת המפרקים הזרים, הם המשיבים 2 ו- 3 (להלן: "המפרקים") שהופנתה אליו למסירת מידע ומסמכים, שהבנק סבור כי היא מונעת משיקולים זרים, קרי, על מנת לשרת תביעות אזרחיות של המפרקים המתנהלות או יתנהלו באוסטרליה, נגד הבנק.
3. המפרקים מתנגדים לבקשה. הם מצביעים על כך שהבנק התנה מסירת מידע שהוא מחוייב למסור להם, בכך שהם ימציאו לו מסמכים מתיקי ההכרה. לדבריהם, הבנק אינו משתף עימם פעולה ומסרב למסור להם מסמכים (למעט מסמכים בודדים שכן נמסרו), למרות שהמפרקים העבירו אליו את פסקי הדין שניתנו בתיקי ההכרה.
4. המפרקים טוענים עוד כי דין הבקשה להדחות משום שהיא אינה נתמכת בתצהיר המבסס את הטענות העובדתיות בדבר האינטרס שיש לבנק בעיון; כי הלכה למעשה הבנק הופך את עצמו לצד בתיק ואיננו מסתפק בעיון; וכי הבנק איננו צד בתיק ולכן לכל היותר הוא זכאי לבקש עיון במסמכי בקשה ספציפית. לענין זה הם מפנים להלכת רע"א 4523/18 שמואל דונרשטיין נ' עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל, מנהלי עיזבון יורם יוסיפוף ז"ל (בפש"ר) (פורסם בנבו, 05.08.2018) (להלן: "דונרשטיין").
5. עוד טוענים המפרקים כי בקשת הבנק לקבלת זכות עיון גורפת ובלתי מוגבלת בתיקי ההכרה נועדה לשרת מטרות זרות ופסולות של הבנק, לרבות ניהול הליכים משפטיים באוסטרליה נגד המפרקים.
6. בנוסף טוענים המפרקים כי ממילא אין לבנק מעמד להתנגד להליך ההכרה שמכוחו הוכרו הליכי הפירוק באוסטרליה, כהליך זר עיקרי בישראל.
7. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את העיון כמבוקש.
8. הכלל הוא ש"נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט." (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009) (בפסקה 24) (להלן: "האגודה לזכויות האזרח").

זכותו של אדם לעיין בתיק בית המשפט, גם אם איננו בעל דין, נגזרת מעקרון פומביות הדיון. אופן מימושה של זכות זו נקבע בתקנות העיון. בהקשר זה נפסק כי:

"תקנות אלה קובעות כנקודת מוצא כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין (ראו: תקנה 4 (א) לתקנות העיון בתיקי בית המשפט). עם זאת, הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה, ובהקשר זה נקבע בתקנה 4 (ד) כי: "בבואו לשקול בקשת עיון, יתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות השקעת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.""

(ע"א 3976/04 אילן בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2004)).

ראה גם ע"א 8060/18 ש. בירן ושות' נ' דורון סטריקובסקי יעקב אמסטר בתוקף תפקיד (פורסם בנבו, 08.09.2019):

"ככלל, ובהיעדר איסור שבדין, נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. משום כך, על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים ... ודוק, זכות עיון בתיק בית משפט מוקנית אף למי שהוא אינו בעל דין בהליך או "צד מעונין" ... אלא אם כן הצדדים להליך מצביעים כאמור על אינטרס לגיטימי וכבר משקל שיימנע את העיון."

1. המבחן לענין השאלה האם יש להתיר את העיון הוא בן שלושה שלבים: תחילה נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; לאחר מכן נבחנת השאלה האם העיון הוא מוצדק, כאשר נטל הראיה לסתור את צדקת העיון מוטל על המתנגד לעיון; לבסוף יש לבחון האם ניתן להגשים את זכות העיון תוך הקטנת הפגיעה האפשרית במתנגדים לעיון (האגודה לזכויות האזרח, בפסקה 24).

במקרה דנן הבקשה מקיימת אחר שלושת מבחני המשנה: לא קיים איסור בדין על העיון בחומר המצוי בתיקי ההכרה; העיון מוצדק משעה שאך לפני שלושה ימים ביקשו המפרקים מתן צווים כאלה ואחרים נגד הבנק, ובנוסף, זה האחרון הצביע על אינטרס לגיטימי לעיין בתיקים; ולבסוף, לא תיגרם כל פגיעה למפרקים או לצדדים שלישיים מחמת העיון, וממילא אין צורך בנקיטת אמצעים להקטנת פגיעה, שכלל אינה קיימת.

1. המפרקים מבקשים להסתמך על הלכת דונרשטיין, שם נפסק כי:

"גם לגופו של עניין לא הייתה הצדקה להעתר לבקשה הגורפת ולפתוח את התיק כולו לעיונו של דונרשטיין. כזכור, עסקינן בתיק רחב היקף ומרובה צדדים, והעיון הגורף בתיק עלול לפגוע בהם ובמאמצי ניהול העיזבון שלא לצורך. במסגרת הבקשה דנן נטען, לראשונה, כי קיימות בקשות ספציפיות שעשויות לשפוך אור על טענותיו של דונרשטיין בקשר לחקירתו. על פני הדברים, טענות אלו – שלא הועלו בבית המשפט המחוזי – הן בגדר הרחבת חזית; אך מכל מקום הן עשויות להצדיק, לכל היותר, להתיר לדונרשטיין לעיין באותן בקשות ספציפיות, אולם אין הן מצדיקות לערוך 'מסע דיג' ברחבי התיק כולו. אילו הייתה הבקשה כמתכונתה מוגשת לפי תקנות העיון, היה על בית המשפט ליתן דעתו "לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון" (תקנה 4(ד) לתקנות העיון). איזון בין המרכיבים הללו היה מטה את הכף לדחיית הבקשה, שכן מדובר בבקשה "גורפת [...] לקבלת גישה מלאה לכל ההליכים המתנהלים בתיק זה", כלשון הנמקתו הממצה של בית המשפט המחוזי."

ברם, אין הנדון דומה לראיה. ראשית, בשונה מענין דונרשטיין, במקרה דנן הוגשה גם הוגשה בקשה מנומקת היטב לעיון בתיקי ההכרה בהתאם לתקנות העיון; שנית, לגופו של ענין, המפרקים לא הצביעו על פגיעה אפשרית באינטרס שלהם או באינטרס של צד שלישי כלשהו אם יותר העיון; לבסוף, הבקשה לעיון מתייחסת לעיון בתיקים נכון להיום. תיקי ההכרה אינם כוללים לעת הזו בקשות בעלות רגישות מיוחדת או עניינים שיש לחסות כלפי הבנק וגם לא מדובר כלל ועיקר בתיק רחב היקף ומרובה צדדים והליכים כמו שהיה בענין דונרשטיין. החשש שמא בעתיד תוגשנה בקשות שלא ראוי כי תחשפנה לעיני הבנק, כבודו במקומו מונח אלא שמדובר בחשש צופה פני עתיד, או שמא נאמר בביצה שטרם נולדה, שכן ההיתר לעיון ניתן ביחס לתיקים במצבם דהיום, ולא מדובר בהיתר צופה פני עתיד שיחול מעצמו גם בנוגע להליכים שיוגשו בעתיד. גם לא מדובר בצירופו של הבנק כבעל דין בתיק, שאז יוכל לעיין בתיק אף בלא לבקש על כך אישור מאת בית המשפט. הבנק אף מדגיש שכל פתרון טכני שיאפשר לו עיון מבלי להיות מצורף אליו באמצעות מערכת נט המשפט, קרי, מבלי להפוך לצד בתיק- מקובל עליו.

1. עצם העובדה שהבנק מסרב למסור למפרקים את המידע והמסמכים המבוקשים על ידם, אינה סיבה "להעניש" את הבנק באמצעות "פעולת תגמול" בדמות דחיית בקשתו לעיין בתיקי ההכרה, מה גם שבעקבות כך הגישו המפרקים אך לאחרונה בקשה למתן הוראות נגד הבנק.
2. גם טענת המפרקים לפיה זכות עיון גורפת ובלתי מוגבלת בתיקי ההכרה נועדה לשרת מטרות זרות ופסולות של הבנק- דינה להדחות. ככל שמטרתו של הבנק היא לעשות שימוש במידע שיקבל, על מנת לנסות לתקוף בקשות כאלה ואחרות של המפרקים, שהוגשו או שיוגשו, בארץ או באוסטרליה, או אף להגיש בקשות משל עצמו נגד המפרקים באוסטרליה, הרי שהדבר רק מחזק את האינטרס הלגיטימי שיש לבנק לעיין בתיקי ההכרה, שכן העיון איננו נובע מתוך סקרנות גרידא. זכותו של הבנק לעשות שימוש חוקי במידע שיקבל, מה גם שהעיון לא נועד לשם שמיים או לשם מחקר אקדמי. מכל מקום, עד אשר לא יגיש הבנק בקשה אופרטיבית כלשהי מלבד בקשת העיון, אין מקום לקבוע מראש שמטרותיו של הבנק הן פסולות ומצדיקות את דחיית הבקשה.
3. הטענה לפיה אין לבנק מעמד להתנגד להליך ההכרה, אף היא אינה מעלה או מורידה, שכן מבחינה עקרונית, נקודת המוצא היא שהעיון מותר גם למי שאין לו כל מעמד בתיק, ובלבד שהעיון אינו אסור על פי דין ושלא כרוכה עימו פגיעה בצדדים שלישיים. עצם התרת העיון אין פירושה הכרה בכך שהבנק יכול היה או עודנו יכול להתנגד להליך ההכרה.
4. העובדה שבקשת הבנק אינה נתמכת בתצהיר, אין בה כדי להביא לדחיית הבקשה. ראשית, בקשה לעיון בתיקי בית משפט אינה חייבת להתמך בתצהיר, שכן תקנות העיון אינן דורשות זאת, ודי במילוי טופס ייעודי לשם כך, כאמור בתקנה 4(ג) (ראה בג"ץ 9474/00 אליעזר גל נ' ראש-עיריית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714 (2004)); שנית, הנטל להראות שאין להתיר את העיון מוטל על המפרקים, והם לא עמדו בו. במילים אחרות, גם אם נתעלם כליל מטענותיו העובדתיות של הבנק, עדיין אין סיבה מוכחת ומבוררת שלא להתיר לו את העיון. זאת ועוד. עצם העובדה שאך לאחרונה הגישו המפרקים בקשה למתן צווים נגד הבנק בגדרם של תיקי ההכרה, היא הנותנת שיש לבנק אינטרס לגיטימי לעיין בתיקים אלה.
5. שאר טענות המפרקים הן טענות לגופו של ענין נגד סרובו של הבנק להכיר בסמכותם או לשתף עימם פעולה, אלא שטענות אלה מקומן לא יכירן במסגרת התנגדות לעיון בתיקי ההכרה ודינן להתברר במסגרת בקשות שהמפרקים הגישו או יגישו נגד הבנק.
6. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.
7. בטרם סיום אציין כי לא היה מקום שבעלי תפקיד דוגמת המפרקים בענייננו, בהיותם קציני בית המשפט, יגישו התנגדות כה נמרצת לעיון המבוקש שעה שאין בפיהם טעמים משכנעים לביסוס ההתנגדות. ניתן בהחלט לצפות להתנהלות דיונית אחרת מצידם של בעלי תפקיד.
8. המפרקים ישאו בהוצאות הבנק בסך 7,500 ₪.
9. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תש"פ, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.