מבוא

1. לפניי בקשה להכרה בהליך חדלות הפירעון של עזבון המנוח אמיל בינטר ז"ל (להלן: "המנוח"), המתנהל בבית המשפט הפדרלי באוסטרליה לפי פקודת פשיטת הרגל האוסטרלית, כהליך זר עיקרי.
2. המבקשים הם מי שמונו לתפקיד נאמנים בפשיטת רגלו של עזבון המנוח, והם מכהנים גם כמפרקים משותפים של 12 חברות אוסטרליות המצויות בהליכי פירוק בבתי המשפט באוסטרליה, ואשר בעניינם ניתנו צווי הכרה בבית משפט זה (תיק חדל"ת 5936-10-19) (להלן: "החברות שבפירוק").
3. על פי הנטען בבקשה, המנוח ניהל את עסקיו באוסטרליה באמצעות שורה של חברות, עד לקריסתן. בעקבות כך עזבו החייב ובני משפחתו את אוסטרליה בחודש ינואר 2013, ועברו להתגורר בישראל. החייב נפטר ביום 17.12.2014.
4. ביום 18.11.2016 ניתן פסק דין נגד המנוח בבית המשפט הפדרלי באוסטרליה בו נקבע כי המנוח הפר את חובותיו כלפי החברות בשליטתו וכי הוא נושא באחריות לנזקים שנגרמו להן. ביום 15.12.2017 וביום 22.12.2017 ניתנו פסקי דין משלימים נגד המנוח, בהם הוא חוייב בתשלום בסך של 110,000,000 דולר אוסטרלי, 6,109,048 דולר אוסטרלי ו- 37,493,311 דולר אוסטרלי לטובת חלק מן החברות שבפירוק. חובות אלה לא נפרעו עד עצם היום הזה.
5. ביום 11.12.2019 נתן בית המשפט העליון באוסטרליה צו לניהול עזבון המנוח ועל מינויים של המבקשים לתפקיד מנהלי העזבון.
6. ביום 15.9.2020 הורה בית המשפט של חדלות פירעון באוסטרליה על מתן צו לניהול עזבון המנוח בפשיטת רגל בהתאם לדיני חדלות הפירעון באוסטרליה ועל מינויים של המבקשים לתפקיד נאמנים.
7. מכאן הבקשה שלפניי.
8. למען שלמות התמונה אציין כי ביום 3.10.2019 ניתנו בבית משפט זה צווי הכרה בהליך זר עיקרי לבקשת המבקשים, בכובעם כמפרקי החברות שבפירוק, ולפי פרק ג' של חלק ט' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"). ביום 20.5.2020 נדחתה בקשת יורשיו של המנוח המתגוררים בישראל (להלן: "היורשים") לבטל את צווי ההכרה (חדל"ת 5936-10-19 B.C.I FINANCES PTY LTD ואח' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח').

טענות היורשים

1. היורשים הגישו התנגדות גם לבקשה הנוכחית (לאחר שקיבלו רשות לכך בהחלטה מיום 27.11.2020, משום שלא היתה חובה על פי החוק לצרפם כמשיבים לבקשה).
2. היורשים טוענים כי התנאים הקבועים בחוק לצורך ההכרה אינם מתקיימים, משום שההליך באוסטרליה אינו עונה להגדרה של "הליך זר עיקרי" לפי סעיף 293 לחוק. זאת, נוכח העובדה שמרכז ענייניו של המנוח היה בישראל ולא באוסטרליה, ולענין זה המועד הקובע הוא מועד ההגשה של בקשת הכרה, קרי, חודש אוקטובר 2020. היורשים מציינים כי המונח נפטר בישראל לפני למעלה משש שנים, ולכן לדידם לא ניתן לקבוע כי מרכז ענייניו בחודש אוקטובר 2020 היה באוסטרליה. עוד טוענים היורשים בהקשר זה כי לא מדובר ב"הליך זר" כהגדרתו בחוק, משום שלא מדובר בהליך המסדיר את יחסיו של המנוח עם נושיו, ולא מדובר בהליך שתכליתו שיקומו הכלכלי. כמו כן, לא ניתן לדעת האם המבקשים הם אכן בעלי תפקיד זר כנדרש לפי סעיף 293 לחוק. עוד טוענים היורשים כי המבקשים לא הוכיחו קיומם של נכסים או נושים בישראל ולכן אין הצדקה להכיר בהליך המתנהל באוסטרליה בקשר לעזבון המנוח. היורשים מוסיפים וטוענים כי בקשת ההכרה חותרת תחת תכלית החוק והיא חסרת תום לב ומנוגדת לתקנת הציבור. הם מצביעים על כך שהמבקשים הגישו תחילה, ביום 12.9.2019, בקשת נושה למתן צו ניהול עזבון המנוח בפשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980, ולאחר שהכונס הרשמי הצביע על הקושי שמעורר הליך זה, נקטו המבקשים באוסטרליה בהליך זהה מתוך מטרה להקדים את ההליך שהם עצמם יזמו בישראל. עוד טוענים היורשים כי כל מהות ההליך היא נסיון פסול לגבות בישראל חוב מס לרשות המסים באוסטרליה, בניגוד לכלל לפיו חוקי מס של מדינה אחת לא יאכפו במדינה אחרת. לבסוף טוענים היורשים כי הכרה בהליך הזר עלולה לעלות כדי התנאה אסורה על דיני הירושה בישראל, הקובעים כיצד יש לנהל עזבון ומהן הזכויות כלפיו.

טענות המבקשים

1. המבקשים טוענים כי יש לדחות את התנגדותם של היורשים. המבקשים טוענים כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהתנאים להכרה בהליך הזר מתקיימים במקרה דנן, משום שהמבחן הקבוע בסעיף 301(א) לחוק הוא מבחן טכני ופרוצדורלי, כפי שכבר נקבע בהחלטתי בתיק חדל"ת 5936-10-19. ההליך מושא הבקשה הוא הליך חדלות פירעון מובהק המתנהל לפי דיני פשיטת הרגל באוסטרליה, והמבקשים הינם בעלי תפקיד זרים כהגדרת מונח זה בסעיף 293 לחוק. אין בסיס לטענת היורשים לפיה ההליך איננו עונה על הגדרת המונח "הליך זר" בחוק, שכן הבקשה לניהול עזבון בפשיטת רגל הוגשה על יסוד פסק דין כספי חלוט נגד המנוח, לטובת חלק מהחברות שבפירוק. עוד טוענים המבקשים כי מדובר בהליך זר עיקרי, משום שהמנוח ניהל במועד פטירתו עסקים באוסטרליה, ועל יסודם ניתן נגד עזבונו צו פשיטת רגל. על כן, מרכז ענייניו במועד פטירתו היה באוסטרליה, מה גם שישנן זיקות מובהקות בין החייב לבין אוסטרליה, דבר המצדיק הכרה בהליך המתנהל באוסטרליה כהליך זר עיקרי. המבקשים טוענים כי התנאים לקבלת צו הכרה אינם כוללים את החובה להוכיח כי המנוח הותיר אחריו נכסים כלשהם בישראל, וממילא, ההכרה נועדה לאפשר התחקות אחר נכסים כאמור. זאת ועוד, טענות היורשים עצמם מצביעות על כך שהמנוח דווקא הותיר נכסים בישראל וזו גם הסיבה העומדת בבסיס התנגדותם להכרה בהליך הזר. המבקשים כופרים בטענת היורשים לפיה הכרה בהליך הזר אינה עולה בקנה אחד עם דיני הירושה. כמו כן, לטענתם אין מקום לפתוח דיון מחודש בטענה בדבר נסיון פסול לגבות חוב מס של מדינה זרה, משום שטענה זו כבר נדחתה בקשר להכרה בהליכי הפירוק של החברות שבפירוק.

עמדת הכונס הרשמי

1. הכונס הרשמי סבור כי יש להעתר לבקשה, אך לטעמו, ראוי להכיר בהליך הזר כהליך זר משני ולא כהליך זר עיקרי, משום שבמועד פטירתו התגורר המנוח בישראל ולכן מרכז ענייניו היה בישראל.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי כפועל יוצא מכך, יש להכיר בהליך חדלות הפירעון של עזבון המנוח, המתנהל בבית המשפט הפדרלי באוסטרליה לפי פקודת פשיטת הרגל האוסטרלית, כהליך זר עיקרי.
2. סעיף 301(א) לחוק, שכותרתו "הכרה בהליך זר", קובע:

"הוגשה לבית המשפט בקשת הכרה בהליך זר, יכיר בית המשפט בהליך זר כהליך זר עיקרי או כהליך זר משני, אם שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

• 1. ההליך הוא הליך זר עיקרי או הליך זר משני;
  2. מגיש בקשת ההכרה הוא בעל תפקיד זר."

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 20.5.2020 בתיק חדל"ת 5936-10-19 B.C.I FINANCES PTY LTD ואח' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'), בית המשפט יכיר בהליך זר אם שוכנע שההליך הזר הוא הליך שיפוטי (או מינהלי) המתנהל במדינה זרה לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ואם שוכנע כי מגיש בקשת ההכרה הוא מי שהוסמך במסגרת הליך זר לנהל את הליכי חדלות הפירעון של החייב. לא לחינם הסתפק המחוקק בשתי דרישות בעלות אופי טכני גרידא, כתנאי להכרה בהליך הזר (בכפוף לאי התקיימות הסייג של תקנת הציבור לפי סעיף 316 לחוק, אשר בהתקיימו אין מקום להפעלת סמכות ההכרה בהליך הזר). הרי מטרת העל של הסדר ההכרה בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, היא להגן על היעילות ועל שיתוף הפעולה עם רשויות חדלות הפירעון הזרות. מכאן נגזר שיש לכבד את האופי הטכני של הדרישות הללו ואין לכרסם בהן. לפיכך, אל לה לרשות המוסמכת הישראלית להיכנס לנעליה של הרשות המוסמכת הזרה ולהרהר או לערער אחר קביעותיה. על הרשות בישראל לדבוק בתנאי החוק ולבחון האם מתקיים הליך חדלות פירעון זר, לפי ההגדרה הקבועה בחוק, והאם מי שהגיש את בקשת ההכרה הוא אכן בעל תפקיד זר. במסגרת בחינה זו, אין לערוך מעין "הרמת מסך" המתבוננת מבעד להליך חדלות הפירעון הזר כדי לנסות ולהתחקות אחר זהותם ומיהותם של הנושים שייזמו אותו, ואחר צדקתו של ההליך המתנהל בפורום הזר. בחינה שכזו תפגע הן בתכלית היעילות העומדת בבסיס הסדר ההכרה בהליכים זרים, והן בתכלית של שיתוף הפעולה המלא עם רשויות חדלות הפירעון הזרות.

1. הליך זר מוגדר בסעיף 293 לחוק באופן הבא:

"הליך שיפוטי או מינהלי המתנהל במדינה זרה, לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ושבמסגרתו מוסדרים, לרבות באופן זמני, יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, ונכסיו וענייניו של החייב נתונים לאחריותה או לפיקוחה של רשות מוסמכת זרה, למטרת שיקומו הכלכלי של החייב או פירוקו;".

במקרה דנן, פשיטא שהליך חדלות הפירעון המתנהל באוסטרליה נגד עזבון המנוח הוא "הליך זר" כהגדרתו בחוק, משום שהוא מתנהל לפי דין חדלות הפירעון האוסטרלי, וצו ניהול עזבון בפשיטת רגל הוא צו שנועד מעצם טיבו להסדיר את יחסיו של עזבון המנוח עם נושיו, תחת פיקוחו של בית המשפט האוסטרלי. העובדה שעסקינן בחייב שנפטר עוד בטרם פתיחת ההליך הזר, ולכן ההליך מתנהל נגד עזבונו, אינה מעלה או מורידה, שהרי המוסד המשפטי של צו ניהול עזבון בפשיטת רגל הוא מוסד משפטי ידוע ומוכר גם בישראל, מקום בו מדובר בחייב שחדלות פרעונו מתגלה או נוצרת רק לאחר פטירתו.

1. ומהו הליך זר עיקרי?

סעיף 293 לחוק מגדיר מונח זה כדלקמן: "הליך זר המתנהל במדינה זרה שבה נמצא מרכז ענייניו של החייב; לעניין זה, יראו את מקום הרישום של חייב שהוא תאגיד או את מקום מגוריו של חייב שהוא יחיד כמקום שבו נמצא מרכז ענייניו, אלא אם כן הוכח אחרת;"

במקרה דנן, אין חולק כי עסקיו של המנוח נוהלו מאז ומעולם באוסטרליה, בטרם עזב אותה בחודש ינואר 2013, ועבר להתגורר בישראל (לטענת המבקשים, מדובר בהמלטות מנושיו בעקבות קריסתן הצפוייה של החברות שבבעלותו). אין גם חולק כי חובותיו הפסוקים של המנוח כלפי החברות שבפירוק נוצרו כולם באוסטרליה, וכי קריסת החברות שבפירוק התרחשה באוסטרליה, בשל חובות מס כלפי רשויות המס באוסטרליה. נושיו של החייב נמצאים כולם באוסטרליה. אין איפוא ספק שבמובן הכלכלי, מרכז ענייניו של המנוח היה ונותר באוסטרליה. לא ידוע על עסקים כלשהם שניהל בישראל, ולא בכדי, שכן המנוח נפטר בחלוף שנתיים בלבד מיום הגיעו לישראל. אכן, הסיפא לסעיף 293 קובעת כי יראו את מקום מגוריו של חייב שהוא יחיד כמקום שבו נמצא מרכז ענייניו, אך לכלל זה ישנו חריג, אשר חל אם וכאשר "הוכח אחרת".

במקרה דנן, הוכח גם הוכח אחרת, כי ברור שכל הזיקות הכלכליות שבגינן ניתן צו ניהול בפשיטת רגל נגד עזבון המנוח, מוליכות לאוסטרליה דווקא. המנוח לא יצר חובות בישראל או במדינה אחרת כלשהי. את כל חובותיו הידועים הוא יצר אך ורק באוסטרליה. על כן, יש לקבוע כי במקרה דנן מדובר במי שמרכז ענייניו היה באוסטרליה וממילא ההליך המתנהל נגד עזבון המנוח באוסטרליה הוא הליך זר עיקרי, ולא רק הליך זר משני כפי שסבור הכונס הרשמי. כך גם ברור כי הפורום הטבעי והמתאים ביותר לנהל את הליך חדלות הפירעון נגד העזבון הוא בית המשפט באוסטרליה, מקום יצירת החובות של המנוח, מה שתומך שוב במסקנה כי ההליך המתנהל באוסטרליה הוא אכן הליך זר עיקרי, ולא רק הליך זר משני.

יתר על כן, הגדרת המונח "הליך זר משני" היא "הליך זר שאינו הליך זר עיקרי, המתנהל במדינה זרה שבה מקיים החייב פעילות כלכלית שעניינה מסחר בטובין או מתן שירותים, הכרוכה בהעסקת כוח אדם ואינה ארעית;". ההגדרה משתמשת בזמן הווה- מקום בו מקיים החייב פעילות כלכלית. פשיטא שהדיבור בלשון הווה איננו מתאים למקרה דנן, בו החייב סיים את פעילותו הכלכלית באוסטרליה עוד בשנת 2013 ונפטר בישראל בשנת 2014, בעוד שחובותיו באוסטרליה החלו להיערם רק לאחר מכן.

במאמר מוסגר אציין כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, ספק אם יש נפקות מעשית להבחנה בין סיווג ההליך הזר כהליך זר עיקרי או שמא "רק" כהליך זר משני, הגם שהנטל הראייתי המוטל על בעל תפקיד זר בבואו לבקש סעד מבית משפט ישראלי, גבוה יותר כאשר ההליך הזר הוא הליך משני (סעיף 303 לחוק), וכך גם ישנם הבדלים נוספים בין שני סוגי ההליכים, כמפורט בסעיפים 311- 314 לחוק.

1. לא מצאתי ממש בטענת היורשים לפיה הכרה בהליך הזר העיקרי עומדת בניגוד לכלל לפיו חוקי מס של מדינה אחת לא יאכפו במדינה אחרת. ראשית, מדובר בטענה ממוחזרת שכבר נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 20.5.2020 בתיק חדל"ת 5936-10-19. שנית, לגופו של ענין, אין חשיבות לעובדה שרשויות המס באוסטרליה הן שביקשו למנות את בעלי התפקיד הזרים לתפקידם, שכן לאחר צו הפירוק, בעל התפקיד הוא האישיות המשפטית הפועלת בשמה ומטעמה של החברה, הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הנושים והן כלפי צדדים שלישיים. בתור שכזה, הוא איננו מקבל הוראות או הנחיות מהנושים, אף אם אלה היו מי שביקשו את מינויו מלכתחילה. זאת ועוד, הכלל המסורתי של המשפט הבין-לאומי הפרטי בדבר אי אכיפת חובות מס של מדינות זרות, חל כאשר רשות המס הזרה, בכובעה זה, מבקשת לנקוט הליך גביה במדינת הפורום. ברם, אם גביית המס לא מתבצעת במישרין על ידי רשות המס הנושה, אלא מדובר בגביית חוב פסוק באמצעות מפרקים שהוסמכו במסגרת הליך זר שעניינו חדלות פירעון, אזיי בית המשפט הישראלי לא יציץ מעבר לפרגוד, קרי לא יתחקה אחר זהותם של הנושים שיזמו את מינויו של בעל התפקיד הזר ולא יראה בבעל התפקיד הזר כשלוח מטעמם. לפיכך, אין מדובר בתביעת מס אסורה.
2. טענה נוספת של היורשים היא שהמבקשים לא הוכיחו קיומם של נכסים או נושים בישראל ולכן אין הצדקה להכיר בישראל בהליך המתנהל באוסטרליה בקשר לעזבון המנוח.

גם טענה זו דינה להידחות. למרות שסעיף 311 לחוק משמיענו כי קיומם של נכסים בישראל הוא תנאי לפתיחה בהליכי חדלות פירעון נגד חייב לאחר שכבר ניתן לגביו צו הכרה בהליך הזר העיקרי, הרי שקיומם של נכסים כאלה איננו תנאי לעצם ההכרה בהליך הזר. כעניין שבמדיניות, אין לקרוא לחוק תנאים שאינם נכללים בו רק כדי למנוע את יישומו. והרי בדרך כלל בעל התפקיד הזר מצוי בנחיתות אינפורמטיבית בנוגע לנכסיו של החייב ולא תמיד הוא יודע האם אכן יש לחייב נכסים בישראל ומה טיבם. אם כדי לזכות בהכרת בית המשפט בהליך הזר, בעל התפקיד הזר יידרש להוכיח מראש כי לחייב מסויים יש נכסים בישראל, הרי שבמקרים רבים תסוכל יכולתו לזכות בהכרה, ובכך תוחטא תכליתו של חלק ט' לחוק להגביר את שיתוף הפעולה והסיוע ההדדי בין מדינות בנוגע לעניינם של חייבים. זאת ועוד, לגופו של ענין ישנה אינדיקציה ברורה לכך שהמנוח הותיר אחריו נכסים בישראל, ויסודה בכך שהיורשים טרחו והגישו בישראל, בחודש ספטמבר 2019, בקשה לצו קיום צוואתו של המנוח. נשאלת איפוא השאלה על מה ולמה ביקשו היורשים צו קיום צוואה, אם לא היו למנוח נכסים בישראל.

1. עוד טוענים היורשים כי המבקשים "מזגזגים" בין הערכאות באוסטרליה ובישראל, בשים לב לכך שתחילה פנו לבית משפט זה בבקשת נושה למתן צו ניהול עזבון המנוח בפשיטת רגל, ורק לאחר שנתקלו בקשיים משפטיים, נקטו באוסטרליה בהליך זהה שלאחריו שבו ופנו לבית משפט זה בבקשת ההכרה. על כך יש להשיב שאכן יש טעם לפגם בדרך התנהלות זו של המבקשים, אלא שהמקום להעלות טענה מעין זו היה במסגרת התנגדות להליכים באוסטרליה, ולא רק כעת, לאחר שבית המשפט באוסטרליה כבר פסק לגופו של ענין והוציא צו לניהול העזבון בפשיטת רגל. במה דברים אמורים- בית המשפט בישראל, הנזקק לבקשת הכרה בהליך זר, איננו בוחן את צדקת החלטתו של בית המשפט הזר ואין הוא דן בטענות הגנה לגופו של ענין נגד ההליך הזר, שהמקום להעלאתן היה בפני הפורום הזר. כפי שצויין קודם, התנאים למתן צו הכרה בהליך הזר הם תנאים בעלי אופי טכני גרידא- האם מדובר בהליך זר עיקרי או משני, והאם מגיש הבקשה הוא בעל תפקיד זר. היורשים צריכים היו להעלות את טענת ה"זגזוג" במסגרת התנגדות להליך באוסטרליה, ולטעון שם שיש לברר את הבקשה לצו ניהול בבית המשפט בישראל ולא באוסטרליה. משבחרו היורשים שלא לעשות כן, הם מנועים כעת מלטעון את הטענה שהחמיצו.
2. לבסוף, יש לדחות את טענתם של היורשים לפיה הכרה בהליך הזר תהווה עקיפה של דיני הירושה בישראל. ראשית, היורשים לא הבהירו באיזה אופן הכרה בהליך ניהול העזבון בפשיטת רגל סותרת את דיני הירושה בישראל. שנית, פתוחה בפני היורשים האפשרות לפנות לבית המשפט באוסטרליה, על מנת שייתן הוראות מתאימות למבקשים בכל הנוגע לזכויות הזכאים למזונות לפי דיני הירושה. נזכיר כי מהותו של הליך ההכרה לעת הזו היא הצהרתית. ההכרה מאפשרת לנאמנים הזרים לפעול בישראל כמעין נכונות של בית משפט זה לסייע לבית המשפט באוסטרליה. ההחלטות המהותיות בנוגע לאופן בו ינוהל עזבון המנוח בפשיטת רגל תתקבלנה על ידי בית המשפט האוסטרלי, ושם המקום לטעון טענות הנוגעות לדין המהותי של ירושה. זאת ועוד. ההליך הנוכחי עניינו צו פשיטת רגל שניתן נגד עזבון המנוח, ולא סוגיות בענייני ירושה.
3. סיכומו של דבר: המבקשים הראו כי ההליך המתנהל באוסטרליה נגד עזבון המנוח הוא הליך זר עיקרי וכי בקשת ההכרה הוגשה על ידי בעל תפקיד זר. בנוסף, הפעלת סמכות ההכרה אינה פוגעת בתקנת הציבור ולא מתקיימים שאר תנאי החריג לפי סעיף 316 לחוק, אשר בהתקיימם אין מקום להפעלת סמכות ההכרה בהליך הזר. אשר על כן, ניתן בזאת צו הכרה בהליך חדלות הפירעון של עזבון המנוח, המתנהל בבית המשפט הפדרלי באוסטרליה לפי פקודת פשיטת הרגל האוסטרלית, כהליך זר עיקרי.
4. היורשים ישאו בהוצאות המבקשים בסך 20,000 ₪.
5. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשפ"א, 18 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.