מבוא ורקע עובדתי

1. לפניי בקשה להורות על ביטול צווי ההכרה בהליך זר כהליך זר עיקרי אשר ניתנו על ידי ביום 3.10.2019 במסגרת התיקים הבאים: חדל"ת 6089-10-19 ביחס לחברה האוסטרלית Ligon 159 Pty Ltd.; חדל"ת 6279-10-19 ביחס לחברה האוסטרלית Milgerd Nominees Pty Ltd.; חדל"ת 6145-10-19 ביחס לחברה האוסטרלית E.G.L Development (Canberra) Pty Ltd. ; וחדל"ת 5936-10-19 ביחס לחברה האוסטרלית B.C.I Finances Pty Ltd. (כל החברות להלן: "החברות האוסטרליות" או "החברות שבפירוק"). עוד מבוקש להורות על ביטול הפסיקתות שנחתמו ביום 7.10.2019 בעקבות צווי ההכרה הללו. כמו כן מבוקש לדחות את הבקשות ל"הכרה בהליך זר עיקרי" שהוגשו בהליכים האמורים ולעכב את אותם הליכים ואת הדיון בבקשות שהוגשו במסגרתם.

הבקשות הוגשו על ידי המבקשים 4-1, אשר שימשו כנושאי משרה והינם בעלי מניות בחברות האוסטרליות (להלן: "המבקשים").

1. ברקע בקשה זו עומד הליך קודם מחודש יוני 2019, שבו ביקשו מפרקי החברות האוסטרליות, הלא הם ה"ה John Sheahan ו- Ian Lock (להלן: "המפרקים האוסטרליים"), כי בית משפט זה יכיר בצווי הפירוק של החברות האוסטרליות, אשר ניתנו על ידי בתי המשפט המוסמכים לכך באוסטרליה (תיק פר"ק 11377-06-19). בתגובה לאותה בקשה טען כונס הנכסים הרשמי כי לא ניתן לבצע הכרה ישירה בצו הפירוק האוסטרלי בישראל נוכח ההלכה הקיימת בענין זה במשפט הישראלי (ראו ע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' אגם, פ"ד מט(1) 561 (1995)). בעקבות כך נדחתה ביום 18.7.2019 הבקשה הקודמת, תוך שנכתב, בין השאר, כי:

"ישקלו המבקשות להגיש את הבקשה מחדש לאחר שהחוק החדש ייכנס לתוקפו, משום שבחוק החדש ישנו הסדר סטטוטורי מלא לסוגיית ההכרה בצווי פירוק של בית משפט זר, בעוד שכעת, בהעדר הסדר דומה בדין הקיים, מזמינות המבקשות את בית המשפט לסטות מהלכות של בית המשפט העליון בסוגיה זו, תוך הסתמכות על דעת יחיד".

1. ביום 3.10.2019 הגישו המפרקים האוסטרליים בקשות להכרה בהליך זר עיקרי על פי הפרוצדורה שנקבעה בפרק ג' של חלק ט' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").לפי בקשה זו, צו ההכרה נדרש על מנת לאפשר להם להתחקות אחר נכסים, כספים, פיקדונות וזכויות אחרות של החברות שבפירוק המצויים בישראל, וכן אחר צדדים שלישיים אליהם הועברו נכסי החברות. בו ביום, ולאחר שנמצא כי הבקשות ממלאות אחר דרישותיו של החוק, ניתנו פסקי דין כמבוקש לגבי כל אחת מבין החברות האוסטרליות, ונקבע כי:

"מדובר בחברה שהתאגדה ונרשמה באוסטרליה ולכן הליך חדלות הפירעון המתנהל בקשר אליה באוסטרליה הוא הליך זר עיקרי כמשמעו בסעיפים 293 וכן 301(א)(1) לחוק. ... כל אחד מן המבקשים הוסמך במסגרת ההליך הזר לכהן כמפרק של החברה, ולכן הוא בעל תפקיד זר כמשמעו בסעיפים 293 ו-301(א)(2) לחוק. ... שוכנעתי כי ההליך הוא אכן הליך זר עיקרי וכי מגישי בקשת ההכרה הם בעלי תפקיד זר, ובהתאם לאמור בסעיף 301 לחוק, ניתן בזאת צו הכרה בהליך הזר כהליך זר עיקרי. כמו כן, ובהתאם לאמור בסעיף 302(א)(1) לחוק, אני מורה על השהיית פירעון חובות העבר של החברה ועל הקפאת ההליכים נגדה, וכן על השהיית כל העברה של זכות בנכסי החברה או שעבודה. כמו כן, ובהתאם לאמור בסעיף 302(ב)(2) לחוק, אני מסמיך את המבקשים לנהל את נכסי החברה בישראל".

1. בעקבות פסקי הדין נחתמו פסיקתות מתאימות. כמו כן, המפרקים האוסטרליים הוסמכו לנהל את נכסי החברות בישראל ובכלל זאת לקבל לרשותם ולחזקתם כל נכס ו/או מסמך ו/או מידע של החברות.
2. מכאן הבקשה שלפניי.

טענות המבקשים

1. טענתם המרכזית של המבקשים היא שבקשות ההכרה הן מסווה לניסיון של רשות המסים האוסטרלית (Australian Tax Office - ATO) לגבות במדינת ישראל חוב מס באמצעות הליכים אזרחיים. לפי המבקשים, המסתמכים על פרוטוקול דיון מיום 12.11.2019 בבית המשפט הפדרלי באוסטרליה (להלן: "הפרוטוקול האוסטרלי"), ה-ATO היא הנושה המהותית של החברות שבפירוק, המפרקים האוסטרליים נוהגים לעדכן את אנשיה בדבר מהלכיהם, הנושים האחרים הם זניחים בלבד וה-ATO היא זו שמימנה את התביעה בהליך האוסטרלי.
2. המבקשים מסתמכים על חוות דעתה של פרופ' סיליה וסרשטיין-פסברג, אשר הוגשה דווקא על ידי המפרקים האוסטרליים בתביעה באוסטרליה (להלן: "חוו"ד פסברג") שהם מנהלים נגד צד שלישי. לפי חוו"ד פסברג, בכל שיטות המשפט המקובל והקונטיננטלי, ובכללן ישראל ואוסטרליה, דיני המס של מדינות זרות לא יאכפו במדינה אחרת, במישרין או בעקיפין. במשפט הבינלאומי הפרטי מקובל הכלל כי אין בית המשפט המקומי מחיל דין זר הנחשב לדין פלילי או פיסקאלי, או אוכף פסק דין חוץ הנותן ביטוי לדין כזה (ראו: מיכאל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 274 (התשס"ב)). לפי חוו"ד פסברג, הדבר אינו תלוי במתכונת הדיונית של ההליך הפרטי וחריג תקנת הציבור יכול להוות המסננת דרכה ייפסלו תביעות מס של מדינות זרות. לאור זאת טוענים המבקשים שמכוח סעיף 316 לחוק יש לפסול את ההכרה בהליך הזר, מכיוון שהכרה כזו עומדת בניגוד לתקנת הציבור. המבקשים מבססים את בקשתם על פסקי דין ממדינות המשפט המקובל כאירלנד, אנגליה, ארה"ב וקנדה.
3. בנוסף, טוענים המבקשים כי המפרקים האוסטרליים הסתירו מבית משפט זה את הטענות שהועלו על ידם בפני בית המשפט באוסטרליה ואת חוו"ד פסברג. הסתרת פרטים אלה מלמדת על אי הבנה עמוקה של המצופה מהם כקציני בית המשפט והיא מצטרפת לביקורת שכבר נמתחה על המפרקים האוסטרליים הן על ידי בית משפט זה והן על ידי בית המשפט באוסטרליה.
4. כמו כן, מבוקש על ידי המבקשים לעשות שימוש בסעיף 279(ד) לחוק, המאפשר לבית המשפט לבטל צווי הכרה אם התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת, והכל בעקבות הפניית תשומת לבו של בית המשפט לפרוטוקול האוסטרלי ולחוו"ד פסברג, המצביעים על כך שכל תכליתן של בקשות ההכרה היא ניסיון של ה-ATO לגבות חוב מס בישראל באמצעות הליכים אזרחיים.

טענות המשיבים

1. המפרקים האוסטרליים והחברות שבפירוק (להלן ביחד: "המשיבים") טוענים כי הבקשה לביטול צווי ההכרה היא בקשת סרק שהוגשה כצעד טקטי, במטרה לסכל את חקירת המבקשים ששימשו כנושאי משרה בחברות שבפירוק, ולשם התחמקות מהתייצבות לחקירה וממסירת מידע הנוגע לחברות שבפירוק.
2. טענתם המרכזית של המשיבים, אותה כבר טענו במסגרת בקשת ההכרה, היא כי התנאים הקבועים בחוק לשם הכרה בהליך זר עיקרי מתקיימים בענייננו: ראשית, מדובר בהליך זר עיקרי לפי הגדרתו בסעיפים 293 ו-301(א)(1) לחוק; שנית, המפרקים עונים להגדרת בעל תפקיד זר כמשמעו בסעיפים 293 ו-301(א)(2) לחוק. לטענת המשיבים, הליכי ההכרה שננקטו על ידי החברות שבפירוק באמצעות המפרקים האוסטרליים אינם הליכי גבייה של חובות מס אלא חלק מהליכי חדלות פירעון, בדרך של הכרה ישראלית בהליכי הפירוק המתנהלים באוסטרליה. כך, ה-ATO אינה צד לבקשת ההכרה או לתהליכי ההכרה ואין מדובר בניסיון, ישיר או עקיף, לאכוף חוקי מס של אוסטרליה בישראל על ידי ה-ATO. מדובר בהליך חדלות פירעון זר שנקלט בישראל באמצעות הוראות חוק ספציפיות הנוגעות להסדרת הליכי חדלות פירעון בעלי היבטים בין-לאומיים.
3. לצד טענה זו, טוענים המשיבים כי צווי ההכרה שביטולם מבוקש הם פסקי דין חלוטים שהמועד לערער עליהם חלף זה מכבר. בקשת הביטול הוגשו ארבעה חודשים לאחר שניתנו פסקי הדין ובכך הוחמצה ההזדמנות של המבקשים לערער עליהם.
4. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות המצדיקים עיון מחדש בפסקי הדין מכוח סעיף 279(ד) לחוק. לדידם, הפרוטוקול האוסטרלי וחוו"ד פסברג אינם מצביעים על עובדה חדשה או שינוי נסיבות.
5. מוסיפים המשיבים וטוענים כי למבקשים אין כלל מעמד לבקש את ביטול צווי ההכרה. מלכתחילה הם לא צורפו כצד לבקשות ההכרה ועמדתם לא נדרשה, כך שהם חסרי מעמד בסוגיית צווי ההכרה.
6. לבסוף, לגבי טענת המבקשים בדבר אי כשירותם של המפרקים האוסטרליים לשמש כקציני בית המשפט, גורסים המשיבים כי מדובר בהכפשות והשמצות משוללות יסוד.
7. עמדתו של הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי לא הוגשה עד לרגע זה, למרות שהמועד לעשות כן חלף.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. המקרה שלפנינו שוכן במחוזותיה של ארץ משפטית לא זרועה. למיטב הידיעה, זהו המקרה הראשון בישראל בו התבקשו צווי הכרה בהליך זר לפי חלק ט' לחוק, אשר נושא את הכותרת "הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים". חלק זה מבוסס במידה רבה על העבודה שנעשתה בוועדת ארגון האומות המאוחדות למשפט מסחרי בין–לאומי(UNCITRAL) אשר ישראל חברה בה, ובמסגרתה פותח חוק לדוגמה להסדרת הליכי חדלות פירעון בין–לאומיים (UNCITRAL Model Law on Cross-Border Insolvency) (להלן: "חוק המודל"). בדברי ההסבר להצעת החוק החדש, פורטו בפתחו של חלק ט' תכליתו ומטרותיו:

"ההסדר שמוצע לקבוע בחלק ט' לחוק המוצע נועד לאפשר התמודדות יעילה יותר עם הליכי חדלות פירעון שיש להם היבטים בין–לאומיים. החקיקה הישראלית כמעט שאינה מסדירה היבטים בין–לאומיים של דיני חדלות הפירעון, ובתי המשפט השלימו את החסר בפסיקה. הליכי חדלות פירעון בין–לאומיים הם הליכים שבהם לחייב חדל הפירעון יש נכסים בכמה מדינות, או שחלק מהנושים אינם אזרחי המדינה שבה מתנהל הליך חדלות הפירעון. [...] הצורך בהסדרת הליכי חדלות פירעון בין–לאומיים בחוק הלך וגדל עם השנים, ככל שהכלכלה הישראלית הפכה לחלק מהכלכלה העולמית. העדר הסדרה של הליכי חדלות פירעון בעלי היבטים בין–לאומיים עלול להביא לקושי בשיקום עסקים בין–לאומיים אשר נקלעים לקשיים כלכליים. זאת בשל העדר כלים המאפשרים חלוקה יעילה והוגנת של נכסי החייב בין הנושים, וכן בשל פגיעה ביכולת להשיא את ערכם של אותם נכסים. בנוסף , אי–הוודאות לגבי תוצאות הליכי חדלות פירעון בין–לאומיים מהווה תמריץ שלילי להשקעות בין–לאומיות. בעיה נוספת שהולכת ונעשית נפוצה בהקשר זה היא הסתרת נכסים בידי חייבים או העברתם למדינות זרות במטרה להונות נושים. העולם המודרני מקל על ביצוע פעולות כאלה, ומגדיל את הפיתוי לבצען. מנגנון שיתוף הפעולה הבין–לאומי שמוצע לקבוע בחלק זה, נועד להתמודד גם עם תופעה זו. חלק זה מטרתו לקבוע מנגנון יעיל לטיפול בהליכי חדלות פירעון בין–לאומיים, וכן לקדם את המטרות האלה: שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות במדינת ישראל לבין הרשויות המוסמכות במדינות זרות המנהלות הליכי חדלות פירעון בין–לאומיים; שיפור הוודאות המשפטית בנוגע לתחומי מסחר והשקעות; הגנה על האינטרסים של כלל הנושים ובעלי העניין בהליך ובכללם החייב; הגנה על נכסי החייב והשאת ערכם; וכן סיוע בשיקום עסקים השרויים במצוקה כלכלית, ובדרך זו - הגנה על השקעות ושימור תעסוקה" (דברי הסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה התשע"ו 1027, בעמ' 744 (להלן: "דברי ההסבר"). ההדגשות אינן במקור, ח.ב.).

1. הנה כי כן, המטרות העיקריות העומדות בבסיס הסדר ספציפי זה הן הגדלת היעילות בהתמודדות עם הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים ועידוד שיתוף פעולה של הרשויות המוסמכות בישראל עם מקבילותיהן במדינות העולם השונות. מטרות אלה צריכות לעמוד לנגד עינינו בבואנו לדון בתיקי חדלות פירעון בעל היבטים בין-לאומיים בכלל, ובמקרה שלפנינו בפרט. ואכן, כדי לקדם תכליות אלה, קובע ס' 308(א) לחוק כי הרשות המוסמכת בישראל, קרי, בית המשפט או הממונה, תפעל בשיתוף פעולה מירבי עם רשות מוסמכת זרה ועם בעל תפקיד זר.
2. כחלק מגישתו הכללית לעודד יעילות ושיתוף פעולה עם רשויות זרות, יצר המחוקק את ההסדר של "בקשות הכרה בהליך זר", הקבוע בפרק ג' של חלק ט' לחוק. לצד הוראות כדוגמת סוגי מסמכים שיש לצרף לבקשה (סעיף 300 לחוק), הוראות בדבר הסעדים שבית המשפט רשאי להעניק במסגרת בקשת ההכרה (סעיפים 304-302 לחוק) וכן הוראה בדבר מניעת פגיעה בצדדים שלישיים (ס' 305 לחוק), קובע סעיף 301 לחוק את התנאים הדרושים לשם הכרה בהליך זר:

"(א) הוגשה לבית המשפט בקשת הכרה בהליך זר, יכיר בית המשפט בהליך זר כהליך זר עיקרי או כהליך זר משני, אם שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

(1) ההליך הוא הליך זר עיקרי או הליך זר משני;

(2) מגיש בקשת ההכרה הוא בעל תפקיד זר.

(ב) לשם החלטתו, רשאי בית המשפט להסתמך על המסמכים שהוגשו לו לפי סעיף 300(ב).

(ג) בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה ההכרה בהקדם."

1. מלשונו של החוק ברור כי ישנם שני תנאים מצטברים לצורך הכרה בהליך זר. הראשון, שההליך עונה להגדרת "הליך זר עיקרי" או להגדרת "הליך זר משני". השני, שמי שהגיש את הבקשה עונה להגדרת "בעל תפקיד זר". מונחים אלה מוגדרים בסעיף 293, לחוק, באופן הבא:

"הליך זר" – הליך שיפוטי או מינהלי המתנהל במדינה זרה, לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ושבמסגרתו מוסדרים, לרבות באופן זמני, יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, ונכסיו וענייניו של החייב נתונים לאחריותה או לפיקוחה של רשות מוסמכת זרה, למטרת שיקומו הכלכלי של החייב או פירוקו;

"הליך זר עיקרי" – הליך זר המתנהל במדינה זרה שבה נמצא מרכז ענייניו של החייב; לעניין זה, יראו את מקום הרישום של חייב שהוא תאגיד או את מקום מגוריו של חייב שהוא יחיד כמקום שבו נמצא מרכז ענייניו, אלא אם כן הוכח אחרת;

"בעל תפקיד זר" – מי שהוסמך במסגרת הליך זר, לנהל את הליכי השיקום או הפירוק של החייב, לרבות מי שמונה כאמור באופן זמני, וכן מי שהוסמך במסגרת ההליך הזר להפעיל את הסמכויות הנתונות לבעל תפקיד זר לפי חלק זה;

"רשות מוסמכת זרה" – רשות שיפוטית או כל רשות אחרת המוסמכת לפקח על הליך זר או אחראית לניהולו.

תנאים אלו מתיישבים עם אחת החלופות שבסעיף 294, הקובע, בין השאר, כי הוראות חלק ט' יחולו כאשר "רשות מוסמכת זרה או בעל תפקיד זר מבקשים סיוע מהרשות המוסמכת בישראל או מנאמן, בקשר להליך זר."

1. בעניין הגדרת "הליך זר", ברי כי בענייננו עסקינן בהכרה בהליך שיפוטי המתנהל במדינה זרה (אוסטרליה), שבמסגרתו מוסדרים יחסיהן של החברות בפירוק עם הנושים שלהן, שנכסיהן וענייניהן נתונים לפיקוחה של רשות מוסמכת זרה (בית המשפט האוסטרלי) וזאת למטרת פירוקן של החברות. בנוסף, זהו "הליך זר עיקרי", שכן מקום רישומן של החברות שבפירוק הוא באוסטרליה, ולכן מדינה זו היא גם מרכז ענייניהן.
2. בעניין הגדרת "בעל תפקיד זר", המפרקים האוסטרליים הביאו ראיות מספיקות לכך שהם הוסמכו במסגרת הליך זר לנהל את הליכי הפירוק של החברות שבפירוק.
3. לאור האמור נדמה כי המחלוקת המשפטית-מהותית העומדת לנגד עינינו היא פרשנות התיבות "לפי דין שעניינו חדלות פירעון", המופיעות בהגדרת "הליך זר". המבקשים סוברים כי בחינה תכליתית של המקרה מורה כי המהות והמטרה של ההליך השיפוטי באוסטרליה הן גביית חוב מס המעוגן בדיני המיסוי, ולפיכך אין לראותו כהליך שעניינו חדלות פירעון. לעומת זאת, המשיבים טוענים כי בסופו של יום ההליך האוסטרלי הוא הליך של פירוק חברה, המנוהל לפי דיני חדלות הפירעון. אין זה משנה כלל אם אחד מנושי החברה, ואף יהא זה הנושה היחיד שלה, הוא רשות המיסים של המדינה הזרה.

במחלוקת זו, הדין עם המשיבים. נדבך מהותי בדיני חדלות הפירעון הוא שהנאמן, המפרק או המנהל המיוחד, נכנסים בנעלי האישיות המשפטית לכל דבר ועניין. עקרון זה מעוגן כיום, בכל הנוגע לתאגידים, בסעיף 43 לחוק:

"עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו, והוא ישתמש בהן במידה הדרושה לו לשם מילוי תפקידו".

עקרון יסוד זה משתקף גם בדברי ההסבר להצעת החוק תחת סעיף 25(א), שעניינו תוצאות הצו לפתיחת הליכים:

"סעיף קטן זה קובע את תוצאות הצו לפתיחת הליכים. תוצאות אלה הן אבני היסוד של המשטר המשפטי הייחודי החל על התאגיד עם מתן הצו לפתיחת הליכים בכל הנוגע ליחסיו עם הנושים. ... התוצאה הרביעית של הצו לפתיחת הליכים היא מינויו של נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון. החל ממתן הצו לפתיחת הליכים ניטלת השליטה בתאגיד מהאורגנים שלו ועוברת לנאמן הנכנס בנעלי האורגנים של התאגיד. תפקידיו של הנאמן הם להפעיל את התאגיד ולפעול לשיקומו או לפירוקו של התאגיד" (דברי ההסבר, בעמ' 625. ההדגשה הוספה, ח.ב.).

1. הנה כי כן, הליכי חדלות פירעון מציבים את בעל התפקיד בנעלי החברה המצוייה בחדלות פירעון. במובן זה, בעל התפקיד הוא אישיות משפטית הפועלת במקום החברה, ומהווה מעין מסך משפטי נוסף אשר מולו מתנהלות תביעות נושי החברה. לאחר הצו לפתיחת הליכים (או בעבר, צו הפירוק), בעל התפקיד הוא האישיות המשפטית הפועלת בשמה ומטעמה של החברה, הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הנושים והן כלפי צדדים שלישיים. בתור שכזה, הוא איננו מקבל הוראות או הנחיות מהנושים, אף אם אלה היו מי שביקשו את מינויו מלכתחילה. כך, פעמים רבות הודגש כי כונסי נכסים אומנם ממונים לבקשת נושה מובטח, אך מרגע המינוי נאסר עליהם לפעול לפי הוראותיו אלא אך ורק לפי הנחיותיו של בית המשפט בלבד. נפסק כי "כונסים המתמנים על-ידי בית-המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. גם כונס שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית-המשפט, ובידי בית-המשפט ההחלטה הסופית מה ייעשה בו." (ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון בע"מ, פ"ד כז(2) 393, 398 (1973). וכפי שציינתי בעבר, "כונס נכסים, גם כאשר הוא מונה לבקשת נושה מובטח, פועל מרגע המינוי כקצין בית המשפטOfficer of the Court) ) והוא חדל מלשמש סוכן של הנושה המובטח שמטעמו פעל עד למינוי" (פר"ק (מחוזי ת"א) 3236-06-19 רן פלדות ומתכות בע"מ נ' כונסי הנכסים של חברת חבמל בע"מ, פס' 10 (פורסם בנבו, 16.7.2019); ראו גם ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' וולף (פורסם בנבו, 20.1.1993)). בשל מעמדו של בעל התפקיד כקצין בית המשפט, שומה עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, וזאת בנוסף לחובות האמון והזהירות החלות עליו כלפי הנושים (ע"א 8410/06 אהובה נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ, פס' ט"ז לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 28.12.2008). על כן, אין רבותא בכך שהמפרקים האוסטרליים מונו לתפקידם לפי בקשתה של רשות המסים האוסטרלית ואין בכך כדי להכשיל את בקשת ההכרה.
2. המציאות המשפטית של התמקדות בבעל התפקיד, ולא בשולחיו, מקבלת משנה תוקף בהסדר הקבוע בחלק ט' לחוק. כאמור בסעיף 301 לחוק, יכיר בית המשפט בהליך זר אם שוכנע שההליך הזר הוא הליך שיפוטי (או מינהלי) המתנהל במדינה זרה לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ואם שוכנע כי מגיש בקשת ההכרה הוא מי שהוסמך במסגרת הליך זר לנהל את הליכי השיקום או הפירוק של החייב. לא לחינם קבע המחוקק שתי דרישות אלה, שהן בעיקרן דרישות טכניות, ולא יסף. נוכח מטרות העל של הסדר ההכרה בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, ולשם הגנה על היעילות ועל שיתוף הפעולה עם רשויות חדלות הפירעון הזרות, יש לכבד את האופי הטכני של הדרישות הללו ואין לכרסם בהן. אל לה לרשות המוסמכת הישראלית להיכנס לנעליה של הרשות המוסמכת הזרה ולהרהר או לערער אחר קביעותיה. על הרשות בישראל לדבוק בתנאי החוק ולבחון האם מתקיים הליך חדלות פירעון זר, לפי ההגדרה הקבועה בחוק, והאם מי שהגיש את בקשת ההכרה הוא אכן בעל תפקיד זר. במסגרת בחינה זו, אין לערוך מעין "הרמת מסך" המתבוננת מבעד להליך חדלות פירעון זר כדי לנסות ולהתחקות אחר זהותם ומיהותם של הנושים שייזמו אותו. בחינה שכזו תפגע הן בתכלית היעילות העומדת בבסיס הסדר ההכרה בהליכים זרים, והן בתכלית של שיתוף הפעולה המלא עם רשויות חדלות הפירעון הזרות.
3. לא למותר לציין כי דברי ההסבר להצעת החוק מתייחסים בעקיפין לחוב לרשויות מס זרות כחלק מדיני חלק ט' - הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים.

כך, סעיף 298 לחוק, שעניינו "מעמדם של נושים זרים בהליכי חדלות פירעון", קובע:

"(א) מעמדם של נושים זרים וזכויותיהם לעניין פתיחה בהליכי חדלות פירעון והשתתפות בהם, זהים למעמדם ולזכויותיהם של נושים מישראל.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי להשפיע על דירוג הנושה הזר בסדר הפירעון, ובלבד שחוב של נושה זר לא ידורג בדירוג נמוך מדירוג של חובות כלליים, אלא אם כן היה מדורג בדירוג זה אילו היה נושה מישראל.

ואילו בדברי ההסבר לסעיף זה נכתב:

"סעיף קטן (ב) המוצע מבהיר כי עקרון אי–ההפליה שבסעיף קטן (א) אינו מחייב שוויון מלא בדירוג הנושה הזר בסדר הפירעון. כך, אין מניעה כי יהיה לחוב לרשות מס ישראלית דין קדימה ולחוב לרשות מס זרה לא יהיה דין קדימה" (דברי ההסבר, בעמ' 747. ההדגשה הוספה, ח.ב.).

מהדברים עולה באופן ברור ומפורש כי יוזם החוק ראה לנגד עיניו מצב בו במסגרת ההכרה בהליכי חדלות הפירעון הבין-לאומיים, רשות מס זרה תימנה על הנושים, ותהא זכאית להפרע ממסת נכסי התאגיד, ממש כמו שאר הנושים, שהרי עצם הקביעה כי לחוב כלפי רשות מס זרה לא יהיה דין קדימה, מעידה שחוב כזה הוא חוב בר תביעה בישראל, כמו כל חוב אחר, גם אם איננו נהנה מדין קדימה.

1. כפי שצויין קודם, חלק ט' לחוק מבוסס על חוק המודל מבית היוצר של ועדת האו"ם למשפט מסחרי בין-לאומי (UNCITRAL - United Nations Commission on International Trade Law). סעיף 298 לחוק מבוסס באופן ספציפי על סעיף 13 לחוק המודל. לעומת חוק המודל עצמו שאינו מתייחס במישרין לרשות מס כנושה במסגרת הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, הרי שבמדריך לחוק המודל, מסמך רשמי מטעם ה-UNCITRAL, ניתן למצוא התייחסות שכזו:

"Foreign tax claims are currently excluded by many States and it is generally recognized that such exclusion does not violate the objective of equal treatment of foreign and domestic creditors. Despite this general view, however, there are no compelling reasons why such claims cannot be admitted if a State wishes to do so. Where foreign tax claims are admitted, they can be treated in the same manner as domestic tax claims or as ordinary unsecured claims. Article 13, paragraph 2, of the UNCITRAL Model Law on CrossBorder Insolvency recognizes these different approaches and provides that the principle of equal treatment of foreign and domestic creditors is not affected by the exclusion of foreign tax and social security claims or by their ranking on the same level as general claims without priority or lower, if equivalent local claims have that lower ranking." (UNCITRAL Legislative Guide on Insolvency Law, pp. 251 (New York, 2005)).

(ההדגשה הוספה- ח.ב.)

משמע, המדריך לחוק המודל מכיר בכך שחרף ההשקפה המסורתית של המשפט הבין-לאומי הפרטי לפיה רשויות שיפוט של מדינה אחת לא ייאכפו חובות מס למדינה אחרת, הרי שבהליכי חדלות פירעון יהיו מצבים בהם חובות כאלה ייאכפו, בכפוף לחקיקה המדינתית הספציפית. אכן, מדריך ה-UNCITRAL אינו מקור נורמטיבי במשפט הישראלי, אך יש בו כדי ללמד על הלך המחשבה בקרב מנסחי חוק המודל. בהתבססו על חוק המודל במסגרת חלק ט' לחוק החדש מבלי להחריג חבויות מס כלפי רשות מס זרה, גילה המחוקק הישראלי את דעתו כי אין מניעה שרשות מס זרה תימנה על נושיו של תאגיד שלגביו ניתן צו הכרה לפי חלק ט' לחוק, כאמור במדריך.

1. סקרנו לעיל מעגל היקפי של חיקוקים ודברי הסבר והדרכה בקשר לנושא העומד בלב ענייננו. כל המקורות הללו אינם מקורות בעלי מעמד נורמטיבי מחייב בשיטת המשפט הישראלית. יחד עם זאת, דברי ההסבר המלווים להצעת חוק ומסמכי עזר שעמדו לנגד עיני המחוקק, אשר זכו לכינוי "ההסטוריה החקיקתית", יכולים לשמש ככלי-עזר פרשני לגיטימי, הגם שיש מחלוקת פוסקים בשאלת המשקל שיש לייחס להסטוריה החקיקתית (דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל (פורסם בנבו, 12.9.2017). כך או אחרת, ברי כי לדברי ההסבר לחוק יש משקל והשפעה על פרשנות החוק, בין אם ככלי עזר בלבד כדעת המצמצמים, ובין אם משקל נכבד כדעת המרחיבים. מבט אל דברי ההסבר והסתייעות בהם חשובים במיוחד בענייננו, משום שלמיטב הידיעה, המקרה דנן מצוי בקרקע משפטית שטרם נחרש בה תלם.
2. כידוע, כאשר באים לפרש דבר חוק, יש לנקוט בפרשנות תכליתית. תחילה יש לבחון את לשון החוק, משום שאין להעניק לדין פרשנות שלשונו אינה סובלת (ראו: דנ"א 5783/14 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פס' 52 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן וההפניות שם (פורסם בנבו, 12.9.2017)). לאחר מכן, על בית המשפט לאתר את התכלית שאותה הוראת החוק נועדה להגשים. לענין זה רווחת האבחנה בין תכלית סובייקטיבית, קרי, כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה מההיסטוריה החקיקתית של סעיף החוק, ובין תכלית אובייקטיבית, קרי, תכלית נורמטיבית שמשקפת את עקרונות היסוד של שיטת המשפט, שחזקה כי דבר החקיקה נועד לקיימם (ראו: רע"פ 1553/15 עיסא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון", פס' 14 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן (פורסם בנבו, 31.10.2017)). התכלית הרצויה מאזנת כראוי בין שתי התכליות הללו.

בחינה של שתי תכליות החקיקה, הן הסובייטיבית והן האובייקטיבית, מורה שאין לבטל את צווי ההכרה. לפי התכלית הסובייקטיבית של החוק, המשתקפת בענייננו בדברי ההסבר להצעת החוק, נראה שיש להשאיר את צווי ההכרה על כנם נוכח השאת היעילות והרחבת שיתוף הפעולה עם רשויות חדלות פירעון זרות, וזאת בהתחשב בגישה שנוקט חוק המודל והמדריך שנכתב אודותיו. מבחינת התכלית האובייקטיבית, בה ניתן הדגש על עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, נראה כי מתן צו ההכרה תואם עקרונות כלליים של הגנה על נושים, יעילות הליכי חדלות הפירעון, כיבוד נורמות מקובלות של המשפט המסחרי הבין-לאומי ואי הפיכת ישראל למדינת מקלט של חייבים. נחזור ונזכיר בהקשר זה את ס' 308(א) לחוק הקובע כי הרשות המוסמכת בישראל, קרי, בית המשפט או הממונה, תפעל בשיתוף פעולה מירבי עם רשות מוסמכת זרה ועם בעל תפקיד זר.

משמע, צווי ההכרה שניתנו במקרה דנן משרתים את תכליתו של החוק, הן על פי המבחן הסובייקטיבי והן על פי המבחן האובייקטיבי, ואין עילה לבטלם.

1. זאת ועוד, הכלל המסורתי של המשפט הבין-לאומי הפרטי בדבר אי אכיפת חובות מס של מדינות זרות, חל כאשר רשות המס הזרה, בכובעה זה, מבקשת לנקוט הליך גביה במדינת הפורום. הדבר קיבל ביטוי מפורש במשפט החותם את חוו"ד פסברג:

"It is unlikely that a foreign tax authority would be permitted to pursue any action in Israel in its capacity as a revenue authority."

(חוו"ד פסברג, פס' 31. ההדגשה הוספה, ח.ב.).

אכן, אכיפת תביעה של רשות מס זרה לא תותר בכובעה כרשות מס. ברם, אם גביית המס מתבצעת לא במישרין, אלא באמצעות מפרקים שהוסמכו במסגרת הליך זר שעניינו חדלות פירעון, אזיי בית המשפט הישראלי לא יציץ מעבר לפרגוד, קרי לא יתחקה אחר זהותם של הנושים שיזמו את מינויו של בעל התפקיד הזר ולא יראה בבעל התפקיד הזר כשלוח מטעמם. בסופו של דבר, שמירה על מעמדו העצמאי של בעל התפקיד הזר, יחד עם פרשנות תכליתית של החוק, מביאים לכלל מסקנה כי אין מדובר בתביעת מס אסורה, וכי אין לבטל את צווי ההכרה.

1. המבקשים מפנים לסעיף 316 לחוק, אשר קובע כי:

"על אף האמור בחלק זה, הרשות המוסמכת בישראל רשאית להימנע מהפעלת סמכות לפי חלק זה, ובכלל זה הכרה בהליך זר לפי סעיף 301 ומתן סעד לפי סעיפים 302 עד 304, אם יש בהפעלת הסמכות כדי לפגוע בתקנת הציבור ... "

לדידם של המבקשים, יש להשתמש בחריג תקנת הציבור לשם החדרת הכלל של המשפט הבין-לאומי הפרטי לפיו אין אוכפים במדינת הפרום דין פיסקאלי זר, גם במקרה בו חוב המס הוא חלק מקופת הנשייה שמנהל בעל התפקיד (ראו: סיליה וסרשטיין-פסברג פסקים זרים במשפט הישראלי – הדין והגיונו 13-12 (1996)).

המונח תקנת הציבור הוא מונח שסתום, שעמימות רבה שורה על מהותו והיקפו. בית המשפט העליון כבר "נתן סימנים" במונח זה:

'"תקנת הציבור' מגלמת את ערכי המוסר וההגינות בחיי החברה. משמעה הוא: "הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר ולפתח. תקנת הציבור הינה המכשיר המשפטי, אשר באמצעותו החברה מבטאת את ׳האני מאמין׳ שלה. באמצעותו היא יוצרת מסגרות נורמאטיביות חדשות ומונעת חדירה של הסדרים נורמאטיביים בלתי ראויים למסגרות הקיימות״ (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (2003)" (ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., פס' 25 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר (פורסם בנבו, 12.10.2015). ראו והשוו: בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 779-778 (1993)).

האם יש להשתמש בחריג "תקנת הציבור" המצוי בסעיף 316 לחוק לשם החלת הכלל בדבר אי אכיפת דין פיסקאלי במסגרת צווי ההכרה בהליכי חדלות פירעון זרים? לאור דברינו הקודמים, לרבות בדבר מעמדו העצמאי והמיוחד של בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון, התשובה לכך היא שלילית. מסקנה זו מתעצמת נוכח המטרות של הגברת היעילות ושיתוף הפעולה הבין-לאומי העומדות ביסוד הסדר ההכרה בהליכי חדלות פירעון זרים, ולאור המטרות הכלליות של דיני חדלות הפירעון ובראשן הגנה על נושים, מקומיים וזרים גם יחד. יפים לעניין זה דבריה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות:

"הערכים והעקרונות המרכיבים את תקנת הציבור אף כי יש להם מימד אוניברסאלי אינם זהים בהכרח בכל "ציבור" וחברה ואף בחברה נתונה הם אינם קופאים על שמריהם ונתונים לשינויים בהתאם לתמורות המתחוללות לאורך השנים בתפיסותיה ובערכיה. המושג תקנת הציבור הוא, אפוא "מושג דינאמי, בעל תכנים משתנים, המשקף את רעיונות היסוד שעליהם מושתת המשטר המשפטי" (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי (לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי) 511 (2005)). כמו כן יש לזכור, ועמד על כך הנשיא ברק בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209, 222 (2004), כי בבואנו לקבוע את היקפה של תקנת הציבור "נדרשת עריכתו של איזון פנימי בין ערכים ואינטרסים מתנגשים'" (בג"ץ 2911/05 אלחנתי נ' שר האוצר, פ''ד סב(4) 406, פס' 35 (2008)).

הנה כי כן, הדינמיות של המונח "תקנת הציבור" מורה להתחשב גם בנסיבות החוק הספציפי, מטרותיו, יעדיו ותכליותיו המוצהרות. כל אלה מלמדים כי לא תיגרם כל פגיעה בתקנת הציבור, אם בית המשפט הישראלי יכיר בהליך חדלות פירעון זר, גם כאשר היוזם היא רשות מס זרה.

1. המבקשים טוענים שהתנהלותם של המפרקים האוסטרליים לוקה בהסתרה של עובדות רלוונטיות מבית המשפט, באי אמירת אמת במסגרת ההליכים המשפטיים, בחוסר תום לב, בשימוש לרעה בהליכי משפט ובפגיעה בכללי הצדק הטבעי. אכן, המפרקים האוסטרליים היו מושא לביקורת נקודתית מצד בית משפט זה בעניין מסויים (ראה החלטה מיום 17.11.2019) ומצד בית המשפט באוסטרליה גם יחד. ברם, יש לזכור כי המפרקים לא מונו לתפקידם על ידי בית משפט זה אלא על ידי בית המשפט באוסטרליה. משכך, אף אם הייתי סבור שיש ממש בטענות המאוד חמורות המועלות נגדם (ואני רחוק עד מאוד מלסבור כך), הרי שלבית משפט זה אין סמכות להעביר את המפרקים האוסטרליים מתפקידם. את סמכותם וכוחם כ"קציני בית המשפט" קיבלו המפרקים מבית המשפט האוסטרלי, ולכן את הטענות מרחיקות הלכת לפיהן הם אינם ראויים לתפקידם, יש להפנות, אם בכלל, לערכאה האוסטרלית, בבחינת "הפה שהתיר הוא הפה שיאסור". אם המבקשים עדיין מלאים טרוניות כלפי המפרקים, יתכבדו נא ויגישו את קובלנותיהם בפני בית המשפט באוסטרליה. בסופו של יום, תפקידו של בית משפט זה בנידון דידן הוא להכיר (או לא להכיר, מקום שאין עילה להכרה כזו) בצווים מטעם רשות מוסמכת זרה, ולא לבחון האם במדינת המוצא שבה מונו לתפקידם, הם ממלאים את תפקידם כהלכה אם לאו. רק במקרים חריגים וקיצוניים, למשל, כאשר תפקודו של בעל התפקיד לוקה במרמה מובהקת או פוגע בתקנת הציבור, יביא הדבר למניעת ההכרה בהליך זר (סעיף 316 לחוק). פשיטא שלא זה המקרה שבפנינו.
2. נוכח הכרעתי זו לגופו של ענין, אין צורך לדון בטענות הפרוצדוראליות המקדמיות שהעלו המשיבים בדבר חלוף תקופת הערעור על צווי ההכרה ואי הצבעה על שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות המצדיקים עיון מחדש בפסקי ההכרה מכוח סעיף 279(ד) לחוק. כך גם אין צורך לדון בטענה לפיה אין למבקשים כל מעמד על פי החוק להגיש בקשה מעין זו לבית המשפט, גם לא לפי ס' 305(ג) לחוק.
3. סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. צווי ההכרה בהליך זר עיקרי לחברות שבפירוק יוותרו על כנם.
4. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 20,000 ₪.
5. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.