<#2#>

1. לפניי בקשה של המפרקים ג'ון שיהאן ואיאן לוק (להלן: "המפרקים") להסמיך את באי כוחם לבצע חיפוש בארבע תיבות דואר אלקטרוני מסויימות של המשיב 1 (להלן בהתאמה: "תיבות הדואר" ו"המשיב") על פי רשימה של מילות חיפוש.
2. המפרקים מכהנים כמפרקים משותפים של 12 חברות אוסטרליות המצויות בהליכי פירוק בבתי המשפט באוסטרליה, ואשר בעניינם ניתנו צווי הכרה בבית משפט זה.
3. המפרקים טוענים כי מחקירתו של המשיב בפניהם נודע להם כי המשיב עשה שימוש בתיבות הדואר בקשר לעניינן של ארבע מבין החברות שבפירוק, וכי גם לאחר שמחק מתיבות הדואר את הקבצים הנוגעים לחברות שבפירוק, הוא המשיך לקבל מהבנקים הודעות דואר אלקטרוני בקשר לחברות אלה. לטענת המפרקים, תיבות הדואר מכילות בסבירות גבוהה מידע ומסמכים הנוגעים להתנהלות העסקית של החברות שבפירוק וכן לזכויותיהן ונכסיהן. המפרקים טוענים כי בקשתם נסמכת על הסמכות הכללית לחקור ולאסוף מידע הנוגע לחברות שבפירוק וכי מדובר בסמכות רחבה מהרגיל הגוברת על זכותו של המשיב לפרטיות. לדידם, עיון בתיבות הדואר מהווה אחד הכלים העומדים לרשותו של בעל התפקיד במלאכת איסוף המידע הנוגע לחברה חדלת פירעון. המפרקים טוענים כי כבר נפסק בעבר שניתן להתיר עיון בתכתובות ספציפיות לפי מילות חיפוש מוגדרות מראש (להבדיל מחדירה גורפת לתיבות דואר). לבקשתם צירפו המפרקים רשימה הכוללת 240 מילות חיפוש.
4. בתשובתו לבקשה טוען המשיב כי הדין איננו מאפשר למפרקים לבצע חיפוש בתיבות דואר פרטיות, והסעד המבוקש על ידם הוא פולשני וקיצוני ואין לו עיגון בדין. לדבריו, תיבה אחת משמשת אותו לענייניו האישיים והאינטימיים ([email protected]); תיבה שניה לא שימשה אותו בענין החברות שבפירוק ([email protected]); תיבה שלישית שימשה אותו בקשר לחברה שיש לה מפרק אחר ([email protected]) ובנוגע לתיבה הרביעית ([email protected]), הרי שלא זכור לו תוכנה. המשיב טוען כי היתה לו מעורבות מצומצמת מאוד בניהול השוטף של שתיים בלבד מבין החברות שבפירוק (Migerd Nominees ו- Ligon 159). באשר לשתי החברות הנוספות שבפירוק (B.C.I. Finances ו- E.G.L. Development), הרי שתביעה שניהלו נגדו המפרקים באוסטרליה בקשר לחברות אלה נדחתה לפני מספר שנים. כמו כן, המשיב מסר לעורכי דינו באוסטרליה את החומר הנוגע לשתי החברות שבניהולן היה מעורב, והללו מסרו את החומר למפרקים. בנוסף, המפרקים אספו חומרים לגבי החברות שבפירוק ממקורות נוספים, לרבות מבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), איתו הגיעו לאחרונה לידי הסדר פשרה שכולל גם מסירת מסמכים. לטענת המשיב, סעיפים 47, 49 ו- 281 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון" או "החוק"), אינם כוללים הסמכה לחדור לתיבות דואר פרטיות. כמו כן, המפרקים מנסים לעקוף את התנאים לקבלת צו מסוג "אנטון פילר", שכן הם לא הוכיחו חשש ממשי להעלמת ראיות, לא הוכיחו כי אי מתן הצו יגרום להכבדה ממשית וגם לא הוכיחו כי מיצו אמצעים פוגעניים פחות לקבלת המידע. עוד חושש המשיב שמידע שיופק מתיבות הדואר ימצא דרכו לכלי התקשורת, נוכח פרסום שכבר התרחש לאחרונה בעיתון גלובס בנוגע לחברות שבפירוק ובקשר למעורבות בני משפחתו של המשיב בקריסתן.
5. המשיבות הנוספות כלפיהן מכוונת הבקשה, קרי, חברת גוגל ישראל בע"מ (להלן: "גוגל ישראל") וחברת Google LLC. המאוגדת בארה"ב (להלן: "גוגל ארה"ב"), טוענות כי אין בסיס למתן הצו נגדן. לגוגל ישראל אין כל נגיעה למידע המבוקש, ואילו גוגל ארה"ב אינה רשאית לפי הדין האמריקאי למסור את המידע המבוקש, מה גם שלמפרקים אין כלל סמכות לפעול בארה"ב אלא רק באוסטרליה ובישראל.
6. הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: "הממונה") סבור כי יש לצמצם עד מאוד את מילות החיפוש, אך בכפוף לכך, יש מקום להתיר את החיפוש בתיבות הדואר.
7. בהחלטתי מיום 26.1.2021 ציינתי כי רשימת מילות החיפוש שהציגו המפרקים היא גורפת יתר על המידה, ועלולה להעלות ברשתה שלא לצורך את כלל התכתובות בתיבות הדואר, כגון מילת החיפוש "בינטר" שאינה אלא שם המשפחה של המשיב; כגון מילות חיפוש שהן שמות בני משפחתו של המשיב, מה שצפוי להעלות ברשת החיפוש שלל תכתובות פרטיות שאין להן כל קשר לענייני החברות שבפירוק; וכגון מילות חיפוש שהן שמו של בא כח המשיב, מה שצפוי להעלות בחכתם של המפרקים תכתובות שחל עליהן באופן מובהק חסיון עו"ד- לקוח. נוכח זאת הצעתי לצדדים לבוא בדברים כדי להגיע להסכמות בדבר רשימה מצומצמת יותר של מילות חיפוש. בעקבות כך צמצמו המפרקים את רשימת מילות החיפוש, וכעת היא עומדת על 153 מילים. יחד עם זאת, המשיב לא הסכים לעריכת חיפוש באמצעות מילות חיפוש כה רבות והציע כי החיפוש יוגבל לשתי מילות חיפוש בלבד, הן שמות החברות שבפירוק שנוהלו על ידו. הצעה זו לא היתה מקובלת על המפרקים.
8. במהלך הדיון שנערך בבקשה הוצע לצדדים מנגנון לפיו החיפוש יוגבל להודעות הכוללות את שמן של 12 החברות שבפירוק, אשר המפרקים מנהלים את ענייניהן, וכי כל מידע שלגביו מתעוררת שאלה של חסיון עו"ד- לקוח, יובא בנפרד להכרעתי. המשיב נתן הסכמתו למנגנון כאמור, אלא שהמפרקים עמדו על חיפוש רחב הרבה יותר, נוכח החשש שלא בכל תכתובת הנוגעת לחברות שבפירוק, אכן נזכר שמן של החברות. משכך, יש צורך להכריע בבקשה לגופה.
9. נקודת המוצא לדיון היא הנחיתות האינפורמטיבית בה מצויים בעלי תפקיד בחברה חדלת פירעון בבואם למלא את התפקיד המוטל עליהם:

"לעתים קרובות, המפרק הוא אדם שלא היה קשור לחברה ועד למינויו לתפקיד לא הכיר את החברה או את הגורמים שפעלו בה. לפיכך הוא עשוי להימצא במצב של נחיתות אינפורמטיבית. במקרים לא מעטים אין המפרק זוכה לשיתוף פעולה מצד האורגנים לשעבר של החברה או בעלי מניותיה. זאת, במיוחד כאשר מתעוררים חשדות לניהול לא תקין של החברה או להפרת חובות שונות על ידי גורמים אלו." (רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, פס' 10 (פורסם בנבו, 2.9.2009)).

1. במקרה דנן, בקשתם של המפרקים נועדה על מנת להתחקות אחר פעילותן של החברות שבפירוק, נכסיהן וזכויותיהן. המחוקק ראה טעם רב במתן סמכויות לבעלי תפקיד לשם חקירה ואיסוף מסמכים ומידע. בעבר הדבר בא לידי ביטוי במסגרת סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בין השאר נפסק כי סעיף זה נועד לתת בידי המפרק, בהיותו צד זר שאינו בקיא בענייניה של החברה, כלים לבדוק את עסקי החברה, את האירועים שהביאו לקריסתה וכן קיומה של תשתית להגשת תביעה מצד החברה. הדבר נועד לאפשר למפרק להגשים את תכליתו של הליך הפירוק במהירות, ביעילות ובעלות כספית מינימלית (ע"א 1211/96 עו"ד יורם ל. כהן מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ, פ"ד נב(1) 481, 490 (1998) (להלן: "אדאקום"). תכליות אלה - הגשמת מטרתו של הליך הפירוק במהירות, ביעילות ובעלות כספית מינימלית –רלוונטיות גם בעידן של חוק חדלות פירעון (ראו החלטתי בתיק זה ממש: חדל"ת (מחוזי ת"א) 5936-10-19 Ian Lock נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב, (פורסם בנבו, 10.10.2020), בפסקה 29).
2. סמכותם של המפרקים להגיש את הבקשה הנוכחית מעוגנת בסעיפים 46, 47 ו-49 לחוק, שזוהי לשונם:

"46. (א) מי שהיה נושא משרה בתאגיד יסייע לנאמן וישתף עמו פעולה ככל הדרוש למילוי תפקידו של הנאמן.

47. (א) הנאמן רשאי לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שברשותו, שלדעת הנאמן יש לתאגיד זכות לקבלו, ואותו אדם יעבירם לנאמן במועד שציין בדרישתו.

[...]

49. לשם מילוי תפקידו רשאי הנאמן לדרוש כל מידע הנוגע לענייניו של התאגיד, שהתאגיד או נושא משרה בו היו רשאים לקבלו."

בסעיפים אלה ביטא המחוקק את התפיסה הבסיסית לפיה אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לבעל התפקיד לבצע את תפקידו כיאות הוא איסוף מידע ומסמכים (חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 43652-09-20 עו"ד אופיר נאור, בתוקף תפקידו כנאמן של אי די בי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו, 04.11.2020) (להלן: "השקעות דיסקונט")‏‏). בלעדיהם, אין הוא יכול להיכנס לעובי הקורה של ההתנהלות הכלכלית אשר קדמה להליכי הפירוק. לפיכך, יש לתת לבעל התפקיד סמכויות עיון נרחבות במיוחד, ואף יותר מאלו שזכאי להן בעל דין רגיל. עמד על כך בית המשפט בענין רע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited נ' Max Donnelly, (פורסם בנבו, 29.9.2013), בפסקה 24:

"אמנם גם בהליכי פירוק אפשר שזכותו של המפרק לקבלת מסמך פלוני תיסוג מפני זכויות ואינטרסים מוגנים אחרים, לרבות זכותו של צד שלישי לפרטיות ולסודיות בנקאית. לפיכך גם בהליכי פירוק, ככל שטוענים צדדים שלישיים לפגיעה בזכויותיהם עקב העברת המסמכים, יש לאפשר להם לשטוח טענותיהם לפני בית המשפט בטרם ההכרעה בסוגיה זו. עם זאת, שלא כמו בתובענה אזרחית "רגילה", כאשר מדובר בבקשה להעברת מסמכים שהחברה הינה צד להם המועלית על ידי המפרק במסגרת הליכי פירוק, נראה שנקודת האיזון משתנה ומטה את הכף בבירור לטובת התרת העברת המסמך למפרק. זאת, על מנת להגשים את התכלית שביסוד סמכויות הגילוי והחקירה הנרחבות הניתנות לבית המשפט בהליכי פירוק"

ראה גם דברי בית המשפט בע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל, (פורסם בנבו, 2.12.1993):

"מידע זה, אשר עובר לפירוק החברה היה מצוי בידי מנהליה ובעלי תפקידים אחרים בה, מן הראוי שיהא גם בידי המפרק, כדי שיוכל לנהל את החברה בצורה הטובה ביותר, ועל מנת שנזקם של בעלי התביעות כתוצאה מהפירוק יהא קטן ככל האפשר. רואים את המידע כמידע השייך לחברה, ועל כן, מן הראוי שיהא מצוי בידי נציג החברה, הוא המפרק. משום כך, הוענקו למפרק סמכויות רחבות מהרגיל לשם קבלת מידע זה" (בפסקה 6).

וכפי שציינתי לאחרונה בתיק זה ממש, ישנם מספר טעמים העומדים בבסיס התפיסה לפיה זכותו של בעל התפקיד לדרוש עיון במסמכים רחבה מזו של בעל דין רגיל:

"ראשית, בעל תפקיד הוא קצין בית המשפט הכפוף להנחיותיו. מתוקף מעמדו של בעל התפקיד כקצין בית המשפט, שומה עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, וזאת בנוסף לחובות האמון והזהירות החלות עליו כלפי הנושים ... מעמדם של בעלי תפקיד כקציני בית המשפט כרוך בחובות נרחבות, אך שוברן בצידן – זכויות עיון וחקירה נרחבות גם כן. שנית, אחד האינטרסים כבדי המשקל העומדים בבסיס דיני חדלות הפירעון הוא השאת ערך לנושים. בעל התפקיד הוא מי שמופקד על מימושו של אינטרס זה. לפיכך, ישנה חשיבות חברתית לסייע לבעל התפקיד למלא את תפקידו כהלכה. הצלחתו – הצלחת הנושים, וכישלונו – כישלונם. לכן ראוי לסייע בידו ככל הניתן בחשיפת נכסיה של החברה בפירוק, כמו גם חשיפת התנהלותה הכלכלית והסיבות לקריסתה. שלישית, בעל התפקיד בחברה חדלת פירעון מגיע כ"צד זר" אל החברה, ומכאן שהוא מצוי כמעט תמיד במצב של נחיתות אינפורמטיבית ביחס לחברה, מנהליה, בעלי מניותיה ונושיה ..." (פסקה 34 להחלטתי מיום 10.10.2020).

1. על כן, לו היה מדובר במקרה דנן בתיבות דואר אלקטרוני של החברות שבפירוק, דומה שאיש לא היה מעלה על דעתו לכפור בזכותם ואף בחובתם של המפרקים לקבל לרשותם את כל ההודעות שנאגרו בתיבות שכאלה, שהרי המידע האצור בתיבות הדואר האלקטרוני של החברה הוא אחד מנכסיה. ברם, במקרה דנן מדובר בתיבות דואר אלקטרוני פרטיות ולא בתיבות דואר של החברות שבפירוק. אין חולק כי תיבת דואר אלקטרוני עלולה לכלול אינספור פריטי מידע רגישים ביותר ובעלי אופי אישי ופרטי. יותר משהיא תיבת דואר במובן הקלאסי, מדובר למעשה בארכיון דיגיטלי. עמד על כך בית המשפט ברע"א 129/17 עו"ד אלון ריחני, נאמן על נכסי החייב נ' צבי סטריקובסקי (פורסם בנבו, 07.04.2017):‏‏

"תיבת הדוא"ל אינה משמשת אך ורק כבסיס שיגור וקליטה של דברי דואר, וחלק מרכזי מייעודה הוא ארכיון וירטואלי של מסמכים אלו. ... אדם עורך סדר ומיון בדברי הדואר השמורים בתיבת הדוא"ל שלו, על מנת שיוכל להשתמש בהם בשעת הצורך. ... תיבת הדוא"ל אינה ארכיון מסמכים בעלמא; היא מכילה מאגר עצום של מידע רגיש השייך לבעליה, סוד-שיחו עם מעגלים קרובים ורחוקים, סודות אישיים, עניינים מקצועיים, כל מה שהתכתב אדם עם זולתו במשך שנים רבות עשוי להימצא שם. לא אפריז אם אומר כי הפגיעה בפרטיות של חייב אשר הוּתר לכונס לעיין במכתבים שקיבל במשך שלושה חודשים, לפי סעיף 58, אינה מגיעה לאפס קצהו של היקף הפגיעה בפרטיותו של אדם שינתן צו המאפשר גישה מלאה לכתובת הדוא"ל שלו. בעניין זינגר ציינתי כי "בימינו-שלנו מכיל המרחב הוירטואלי הפרטי – תיבת הדוא"ל, חשבון הפייסבוק ודומיהם – מידע פרטי ורגיש מאין כמותו" (פסקה 42), וממילא קבעתי כי השימוש במידע זה ללא רשות מהווה פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. מכאן, שמנקודת מבטו של החייב עצמו מעוררת הבקשה קושי בהיות הצו פוגע באופן חריף בפרטיותו של החייב, זכות המעוגנת הן בחוק הגנת הפרטיות, הן כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו." (בפסקאות 17 ו- 24).

דברים אלה שנאמרו בקשר לפגיעה בפרטיותו של החייב עצמו, חלים בבחינת קל וחומר כאשר מדובר במי שרק ניהל חברה שנקלעה להליכי חדלות פירעון, ואיננו החייב עצמו.

1. מאידך, אין חולק כי החברות שבפירוק לא החזיקו בתיבות דואר משל עצמן ולכן המשיב עשה שימוש בתיבות הדואר הפרטיות שלו, ולפחות בחלקן, לצורך העברה וקבלה של הודעות הנוגעות לפחות לשתיים מבין החברות שבפירוק (והמפרקים טוענים כי מדובר בארבע החברות שבפירוק). מכאן שהמשיב, במו ידיו, הביא על עצמו את המצב הנוכחי, בו הודעות פרטיות שלו משמשות בערבוביה יחד עם הודעות הנוגעות לענייני החברות שבפירוק, גם אם לשיטתו מדובר בשתי חברות בלבד מבין 12 החברות שבפירוק. והרי לא תתכן מחלוקת של ממש על כך שהמפרקים זכאים לעיין בכל תכתובת של המשיב או עם המשיב, שנעשו בכובעו כמנהל החברות שבפירוק. הקושי המעשי הוא לאתר ולבודד את אותן הודעות שלמפרקים זכות לעיין בהן, מתוך כלל ההודעות הפרטיות שאינן מעניינם של המפרקים. ברם, אין כל סיבה שמצב דברים זה יפעל לחובתם של המפרקים דווקא, ולא לחובתו של המשיב. במילים אחרות, מי שייצר ערבוב כזה בין ענייניו הפרטיים לבין עניני החברות שבניהולו, הוא שגרם לתקלה הנוכחית, ועל כן שומה עליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך.

כמו כן, וכפי שכבר ציינתי בפרשת השקעות דיסקונט, כעניין שבמדיניות, יש למנוע מצב בו מנהלי תאגידים יבחרו לעשות שימוש בתיבות דואר פרטיות לשם ניהול עסקי התאגיד, בבחינת הקמתה של מעין "עיר מקלט" וירטואלית לימי סגריר, בכך שהודעות עסקיות השייכות לתאגיד יתערבבו להן עם הודעות פרטיות, כדי למנוע מבעל התפקיד גישה מלאה לתיבות הדואר של התאגיד שקרס.

1. לא נעלמה מעיני הלכת ע"ע (ארצי ) 90/08 טלי איסקוב ענבר - מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (פורסם בנבו, 08.02.2011)‏‏ (להלן: "איסקוב"), שהוזכרה בהסכמה גם ברע"א 3661/16 חברת רמט בע"מ נ' רמי שמיר - הנדסה אזרחית בע"מ (פורסם בנבו, 23.08.2016)‏‏ בנוגע לתיבות דואר "מעורבות", קרי תיבות אשר אומנם נמצאות בבעלות המעסיק, אך הן מותרות גם לשימושו האישי של העובד. לגבי תיבות דואר מסוג זה, נקבע בהלכת איסקוב כי המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה המעורבת, ואסור לו לבצע חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות אלה, למעט בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת, ורק לאחר שהמעביד נקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות המעידים על שימוש בלתי ראוי של העובד בטכנולוגיות שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה. בהתקיים התנאים המצטברים הללו על המעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירת המעסיק לתיבה האישית או המעורבת, ולתכתובת האישית המצויה בה. בנוסף לכך, ככל שמדובר בחדירה לתיבה המעורבת, נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד לכל פעולת חדירה של המעסיק לתוכן התכתובת האישית שלו, להבדיל מתכתובת מקצועית באותה תיבה (ראו גם: רע"א 2552/16 זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ, (פורסם בנבו, 10.05.2016), בפסקה 45).

ברם, עניינם של המפרקים כאן הוא אך ורק בהתכתבויות של המשיב או עם המשיב בכובעו כמנהל החברות שבפירוק, וזאת כדי להתחקות אחר עניינים של חברות אלה. אין למפרקים כל עניין במידע פרטי של המשיב. בהלכת איסקוב כבר הובהר שלעיון בתכתובת מקצועית אין צורך בהסכמה ספציפית; בנוסף, בעניין איסקוב נדון עניינו של מעסיק סולבנטי, בעוד בענייננו אנו מדובר בחברות חדלות פירעון, אשר המפרקים באים בנעליהן ועליהם לחקור ולדרוש אחר פעילותן העסקית. מדובר כאן בבקשה של בעלי תפקיד המשמשים קציני בית משפט ופועלים תחת פיקוחו והוראותיו, ולכן החשש מפני שימוש לרעה בסמכות לעיין בתיבות הדואר האלקטרוני קטן לאין שיעור (השקעות דיסקונט, בפסקה 41). כפי שצוין קודם, סמכויותיו של בעל התפקיד בעניין גילוי מידע ומסמכים רחבות יותר משל בעל דין רגיל. בעניין הזכות לפרטיות באופן ספציפי, נפסק לא אחת כי "[...] מהבחינה העקרונית דין הזכות לפרטיות לסגת מפני חובת מסירה לידי המפרק של מידע או של מסמכים הנוגעים לחברה בפירוק ... " (אדאקום, בעמ' 500).

בנוסף, מדובר בנטילת רשות מראש לחדור לתיבות הדואר האלקטרוני, לפי צו בית משפט ותחת פיקוחו, ולא בנסיון להכשיר בדיעבד חדירה שכבר נעשתה שלא כדין.

1. המשיב מפנה להחלטה שניתנה בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 24052-10-17 עו"ד נדב לב, נאמן בפשיטת רגלו של אלמוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, 08.06.2020) (להלן: "לב"), שם נפסק כי יש לנהוג בזהירות רבה בכל הנוגע למתן צו חיפוש בחומרי מחשב. בין השאר, נקבע שם כי:

"רק כאשר הראיות לכאורה שמוצגות בנוגע לחייב ולצדדים השלישיים הן ראיות כבדות משקל, המצביעות על חשש אמיתי ומבוסס כי החייב אכן מסתיר רכוש או מידע מבעל התפקיד או מבריח רכוש, ושהוא עושה כן באמצעות שותפים לדבר עבירה, רק אז יהיה מקום לשקול מתן צווים מרחיקי לכת כגון אלה, ובלבד שלא קיימת דרך פוגענית פחות להשגת הרכוש או המידע. גם אז, לאחר שהנאמן הניח תשתית ראייתית של ממש ועמד ברף הראייתי הנדרש, עדיין שומה על בית המשפט לוודא שהצווים המבוקשים הם מידתיים ואינם פוגעים בפרטיותם של החייב והצדדים השלישיים יתר על המידה" (בפסקה 18).

ברם, בענין לב היה מדובר בתנאים למתן צו חדירה למחשב במעמד צד אחד ומבלי שנשמעה קודם לכן עמדתו של הצד שכנגד, ואילו במקרה הנוכחי מדובר בצו שניתן לאחר דיון במעמד הצדדים, ולאחר שניתנה למשיב ההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיו ונימוקי התנגדותו למתן הצו. זאת ועוד, בעניין לב, היה מדובר בחדירה לתיבות דואר אלקטרוני פרטיות של צדדים שלישיים (העוזרת האישית של החייב ובנו), ואילו כאן מדובר בתיבות דואר של מי שבעצמו ניהל שתיים מבין החברות שבפירוק והוא עצמו עשה שימוש בתיבות הדואר, כולן או מקצתן, לצורך ניהול עניני החברות.

1. מאותם הטעמים יש לדחות את טענתו של המשיב כי מדובר בנסיון של המפרקים לעקוף את התנאים לקבלת הצו המכונה "אנטון פילר". אכן, צו מסוג אנטון פילר הוא צו לפיו בית המשפט רשאי למנות אדם לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים אם שוכנע כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך. בית המשפט העליון אף כינה סעד זמני כזה "נשק גרעיני", משום שהוא עלול לגרום פגיעה משמעותית בזכותו של המשיב לפרטיות ובאינטרסים המסחריים שלו. לפיכך, נקבע כי בית משפט ייעתר לבקשה למתן צו כאמור רק במקרים חריגים וכי השימוש בו ייעשה בזהירות המתחייבת (רע"א 2187/18 די.אר. יוניק השקעות וסחר בע"מ נ' רן כהן (פורסם בנבו, 09.04.2018)‏‏ בפסקה 9). עוד נפסק כי התנאים המצטברים הנדרשים לשם מתן שכזה הם שניים במספר: קיומו של חשש כבד להעלמת הדואר האלקטרוני והכבדה ממשית על ניהול ההליך. ברם, בדרך כלל צו אנטון פילר ניתן במעמד צד אחד, מבלי שתישמע קודם לכן עמדתו של המשיב ומכאן הזהירות היתירה הנדרשת בטרם נתינתו, ואילו במקרה דנן, נערך דיון במעמד הצדדים בטרם מתן הצו.

זאת ועוד, המשיב עצמו הודה כי מחק בעבר באופן שיטתי הודעות הנוגעות לענייני החברות שבפירוק וכי גם כעת, כל אימת שהוא נתקל בתיבות הדואר בהודעות כאלה, הוא מוחק אותן. ברור איפוא כי אם לא יינתן צו כמבוקש, אחת דינן של ההודעות להימחק מבלי שהמפרקים יזכו לשזוף את עיניהם בהן.

בנוסף, נוכח הנחיתות האינפורמטיבית בה מצויים המפרקים, דומה כי אכן תיגרם להם הכבדה בכל הנוגע ליכולת להתחקות אחר נכסי החברות שבפירוק. לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בחברות חדלות פירעון, כמו במקרה דנן, החשש מפני הכבדה מקבל משנה תוקף ודומה כי יש מקום להקל קמעא את הנטל על מפרקים המבקשים צו מעין זה.

1. גם העובדה שבידי המפרקים הצטבר עד כה מידע רב בנוגע לחברות שבפירוק, וצפוי אף להתקבל מידע נוסף מבנק דיסקונט, אינה מצדיקה דחייה של בקשתם. מטבע הדברים, מה שהמפרקים מנסים לאתר כעת הוא בדיוק את אותו מידע שאיננו מצוי עדיין ברשותם, וזאת על בסיס פיסות מידע שכבר אספו, מה שמאפשר להם להגדיר מראש את מילות החיפוש. אין לדעת האם יעלה בידי המפרקים לדלות את המידע בדרך אחרת, פוגענית פחות.
2. לבסוף, ניתן לנטרל במידה רבה או לפחות להפחית באופן משמעותי את מידת הפגיעה בפרטיותו של המשיב, באמצעות הגבלת החיפוש למילות חיפוש מוגדרות מראש, כך שהחיפוש יעלה בחכתו, עד כמה שהדבר ניתן, רק את המסמכים הנוגעים לחברות שבפירוק, ולא מסמכים אישיים של המשיב שאין להם כל נגיעה לתחומי פעילותם של המפרקים.
3. יחד עם זאת, דומה כי במקרה דנן רשימת מילות החיפוש המבוקשת על ידי המפרקים הינה גורפת יתר על המידה, ויש לצמצמה באופן משמעותי. קביעתן של מילות חיפוש כמוה כהטלת רשת במים הטריטוריאליים של המשיב, רשת שאמורה להעלות אך ורק את המידע הנוגע לעניינן של החברות שבפירוק. עשיית שימוש במילות חיפוש רבות מדי או במילות חיפוש גנריות (כגון בנק, ריבית, העברה, מניה וכו'), כמוה כהטלת רשת צפופה במיוחד אשר תעלה מן המצולות כמעט כל פריט מידע, לרבות מידע אישי ופרטי שאיננו מעניינם של המפרקים. מנגד, צמצומן של מילות החיפוש כמוהו כהגדלת החורים שברשת, כך שזו תתפוס אך ורק את ה"דגים השמנים", וממילא הדבר גם יקטין את מידת הפגיעה האפשרית בפרטיותו של המשיב. בהקשר זה באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להסתפק במילות חיפוש שהן אך ורק שמות החברות שבפירוק, שכן לא ניתן לשלול מראש אפשרות שתכתובת בעניינה של חברה מסויימת לא תישא בהכרח את שמה, ולכן הגבלת החיפוש למילות חיפוש שהן שמות החברות בלבד, עלולה להחטיא את מטרת החיפוש.
4. בנסיבות הענין, יש מקום לצמצם את רשימת מילות החיפוש כך שזו לא תעלה על 50 מילים (כולל שמות החברות שבפירוק). כמו כן, יש לנמק, לצד כל מילת חיפוש, מדוע היא רלבנטית ונחוצה למפרקים. לפיכך, תוך 7 ימים יגישו המפרקים את הרשימה המצומצמת של מילות החיפוש. תוך 7 ימים לאחר מכן יוכל המשיב להתנגד למילות חיפוש כאלה ואחרות, בהודעה מנומקת, ואזיי תינתן החלטה משלימה. החיפוש ייערך לפי מנגנון שפרטיו הטכניים יסוכמו בין המפרקים למשיב. ככל שהחיפוש יעלה מסמכים שיש לגביהם טענת חסיון עו"ד- לקוח, יובאו המסמכים לעיוני לצורך מתן החלטה נפרדת, מבלי שהמפרקים יהיו רשאים לעיין במסמכים אלה.
5. נוכח התוצאה אליה הגעתי, והואיל והתברר במהלך הדיון מדברי ב"כ גוגל ארה"ב כי ניתן לבצע את החיפוש באמצעות תוכנת חיפוש העומדת לרשותו של המשיב (כמו לכל בעל תיבת דואר אחר) ואין הכרח בשיתוף פעולה מצידה של גוגל ארה"ב, מתייתר הצורך להכריע בבקשה המכוונת נגד גוגל ישראל וגוגל ארה"ב. יחד עם זאת, בבחינת למעלה מהצורך, אציין כי לגוגל ישראל אין כל נגיעה למידע שמבוקש לעיין בו, ואילו באשר לגוגל ארה"ב, אין למפרקים סמכות לפעול כלפי צדדים שמקום מושבם בארה"ב, שהרי סמכותם כבעלי תפקיד זרים הפועלים בישראל מכח צו הכרה בהליך זר, כשמה כן היא- לפעול בישראל, ובה בלבד. במסגרת ההליך הנוכחי לא ניתן למתוח עד בלי די את סמכותם, שגם ככה מקורה בבתי המשפט באוסטרליה, באופן שזו תשתרע גם לגבי גופים שמקום מושבם בארה"ב.
6. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשפ"א, 01 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.