1. לפניי בקשה למתן הוראות מטעם הנאמנים בפשיטת רגלו של המנוח אמיל בינטר ז"ל (להלן בהתאמה: "הנאמנים" ו"המנוח"), בה מבוקש לחייב את המשיבים, הלא הם רעייתו וילדיו של המנוח, למסור לנאמנים מסמכים שונים כדלקמן: מסמכים הנוגעים למקורות המימון לרכישת בנין מגורים יוקרתי ברח' רוטשילד 86א' בתל אביב (להלן: "הבנין"); מסמכי הרכישה של הבנין לרבות אסמכתאות בענין התשלומים בקשר לרכישה; תדפיס תנועות חשבון בנק המתנהל בליכטנשטיין על שם ישות פנמית בשם CD Patrimony (להלן: "Patrimony"); הוראות להעברת כספים מהחשבון האמור; רשימת הנכסים שבגינם ביקשו המשיבים את צו קיום צוואתו של המנוח; תדפיסי חשבון בנק משותף של המשיבה 1 והמנוח בבנק ירושלים ותדפיסי תנועות בחשבון בנק UBS בשווייץ, שהמנוח היה הנהנה בו.
2. הרקע העובדתי הנוגע לפשיטת רגלו של המנוח ולמעמדם של הנאמנים בישראל פורט כבר בהחלטות קודמות בתיק זה, ואין צורך לחזור על הדברים. בקצירת האומר ייאמר כי בבסיס הבקשה עומד החשד של הנאמנים שהמנוח הבריח את כל נכסיו מאוסטרליה לרגל המלטותו מאימת רשויות המס באוסטרליה בשנת 2013, וחלק מהכספים שהוברחו שימשו לצורך רכישת הבנין, בו התגורר עד לפטירתו בשנת 2014, ובו ממשיכים עדיין להתגורר מקצת מהמשיבים. הנאמנים מצביעים על שורה של העברות כספיות מחשבונות באוסטרליה שנוהלו על ידי המנוח (הגם שלא היו על שמו), דרך חשבון מעבר של המשיבה 1, עד הגעת הכספים לחשבון הבנק בליכטנשטיין הרשום על שם Patrimony. עוד מצביעים הנאמנים על כך שהבנין נרכש תמורת סכום עתק של 43 מליוני ₪, בשנת 2013 או 2014, כאשר בנו של המנוח (המשיב 2) אישר בחקירתו כי לפחות 17 מליון דולר אוסטרלי הועברו מהחשבון בליכטנשטיין לישראל, וחלק מסכום זה שימש לרכישת נכס בישראל. מכאן חשדם של הנאמנים שהכספים שהבריח המנוח, שימשו בסופו של יום לצורך רכישת הבנין. הנאמנים אף מציגים את השאלה להיכן נעלמו כל כספיו של המנוח, שהיה אדם אמיד בעת שהתגורר באוסטרליה, וכיצד זה יתכן שהוא נותר כביכול חסר כל בהגיעו לישראל, בה בשעה שרעייתו (המשיבה 1), שהיתה עקרת בית כל ימיה, וילדי המנוח, שלא היו אנשי עסקים כמו המנוח, מחזיקים כיום בנכסים וכספים בשווי של עשרות מליוני דולר אוסטרלי.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הנאמנים אינם מוסמכים לקבל מידע לגבי נכסים שאינם של המנוח. במקרה דנן הכספים שהועברו מאוסטרליה לא היו של המנוח, גם אם המנוח הוא שזה שניהל אותם והורה על העברת הכספים מחשבונות המשיבים. לענין זה מפנים המשיבים להוראת סעיף 302(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן: "החוק") וכן להוראת סעיף 281 לחוק, אשר דנים בסמכות לקיים חקירה בענין נכסי החייב, משמע, לא נכסים של צדדים שלישיים כמוהם. לטענתם, הם סמכו על המנוח שינהל את כספם, אך אין פירושו של דבר שהכספים הם כספי המנוח. באשר למקור הכספים בחשבונה של המשיבה 1 (אשת המנוח) טוענים המשיבים כי מדובר בכספי קרן הפנסיה שלה, והיא לבדה זכאית להם הרבה לפני שנת 2013, קרי, שנים רבות לפני שהמשיבים והמנוח עזבו את אוסטרליה. עוד טוענים המשיבים כי למשיב 2 היתה הכנסה נאה מעבודתו כשכיר בחברת תעופה אוסטרלית, והמשיבים 2- 4 אף החזיקו בסוכנות נסיעות מצליחה ורווחית שפעלה עד שנת 2007. לבסוף טוענים המשיבים כי מקצת מהמסמכים כלל אינם מצויים ברשותם ואת מקצתם הם אינם מסוגלים להשיג.
4. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
5. הנאמנים הציגו חשדות מבוססים ברמה הלכאורית, שהמנוח עשה שימוש בבני משפחתו ובתאגידים שונים לצורך הברחת נכסיו מאוסטרליה. המנוח היה אדם אמיד ביותר. רכושו, בהיקף של עשרות מליוני דולרים אוסטרליים, נעלם כלא היה (ולא מחמת עסקאות כושלות חלילה). הדעת נותנת כי הרכוש הוברח על ידי המנוח ליעדים כאלה ואחרים. אין גם חולק כי המנוח הוא שנתן הוראות העברה של כספים בחשבונות של בני משפחתו ושל תאגידים, שלא היו רשומים על שמו, משמע, הוא נהג מנהג בעלים בחשבונות הללו, שהם המקור הכספי לכספים המצויים כיום בחשבון הבנק בליכטנשטיין. במילים אחרות, המנוח היה המוציא והמביא לגבי נכסים ורכוש שהיו רשומים על שם רעייתו וילדיו. אל מול עובדה זו, ניצבת העובדה שהמשיבים הם כיום אנשים אמידים, שבבעלותם בנין יקר ערך בתל אביב. המשיבים או מי מהם הם הנהנים בחשבון הבנק של Patrimony בליכטנשטיין, שאין חולק כי הכספים המצויים בתוכו הועברו על ידי המנוח מאוסטרליה, באמצעות העברות מחשבונות הקשורים למשיבים או למי מהם, חשבונות שנוהלו על ידו. המשיבים אף ניסו להוציא צו קיום צוואה אחר המנוח, צעד שלא היה טעם לנקוט בו לו אכן היה עסקינן במנוח חסר כל. מתוך החומר שלפניי לא התרשמתי, לפחות לא לעת הזו, כי המשיבים או מי מהם צברו את הונם הרב בזכות כישוריהם העסקיים יוצאי הדופן וכי רק בדרך מקרה המנוח הוא שהופקד על ניהולם של נכסים אלה. כל זאת, למרות שלא נעלמה מעיני בהקשר זה העובדה שחלק מהמשיבים ניהלו עד שנת 2007 סוכנות נסיעות באוסטרליה, כמו גם העובדה שהמשיב 2 השתכר מעבודתו כדייל בחברת תעופה אוסטרלית ולאחר מכן כפקיד מכס. באשר למשיבה 1 שטוענת כי הכספים בחשבונה הם כספי הפנסיה שלה, הרי שנזכיר כי מדובר בעקרת בית, וברור איפוא כי כל הכספים שהופקדו לאותה קרן פנסיה היו כספים ממקורותיו של המנוח. מכאן שהחשד שמעלים הנאמנים, לפיו מקור עושרם של המשיבים הוא רכושו המוברח של המנוח ולא פרי עמלם שלהם, הוא בהחלט חשד סביר שיש מקום לבררו עד תום.
6. לכל אלה יש להוסיף כי המנוח, בצוואתו, אישר והצהיר כי חלק מההון שצבר לא מוחזק על ידו ישירות, אלא באמצעות חברות, נאמנויות וקרנות פנסיה. זאת ועוד, בית מגוריו של המנוח באוסטרליה היה רשום בכלל על שמה של אחת מבנותיו (המשיבה 3), שכלל לא ידעה על כך (לטענתה). גם רעייתו של המנוח (המשיבה 1) העידה שאין לה ידיעה אודות חשבונות שהתנהלו על שמה, והוא הדין בבת אחרת של המנוח (המשיבה 4).
7. בנסיבות אלה נדרשת מידה לא מבוטלת של היתממות מצידם של המשיבים, בבואם לטעון כי סמכותם של הנאמנים מוגבלת אך ורק לנכסים הרשומים על שמו של המנוח, ולא על נכסים הרשומים על שמם של אחרים. והרי נסיון החיים מלמד כי חייבים נוהגים לעשות שימוש באנשי קש כאלה ואחרים, לרבות בבני משפחה, לצורך הברחת רכוש, והרי זהו בדיוק החשד שמעלים הנאמנים, חשד אותו ניתן לאמת או להפריך באמצעות עיון במסמכים האמורים. תפקידם של הנאמנים איננו לחפש את המטבע מתחת לפנס, קרי, באמצעות צמצום החיפוש לנכסים הרשומים על שמו של המנוח (ולא בכדי, אין נכסים כאלה), אלא לחפש היכן בדיוק הסתיר המנוח את המטבעות שצבר במשך כל ימי חייו. לא בכדי הוסמכו הנאמנים לקיים חקירה בענין נכסי המנוח וכן לחקור כל אדם שיש ברשותו מידע בדבר נכסיו. אם בית המשפט יצמצם את סמכותו של נאמן לקיים חקירה רק אחר רכוש הרשום על שמו של חייב, פשיטא שהדבר ירוקן מתוכן את האפשרות להתחקות אחר רכושם של חייבים אשר מבריחים את רכושם באמצעות רישומו על שמם של מקורבים ובני משפחה. יתר על כן, בדרך זו ייווצר תמריץ לחייבים לבנות לעצמם ערי מקלט באמצעות רישום נכסים על שמם של צדדים שלישיים.

ואכן, בפש"ר (מחוזי ת"א) 3642-08-16 יוסף בנקל, עו"ד, המנהל המיוחד לנכסי החייב אליעזר פישמן נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 29.01.2017)‏‏ נפסק כי "מושכלת יסוד הינה שמטרת הליך פשיטת רגל היא לכנס את נכסיו של החייב, לממשם ולחלקם בין הנושים לפי סדרי הנשייה. זאת תוך איזון בין אינטרס החייב, אינטרס הנושים, והאינטרס הציבורי (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פיסקה 14 (פורסם בנבו, 26.9.16)). משכך, על בעל התפקיד למקסם את נכסי החייב, לאתרם ולפעול בצורה המיטבית להשיאם. מצופה לפיכך מבעל התפקיד לאתר נכסים של החייב, בין כאלה שרשומים על שמו ובין כאלה שאינם אך לא ניתן לשלול ששייכים לו, כולם או מקצתם, ולנקוט הליכים הדרושים לשם הקנייתם על שמו ובמסגרת זו להבטיח שהנכסים יישמרו. לעתים נדרש בעל התפקיד להתעמת עם צד שלישי שהזכויות בנכס שנטען שלחייב זכויות בו, רשומות על שמו של אותו צד שלישי ..." (בפסקה 8) (ההדגשות אינן במקור).

1. משכך, ניתן צו כמבוקש. ככל שמסמכים מסויימים אינם ברשותם של המשיבים, עליהם לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר לשם השגתם. ככל שחרף זאת השגת המסמכים אינה אפשרית, על המשיבים לפרט בתצהיר את המאמצים שעשו להשגת המסמכים ומדוע המאמצים לא צלחו.
2. את המסמכים יש למסור תוך 30 יום.
3. המשיבים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪.
4. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"א, 03 מאי 2021, בהעדר הצדדים.