החלטה

א. ההליך

1. בפני בקשות הנתבעים לדחות את התביעה על הסף. טענה משותפת לכל הנתבעים היא, כי תביעת התובעת התיישנה. חלק מהנתבעים טוענים, כי התביעה נעדרת עילה נגדם.

ב. הרקע להגשת התביעה

2. תחילתם של דברים בכך, שהנתבע מס' 2 (להלן – "ריטבלט") ואדם נוסף, נעים טוקאן שמו (להלן – "טוקאן") הקימו חברה בשם חשמל הצפון ר.ב.נ. בע"מ (להלן – "חשמל הצפון"), היא הנתבעת מס' 3 בכתב תביעה. במשך השנים סיפקה חברה זו ציוד רב לתובעת, ולטענת התובעת בהיקף של למעלה מ- 100 מיליון ₪.

לטענת התובעת, במסגרת בירורה של עתירה מנהלית, שהגישה חשמל הצפון נגד התובעת, נחשף שיק של סך 330,000 דולר, שמקורו בכספי שוחד שהנתבע מס' 5 (להלן – "פישר") מסר למר אשר כהן ע"ה, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 (להלן – "כהן"), ועלה החשד שמדובר בתשלום שוחד לכהן.

3. החל משנת 1993, ובזמנים הרלבנטיים, כהן שימש כמנהל אגף האספקה והאחסנה אצל התובעת, וכיו"ר ועדת המכרזים. לפני תפקידו זה שימש כהן במספר תפקידים בכירים אצל התובעת, לרבות מנהל מחוז צפון, וכן שימש כיו"ר ועד העובדים במחוז הצפון.

4. בעקבות תלונה שהגישה התובעת למשטרת ישראל, נפתחה חקירה שהולידה כתב אישום, שהוגש בתאריך 23.2.2005, נגד הנתבעים כהן, ריטבלט וטוקאן, ועוד שלושה נאשמים שאינם נתבעים בתביעה שלפני. כתב האישום נדון בתיק פ' (מחוזי חיפה) 4039/05, בפני כב' השופט (כתוארו אז), י' אלרון.

זמן מה לאחר הגשת כתב האישום, נכרת הסכם עם טוקאן, לפיטו ישמש כ"עד מדינה". בעקבות הסכם זה, טוקאן הודה במתן שוחד לכהן, על מנת שהאחרון יקדם את ענייניהן של חשמל הצפון ושל חברת אלקטרו חבש בע"מ, שהייתה בשליטת ריטבלט (להלן – "אלקטרו חבש"). בגזר הדין שניתן נגדו טוקאן נדון לשישה חודשי מאסר, אותם ריצה בעבודות שירות, ולקנס בסך 200,000 ₪.

בהכרעת הדין שניתנה בתאריך 2.7.2008, לאחר שמיעת ראיות, כהן הורשע בקבלת שוחד מחשמל הצפון בסכום של 1.3 מיליון ₪ וכן בקבלת שוחד מריטבלט וטוקאן במספר מקרים, ובמתן הצהרות כוזבות לפי פקודת מס הכנסה. ריטבלט הורשע במתן שוחד לכהן במספר מקרים, ובמתן הצהרות כוזבות לפי פקודת מס הכנסה. בגזר הדין שניתן לאחר מכן, נדון כהן, בין היתר, לשש שנות מאסר ולתשלום קנס בסך 2 מיליון ₪, וריטבלט נדון ל- 4 שנות מאסר בפועל ולתשלום קנס בסך מיליון ₪. כמו כן ניתנו הוראות שונות בדבר חילוט דירות שנרכשו על ידי כהן ועל חילוט סכום כסף של 3 מיליון ₪ מרכושו של ריטבלט.

5. במהלך שמיעת הראיות בתיק הפלילי הנזכר, עלה גם, שאף הנתבעים 5 ו- 6 (להלן – "פישר" ו- "אופיר"), היו מעורבים במתן שוחד לכהן.

6. כהן וריטבלט שהורשעו, לא השלימו עם פסק הדין שניתן, והגישו על כך ערעורים לבית המשפט העליון (ע"פ 7593/08 וע"פ 7666/08). בפסק הדין שניתן בתאריך 1.9.2009. הערעורים שהוגשו נדחו, למעט תיקון שנעשה בנוגע לחילוט רכושו של כהן, ונקבע, כי החילוט יעמוד על סכום של 830,000 ש"ח במקום הסכום שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

ג. התביעה האזרחית

7. לאחר הכרעת הדין שניתנה במשפט הפלילי, הגישה התובעת, בתאריך 3.6.2009, את התביעה שלפני. התביעה הוגשה במקורה גם נגד טוקאן, אלא שבמהלך הדיונים המקדמיים, בתאריך 15.2.2010, נכרת הסכם פשרה בין התובעת וטוקאן, וטוקאן התחייב למסור לתובעת את כל הפרטים הידועים לו, לרבות מסמכים וראיות, אודות המעשים שנעשו על ידי הנתבעים.

8. על פי כתב התביעה, בתקופות הרלבנטיות לתביעה, כהן עמד בראש אגף האספקה והאחסנה אצל התובעת. אגף ההספקה והאחסנה אחראי על רכש הציוד הדרוש לתובעת ואחסנתו, לרבות ניהול מלאי הציוד וחידושו, הכנת תכניות הרכש, ניהול המכרזים עם הספקים וההתקשרויות החוזיות עם הספקים.

נטען בכתב התביעה, כי לאור מעמדו של כהן, כמנהל אגף האספקה והאחסנה, וכמי ששימש כיו"ר ועדת המכרזים, כהן היה מעורב, באופן אישי, בכל הליכי ההתקשרות של התובעת עם הספקים השונים, והיה לו כוח לא מבוטל להיטיב עמם או להרע עמם.

9. בכתב התביעה מתייחסת התובעת לפרשות שונות, אשר המשותף להן הם קשרים שונים שנקשרו בין כהן והנתבעים, קשרים שביסודם עמדה מן הצד האחד שליטתו של כהן באגף ההספקה, והשפעתו הרבה על האגף ועובדיו, ומן הצד השני תשלומי שוחד ששולמו לו. בכתב התביעה מפורטות עובדות שונות אשר לטענת התובעת מלמדות על התערבותו של כהן לטובת הנתבעים, כדי שאלה יזכו במכרזים שונים להספקת ציוד במחירים מופקעים, ויעבירו לכהן נתחים שונים מהרווחים שיפיקו. להלן אסקור את הפרשיות המפורטות בכתב התביעה, ככל שהדברים דרושים לדיון בטענות הסף שמעלים הנתבעים.

10. רכישת כבלים במחיר מופקע ומתן שוחד לכהן:

בכל הנוגע לאופיר, נטען בכתב התביעה, כי קבוצת לב אופיר בע"מ, שהייתה בשליטת אופיר, ניהלה עם התובעת התקשרות עסקית ארוכת שנים, במסגרתה סיפקה לתובעת מוצרים שונים. ואולם, לקראת סוף שנות ה- 80, מצא מנהל אגף האספקה והאחסנה דאז, מר שמואל ריבק, כי הקבוצה זייפה מחירונים וקבעה בהם מחירים מופרזים. ריבק שקל לפנות למשטרה, אלא שאופיר פנה אל כהן, אשר הפעיל לחץ על הנהלת התובעת, ושכנע את ההנהלה שלא לפנות למשטרה, ולהסתפק בהטלת "קנס" על הקבוצה. לאחר מכן, ובעקבות סערה בחורף שנת 1991, נוצר אצל התובעת חוסר בכבלים מסוג "תא"ם" ("תיל אווירי מבודד"). באותה עת טוקאן עבד בחברת לב אופיר בע"מ, שהייתה בשליטת אופיר. נטען, שכהן פנה לטוקאן וביקש ממנו שלב אופיר תרכוש מלאי גדול של כבלים. טוקאן עדכן את אופיר ובמקביל הוציא כהן ללב אופיר "דרישה אדומה", לפיה הפנתה מחלקת הרכש ללב אופיר דרישה לרכישת 84 ק"מ של כבלים. נטען, כי מחיר הכבלים שרכשה התובעת מלב אופיר, היה גבוה באופן משמעותי מהמחיר הממוצע לכבלים שכאלה (12,800 דולר לק"מ לעומת מחיר ממוצע של 7,808 דולר לק"מ).

נטען בכתב התביעה, כי זמן קצר לאחר רכישת הכבלים מקבוצת לב אופיר, ביקר כהן בביתו של טוקאן ברח' אלברט שוויצר בחיפה, ורמז לו כי הוא מצפה לגמול. בעקבות זאת פנה טוקאן לאופיר (מעסיקו באותה עת), והאחרון מסר לו סך 10,000 דולר במזומן, על מנת שיעבירם לכהן. עוד נטען, כי באותה עת כהן חיפש דירת מגורים חדשה לבני משפחתו, וטוקאן הכיר לו את הקבלן שבנה את דירתו שלו. כהן רכש דירה מאותו קבלן, באותו רחוב בו הייתה מצויה דירתו של טוקאן, אך בשלב מסוים טען לפני טוקאן כי חסר לו סכום של 50,000 דולר להשלמת העסקה עם הקבלן. בעקבות זאת טוקאן פנה פעם נוספת לאופיר, והאחרון, שראה בכך הזדמנות להדק את קשריו עם כהן, פגש את כהן באתר הבניה, וימים ספורים לאחר מכן העביר לו את סכום הכסף שביקש.

11. תרמית שבוצעה כלפי התובעת:

לטענת התובעת, בתחילת שנות ה- 90 טוקאן תאם עם מחסנאים שעבדו אצל התובעת, וזאת בידיעתו של אופיר וידיעת מנכ"ל חברת לב אופיר, כי יאפשרו הכנסת סחורות למחסנים בכמות פחותה ב- 15% מהכמות המוצהרת בתעודות המשלוח, וזאת בתמורה לשוחד ששולם על ידי קבוצת לב אופיר.

12. ייצוג חברת "רייקם" על ידי חברת חשמל הצפון:

חברת רייקם העולמית ספקה ציוד לתובעת באמצעות חברת "רייקם ישראל", ולאור המיוחדות של מוצריה, היה לה מעמד של "ספק יחיד". נטען בכתב התביעה, כי לאחר שטוקאן פרש מקבוצת לב אופיר, והקים ביחד עם ריטבלט את חברת "חשמל הצפון", פעל כהן לשינוי תנאי ההתקשרות עם חברת רייקם ישראל. בעקבות זאת מינתה רייקם ישראל את חברת חשמל הצפון לנציגתה, על מנת שחשמל הצפון תספק לתובעת את הציוד בתנאים החדשים שנקבעו, תוך שמירת מעמדה כ"ספק יחיד". נטען, כי במכתב מתאריך 26.3.1997, הודיעה חברת חשמל הצפון כי היא זו שתספק לתובעת את מוצרי חברת רייקם.

לטענת התובעת, בעקבות דברים אלה, ניצלה חברת חשמל הצפון את מעמדה כספק יחיד, כדי לספק לתובעת מוצרים מתוצרת חברת רייקם במחירים העולים בעשרות ואף במאות אחוזים, על מחירם הרגיל. בכתב התביעה מפרטת אפוא התובעת הנתונים המלמדים על התועלת שצמחה לחברת חשמל הצפון, כתוצאה משינוי תנאי ההתקשרות שהנהיג כהן, ומשמירת מעמדה של חברת רייקם כספק יחיד, שהייתה מיוצגת על ידי חשמל הצפון.

נטען, כי במהלך שנת 1997, נעשתה הזמנת ציוד (אביזרים מתכווצים בחום) מחברת חשמל הצפון, כנציגתה של רייקם, בשווי של 3.9 מיליון ₪, שרייקם ישראל לא יכלה לספק ישירות לתובעת בשל השינוי בתנאי ההתקשרות. לאחר מכן, בתאריך 2.12.1997 הופעלה אופציה לרכישה נוספת, בהיקף של 550,000 דולר. נטען, כי בהזמנה שנמסרה לחברת חשמל הצפון, ננקב מחיר של 741 ₪ ליחידה, וכעבור שנתיים מחירו נקב בסכום של 950 ₪ ליחידה. ואולם, לאחר שחשמל הצפון הפסיקה לפעול כספקית של ציוד רייקם בישראל, נרכש הציוד ישירות מחברת "רייקם ישראל" במחיר של 275 ₪ ליחידה בלבד. לעניין זה מבקשת התובעת להסתמך על הקביעה בהכרעת הדין, כי "ספק אם אישורה של רייקם כספק יחיד היה מעשה מתבקש ומחויב המציאות".

13. שוחד וטובות הנאה שניתנו לכהן

נטען בכתב התביעה, כי במהלך השנים 1994 ועד 2000, נהגו טוקאן וריטבלט להעביר לכהן סכומי כסף וטובות הנאה אחרות, ואלה נגזרו מגובה הרווח שהפיקה חשמל הצפון ממעורבותו של כהן. נטען, מסיכום הסכומים שנעשה במהלך חקירת המשטרה, נמצא שחשמל הצפון שילמה לכהן שוחד בסכום של כ- 2 מיליון ₪. (יצוין, כי בהכרעת הדין נקבע שסכום השוחד היה 1.3 מיליון ₪, ובית המשפט העליון לא התערב בסכום זה הגם שלא קיבל את דרך החישוב שנקבעה בהכרעת הדין).

לטענת התובעת, בתקופת פעילותה של חשמל הצפון, רכש כהן לפחות שתי דירות מגורים בכספי השוחד שקיבל. הדירה האחת, המצויה ברח' האורן בחיפה, נרכשה בתאריך 28.1.1997 תמורת הסך 145,000 דולר, ונרשמה על שם חמותו של כהן. הדירה השניה, המצויה ברחוב בורוכוב בגבעתיים, נרכשה בתאריך 14.9.1999 תמורת הסך 240,000 דולר, ונרשמה אף היא בחלקה על שם חמותו של כהן, וכהן היה זה שמימן את רכישתה בכספים שהועברו דרך טוקאן ואחותו נאילה. נטען, שבמהלך ההליך הפלילי שהתקיים, כהן הודה בכך ששתי הדירות מצויות בבעלותו המלאה.

14. אי התאמות ברישום ציוד שהתקבל מחשמל הצפון:

נטען כי טוקאן וריטבלט ניצלו את קשריהם עם עובדי התובעת, על מנת להחתים את מחסנאי התובעת על תעודות משלוח כוזבות, בהן נרשמו כמויות ציוד גדולות מאלה שסופקו בפועל. נטען, כי על פי דו"ח ביקורת שמספרו 8/2001, שערכה יחידת הביקורת הפנימית של התובעת, נתגלו 129 אירועים של הפרשים בספירות מלאי של פריטים שהתקבלו מחשמל הצפון.

15. שוחד ששולם לכהן מחברת "פיכה פלסט":

בשנים 1992 - 1993 חברת "פיכה פלסט" זכתה במכרז להספקת כבלים למתח נמוך. לאחר זכייתה של פיכה פלסט במכרז, פנה אופיר לטוקאן, וביקש כי יתאם פגישה בינו ובין כהן, כדי להעביר עמלה לכהן. פגישה שכזו אכן התקיימה, ובמהלכה הוסכם שאופיר יתווך בין כהן וחברת פיכה פלסט, ויעביר לכהן 0.5% מהיקף המכירות של פיכה פלסט לתובעת. במהלך החודשים הבאים, כהן נפגש עם אופיר מספר פעמים. לאחר מספר פגישות מסר כהן לטוקאן, כי הוא חושב שאופיר מנצל את ההסכם ביניהם לטובת קידום עסקיה של חברת לב אופיר. בעקבות זאת, טוקאן שוחח עם פישר, והאחרון מסר לו, כי פישר סיכם עם אופיר, שהוא יעביר לכהן 2.5% מהיקף העסקאות של פיכה פלסט, ולא 0.5%. גילוי זה גרם לכהן לכעוס על אופיר. כהן התקשר אפוא לאופיר, ומסר לו שבכוונתו להחזיר לו את כל הכסף שקיבל ממנו. שבוע לאחר מכן, כהן ופישר נפגשו במסעדה בגבעת אולגה, שם הבטיח פישר לכהן, כי ישלם לו את כל הסכומים המגיעים לו עבור העסקאות עם חברת פיכה פלסט. שבועיים לאחר מכן העביר פישר לטוקאן סך 120,000 דולר במזומן עבור כהן, ובאותו ערב העביר טוקאן את הכסף לכהן. במעמד העברת הכסף, מסר כהן לטוקאן סך 10,000 דולר. באופן דומה המשיך פישר להעביר לכהן סכומי כסף גם עבור עסקאותיה הנוספות של חברת פיכה פלסט.

עוד נטען בכתב התביעה, כי באותה תקופה ריטבלט החל לקנות מניות של חברת פיכה פלסט, וזאת על בסיס המידה הפנימי שכהן סיפק לו אודות זכייתה של חברת פיכה פלסט במכרזים. ריטבלט הפך בעקבות זאת להיות "בעל עניין" בחברה, וכזה נותר עד היום.

16. פרשת ההמחאה על סך 330,000 דולר:

בסוף שנת 1994 התקיים מכרז להתקשרות שנתית להספקת כבלים למתח נמוך לתובעת. בעיצומם של הליכי המכרז פנה פישר לטוקאן וביקש לקבל מידע אודות ההצעות שהוגשו. בעקבות זאת העביר כהן לטוקאן מסמך פנימי חסוי של התובעת, בו פורטו ההצעות השונות שהוגשו, וכתוצאה מכך זכתה חברת פיכה פלסט פעם נוספת בנתח עיקרי מהמכרז.

לאחר זכייתה של חברת פיכה פלסט במכרז, ביקש כהן להעביר השוחד, בסך 600,00 דולר, לחשבון בנק בקנדה, חשבון שהתנהל על שם אחותו של טוקאן, נאילה שמה. נאילה הסכימה לכך שהכסף יופקד בחשבונה, אך ביקשה שהסכום יופקד בשני חלקים. במחצית שנת 1996 ביקשה נאילה מטוקאן שידאג להעביר את הכסף מחשבונה, כיוון שהדבר גרם לה להטרדה מצד גורמי הפיקוח בקנדה. לאור זאת, טוקאן נסע לקנדה, ובתאריך 24.7.1996 משך המחאה מחשבונה של נאילה לפקודת כהן, על סך 330,000 דולר. בהתאם להוראות כהן, סך 30,000 דולר הועבר לנאילה, לכיסוי הוצאותיה וסך 70,000 דולר הועבר לטוקאן עבור טרחתו. גם את סכום הכסף שנותר בחשבון, בסך 170,000 דולר טוקאן משך במזומן, והעבירו לכהן.

בתאריך 3.9.2001 נחקר כהן בחקירה נגדית, במסגרת עתירה מינהלית שחברת חשמל הצפון הגישה נגד התובעת. במהלך החקירה הוצגה לכהן ההמחאה על סך 330,000 דולר, אך כהן הכחיש כל קשר אליה. ואולם, לצד הכחשת כל קשר להמחאה, כהן הורה לבנו, יובל, למשוך את יתרת הסכום שהיה מופקד בחשבון בנק באוסטריה. יובל אכן משך את סכום הכסף מחשבון הבנק באוסטריה בתאריך 21.11.2001, והעבירם לחשבון לא ידוע אחר.

אציין, פי שיובהר בהמשך הדברים, שגילוי ההמחאה בתאריך 3.9.2001, במהלך החקירה הנגדית, הוא שהביא לתלונת התובעת למשטרת ישראל, ולפתיחת החקירה שבסופו של דבר הביאה להגשת כתב אישום נגד חלק מהנתבעים, ולהרשעתם.

17. הסכסוך בין כהן וטוקאן, והשעיית חברת חשמל הצפון מרשימת הספקים של התובעת:

בכתב התביעה נטען, כי בסוף שנת 1999 הסכימו טוקאן וכהן, על מכירת דירת מגוריו של טוקאן, ברח' שוויצר 55 בחיפה, לכהן. כהן שילם לטוקאן מקדמה בסך 250,000 דולר אך לאחר מכן חזר בו וביקש לבטל את העסקה. בתאריך 17.8.2000 טוקאן החזיר לכהן את המקדמה, תוך הבעת מחאה וכעס על ביטול העסקה, ובין השניים נוצר נתק.

בשנת 2000 זכתה חברת חשמל הצפון במכרז להספקת מהדקים מתוצרת חברת "לה-גרנד", ואולם, לאחר שהתחילה לספק את המהדקים לתובעת, החלו להתקבל תלונות על איכותם. בבדיקת התברר שחשמל הצפון סיפקה מהדקים מתוצרת "טיקוקס", אך הדביקה עליהם מדבקות הנושאות מספרי יצרן של חברת "לה-גרנד". כהן עדכן את טוקאן אודות התלונה וטוקאן ביקש ממנו כי ידאג לכך שהתובעת תסתפק בתשלום קנס, ולא תוציא את חשמל הצפון מרשימת הספקים, אך כהן סרב לכך.

בתאריך 1.5.2001 הודיעה התובעת לחברת חשמל הצפון, כי הוחלט להשעותה באופן זמני מכל פעילות מסחרית עמה. בתאריך 22.5.2001 נערך שימוע לחברת חשמל הצפון, ובעקבות השימוע הוחלט להשעותה באופן סופי מרשימת הספקים ומהשתתפות בכל הליכי הרכש של התובעת. במקביל, בעקבות פרשת המהדקים, אף נפתחה חקירה משטרתית, על פי תלונה שכהן הגיש בשם התובעת נגד חשמל הצפון ומנהליה.

בעקבות ההחלטה להשעותה סופית מרשימת הספקים, הגישה חברת חשמל הצפון עתירה מנהלית נגד התובעת, בה נטען, כי הסכסוך בין כהן וטוקאן, בפרשת ביטול מכירת הדירה, הוא שעמד ברקע השעייתה של חשמל הצפון. במהלך ההליך שהתקיים נחשפה מערכת היחסים בין כהן טוקאן וריטבלט, ובתאריך 3.9.2001, בעת שכהן נחקר על תצהיר שמתך את תגובת התובעת לעתירה, הוצג לו השיק על סך 330,000 דולר, שנמשך מחשבונה של נאילה בקנדה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, כמו גם בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, רק בעקבות ההליך הפלילי שהתקיים ולחקירת המשטרה, הובאו לידיעתה העובדות המפורטות בכתב התביעה, "זאת במסגרת חומר החקירה שהומצא לה לאחר הכרעת הדין". טענה זו, כפי שיובהר בהמשך הדברים אין אני מקבל.

18. טענות להפרשי מחיר בין מוצרים שנרכשו מחשמל הצפון למוצרים שנרכשו מספקים אחרים:

התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי לאחר השעייתה של חברת חשמל הצפון מרשימת ספקיה, החלה התובעת לרכוש מוצרים זהים או מוצרים שווי ערך מספקים אחרים. התברר, כי המחירים ששולמו לספקים אחרים עבור מוצרים אלה היה נמוך במידה ניכרת לעומת המחירים ששולמו לחברת חשמל הצפון.

אציין, שכפי שיובהר להלן, העובדה שהתובעת משלמת לחשמל הצפון מחירים מופרזים עבור המוצרים שנרכשו ממנה, הייתה ידועה לתובעת זמן רב לפני שחשמל הצפון הושעתה מרשימת הספקים.

19. עילות התביעה:

כיוון שהנתבעים טוענים, כי תביעת התובעת התיישנה, יש צורך לבחון את עילות התביעה, והמועדים בהן צמחו עילות אלה. להלן אסקור את עילות התביעה הנטענות:

(א) התובעת טוענת, כי הנתבעים ביצעו כלפיה את עוולת התרמית, במובן סעיף 58 לפקודת הנזיקין, ועל כן זכאית התובעת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה.

(ב) התובעת טוענת, כי הנתבעים ביצעו כלפיה עוול גזל, לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין, ועל כן גם בגין עוולה זו זכאית היא לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה.

(ג) התובעת טוענת, כי הנתבעים התרשלו כלפיה, והפרו חובות זהירות שהיו חייבים לה. כלפי כהן אף נטען, שלאור תפקידו הבכיר, הוא היה חייב כלפי התובעת בחובת אמון, חובה שהופרה על ידו, ועל כן זכאית התובעת לפיצויים ממנו.

(ד) עוד מוסיפה התובעת וטוענת, כי הנתבעים ביצעו כלפיה את עוולת הפרת החובה החקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. כלפי כהן נטען כי קיבל שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וכן ביצע גניבה לפי סעיף 383 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין. כלפי יתר הנתבעים נטען, כי ביצעו עבירות של מתן שוחד, תיווך לשוחד וקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

(ה) לחילופין טוענת התובעת, כי הנתבעים התעשרו שלא על פי זכות שבדין, על חשבון התובעת. על כן, לטענת התובעת, זכאית היא להשבת כל הרווחים שהפיק כהן, דהיינו סכומי השוחד שקיבל, ואת כל הרווחים שהפיקו ריטבלט, חשמל הצפון, אופיר ולב אופיר.

20. הסעדים המבוקשים:

הסעד לו עותרת התובעת בכתב התביעה הוא סעד כספי, כמפורט להלן:

(א) בראש ובראשונה טוענת התובעת, כי היא זכאית לקבל מאת הנתבעים את כל סכומי הכסף ששילמה להם עבור המוצרים שסופקו לה, בסכום משוערך של כ- 298,150,000 ₪ ליום הגשת כתב התביעה.

(ב) לחילופין טוענת התובעת, כי היא זכאית לקבל מחברת החשמל את הרווחים שהפיקה, המתבטאים בהפרש שבין המחיר שהתובעת שילמה לחברת חשמל הצפון עבור המוצרים שסופקו לה למחיר אותו שילמה חשמל הצפון ליצרנים. להערכת התובעת, מגיע הסכום לכ- 119,250,000 ש"ח.

(ג) לחילופי חילופין, טוענת התובעת, כי יש לחייב את כהן, ריטבלט וחשמל הצפון, לשלם לה את שיעור הרווח הפסול שהפיקו. להערכת התובעת מגיע הסכום לכ- 89,445,000 ₪.

(ד) עוד טוענת התובעת, כי על הנתבעים להשיב לה את סכומי הכסף ששילמה במסגרת ההתקשרות בה נעשה תיאום מחירים. לטענתה, סכום זה מגיע בעת הגשת התביעה לסכום של כ- 3,843,725 ₪.

(ד) עוד מוסיפה התובעת וטוענת, כי יש לחייב את הנתבעים 6 ו- 7 להשיב לה את סכומי הכסף ששילמה במסגרת ההתקשרות לרכישת כבלים, בסכום משוערך של כ- 15,813,000 ₪. לחילופין טוענת התובעת, יש לחייב נתבעים אלה לשלם לה הפרשי מחיר, בסכום משוערך של כ- 1,581,000 ₪.

(ה) עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים גרמו לה לנזקים כספיים, בסכומים שונים, אותם מעריכה התובעת במיליוני שקלים נוספים.

ואולם, לצורך תשלום אגרת המשפט, העמידה התובעת את תביעתה על סכום של 20,000,000 ₪ בלבד.

ד. טענת הצדדים לעניין התיישנות התביעה

21. טענת ההתיישנות משותפת לכל הנתבעים, ולהלן אסקור טענות הצדדים בקצרה.

22. הנתבע מס' 1 טוען, כי תביעת התובעת מתייחסת לרכישות מוצרים, שהתובעת רכשה מאת חשמל הצפון בשנים 1997 עד 1999, ולמעט מקרה אחד, הם נרכשו במועדים שהם מוקדמים מ- 10 שנים לפני המועד בו הוגשה התובענה. על כן, ככל שמדובר בעוולות, שהתובעת טוענת כי בוצעו כלפיה, התביעה בעילתן של עוולות אלה נחסמת לאור הוראת ההתיישנות הקבועה בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, באשר חלפו למעלה מ- 10 שנים ממועד אירוע הנזק. בא כוח הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען, כי המסכת העובדתית העומדת בבסיס התביעה, מסתיימת לכל המאוחר בתאריך 20.6.2001, שאז הודע לחשמל הצפון על ההחלטה להשעותה זמנית.

בא כוח הנתבע מס' 1 מוסיף, כי בעקבות "פרטים נוספים" שמסרה התובעת, מתברר, שכל הנזקים שנטענים על ידה, כתוצאה מרכישת מוצרים במחירים גבוהים, נעשו בשנים 1997 עד 1999, ואף רכישות "עתיקות יותר", שהמאוחרת שבהן היא מתאריך 21.12.1992.

בהתייחס לטענות התובעת, בדבר זכאותה לקבל את תשלומי השוחד ששולמו לכהן, טוען בא כוח הנתבע מס' 1, כי מדובר בתשלומים שנעשו, לפי הנטען בכתב התביעה, בשנים 1992, 1996 ו- 1998, ועל כן גם בעניין זה תביעת התובעת התיישנה.

23. בהתייחס לטענת התובעת, כי העובדות הדרושות התגלו לה רק בעקבות ההליך הפלילי שהתקיים, טוען בא כוח הנתבע מס' 1, כי אין בכוחו של ההליך הפלילי שהתקיים להאריך את תקופת ההתיישנות, מה עוד, שהנתבע מס' 1 לא הורשע בעבירות של גרימת נזק לתובעת. לטענת באת כוח הנתבע מס' 1, אין בהכרעת הדין שניתנה יותר מאשר ראיה לכאורה, הניתנת לסתירה, ואין בהכרעת הדין כדי להתגבר על מגבלות ההתיישנות הקבועות בחוק.

24. עוד מוסיף בא כוח הנתבע וטוען, כי בעקבות הבקשה שהגישה חשמל הצפון לבית המשפט, בעקבות השעייתה מרשימת הספקים, הניחה התובעת לפני בית המשפט ראיות שונות על הליכי הבדיקה והביקורת הנוהגים אצלה. לטענת בא כוח הנתבעת מס' 1, כבר באותה עת, טענה התובעת, כי חברת רייקם וחשמל הצפון גבו ממנה מחירים מופקעים. טענות אלה אף קיבלו ביטוי בהחלטה שנתן בית המשפט (החלטה מתאריך 28.4.2003 בתיק בש"א 12271/01 – נספח ט"ז בכרך הנספחים לכתב התביעה). בהקשר זה צרף בא כוח הנתבע מס' 1 לבקשתו העתק מתצהירו של מר אליהו סברדלוב, ששימש בזמנים הרלבנטיים כמבקר הפנים של חברת החשמל,, על כך שלמנכ"ל חברת החשמל דאז, מר ר' פלד, הגיעו תלונות אנונימיות חמורות בנוגע לאופי פעילותם של חשמל הצפון, טוקאן וריטבלט, תלונות שהועברו אף לטיפול משטרת ישראל, ואולם, המשטרה הודיעה כי לא תטפל כל עוד לא יוצגו בפניה ראיות של ממש. מר סברדלוב אף התייחס בתצהירו למכתב שכתב המנכ"ל מר פלד עם פרישתו, בתאריך 30.6.2000.

לטענת בא כוח הנתבע מס' 1, התובעת דורשת סכומי כסף דמיוניים, הנזרקים לחלל האוויר, כאשר על פני הדברים, ומטענותיה שלה, עולה כי תביעתה התיישנה.

25. אף בא כוחם של ריטבלט וחשמל הצפון הצטרף לטענת ההתיישנות שנטענה מטעם הנתבע מס' 2. אף בא כוחו של ריטבלט טען, כי בהכרעת הדין הפלילי ריטבלט מעולם לא הורשע בהטיית מכרזים, ואין כל קשר סיבתי בין המעשים בהם הוא הורשע בהכרעת הדין והנזקים שהתובעת טוענת להם בכתב התביעה.

אף בא כוחו של ריטבלט צרף לבקשתו העתק מתצהירו של מר סברדלוב, וכן צרף תצהיר נוסף, שהוגש מטעם התובעת בתמיכה לתגובתה בעתירה המנהלית, הוא תצהירו של עו"ד דניאל קליר, אשר בזמנים הרלבנטיים שימש בתפקיד היועץ המשפטי של אגף האספקה והאחסנה.

26. לטענות בא כוח הנתבע מס' 1 הצטרף אף בא כוחו של פישר. אף בא כוחו של פישר טען, כי התביעה מתייחסת למעשים שנעשו בשנים 1992 – 1994, למעלה מ- 15 שנים לפני הגשת התביעה. בא כוח הנתבע מס' 1 אינו מתעלם מהסייגים הקבועים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, וכן אינו מתעלם מהוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין נוסח חדש, ולטענתו, הסייגים הקבועים בהוראות חוק אלה אינן יכולות לסייע לתובעת להתגבר על טענת ההתיישנות. לטענת בא כוח הנתבע מס' 1, אין לקבל טענת התובעת כי העובדות הדרושות לתביעתה נודעו לה רק לאחר מתן הכרעת הדין במשפט הפלילי שהתקיים. בא כוח הנתבע מס' 1 מוסיף, שאף אם הטענה הייתה נכונה, כי אז סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע "מחסום אחרון וסופי" להתיישנותן של תובענות על עוולות שנעשו.

בא כוחו של פישר מוסיף שפישר כלל לא היה נאשם בהליך הפלילי שהתקיים, ועל כן להכרעת הדין שניתנה אין כל נפקות לגביו. אף בא כוחו של פישר מפרט בבקשתו את המועדים השונים של הפרשיות המפורטות בכתב התביעה.

27. אף בא כוחו של אופיר הצטרף לבקשה לדחות את התביעה מחמת התיישנות. בבקשה להוספת ראיה עתר בא כוחו של אופיר להתיר אף לו להסתמך על תצהירו של עו"ד דניאל קליר. בא כוחו של אופיר הפנה לכך, שע"ד קליר אישר בתצהירו טענות שונות, שנטענו בתגובתה של התובעת לעתירה המנהלית שהגישה חשמל הצפון. בתגובת התובעת לעתירה נטען, כי בסוף שנות ה- 90, במהלך קורס בו השתתף עו"ד קליר, סיפר אחד המשתתפים, אברבך שמו, לעו"ד קליר, "כי נעים טוקאן משחד את אשר כהן", ועוד נטען באותה תגובה, כי "מה שנראה לעו"ד קליר בלתי הגיוני באותו מועד, התברר לאחר מספר שנים כנכון".

27. התובעת טוענת כי יש לדחות את טענות הנתבעים, ובפתח תגובתה מדגישה היא, כי "העובדות העומדות בבסיס כתב התביעה התגלו למשיבה רק כאשר ניתנה הכרעת הדין הפלילית ועם קבלת חומר החקירה, ולכל המוקדם לגבי הנתבעים [כהן] (ריטבלט], [חשמל הצפון] עם הגשת כתב האישום".

לטענת בא כוח התובעת, הפרשות השונות המפורטות בכתב התביעה הן תוצאה של "תרמית והונאה", ועל כן, לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל רק במועד בו נודע לתובעת על התרמית. לטענת בא כוח התובעת, לתובעת לא הייתה כל ידיעה, בזמן אמת, על הנזקים הכבדים הנגרמים לה, כתוצאה ממעשיהם של הנתבעים, ובוודאי שלא הייתה לה ידיעה ברמה הניתנת להוכחה בבית המשפט.

על כן, לטענת בא כוח התובעת, מרוץ ההתיישנות לגבי הנתבעים שהיו נאשמים בהליך הפלילי, מתחיל עם מתן הכרעת הדין, ולחילופין עם הגשת כתב האישום נגדם.

28. בהתייחס לטענות הנתבעים, כי התובעת יכלה לעמוד על המחירים המופקעים לטענתה, שהנתבעים גבו ממנה עבור המוצרים שסיפקו לה, כבר במועדים בהם רכשה מוצרים אלה, טען בא כוח התובעת, כי שאלה זו כלל אינה רלבנטית, שכן עילות התביעה לא נוצרו כתוצאה מהפערים במחירים אלא מנסיבות השוחד החמורות שהתגלו.

בא כוח התובעת הוסיף וטען, כי ההלכה הפסוקה קבעה, כי העובדות המהוות את עילת התובענה לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות הן העובדות החיוניות על מנת לבסס את עילת התביעה, ושללא ידיעתן, לא ניתן היה להגיש את התביעה., ולעניין זה אין די בהתגנבות חשד בדבר קיומה של עילת תביעה.

29. באשר להוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, טוען בא כוח התובעת, כי מקום בו יש תחולה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, אין תחולה להוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. בעניין זה נסמך בא כוח התובעת על פסק הדין שניתן בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת, פ"ד מ"ג(4) 861. בא כוח התובעת מוסיף, כי אף הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינה גילוי מאוחר של עובדות, גוברת על סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. לטענת בא כוח התובעת, אף אם עילת התביעה התיישנה לגבי יסוד הנזק, אך יסוד הקשר הסיבתי התגלה באיחור, יש בכך כדי לדחות את מועד תחילת תקופת ההתיישנות.

30. בכל הנוגע לנתבעים, שלא היו נאשמים בהליך הפלילי, טוען בא כוח התובעת, כי עילות התביעה נגד נאשמים אלה נוגעות לעבירות השוחד שנעברו, ואף הן צמחו הן מהכרעת הדין והן מחומר החקירה שהועבר אל התובעת.

ה. דיון בטענת ההתיישנות

31. בכתב התביעה שהגישה התובעת, התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מכל אחת מהפרשיות המפורטות בכתב התביעה. בתביעת פיצויים על נזק שנגרם, שאלת ההתיישנות נבחנת על פי המועד בו אירע הנזק, שכן, במקרה הרגיל, מועד זה הוא המועד בו נולדה עילת התביעה. באשר לעילת ההשבה, הנסמכת על הטענה כי הנתבעים התעשרו מביצוע מעשים פליליים (מתן שוחד, קבלת דבר במרמה וגניבה), יש לבחון המועד בו נודע לתובעת שמעשים כאמור אכן נעשו. אזכיר, כי באופן הרגיל, תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים, אלא אם יש נסיבות המצדיקות את דחיית תחילתה, ובמקרה שלפני יש לבחון האם מתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, וסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

32. טענתו המרכזית של בא כוח התובע, המסבירה את הגשת התביעה במועד בו הוגשה, היא, כי העובדות העומדות בבסיס כתב התביעה, התגלו לתובעת רק במועד מתן הכרעת הדין, בתאריך 31.8.2008. לטענת התובעת, מטעם זה יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה. בקשירת העובדות העומדות בבסיס התביעה להכרעת הדין הפלילית, טוענת למעשה התובעת, שכל הנזקים שנגרמו לה, והנטענים בכתב התביעה, נובעים מאותה מסכת פלילית שנרקמה בין כהן מחד גיסא ומי מהנתבעים מאידך גיסא, מסכת שנועדה לרמות ולגזול את התובעת, אגב הענקת שוחד לכהן, וזאת כנגד העדפת ענייניהם של הנתבעים על פני עניינה של התובעת.

ואולם, טענה זו מתעלמת מכך ש"האירוע המכונן", שבעטיו נפתחה תיבת הפנדורה, שחשפה לאוויר העולם את קשריו הפליליים של כהן עם הנתבעים, וסכומי השוחד ששולמו לו, הייתה ההמחאה שהוצגה לכהן במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט. אירוע זה אירע בתאריך 3.9.2001. אמנם, כהן הכחיש קשר להמחאה, אך התובעת, כחובתה, הגישה על כך תלונה שהניבה בסופו של דבר כתב אישום.

אמת, נכון הדבר, שבאותו מועד התובעת לא ידעה את כל העובדות שהיא יודעת היום, אך כבר בתאריך 3.9.2001 היה בידי התובעת ראיה ממשית ביותר, המעלה את החשד שכהן נוטל שוחד מטוקאן.

33. לצד הראיה הממשית, שהתגלתה לתובעת כבר בתאריך 3.9.2001, היה לתובעת מידע קודם, אם כי ממשי פחות. לתגובת התובעת לבקשת באי כוחו של אופיר, להוספת ראיה נוספת, צרף בא כוח התובעת תצהיר של עו"ד קליר, המבהיר את הנסיבות בהן מסר לו מר אברבך, שכהן נוטל שוחד מטוקאן. אמנם, עו"ד קליר לא נקב במועד בו התקיימה שיחתו עם מר אברבך (ואפשר כי הדבר נובע מהחשש, שאזכור מועד השיחה יחזק את טענת ההתיישנות), ואולם, השיחה שהתקיימה מיוחסת ל"סוף שנות ה- 90". וכך הצהיר עו"ד קליר בתצהירו:

"השיחה ביני ובין מר אברבך נערכה באקראי, במהלך קורס בו השתתפנו שנינו. במהלך השיחה טען מר אברבך בפניי, כבדרך אגב, כי נעים טוקאן משחד את אשר כהן. טענה זו של אברבך נראתה לי בזמנו כבלתי הגיונית לחלוטין, ולא ייחסתי לה כל חשיבות. היה מדובר בשיחת חולין, בה הופרחה הטענה לחלל האוויר ללא כל ראיה. ולא זו בלבד, אלא שמדובר בטענה שהועלתה על ידי מתחרה אחד (לב אופיר) כלפי מתחרה אחר (חשמל הצפון).

בנסיבות בהן התקיימה השיחה, לא יכולתי להתייחס לדבריו של אברבך כאל "עובדות" שהונחו בפניי, אלא אך ורק כאל קוריוז רכילותי, ותו לא, המונע, בין היתר, מרצונו של ספק אחד לפגוע במשנהו.

במסגרת השיחה, מר אברבך לא ציין על מה הוא בסס את דבריו, מה מקור "הידיעה" שלו בנושא, כיצד מועברים כספי השוחד, מה היקף כספי השוחד, מי הם יתר המעורבים בפרשה או מה העניק אשר כהן לטוקאן בתמורה לשוחד זה, וכן לא הציג ולא הציע כל ראיה כדי לתמוך בטענתו. המדובר היה בהפרחת טענה לאוויר ללא כל ראיה.

בנסיבות אלה וודאי שלא האמנתי לדבריו ולא ניתן היה לצפות כי אאמין לכל טענה שהעלה שפני אברבך כבדרך אגב בעניין נעים טוקאן, ובוודאי שלא ניתן היה לצפות כי אנקוט בצעדים כלשהם בעניין טענות לא מבוססות אלה נגד גורם בכיר בחח"י."

עו"ד קליר לא פרט בתצהירו מה עשה עם המידע שהגיע לידיו. להשקפתי, כאשר מידע כה חמור מגיע לידיעתו של עובד בכיר, המשמש כיועץ המשפטי של אגף האספקה והאחסנה, היה עליו למסור אותו לממונה עליו, דהיינו היועץ המשפטי של התובעת. אולם, מתצהירו של עו"ד קליר עולה, שהוא לא העביר את המידע הלאה.

34. באי כוח הצדדים חלוקים בשאלה, האם יש מקום להיעתר לבקשת בא כוחו של פישר, להסתמך על אמרתו של עו"ד קליר במהלך חקירתו הנגדית (בה אישר את טענת התובעת על שיחתו עם מר אברבך). ואולם, מחלוקת זו איבדה את נפקותה משעה שבא כוח התובעת צרף לתגובתו לבקשה את תצהירו של עו"ד קליר, ממנו ציטטתי לעיל.

על כן, הנני סבור, כי ניתן להסתמך על תצהירו של עו"ד קליר לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות. עם זאת, לאור המידע שהתגלה במהלך חקירתו הנגדית של כהן, בנוגע להמחאה על סך 330,000 דולר, משקל המידע שהגיע לידיעתו של עו"ד קליר הוא שולי. מכל מקום, הנני סבור, שעו"ד קליר היה רשאי שלא להאמין למר אברבך, אך הוא לא היה רשאי שלא להעביר מידע זה לגורמים המוסמכים אצל התובעת, כדי שהם יחליטו האם יש מקום לנקוט בפעולה כלשהי.

35. התמיהה המתעוררת משתיקתו הלכאורית של עו"ד קליר, מתגברת לאור האירועים שאירעו לאחר מכן. כזכור, חשמל הצפון ביצעה מעשה תרמית מובהק, כאשר סיפקה מהדקים מתוצרת "טיקוקס", עליהם הודבקה מדבקה כאילו יוצרו על ידי חברת "לה-גרנד". פרשה זו גרמה לדירקטוריון החברה להורות על עריכת ביקורת בחשבונותיה של חשמל הצפון, ואף נשקלה פניה למשטרת ישראל. בפתח הדו"ח שהוגש על ידי ועדת הביקורת, שכותרתו "תשלומים לחברת חשמל הצפון", נרשמו הדברים הבאים:

"הביקורת בנושא תשלומים לחברת "חשמל הצפון" נערכה על פי בקשת ועדת הביקורת של הדירקטוריון.

בעקבות גילוי אי התאמות בין פריט שהוזמן לבין פריט שהתקבל מהספק "חשמל הצפון", נבדקת (מארס 2001) אפשרות להעביר את הנושא לטיפול משטרת ישראל."

האם לא מוזר הדבר, שעל רקע דברים אלה, ובשעה שנבדקים עניינים הנוגעים לתשלומים לחשמל הצפון, ואף נשקלת פניה למשטרת ישראל, היועץ המשפטי של אגף האספקה והאחסנה, ממלא פיו מים, ולא מספר לאיש, כי הגיע אליו מידע על התנהלות פלילית שמתקיימת לכאורה בין ראש האגף ומנהליה של חברת חשמל הצפון?

36. הניסיון להשתמש בהכרעת הדין הפלילית כמנוף להארכת תקופת ההתיישנות, נתקל גם בתצהיר, שנחתם על ידי מר אליהו סברדלוב. מר סברדלוב שימש בזמנים הרלבנטיים כמבקר הפנים של התובעת, ותצהירו הוגש בתמיכה לתגובת התובעת לעתירה המנהלית שהוגשה מטעם חשמל הצפון, וכך הצהיר מר סברדלוב, בתאריך 30.8.2001:

"מזה שנים מספר הגיעו לידי מנכ"ל חברת החשמל דאז (מר ר. פלד) תלונות אנונימיות, הנוגעות, בין היתר, לאופי פעולתם של המבקשים אל מול אגף אספקה ואחסנה בחברת החשמל. טיבן של התלונות היה חמור.

הביקורת הפנימית של חברת החשמל ביצעה מספר ביקורות בנוגע לפעילות אגף אספקה ואחסנה בחברת החשמל, שבחלקן היו פועל יוצא של התלונות האמורות (אשר הועברו על ידי מנכ"ל חברת החשמל אל הביקורת הפנימית). בביקורת אלה עלו, בין השאר, ממצאים חמורים, לעניין הפעילות של אגף אספקה ואחסנה ואגפים נוספים בחברת החשמל אל מול המבקשים.

כמו כן, במהלך השנים, חברת החשמל העבירה לעיון משטרת ישראל מידע הנוגע לפעילות המבקשים אל מול אגף אספקה ואחסנה בחברת החשמל. משטרת ישראל הודיעה לחברת החשמל, כי אין בדעתה לנהל חקירה בנוגע למבקשים, כל עוד לא יוצגו בפניה, על ידי חברת החשמל, ראיות של ממש, בדבר קיומם של מעשים פליליים."

גם אם אניח, שמשטרת ישראל לא הייתה מוכנה להתערב עד אשר נתגלתה ההמחאה על סך 330,000 דולר, הרי הדבר לא יכול היה לפטור את התובעת מלעשות מעשה, כאשר היא עצמה קיבלה תלונות "שטיבן היה חמור", ובדיקותיה, באמצעות המבקר הפנימי, מצאו "ממצאים חמורים". הצהרותיו הנזכרות של מר סברדלוב שומטות את טענת התובעת, כי רק בעקבות הכרעת הדין שניתנה, נתגלו לה העובדות הדרושות לתביעתה.

36. עתירותיה של התובעת בכתב התביעה הן עתירות כספיות גרידא. בתביעתה עותרת התובעת לכך שהנתבעים יחויבו לשלם לה פיצויים על נזקים שגרמו לה עקב ביצוע עוולות של תרמית, גזל והפרת חובה חקוקה, ובעשיית עושר ולא במשפט. מהנתבע מס' 1 עותרת התובעת לכך, שנתבע שה ישיב לה, בנוסף, את כספי השוחד שהפיק מהתנהגותו הפלילית של כהן, ואף זאת בעילת הפרות חובות חקוקות ועשיית עושר ולא במשפט.

הכלל הוא, כי תקופת ההתיישנות, ביחס לכל העילות שהתובעת מונה בכתב התביעה, היא בת 7 שנים, ומניין תקופת ההתיישנות מתחיל במועד בו נולדה עילת התביעה. את תקופת ההתיישנות ניתן להאריך, בנסיבות שונות, והרלבנטיות לתביעה שלפני, הן הנסיבות הקבועות בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, וסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

להלן אבחן, האם יש מקום להחיל הוראה מהוראות אלה על העניין שלפני.

37. לעניין סעיף 7 לחוק ההתיישנות:

(א) סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע:

"הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה."

(ב) התכלית העומדת בבסיס ההוראה, הדוחה את תחילת תקופת ההתיישנות ליום בו נודעה לתובע התרמית או ההונאה, היא הרצון שלא לאפשר לאדם שהפיק טובת הנאה ממעשה מרמה שביצע. ואולם, גם תכלית זו מכפיפה את תחילת תקופת ההתיישנות לידיעתו של התובע, המרומה. מקום בו התובע, המרומה, ידע על התרמית, אין הוא רשאי לשבת בחיבוק ידיים, שכן תקופת ההתיישנות מתחילה את מניינה.

(ג) אף אם אתעלם מהמידע שהגיע לעו"ד קליר, בדבר שוחד שכהן מקבל מטוקאן, הרי שבתאריך 3.9.2001, ובמהלך חקירה נגדית של כהן, שהליך שהתובעת הייתה צד לו, נחשפה לאור היום העובדה, שכהן קיבל, לכאורה, שוחד מטוקאן. הראיה שהתגלתה לא הייתה ראיה שולית וזניחה אלא ראיה מהותית ומשמעותית. עובדה היא, שראיה זו הביאה בסופו של דבר לחקירת משטרה ולהעמדת חלק מהנתבעים, ובראשם כהן, טוקאן וריטבלט, לדין. על כן, הנני סבור, שלעניין סעיף 7 לחוק ההתיישנות, המועד בו תקופת ההתיישנות התחילה, הוא המועד בו התגלתה ההמחאה, דהיינו – 3.9.2001.

(ד) התובעת סומכת את טענותיה על כך, שרק עם מתן הכרעת הדין, התגלו לה העובדות העומדות בבסיס התביעה. עם כל הכבוד, אין אני מקבל טענה זו. אמנם, נכון הדבר, שהכרעת הדין הפלילית קיבעה את אשמתם של הנתבעים שהיו צד להליך הפלילי, ומבחינה זו, פסק הדין הוא בהחלט ראיה טובה בהליך האזרחי. ואולם, לעניין סעיף 7 לחוק ההתיישנות, המבחן הוא מתי נודע לתובע שנעשה כלפיו מעשה תרמית. כלום, האם באמת ניתן לקבוע, שרק עם מתן הכרעת הדין הפלילית, שקבעה כי כהן קיבל שוחד מחשמל הצפון, נתגלתה פרשת השוחד לתובעת, כאילו נפלה עליה בכרעם ביום בהיר? התשובה לשאלה זו היא שלילית, שכן הידיעה בדבר קשרי השוחד בין כהן וחשמל הצפון הגיעה לידיעת התובעת (ולמצער לידיעתו של עו"ד קליר) זמן רב לפני מתן הכרעת הדין הפלילית, ואף אם נתעלם ממידע זה, שעו"ד קליר בחר שלא לעשות בו שימוש משום שלא האמין לו, הרי שמידע ממשי ומהותי הגיע לידיעתה של התובעת כבר בתאריך 3.9.2001, כאשר הוצגה לכהן ההמחאה על סך 330,000 דולר.

(ה) על כן, ככל שיש מקום לבחון את תחולת הוראה סעיף 7 לחוק ההתיישנות על העניין שלפנינו, כי אז המועד בו נודע לתובעת כי נעשים כלפיה מעשי "תרמית או אונאה" הוא 3.9.2001.

38. לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות:

(א) סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

(ב) באי כוח הצדדים, התייחסו לשאלה, האם זכאית התובעת לטעון לדחיית תחילת ההתיישנות לפי סעיף 8, כאשר טענה להארכתה לפי סעיף 7 לחוק, ואולם, לא מצאתי טעם לדון במחלוקת זו, ואתייחס לסעיף 8 לחוק, כאילו זכאית התובעת לטעון כי הוא חל על תביעתה.

(ג) בשונה מהוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, הדוחה את תחילת תקופת ההתיישנות כל עוד לתובע לא הייתה ידיעה של ממש על מעשה התרמית, סעיף 8 לחוק ההתיישנות חל גם במקום בו הייתה לתובע ידיעה קונסטרוקטיבית. תקופת ההתיישנות במקרה בו חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, נדחית כל עוד התובע לא ידע את העובדות המהוות את עילת התובענה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן".

(ד) לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הנני סבור, כי המידע שהגיע לאזניו של עו"ד קליר, חייב היה לשמש כגורם הדק, שהזניק לאוויר העולם את חובת התובעת לבדוק את העובדות. המידע שהיגע לאזניו של עו"ד קליר, היה חייב לגרום לתובעת לבדוק אותו, בין אם כדי להפריכו ובין אם כדי לאששו. גם אם נתעלם ממידע זה, ונניח כמו עו"ד קליר, שהיה מדובר ברכילות בלבד, הרי שבתאריך 3.9.2001 כבר אין מדובר בידיעה קונסטרוקטיבית אלא בידיעה של ממש.

(ד) הכרעת הדין הפלילית לא התייחסה לסכומי הנזק, שלטענת התובעת נגרמו לה, בין אם משום שסופקו לה מוצרים במחיר מופקע ובין אם מסיבה אחרת. משנודע לתובעת, בתאריך 3.9.2001, שמתקיימים יחסי שוחד בין כהן ובין חלק מהנתבעים, היה עליה לבדוק, בתוך חצריה שלה, האם יחסי השוחד השפיעו עליה ועד כמה. ואולם, התובעת דחתה את הבדיקה עד לאחר שניתנה הכרעת הדין הפלילית, ולכך לא הייתה כל הצדקה. הכרעת הדין "גילתה" לתובעת, שמתקיימים יחסי שוחד בין כהן וחשמל הצפון, אך "גילוי" זה לא היה בו כל חדש, שהרי המידע על כך כבר היה מצוי אצל התובעת החל מתאריך 3.9.2001. דחיית בדיקתה של התובעת, את השלכות המידע שנתגלה על עסקיה, עד לאחר מתן הכרעת הדין הפלילית, היא נסיבה התלויה בתובעת, ובתובעת בלבד. כמו כן אין לומר, שבכך שהתובעת שקטה על שמריה עד למתן הכרעת הדין הפלילית, היא נהגה בזהירות סבירה ולא יכלה לגלות את העובדות הדרושות לתביעתה, עובדות, שכאמור, ממילא לא קיבלו ביטוי בהכרעת הדין.

(ה) בפסק הדין שניתן בע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' ליפל (פורסם במאגר "נבו" – 19.9.2010), דן בית המשפט העליון, בין היתר, בשאלה, מהי "רמת המודעות או היקף הידע שברשות התובע", על מנת שנראה בו כמי שידע את עובדות העילה, לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות. המבחן שאומץ בעניין זה, הוא מבחן "קצה החוט". גם אם נתעלם מהמידע שהצטבר אצל התובעת עד לתאריך 3.9.2001, הרי שבתאריך זה נתגלתה לתובעת ראיה ממשית וברורה, שהיה בה הרבה יותר מאשר קצה חוט או חשד בעלמא.

(ו) על כן, הנני סבור, שגם לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המועד הרלבנטי הוא התאריך 3.9.2001.

39. לעניין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין:

(א) סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מגדיר את היום בו נולדה עילת התובענה "בתובענות על עוולות", וכך נקבע:

"לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:

.....

מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."

(ב) גם בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם התובעת יכולה לסמוך טענותיה על הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, לאור העובדה, כי טענה שיש לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות. ההלכה הפסוקה בעניין זה תומכת בטענות הנתבעים, אך לצורך הדיון שלפני אתעלם ממחלוקת זו.

(ג) הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין רלבנטית לעתירות התובעת, בכתב התביעה, לפיצוי עבור נזק שנגרם לה כתוצאה מביצוע עוולות התרמית, הגזל, ההתרשלות והפרת החובה החקוקה. כל הנזקים שנגרמו לתובעת, נגרמו לה במהלך השנים 1992 עד 1998. אוסיף ואזכיר, שבתאריך 20.6.2001, התובעת השעתה את חשמל הצפון מרשימת הספקים, ועל כן ממילא ברור שלאחר מועד זה חשמל הצפון כבר לא סיפקה מוצרים במחירים מופקעים לתובעת, פשיטא, שלאחר השעייתה, כבר לא סיפרה מוצרים כלל.

(ד) על כן, כל נזק שנגרם לתובעת כתוצאה מביצוע עוולה כלשהי כלפיה, נגרם לפני מועד השעייתה של חשמל הצפון מרשימת הספקים., ולמעשה כל הנזק, נגרם לה, כטענת הנתבעים, בשנים 1992 עד 1998.

(ה) סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין עוסק במקרה פרטי, בו נזק שנגרם כתוצאה מביצוע עוולה, לא התגלה לתובע. סעיף זה מורה, שתקופת ההתיישנות תידחה ותתחיל עם מועד גילוי הנזק, אך גם אז נקבע מחסום, והוא, שגם אם הנזק התגלה במאוחר, תקופת ההתיישנות תסתיים בתום 10 שנים מיום אירוע הנזק. כך למשל, תובע שגילה שנגרם לו נזק רק בחלוף 9 שנים מיום שהנזק נגרם, חייב להזדרז ולהגיש תביעתו בתוק שנה אחת בלבד (כפוף להלכה הדוחה את תחילת תקופת ההתיישנות כאשר רכיב הקשר הסיבתי לא התגלה).

(ו) כאמור לעיל, בתאריך 3.9.2001, עם גילוי ההמחאה על סך 330,000 דולר שטוקאן נתן לכהן, היה על התובעת להתחיל לבדוק אילו נזקים נגרמו לה בשל קשרי השוחד בין כהן וחשמל הצפון. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, לא האריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות ("בשאינו מקרקעין – שבע שנים"), ועל התובעת היה לתבוע את נזקיה בתוך 7 שנים מיום שגילתה, שקיימת אפשרות שנגרם לה נזק עקב קשרי השוחד, כלומר עד לתאריך 2.9.2008. מכיוון שכך, אין צורך לבחון את תחולת הרף העליון שנקבע בסעיף 89(2), אך בהערת אגב, שאינה שדורשה להכרעה אציין, שמכיוון שהנזקים שהתובעת טוענת להם נגרמו בין השנים 1992 עד 1998, הרי שגם הרף העליון הקבוע בסעיף 89(2) חוסם את תביעתה, ולמצער את רובה, שכן הוגשה לאחר חלוף 10 שנים מיום אירוע הנזק (וראו: ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב, פ"ד נ"ד(2) 535, (2000) בעמ' 541).

40. תביעתה של התובעת היא תביעה כספית, ובה עותרת היא לכך שהנתבעים יפצו אותה עבור נזק שנגרם לה כתוצאה מההתנהלות הפלילית של הנתבעים, שחלקם כלל לא היו צדדים להליך הפלילי שהתקיים. טענתה העיקרית כלפי הנתבעים היא, שבעקבות יחסי השוחד שהתקיימו בין כהן והנתבעים, גבו הנתבעים מהתובעת מחירים מופקעים עבור המוצרים שסיפקו לה.

ידיעתה של התובעת, על כך שהיא שילמה מחירים מופקעים עבור פריטים שסופקו לה, אינה יכולה להישען על הכרעת הדין הפלילית, מהטעמים הבאים:

(א) לצורך הדיון שלפני אניח, שמסכת השוחד שהתקיימה בין כהן ומי מהנתבעים, גרמה להטיית מכרזים לטובת הנתבעים, מכרזים שאפשרו לנתבעים למכור לתובעת מוצרים במחירים מופקעים. לביסוס טענותיה בעניין זה, התובעת משווה את מחירי המוצרים שהנתבעים סיפקו לה למוצרים אחרים, שנמכרים על ידי ספקים אחרים בשוק. ואולם, את ההשוואה בין המחירים שהנתבעים גבו מהתובעת למוצרים זהים או שווי ערך, המסופקים על ידי ספקים אחרים, התובעת יכלה לבצע בכל מועד, ולא כל קשר להליכים הפליליים. לצורך בדיקה שכזו, שכל עקרת בית יודעת לבצע, לא היה כל צורך בהכרעת הדין הפלילית. התירוץ, כאילו רק הכרעת הדין הפלילית היא שאפשרה לתובעת לעמוד על כך, שכתוצאה מהקשרים הפליליים בין כהן מחד גיסא, וחשמל הצפון ומנהליה מאידך גיסא, היא משלמת תשלומים מופרזים ומופקעים, אינה יכולה להתקבל.

(ב) ככל שהדברים אמורים במוצרים שסופקו לתובעת על ידי קבוצת לב אופיר, נראה הדבר, שחברה זו נחשדה, כבר "במהלך שנות השמונים" על ידי התובעת, בזיוף מחירונים וגביית סכומים מופקעים מאת התובעת, ולעניין זה נטען בסעיפים 52 ו- 53 לכתב התביעה המתוקן:

"במהלך שנות השמונים ניהלה לב אופיר התקשרות עסקית ארוכת טווח עם חח"י לאספקת מוצרים שלטענת שי אופיר "אינם מופיעים במחירון המוצרים הקבועים של חח"י". ואולם, באחד מן הימים (לקראת סוף שנות השמונים) גילה מר שמואל ריבק, מנהל אגף האספקה והאחסנה בחח"י דאז, כי לב אופיר שייפה את המחירונים וקבעה מחירים מופקעים ואף שקל לפנות למשטרה בעניין.

משכך פנה אופיר לכהן והלה הפעיל לחץ על הנהלת חח"י, טרפד את הכוונה לפנות למשטרה ושכנע את המעורבים בדבר להסתפק בקנס כספי בלבד. זאת ועוד, כהן אף דרג לפתיחתו של מכרז חדש, בו זכתה לב אופיר פעם נוספת."

ראשית נציין, כי קבוצת לב אופיר כמו גם אופיר עצמו, כלל לא היו נאשמים בהליך הפלילי, שלטענת התובעת בעטיו נתגלו לה העובדות הדרושות לתביעתה. כיוון שקבוצת לב אופיר ואופיר עצמו לא היו צדדים להליך הפלילי, הכרעת הדין לא יכולה לשמש כמנוף לדחיית תחילת תקופת ההתיישנות כלפיהם. שנית, הגילוי שנתגלה בסוף שנות השמונים, בדבר גביית מחירים מופקעים, לא היה קשור לפרשת השוחד שהכרעת הדין הפלילית עוסקת בה, שכן פרשה זו נולדה בשנת 1992.

(ג) תביעת התובעת מתייחסת אף למוצרים יחודיים שספקו לתובעת על ידי חברת רייקם, כשזו הייתה מיוצגת על ידי חשמל הצפון. בהקשר זה ראוי לפנות למכתב הפרישה שכתב מנכ"ל התובעת דאז, מר רפי פלד, בחודש אפריל שנת 2000, אשר הקטעים הבאים ממנו צוטטו בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בערעור על פסק הדין הפלילי:

"חשמל הצפון:

מדובר בתופעה בלתי בריאה של ספק חדש המספק נתח בלתי סביר מסך כלל הרכש של האגף בתחומים מסויימים. יש לפעול לצמצום היקף המכירות של "חשמל הצפון" לחח"י בדרך של הגבלת סך כל המכירות השנתי שלו לחח"י, לשיעור שלא יעלה על 25% מסך הרכישות מהספקים המספקים אותם מוצרים לחח"י.

חברת רייקם:

רייקם הפועלת באמצעות "חשמל הצפון", כספק יחיד, הצליחה להשיג מחירים גבוהים מאוד תוך ניצול היותה ספק יחיד. יש להקפיד שלא לאפשר לחברת רייקם שלא להיות ספק יחיד בשום מכרז ובשום מקרה. יש לפעול בצורה מואצת לאיתור ספקים נוספים בכל המוצרים בהם רייקם היא ספק יחיד."

(ד) עניין המחירים המופרזים שהתובעת שילמה למי מהנתבעים, עלה אף בתצהירו של עו"ד קליר, מתאריך 2.9.2001, שניתן בתמיכה לתשובת התובעת לעתירה המנהלית שהגישה נגדה חברת חשמל הצפון. בסעיף 4.2.1 התייחס עו"ד קליר לטענת מר ריטבלט, כי הוא נגוע בניגוד עניינים בשל פריטים שונים שרכש באופן פרטי מחשמל הצפון. בעניין זה הצהיר עו"ד קליר, כי מכרז מסוים, הנקרא "מכרז השקע תקע", בוטל בשעתו על ידי התובעת "בשל ההערכה, כי רמת המחירים, אשר השתקפה בהצעת [חשמל הצפון] במכרז, הייתה גבוהה באופן בלתי סביר". עו"ד קליר התייחס אף למכתב שכתב בתאריך 31.10.00 לבא כוחה דאז של חשמל הצפון, ובסעיפים 4.2.3 ו- 4.2.4 לתצהירו, כתב כדברים הבאים:

"לצרכי השלמת האמור במכתב הנ"ל הנני מוצא לנכון להוסיף את העובדות הבאות:

(א) הצעתה של [חשמל הצפון] במכרז השקע תקע, הייתה למוצרים מתוצרת חב' "רייקם".

(ב) בשלב הטכני של המכרז נפסלה ההצעה היחידה שהתחרתה בזו של [חשמל הצפון]. ההצעה שנפסלה, כאמור, הייתה לשקע תקע בלתי מסוכך מתוצרת F&G.

(ג) [חשמל הצפון] ידעה שהצעתה נותרה ההצעה היחידה במכרז וניצלה עובדה זו לצורך הגשת הצעה כספית מנופחת, בסך כולל של כ- 2.6 מיליון דולר (לכמות המפורטת במכרז).

(ד) בעת שנערכה הפגישה בין מר ריטבלט ומר טוקאן לביני, היה ידוע לצדדים כי בשל נסיבות טכניות שאין להלאות את בית המשפט בהן בשלב זה, נאלצה חח"י להתפשר ולהעניק את הזכייה במכרז השקע תקע לחשמל הצפון.

(ה) בעת קיום הפגישה ביני לבין ה"ה ריטבלט וטוקאן, היו בידי נתונים, לפיהם [התובעת] יכלה לרכוש, בשוק החופשי, מוצר העונה לדרישותיה הטכניות של חח"י (כפי שהיו במכרז הנדון) במחיר הנמוך בכ – 1.4 מיליון דולר מהמחיר, שניתן על ידי חשמל הצפון במכרז.

העובדה שחשמל הצפון ניצלה את מעמדה המונופוליסטי (כספקית יחידה) במכרז הנ"ל על מנת להכפיל ולשלש את רווחיה, קיבלה אישוש ותמיכה בעדות, שניתנה בנוכחותי על ידי מר ראובן סורק, מנכ"ל רייקם ישראל, במהלך הפגישה, שנערכה עמו בנושא אחר, במשרדי חח"י, ביום 15.8.2001. במהלך פגישה זו הובהרו הנקודות הבאות:

(א) חלק הארי מרווחיה של חשמל הצפון, בעסקיה עם חח"י (בהיקפים ממוצעים של עשרות מילוני שקלים בשנה) נבע ממכירת מוצרי חב' רייקם (אשר סופקו לה באמצעות רייקם ישראל) במחירים מופקעים תוך ניצול מעמדה של חשמל הצפון כספקית יחידה (או, למעשה, כמתווכת יחידה) של מוצרים מהסוג הנדון.

(ב) לדברי מר סורק, התקופה בה פעלה רייקם ישראל, בשיתוף פעולה עם חשמל הצפון, למכירת מוצרי חב' "רייקם" לחב' החשמל, באמצעות חשמל הצפון, הייתה "השחורה ביותר" בתולדות רייקם ישראל, וגרמה לחב' רייקם נזק תדמיתי עצום. זאת, בין היתר, בשל העובדה שחשמל הצפון התעקשה על הגדלות דרסטיות של מתח רווחיה (קרי: ההפרש בין מחיר עלות המוצר לחשמל הצפון בעת רכישתו מרייקם ישראל למחיר, בו נמכר המוצר בפועל לחח"י ע"י חשמל הצפון)".

צא וראה: דברים אלה התרחשו כבר בחודש אוקטובר בשנת 2000. המסקנה המתבקשת מהדברים שלעיל, עליהם הצהיר עו"ד קליר, היא, כי העובדה, שהתובעת משלמת מחירים מופקעים עבור מוצרים שספקו לה, הייתה ידועה לתובעת זמן רב לפני מתן הכרעת הדין במשפט הפלילי. במקרה אחד, ככל הנראה בשנת 2000, מכרז פלוני בוטל עקב מחיר מופקע שהוצע לתובעת, ובפגישה שהתקיימה בתאריך 15.8.2001, מנהל חברת רייקם ישראל, אישר לעו"ד קליר, כי חשמל הצפון גבתה מהתובעת מחירים מופקעים. על כן, ועם כל הכבוד, אין בסיס לטענת התובעת, כי רק בעקבות הכרעת הדין שניתנה, התגלו לה העובדות העומדות בבסיס תביעתה.

41. הנה מתברר, שהעובדה שהתובעת משלמת מחירים גבוהים עבור מוצרי חברת רייקם, לא נסתרה מעיני היועץ המשפטי של אגף האספקה והאחסנה, לא נעלמה מעיני המנכ"ל, וכן לא נסתר מעיניו נתח ההספקה הגדול המצוי בידיה של חשמל הצפון. לגבי עניינים אלה, אין כל מקום לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות עד למועד מתן הכרעת הדין. כאמור לעיל, התנהלות שגרתית ותקינה של חברה ציבורית, הצריכה לרכוש מוצרים רבים ושונים, מחייבת בדיקת מחירים שוטפת, בלי קשר לשאלה, האם מי מעובדיה הבכירים מצוי בקשרי שוחד עם מי מספקיה. גם אם אניח, שהקשרים הפליליים שהתקיימו בין כהן וטוקאן הם אלה המסבירים את הקשר הסיבתי, כלומר את הסיבה לכך שחשמל הצפון יכלה להרשות לעצמה לגבות מחירים מופקעים מהתובעת, הרי קשר סיבתי זה התגלה לתובעת לכל המאוחר בתאריך 3.9.2001, עם גילוי המחאת השוחד בסך 330,000 דולר.

42. אף עתירות התובעת, לחייב את הנתבעים להשיב לה כל התעשרות שהנתבעים זכו בה שלא כדין, בעקבות ההתנהלות הפלילית שהתגלתה, אינה מתגברת על מחסום ההתיישנות.

תביעת התובעת להשבת ההתעשרות, היא תביעה שעילתה בחוק עשיית עושר ולא במשפט. תביעה בעילה זו כפופה גם היא להוראות חוק ההתיישנות. כאמור לעיל, אין לדעתי מקום לקבל טענת התובעת, כי יש לדחות מועד תחילת תקופת ההתיישנות עד למועד מתן הכרעת הדין הפלילית. כאמור, בתאריך 3.9.2001 התגלתה ההמחאה על סך 330,000 דולר, שטוקאן מסר לכהן, ועל כן, לכל המאוחר היה על התובעת להגיש את תביעתה להשבה בתוך 7 שנים ממועד זה.

דין זה חל אף על תביעת התובעת כנד הנתבע מס' 1, בה היא עותרת לחייב את הנתבע מס' 1 להשיב לה את כל טובות ההנאה שזכה בהן עקב התנהגותו הפלילית של כהן. גם בעניין זה, המועד הקובע הוא המועד בו התגלתה התנהגותו הפלילית של כהן, ומועד זה הוא לכל המאוחר בתאריך 3.9.2001.

ו. סילוק על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילת תביעה

43. כיוון שלדעתי יש לדחות את תביעת התובעת על הסף, מחמת התיישנותה, אין אני מוצא מקום לדון בטענות חלק מהנתבעים, כי יש לסלק את התביעה נגדם על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות.

לעניין זה אציין, שאלמלא היה מקום לדחות את תביעת התובעת מחמת התיישנות, היה מקום לדחות טענות הנתבעים להעדר יריבות והעדר עילה. הטעם לכך הוא, שמהבחינה המושגית, בין התובעת והנתבעים התקיימו יחסי מסחר שונים, ועל כן, באופן טבעי הדבר מקים יריבות בין הצדדים. ככל שהדברים נוגעים לבחינה הקונקרטית, טענות הנתבעים כרוכות בבירורים עובדתיים שיש לקיים, כך שניתן להכריע בדבר רק לאחר שמיעת ראיות, ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

ז. סיכום

44. לסיכום הדברים:

(א) הכרעת הדין הפלילית, בה הורשע כהן בקבלת שוחד ובה הורשעו חשמל הצפון ומנהליה במתן שוחד, לא יצרה עובדות חדשות הדרושות לעילות התביעה השונות של התובעת. בתאריך 2.7.2008, בו ניתנה הכרעת הדין, לא נתגלו לתובעת עובדות שלא היו ידועות לה קודם לכן. למעשה הכרעת הדין קיבעה את שהיה ידוע כבר קודם לכן, בדבר הקשרים הפליליים בין כהן והמורשעים האחרים.

(ב) המועד המאוחר ביותר, שניתן לקבוע, כי בו נודע לתובעת על כך שבין כהן מחד גיסא, וחשמל הצפון ומנהליה מאידך גיסא, מתקיימים יחסים של מתן וקבלת שוחד, הוא התאריך 3.9.2001. בתאריך זה הוצגה לכהן המחאה על סך 330,000 דולר שנמשכה מחשבונה של נאילה, אחותו של טוקאן, וזאת במהלך חקירה נגדית, שהתקיימה במסגרת עתירה מנהלית שחברת חשמל הצפון הגישה נגד התובעת.

(ג) למעשה, עוד לפני התאריך 3.9.2001, ולפי תצהירו של מר סברדלוד, כבר "מספר שנים" קודם לכן, הגיע לתובעת מידע על כך שבין כהן מן הצד האחד וחשמל הצפון ומנהליה מן הצד האחר, מתקיימת מערכת היחסים של מתן וקבלת שוחד. אופיין של התלונות שהתקבלו מגורמים אנונימיים היה חמור, ובעקבות בדיקת תלונות אלה נתגלו "ממצאים חמורים" (תצהיר מר סברדלוב מתאריך 30.8.2001).

(ד) העובדה שהתובעת שילמה מחירים מופרזים עבור מוצרים שרכשה מאת הנתבעים לא נסתרה מעיניה לאורך השנים, ובאחד המקרים אף בוטל מכרז בשל מחיר מופקע שהוצע על ידי חשמל הצפון, שהייתה מציעה יחידה. אף מנכ"ל התובעת העיר על כך במכתב פרישתו מחודש יוני 2000, והדברים אף עלו בפגישה שקיים עו"ד קליר עם מנכ"ל רייקם ישראל בחודש אוקטובר בשנת 2000. מכל מקום, כדי לבסס את תביעתה הכספית, התובעת לא נזקקה להכרעת הדין, ויכלה לבדוק, בכל מועד שהוא את ההפרש בין המחירים שהיא נדרשת לשלם עבור מוצרים שסופקו לה ובין אלה הנוהגים בשוק החופשי.

(ה) מנקודת המבט הנוחה ביותר לתובעת, המתעלמת מכל המידע שהתקבל והאירועים שאירעו לפני התאריך 3.9.2001, תקופת ההתיישנות להגשת תביעתה של התובעת החלה, לכל המאוחר, בתאריך 3.9.2001. החל מתאריך זה היה על התובעת להגיש את תביעתה בתוך 7 שנים.

(ו) לאור העובדות שהיו ידועות לתובעת בתאריך 3.9.2001, אין בכוחן של הוראות החוק הקבועות בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, ובסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, להאריך את תקופת ההתיישנות.

(ז) תביעת התובעת הוגשה בתאריך 3.6.2009, לאחר שתקופת ההתיישנות חלפה.

45. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מקבל טענת הנתבעים, והנני קובע כי תביעת התובעת התיישנה. כפועל יוצא מכך, הנני דוחה את התביעה.

(ב) חרף דחיית התביעה על הסף, וכדי לאפשר לתובעת למצות את הליכי הערעור, כל הסעדים הזמניים שניתנו לתובעת במסגרת ההליכים בתיק זה, יוסיפו לעמוד על כנם עד לתאריך 15.6.2016. היה והתובעת תודיע, לפני מועד זה, כי אין בכוונתה לערער על ההחלטה, יבוטלו הסעדים הזמניים עם קבלת הודעתה.

(ג) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ו, 30 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.