1. בבקשתו שלפני עותר המבקש, לכך שיבוטל עיקול זמני, אשר הוטל על זכויותיו ונכסיו בתאריך 14.7.2010, במסגרת הודעה לצד שלישי שנשלחה אליו מאת המשיב, הוא הנתבע מס' 1 בתביעה העיקרית.

2. טענתו המרכזית של המבקש בבקשתו היא, שאין חשש שהמשיב לא יוכל לגבות מהמבקש את שיפסק לזכותו, אם יזכה בשיפוי במסגרת ההודעה לצד שלישי ששלח למבקש, וזאת מהטעם, שהתובעת עצמה, בהסדר דיוני שנעשה בינה ובין המבקש, התחייבה שלא לגבות חלקו של המבקש מהנתבעים האחרים בתביעה. דבר זה מלמד, לטענת המבקש, שהמשיב אינו חשוף לסיכון כל שהוא, המצדיק את השארת העיקול על כנו.

3. בא כוח המשיב מס' 1 טוען לעומת זאת, כי מכיוון שהעיקול הזמני הוטל במעמד צד אחד עוד בתאריך 14.7.2010, כי אז, על פי המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, אחר המבקש בהגשת בקשתו לביטול העקול הזמני, אותה היה עליו להגיש בתוך 30 ימים מיום שנודע לו על הטלת העיקול הזמני.

לגופו של עניין טוען בא כוח המשיב, כי הפטור שהתובעת פטרה את המבקש מגביית חלקו מהנתבעים האחרים, הותנה בכך שהמבקש ינהל את הגנתו "בצורה הולמת ובשקידה סבירה", ובשלב זה לא נוכל לדעת, האם תנאי זה, הצופה פני עתיד, יתקיים אם לאו. בא כוח המשיב מוסיף ומקשה – "מי יתקע כף לידנו כי בסופו של ההליך לא תטען התובעת, כי המבקש לא מילא את התחייבותו הנ"ל כלפיה ...".

4. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט להיעתר לבקשה, מהטעמים הבאים:

(א) אין אני מקבל את הנימוק הדיוני שהעלה בא כוח המשיב. אמנם המועד לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד הוא 30 ימים מיום שנודע למבקש על ההחלטה, ואולם, החלטות ביניים, לא כל שכן החלטות על הטלת עיקולים זמניים וסעדים זמניים אחרים, לעולם אינם סופיים ובית המשפט רשאי לשוב ולשקול אותם, במיוחד כאשר נראה שמתקיים שינוי נסיבות המצדיק את בחינת ההחלטה מחדש.

(ב) במקרה שלפני, התובעת ביקשה לסלק תביעתה נגד המבקש, שכן על פי הסדר דיוני שנעשה בין התובעת והמבקש, המבקש קיבל על עצמו לגלות את כל העובדות הידועות לו בנושא התביעה שהגישה התובעת. לצד זאת, אף קיבלה התובעת על עצמה, כי "במקרה שתוגשנה הודעות צד ג' כנגד [המבקש] ... ובית המשפט יקבע את אחריותו ואת חלקו בנזק שנגרם לחברת החשמל, אזי חברת החשמל מתחייבת שלא לפעול לגביית חלקו של [המבקש] מהנתבעים האחרים, וזאת בכפוף לכך כי [המבקש] ניהל את הגנתו בצורה הולמת ובשקידה סבירה".

הנני סבור כי יש בסעיף זה משום שינוי נסיבות, המצדיק בחינה חוזרת של הצורך בהטלת העיקול הזמני על זכויות המבקש.

(ג) ההתניה שנקבעה בהסדר הדיוני שבוין התובעת והמבקש, מפחיתה באופן משמעותי את החשש שמא המשיב יעמוד מול שוקת שבורה אם וכאשר יבוא לגבות מאת המבקש חוב פסוק, שיפסק לזכות המשיב במסגרת הליכי ההודעה לצד שלישי. אמנם, הפטור שנתנה התובעת למבקש מותנה בכך שהמבקש ינהל את הגנתו "בצורה הולמת ובשקידה סבירה", אך נראה הדבר, שהחשש שמא המבקש, או יותר מכך – בא כוחו, לא ינהלו את ההגנה "בצורה הולמת ובשקידה סבירה" הוא חשש רחוק וקלוש, ואין בו כדי להצדיק את הותרת העיקול הזמני על כנו.

(ד) לצד אלה אוסיף, שאין להתעלם מהאיבה השוררת בין הצדדים, וקשה להשתחרר מהרושם, שההודעה לצד שלישי, כמו גם העיקול הזמני שהוטל מכוחה, טבולים במידה לא מבוטלת של רצון לנקום במבקש על כך בחר לשמש כעד מדינה בהליך הפלילי שהתקיים, וכעד מטעם התובעת בתביעה המתנהלת בתיק העיקרי.

(ה) בסיכומו של דבר, בהטלת עיקול זמני על בית המשפט להשתכנע, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". אם היה קיים חשש שכזה, בעת הטלת העיקול, כי אז רובו של חשש זה לא קיים עוד, ואין עוד מקום להותיר את העיקול הזמני על כנו.

5. אשר על כן הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מורה לבטל העיקולים הזמניים שהוטלו על זכויות המבקש (נעים טוקאן) במסגרת ההודעה לצד שלישי שנשלחה אליו.

(ב) הנני מחייב המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.