החלטה

1. בפני בקשתם המשותפת של התובעת והנתבע מס' 3 (נעים טוקאן), ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנעשה ביניהם, ולמחוק את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע מס' 3. לכתב הבקשה שהגישו התובעת והנתבע מס' 3 במשותף, צורף העתק מההסכם שצדדים אלה כרתו ביניהם.

2. בתביעתה העיקרית עותרת התובעת לסעד כספי כנגד הנתבעים, וטענתה היא, כי התנהגותם הפלילית של הנתבעים גרמה לה נזקים כבדים. את תביעתה מבססת התובעת בעיקרם של דברים על הרשעתם הפלילית של הנתבעים במסגרת תיק פ' 4039/08, מתאריך 2.7.2008, שאורשה בבית המשפט העליון בתאריך 1.9.2009 (ע"פ 7593/08).

3. הנתבע מס' 3 היה אחד הנאשמים בהליך הפלילי, אך תוך כדי ההליך הפלילי הגיע להסדר טיעון עם המדינה, והודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לצד העונש שנגזר עליו (6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשלום קנס בסך 200,000 ₪), שימש הנתבע מס' 3 כעד מדינה בהליך הפלילי.

4. כעולה מההסכם שנכרת בין התובעת והנתבעת מס' 1, טען הנתבע מס' 3 בפני באי כוח התובעת, כי "ברשותו מידע נוסף נכון ומהימן, לרבות מסמכים וראיות נשוא ההליך המשפטי", ובהסכם הוא מצהיר כי הוא נכון להעמיד חומר זה לרשות התובעת, ולמסור לה כל מידע שיתבקש, המצוי בידו. עוד מצהיר הנתבע מס' 3 בהסכם, כי הוא "נכון ליתן עדות אמת בבית המשפט".

הסכם הפשרה שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3 הוא הסכם ארוך ומפורט, ונוכח טענות הנתבעים, אביא את תמציתו על קצה המזלג. כאמור, בהסכם התחייב הנתבע מס' 3 למסור עדות אמת במשפט, וכן מפורטות בהסכם התחייבויות שונות של הנתבע מס' 3, הן ביחס לעדות שתמסר על ידו והן ביחס לראיות שתוגשנה באמצעותו, לרבות מסירת פרטים על עובדי התובעת שסייעו למי מהנתבעים בביצוע מעשיהם. לעומת התחייבויותיו של הנתבע מס' 3, מסכימה התובעת לבקש להסיר עיקולים, שהוטלו על כלי רכב שבבעלות הנתבע מס' 3 ועל דירת מגוריו, ובכלל זה נקבע הסדר לפיו הנתבע מס' 3 יפצה את התובעת מתוך סכומי כסף שיקבל לאחר מכירת דירת מגוריו. כמו כן התחייבה התובעת לשאת בתשלום שכר טרחתו עורך דינו של הנתבע מס' 3, עד לסכום של 150,000 ₪ בצירוף מע"מ, ועוד מתחייבת התובעת, כי במידה ותוגש נגד הנתבע מס' 3 הודעה לצד ג', והוא יימצא אחראי, כי אז התובעת לא תפעל לגבות את חובו של הנתבע מס' 3 מהנתבעים האחרים.

5. הנתבעים מתנגדים לבקשת התובעת והנתבע מס' 3 ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנעשה, ולהלן אסקור בקצרה טעמי התנגדותם.

באי כוח הנתבע מס' 1 (עזבון המנוח אשר כהן ע"ה) מתנגדים למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, באשר לטענתם מדובר בהסכם פסול ובלתי חוקי, שריח רע נודף ממנו, שכן בבסיסם של דברים, כך לטענת באי כוח הנתבע מס' 1, מדובר בקניית עדותו של הנתבע מס' 3 בכסף רב. קניית עדותו של הנתבע מס' 3 מתבטאת בכך שהתובעת מסירה ממנו את הסיכון שיחוייב לשלם לה סכום כסף נכבד, המגיע כדי מיליוני שקלים, ועוד נותנת היא לו תמורה כספית של ממש בכך שהיא מתחייבת לממן את שכר טרחת עורך דינו.

בא כוח הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען, כי להסכם הפשרה עלולות להיות השלכות על ההליך הפלילי שהתקיים, שהרי במסגרת ההליך הפלילי, בו נכרת עם הנתבע מס' 3 הסכם "עד מדינה" (שהעתקו צורף לתגובת באי כוח הנתבע מס' 1) התחייב הנתבע מס' 3 למסור את כל הראיות הידועות לו, והנתבע נחקר פעמים רבות במשטרה על כל הידוע לו. להצהרות הנתבע מס' 3, כאילו יש בידו היום ראיות נוספות, עשויה להיות אפוא משמעות המחייבת בדיקה, לרבות בדיקה של פרקליטות המדינה.

עוד מוסיף בא כוח הנתבע מס' 1 וטוען, כי הסכם הפשרה שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3 מלמד, כי התובעת הגישה תביעתה מבלי שהיה לה בסיס, ועתה, כדי להצדיק בדיעבד את התביעה שהגישה, מבקשת היא לקנות את עדותו של הנתבע מס' 3, המעוניין להיחלץ מהתובענה נגדו , בה הוא אחד המזיקים העיקריים.

6. בא כוח הנתבעים 2, 4 ו- 8 (רוני ריטבלט, חברת חשמל הצפון בע"מ וחברת אלקטרו חבש בע"מ), מתנגד אף הוא לבקשת התובעת והנתבע מס' 3.

בא כוח הנתבעים 2, 4 ו- 8 סוקר בתגובתו את עיקרי התחייבותו של הנתבע מס' 3 כלפי התובעת בהסכם הפשרה, ולצד אלה מציג את מה שהוא מכנה "מחירון העדות", ובו מפורטות טובות ההנאה שהנתבע מס' 3 צפוי לקבל מהסכם הפשרה. לטענת בא כוח הנתבעים 2, 4 ו- 8, בית המשפט העליון כבר סלידתו מהסכמים בהם עד זוכה לטובות הנאה, ולעניין זה הוא מפנה לפסקי הדין שניתנו בבג"צ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ"ד (1) 659; ע"א 575/70 עומר תג'ר נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד כ"ד(2) 499; ע"א 152/59 רוברט סוארי נ' דורה ברגמן, פ"ד י"ד 2354; המ' (ת"א) 16272/96 ספיוריטי נ' הכשרת הישוב.

בא כוח הנתבעים 2, 4 ו- 8 מפנה לביקורת שהוטחה בנתבע מס' 3 במסגרת פסק הדין שניתן בהליך הפלילי (עמ' 122 - 123 להכרעת הדין), ומוסיף הוא וטוען, כי בהסכם הפשרה הנתבע מס' 3 מעיד על עצמו, כי לא קיים את התחייבויותיו בהסכם "עד המדינה" שנכרת עמו. בא כוח הנתבעים מוסיף, כי ההסכם אינו חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1970, ולטענתו, קניית עדות בכסף נוגדת את תקנת הציבור. כמו כן מפנה בא כוח הנתבעים לדין האמריקאי, המתיר אך ורק לשפות עד עבור הזמן אותו השקיע למען הכנת עדותו ומסירתה. אעיר, כי אין צורך להרחיק למשפט האמריקאי, שהרי גם בארץ מקבלים העדים תשלום עבור הוצאותיהם וזמן בטלתם, ומומחים את מקבלים שכר טרחה עבור "השימוש במומחיותם".

7. אף באי כוח הנתבע מס' 5 (אריה פישר) מתנגדים לבקשתם המשותפת של התובעת והנתבע מס' 3, ובתגובתו מצביע בא כוח הנתבע מס' 5 על כך, שההסכם שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3 נכרת כשנה לפני שהוגשה לבית המשפט. גם בא כוח הנתבע מס' 5 סבור, כי משמעות ההסכם היא קניית עדותו של הנתבע מס' 3 בכסף, ונוכח כובד המשקל של האינטרסים האישיים המעורבים בהסכם, לא ניתן להניח שהעדות והראיות שהנתבע מס' 3 ימציא מכוח התחייבותו לפי ההסכם, תהיה עדות אמת, ובלשונו של בא כוח הנתבע מס' 5: "אין ספק שמשקל השלמונים הוא שינווט את חרצובות לשונו של הנתבע מס' 3 ופיו ושפתיו ינועו כדי לרצות את התובעת פן יבולע לו".

8. הן התובעת והן הנתבע מס' 3 הגישו תשובותיהם לתגובות שהתקבלו מהנתבעים.

בא כוח התובעת גורס, כי לא ניתן לחייב את התובעת לתבוע את הנתבע מס' 3, ורשאית התובעת לבחור כלפי מי מבקשת היא סעד מבית המשפט. לטענת בא כוח התובעת, אין הנתבעים יכולים לטעון בשם תקנת הציבור לאחר מעשי המרמה והשוחד שהיו מעורבים בהם במשך שנים ארוכות, שמחד גיסא גרמו להתעשרותם ומאידך גיסא גרמו לנזקים לתובעת. לטענת בא כוח התובעת, ההסכם עם הנתבע מס' 3 אינו בלתי חוקי ואינו נוגד את תקנת הציבור, וכחיזוק לטענה זו מפנה בא כוח התובעת לפרשת "ספקיוריטי" (המאוזכרת אף על ידי הנתבעים עצמם) שבה, בסופו של דבר, אישר בית המשפט את ההסכם שנכרת עם העד.

בא כוח התובעת מאבחן בתשובתו את פסקי הדין האחרים שאוזכרו על ידי הנתבעים, וטוען, כי יש ליתן משקל מכריע לצורך לעשות צדק ולהילחם בשחיתות. עוד טוען בא כוח התובעת, כי טובת הציבור היא שעמדה לנגד עיני התובעת כאשר כרתה את ההסכם עם הנתבע מס' 3, ואישור ההסכם ישרת את האינטרס הציבורי. בא כוח התובעת אינו מתעלם מכך שעדותו של הנתבע מס' 3 תהיה עדות של "צד מעוניין", אך הדבר אינו פוסל את עדותו אלא משפיע על בחינת המשקל שיהיה צורך לתת לעדות זאת.

בא כוח התובעת מוסיף, כי אישורו של הסכם "עד המדינה" בהליך הפלילי, מקנה משנה תוקף להסכם הפשרה שנעשה עם הנתבע מס' 3 בהליך האזרחי, וההסכם גולה לכל באי כוח הנתבעים בסמוך לאחר כריתתו.

9. בא כוח הנתבע מס' 3 סבור בתשובתו, שבאי כוח הנתבע מס' 1 אינם מוסמכים עוד לייצג את הנתבע מס' 1, ולגופם של דברים טוען הוא, כי יש ללמוד גזירה שווה מהליכים פליליים בהם המדינה כורתת הסכמים עם "עדי מדינה". בא כוח הנתבע מס' 3 מוסיף, כי הנתבעים מפרשים באופן לא נכון את ההסכם תוך שימוש בציטוטים סלקטיביים ממנו. לדעת בא כוח הנתבע מס' 3 אין לקבוע מראש שהנתבע מס' 3 לא יעיד עדות אמת.

10. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שיש להיעתר לבקשה, ולהלן אביא טעמי.

נראה הדבר שיש להפריד בין שני עניינים המקופלים בבקשה. העניין האחד הוא זכותו של התובע לוותר על זכותו לסעד מאדם פלוני. העניין השני הוא, כריתת הסכם עם אדם, המבטיח לאותו אדם טובת הנאה כלשהי תמורת עדות שימסור במשפט. בבקשה שלפני שני אלה אחד הם, שכן הויתור על הסעד כלפי הנתבע מס' 3 נעשה כנגד התחייבות הנתבע מס' 3 למסור עדות שיש בה לסייע לתובעת כנגד כל יתר הנתבעים, וזאת אגב קבלת טובת הנאה.

לטעמי, ככל שהדבר נוגע לזכותה של התובעת לוותר על תביעתה כלפי הנתבע מס' 3, כי אז לא ניתן לחייב את התובעת לתבוע את הנתבע מס' 3, והיא זכאית לבקש למחוק את התביעה נגדו.

11. באשר לאישור ההסכם שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3, כי אז הצדדים העמידו למעשה לדיון את חוקיות ההסכם שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3.

בענין זה הנני סבור, שאין מקום לקבוע שההסכם נגוע באי חוקיות או בפגיעה בתקנת הציבור. מסקנתי זו מבוססת בעיקרה על כך, שבהליכים רבים, המתנהלים במישור הפלילי, כורתת המדינה הסכמי "עד מדינה" עם עדים שונים, אגב התחייבותה לתת להם טובות הנאה שונות. עם כל ההסתייגויות וחוסר הנוחות, כבר נקבע כי מדובר במצב שהוא "הרע במיעוטו". אף המחוקק הכיר במצב שבו אדם מעיד לאחר שניתנו לו טובות הנאה (וראו סעיף 54א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971).

בעניין שלפני אין מדובר ב"עד מדינה", דהיינו במי שמעיד מטעם המדינה בהליך פלילי, ואולם, הצד השווה בין השניים הוא, שגם בעניין שלפני מדובר במי שצפוי להעיד מטעם התובעת לאחר שהובטחה לו טובת הנאה. ועם כל חוסר הנוחות שהדבר מעורר, אינני סבור שניתן לקבוע, שההסכם שנכרת בין התובעת מחד גיסא והנתבע מס' 3 מאידך גיסא הוא בלתי חוקי. אם בהליכים פליליים כשיר אדם ליתן עדות לאחר שהובטחה לו טובת הנאה, בהליכים אזרחיים קל וחומר.

12. גם אם נכונה טענת באי כוח הנתבעים, שהסכם עם הנתבע מס' 3 הוגש לבית המשפט כשנה לאחר שנכרת, הרי אין לדבר משמעות מעשית. משהציגה התובעת את החוזה בפני הנתבעים, יצאה היא ידי חובתה להבהיר לכל, לנתבעים כמו גם לבית המשפט, כי מדובר בעדות שתובא מטעמה, ואשר יהיה צורך לנקוט בה זהירות מיוחדת. לכך יש להוסיף, שהתובעת עוסקת בהספקת שירות חיוני לציבור, ומקורותיה הכספיים באים מהציבור עצמו, וכבר שנינו ולמדנו כי היא פועלת תחת "דואליות נורמטיבית".

על רקע מעמדה המיוחד של התובעת, יש מקום לאפשר לתובעת להציג לבית המשפט את כל ראיותיה, גם אם חלקן יבואו מפיו של הנתבע מס' 3, הצפוי לקבל טובות הנאה שונות מכריתת ההסכם עם התובעת, ובלבד שעדותו תישקל בזהירות ותמצאנה לה סיוע בראיות חיצוניות.

13. על פי ההסכם שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3, התחייב הנתבע מס' 3 למסור עדות אמת. אכן, התחייבות שכזאת היא התחייבות מוזרה, שהרי החובה למסור אמת היא חובה מן הדין, והפרת החובה גוררת עונש (אם כי, למרבה הצער נראה הדבר שהאכיפה בתחום זה אינה מן המשובחות). אדם שמתחייב בחוזה למסור אמת, כאילו מעיד על עצמו שלפני שהתחייב תכנן למסור עדות שאינה אמת. מכל מקום, ברור הדבר, שהתחייבות של אדם למסור עדות אמת, אינה יכולה להיחשב כהתחייבות לא חוקית. ואולם, תמיד תישאל השאלה, האם העד שנהנה מטובות ההנאה שהובטחו לו אכן מסר בסופו של דבר עדות אמת, ותמיד יהיה צורך לבחון בזהירות את עדותו, ולבקש לה סיוע ממקורות חיצוניים נוספים כדי להבטיח, שטובות ההנאה לא גרמו לעד להעיד עדות שתואמת את האינטרסים שלו או של הצד שהוא מעיד מטעמו.

על כן, במשטר משפטי, בו החוזה שנכרת בין הצדדים אינו חוזה בלתי חוקי, בנסיבות בהם אחד מן השותפים לעוולה שנעשתה צפוי להעיד כנגד חבריו לביצוע העוולה, תהיה עדותו כפופה לבחינה מדוקדקת של משקלה, ותדרשנה לה ראיות מסייעות ממקורות חיצוניים.

14. באי כוח הנתבעים מלינים על כך, שבהסכם שנכרת בין התובעת והנתבע מס' 3, קיבל הנתבע מס' 3 על עצמו לספק לתובעת "מידע נוסף". להשקפת באי כוח הנתבעים, יש מוזרות רבה בדבר, שהרי הנתבע מס' 3 נחקר ארוכות על ידי המשטרה והתחייב כלפי המדינה, במסגרת ההליך הפלילי, ליתן את כל המידע והראיות שברשותו. באי כוח הנתבעים סבורים, כי בהתחייבותו כלפי התובעת, מפר הנתבע מס' 3 את ההסכם שכרת ע המדינה במסגרת ההליך הפלילי. עם כל הכבוד, לא מצאתי ממש בחשש זה, שכן ההליך הפלילי הסתיים. עם זאת, מקובל עלי שיש להבטיח שהנתבעים לא יופתעו מראיות ומסמכים שלא היה ידוע להם עליהם קודם לכן. לצורך כך מבטיח ההליך האזרחי גילוי מסמכים, מה עוד, שצפוי שהנתבע מס' 3, קודם שייקרא להעיד, יידרש להקדים ולהגיש את עדותו הראשית בתצהיר.

15. סופו של דבר הוא, שהנני מחליט לקבל את בקשתם המשותפת של התובעת והנתבע מס' 3, ולצד החלטתי זאת יינתן פסק דין חלקי, המוחק את התביעה כנגד הנתבע מס' 3 ונותן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שצורף לבקשה.

ניתנה היום, ג' בתשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה