1. לפני בקשת הנאשם להורות לצדדים את אופן, היקף ודרך ביצוע צו הריסה שניתן בגדרי ההליך דנן (להלן גם: "הצו").

צו ההריסה מושא הבקשה ניתן בגדרו של גזר הדין שניתן ביום 14.10.10.

2. בגזר הדין נאמר –

"אני מורה לנאשם להרוס את הבנייה שנבנתה שלא כדין ואשר השימוש נעשה בה ללא היתר.

כן אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש האסור במבנה.

הנאשם יבצע את הצווים עד ליום 1.5.11 ואם לא יבצע הנאשם את הצווים לא יהיה בכך לפטור אותו מביצועם וכל עוד לא תבוצע ההריסה ולא ייפסק השימוש יראו את הצווים כמתחדשים מדי יום.

אם לא יבצע הנאשם את צו ההריסה רשאית תהיה המאשימה לבצעו החל מיום 1.9.11 ללא מגבלת זמן ולהיפרע מהנאשם בגין הוצאותיה".

3. לטענת הנאשם בקשתו מעלה סוגיה משפטית כבדת משקל אשר לה השלכות עתידיות.

על פי הטענה, בית המשפט בהליך דנן הורה לנאשם להרוס מבנה אשר שטחו נזכר בכתב האישום ואליו התייחס בית המשפט בגזר דינו. הוברר כי שטח המבנה גדול לאין ערוך משטח המבנה אליו התייחס בית המשפט בגזר הדין.

כן נטען בבקשה כי בחלק מן המבנה לא נעשה כל שימוש.

משכך, על מנת למנוע מחלוקות וטענות עתידיות, ביקש הנאשם לקיים דיון בנוכחות הצדדים במהלכו יובהר היקף התפרשותו של צו ההריסה שניתן בהליך זה.

4. המאשימה בתגובתה התנגדה מכל וכל לבקשה.

לטענתה עסקינן בבקשת סרק בגינה יש להטיל על הנאשם הוצאות.

5. בתשובה הבהיר הנאשם כי הוא מנצל את זכויותיו על פי כל דין ואין לבוא עמו חשבון על כך.

כן ביקש הנאשם בשנית לקיים דיון בבקשתו ולאפשר לו לזמן עדים מטעמו.

לתשובתו צירף הנאשם תמונות של המבנה על מנת להמחיש כי חלקו אינו נמצא בשימוש כלל.

עוד צירף תכנית לפיה חלקו של המבנה מיועד לאיטום.

הנאשם אף פירט את הליכי התכנון הקורמים עור וגידים באזור מגוריו.

6. זה המקום להעיר כי הבקשה הוגשה תחילה במעמד צד אחד ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד.

בית המשפט הורה לנאשם לצרף את תגובת המאשימה ולא עיכב את ביצוע הצו.

על החלטות בית המשפט הגיש הנאשם ערעור ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע הצו.

בהמשך, לאחר קיום דיון ביום 20.7.16 עוכב ביצוע הצו למשך 15 יום או עד מתן ההחלטה הנוכחית, לפי המוקדם.

לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי ביום 20.7.16 הגיש הנאשם את תשובתו על נספחיה ואילו המאשימה מצדה הגישה בקשה דחופה במעמד צד אחד למתן החלטה.

בקשת המאשימה הובאה לאולם הדיונים במהלך שביתת עובדי בתי המשפט, בעת קיום דיונים בהם בית המשפט אף הקליד את פרוטוקול הדיון.

לאחר שעיינתי בבקשת המאשימה סבורני כי על המאשימה להעביר לעיון הנאשם את בקשתה וספק אם היה מקום להגישה במתכונתה הנוכחית. מסופקני האם קיימת בדין פרוצדורה המאפשרת למאשימה להגיש בקשה כמו זו שהוגשה מבלי שנטען כי הוצאה בנדון תעודת חיסיון.

כך או כך, אין באמור בבקשת המאשימה כדי להשליך על החלטת בית המשפט בכל הקשור בסוגיה שבמחלוקת.

7. בחנתי את נימוקי הבקשה ושקלתי את טיעוני הצדדים.

לסופו של יום, כיון שאין מחלוקת עובדתית, סבורני כי אין צורך לקיים דיון בבקשה ואף אין לקבלה לגופה.

8. אשר לצו ההריסה שניתן בהליך דנן, עסקינן בצו המתייחס לבנייה שנבנתה שלא כדין ואשר השימוש נעשה בה שלא כדין.

הצו אינו מתייחס אך ורק לחלקי המבנה שבהם נעשה שימוש.

אך טבעי הוא שלא בכל פינה במבנה כלשהו נעשה שימוש בכל זמן נתון.

העובדה שניתן לעשות במבנה שימוש כלשהו, בין אם השימוש נעשה בפועל ובין אם לאו, די בה.

אף מקובלת עלי טענת המאשימה לפיה אין לקשור בין כל חלק מחלקי המבנה לשימוש הנעשה בו הלכה למעשה.

לכאורה, על פי הטענה, ניתן היה לשער שבית המשפט ביקש לסייג את ההריסה רק לחלקי המבנה בהם נעשה שימוש ולא היא. לא ניתן להשלים עם השערה זו שהרי לא נטען כי חלקים אחרים במבנה נבנו על פי היתר.

9. למעלה מכך יוער כי צו ההריסה שניתן בהליך דנן אינו עומד בחלל ריק.

צו ההריסה ניתן לאחר שהנאשם לא קיים צו הריסה קודם שניתן בהליך קודם בידי בית משפט השלום בחדרה.

הצו שנכלל בגזר הדין מושא הבקשה ניתן לאחר שדינו של הנאשם נגזר במסגרת ת"פ 2682/03 בבית משפט השלום בחדרה 26.3.07.

בגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה נאמר –

"מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום, במצבו ביום ביצוע ההריסה, וזאת תוך 18 חודשים מהיום, במידה והנאשם לא יהרוס את המבנה כלעיל, תהיה רשאית הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה להרוס את המבנה במצבו ביום ההריסה, תוך 3 חודשים מתום התקופה שלעיל, כשהוצאות ההריסה תהיינה על הנאשם.

אני אוסר על הנאשם לעשות כל שימוש במבנה נשוא כתב האישום, אלא אם יהיה לו היתר לכך .

אני מעכב את צו איסור השימוש ב- 18 חודשים מהיום וזאת על מנת לאפשר לנאשם להכשיר את הבניה ואת השימוש".

10. הנאשם פנה בעבר לבית משפט השלום בחדרה בבקשה דומה לבקשה דנן.

החלטת בית משפט השלום בחדרה ניתנה לאחר דיון עוד ביום 20.9.15 בגדרה נקבע –

"גזר דינו של כב' השופט מסארווה ברור כשמש. הוא מצווה להרוס את המבנה כולו, כפי מצבו בעת ההריסה, ולא רק בניה בשטח 300 מ"ר.

אין מדובר במקרה שבו תיאור המבנה לקוי ומותיר ספק באשר לכוונת בית המשפט (ראה: ע"פ 1084/08 חג'ג' נ. הועדה המקומית – "מאחר שלמעשה אין מחלוקת בדבר המבנה המיועד להריסה, והדברים הובררו בבית המשפט לעניינים מקומיים, אין חשש כי יהרס מבנה לא נכון, ולכן לכאורה אין לראות בכך פגם הפוסל את ההליך משרשו").

[...]

בין אם צדק כב' השופט מסארווה בקביעה שהמבנה יהרס כפי מצבו בעת ההריסה ובין אם שגה (ולטעמי: צדק), הדרך לשנות את קביעתו היתה ערעור על גזר הדין, ולא הגשת בקשת הבהרה בחלוף שנים רבות.

לגופו של עניין, גזר הדין מצווה על הריסת כל חלקי המבנה – ומטעם זה דין הבקשה להדחות".

[ההדגשות אינן במקור, ע.ק.]

11. בהמשך, פנה הנאשם לבית משפט זה בבקשה זהה.

בקשתו נדחתה עוד ביום 6.10.15 במסגרת החלטה בה נקבע –

"עיון בהחלטת בית משפט השלום בחדרה מעלה כי בית המשפט התייחס מפורשות (בסעיפים 12 ו-14 להחלטתו) לסוגיות עליהן מבקש הנאשם לתת מענה בבקשתו הנוכחית.

כיון שסוגיות אלה קיבלו מענה מפורש בהחלטתו של בית משפט השלום בחדרה וכיון שלא הוגש ערעור על אותה החלטה, לא מצאתי טעם או הצדקה לקיים דיון בבקשת הנאשם ואין לי אלא להפנות לכל האמור באותה החלטה".

12. על שתי ההחלטות הנ"ל מצא הנאשם לערער לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר דן בפסק דינו בסוגיות נוספות הקשורות במבנה ובהריסתו.

בית המשפט המחוזי בחיפה ציין בפסק דינו בעפ"א 32600-11-15 שניתן ביום 10.2.16 –

"למעלה מן הצורך אציין, כי דין הערעור להידחות גם לגופו.

כבוד השופט מסארווה קבע בגזר דינו מיום 26.3.2007 הוראה מפורשת ואינה משתמעת לשתי פנים:

"אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום, במצבו ביום ביצוע ההריסה, וזאת תוך 18 חודשים מהיום..."

בגזר הדין מיום 14.10.2010 של בית המשפט השלום בחיפה שניתן בגין אי קיום צו ההריסה, קבע כבוד השופט קוטון:

"אני מורה לנאשם להרוס את הבנייה שנבנתה שלא כדין ואשר השימוש נעשה בה ללא היתר..."

מדובר בגזר דין שניתן בגין אי קיום צו הריסה וברי כי אין בהחלטה זו בכדי לשנות מההחלטה בגזר הדין של בית המשפט השלום בחדרה, גזר דין ברור ולפיו יש להרוס את המבנה שיהא קיים בעת ביצוע הצו.

העובדה שעד היום לא ביצע אגבאריה את צו הריסה ואף המשיך לבנות, בעצמו או באמצעות אחרים (טענה שכלל לא הוכחה), לא רק שאינה יכולה להביא לשינוי גזר דין חלוט, אלא היא יותר מקוממת. טענתו כי הבקשה למתן הנחיות / הבהרת פסק דין, הוגשה, לצורך ביצוע הצו כראוי, הינה טענה מיתממת וצורמת. מדובר בבקשה שהוגשה בחלוף שנים רבות ויש לראותה כניסיון נוסף לדחות את הקץ – הא ותו לא.

טרם נעילה אציין, כי אגבאריה ביקש כי בית משפט זה ינחה את הצדדים באשר לאפשרות להגשת בקשה למשפט חוזר בבית המשפט העליון. אין זה מתפקידו של בית המשפט לייעץ לצדדים כיצד לפעול, מלבד להורות על קיום הצו לאלתר והפסקת הפרתו של אגבאריה את הוראות החוק והחלטות בתי המשפט.

נוכח האמור, הנני מוצאת כי החלטות בתי המשפט קמא בדין יסודן ודוחה ערעור זה של אגבאריה".

[ההדגשות אינן במקור, ע.ק.]

13. משאלו פני הדברים ברי כי אין מקום ליצור שאלה משפטית יש מאין.

הובהר יותר מפעם אחת בהחלטה חלוטה ובפסק דין חלוט כי צו ההריסה חל על המבנה בכללותו.

כך יש להתייחס אליו ולבצעו לאחר שנים רבות בהן איננו מבוצע.

14. כן יצוין כי הנאשם פנה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה שניתן באותו הליך אם כי לא פנה בבקשה דומה לבית משפט זה.

ביום 25.2.16 קיבל בית משפט השלום בחדרה את הבקשה ועיכב את ביצוע ההריסה עד ליום 25.2.17. על החלטתו ערערה המאשימה.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעורה של המאשימה וקבע בגדרי עפ"א 15392-03-16 ביום 16.5.16 –

"לאמור לעיל אוסיף, כי אין להתעלם מכך שעסקינן בצו הריסה שניתן לפני שנים רבות ואשר טרם בוצע, דבר הממחיש את הפגיעה בשלטון החוק והמשפט במדינתנו. המשיב הגיש עד כה מספר רב של בקשות וכן ערעורים, זאת על מנת לעכב את ביצועו של צו ההריסה השיפוטי, דבר המנציח קיומו של מבנה לא חוקי רחב היקף (כיום שטחו של המבנה הלא חוקי הוא כ-600 מ"ר). זאת ועוד, המבנה הלא חוקי של המשיב משמש למגורים על קרקע שיעודה חקלאי, דבר נוסף הממחיש את הפגישה הקשה בדיני התכנון והבנייה.

[...]

המשיב הגיש, כאמור, את בקשתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה טרם יבשה הדיו בפסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, הקובע כי בית המשפט לא שוכנע כי יש ממש בטענות המשיב באשר לקיומו של אופק תכנוני וכי ברי כי היתר הבנייה אינו מצוי ב"הישג יד מיידי". התמונה התכנונית מאז מתן פסק הדין, כפי שתוארה בדיון בפניי מפי ב"כ המשיב, אינה מלמדת כי היתר הבניה מצוי כיום בטווח הנראה לעין, שהרי לא אושרה אף אחת מהתכניות התכנוניות אליהן התייחס ב"כ המשיב בדבריו".

[ההדגשה אינה במקור, ע.ק.]

15. טרם סיום אעיר כי ההחלטה דנן התמקדה אך רק בבקשתו הנוכחית של הנאשם בדבר היקף התפרשותו של צו ההריסה, שכן קצרה היריעה מלפרט את ההליכים הרבים הקשורים במבנה מושא הבקשה אשר היו נחלתם של בתי המשפט על ערכאותיהם במשך השנים.

יש להדגיש בשלב זה כי עסקינן במבנה שבנייתו החלה בשנת 2003.

צו בית משפט השלום בחדרה ניתן לפני למעלה מתשע שנים.

צו בית המשפט בהליך הנוכחי ניתן לפני כמעט שש שנים.

דומה כי הגיעה העת לבצע את צווי בתי המשפט ולהפסיק את הפרת החוק המתמשכת.

16. על יסוד כל האמור לעיל סבורני כי יש לדחות את הבקשה על שני ראשיה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

כיון שההחלטה ניתנה בעת שביתת עובדי בתי המשפט יש לקוות כי ב"כ הצדדים יוכלו לקרוא אותה באמצעות תכנת "נט המשפט".

ככל שאחד הצדדים להליך יעיין בהחלטה, ראוי ונכון כי יודיע דבר קיומה לאלתר לצד השני.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ו, 21 יולי 2016, בהעדר הצדדים.