1. לפניי ערעור על החלטה שניתנה בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט קוטון) בתיק תו"ח 35631-02-10, החלטה מיום 11.2.15 (להלן:"החלטת הביניים"), במסגרתה ניתנה למשיבה ארכה לביצוע צו הריסה, זאת עד ליום 1.6.15 וכן על ההחלטה מיום 1.4.15 לפיה נדחתה בקשתו של המערער מיום 2.2.15 להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, בקשה שהוגשה מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן:"חוק התכנון והבניה").

החלטות בית משפט קמא וסקירת הליכים קודמים

2. במסגרת החלטת הביניים ציין בית משפט קמא כי עסקינן בצו שניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה ב- 26.3.07 ובצו נוסף שניתן ע"י בית משפט קמא ביום 14.10.10. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי בקשות קודמות לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדחו וכי, באחת הפעמים בהן ערער המערער על כך, קצב בית המשפט המחוזי למשיבה חודשיים ימים לביצוע הצו על ידה בניגוד להחלטה קודמת של בית משפט השלום, לפיה המשיבה רשאית לבצע את הצו בעצמה ללא מגבלת זמן.

3. עוד עולה מהחלטת הביניים, כי בהמשך הוגשו על ידי המשיבה בקשות שונות לאפשר לה לבצע את צו ההריסה במהלך תקופות נוספות וכי בסופו של דבר בקשותיה נענו, כך שבמועד מתן החלטת הביניים רשאית הייתה המשיבה לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.3.15 בהתאם להחלטה שניתנה בהקשר זה.

4. בית משפט קמא הטעים כי צו ההריסה מופנה ראשית אל המערער והוא זה שהיה צריך להרוס את המבנה לפני שנים רבות, לאחר שניתן גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה. בית משפט קמא הוסיף והדגיש בנקודה זו, כי לא רק שהמערער לא הרס את המבנה אלא שהוסיף להשתמש בו ובגין כך אף הועמד לדין.

5. בית משפט קמא ציין כי כעת עותר המערער לעכב את ביצוע צו ההריסה לשמונה עשר חודשים נוספים בטענה כי, לאחרונה ההליך התכנוני קרם עור וגידים וכי המערער סבור עתה כי, ניתן יהיה לקבל היתר לבנייה ולשימוש בעתיד הקרוב. עוד הוטעם בהחלטה כי, לצורך תמיכה בבקשתו, צירף המערער מסמכים רבים וכן כי מטעמו העיד אדריכל יישוב מגוריו אשר סיפר ארוכות על הליכי התכנון המתאריים והנקודתיים הקשורים במקרקעין עליהם בנוי המבנה. עוד הובהר בהחלטה הנ"ל, כי המערער הכין תוכנית מפורטת אשר דיון בה נקבע בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן:"הוועדה המחוזית") ליום 25.3.15 ולאחריו, כך מאמין האדריכל, ניתן יהיה לקבל היתר בנייה תוך זמן קצר למדי.

בית משפט קמא ציין בהחלטת הביניים את התנגדותה הנחרצת של המשיבה שטענה בדיון בפניו, כי הסיכוי לקבל היתר בנייה למבנה אינו גבוה וכי וודאי שהיתר בנייה אינו נימצא בהישג ידו של המערער.

6. נוכח כל האמור לעיל, הורה בית משפט קמא על דחיית המשך הדיון בבקשה עד לאחר מועד הדיון בוועדה המחוזית. בסיפא של החלטת הביניים קבע בית משפט קמא, כי המשיבה תוכל לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.6.15 וכי ביצוע הצו יעוכב עד לדיון בפניו ביום 1.4.15.

7. בהחלטה מיום 1.4.15 שב וציין בית משפט קמא כי, עסקינן בצו שניתן לפני שנים רבות ובבקשה נוספת בשרשרת של בקשות שהוגשו, הן על ידי המערער והן על ידי המשיבה. בית משפט קמא הדגיש, כי חלפו למעלה משמונה שנים ממועד מתן גזר הדין הראשון, אך המבנה עומד על תילו, על קרקע חקלאית, כאשר נעשה בו שימוש למגורים שלא כדין ותוך הפרת צווים שיפוטיים במשך שנים רבות.

8. עוד ציין בית משפט קמא, כי לאחרונה הגיש המערער תכנית מפורטת לוועדה המחוזית ובעקבותיה, לטענת המערער, ניתן יהיה להכשיר את המבנה. בין היתר מבוססת התכנית המפורטת על הוראותיה של תכנית מתאר ליישוב מגוריו של המערער אשר נמצאת בהליכי גיבוש. בהודעה, שהתקבלה עובר לדיון בפני בית משפט קמא, הודיעה המשיבה כי וועדת המשנה של הוועדה המחוזית דנה בתכנית המפורטת שהגיש המערער אלא שהוחלט שלא להפקידה.

9. לאחר שבית משפט קמא בחן את מכלול הנתונים שהובאו בפניו וסקר פסיקה, ציין בית משפט קמא, כי לבית המשפט מסורה הסמכות לעכב ביצוע צו הריסה, גם לאחר שחלפה התקופה לביצועו וגם לאחר שלא התקבלו בקשות קודמות לעיכוב ביצוע הצו. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי ככל שאורכת התקופה מיום מתן הצו וככל שקבלת היתר הבנייה מתמהמה, יש להשתמש בסמכות אשר נתונה בידי בית המשפט במשורה.

10. בית משפט קמא ציין עוד בהחלטתו מיום 1.4.15, כי אומנם המערער השקיע מאמצים רבים על מנת להכשיר את המבנה בדיעבד, אך למרות זאת, בכל אותו זמן לא חדל המערער לעשות שימוש במבנה למגורים. בית משפט קמא קבע בנקודה זו, כי למרות המאמץ והממון הרב שהושקעו, למעשה המשיך המערער להפר את צווי בית המשפט ברגל גסה במשך שנים.

11. לסיכום קבע בית משפט קמא, כי על אף שבתקופה האחרונה מתגבשת תכנית מתאר ליישוב ולאזור מגוריו של המערער, תכנית זו טרם הופקדה וגם אם תופקד בתקופה הקרובה לא ניתן יהיה להוציא היתר בנייה מכוחה אלא יהיה צורך לשוב ולדון בתכנית מפורטת במסגרת כוללת, לאחר שתתקבל החלטה להפקדת תכנית המתאר.

12. נוכח כל האמור לעיל, ולרבות התקופה הארוכה שחלפה ממועד מתן הצווים השיפוטיים וכיוון שהיתר הבנייה אינו בהישג ידו של המערער, קבע בית משפט קמא, כי אין להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה.

נימוקי הודעת הערעור

13. המערער טוען כי בית משפט קמא טעה בקביעתו כי היתר הבנייה אינו מצוי בהישג ידו של המערער. לטענת המערער, בנסיבות העניין שבפנינו, קבלת היתר הבניה בזמן הקרוב הוא עניין מובטח שאינו ניתן לשינוי ו/או השגה, זאת לאור הממצאים התכנוניים וההוראות התכנוניות שנחשפו בפני בית משפט קמא במסגרת הבקשה והדיונים בה. המערער מוסיף וטוען, כי להודעת הערעור צורפו מסמכים תכנוניים חדשים שלא היו בחזקת המערער ערב מתן ההחלטה ע"י בית משפט קמא.

14. המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן המשקל הראוי ואף לא התייחס בהחלטתו בבקשה לעדותו של אדריכל העיר אום אל פחם שהסביר באופן מקיף על ההתקדמות התכנונית החלה על האזור ועל המבנה, ביתו של המערער, וכן על הסיכויים המובטחים לקבלת היתר בניה בזמן הקרוב.

15. המערער מטעים, כי בית משפט קמא לא נתן משקל לעניינו התכנוני של המבנה. המערער מציין כי ביתו אוזכר באופן מפורש וספציפי בתקנון הוראות תוכנית המתאר הכוללנית של העיר ואף סומן כ"מגורים א'". לדידו של המערער, סטאטוס תכנוני זה ייחודי ונדיר ומבטיח את הכשרת המבנה.

16. עוד עולה מנימוקי הערעור, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו כאשר קבע כי המערער "פנה לכל הערכאות בבקשה לעכב את ההריסה או למנוע את ביצועה ע"י המאשימה ובקשותיו נדחו". המערער חולק על כך וטוען כי הבקשה היחידה והאחרונה שהוגשה ע"י ידו באמצעות בא כוחו להארכת מועד שעלה בה ו/או נדון בה המצב התכנוני של בית המערער הוגשה לפני שנתיים. המערער מדגיש בנקודה זו כי בתי המשפט נהגו לעכב את ביצוע צו ההריסה לאור הסוגיות המשפטיות שהתעוררו במסגרת ההליכים השונים, ולא הסוגיות התכנוניות.

17. המערער טוען כי קיימות מחלוקות וסתירות בין עמדת מוסדות התכנון במשרד הפנים, לרבות הוועדה המחוזית ומנהל התכנון לבין פרקליטות המדינה והיוהמ"ש. לטענתו, מוסדות התכנון מנסים לעכב את ביצוע צו ההריסה לאור ההתקדמות התכנונית ובמטרה למנוע עיכוב תכנית מתארית כוללנית שהושקעו בה כספים רבים, זאת בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה והיועמ"ש להרוס את ביתו של המערער ולחסום כל הליך תכנוני בעניינו.

18. עוד טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא כאשר נתן משקל ו/או התייחסות לעדותו של היועמ"ש של הוועדה המחוזית שהעיד בפני בית משפט קמא, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהוגש תצהיר מטעמו וכן מבלי לבקש רשות ביהמ"ש. המערער טוען כי בית משפט קמא לא איפשר לב"כ המערער לחקור בחקירה נגדית ו/או להפנות שאלות ליועמ"ש הוועדה המחוזית במהלך הדיון. המערער מוסיף וטוען בנקודה זו, כי יועמ"ש הוועדה המחוזית אינו בקיא בעניין התכנוני של בית המערער, זאת לאור הצהרותיו לפרוטוקול, כי הוא אינו חבר בוועדת המשנה של הוועדה המחוזית הדנה בתוכניות וכי אין לו זכות הצבעה בהן.

19. המערער מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט קמא עת שהאריך את תוקפו של מועד ביצוע צו ההריסה לפי סעיף 207 עד ליום 1.6.15, כך שהמשיבה תוכל לבצע את צו ההריסה על ידה. לטענת המערער, בית משפט קמא האריך את תוקפו של הצו מבלי שנדרש להאריכו ע"י המשיבה ומשכך, לטענת המערער, ההחלטה הנ"ל פסולה וניתנה בניגוד לסמכותו של בית משפט קמא. על כן עותר המערער כי בית משפט יורה על ביטול החלטת הביניים מיום 11.2.15 ויורה למשיבה להימנע מביצוע צו ההריסה על ידה וכן כי ביצוע הצו יהיה בידי המערער בלבד.

20. עוד טוען המערער, כי החלטת בית משפט קמא הדוחה את בקשתו של המערער להארכת המועד לביצוע צו ההריסה וכן מורה על ביצוע הצו על ידי המשיבה, תסכל את ההליך הנותן מענה תכנוני מובטח, אשר נקטו בו המערער והעירייה יחד עם משרד הפנים ומוסדות התכנון בעניין חלקה 9 עליה בנוי המבנה.

21. המערער מציין כי במצב התכנוני, כפי שהוצג בנידון דידן, נוהגים בתי המשפט להתחשב בנסיבותיהם האישיות של נאשמים, לרבות במצבם הבריאותי, החברתי והכלכלי, במיוחד כאשר מדובר בנאשם חולה ומבוגר, כדוגמת המערער.לפיכך ונוכח משך הזמן הדרוש לסיום הליכי הרישוי והכשרת הבניה, מבקש המערער כי בית המשפט ייתן לו ארכה לתקופה של 16 חודשים לביצוע צו ההריסה.

22. לפיכך, עותר המערער כי בית המשפט יקבל את הערעור, יבטל את החלטת הביניים מיום 11.2.15 ויקבע כי המשיבה אינה ראשית לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.6.15 ויבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 1.4.15, תוך קביעה כי המועד לכניסת צו ההריסה השיפוטי לתוקף ע"י המערער יידחה לתקופה בת 16 חודשים.

תמצית טיעוני ב"כ הצדדים בדיון בפניי

23. ב"כ המערער חזר בדיון בפניי על האמור בהודעת הערעור. ב"כ המשיבה, מנגד, ביקש לדחות את הערעור. מטיעוניו של ב"כ המשיבה עולה, כי המערער בנה עוד בשנת 2003 מבנה רחב היקף בשטח של יותר מכ- 300 מ"ר לצרכי מגורים, זאת על קרקע חקלאית מוכרזת שאינה בצמידות דופן ליישוב. עוד עולה, כי המערער מפר משנת 2003 צווים שיפוטיים שהוצאו נגדו, כמו גם צו שיפוטי שניתן במסגרת גזר דין בשנת 2007 בתיק בו הוגש נגד המערער כתב אישום בגין הבנייה הלא חוקית, ואשר הורה לו להרוס את הבנייה הלא חוקית. בגין הפרת הצו השיפוטי שניתן בגזר הדין הנ"ל, הוגש נגד המערער כתב אישום בתיק נוסף ובגזר הדין, שניתן בתיק הנ"ל, נצטווה המערער להרוס בנייה שנוספה למבנה וכן להפסיק את השימוש במבנה. ב"כ המשיבה טען, כי המערער אינו מקיים את הצווים שנתנו נגדו וכי משנת 2010 הוא נוקט בהליכים משפטיים שונים על מנת לעכב ולהכשיל את ביצוע צו ההריסה.

24. ב"כ המשיבה טען, כי לא הוגשה במקרה שבפנינו בקשה לקבלת היתר וכי ההיתר אינו נמצא בהישג יד, דבר המצדיק את דחיית הבקשה. ב"כ המשיבה הטעים, כי שתי התכניות התכנוניות הקיימות, הן תכנית המתאר והן התכנית המפורטת אינן מצויות בשלב תכנוני המלמד בדבר קיומו של היתר בטווח הנראה לעין. ועדת המשנה של הועדה המחוזית החליטה ביום 25.3.15 שלא להפקיד את התכנית המפורטת שהגיש המערער ואילו תכנית המתאר טרם הוגשה בפני אף מוסד תכנוני, מה גם שגרסת הטיוטה שלה טרם אושרה על ידי מועצת עיריית אום אל פחם.

25. לפיכך, ביקשה המשיבה, כאמור, לדחות את הערעור וכן עתרה להסיר את מגבלת הזמן שנקבעה להריסת המבנה על ידי המשיבה ולחלופין לאפשר למשיבה לבצע את הצו במשך תקופה של מספר חודשים, תוך מתן הדעת לכך שחג הרמאדן צפוי להתחיל ביום 20.6.15 וכן לכך שעיכוב ביצוע צו ההריסה לא איפשר למשיבה לממש את ביצוע ההריסה במשך חודש ימים.

26. ב"כ המערער טען, בתשובה לדברי ב"כ המשיבה, בהסתמכו על דברי יו"ר הועדה המחוזית בפרוטוקול דיון פנימי מיום 20.11.13 בעניין תכנית קודמת שהגיש המערער, כי המבנה של המערער נמצא בצמידות ליישוב, זאת בניגוד לטיעונו של ב"כ המשיבה בנקודה זו.

27. עוד טען ב"כ המערער, כי במקרה שבפנינו עסקינן בתכנית מתאר, שנערכה על ידי הרשות המקומית לה דרוש אישור מועצת העיר. לטענת ב"כ המערער, בטווח הקרוב, ביום 27.5.15, צפויה מועצת העיר לאשר את התכנית, שאז תסלל הדרך להגשתה. לדברי ב"כ המערער, במקרה דנן קיימת וודאות כי תכנית המתאר תאושר וכן כי המבנה של המערער תואם את תכנית המתאר, כפי שעולה מנספח יב/5 לנספחי הערעור. עוד טוען ב"כ המערער, כי לאחר אישור תכנית המתאר על ידי מועצת העיר ולאחר הפקדת תכנית המתאר הכוללנית תסלל הדרך להפקדת התכנית המפורטת שערך המערער. ב"כ המערער תלה את יהבו לביסוס האמור לעיל בהחלטת הועדה המחוזית מיום 25.3.15, לפיו תשוב הועדה לדון בנושא הפקדת התכנית המפורטת, במסגרת כוללת תוך 4 חודשים או לאחר מתן ההחלטה להפקדת תכנית המתאר הכוללנית, לפי המוקדם.

28. ב"כ המערער הוסיף וטען, כי הריסת בית המערער תביא להריסת תכנית המתאר וכי האינטרס של רשויות התכנון הוא שלא להרוס את ביתו של המערער. לפיכך, ונוכח כל האמור לעיל, מבקש המערער לקבל את ערעורו וליתן למערער ארכה לביצוע הצו להריסת המבנה שבנה לצורך מגוריו.

דיון והכרעה

29. במקרה דנן המדובר במערער, אשר עשה דין לעצמו, ובנה לפני פרק זמן ניכר של כ- 12 שנה את המבנה הלא חוקי בו עסקינן, שהינו מבנה רחב היקף בשטח של למעלה מ- 300 מ"ר, לצרכי מגורים, זאת על קרקע חקלאית. המערער הוסיף ועשה דין לעצמו בכך שלא קיים אחר הצווים השיפוטיים השונים שהורו לו, במהלך השנים, להרוס את הבנייה הלא חוקית ולהפסיק את השימוש החורג בה. כך גם לא קיים המערער אחר צו ההריסה, שניתן ביום 26.3.07 במסגרת גזר הדין נגדו בת"פ (חדרה) 2682/03, ואשר הורה לו להרוס את המבנה הלא חוקי תוך 18 חודש וכי, במידה ולא יהרוס כאמור את המבנה, תהיה הועדה המחוזית רשאית להרוס אותו תוך 3 חודשים נוספים.

משהפר המערער את הצו הנ"ל, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו בית משפט ובגין שימוש חורג וללא היתר במקרקעין, זאת במסגרת תיק תו"ח 35631-02-10 בבית משפט השלום בחיפה. בגזר הדין בתיק הנ"ל, שניתן ביום 14.10.10, נצטווה המערער להרוס את המבנה עד ליום 1.5.11 וכן נקבע, כי במידה והמערער לא יבצע את הצו, תוכל הועדה המחוזית לבצעו מיום 1.9.11, ללא הגבלת זמן.בהמשך, נדחתה בקשה שהגיש ביום 23.4.13 המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, זאת בהעדר אופק תכנוני לקבלת היתר בנייה. ערעור על ההחלטה הנ"ל בבית המשפט המחוזי נדחה בתאריך 12.8.13, תוך שבית המשפט המחוזי בחיפה קבע, כי המשיבה רשאית לבצע את צו ההריסה תוך 60 יום מן המועד הנ"ל, זאת על חשבון המערער (ראה פסק דינו של כב' השופט אברהם אליקים, נספח י/1 לנספחי הערעור). ביני לביני נקט המערער בהליכים משפטיים נוספים במטרה להביא למניעת הריסת המבנה הלא חוקי שבנה.

30. בבקשתו האחרונה של המערער למתן ארכה לביצוע צו ההריסה, אשר הוגשה מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה בפני בית משפט קמא, טען המערער כי קיים אופק תכנוני להכשרת הבנייה הלא חוקית. המערער שב על טענה זו גם בהודעת הערעור ובטיעוניו בפניי, כאמור לעיל. דא עקא, שלא ניתן לקבוע כי במקרה שבפנינו מצוי היתר הבנייה למבנה הלא חוקי בטווח הנראה לעין. בית המשפט העליון בהחלטתו ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו" קבע את הדברים הבאים בשאלת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להחליט האם ליתן ארכה לביצוע צו הריסה:

"...והרי חזקה על בתי^-המשפט כי ידעו להפעיל שיקול^-דעתם כראוי. בית^-המשפט אמור ליתן ארכה לעבריין^-בנייה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב" ( פ"ד נו (3) 49 (07.01.2002)).

31. בנסיבותיו של תיק זה לא קיים "טעם טוב" המצדיק העתרות לבקשת המערער ליתן ארכה לביצוע צו ההריסה, זאת הן נוכח המצב התכנוני הקיים והן נוכח התנהלות המערער במהלך השנים האחרונות, אשר מלמדת כי עסקינן במערער שבחר, כאמור, לעשות דין לעצמו והנציח בכך את פעילותו הבלתי חוקית. בית המשפט העליון הבהיר בשורה של פסקי דין כי התופעה של הנצחת הבנייה הבלתי חוקית ושל שימוש חורג בקרקע לאורך זמן על ידי הארכת מועדים לביצוע צווים שיפוטיים, מערערת את בסיס הקיום של מוסדות האכיפה ושל עצם שלטון החוק (ראה למשל: ע"פ 6720/06 דהרי ואח' נ' מ"י ואח', (פורסם בנבו, 22.8.06)). כך מונצח במקרה שבפנינו המבנה הלא חוקי של המערער, שהינו מבנה רחב היקף, שנבנה כאמור על קרקע חקלאית, תוך שהמערער עושה דין לעצמו ויוצר בכך עובדה מוגמרת בשטח וכן עושה שימוש למגורים בקרקע שייעודה חקלאי.

32. אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה המצב התכנוני הקיים מצדיק היעתרות לבקשתו. ודוק, התכנית המפורטת שהגיש המערער לא הופקדה, כפי שעולה מהחלטת הועדה המחוזית (ועדת המשנה) מיום 25.3.15, אשר החליטה שלא להפקיד את התכנית ולדון בנושא הפקדת התכנית בהמשך (ראה מ/1). עוד יצוין בנקודה זו, כי מהחלטתה הנ"ל של הועדה המחוזית (ועדת המשנה) עולה כי הוועדה דוחה את הטענה כי התכנית מקיימת צמידות דופן וכי התכנית אינה עומדת בסטנדרטים תכנוניים. עוד עולה מההחלטה הנ"ל כי, לדעת הועדה, רק במידה והועדה המחוזית תחליט להפקיד תכנית מתאר כוללנית, ניתן יהיה לשוב ולדון בתכנית של המערער, זאת במסגרת תכנון כולל של המקום ולא כתכנית נקודתית, כפי שהוגשה. כן יצוין כי תכנית המתאר הכוללנית לא הוגשה בפני מוסד תכנוני כלשהו ואף טרם אושרה על ידי מועצת עיריית אום אל פחם.

33. בסוגיה זו של מתן ארכה לביצוע צו הריסה נקבע בהחלטה ברע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ ואח' נ' מ"י, כי:

"בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו, ולפיכך, היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מיידי" של המבקש..." (פורסמה בנבו, 12.6.14).

34. ומהתם להכא:

במקרה דנן, נוכח התמונה התכנונית הקיימת, כאמור לעיל, לא ניתן לבוא ולומר, כי היתר הבנייה מצוי "בהישג יד מיידי של המערער". אינני מתעלמת מטענות ב"כ המערער באשר להתקדמות התכנונית הצפויה לאחר אישור תכנית המתאר על ידי מועצת עיריית אום אל פחם. דא עקא, שניסיון החיים מלמד כי לעיתים חולפות שנים רבות עד לסיום מלוא ההליכים הנדרשים לאישור של תכנית מתאר ולפיכך ברי, כי לא ניתן לקבוע בנידון דידן שהיתר הבנייה למבנה הלא חוקי אותו נצטווה המערער להרוס, מצוי בטווח הנראה לעין. בנסיבותיו של תיק זה אכן יפים, כפי שטען ב"כ המשיבה, דברי בית המשפט העליון ברע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מ"י – הועדה המחוזית לתכנון ובנייה:

"במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את הכשרת הבנייה" (ניתנה ביום 12.4.07, לא פורסמה).

35. בנסיבות המקרה שבפנינו יפים גם הדברים הבאים שנאמרו בע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה:

"דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקוה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית, שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר"(פורסם בנבו,2005).

36. לפיכך, צדק בית משפט קמא עת שהחליט בהחלטתו מושא הערעור, כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער למתן ארכה לביצוע צו ההריסה, זאת בהינתן המצב התכנוני הקיים, לרבות העובדה שהיתר הבניה אינו בהישג ידו של המערער, וכן בהינתן התקופה הארוכה מאוד שחלפה מאז ניתנו צווי ההריסה שהורו בדבר הריסת הבנייה הבלתי חוקית ואשר מופרים ע"י המערער, דבר המבטא זלזול בשלטון החוק.

37. סיכומו של דבר, הנני מורה בדבר דחיית ערעורו של המערער. נוכח העובדה שלא עלה בידי המשיבה לבצע את צו ההריסה במשך כחודש ימים, מפאת עיכוב ביצוע הצו על רקע הגשת הערעור בתיק זה, ניתנת בזה למשיבה ארכה לביצוע צו ההריסה, זאת עד ליום 5.7.15. בנקודה זו יצויין, כי דין בקשת המערער בהודעת הערעור לאפשר לו לבצע את צו ההריסה בעצמו -להידחות, זאת הן נוכח התנהלות המערער המפר ברגל גסה את צווי בית המשפט והן בהינתן ההחלטות שניתנו בהליכים קודמים, כמפורט לעיל, כמו גם פסק הדין של כב' השופט אבי אליקים בבימ"ש זה, שניתן ב עפ"א 50257-06-13, לפיו ניתנה למשיבה ארכה של 60 יום לביצוע צו ההריסה, זאת על חשבון המערער.

המזכירות תמציא בדחיפות העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.