1. לפני בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי.

2. עסקינן בצו שניתן לפני שנים רבות ובבקשה נוספת בשרשרת של בקשות שהוגשו בהליך דנן, הן על ידי הנאשם והן על ידי המאשימה.

הדברים פורטו באריכות בהחלטות קודמות לרבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א (מחוזי חיפה) 41356-04-14 אגבאריה נ' מדינת ישראל (12.5.14).

הצו מתייחס למבנה שנבנה שלא כדין בשטח של כ-300 מ"ר אשר הנאשם עושה בו שימוש למגורים.

3. בתאריך 26.3.07 נגזר דינו של הנאשם בבית משפט השלום בחדרה ובית המשפט ציווה על הנאשם להרוס את המבנה עד ליום 26.9.08 אלא אם יקבל היתר. כן ציווה בית המשפט על הנאשם להפסיק לאלתר כל שימוש במבנה אלא אם יהיה לו היתר כדין.

הנאשם לא מילא אחר הוראות בית המשפט, לא הרס את המבנה ולא הפסיק להשתמש בו, לפיכך הועמד לדין בגדרי התיק הנוכחי.

4. גזר הדין בתיק זה ניתן ביום 14.10.10 ובית המשפט הורה לנאשם להרוס את המבנה שנבנה שלא כדין ולהפסיק את השימוש האסור בו עד ליום 1.5.11.

עוד נקבע כי אם לא יבצע הנאשם את צו ההריסה רשאית תהיה המאשימה לבצעו החל מיום 1.9.11 ללא מגבלת זמן ולהיפרע מן הנאשם בגין הוצאותיה.

5. בהמשך הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע הצו ואלו נדחו על ידי בית המשפט.

ערעורים שהוגשו על אותן החלטות נדחו אף הם. עתירה מנהלית שהוגשה הנוגעת לסמכות המאשימה לביצוע ההריסה נדחתה אף היא וכן נדחה ערעור שהוגש על דחיית העתירה לבית המשפט העליון.

6. במסגרת אחד מפסקי הדין שדחו החלטה שלא לעכב את ביצוע ההריסה, קצב בית המשפט המחוזי למאשימה 60 יום לביצוע הצו, אך גם המאשימה לא פעלה במסגרת הזמן שהוקצב.

בהמשך הגישה המאשימה בקשות לא מעטות לאפשר לה לבצע את צו ההריסה במשך תקופה נוספת.

בקשות אלה הובילו לקיום דיונים ומתן החלטות, לרבות ערעורים לבית המשפט המחוזי ובאחד המקרים אף בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שהגיש הנאשם, בקשה אשר נדחתה.

7. הנה כי כן, חלפו למעלה משמונה שנים ממועד גזר הדין הראשון, אך המבנה עומד על תילו, על קרקע חקלאית, כאשר נעשה בו שימוש למגורים שלא כדין ותוך הפרת צווים שיפוטיים במשך שנים רבות.

8. לאחרונה הגיש הנאשם את הבקשה הנוכחית המיוסדת בעיקרה על תכנית מפורטת שהוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בעקבותיה, סבר הנאשם, ניתן יהיה להכשיר את המבנה בדיעבד. בין היתר, מבוססת התכנית המפורטת על הוראותיה של תכנית מתאר ליישוב מגוריו של הנאשם אשר נמצאת בהליכי גיבוש.

9. הדיון הראשון בבקשה דנן התקיים ביום 11.2.15.

במהלך הדיון הוברר כי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה עומדת לדון בתכנית המפורטת בישיבה הקבועה ליום 25.3.15.

בנסיבות אלה, דחה בית המשפט את המשך הדיון בבקשה ליום 1.4.15.

עובר לדיון הודיעה המאשימה כי וועדת המשנה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אכן דנה בתכנית המפורטת שהגיש הנאשם אלא שהוחלט שלא להפקידה.

משכך ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה ולחייב את הנאשם בהוצאות משפט בשיעור ניכר על מנת להביע את מורת הרוח מהשימוש לרעה בהליכי המשפט.

10. בדיון אשר התקיים בעקבות החלטת וועדת המשנה של הוועדה המחוזית טענו באי כוח הצדדים ארוכות וכן מסר היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית את עמדתו.

11. המאשימה טענה כי אין כל הצדקה לעכב את ביצוע ההריסה שכן היתר הבנייה אינו בהישג ידו של הנאשם.

מן העבר השני, טען ב"כ הנאשם כי לא הוחלט שלא להפקיד את התכנית המפורטת כלל אלא הוחלט להמתין. כן הוחלט לדון בתכנית המפורטת שהגיש הנאשם במסגרת כוללת בתוך ארבעה חודשים או לאחר קבלת החלטה להפקדת תכנית המתאר הכוללנית, לפי המוקדם מבין המועדים.

המאשימה ציינה כי גם אם יוחלט להפקיד את תכנית המתאר אין פירוש הדבר כי ניתן יהיה לקבל היתר בנייה תוך זמן קצר ולא מן הנמנע כי מדובר בהליך ארוך ביותר שיימשך עוד שנים רבות.

מנגד, טען ב"כ הנאשם, כי המאשימה חדלה מלבצע את צו ההריסה בעצמה במשך השנים ונטעה בלב הנאשם תקווה לפיה ניתן יהיה להכשיר, בדיעבד, את המבנה. עוד הסביר שתוכנית המתאר ככל שתופקד תשנה את ייעוד המקרקעין עליהם בנוי המבנה ותאפשר בניית מבנים נוספים למגורים בסביבת מגוריו של הנאשם.

12. בחנתי את כלל הנתונים שהובאו לפני ושקלתי עניינו של הנאשם, לאחר שניתנו  בהליך זה החלטות רבות העוסקות בצו ההריסה שניתן, כאמור לעיל, לפני שנים רבות.

13. אפנה לאמור בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (22.08.06) -

"מה ניתן להסיק מכך? אך ורק – והדברים נאמרים בכל הצער שבדבר – שכיבוד החלטתו של בית המשפט לא עמד לנגד עיניהם של המערערים, אשר מודיעים עתה כי אם יתקבל עיכוב הביצוע לא ייעשו עוד התקשרויות. אין כל אינדיקציה למועד אמיתי של סיום ההליכים בועדה המחוזית, אך בכל מקרה, אין מקום כי חוטא רב שנים יהא נשכר, והדברים נאמרים בכל האהדה האישית הכנה למערער 1 שהוא נכה צה"ל קשה, אך באהדה גדולה יותר לחוק ולאי רמיסתו, לאחר תשע שנות הפעלה לא חוקית בחטא קדמון של בניה ללא היתר על קרקע חקלאית, תופעה שהיא בחינת מכת מדינה. אין לדעת אם ומתי יבוא השינוי שמייחלים לו המערערים בתב"ע".

כן נאמר ברע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה (12.4.07) -

"בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך".

14. אין חולק כי לבית המשפט מסורה הסמכות לעכב ביצוע צו הריסה, גם לאחר שחלפה התקופה לביצועו וגם לאחר שלא התקבלו בקשות קודמות לעיכוב ביצוע הצו.

עם זאת, ככל שאורכת התקופה מיום מתן הצו וככל שקבלת היתר הבנייה מתמהמהת ולא ניתן להעריך כי הוא אף יתקבל תוך פרק זמן סביר, דומני כי יש להשתמש בסמכות אשר נתונה בידי בית המשפט במשורה.

ברע"פ 4979/14 ג'מאל נ' מדינת ישראל (20.7.14) נקבע –

"כידוע, משוכה גבוהה עומדת בפניו של נאשם, אשר מבקש מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (9.3.2004); רע"פ 4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל - הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים‏ (12.6.2014)). בענייננו, משוכה זו היא משמעותית עוד יותר, כיוון שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף שנים ארוכות מן המועד שבו ניתן גזר הדין.

ככלל, במקרים המתאימים, עשוי בית המשפט להורות כי צו הריסה ייכנס לתוקף בחלוף פרק זמן מסויים, בו תינתן לנאשמים הזדמנות להכשיר את הבניה הבלתי-חוקית. יחד עם זאת, יש לדחות מכל וכל את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל עוד עומדים על הפרק הליכים תכנוניים כלשהם. בענייננו, ניתנו למבקשים שנים ארוכות, ואולי ארוכות מדי, להסדיר את אישור הבניה. משלא עלה בידם לעשות כן, אין כל מקום להמשיך ולהורות על עיכוב ביצוע ההריסה. יובהר, כי גם כיום, אין דבר המונע מן המבקשים להמשיך ולנקוט הליכים תכנוניים כדין, על מנת לקבל היתר בניה; ואולם, הבניה הבלתי חוקית, אשר בוצעה על-ידי המבקשים לפני למעלה מארבע שנים, דינה להיהרס. אין בידי המבקשים זכות קנויה ליהנות מפרי העבירה במשך זמן נוסף, עד אשר תתקבל החלטה בערר שאותו הם מתכוונים להגיש, ונזכיר כי מדובר בערר שלישי במספר".

15. במקרה הנוכחי השקיע הנאשם מאמצים רבים על מנת להכשיר את המבנה בדיעבד.

בה בעת פנה לכל הערכאות בבקשה לעכב את ההריסה או למנוע את ביצועה על ידי המאשימה ובקשותיו נדחו. למרות זאת, בכל אותו זמן לא חדל הנאשם לעשות שימוש במבנה למגורים.

בהיבט זה, למרות המאמץ והממון הרב שהושקעו, למעשה המשיך הנאשם להפר את צווי בית המשפט ברגל גסה במשך שנים.

16. אזכיר את שנאמר על ידי בית המשפט המחוזי בעפ"א 41356-04-14 הנזכר לעיל –

"זה המקום להוסיף ולהזכיר כי עסקינן בצו הריסה ראשון משנת 2003 וצו שני משנת 2010 וכי המערער לא הזניח כל הליך אפשרי במטרה לדחות את רוע הגזירה – לרבות ערעור על גזר הדין שמורה על ביצוע צו ההריסה, הגשת בקשה מטעמו לפי סעיף 207, ערעור על ההחלטה שלא לקבל את בקשת עיכוב הביצוע, עתירה מינהלית לבהמ"ש המחוזי שתכליתה להורות על אי קיום צו ההריסה, ערעור לבהמ"ש העליון לגבי דחית העתירה המינהלית, בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע, ערעור לבהמ"ש המחוזי על ההחלטה שלא לעכב את הצו, הגשת בקשת רשות ערעור פלילי לבהמ"ש העליון לגבי דחיית הערעור הקודם, הגשת בקשה לעיון חוזר ועוד.

הגיעה העת לשים לדבר סוף. עמדת הפסיקה בהקשר זה ברורה, ואפנה לדוגמא לע"פ 563/14 יניב נ' עיריית תל אביב (2.2.2014) [...]"

17. בתקופה האחרונה אומנם מתגבשת תכנית מתאר ליישוב ולאזור מגוריו של הנאשם.

אולם תכנית זו טרם הופקדה וגם אם תופקד בתקופה הקרובה לא ניתן יהיה להוציא היתר בנייה מכוחה אלא יהיה צורך לשוב ולדון בתכנית מפורטת במסגרת כוללת, לאחר שתתקבל החלטה להפקדת תכנית המתאר.

הליכי התכנון אורכים זמן ממושך, אף לא ניתן להתעלם מהמהלכים התכנוניים בהם נוקטות הרשויות השונות ביחס ליישוב מגורי הנאשם. עם זאת, נוכח התקופה הארוכה שחלפה ממועד מתן הצווים השיפוטיים וכיוון שלהבנתי היתר הבנייה אינו בהישג ידו של הנאשם, איני סבור כי יש לעכב את ביצוע צו ההריסה שהוטל לפני שנים רבות.

18. יוער כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות בדבר המחלוקת הנוגעת למיקום המבנה והשתלבותו בתכנון המתארי וביחס לסיבות שהביאו להחלטות תכנוניות שהתקבלו בקשר למקרקעין עליהם בנוי המבנה.

19. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים באופן מידי ותוודא קבלתה על ידי הצדדים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.