1. לפני בקשת המאשימה "למתן ארכה לביצוע צו הריסה" וליתר דיוק בקשתה להאריך את המועד במהלכו תוכל לבצע את הריסת המבנה נושא צו ההריסה שניתן בהליך זה.

2. צו ההריסה ניתן ביום 14.10.10 והיה על הנאשם לבצעו לאחר שהורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של אי קיום צו בית משפט, שימוש ללא היתר במקרקעין, שימוש חורג במקרקעין ושימוש חורג בקרקע חקלאית, בניגוד לסעיפים 210, 204(א), 204(ב) ו-204(ג), ביחד עם סעיף 208, לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

3. קודם לכן ניתן צו הריסה למבנה בגדרי ת"פ 2682/03 בבית משפט השלום בחדרה.

בבית משפט השלום בחדרה הורשע הנאשם בביצוע עבירות שימוש דומות, לרבות בניית המבנה אשר בשימוש בו הורשע בהליך הנוכחי (להלן: "המבנה").

ביום 26.3.07 הורה בית משפט השלום בחדרה לנאשם להרוס את המבנה שנבנה שלא כדין כמצבו ביום ההריסה, וזאת עד ליום 26.9.08.

משלא הרס הנאשם את המבנה הועמד לדין במסגרת ההליך דנן ובית המשפט הורה לנאשם להרוס את המבנה עד ליום 1.5.11.

כן צוין כי אם לא יבצע הנאשם את צו ההריסה רשאית תהיה המאשימה לבצעו החל מיום 1.9.11 ללא מגבלת זמן ולהיפרע מהנאשם בגין הוצאותיה.

4. לאחר מתן גזר הדין החלה התדיינות ארוכה שכללה הגשת בקשות, ערעורים ובקשות רשות ערעור, כמו גם עתירות מנהליות וערעור מנהלי.

הערכאות השונות נדרשו למבנה מושא ההליך פעם אחר פעם וכפי שעולה מן הבקשה נושא ההחלטה נראה ש"עוד היד נטויה".

5. אין זה המקום לסקור את השתלשלות ההליכים שהביאתנו עד הלום. השתלשלות זו נסקרה יותר מפעם אחת בהחלטות שונות שניתנו במהלך השנים. כן נסקרה באופן ממצה למדי בבקשת המאשימה.

לענייננו יש לציין כי בקשות עיכוב ביצוע צו ההריסה שהגיש הנאשם נדחו.

כך גם נדחו ערעורים שהוגשו על דחיית הבקשות ולאחרונה אף בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון.

6. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א (מחוזי חיפה) 50257-06-13 אגבאריה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה – צפון חיפה שניתן ביום 12.8.13 נדחה ערעור הנאשם על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע ההריסה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כהאי לישנא –

"המשיבה רשאית לבצע את צו ההריסה תוך 60 יום מהיום וכל זאת על חשבון המערער".

7. חלף ביצוע צו ההריסה כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי לעיל במהלך ששים הימים שקצב, החלה סדרת התדיינויות חדשה שעיקרה נטועה בבקשות המאשימה להארכת המועד אותו קצב בית המשפט המחוזי לביצוע ההריסה.

8. בית המשפט קיבל את בקשות המאשימה לאחר שבחלק מן הפעמים אף מצא לקיים דיון בעניינן.

ערעורים שהגיש הנאשם על החלטות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 12.5.14 (עפ"א 41356-04-14 אגבאריה נ' מדינת ישראל) וביום 25.1.15 (עפ"א 18417-01-15 אגבאריה נ' מדינת ישראל).

כך גם נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 17.6.14 בקשת רשות ערעור שהוגשה על אחת מהחלטות בית המשפט המחוזי (רע"פ 405/14 אגבאריה נ' מדינת ישראל).

לאחרונה הגיש הנאשם בקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה וזו נדחתה.

ערעור שהוגש על אותה החלטה נדחה ביום 3.5.15 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 10418-04-15 אגבאריה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה – צפון חיפה) ובקשת הנאשם לתת לו רשות לערער נדחתה ביום 20.7.15 על ידי בית המשפט העליון (רע"פ 4086/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל).

9. עם זאת, למרות שבית המשפט קצב וחזר וקצב למאשימה תקופות נוספות לביצוע ההריסה, עד להגשת בקשתה הנוכחית ההריסה לא בוצעה.

כך קרה שצווי ההריסה שניתנו על ידי בית משפט השלום בחדרה ובית משפט השלום בחיפה נותרו כ"אות מתה", כ"אבן שאין לה הופכין", עת הנאשם לא מקיימם במשך שנים, ואף המאשימה נמנעת מביצוע ההריסה מנימוקים שונים אליהם נדרשו בתי המשפט בהחלטותיהם.

10. בבקשה דנן מבקשת המאשימה להאריך את המועד לביצוע ההריסה על ידה בשלושה חודשים נוספים.

עם הגשת הבקשה הורה בית המשפט למאשימה לצרף את תגובת הנאשם ולאחר שנמסרה תגובתו הראשונית אפשר בית המשפט למאשימה להשיב על התגובה. כן אפשר בית המשפט לנאשם להגיב באופן מלא ומפורט לבקשת המאשימה.

נוכח נימוקי הבקשה, במועד הגשתה האריך בית המשפט את המועד לביצוע ההריסה על ידי המאשימה עד ליום 29.11.15.

11. את בקשתה הנוכחית תולה המאשימה במציאות הביטחונית השוררת כיום במדינה ובהערכות לפיהן המשטרה לא תוכל לסייע בעדה בביצוע ההריסה. אלו מהוות לדידה נסיבה ייחודית בלתי צפויה המצדיקה נוכח חריגותה את קבלת הבקשה.

המאשימה סברה שניתן יהיה להיערך כראוי לכן גם הגישה בקשתה לאחר המועד הקבוע בדין, וללא תגובת הנאשם, אך נוכח התייחסות המשטרה נאלצה להגיש בקשתה בסמוך למועד האחרון בו יכולה היתה לבצע את ההריסה.

12. לתמיכה בבקשתה צירפה המאשימה תצהיר שנחתם על ידי סגן מפקד מחוז חוף ביום 8.11.15.

בתצהיר נמסר כי על פי הערכות שנעשו על ידי הגורמים המקצועיים השונים קיים צפי ממשי להפרות סדר קשות באם המבנה ייהרס. גם באזור מגורי הנאשם מתרחשים אירועים חריגים על רקע המצב הביטחוני, אך מחוז חוף הצליח לשמור על שגרת החיים באמצעות היערכות מיוחדת והקצאת כל כוח האדם הקיים. כן הוצהר שכח האדם במחוז מדולל היות שכוחות משטרה מוקצים למקומות אחרים בארץ לפי החלטות פיקוד המשטרה. משכך עולה קושי ממשי בביצוע ההריסה בפרט שהיא עלולה לשמש גורמים קיצוניים להפרת השקט היחסי והשברירי שנשמר עד כה.

13. הנאשם התנגד לבקשה הן במישור הדיוני והן במישור המהותי.

הנאשם סבר כי לא היה מקום להאריך את המועד במעמד צד אחר לאחר שהבקשה הוגשה מלכתחילה שלא כדין.

כן טען כי יש לקיים דיון בו יוכח שהמאשימה פועלת בניגוד לעמדת גופי התכנון.

עוד נטען כי יש לחקור את המצהיר ואף לזמן לדיון את איש התכנון הרלוונטי.

בנוסף הוזכר כי בהחלטות קודמות נאמר מפי בתי המשפט שלא יהיה זה ראוי לקבל בקשות דומות בעתיד ככל שתוגשנה.

הנאשם הדגיש שהמאשימה לא התייחסה בבקשתה לתקופה הארוכה יחסית במהלכה ניתן היה לבצע את ההריסה עוד טרם השתנה המצב הביטחוני באזור.

14. לא מצאתי מקום לקיים דיון בבקשה שכן הנתונים בעיקרם אינם שנויים במחלוקת ממשית.

זה המקום להזכיר כי המבנה נבנה שלא כדין על שטח נרחב, על קרקע חקלאית, לפני למעלה מעשור.

למרות שבתי המשפט הורו לנאשם להרסו ולהפסיק את השימוש בו, הנאשם הפר את צווי בתי המשפט וממשיך להפר אותם מידי יום ביומו ומידי שעה בשעתה. הנאשם אומנם עמל ללא לאות על הכשרת המבנה בדיעבד אך בה בעת מפגין זלזול בהוראות החוק ובצווי בית המשפט.

במעשיו של הנאשם ובהתייחסותו יש משום פגיעה של ממש בשלטון החוק.

לדאבון הלב, מקבלת גישתו של הנאשם מעין "רוח גבית" מעם המאשימה, כל עוד האחרונה נמנעת גם כן מביצוע ההריסה בכוחותיה היא.

ככל שחולף הזמן ואף המאשימה לא פועלת דיה לביצוע ההריסה, כן גדלה ומתעצמת הפגיעה בשלטון החוק, וצווי בית המשפט ממשיכים להיות ללעג ולמרמס.

15. לא פחות מכל אלה נפגע אמון הציבור במערכות האכיפה והשפיטה.

יש לזכור שהחלטת בית המשפט המחוזי (שקצבה 60 ימים לביצוע ההריסה על ידי המאשימה) ניתנה ביום 12.8.13. היינו בית המשפט המחוזי כיוון לכך שהמבנה ייהרס על ידי המאשימה תוך חודשיים ימים, אך בפועל מיום החלטתו עברו למעלה משנתיים(!).

סבורני שלאחר שבקשה המאשימה להעביר לידיה את סמכות ההריסה, היה עליה להיערך כראוי ולבצע את ההריסה תוך פרק זמן סביר. כך ככלל, כך בפרט עת קצב בית המשפט המחוזי 60 יום בלבד לשם כך.

16. אי ביצוע צו ההריסה במשך זמן כה רב כמוהו כמעט כהצהרה לפיה המאשימה אינה מסוגלת כלל לבצעו. הימים עוברים, השנים חולפות, אך המבנה על תילו ניצב, לאחר שנבנה שלא כדין, תוך שהשימוש נעשה בו שלא כדין, על קרקע חקלאית, בניגוד לתוכנית, ולמרות שניתנו בגינו צווי הריסה וצווי איסור שימוש.

המסר אשר עלול להיות מועבר לציבור ממחדלה של המאשימה הוא כי כדאי לכאורה להפר את החוק ולבנות ללא היתר, שכן גם לאחר שנים רבות מאוד המאשימה לא תוכל להרוס את המבנה.

בית המשפט אינו יכול ואינו צריך להשלים עם מצב כמו זה שהוצג לעיל.

17. בהקשר דומה נאמר ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' דכה (22.11.09) –

"[...] אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות, בפתיחת פתח להפקרות, ל"איש הישר בעיניו יעשה"; שהרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ברוחב יריעתו, ללמד -כביכול - על הכלל יצא. משמעות פסק הדין, אם יעמוד על כנו, הוא כי כל החפץ ליטול את השם ייטול. קרי, בכל מקום, ואין זה המקום היחיד בישראל, שבו ישנה איטיות (לעתים מרגיזה ואף מקוממת) בהליכי בניה, יבנה הבונה כחפצו, ומשתבוא גאולת הליכי התכנון יבוא גם יום "עשיית סדר" בבניה הלא חוקית; ועד אז - כך עולה – ישגשגו המבנים הבלתי חוקיים, גדולים וקטנים. אחריותו של בית המשפט גדולה מזה. על כן לא נוכל ליתן יד לכך. יתרה על אלה, זו עוד דוגמה, ואינה ראשונה כמובן, כיצד בדרך של הליכים בבתי המשפט לדרגותיהם במשך שנים, תהא הלגיטימיות שלהם אשר תהא, מונצחת בניה בלתי חוקית, וריבוי ההליכים מאז 2001 לאורך שמונה שנים, כנמנה מעלה, יעיד.

[...]

הדין שמקרין פסק הדין עלול לחול בכל מקום שבו בשל קשיי תכנון כאלה או אחרים אין היתר בניה, וניתן איפוא לבנות "זמנית" שלא כדין, "עד שירחיב". אין להלום זאת. בנידון דידן המדובר בדירת מגורים, וכך יתארו כל בונים בלתי חוקיים הטוענים לבניה לשם דיור; אחרים יתלו זאת בפרנסה, גם אם מדובר בשימוש חורג בקרקע חקלאית. הנה איפוא דומינו; מה יהא על שכנו של המשיב ושכן שכנו והאיש ברחוב השני? לכל אלה אין בית המשפט המחוזי נותן תשובה, והאמירה כי הנושא יהא תלוי ועומד עד להסדרה מזמינה עוד ועוד בונים לא חוקיים, והפעם בהכשר בית המשפט רחמנא ליצלן".

18. ראוי לציין כי בבקשות השונות שהגישה המאשימה להורות על הארכת המועד לביצוע ההריסה על ידה נמסרו נימוקים דומים במהותם לנימוקיה בבקשה הנוכחית.

די להפנות אל דבריו של נציג משטרת ישראל שהעיד בבית המשפט ביום 13.3.14. דבריו והמצב אותו תיאר דומים לדברים עליהם הצהיר סגן מפקד מחוז חוף. אך אזכיר שעברו מיום עדותו של נציג המשטרה למעלה משמונה-עשר חודשים.

בעניין דומה העיר בית המשפט העליון לאחרונה בבג"ץ 9496/11 יורשי המנוח רבאח מוחמד עסאף עבדאללטיף נ' שר הביטחון (4.11.15) –

"איננו מקלים ראש בהערכותיה המקצועיות של המשטרה ובחששותיה מפני הפרות סדר מצד גורמים קיצוניים. עם זאת, אנו סבורים כי הנימוק שהובא בבקשתה אינו מצדיק דחייה נוספת של ביצוע פסק הדין. כוחו של נימוק זה עשוי להיות יפה מכאן ולהבא, וממילא לא ברור מדוע להערכת המשטרה ניתן יהיה לבצע את פסק הדין בעוד שלושה שבועות מהיום. משמעות הדברים היא, כי קבלתו של הנימוק שהובא בבקשת המשטרה עלולה למנוע את ביצוע פסק הדין גם מעבר לתקופה המבוקשת, על יסוד בקשות חוזרות ונשנות. עם תוצאה כזו לא ניתן להשלים במדינת חוק".

19. ללמדך כי צוק העיתים כפי הנראה ילווה את המדינה והציבור החי בה עוד זמן רב.

קשה לשער שהמצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי והסביבתי יהיה שונה באופן מהותי בעוד שלושה חודשים.

הדברים נאמרים בכאב רב, אך דומה כי לא ניתן לעצום עיניים מול מציאות אשר ספק אם יש לה אח ורע.

משאלו פני הדברים, שלטון החוק מזדקר ברורות כערך עליון אשר עליו יש להגן הגנה ממשית.

ביצוע הדין והוראות בתי המשפט מהווה נדבך חשוב מאין כמוהו בהגנה זו.

20. בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו שניתן ביום 12.5.14 –

"יש לראות כי לו תתקבל עמדתו של המערער – לפיה אין מקום להעניק למשיבה ארכה לביצוע הצו - אזי שהתוצאה תהא שהמבנה הלא חוקי ישאר לעולם ועד. תוצאה זו לא תעלה על הדעת. כלומר, שאף אם נפלו פגמים בהגשת הבקשה – יש לבחון מה תהא המשמעות של החלטה לגבי כך שאין להעניק למשיבה ארכה לביצוע הצו. שהרי המערער עצמו לא מתכוון לבצע את הצו (והוא עיקש לגבי אי קיום צווים של בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, מאז שנת 2003 ועד היום) – ואם המשיבה לא תבצע את הצו הנוכחי – צו חלוט של ערכאה מוסמכת משנת 2010 – כנראה שאף אחד אחר לא יבצע את הצו".

בית המשפט העליון בהחלטתו שניתנה ביום 17.6.14 קבע –

"למעלה מן הצורך אציין כי גם יתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד – לרבות הקביעה כי "הגיעה העת לשים לדבר סוף" – מקובלות עלי"

בית המשפט בהחלטתו שניתנה ביום 10.12.14 ציין –

"[...] משהוטלה משימת ההריסה גם על כתפי המאשימה על-פי בקשתה, היה עליה להיערך כראוי לביצוע ההריסה תוך זמן סביר.

יש לזכור שאי ביצוע צו הריסה שיפוטי במשך שנים רבות מהווה פגיעה בשלטון החוק ויש בו משום זילות הוראת בית המשפט.

ככל שמתארכת התקופה בה לא מבוצע הצו השיפוטי הפגיעה בשלטון החוק גדלה ומתעצמת.

פגיעה זו, נוכח השתלשלות האירועים, הפכה לנחלתם של שני הצדדים להליך הנוכחי".

בהחלטה נוספת שניתנה ביום 31.12.14 נכתב –

"ברי כי ככל שחולף הזמן, ומחד, המאשימה לא מבצעת את הצו, אך מאידך הנאשם ממשיך ליהנות ממחדלה, מתעצמים וגוברים הפגיעה בשלטון החוק והזלזול בצווי בית המשפט. אף אמון הציבור במערכות האכיפה והשפיטה נפגע אנושות.

[...]

סבורני כי יש לאפשר למאשימה פרק זמן נוסף קצר, קצוב ומדוד, לצורך ביצוע צו ההריסה על ידה.

ככל שהמאשימה לא תבצע את צו ההריסה במהלך אותו פרק זמן קשה יהיה להיעתר לבקשות נוספות מן הסוג דנן, בפרט נוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז החלטת בית המשפט המחוזי".

בהחלטתו מיום 25.1.15 הבהיר בית המשפט המחוזי –

"ככל שהמשיבה לא תבצע את הצו עד ליום 1.3.15, לא יהיה עוד מקום להאריך את המועד, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן, בגינן לא ניתן היה לבצעו".

[ההדגשות במקור, ע.ק.]

ביום 20.7.15 הוסיף בית המשפט העליון וקבע –

"על כל האמור, גם אני סבור כי אין מקום להכשיר את הבניה הבלתי חוקית המתקיימת כבר שנים רבות. מאחר שלא קיים אופק תכנוני להכשרת המבנה, הרי שהאינטרס הציבורי של דחיקת התופעה הפסולה של בניה בלתי חוקית, גובר".

באותה החלטה האריך בית המשפט העליון את המועד לביצוע ההריסה על ידי המשיבה עד ליום 18.10.15.

לא הוברר והוסבר בגדרי הבקשה הנוכחית מדוע לא בוצעה ההריסה בסמוך להחלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון.

נכון וראוי היה כי המאשימה תיערך בהתאם לאותה החלטה ותבצע את ההריסה כבר בחודש יולי 2015, ולמצער בחודש אוגוסט אשר עקב אותו.

21. בשקלול כלל הנתונים, סבורני כי לא ניתן יותר להשלים עם הפרת חוק כה בוטה המשתרעת על פני שנים רבות מחד גיסא. מאידך גיסא קשה לקבל את הפגיעה בשלטון החוק שנגרמה ונגרמת עקב מחדלה של המאשימה.

משאלו פני הדברים איני מוצא להאריך את המועד לביצוע ההריסה מעבר למועד הראשוני שנקבע לביצועה ביום הגשת הבקשה, היינו עד ליום 29.11.15.

22. למען הסר ספק, אין בכל האמור לעיל כדי לקבל את טענות הנאשם.

בנוסף, בהעדר בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה מטעמו, אין מקום לדון בסוגיה התכנונית שקיבלה התייחסות אך לאחרונה בהחלטתו של בית המשפט העליון.

על הנאשם אף לדעת ולהפנים כי צווי בית המשפט מופנים אליו באופן אישי.

יש להבהיר כי העובדה שהמאשימה לא תוכל לבצע את ההריסה לאחר המועד האמור לעיל אינה פוטרת אותו מביצוע הצווים.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.