1. לפני בקשת המאשימה להאריך את המועד שקצב לה בית המשפט לביצוע צו הריסה שיפוטי.

2. עסקינן בבקשה אחת מני רבות בשרשרת של בקשות המלווה את ההליך הנוכחי.

צו ההריסה מושא הבקשה ניתן במסגרת גזר הדין בתיק דנן עוד ביום 14.10.10.

בית המשפט הורה לנאשם לבצע את צו ההריסה ולהפסיק את השימוש האסור במבנה עד ליום 1.5.11.

המבנה נושא ההליך הוא מבנה שנבנה על קרקע חקלאית, עשוי בלוקים ובטון, על שטח של כ-300 מ"ר, המשמש למגורים.

המבנה נבנה לפני שנים רבות וכבר ביום 26.3.07 נידון הנאשם בבית משפט השלום בחדרה בגין בניית המבנה במסגרת ת"פ 2682/03.

בית המשפט ציווה על הנאשם להרוס את המבנה עד ליום 26.9.08.

3. משלא ביצע הנאשם את המוטל עליו הועמד לדין פעם נוספת בגדרי ההליך דנן, בגין עבירות של אי קיום צו בית משפט, שימוש ללא היתר במקרקעין, שימוש חורג במקרקעין, ושימוש חורג בקרקע חקלאית. בית המשפט גזר את דינו של הנאשם כאמור ביום 14.10.10.

ערעור שהגיש הנאשם נדחה ביום 13.4.11 על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 49287-11-10.

בהמשך, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה וזו נדחתה ביום 26.10.11. ערעור שהוגש על אותה החלטה נדחה אף הוא ביום 7.2.12 במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 28562-12-11.

4. בקשות נוספות לעיכוב ביצוע הצו נדחו אף הן ביום 17.6.13 וביום 16.9.13.

עתירה מנהלית המתייחסת לסמכות המאשימה לבצע את הצו נדחתה ביום 24.10.12 (עת"מ (מחוזי חיפה) 16352-04-12), וכך אף נדחה ביום 20.2.13 ערעור על אותה עתירה (ראו: עע"ם 8502/12).

5. למרות האמור מעלה, ולמרות שהצו הראשון ניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה לפני כשמונה שנים, עומד המבנה על תילו.

בגזר הדין שניתן ביום 14.10.10, הורה בית המשפט כי אם הנאשם לא יבצע את צו ההריסה, החל מיום 1.9.11 תהיה רשאית המאשימה לבצעו ללא מגבלת זמן ולהיפרע מן הנאשם בגין הוצאותיה.

במסגרת אחד הערעורים שהוגשו על החלטה שלא לעכב את ביצוע הצו (עפ"א (מחוזי חיפה) 50257-06-13) הורה בית המשפט המחוזי ביום 12.8.13 על ביצוע צו ההריסה תוך שישים יום.

משלא בוצע הצו במהלך התקופה האמורה לעיל, הגישה המאשימה בקשה לאפשר לה להרוס את המבנה נושא הצו במהלך תקופה נוספת.

בית המשפט נעתר לבקשה ובהמשך הוגשה על ידי המאשימה בקשה דומה נוספת בגינה התקיימו שני דיונים בבית המשפט.

לסופו של יום, אפשר בית המשפט למאשימה לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.9.14.

על החלטה זו הוגש ערעור אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בגדרי עפ"א (מחוזי חיפה) 41356-04-14, ביום 12.5.14, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 17.6.14 במסגרת רע"פ 4025/14.

6. המאשימה סברה שלא תוכל לבצע את צו ההריסה גם במסגרת תקופת ההארכה, לפיכך הגישה בקשה נוספת במהלך פגרת בתי המשפט בה ביקשה לאפשר לה לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.1.15.

לבקשתה האחרונה של המאשימה צורף תצהיר שנחתם ביום 7.8.14 בידי ראש ענף שיטור וקהילה באגף המבצעים במשטרת מחוז חוף, לפיו עקב אילוצים שונים לא היתה אפשרות למשטרת מחוז חוף לסייע למאשימה בביצוע ההריסה. במהלך החודשים האחרונים החלה המשטרה להיערך לביצוע ההריסה תוך איסוף נתונים מודיעיניים, פגישות של מפקד תחנת המשטרה המקומית עם הנאשם וישיבות באגף המבצעים של המחוז. כיוון שהמחוז נערך לשמירה על הסדר בכוחות מתוגברים, ונוכח חגים ומועדים, כמו גם החלטות שניתנו על ידי הערכאות השונות, הוחלט להמתין עד סיום חודש הרמדאן. אלא שצוק העיתים והמצב הביטחוני מנע מהמשטרה לסייע גם הפעם בביצוע ההריסה במהלך חודשי הקיץ.

7. בהחלטה שניתנה ביום 18.8.14 קיבל בית המשפט את הבקשה מבלי לקיים דיון אולם אפשר לנאשם להגיש תגובתו. בעקבות הגשת התגובה נקבע דיון אליו לא התייצבו הנאשם ובא כוחו וההחלטה שניתנה ביום 18.8.14 נותרה בעינה.

בעקבות בקשת ב"כ הנאשם התקיים דיון נוסף ביום 7.12.14 בו חזרו הצדדים על טענותיהם.

המאשימה הבהירה כי ככל הנראה לא תצליח לבצע את צו ההריסה בכוחות עצמה עד למועד המבוקש ובכוונתה להגיש בקשה נוספת בימים הקרובים.

ב"כ הנאשם טען כי המאשימה לא עמדה בתנאי התקנות הרלוונטיות ופעלה בניגוד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.5.14.

עוד טען, כי גורמי התכנון הרלוונטיים במחוז חיפה אינם מעוניינים כלל בביצוע צו ההריסה ונוכח הליך תכנוני אינטנסיבי המתקיים ביחס לאזור מגורי הנאשם יש מקום לעכב את ביצוע הצו ולא לאפשר למאשימה לבצעו, הגם שלא הוגשה בקשה בהקשר זה.

8. שקלתי את כלל הנתונים שבפני, את נימוקי הבקשה הנוכחית ואת טיעוני ב"כ הנאשם.

מקבל אני את טענת המאשימה לפיה היא מתקשה לבצע את צו ההריסה שכן ישנה חשיבות גדולה בקבלת סיוע משטרתי לביצוע ההריסה, ואין לשכוח כי ההריסה מלכתחילה הוטלה על כתפי הנאשם.

כל עוד ההריסה לא מבוצעת ממשיך הנאשם ליהנות מפירות העבירה וממשיך למעשה לעבור את העבירות בגינן נמצא חייב בדינו מידי יום ביומו ומידי שעה בשעה.

עם זאת, משהוטלה משימת ההריסה גם על כתפי המאשימה על-פי בקשתה, היה עליה להיערך כראוי לביצוע ההריסה תוך זמן סביר.

יש לזכור שאי ביצוע צו הריסה שיפוטי במשך שנים רבות מהווה פגיעה בשלטון החוק ויש בו משום זילות הוראת בית המשפט.

ככל שמתארכת התקופה בה לא מבוצע הצו השיפוטי הפגיעה בשלטון החוק גדלה ומתעצמת.

פגיעה זו, נוכח השתלשלות האירועים, הפכה לנחלתם של שני הצדדים להליך הנוכחי.

9. משאלו פני הדברים, אינני מוצא לשנות מהחלטתי שניתנה עוד ביום 18.8.14 בה קיבלתי את בקשת המאשימה לאפשר לה לבצע את צו ההריסה עד ליום 1.1.15.

ככל שיעבור הזמן והמאשימה לא תצליח לבצע את הצו השיפוטי, ספק בעיני אם יהיה מקום להמשיך ולהאריך את המועד שניתן בידיה.

מעבר לכך אזכיר כי כל עוד הנאשם עצמו לא יבצע צו ההריסה ייחשב כמי שעובר את העבירות בגינן הורשע, על כל המשתמע מכך.

10. לאחר כתיבת הדברים שלעיל, ובטרם נחתמה ההחלטה ונשלחה, הגישה המאשימה בקשה נוספת שתכליתה הארכת המועד האמור עד ליום 1.9.15.

נוכח האמור עד כה, עד ליום 21.12.14 תבהיר המאשימה אם היא עומדת על בקשתה החדשה ותשלח את הבקשה ואת ההבהרה ישירות לב"כ הנאשם.

ב"כ הנאשם ימסור תגובתו לבקשת המאשימה עד ליום 28.12.14.

המזכירות תשלח בדחיפות החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.

המזכירות תעביר את התיק לעיוני ביום 29.12.14.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.