1. לפני בקשת הנאשם לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 17.6.13, בגדרה נדחתה בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע צו הריסה וצו איסור שימוש (להלן: "הצו").
2. הבקשה מבוססת על שתי טענות, האחת לפיה לאחר הגשת הבקשה הקודמת התרחשו התפתחויות תכנוניות, והשנייה לפיה המאשימה הציגה מידע שגוי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי.
3. ההחלטה בה מתבקש בית המשפט לעיין מחדש נתנה כאמור לפני שלושה חודשים בלבד.

על ההחלטה הגיש הנאשם ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 12.8.13.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם.

1. עיינתי בנימוקי הבקשה הנוכחית ובמסמכים שצורפו לה, שקלתי את טענות הנאשם ואת עמדת המאשימה המתנגדת נחרצות לבקשה ומבקשת לדחותה על הסף.

לסופו של יום, לא מצאתי נימוק המצדיק קיום דיון בבקשה ואף לא מצאתי עילה לעיון מחדש בהחלטה.

1. כאמור בהחלטה שנתנה ביום 17.6.13 עסקינן במבנה שנבנה לפני שנים רבות שלא כדין ובצווים שיפוטיים שלא קוימו ע"י הנאשם לאורך תקופה ארוכה ביותר.

אין לי אלא להביא מדבריו של בית המשפט המחוזי בדחותו את הערעור ביום 12.8.13 במסגרת עפ"א (מחוזי חיפה) 50257-06-13 אגבאריה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה –צפון חיפה –

"[...] מן הראוי לזכור כי, בחודש ספטמבר 2003 נתגלה כי המערער בנה מבנה מגורים ללא היתר בשטח של 300 מ' על קרקע שייעודה חקלאית. באותו חודש ניתן צו הפסקה שיפוטי וצו להפסקת פעולות. מאותו שלב, החל הליך ארוך ביותר שכלל צו הריסה שיפוטי, צו איסור שימוש, גזרי דין על הפרת הצווים, ערעורים לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וכך חלפו להם 10 שנים ועדיין, המערער ממשיך לעשות שימוש במבנה מבלי להתייחס לצו איסור השימוש ומבלי לבצע את צו ההריסה, למרות שעד היום אין בידיו היתר כדין.

אדגיש כי, לאחרונה והכוונה בשנים האחרונות, המערער משקיע מאמצים רבים כדי לנסות לקבל היתר. עובדה זו פועלת לזכותו, אולם, לא נראה באופק היתר בנייה והקצב בו מתפתחים ההליכים אינו מצדיק ארכה נוספת. בצדק קבע בית המשפט קמא כי, במקרה זה אין מקום למתן ארכה נוספת ומיותר להזכיר את ההליכות שיצאו מבית המשפט העליון ואני מפנה למשל להחלטת כב' השופטת ברק ארז מיום 8.7.13 במסגרת רע"פ 4169/12 דן מחזור בע"מ נגד מדינת ישראל, בה מוזכרת התופעה של הפרת דיני התכנון והבניה המהווה רעה חולה בממדים מדאיגים וכי על בית המשפט לעשות שימוש בכלים המשפטיים לשם ביעור התופעה".

1. גם לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשה הנוכחית לא שוכנעתי כי היתר בניה נמצא בהישג יד ובהקשר זה אפנה לפסיקה אליה התייחסתי בהחלטה שנתנה ביום 17.6.13.

הועדה הדנה בסוגיות השונות עושה מלאכתה נאמנה, אך אין באמור בדיוניה כדי להצביע על קבלת היתר בניה למבנה אליו מתייחס הצו תוך פרק זמן סביר.

המאשימה אומנם הודיעה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ש"עדיין לא נקבע תאריך לישיבה" למרות שישיבה כבר נערכה. עם זה, אין בהודעה השגויה שמסרה המאשימה כדי לשנות את המצב התכנוני ואין באותה הודעה כדי להביא למסקנה שהיתר הבניה נמצא בהישג ידו של הנאשם.

1. משאלו פני הדברים, איני סבור כי קמה עילה לעיון חוזר ואין מקום לקבל את הבקשה.
2. בשולי הדברים אעיר, כי הבקשה הנוכחית הוגשה "לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996". נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון להידרש לשאלת הסמכות להגיש את הבקשה, בפרט על יסוד סעיף החקיקה עליה התבססה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.