1. בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע צו הריסה וצו איסור שימוש (להלן: "הצו").
2. עיינתי בנימוקי הבקשה, במסמכים הרבים שצורפו לה, בתגובת המשיבה, בהודעות שהוגשו לאחר הגשת הבקשה ובפסיקת בתי המשפט שעסקה במבנה מושא האישום, לרבות פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים ופסיקת בית המשפט העליון.

כן עיינתי בפרוטוקול הדיון של ועדת ההיגוי שהתקיים ביום 6.5.13 ואשר צורף לאחרונה בהתאם להחלטותיי.

1. לסופו של יום, לאחר שבחנתי את הנתונים הרבים ושקלתי את עמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך בקיום דיון בבקשת הנאשם.

כן סבור אני, כי אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע נוסף של הצו.

1. עסקינן במבנה שנבנה לפני שנים רבות שלא כדין ובצווים שיפוטיים שלא קוימו ע"י הנאשם לאורך תקופה ארוכה ביותר.

עיון בפרוטוקול הדיון של ועדת ההיגוי, שהתייחס בעקיפין גם לעניין המבנה מושא הבקשה, אינו מגלה כי היתר בנייה למבנה נמצא בהישג ידו של הנאשם.

1. לאחרונה דן בית המשפט העליון בעניינו של הנאשם בגדרי עע"מ 8502/12 ולאחר שנדחה ערעורו אף נדחתה ביום 18.4.13 בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
2. כאמור ברע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה (12.4.07) –

"בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך".

כן אפנה לע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (22.08.06) -

"מה ניתן להסיק מכך? אך ורק – והדברים נאמרים בכל הצער שבדבר – שכיבוד החלטתו של בית המשפט לא עמד לנגד עיניהם של המערערים, אשר מודיעים עתה כי אם יתקבל עיכוב הביצוע לא ייעשו עוד התקשרויות. אין כל אינדיקציה למועד אמיתי של סיום ההליכים בועדה המחוזית, אך בכל מקרה, אין מקום כי חוטא רב שנים יהא נשכר, והדברים נאמרים בכל האהדה האישית הכנה למערער 1 שהוא נכה צה"ל קשה, אך באהדה גדולה יותר לחוק ולאי רמיסתו, לאחר תשע שנות הפעלה לא חוקית בחטא קדמון של בניה ללא היתר על קרקע חקלאית, תופעה שהיא בחינת מכת מדינה. אין לדעת אם ומתי יבוא השינוי שמייחלים לו המערערים בתב"ע".

1. בנסיבות אלה, נוכח התקופה הארוכה שעברה מאז מתן הצווים ומשלא ניתן היתר למבנה ואף עתירה מנהלית נדחתה גם ע"י ערכאת הערעור, לרבות בקשה לעיכוב ביצוע, איני סבור כי קיים "טעם טוב" לעיכוב ביצוע נוסף של הצו (ראו: רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו", פ"ד נו(3) 49, בעמ' 59-58).
2. אני דוחה אפוא את הבקשה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.