לפניי בקשה דחופה לעיקול זמני במעמד צד אחד. הבקשה הועברה לטיפולי בשל היעדרותו מבית המשפט של סגן הנשיא, כב' השופט נווה, אשר מטפל בתיק העיקרי שמתנהל בפניו מזה מספר שנים ואף קבוע לשמיעת ראיות ליום 5.12.2017.

בבקשה – אותה הגישו התובעים – מבוקש להורות על הטלת עיקול זמני על זכויות הנתבעים 1-2 (להלן: הנתבעים) בנכס מקרקעין (דירה) ברח' הפטל 12 בקריית ביאליק, הידוע גם כגוש 10431 חלקה 249 (להלן: הנכס) לשם "הבטחת ביצועה של כל החלטה ו/או פסק דין שיינתנו בתביעות המאוחדות".

ברקע לבקשה הליך המאגד ארבעה תיקים שאוחדו; התיק בגדרו הוגשה בקשה הוא תביעה למתן צו עשה ותביעה כספית ע"ס 498,760 ₪ שהוגשה על ידי התובעים נגד הנתבעים. בתמצית שבתמצית יצוין כי הצדדים הם שכנים, ומושא המחלוקת הוא סכסוך שכנים שבמוקדו עבודות בניה (תוספות, פיצול הדירה וכו') שבוצעה אשר הן, ופעולות נוספות, גרמו לטענת התובעים למטרד ולנזקים. התובעים טוענים כי הם זכאים לצווים בעין וכן לפיצוי כספי.

ביסוד הבקשה טענת התובעים כי הנתבעים מנסים למכור את הנכס וכי אם הנכס יימכר לא יהיה להם מקור להיפרע אם יזכו בפסק הדין.

מהבקשה עולה כי הנתבעים מצויים בהליכי פשיטת רגיל ועל כן בהחלטתי מיום 4.7.2017 ביקשתי שהתובעים יבהירו כיצד בקשתם מתיישבת עם העובדה כי הנתבעים מצויים בהליכי פש"ר. התובעים הגישו הודעה; לטענתם בית המשפט של הפש"ר אישר להם לנהל את ההליך נגד הנתבעים ועל כן אין מניעה להטלת העיקול. בהחלטה נוספת מאתמול קבעתי כי על ב"כ התובעים להעמיד בפני בית המשפט את כל הנתונים הרלוונטיים בנוגע להיתר לניהול ההליך ובכלל זה עליהם להניח בפני בית המשפט את הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לקבלת היתר לניהול ההליך והחלטת בית המשפט המחוזי בעניין. מסמכים אלו הונחו לפניי בהודעה שהוגשה היום.

דין הבקשה להידחות, משאין לקבל את הילוכם של התובעים.

אין חולק כי הנתבעים מצויים בהליכי פש"ר ומהמסמכים שצורפו לבקשת התובעים עולה כי ניתן נגדם צו כינוס נכסים בגדרו עוכבו כל ההליכים נגדם. ברי כי קיומו של צו כינוס נכסים משמעותו עיכוב כל ההליכים כלפי החייבים-הנתבעים, ולאחר מתן צו כינוס הנכסים אין עוד יכולת לפעול נגדם בהליכים משפטיים כלשהם (סעיף 20 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); ע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי פ"ד (נה) 4 730 (2001)). על רקע זה הגישו התובעים בקשה להתיר להם ניהול ההליך הנוכחי נגד הנתבעים על אף צו כינוס הנכסים. בהחלטה שניתנה ביום 6.12.16 החליט בית המשפט המחוזי שדן בהליכי הפש"ר להתיר ניהול ההליך על ידי התובעים נגד הנתבעים.

עיקר הנמקתם של התובעים בבית המשפט המחוזי היא כי "עיכוב ההליכים בפרט בכל הקשור לסעד של צו עשה, יביא לפגיעה קשה ב[תובעים] שכן כל עוד הבניות הבלתי חוקיות עומדות על תילן, מדובר במטרד הולך ומתמשך והנזק הכספי אף הוא הולך ונהיה גבוה יותר" (סעיף 3(ג) לבקשה להיתר ניהול הליך שהוגשה לבית המשפט המחוזי). ניכר אפוא, כי הנימוק העיקרי בגינו עתרו התובעים לקבלת היתר לניהול ההליך, הוא הצורך במתן צווים בעין.

ברי שיש לראות בהיתר לניהול ההליך בגדרי בתביעה זו כסיוג לצו כינוס הנכסים שחל אך ורק על האפשרות כי התובעים ינהלו הליך נגד התובעים ועל כן יש לפרשו בצמצום ועל כל פנים אין לאפשר מצב בו ההיתר יחתור תחת צו כינוס הנכסים.

אמנם, ההיתר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לא סויג רק לצווים בעין ונראה כי הוא חל גם על ניהול ההליך גם במישור הסעד הכספי. אולם אין בכך כדי להוביל למסקנה כי ההיתר טומן בחובו אפשרות להטלת עיקול שלא בגדרי הליכי הפש"ר. מכל מקום, הבקשה להטלת עיקול בגדרי הליך זה, צריכה להיעשות לאור קיומו של צו כינוס הנכסים ולא בהתעלם ממנו.

ראשית, כאמור, ההיתר שניתן הוא לניהול ההליך ואין משמעותו חתירה תחת עצם צו כינוס הנכסים אשר בגדרו מכונסים כל נכסיהם של החייבים בהליך הפש"ר. שנית, נראה שלצו העיקול שינתן במסגרת הליך זה, אין כל תוחלת שכן אין בכוחו של צו העיקול להביא לתועלת כלשהי, מקום שקיים צו לכינוס נכסיהם של הנתבעים. ברי שכל חוב שקיים אמור להיות נידון במסגרת הליך פשיטת הרגל.

שלישית, הטלת צו עיקול במסגרת הליך זה תפתח את הפתח להעדפת נושים פסולה, שכן משמעותה מתן יתרון דיוני מסוים לתובעים על פני נושים אחרים של הנתבעים (ואינני מתעלם מכך שעיקול הוא מכשיר דיוני שלא יוצר זכויות מהותיות). יצוין בהקשר זה, כי התובעים, יצאו מתוך הנחה בעצם פנייתם בבקשה לקבלת היתר לניהול ההליך כאן, כי הסכום הכספי הנתבע הוא חוב בר תביעה (ראה סעיף 3 ה לבקשה להתיר ניהול הליך), ועל כן אינני נדרש לשאלה מה מהותו של הסכום הנתבע והאם חל עליו האמור בסעיף 72 (1) לפקודה. רביעית, התובעים מציינים בבקשתם כי במסגרת תיק הפש"ר נרשם צו מניעה על הנכס לאחר שהם פנו למנהל המיוחד. בכך אני סבור שיש כדי לתת מענה לחששותיהם של כי הנתבעים ימכרו את הנכס.

לבסוף, גם לו היו עוברים התובעים משוכות אלו, גם אז דין בקשתם להידחות. לבקשה לא צורף תצהיר כדין שמבסס תשתית ראייתית לגבי קיומם של התנאים הנדרשים להטלת צו עיקול, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. כל שצורף על ידי התובעים הוא תצהיר "בגצי", על דרך ההפניה וללא פירוט – ובכך אין די.

לפיכך, אני מחליט לדחות את הבקשה, משלא התבקשה תגובת הנתבעת אין חיוב בהוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.