החלטה זו ניתנת בהמשך ובזיקה לפרוטוקול ביהמ"ש מיום 28.10.14 ולאמור בה.

1. אני מאחד את ארבעת התיקים נשוא החלטה זו לדיון בפניי ודוחה את עמדת הוועדה המקומית בתיק מס' 22857-07-13 לשמוע תיק זה בנפרד משלושת התיקים האחרים. אני מסכים עם נציג הוועדה המקומית של תכנון ובניה קריות, שלכאורה אין סיבה לערב אותו בתיק "לשון הרע" ובתיק לטענה להיזק כספי ע"י מי מהצדדים, ואולם ישנה חשיבות שהסכסוך הכולל בין הצדדים שהינם שכנים והעומד בבסיס הטענות לרשלנות הוועדה המקומית, הנטענת והמוכחשת, לאחר פניות חוזרות ונשנות שכביכול נעשו אליה ע"י משפחת וינטרוב, צריך להיבחן במסגרת דיון אחד ואין לפצלו למס' דיונים.

אשר על כן, יידונו התיקים במאוחד אך אני אשחרר מהופעה את נציג הוועדה המקומית, מקום בו לא תידרש הופעתו או התייחסותו בתיקים המאוחדים.

2. הועלתה סוגיית העדר סמכות עניינית בנוגע לתביעה שהוגשה נגד וועדה מקומית קריות בתיק מס' 22857-07-13, שהינו התיק הגדול והמרכזי מבחינת היקפו.

עלי לציין, כי סוגיית סמכות עניינית היא סוגייה שבימ"ש נדרש אף לעלות מיוזמתו, מקום שהוא סבור שיש הצדקה לכך.

אני מורה לב"כ הוועדה המקומית לבדוק סוגייה זו ולהודיע לי תוך 15 יום אם הוא טוען העדר סמכות עניינית ואם כן להגיש לי בקשה מנומקת בעניין זה, תוך צירוף פסיקה. תינתן אפשרות תגובה למשפחת וינטרוב 15 יום לאחר מכן ולאחר מכן תינתן החלטה.

כל עוד לא הוכרעה שאלת הסמכות העניינית, אם תוגש בקשה – והדגש הוא על אם תוגש בקשה, לא אורה על תשלום כלשהו מצד הוועדה למומחה ביהמ"ש שיש בדעתי למנות בתיק זה בנוגע לשמאות על מנת להעריך את טענות התובעים בתיק 22857-07-13.

3. כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 28.10.14 חזרו בהם משפחת וינטרוב בכל הסוגייה של רישום הערת אזהרה על פי סעיף 130, וזאת לאחר שניתנה תגובה מפורטת של משפחת אבוטבול.

לאחר ששקלתי בנוגע לדרישה בנוגע להוצאות – אני דוחה את הדרישה להוצאות ומסתפק בחזרתם של משפחת וינטרוב מהגשת בקשה זו.

4. עומדות בפניי מס' בקשות נוספות שונות.

א. הבקשה הראשונה היא בקשה למחיקת התובעת 1 מכתב התביעה בתיק 22857-07-13 (להלן: "הבקשה הראשונה") . בקשה זו הוגשה ע"י עו"ד בנר המייצג את התובעים ולאחר מכן חזר מהבקשה והגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן: הבקשה השנייה").

ב. בבקשה הראשונה נטען על ידי עו"ד בנר, כי רק עתה נודע לו שהזכויות הקנייניות במקרקעין, הידועים כגוש 10431, חלקה 250, הועברו ביום 31.12.13 במתנה ללא תמורה, מהתובעת 1 להוריה- התובעים 2 ו-3. בנסיבות אלה, ביקשו התובעים להורות על מחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, בכפוף לייחוס כל הטענות וכל העילות הרלוונטיות בעניינה לתובעים 2-3 יחד ולחוד. עוד נטען בבקשה זו, כי בכך לא ייגרם נזק לנתבעים ומכל מקום, הנסיבות העובדתיות בכל התביעות התלויות ועומדות נגעו מלכתחילה לתובעים 2-3 ולנתבעים. התובעים צירפו לבקשתם זו את העתק הסכם העברה ללא תמורה מיום 31.12.13.

ג. בתגובה לבקשה הראשונה, טענו הנתבעים כי אין מדובר כלל בתיקון הנדרש לשם הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, ואף עניין זה כלל לא נטען בבקשה, וכי כל עניינה של הבקשה הינה לחמוק מדחיית התביעה/מסילוקה וחיוב בהוצאות, נוכח הנטען בסעיפים 18-25 לכתב ההגנה והנטען בעל פה לעניין "זכות העמידה".

הנתבעים מסבירים, כי מאחר ומקריאת כתב התביעה עלה, שאין זהות בין הגורם שהיווה הבעלים של הזכויות במקרקעין (התובעת 1) לגורם שהחזיק בהם (התובעים 2-3), ברור כי התביעה לקתה בהעדר עילה, בהעדר יריבות ובהעדר זכות העמידה מטעמים שונים שבדין. לטענת הנתבעים, במהלך זה של התובעים, הם מבקשים לנסות ולהכשיר את תביעתם בדיעבד, ומנסים לגרום לכך שתקום זהות שלא היתה קיימת במועד הגשת התביעה, בין המחזיק במקרקעין לבין הבעלים של המקרקעין.

הנתבעים מוסיפים, כי בקשה זו מהווה דוגמא לשימוש לרעה שעושים התובעים בהליכי המשפט, ולחוסר תום הלב המובהק שלהם.

ד. בבקשה השנייה שהגישו התובעים, הם הודיעו על חזרתם מבקשת התובעת 1 להימחק מכתב התביעה וביקשו לתקן את כתב תביעתם. התיקון מתייחס למספר סעיפים בכתב התביעה, באופן שמשאיר את התובעת 1 בכתב התביעה, אך מבהיר, כי היתה בעלת הזכויות במקרקעין עד ליום 31.12.13 ונתנה את זכויותיה אלו במתנה להוריה, אשר חיים בנכס ומחזיקים בו. כן צורף לכתב התביעה המתוקן ייפוי כח נוטריוני שניתן לתובעים 2-3 מאת התובעת מיום 07.07.13, המאפשר להם בין היתר להגיש תביעה זו בשמה.

ה. התובעים מבהירים, כי תיקון זה נדרש בעקבות שינוי בעלות על הנכס, וכי בנסיבות דנן הוגן וצודק הוא שהמבקשים יציגו את עובדות כתב תביעתם בצורה המדוייקת יותר, נוכח שינוי המצב העובדתי, על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת. עוד טוענים התובעים, כי שלב קדם המשפט טרם הסתיים, וטרם נדונו וטרם ניתנה הכרעה בטענות המקדמיות, ומשום כך אין לראות פגם במועד הגשת הבקשה הנ"ל. בנוסף, העתרות בית המשפט לבקשה לתיקון כתב התביעה לא תגרום, לטענתם, לכל הכבדה ו/או עוול לנתבעים, ולכל היותר כזה אשר פיצוי כספי לא יוכל לתקן, על אף שהתובעים סבורים שאין מקום לחייבם בפיצוי כספי שכזה בגין הגשת בקשה זו.

ו. הנתבעים הגיבו לבקשה השנייה שהוגשה מטעם התובעים, במסגרתה אף ביקשו לחייב את התובעים בהוצאות לדוגמא בגין התנהלותם. הנתבעים בתגובתם מבקשים להורות על מחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, וכן לא לאפשר לתקן את כתב התביעה, כפי שהתבקש.

ז. לטענת הנתבעים, התובעים בבקשתם הראשונה למעשה הודו, כי אין לתובעת 1 ולהליכים דנן כל נגיעה. הנתבעים מבהירים, כי בתגובתם לבקשה הראשונה הסכימו למחיקת התובעת 1, אך התנגדו לחלק האחר בבקשת התובעים, העוסק בייחוס עילות של התובעת 1 לתובעים 2-3.

ח. הנתבעים 1-2 טוענים, כי מאחר וניתנה הסכמתם לבקשת התובעים למחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, הרי שבנקודת זמן זו היתה קיימת הסכמה בין הצדדים למחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, ולפיכך על בית המשפט לתת החלטה למחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, תוך חיובה בהוצאות.

ט. משכך נטען, כי אין לאפשר לתובעים לשוב בהם מהבקשה הראשונה, כאשר ניתנה הסכמה כאמור על ידי הצדדים להליך.

י. מעבר לכך מוסיפים הנתבעים, כי הואיל והתובעת 1 לטענתה שלה, אינה עוד הבעלים של המקרקעין, לא ברור מה הטעם ו/או הצדקה להשתתפותה בהליך, והסעדים המבוקשים בתובענה, ככל שאלה מתייחסים אליה, הינם תאורטיים בלבד, ואיבדו לחלוטין מהרלוונטיות שלהם, שכן גם לשיטת התובעת 1 היא אינה מחזיקה עוד במקרקעין ואף איננה הבעלים שלהם.

ו. ביחס לבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה- הנתבעים טוענים, כי לא היה מקום לבקש כי הטענות של התובעת 1 ייוחסו לנתבעים 2-3, שכן לא מוכר הליך מעין זה, ולכן משעמדו על טעותם- הגישו בקשה לשוב בהם מהבקשה המופרכת זו.

ז. לטענת הנתבעים, יש לדחות הבקשה לתיקון מכל וכל. ראשית, צורפו לבקשה לתיקון תצהירי בג"צים בניגוד לדין. שנית, מתבקש תיקון כתב התביעה בגין נסיבות שהתרחשו אחר הגשת כתב התביעה, וזאת בניגוד לדין, כאשר כתב תביעה מתייחס אך לעילות שקמו טרם הגשתו, ולא בגין נסיבות המאוחרות להן. לטענתם, התיקונים מהווים ניסיון להרחבת ושינוי חזית בניגוד לדין, והם מתנגדים לכך. הנתבעים עומדים על חקירת התובעים טרם מתן החלטה בבקשת התיקון, וזאת על מנת לעמוד על חוסר תום ליבם של התובעים.

ז. לטענת הנתבעים, לא ניתן לתת לתובעים "פטור" בגין התנהלותם המפורטת לעיל, ויש לחייבם בהוצאות משפט שלא יפחתו מסך של 10,000 ₪ בגין התנהלותם.

דיון והכרעה:

1. לאחר שפירטתי בהרחבה את טענות הצדדים לעניין הבקשות הראשונה והשנייה שהוגשו מטעם התובעים, אני מורה על מחיקת התובעת 1 מכתב התביעה, ודוחה את בקשתם של התובעים לחזור בהם מבקשתם זו.
2. צודקים הנתבעים בטענתם, כי בהגשת התובעים את בקשתם הראשונה, הודו למעשה כי לתובעת 1 אין נגיעה להליכים דנן. יש לציין, כי הנתבעים כבר בכתב הגנתם העלו סוגיה זו, וטענו כי התובעת 1 כלל לא גרה ולא מחזיקה במקרקעין וכי לא הוכח שלתובעים 1-2 יש הסמכות לתבוע בשמה. כן נטען בכתב ההגנה, כי התובעים חסרי כל זכות במקרקעין ולפיכך תביעתם נעדרת עילה. נראה, כי בעקבות טענתם זו, הוגשה בקשתם הראשונה של התובעים למחיקת התובעת מכתב התביעה ולכן גם הועברו הזכויות בדירה במתנה מהתובעת 1 לתובעים 2-3. נראה, כי בהגשת הבקשה הראשונה, התובעים ניסו לרפא את הפגם שבכתב תביעתם, עת קראו את כתב ההגנה.
3. כאמור לאור הגשת הבקשה הראשונה, התובעים מודים כי אין לתובעת 1 קשר ממשי להליכים דנן. לא זאת אף זאת, מעיון בכתב התביעה המתוקן (בה התובעת 1 נשארה כבעלת דין) לא מצאתי כל טענה הקושרת את התובעת 1 להליכים, והטענות מתרכזות במערכת היחסים שבין התובעים 2-3 לנתבעים. התובעת 1 מוזכרת בכתב התביעה המתוקן אך ורק בתור מי שהיתה עד ליום 31.12.13 בעלת הזכויות בחלקה, אשר נתנה במתנה את זכויותיה בה להוריה, התובעים 2-3. משכך, אף אין להתיר לתובעים לתקן את כתב התביעה כפי שביקשו והגישו, מאחר וכאמור יש למחוק את התובעת 1 מכתב התביעה מן הנסיבות המצויינות לעיל.
4. אינני שבע רצון מהתנהלות התובעים, ואני סבור כי היה עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, כבר לאחר הגשת כתב ההגנה, בו העלו הנתבעים טענות ביחס להיותה של התובעת 1 בעלת דין לא רלוונטית. הגשת בקשה שכזו כעת, לאחר שהתקיימו מספר ישיבות בתיק, ולאחר מכן אף להגיש בקשה החוזרת מהם מבקשה זו, ללא ספק סירבלה את ההליך, וגרמה לנתבעים לטרחה רבה ולהוצאות.
5. יחד עם זאת, לאור העובדה שבתיק זה התקיימו אך ורק ישיבות קדם משפט וטרם נכנס ההליך כולו לשלב ההוכחות, אני נכון לאפשר למבקשים לתקן את כתב תביעתם, באופן שהתובעת 1 לא תהיה תובעת בו, אך ינתן בו הסבר להעברת הזכויות מהתובעת 1 לתובעים 2-3, אשר ישארו כתובעים היחידים בתיק, ולא כפי שביקשו בפועל.
6. כאמור, נראה כי בהתנהלותם הבינו התובעים כי טעו בכתב תביעתם המקורי ולכן ביקשו לתקן זאת. משגה שכזה אינו חייב לחרוץ את גורל תביעתם, ולאור השלב המקדמי בו מצוי התיק, אני נכון, על אף התנהלותם המסורבלת, לתת להם את האפשרות לתקנו.
7. אין ספק כי התרת תיקון זה, לאור הבקשות והתגובות הרבות שהוגשו בהקשר זה, גרמו כאמור לטרחה רבה לנתבעים, דבר שיש לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. אינני מקבל בנוגע להכרעה זו את בקשת התובעים לפסיקת סכום הוצאות רק בסוף ההליך ואני מורה כתנאי לתיקון התביעה תשלום הוצאות בסך של 4,000 ₪+ מע"מ מהתובעים לנתבעים. סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
8. סוף דבר:

א. אני מורה על מחיקת התובעת 1 מכתב התביעה בתיק מס' 22857-07-13.

ב. התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן בהתאם לאמור בהחלטתי זו תוך 30 יום ובכפוף לתשלום הוצאות כפי שהוריתי הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום לאחר מכן.

9. ביום 30.10.14 הוגשה הודעה מטעם ב"כ הנתבעים 1-2 על כוונתם להגיש חוות דעת נגדית בתחום השמאות. אני מאפשר הגשת חוות דעת נגדית זו והתיק יבוא בפני למעקב שופט לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט ותיחום פלוגתאות למומחה. אין צורך בשלב זה בהגשת תצהירים ולא ברור לי מדוע הנתבעים 1-2 מודיעים שיש בכוונתם להגיש תצהירים. תצהירים יוגשו אך ורק מכח החלטת בית משפט.

להביא בפניי תוך 60 יום למעקב שופט ומתן החלטה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.