1. תביעה זו הוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעת התובע להכרה במחלת הסכרת, ממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובע ייחס את הופעת המחלה לאירוע בעבודה שלטענתו אירע ביום 18.4.00 (נ/2).
2. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, נקבע בהחלטה מיום 19.3.15 כי התובע הציג ראשית ראיה לכך שביום 18.4.00 אירע לו אירוע מיוחד בעבודתו, אשר בעקבותיו היה שרוי במתח נפשי, באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה לבין מחלת הסכרת ממנה הוא סובל.
3. ביום 19.3.15 מונה פרופ' שמעון גליק, כמומחה-יועץ רפואי (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו נמסרה לבית הדין ביום 8.6.15 (להלן – חוות הדעת).
4. בחוות דעתו קבע המומחה, כי אין בידו לקבוע את מועד אבחון מחלת הסכרת אצל התובע, זאת נוכח החומר הרפואי הדל ביותר בתיק, בו אין נתונים של ערכי רמת הגלוקוז בדם, הן לפני האירוע המיוחד והן במשך זמן רב לאחריו. המומחה הסביר, כי לצורך קביעת קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להתפתחות הסכרת או החמרתה, יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של החולה בהתבסס על הערכה של עוצמת הדחק הנפשי וסמיכות הדחק להתפרצות המחלה. המומחה הפנה לרישומים הרפואיים, שנערכו בסמוך לאחר מועד האירוע המיוחד לו טוען התובע, מיום 7.5.00 ומיום 21.5.11, וציין כי אין בהם עדות לכך שהתובע התלונן בפני רופאיו על סימפטומים כלשהם, מלבד הערה ברישום הרפואי מיום 21.5.00 על "סוכר מוגבר", בלי נתון מדויק של הרמה, באיזה תנאים נלקחה דגימת הדם ואף אין ברישום המלצה טיפולית כלשהי, לא של דיאטה ולא של טיפול תרופתי – כאשר לדברי המומחה "ככה לא קובעים אבחנה של סוכרת".
5. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף בטענה, כי המומחה מטיל ספק בעצם חריגות האירוע וקביעתו זו מנוגדת לקביעת בית הדין כי הוכח קיומו של אירוע מיוחד בעבודת התובע. עוד נטען, כי המומחה התעלם מנתונים רפואיים המצויים בתיקו של התובע – בדיקות דם שנערכו לתובע בשנת 1994 – המצביעות על רמת גלוקוז תקינה לחלוטין עובר לאירוע המיוחד; הנתבע התנגד לבקשה למינוי מומחה אחר או נוסף.
6. בהחלטה מנומקת מיום 26.7.15 נדחתה בקשת התובע למינוי מומחה אחר או נוסף, תוך שהוארך המועד להגשת בקשות להפניית שאלות הבהרה למומחה.
7. בהחלטה מיום 2.9.15 נדרש המומחה להשיב לשאלה שלהלן:

בחוות דעתך מיום 30/4/2015 ציינת כי לא סופקו לך ערכים של רמת גלוקוז בדם, הן לפני האירוע המיוחד, והן במשך זמן רב לאחריו.

מצ"ב תוצאות בדיקות דם שנערכו לתובע החל משנת 1994.

בשים לב לקביעת בית הדין בסעיף ג' בחלק העובדות להחלטה על מינוייך שם נקבע כי ביום 18/4/2000 ארע לתובע אירוע מיוחד בעבודה ולבדיקות הדם המצ"ב הינך מתבקש להשיב מחדש לשאלות א'-ד' בסעיף 8 להחלטה על מינוייך ולנמק את תשובותיך.

1. בחוות דעתו המשלימה מיום 7.10.15 ציין המומחה, כי לאור הנתונים שהועברו לעיונו הינו מאשר, כי מחלת הסכרת אובחנה אצל התובע בחודש מאי 2000 על ידי בדיקות הדם בצום המעידות על רמת סוכר של 146 ו- 142. לדידי המומחה, "אי אפשר לקבוע קשר סיבתי בין אירוע הדחק שאירע ב 18/4/15. לא ידוע לנו תוצאות של בדיקת גלוקוזה בשנים מ 1994 עד אפריל 2000. יש לנו בדיקה ב 1994 של 100 מג' שהוא בדיוק על הגבול. נתונים בספרות מראים שככל שרמות גלוקוזה בגדר הנורמה מתקרבים לסף העליון של הנורמה כך גובר הסיכוי לפתח סוכרת בעתיד. אי לכך קיימת אפשרות סבירה שבתאריך כלשהו בין בדיקת דם של 100 מג' ב 1994 לזו של 146 מג' במאי 2000 התפרצה סוכרת אצל החולה ללא ידיעתו. יש פער רציני בין תיאור המצב של התובע בין האירוע באפריל עד לדיאגנוזה של סוכרת במאי. התובע מתאר מצב קשה ביותר, אבל בתיק הרפואי המתאר ביקורו אצל רופא המשפחה שלו הן ב 7/5/00 והן ב 21/5/00 נאמר פעמיים "מרגיש טוב ללא תלונות". אי לכך יכול להיות שסוכרת התפתחה רק לאחר האירוע, אבל ישנה גם אפשרות סבירה שהתובע סבל כבר מסוכרת לפני האירוע."

לשאלה בדבר מידת השפעת האירוע המיוחד בעבודת התובע על הופעת מחלת הסכרת אצלו, השיב המומחה כדלקמן:

"אנסה לענות למרות שאינני משוכנע שהאירוע גרם לפריצת הסוכרת. קשה להעריך אצל התובע את גורמי סיכון אחרים משום שהם חסרים בתיק הרפואי. לדברי התובע אין סיפור משפחתי. מתוך דבריו נאמר שהוא ירד 17-18 קילוגרם במשקל, ומזה אני מסיק שהוא סבל מהשמנה, שזה גורם סיכון משמעותי לסוכרת. אני מניח שהדחק היה מסוגל להקדים את התפתחות סוכרת אם אכן זה התפתח לאחר האירוע, או להחמירו אם זה כבר היה קיים. קשה להעריך את תרומת הדחק בהשוואה להשמנה, גם כאן כי לא סופקו נתונים על חומרת ההשמנה ועל המשכה.".

1. לבקשת התובע ובהמשך לאמור בחוות דעתו המשלימה, נדרש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה הנוספות שלהלן:

א. בחוות דעתו של פרופ' רפפורט מיום 1.2.13, נרשם בעמ' 3 בפרק הבדיקה הגופנית "מבנה גוף תקין ורזה, 69 ק"ג גובה 183 ס"מ". האם תסכים שגם בתוספת של 17-18 ק"ג אין מדובר באדם הסובל מהשמנה?

ככל שהשבת בשלילה – אנא פרט המדדים להשמנה.

ב. ככל שהשבת בחיוב, אנא התייחס בשנית לתשובתך בסע' ג', שם הסקת כי התובע סבל מהשמנה.

ג. ככל שאינך סבור שהתובע סבל מהשמנה, לאור האמור לעיל, אנא הסבר האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתך.

אנא הסבר תשובתך, בין אם היא חיובית ובין אם היא שלילית.

1. ביום 17.12.15 השיב המומחה לשאלות ההבהרה בזו הלשון:

"אני מסכים שגם בתוספת של 17-18 קילוגרם משקל התובע לא סובל מ"השמנה", אבל הוא כן סבל מעודף משקל. ה BMI שלו היה בין 25 ל 26 שזה מהוה עודף משקל. למעשה ההשפעה על סיכוי לאדם לפתח סוכרת מסוג 2 אינה שחור/לבן אלא כל תוספת של שומן מעלה את הסיכוי והסיכון למחלה. מאוד סביר להניח שה- 17-18 קילוגרם שהתובע השיל מגופו היו מורכבות משומן.

אין בשינוי ההגדרה בין השמנה לבין עודף משקל אצלו עילה לשנות את חוות דעתי לאור מכלול השיקולים שמניתי בחוות דעתי המקורית."

1. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובמכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

התובע טען בסיכומיו, כי יש לקבל את התביעה בעניינו ולהכיר במחלת הסכרת ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, שכן בהסתמך על חוות דעתו המשלימה של המומחה, אין ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי בין אירוע הדחק בעבודה לבין מחלת הסכרת, אולם לטענת המומחה ייתכן כי גם להשמנה חלק בכך, כאשר הוכח ברישומים הרפואיים כי התובע כלל לא סבל מ'השמנה'. התובע הפנה לכך שחוות דעת הנתבע (דר' ברוך יצחק) לא שללה קיומו של קשר סיבתי בין אירועי הדחק בעבודת התובע לבין התפרצות מחלת הסכרת אצלו, מה גם שלטענת התובע יש לפרש כל ספק לטובתו.

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות הן בהיעדר הוכחת קיומו של האירוע החריג הנטען בעבודה מיום 18.4.00, והן בהיעדר הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג הנטען בעבודה לבין פרוץ מחלת הסכרת שאובחנה אצל התובע. לדידי הנתבע, המומחה חיווה דעתו שלוש פעמים בצורה מפורטת ומנומקת וממכלול חוות דעתו עולה, כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין האירוע הנטען מיום 18.4.00 לבין המחלה ממנה סובל התובע ואין כל הצדקה לסטייה מקביעות המומחה. באשר לחוות דעת המומחה מטעם הנתבע נטען – כי קשר סיבתי נקבע בצורה פוזיטיבית ולא על דרך השלילה, כאשר בחוות דעת זו צוין, כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי כאמור. עוד הפנה הנתבע להלכה הפסוקה לפיה, עניין הספק הפועל לטובת המבוטח, אינו רלוונטי לקביעת קשר סיבתי רפואי. הנתבע הוסיף, כי למקרא סיכומי התובע עולה, שנזנחה טענתו לפיה יש מקום להורות על מינוי מומחה אחר/נוסף בתיק.

1. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובמכלול חוות דעת המומחה, נראה היה כי נותרה עמימות ביחס לקביעת המומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין התפרצות/החמרת מחלת הסכרת לבין האירוע המיוחד בעבודת התובע – שאלה הטעונה הבהרה נוספת בטרם תינתן הכרעה בתיק. משהופנו למומחה שני סבבים של שאלות הבהרה, אשר אף לאחריהם לא התקבלה תמונה ברורה דיה בשאלת הקשר הסיבתי המאפשרת הגעה להכרעה מושכלת בתיק, נשקלה האפשרות למנות מומחה נוסף בתיק. בטרם מינויו של מומחה נוסף, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכך.
2. בהודעתו, ציין התובע כי בטרם מינויו של מומחה נוסף, הינו סבור שיש מקום להפנות את עניינו וחוות דעת מומחה בית הדין לבחינה נוספת על ידי מומחה הנתבע אשר מחוות דעתו עולה, כי לא נשלל הקשר הסיבתי בין אירועי הדחק בעבודת התובע לבין פרוץ מחלת הסכרת אצלו וכל שחסר למומחה הנתבע לאישור התביעה, הינם בדיקות מעבדה עובר לשנת 2000 – בדיקות שהומצאו לעיון מומחה בית הדין והן תקינות לחלוטין; משכך יש בהעברת בדיקות אלה לעיון מומחה הנתבע כדי לחסוך זמן שיפוטי.
3. הנתבע התנגד למינוי מומחה נוסף בתיק וכן התנגד להפניית עניינו של התובע לבחינה נוספת על ידי רופא מטעמו, זאת משהנתבע עומד על הטענה כי לא הוכח שביום 18.4.00 אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו ובהתאם, הינו עומד על דחיית התביעה. הנתבע שב על טענותיו בתגובתו לבקשת התובע למינוי מומחה אחר/נוסף והוסיף, כי בשל מגבלות התיעוד הרפואי הקיים שהוא נתון שלא ישתנה, אין טעם במינוי מומחה נוסף ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות מינוי כאמור.

דיון והכרעה

1. בהנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, כבוד השופטת נ. ארד, מיום 1.5.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן – הנחיות הנשיאה בדימוס) נקבע כדלקמן:

"מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה."

1. סעיף 17 להנחיות הנשיאה בדימוס מונה את הטעמים המצדיקים מינוי מומחה רפואי נוסף, בזו הלשון:

"בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו."

1. בנסיבות העניין שלפני, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק לרבות בהחלטת המינוי, במכלול חוות דעת המומחה, בסיכומי הצדדים ובהודעותיהם ביחס לאפשרות מינוי מומחה נוסף, אני סבורה כי לא ניתן מענה ברור דיו על ידי המומחה לשאלת הקשר הסיבתי בין התפרצות/החמרת מחלת הסכרת לבין האירוע המיוחד בעבודת התובע, באופן המאפשר הכרעה מושכלת ונכונה. מצב דברים זה נכון אף לאחר הפניית שני סבבים של שאלות הבהרה למומחה ולכן אין טעם בהפניית שאלות נוספות לאותו מומחה. לפיכך, משמדובר בשאלה החיונית להכרעה בהליך, אני מוצאת מקום לקבלת חוות דעת רפואית נוספת, העשויה לסייע בהגעה להכרעה מושכלת בתיק. אמנם בקשת התובע למינוי מומחה נוסף/אחר בתיק, אשר הוגשה בסמוך לאחר קבלת חוות דעתו המקורית של המומחה, נדחתה בעבר נוכח האפשרות לקבל נכון לאותו שלב בהליך הבהרות מהמומחה במסגרת שאלות הבהרה; אולם, משהופנו למומחה כאמור שני סבבים של שאלות הבהרה, שאף לאחריהם נותרה עמימות בשאלת הקשר הסיבתי – קמה הצדקה בשלב זה למינוי מומחה נוסף בתיק.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל, ימונה מומחה-יועץ רפואי נוסף בתיק.
2. החלטה על מינוי המומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.