לפני בקשת התובע למינוי מומחה אחר או נוסף בתיק.

רקע עובדתי

1. תביעה זו הוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעת התובע להכרה במחלת הסכרת, ממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובע ייחס את הופעת המחלה לאירוע בעבודה שלטענתו אירע ביום 18.4.00 (נ/2).
2. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים נקבע בהחלטה מיום 19.3.15 כי התובע הביא ראשית ראיה לכך שביום 18.4.00 אירוע לו "אירוע מיוחד" בעבודתו, שבעקבותיו היה שרוי במתח נפשי, באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה לבין מחלת הסכרת ממנה סובל התובע.
3. ביום 19.3.15 מונה פרופ' שמעון גליק, כמומחה-יועץ רפואי (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו נמסרה לבית הדין ביום 8.6.15 (להלן – חוות הדעת).
4. בחוות דעתו קבע המומחה, כי אין בידו לקבוע את מועד אבחון מחלת הסכרת אצל התובע, זאת נוכח החומר הרפואי הדל ביותר בתיק, בו אין נתונים אודות ערכי רמת הגלוקוז בדם, הן לפני האירוע המיוחד, והן במשך זמן רב לאחריו. המומחה הסביר, כי לצורך קביעת קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להתפתחות הסכרת או החמרתה, יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של החולה בהתבסס על הערכה של עוצמת הדחק הנפשי וסמיכות הדחק להתפרצות המחלה. המומחה הפנה לרישומים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר מועד האירוע המיוחד לו טוען התובע, מיום 7.5.00 ומיום 21.5.11, וציין כי אין בהם עדות לכך שהתובע התלונן בפני רופאיו על סימפטומים כלשהם מלבד הערה ברישום הרפואי מיום 21.5.00 על "סוכר מוגבר", בלי נתון מדויק של הרמה, באיזה תנאים נלקחה דגימת הדם ואף אין ברישום המלצה טיפולית כלשהי, לא של דיאטה ולא של טיפול תרופתי – כאשר לדעת המומחה "ככה לא קובעים אבחנה של סוכרת."
5. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הגיש התובע בקשתו דנן למינוי מומחה אחר או נוסף. לטענת התובע, המוחמה מטיל ספק בחריגות האירוע וקביעתו זו מנוגדת לקביעת בית הדין כי הוכח קיומו של 'אירוע מיוחד' בעבודת התובע. עוד נטען, כי המומחה התעלם מנתונים רפואיים המצויים בתיקו של התובע – בדיקות דם שנערכו לתובע בשנת 1994 – המצביעות על רמת גלוקוז תקינה לחלוטין עובר ל'אירוע המיוחד'. לדידי התובע, סטיית המומחה מקביעות בית הדין והתעלמותו מהחומר הרפואי הרלבנטי מצדיקים מינוי מומחה אחר, בהתאם להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, כבוד השופטת נ. ארד, מיום 1.5.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן – הנחיות הנשיאה בדימוס).
6. הנתבע התנגד לבקשה וציין, כי בהתאם להנחיות הנשיאה בדימוס, לא על נקלה מורה בית הדין על פסילת המומחה ומינוי מומחה אחר תחתו, בייחוד כאשר לא מתקיימת כל עילה המצדיקה זאת, כבענייננו. לדעת הנתבע, אין ממש בטענת התובע כי המומחה מטיל ספק בחריגות האירוע בעבודת התובע; המומחה לא התעלם מקביעת בית הדין בדבר קיומו של אירוע מיוחד ביום 18.4.00 וקביעתו לפיה אין עדות אובייקטיבית לטענה שהדחק הנפשי מ- 04/2000 היה הדק להתפתחות הסכרת, מבוססת על היעדר אינדיקציה רפואית לכך שמחלת הסכרת ממנה סבל התובע התפרצה אצלו בסמוך ל- 04/2000. המומחה הצביע, כפי שהיה עליו לעשות, על הרישומים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר מועד האירוע החריג לו טוען התובע, בתאריכים 7.5.00 ו- 21.5.00, אשר אכן אין בהם תימוכין לדחק הנפשי החריג ולא ניתן להתעלם מהאמור בהם לצורך הערכת עוצמת הדחק הנפשי. הנתבע הוסיף, כי התובע לא סתר את תוכנם של רישומים אלה, ומעדותו עלה כי הוא בעצמו לא קישר בין מחלת הסכרת שאובחנה אצלו לבין האירוע החריג הנטען מיום 18.4.00.

באשר לטענה כי המומחה התעלם מבדיקות הדם שנערכו לתובע עובר לאירוע, בתאריכים 7.4.94 ו- 13.5.94 – טען הנתבע כי ספק אם יש בשתי בדיקות סוכר תקינות שנערכו לתובע שש שנים לפני האירוע החריג הנטען מיום 18.4.00 כדי לקבוע קשר סיבתי בין אירוע הדחק מיום 18.4.00 לפרוץ מחלת הסכרת. מכל מקום נטען, כי אי התייחסות המומחה לבדיקות אלה אינה מצדיקה את פסילתו וניתן לרפות פגם זה באמצעות הפניית שאלות הבהרה למומחה.

דיון והכרעה

1. בהנחיות הנשיאה בדימוס נקבע כדלקמן:

"מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה."

1. סעיף 17 להנחיות הנשיאה בדימוס מונה את הטעמים המצדיקים מינוי מומחה רפואי נוסף, בזו הלשון:

"בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו."

1. סעיף 18 להנחיות הנשיאה בדימוס מונה את הטעמים המצדיקים מינוי מומחה רפואי אחר, בזו הלשון:

"18. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם...
מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון."

1. בנסיבות העניין שלפני, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק לרבות בהחלטת המינוי, בחוות דעת המומחה, בבקשת התובע ובתגובת הנתבע, לא מצאתי כל הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר בתיק, מהנימוקים שלהלן.
2. לא מצאתי ממש בטענת התובע כי המומחה חרג מקביעת בית הדין בדבר קיומו של 'אירוע מיוחד' בעבודה מיום 18.4.00; למקרא חוות הדעת עולה, כי המומחה לא סטה מהתשתית העובדתית ואף לא התעלם מקביעה זו של בית הדין, אולם, קביעתו כי אין בידו להצביע על המועד בו אובחנה מחלת הסכרת אצל התובע נסמכת על דלות החומר הרפואי הרלבנטי וכלשונו:

"לצערי הנתונים שסופקו בכדי לענות על השאלה (בדבר מועד אבחון מחלת הסכרת אצל התובע, מ.נ.ד.) הם דלים מאוד, בלשון המעטה. לא סופק בתיק שום ערך של רמת גלוקוז בדם הן לפני האירוע המיוחד, והן במשך זמן רב לאחריה. ב 21/05/1000 רושם דר מינג'רסקי שבדיקות הדם היו "בגדר הנורמה פרט לסוכר", בלי לספק את הרמה הספציפית של גלוקוז בדם, ובאיזה תנאים נלקח הדם. המידע הזה בהחלט אין בו לבסס מסקנה על קיום סוכרת, על חומרתה, ועל תאריך הופעתה. אין לנו שום ערכי גלוקוז בדם לפני תאריך זה."

1. בהמשך חוות דעתו, הסביר המומחה כי לצורך קביעת קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להתפתחות הסכרת או החמרתה, יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של החולה בהתבסס על הערכה של עוצמת הדחק הנפשי וסמיכות הדחק להתפרצות המחלה. המומחה הוסיף, כי "בקשר לתובע הספציפי יש לנו רק הדיווח של התובע שנים רבות אחר האירוע. הוא מתאר מצב קשה ביותר. אבל ברישומים בתיק הרפואי ב 7/05/2000 וב 21/5/2000 רושם הרופא "מרגיש טוב ללא תלונות" ושהמטופל "מעונין בבדיקות תקופתיות". אין רמז לבעיות שהתובע מספר עליהם עכשיו."

לסיכום חוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

"מהנתונים במסמכים שסופקו אין שום עדות אובייקטיבי לטענה של התובע שהדחק באפריל 2000 היה הדק להתפתחות סוכרת. אין לנו שום נתונים על רמת גלוקוז לפני האירוע. אין לנו עדות מהתיק הרפואי שהוא התלונן לרופאו על סימפטומים כלשהם בשני ביקורים בחודש מאי 2000. יש הערה בתיק הרפואי מ 21/05/2000 על "סוכר מוגבר" בלי נתון מדויק על הרמה, ובאיזה תנאים נלקחה הדגימה של הדם. גם אין ברישום של הרופא שום המלצה טיפולית, לא של דיאטה ולא של טיפול תרופתי. ככה לא קובעים אבחנה של סוכרת."

1. הפניית המומחה לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע הנטען בעבודה, מהתאריכים 7.5.00 ו- 21.5.00, אין בה כדי להוות סטייה מקביעת בית הדין בדבר הוכחת קיומו של אירוע מיוחד בעבודה. המומחה הפנה, כפי שהיה עליו לעשות, לרישומים שיש בהם חשיבות לבחינת הסימפטומים הקליניים שהתקיימו בתובע באותה העת – בחינה הרלבנטית למתן מענה לשאלת מועד התפרצות מחלת הסכרת, כאשר מחוות הדעת עולה כי אין באמור ברישומים אלה כדי להעיד על התפרצות המחלה או החמרתה במועד הרלבנטי לתביעה.
2. באשר לטענת התובע, כי המומחה התעלם בחוות דעתו מבדיקות הסוכר התקינות שנערכו לתובע בתארכים 7.4.94 ו- 13.5.94 – כשש שנים עובר לאירוע המיוחד הנטען – הרי שאי התייחסות המומחה לבדיקות הדם האמורות אינה מהווה עילה לפסילת המומחה ובפני התובע עומדת האפשרות לקבל את התייחסות המומחה לבדיקות אלה במסגרת הפניית שאלות הבהרה למומחה. ואוסיף, כי לא מצאתי בנסיבות העניין או בחוות הדעת כל יסוד סביר לחשש התובע "שהמומחה לא יוכל לשקול מחדש את עמדתו".
3. על יסוד כל המפורט לעיל, ובשים לב להנחיות הנשיאה בדימוס ולגישה הרווחת לפיה בתי הדין לעבודה אינם נוהגים למנות מומחה נוסף או אחר כדבר שבשגרה, ובהיעדר כל טעם המצדיק זאת – דין בקשת התובע להידחות וכך אני מחליטה.
4. יחד עם זאת, ככל שמי מהצדדים סבור כי חוות הדעת אינה נהירה דייה ו/או כי אינה כוללת את ההתייחסות הנדרשת לכל החומר הרפואי, הוא רשאי להגיש, בתוך 15 ימים מהיום, בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל, בקשת התובע למינוי מומחה נוסף או אחר – נדחית.
2. מוארך בזאת המועד להגשת בקשות להפניית שאלות הבהרה למומחה ב- 15 ימים מהיום. הבקשה תומצא ישירות לצד שכנגד לצורך מתן תגובה בכתב תוך 15 ימים, מיום קבלת הבקשה. לאחר קבלת התגובה ייתן בית הדין את החלטתו.
3. לעיון בעוד 15 ימים.
4. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.