19 מרץ 2015

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור (עובדים) – מר רון מרדכי

נציגת ציבור (מעסיקים) - גב' נעמי ברזילי

החלטה

פתח דבר

1. בתאריך 9.4.13 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה במחלת הסכרת, ממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

התובע מייחס את הופעת המחלה לאירוע בעבודה שלטענתו אירע ביום 18.4.00 (נ/2).

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 6.3.14, בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע הנטען וכן נוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה, כ- 13 שנים לאחר האירוע הנטען בעבודה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

1. בדיון מיום 22.1.15 נשמעה בפנינו עדותו היחידה של התובע. מטעם הנתבע לא זומנו עדים. בתום הדיון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עובדות המקרה כפי שהן עולות מחומר הראיות

1. התובע יליד 1951.
2. התובע עבד בחברת "סלקום" מחודש 12/1994 ועד למועד פיטוריו בחודש 12/2006, כאשר עד שנת 2001 שימש התובע כמנהל שיווק אזורי וממועד זה ועד לפיטוריו שימש כ"מנהל טוקמן" (נ/1, ש' 10-18; 124-127).
3. לטענת התובע, במהלך חודש 04/2000 הופצו שמועות במקום העבודה באשר למעשי גניבה שיוחסו לתובע; לפי עדות התובע, ביום 18.4.00, בערב חג הפסח, נודע לו ממקור אמין בעבודה כי הגיעו למנכ"ל החברה מכתבים אנונימיים בהם הועלו האשמות קשות כנגדו בדבק קבלת כספים שלא כדין (סע' 3 לתצהיר). התובע קיבל לטענתו את האשמות השווא "כרעם ביום בהיר" (נ/1, ש' 42-49; 59-61; 73-76; 82-84; 153-164; עמ' 2, ש' 16-29; עמ' 5, ש' 3-6).
4. התובע, אשר הכחיש את המעשים שיוחסו לו, טען כי לאחר קבלת הידיעה בדבר המכתבים האנונימיים, ביום 18.4.00, היה שרוי במתח וחרדות, שנתו נדדה, חש "נרדף", הפך לאדם "לחוץ מאוד" ו"ממוטט" וכן סבל מחולשה כללית; בגין כך פנה התובע ביום 7.5.00 לרופא וביקש לערוך לו בדיקות תקופתיות מקיפות, מהן עלה לטענתו כי הינו סובל מסכרת – הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף (סע' 4-6 לתצהיר; נ/1, ש' 45-55; עמ' 1, ש' 24-26; עמ' 3, ש' 21-24; עמ' 4, ש' 18-33; עמ' 5, ש' 3-6).
5. רק בחודש יולי או אוגוסט בשנת 2000, זומן התובע לשיחה אצל מנכ"ל סלקום דאז, מר יעקב פרי, בגין אותם מכתבים. במהלך הפגישה נחשף התובע לראשונה לדבריו לתוכן המכתבים האנונימיים (עליהם שמע כאמור עוד קודם לכן משמועות), ובעטיים נדרש לעבור בדיקת פוליגרף לבירור ההאשמות כנגדו. בתאריך 27.8.00 נערכה לתובע בדיקת פוליגרף, שממצאיה צורפו לתיק (סע' 7 לתצהיר, נ/1, ש' 54-56, 62-66, 92-100; מעמ' 2, ש' 31 עד עמ' 3, ש' 12; נ/4).
6. על רקע המכתבים האמורים, הועבר התובע בתחילת שנת 2001 מתפקידו כמנהל המשווקים באזור הצפון, לתפקיד זוטר יותר לתפיסתו, כ"מנהל טוקמן" (נ/1, ש' 120-130).
7. בשנת 2006 נקלע התובע לטענתו לעימות חמור נוסף במסגרת עבודתו, שבגינו מצבו הנפשי הוחמר ואף הייתה החמרה במחלת הסכרת ממנה הוא סובל, כעולה מהחומר הרפואי שצורף. לבסוף, פוטר התובע מעבודתו בחודש 12/2006 (סע' 7-11 לכתב התביעה; נ/1, ש' 224-241; עמ' 2, ש' 8-14).
8. רק ביום 9.4.13 הגיש התובע את תביעתו לנתבע, להכרה במחלת הסכרת כתוצאה של האירוע המתואר בעבודתו מיום 18.4.00.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, מאורעות העבודה ביום 18.4.00, הם שהביאו להתפרצות מחלת הסכרת ממנה הוא סובל, בחודש 05/2000. כעולה מהודעת התובע לחוקר הנתבע ומעדותו בבית הדין, קבלת הבשורה ביום 18.4.00 היתה "כרעם ביום בהיר" והשפיעה עליו, מבחינה סובייקטיבית, באופן קשה מאוד וגרמה לו למצב חרדתי ולעגמת נפש עצומה. גרסת התובע נתמכת בבדיקת הפוליגרף אותה עבר כארבעה חודשים לאחר מכן, אשר ממצאיה צורפו לתיק. התובע הוסיף בסיכומיו, כי בהודעתו לחוקר הנתבע נשאל אם הוא מסכים שחברת סלקום תחשוף בפני הנתבע את תיקו האישי, ובכלל זה המכתבים האנונימיים, ולאחר התייעצות עם בא-כוחו, השיב התובע בחיוב.
2. באשר לשיהוי בהגשת התביעה טען התובע, כי עד סוף שנת 2006 הוא עבד בסלקום, כאשר לאחר מכן פנה לגופים שונים בבקשה להגיש את התביעה בשמו וגופים אלה נמנעו מלטפל בתיק, מסיבותיהם. התובע ביקש שעובדה זו לא תעמוד לו לרועץ, קל וחומר משהוכח, לשיטתו, דבר קיומו של האירוע בעבודה מיום 18.4.00 ומשהסכים לחשוף את הפרטים מתיקו האישי בסלקום בפני הנתבע. באשר לקשר הסיבתי הרפואי, הפנה התובע לחוות הדעת שהוגשה מטעמו, לתמיכה בגרסתו.
3. מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, ללא צורך במינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק, הן בהיעדר הוכחת קיומו של האירוע החריג הנטען בעבודה ביום 18.4.00 ו/או בסמוך לכך והן מחמת השיהוי הניכר בהגשת התביעה, כ- 13 שנים לאחר האירוע הנטען - שיהוי המקשה על בירור התביעה לגופה. מעדות התובע עלה, כי לאחר השיחה הנטענת עם המזכירה מיום 18.4.00, הוא המשיך בעבודתו כרגיל; לא נקט בשום הליך בירור עם מעבידו או עם עובדים אחרים; לא סיפר דבר לסובבים אותו ולא חל כל שינוי בתנאי עבודתו.
4. הנתבע הוסיף וטען בסיכומיו, כי אזכור לקשר כלשהו או לאירוע כלשהו בעבודה, אותו מייחס התובע להופעת מחלת הסכרת – הופיע ברישומים הרפואיים לראשונה רק ביום 24.3.13, כשבועיים בלבד עובר למועד הגשת התביעה לנתבע. זאת ועוד, הפעם הראשונה בה נמסר לתובע, על ידי גורם מוסמך מסלקום, על אודות ההאשמות כנגדו היתה בחודש 08/2000, כ-3 חודשים לאחר פרוץ המחלה אצל התובע. בפנייתו לעריכת בדיקות תקופתיות בחודש 05/2000, דיווח התובע על מצב כללי טוב; מה גם שבמסמכים הרפואיים מצוין, כי מועד גילוי המחלה אצל התובע היה בשנת 2004 ואף אם הייתה בדיקה עם ערכי סוכר מוגברים בחודש 05/2000 – אין בכך בהכרח כדי להצביע כי במועד זה פרצה המחלה.

דיון והכרעה

1. בית הדין הארצי לעבודה שב לאחרונה על התנאים הנדרשים להכרה במחלת הסכרת כפגיעה בעבודה, בזו הלשון (עב"ל (ארצי) 4662-03/13 כמאל ספדי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.14):

"בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להוכיח מבחינה עובדתית כי התרחש "אירוע מיוחד בעבודה, אשר בסמיכות זמנים אליו פרצה (או הוחמרה – ס.ד.מ) מחלת הסוכרת" (עב"ל 21292-06-11 שלום דראב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.12.12). היינו, גם אם לא נדרשת הוכחתו של אירוע "חריג" בהכרח – נדרש להוכיח התקיימותו של אירוע "מיוחד" קונקרטי, מוגדר ככל הניתן במקום ובזמן, וזאת להבדיל ממתח מתמשך (עב"ל 528/09 וורקו בר קבדה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.4.10; עב"ל 1214/04 יהודה בן שושן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.3.05; דב"ע נג/0-228 גד אלזם – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ח 25 (1994))."

1. בפסק הדין בעב"ל (ארצי) 21292-06-11 שלום דראב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.12.12 (והאסמכתאות שם), צוין כדלקמן:

"על מנת שמחלת הסוכרת בה לקה המערער תוכר כפגיעה בעבודה, היה עליו להוכיח קיומו של אירוע מיוחד ומצב של מתח נפשי מתמשך בעקבותיו. בחינת חריגותו של האירוע נעשית על בסיס סובייקטיבי, אך עם זאת כבר נקבע בפסיקה כי הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של אירוע חריג..."

1. כאמור, מתח מתמשך אינו עונה על הנדרש להכרה באירוע כ"אירוע מיוחד". יחד עם זאת, בעב"ל (ארצי) 31298-09-10 בר ששת – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.12.12 (להלן – עניין בר ששת) נפסק, כי אין מניעה "לבודד" אירוע מיוחד גם במצב דברים בו היה לחץ נפשי מתמשך. בעניין זה נקבע כי –

"אין כל מניעה מ"בידודו" של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי."

(ראה בהקשר זה גם: עבל (ארצי) 26029-09/11 המוסד לביטוח לאומי – יהושוע תשתש, מיום 9.10.12).

1. בכל הקשור ל"אירוע חריג" נפסק, כי כאשר קיים ספק בדבר קיומו, ימונה מומחה-יועץ רפואי, אשר ניתן להיעזר בקביעתו בנושא (עב"ל (ארצי) 145/03 סבאח עראדה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.3.05; עב"ל (ארצי) 1098/02 קדמן יוסף – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.1.04). עוד נפסק, כי אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.1.06). קביעות אלה המתייחסות ל"אירוע חריג", חלות מקל וחומר גם בכל הקשור ל"אירוע מיוחד", כבענייננו.

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ומכלול נסיבות המקרה, הגענו לידי מסקנה כי התובע הביא ראשית ראיה לקיומו של אירוע מיוחד בעבודה ביום 18.4.00, באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי, זאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
2. התובע העיד ולא נסתר, כי במהלך חודש 04/2000 נפוצו שמועות במקום עבודתו באשר למעשי גניבה המיוחסים אליו וביום 18.4.00, בערב חג הפסח, נמסר לתובע ממקור אמין (מעמ' 3, ש' 30 עד עמ' 4, ש' 2) כי שמועות אלה מקורן במכתבים אנונימיים, שנשלחו למנכ"ל סלקום דאז, המפרטים את ההאשמות והמעשים המיוחסים לתובע. וכך העיד התובע, בין היתר, בעניין זה (עמ' 2, ש' 16-29, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):

"ש. אתה אומר בתצהירך שביום 18/4/00 נודע לך שהגיעו למנכ"ל סלקום מכתבים אנונימיים. איך נודע לך?

ת. נודע לי מלחשושים. הרי אנו גוף מאוד מלוכד. הייתי בעל תפקיד בכיר, ומשכך כשהגעתי לשם אני הייתי מגיע מספר פעמים בשבוע למרכז כי ניהלתי את אזור הצפון וכשהגעתי לשם התחילו התלחששויות בתוך המחלקה שלנו, ואז פנתה אלי או שאני פניתי אליה כי היא הייתה אוטוריטה מזכירת המחלקה ושאלתי אם היא יודעת משהו בנוגע אלי, כשאני אומר לחשושים אני מתכוון שמדברים לא טובות עלי.
אני מתכוון לרמזים שהפנו אלי אבל באותו יום פניתי אליה כי גם הייתי איתה בקשרים טובים, ושאלתי אותה. אני זוכר את התאריך הזה כי היה אירוע מכונן שאני לא אשכח אותו כי למחרת בערב היה ליל הסדר, ואני זוכר שאני ישבתי שם שפוף ובקושי ישבתי בשולחן. זה אירוע שאני לא אשכח אותו, אז בוודאות שזה היה יום למחרת.

אני זוכר את יום האירוע כי זה היה יום לפני ערב ליל הסדר.

פניתי אל המזכירה והיא אמרה לי שישנן שמועות שהגיעו מכתבים אנונימיים ממשווקים למנכ"ל סלקום שהיה בזמנו מר יעקב פרי, ששם מטילים בי רפש מה שנקרא."

1. אף בהודעתו לחוקר הנתבע, נשאל התובע פעם אחר פעם, מתי נודע לו לראשונה על ההאשמות כנגדו והשיב במפורש, כי ביום 18.4.00 – מועד הזכור לו היטב משמדובר היה בערב חג הפסח, וגרסתו זו לא נסתרה (נ/1, ש' 59-61, 73-76, 82-84, 153-155).
2. כאמור, התחושה הסובייקטיבית של הנפגע מעידה, בין היתר, על חריגות / מיוחדות האירוע, כאשר על התחושה הסובייקטיבית ניתן ללמוד מאופן התייחסות הנפגע לאירוע. בעניין זה, כבר בהודעתו לחוקר הנתבע תיאר התובע את מצבו לאחר קבלת הבשורה ביום 18.4.00 כדלקמן (נ/1, ש' 45-51):

"אני באותה תקופה התחלתי להתבשל בתוך עצמי ולא יכולתי להרים את הראש, קיבלתי את זה כרעם ביום בהיר, אנשים היו מסתכלים עלי, חייתי בתחושה כמי שהגיע לשיא וירד לשפל המדרגה, הרגשתי רע וחוסר אונים. דבר שגרם לי להרגשות לא טובות, לחוסר שינה, לא יכולתי להירדם, הפכתי מאדם שמח לאדם אחר- אדם עצבני. לאחר זמן קצר הרגשתי שאני מתמוטט ולא טוב, ניגשתי לקופ"ח מכבי לרופא המשפחה ד"ר מינגירסקי מנחם הוא הפנה אותי לבדיקות שבהם נודע לי על כך שפרצה אצלי סכרת"

ובהמשך הודעתו הוסיף התובע (נ/1, ש' 153-166):

"ש. האם חשבת שזה רציני (הידיעה שנמסרה לו ביום 18.4.00, מ.נ.ד.)?
ת. לא יכולתי להישאר אדיש לכך.

ש. איך זה השפיע עליך?
ת. זה החריב את עולמי, הפסקתי לתפקד, לא ישנתי, הפכתי להיות עצבני.

...

ש. האם סבלת עד אז מחרדות, פחדים או בעיות נפשיות?
ת. לא סבלתי משום בעיה נפשית או חרדות, הייתי בריא, שמח, טמפרמנט."

1. ובעדותו לפנינו, העיד התובע כך (עמ' 3, ש' 21-24):

"לשאלה מה עשיתי לאחר ליל הסדר בעקבות הנושא שהטריד אותי אני משיב – שאני אחלק את זה לשניים. אחד, מטבעי אני טיפוס מדחיק ולא משתף. כמובן עובדתית בליל הסדר הייתי ממוטט.

אחרי זה פניתי לרופא כי התחלתי להרגיש לא טוב. אז זה הדבר מבחינה מעשית מה שעשיתי. בתוך סלקום – ניסיתי להתעלם מזה כמה שיכולתי"

ובהמשך הוסיף והעיד (עמ' 5, ש' 3-6):

"ש. איך השפיע עליך מה ששמעת ביום 18/4/00?
ת. זה מוטט אותי, בתאריך 19/4/00 היה ערב לילה הסדר ואני הייתי ממוטט. ניסיתי לשחק את המשחקים ואני לא שחקן טוב. לא אמרתי לאף אחד לא לאשתי ולא לאף אחד. אמרתי לעצמי שזה אולי שמועות בלבד וניסיתי לא להתייחס כלל."

1. מעדויות אלה באשר לתחושתו הסובייקטיבית של התובע התרשמנו, כי התובע השכיל להוכיח ולו בראשית ראיה, כי יש לראות ביום 18.4.00, המועד בו נמסר לו לראשונה על המכתבים האנונימיים שנשלחו למנכ"ל סלקום בגנותו, ובמצב הנפשי אותו תיאר כ"אירוע מיוחד". אמנם עלה בפנינו כי השמועות נפוצו במקום העבודה כבר במהלך חודש 04/2000 וכי הודעה מ"גורם מוסמך" (הפקידה) נמסרה לתובע רק בפגישתו עם המנכ"ל בחודש 07-08/2000; ברם, משהצביע התובע על אירוע מוגדר במקום ובזמן, ביום 18.4.00, מועד בו נמסר לו ממקור שהוא ראה בו מהימן, כי שמועות אלה אכן מקורם במכתבים האנונימיים האמורים – ידיעה שהתבררה בדיעבד כנכונה – אנו קובעים כי עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בדבר קרותו של "אירוע מיוחד" בעבודה ביום 18.4.00.
2. חיזוק לגרסת התובע בדבר מצבו הנפשי אותו תיאר בעקבות הידיעה שנמסרה לו ביום 18.4.00, ניתן אף למצוא בעצם פניית התובע לרופא בסמוך לאחר מכן, ביום 7.5.00, בדרישה להפנייתו לבדיקות תקופתיות, בדיקות שהעלו מדדים מוגברים של סוכר בדם – הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף (עמ' 1, ש' 24-26; עמ' 4, ש' 18-33).
3. חיזוק נוסף לגרסתו העובדתית העקבית של התובע, באשר להאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי לתביעה, מצאנו גם בעצם עריכת בדיקת הפוליגרף לתובע ביום 27.8.00, כ- 4 חודשים לאחר האירוע הנטען, ואשר ממצאיה הוגשו לתיק (נ/4). ללמדנו כי אכן היה התובע מצוי בעיצומו של אירוע מיוחד במקום העבודה.
4. בנסיבות מקרה זה, לאחר שגרסתו של התובע לא נסתרה, הן לעניין מועד קבלת הבשורה, 18.4.00, והן לעניין ההאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי; וכן בשים לב לסוג המחלה הנטענת קרי, מחלה שאינה גלויה לעין וסממניה אינם נותנים אותותיהם באופן מיידי, מצאנו כי אין לייחס חשיבות לעובדה כי האירוע בעבודה לא נזכר ברישומים הרפואיים בזמן אמת – אשר ממילא יועמדו במלואם בפני המומחה ותידרש התייחסותו אליהם.

יש לציין, כי סכרת, שלא כמו אירוע לב, אינה מקושרת בדרך כלל על ידי האדם מן השורה כנובעת מאירועים חיצוניים ולכן יש משקל פחות לעובדה שהתובע לא קישר, ולו בינו לבין עצמו וכנובע מכך בפני רופאיו, בין פרוץ המחלה לבין האירועים שחווה.

1. אשר לטענת השיהוי המועלת על ידי הנתבע – סעיף 296(א) לחוק קובע כך:

"כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה".

סעיף 296 (ב) לחוק קובע כך:

"הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו המגלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור...".

1. אין חולק כי התביעה הוגשה לנתבע בשיהוי ניכר לאחר המועד הקובע. עם זאת, אין בטענה זו לבדה כדי להביא לדחיית התביעה. בעניין זה העיד התובע כי עד לשנת 2006 הוא עבד בסלקום, כאשר לאחר מכן הוא פנה לגופים שונים בבקשה להגיש את התביעה בשמו וגופים אלה נמנעו מלטפל בתיק, מסיבותיהם (עמ' 5). לא הוכח בפנינו כי הגשת התביעה בשיהוי ניכר סיכלה אפשרות הנתבע לברר את העובדות, וממילא לא נטען בפנינו כי פניית הנתבע לסלקום לקבלת התיק האישי של התובע, אשר הסכים לחשיפתו, סורבה בשל חלוף המועד.
2. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הביא ראשית ראיה לכך שביום 18.4.00 אירוע לו "אירוע מיוחד" בעבודתו, שבעקבותיו היה שרוי במתח נפשי. לפיכך, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין ה"אירוע המיוחד" בעבודה לבין מחלת הסכרת ממנה סובל התובע, וזאת על יסוד התשתית העובדתית שלהלן:
3. התובע יליד 1951.
4. התובע עבד בחברת "סלקום" מחודש 12/1994 ועד למועד פיטוריו בחודש 12/2006, כאשר עד לתחילת שנת 2001 שימש התובע בתפקיד מנהל שיווק אזורי וממועד זה ועד לפיטוריו שימש כ"מנהל טוקמן".
5. במהלך חודש 04/2000 נפוצו שמועות במקום העבודה לגבי מעשי גניבה שיוחסו לתובע; ביום 18.4.00, ערב חג הפסח, נודע לתובע ממקור אמין בעבודה כי הגיעו למנכ"ל החברה מכתבים אנונימיים, בהם הועלו האשמות קשות כנגדו על קבלת כספים שלא כדין. התובע קיבל לטענתו את האשמות השווא "כרעם ביום בהיר" וחש כי "חרב עליו עולמו" (להלן – האירוע המיוחד).
6. לדידי התובע, אשר הכחיש את המעשים שיוחסו לו, לאחר קבלת הידיעה בדבר המכתבים האנונימיים, ביום 18.4.00, הרגיש חסר אונים, נרדף, חרד, שנתו נדדה, הפך מאדם שמח לאדם לחוץ ועצבני, חש ברע וסבל מחולשה כללית. ביום 7.5.00 פנה התובע לרופא וביקש לערוך לו בדיקות תקופתיות מקיפות.
7. בגין מכתבים אלה, זומן התובע לשיחה אצל מנכ"ל סלקום דאז, מר יעקב פרי, בחודש 07-08/2000. במהלך הפגישה נחשף התובע לראשונה לדבריו לתוכן המכתבים האנונימיים, ובעטיים נדרש לעבור בדיקת פוליגרף לבירור ההאשמות כנגדו. בתאריך 27.8.00 נערכה לתובע בדיקת פוליגרף, שממצאיה צורפו לתיק.
8. על רקע המכתבים האמורים, הועבר התובע בתחילת שנת 2001 מתפקידו כמנהל שיווק אזורי, לתפקיד זוטר יותר לתפיסתו, כ"מנהל טוקמן".
9. ביום 9.4.13 הגיש התובע את תביעתו לנתבע, להכרה במחלת הסכרת כתוצאה של האירוע המיוחד בעבודתו מיום 18.4.00.

סוף דבר

1. על יסוד מסקנתנו לעיל בדבר הוכחת קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודה, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האנדוקרינולוגיה, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה מיום 18.4.00 והדחק הנפשי הבלתי רגיל בו התובע היה שרוי בעקבותיו, לבין מחלת הסכרת בה לקה התובע, לאחר מכן.
2. הצדדים יגישו, בתוך 14 ימים מיום קבלת החלטה זו, את כל החומר הרפואי שברצונם להעביר למומחה הרפואי, מעבר לחומר הרפואי שהתקבל בתיק (תיק כללי, פנימי, אנדוקריני, תוך שצוין כי לא אותר תיק פסיכיאטרי). עם קבלת האמור תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה יועץ רפואי.
3. לעיון עם קבלת הודעות הצדדים.
4. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה, (19 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.