1. לפניי בקשת הגזברות למתן הנחיות באשר לנושא האגרה.

2. לפי הודעת הגזברות, תיק זה נפתח כתיק נזקי גוף ושולמה בגינו אגרת נזקי גוף (בבית המשפט המחוזי). בהמשך, לאחר שהועבר התיק לבית משפט השלום בכפר סבא, הופק שובר תשלום בגין תביעה כספית, בסך של 100,000 ₪. לאחר מכן, שולמו הפרשי האגרה לפי תביעה כספית בלבד.

עוד צוין בהודעת הגזברות, כי אם התביעה היא תביעה משולבת (נזקי גוף וכספית) הרי נגבתה אגרה רק בגין התביעה הכספית.

3. עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי היא הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי ולפיצוי בגין נזקי גוף, כך בכותרתה של התביעה.

4. בתוך כתב התביעה, סעיפים 91 – 94, התובעים טענו לנזקים כספיים שונים (אובדן שכר דירה, מכירת הבית בשווי נמוך יותר מערכו ונזקים שנגרמו לבית). יצוין (משום שנושא זה רלבנטי לאגרה) כי בראיות טענו התובעים בחלק מראשי נזקי אלו לנזקים גבוהים יותר ממה שפורש בכתב התביעה.

5. למרות האמור, לא שולמה אגרה בגין אותם נזקים כספיים נטענים. זתא, משום שהתובעים ביקשו בכתב התביעה מבית המשפט "להצהיר" על זכותם לקיזוז.

אך מובן הוא כי דרך זו, של תביעת סעד הצהרתי מקום שניתן לתבוע סעד קונקרטי, אינה ראויה, ויש לתבוע את הנזקים הכספיים ולשלם אגרה בגינם. זאת, נוכח ההלכה לפיה אין מקום לתבוע סעד הצהרתי מקום שניתן לתבוע סעד קונקרטי באופן ישיר (ר' למשל רע"א 3027/07 רשות השידור נ' קיבוץ אורים ואח' (9.8.09)).

6. זאת ועוד:

עיון בתיק מעלה, כי כתב התביעה המקורי שהוגש במסגרת תיק 11601-10-09 זהה בסעדים הנדרשים בו, לכתב תביעה שכנגד שהגישו התובעים בת.א. 21026-09-09.

כאשר הוגשה תביעה זו (11601-10-09) לבית המשפט המחוזי שולמה לגביה, לפי הודעת הגזברות, אגרה בגין סעד של נזקי גוף בלבד.

ביום 23.4.10 קבע כב' הרשם משה כהן לאחר עיון באותו כתב תביעה שכנגד (בת.א. 21026-09-09), כי מדובר בתובענה לתשלום כספים ולכן על התובעים שכנגד לשלם את האגרה בהתאם לסכומים שהם תובעים.

ביום 15.6.10 הגישו התובעים, באמצעות ב"כ הקודם בקשה, ולפיה יראו את האגרה בתביעה שכנגד (בת.א. 21026-09-09) כמשולמת, בדרך של מחיקת התביעה המקורית בתיק 11601-10-09 וזיכויים באגרה ששולמה לגביה.

זאת למרות, כאמור, שבתביעה בת.א. 11601-10-09 כלל לא שולמה אגרה בגין סעדים כספיים, אלא שולמה אגרה בגין נזקי גוף בלבד.

כב' הרשם הורה על בדיקת מזכירות, ובסופו של דבר, לאחר שמצא כי לא שולמה אגרה לפי החלטתו מיום 23.4.10 - מחק את התביעה שכנגד, זאת ביום 1.11.10.

בינתיים ביום 8.7.10 ב"כ החדש של התובעים התייצב בבית המשפט המחוזי, וביקש להגיש כתב תביעה מתוקן בתיק זה (11601-10-09), מבוקשו ניתן לו וכתב תביעה מתוקן בתובענה זו הוגש ביום 14.10.10, כלומר: שבועיים לפני שכב' הרשם כהן מחק את התביעה שכנגד עקב אי תשלום אגרה.

כתב התביעה המתוקן כולל בדיוק אותן טענות כספיות באשר לנזקים כספיים (הפסד שכר דירה, נזקים לבית ומכירתו בערך נמוך מערכו האמיתי) כפי שכלל כתב התביעה שכנגד אליו התייחס כב' הרשם.

פועל יוצא מהאמור:

למעשה, בהשתלשלות האמורה, החלטת הרשם לפיה יש לשלם אגרה בגין הסעדים הכספיים, נעקפה כאשר התביעה שכנגד נמחקה, ותחתיה הוגש כתב תביעה מתוקן בת.א. 11601-10-09 הכולל בדיוק אותן טענות ואותם סעדים, והכל, לאחר שניתנה החלטת כב' הרשם.

החלטת כב' הרשם כשלעצמה מהווה החלטה שיפוטית תקפה, שיש לפעול על פיה. החלטה זו אף מעוגנת היטב בהלכה הפסוקה (רע"א 3027/07 שציינתי לעיל).

7. נראה כי אף סעיפים 129.1 – 129.3 לכתב התביעה אינם עולים בקנה אחד עם ההלכה לעיל, נוכח העובדה שלפי האמור בכתב התביעה אין עסקינן בסעד הצהרתי גרידא, אלא סעד הצהרתי המקפל בתוכו תביעה להשבת הכספים ששולמו.

עם זאת, בנושא זה אתיר לב"כ התובעים להבהיר מדוע אין מקום לכמת סעיפים אלו.

8. מנגד, על פני הדברים, נראה כי הסעד הכספי שכן פורש בתביעה (סעיף 130), הוא הסך של 100,000 ₪, נוגע לתביעת נזקי הגוף, ולגביו – חלה אגרת נזקי גוף ואין לתבוע בגינו אגרה נוספת.

9. נוכח האמור, אני מורה בשלב זה כדלקמן:

עד ליום 2.1.14 ב"כ התובעים יגיש הודעה לבית המשפט, ובה יפורשו באופן ברור כל הסעדים הנדרשים, לרבות נזקי גוף, והסעדים הכספיים שיהיו מכומתים לסכומים.

ביחס לסעיפים 129.1 – 129.3 לכתב התביעה יש להבהיר, מדוע לא מוגשת תביעה כספית.

ביחס לסעיף 129.4 לכתב התביעה: כפי שציינתי, מדובר בתביעה כספית מובהקת, שאף ניתנה לגביה החלטה שיפוטית, בהליך שהתובעים היו צד לו, ועל כן, על ב"כ התובעים להודיע על וויתור על הסעדים הכספיים הכלולים בסעיף זה, או לכמתם כתביעה כספית, שתשולם אגרה בגינם.

11. ב"כ הנתבעים יוכלו להגיב ביחס לנושא כימות הסעדים בסעיפים 129.1-129.3 לכתב התביעה זאת עד ליום 21.1.14.

12. לעיוני ביום 22.1.14 למתן החלטה באשר לאופן חישוב האגרה בתיק זה.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.