לפניי בקשת התובעים לבטל כל הליך לפניי ולהימנע מכל דיון והחלטה בעקבות ערעורים, תלונות ותביעות שהוגשו על ידיהם נגדי (בין השאר).

המדובר במקרה קיצוני של שימוש לרעה בהליכים. על כגון דא נאמר: "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אם עביד – לא מהני מידי" ["כל דבר שאמרה התורה לא תעשה, אם עשה – אינו מועיל כלום"; בבלי תמורה ד, ב, שיטת רבא].

הנתבעים סובלים עינוי-דין בשל מהלכיהם של התובעים, ולטענת הנתבעים 11­-12 – הם גם מפסידים כסף, משום שבינתיים מעוכבים הליכי ההוצל"פ שנקטו נגד התובעים.

בהחלטה קודמת ציינתי כי אהיה קשוב לממצאים שיפוטיים חדשים לטובת התובעים, ככל שייקבעו כאלה בהליכים אחרים הנוגעים לענייננו. אולם, מן ההחלטות שאוזכרו וצורפו לתגובות הנתבעים לבקשה עולה כי ההחלטות החדשות לא בדיוק מבססות ספקנות לגבי החלטותיי הקודמות בעניינם של התובעים, אם לנקוט לשון המעטה.

לאור המקובץ, אני סבור כי חובתי שלא להניח לתובעים לנצל לרעה הליכים ולפגוע בנתבעים ובציבור המתדיינים בלא תשתית מינימלית של ראיות לכאורה ושל מאזן הנוחות בעניינם מצדיק זאת.

הבקשה נדחית. כל הדיונים שנקבעו נותרים בעינם.

התובעים ישלמו לכל נתבע או קבוצת-נתבעים שהגיש תגובה, קרי: לנתבע 6, לנתבע 8 ולנתבעים 11­-12 סך 10,000 ₪ כהוצאות, בשים לב לצורך להגיש תגובה דחופה בפגרה ולהתעמרות הדיונית החוזרת של התובעים בנתבעים.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.