לפניי עוד בקשה מטעם התובעים בעקבות החלטתי מאתמול.

הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה.

היא אינה נתמכת בתצהיר.

על פניה, אין בה טעם לדיון במעמד צד אחד.

אין בה טעם לשינוי החלטתי האופרטיבית מאתמול.

אפילו היה בהחלטתי בדיד-הנחה בלתי מדויק כלשהו לגבי הפורום שנתן אחת מיני-כמה החלטות שחייבו את התובעים בהוצאות, שבגינן ננקטו הליכי הגבייה שאותם מבוקש לעכב – הדבר רלבנטי רק לאחד מנימוקי ההחלטה החלופיים.

אין לי מושג אל איזה איחוד הליכים לפניי בפועל מדברים התובעים, ובכל-מקרה איני מוצא צידוק להתערבותי בהליכי הוצל"פ לאכיפת חיובים פסוקים משכבר בגין הליכי-עבר.

התובעים רומזים על איזשהו שינוי לגבי הנתבע 8; אולם הם רותמים את העגלה לפני הסוסים. אין בינתיים כל שינוי, רק טיעונים שטרם הוכרעו. אם יהיה שינוי בעתיד, אולי יהיה צידוק לסעדים בעתיד. אם יהיה מקום לקיזוז חיובי עבר מול חיובי עתיד – יהיה זה עניין לענות בו בעתיד. בינתיים חיובי העבר עומדים בעינם ואין כל מקום לעכב את ביצוע אכיפתם.

אדרבא, התנהלותם של התובעים מצדיקה עמידה אסרטיבית על קיום חיובי ההוצאות שהושתו עליהם, ואפילו לאו-דווקא בזיקה לתוצאות ההליכים, לבל יתקבל אצלם הרושם כי כל עיצום בעקבות התנהלותם הדיונית הבלתי-נסבלת הוא טנטטיבי ו"נתון למשא-ומתן", או, לייתר דיוק, לעיון חוזר בבקשות חדשות וחוזר חלילה.

חוששני שהתובעים חוזרים לסורם באי קבלת "לא" של בית המשפט בתור תשובה, תוך המשך הצפתו בבקשות בעקבות החלטות בבקשות באותם עניינים, וצר לי שב"כ התובעים נותן ידו לכך.

משלא נדרשה תשובה, אין חיוב בהוצאות בגין בקשה חוזרת זו לטובת הנתבעים.

אולם, משנדרשה החלטה, ללא צידוק מזערי לעצם הבקשה החוזרת –

התובעים ישלמו לאוצר המדינה 1,000 ₪. המזכירות תמציא ההחלטה לרשות האכיפה והגבייה.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ה, 01 יולי 2015, בהעדר הצדדים.