המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להטיל עיקול בחשבון הבנק שלה המנוהל אצל המשיב 10 (להלן "חשבון הבנק") על כספים המועברים אליה ממשרד החינוך, ולא לממש עיקולים שהוטלו כאמור.

היום התקיים דיון בבקשה, אליו התייצבו באי-כוח המשיבים למעט ב"כ המשיב 2.

לאחר בחינה, החלטתי להיעתר לבקשה בתנאים שיפורטו להלן. אלה נימוקיי:

רקע

1. המבקשת היא חברה פרטית המפעילה שני בתי ספר. לטענתה אין לה פעילות נוספת, או נכסים מלבד חשבון הבנק האמור (עדות מנהלת המבקשת, פ/8). לפי טיעוניה, בתי הספר שהיא מפעילה מוכרים על-ידי משרד החינוך שמעביר למבקשת תקציב מדי חודש. סכום זה, לצד תשלומים מהורי התלמידים, מרכיב את תקציב המבקשת.
2. מטיעוני הצדדים עלה כי כנגד המבקשת ניתנו פסקי דין על ידי בית הדין לעבודה, המחייבה לשלם סכומי כסף למשיבים. פסקי הדין או החלטות מן ההליכים בבית הדין לא הוצגו בפניי בידי מי מהצדדים, אך מהטיעונים עלה כי המשיבים הם מורים-לשעבר בבתי הספר שתבעו תשלומי זכויות. עוד עלה מטיעוני הצדדים כי המשיבים פועלים למימוש פסקי הדין בהוצאה-לפועל. מכאן הבקשה.
3. המבקשת הגישה במקביל הליך עיקרי בפרוצדורה של המרצת פתיחה, בו היא עותרת לסעד הצהרתי לפיו הכספים שבחשבון הבנק, המועברים מאת משרד החינוך, אינם ניתנים לעיקול וכל עיקול שהוטל עליהם הוא בטל ומבוטל.

הסוגיה המשפטית – וסיכויי התביעה

1. עמדת המבקשת נסמכת על סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, שזו לשונו:

31ב (א) תאגיד, או גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו, לא ישעבד ולא ימחה לאחר את זכותו לקבלת תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה (בחוק זה – הקצבה), אלא אם כן הותר הדבר מראש בהתאם לתקנות שיתקין שר האוצר; רשות מקומית לא תשעבד ולא תמחה זכות כאמור אלא אם כן הותר הדבר מראש בהתאם לתקנות שיתקין שר האוצר בהסכמת שר הפנים.

(ב) זכות כאמור בסעיף זה אינה ניתנת לעיקול.

1. מבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי לא ניתן לבטל את סיכוייה של המבקשת להוכיח את יסודות הסעיף, וכך להראות כי סכומי התמיכה שהיא מקבלת אינם ניתנים לעיקול. בקביעה זו שקלתי, ראשית, את יכולת המבקש להוכיח את היסודות העובדתיים, בדגש על עצם ההשתתפות של הממשלה בתקציבה. המבקשת לא צירפה לבקשתה מסמכים רבים להוכחת האמור, כגון את תדפיס חשבון הבנק, מסמכי הנהלת חשבונות, או אישורי העברת הכספים ממשרד החינוך אליה. עם זאת צירפה את תצהיר מנהלת המבקשת שעמדה לחקירה בנושא זה. טענותיה של המנהלת נתמכות במידת מה בטענות המשיבים לפיהן המשיבים הם מורים ומורות שעבדו אצל המבקשת, דבר המתיישב עם תיאור הפעלתו של בית ספר ותשלום משכורות מורים. כן צירפה המבקשת מכתב ממשרד רו"ח שמסרו כי הם רואי החשבון המבקרים של החברה-המבקשת וכי "הסכומים שמקבלת החברה לבנק כתקצוב ממשרד החינוך הם למטרת הפעלת החברה ותשלום המשכורת של המורים בחברה". לצורך הסעד הזמני, ובהעדר ראיות לסתור, סבורני כי די בכך כדי לבסס שהמבקשת מקבלת תקציב שוטף ממשרד החינוך למימון פעילותה. מה עוד, שהסעד שהיא מבקשת נוגע לכספים אלה בלבד. ועם זאת, באמדן הסיכויים יש להתחשב גם בהעדרה, נכון לשלב הנוכחי, של תמיכה נוספת במסמכים.
2. בהקשר זה אוסיף ואתייחס לטענת המשיבים, לפיה מכתב רואי החשבון מראה שסכומי התמיכה משמשים לא רק לתשלום משכורות אלא גם להפעלת החברה. אין בכך להעלות או להוריד, שכן לשון סעיף 31ב עוסקת בגוף שהממשלה משתתפת בתקציבו, ללא התייחסות למטרות להן משמשים הכספים. מה עוד, שלטענת המבקשת פעילותה מתמקדת בהפעלת בתי הספר, כך שקשה להסיק מהנוסח האמור במכתב רואי החשבון מסקנה לפיה מדובר בשימוש שלא למטרות חינוכיות.
3. באמדן סיכויי ההליך יש לזכור גם כי המבקשת עותרת לסעד הצהרתי העוסק בכספים שכבר מצויים בחשבון הבנק שלה, או מועברים אליו באופן שוטף. בהקשר זה טענו המשיבים כי לא מדובר בזכות בה עוסק סעיף 31ב(א) הנ"ל.

לעניין זה, למיטב ידיעתי, טרם גובשה הלכה מחייבת, וקיימת פסיקה סותרת. מחד, הוצגה בפסיקה עמדה לפיה גם כספים המצויים בחשבון הבנק של הגוף הנתמך, לאחר שהועברו מן הגוף הממשלתי, חוסים תחת הגנת סעיף 31ב(ב) ולא ניתן לעקלם. ראו למשל רע"א (חי') 497/12-08 המועצה המקומית ירכא נ' חביש (18.1.09); בש"א (עבודה נצרת) 2208/05 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות נ' מועצה מקומית טבעון (20.9.05). לצדה, הוצגה עמדה הפוכה לפיה לאחר שהכספים הועברו מן הגוף הממשלתי אל הגוף הנתמך לא עומדת עוד ההגנה מפני עיקול (למשל בר"ע (ת"א) 2894/05 מועצה דתית ראש העין נ' שמריה (27.4.09) ורע"א 9636/08 שמריה נ' מדינת ישראל ואח' (27.4.09)).

הליך הסעד הזמני אינו זירה מתאימה להכרעה בין גישות אלה או להבעת עמדה. כך בפרט מששתיהן נשענות על טיעונים ברי-משקל: הגישה הראשונה נשענת, בין היתר, על טעם שבהגיון המבקש למנוע עקיפה של סעיף 31ב(ב) על ידי הטלת עיקול על הכספים לאחר העברתם מהגוף הממשלתי לגוף הנתמך, וכך ופגיעה ברציונל המבקש לאפשר לגוף הנתמך להשתמש בכספי התמיכה למטרות להם נועדו. ואילו הגישה השניה, שלפי האמור בעניין שמריה הנ"ל היא אף עמדתה של המדינה (וכן עמדתו של דן יחיד בבית המשפט העליון שהובעה שם באוביטר), מבקשת להתחשב בתכליתו של סעיף 31ב ולמנוע מתן הגנה מופרזת לכספי גוף הנתמך. לטעמי, במצב המשפטי הנוכחי אין לשלול את יכולתה של המבקשת להביא לקבלת הגישה הראשונה ומכאן לקבלת הסעד ההצהרתי.

1. המשיבים טענו כי יקשה על המבקשת גם להראות שהיא "תאגיד" כדרישת סעיף 31ב(א) הנ"ל, והצביעו על כך שמדובר בחברה פרטית. איני מקבל טענות אלה. הסעיף האמור חל לא רק על תאגידים אלא גם על "גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו", ובכלל זה גופים פרטיים (למשל פר"ק (י-ם) 8371-06-14 בנק מרכנתיל נ' עו"ד בר-הלל ואח' פס' 16 (21.9.14)). מטרתו של ההסדר המעוגן בסעיף היא להבטיח שימוש הולם בכספי התמיכה למטרות להן נועדו, ובמובן זה אין הצדקה לצמצם את תחולת ההסדר לגופים מסוימים ולהחריג גופים אחרים הנתמכים בידי הממשלה (לדיון בתכלית הסעיף ראו שם וכן רע"א 6244/08 אסעד נ' מדינת ישראל (15.9.08)).
2. המשיבים טענו כי יקשה לברור את כספי התמיכה מתוך כלל הכספים בחשבון. לעניין זה מסר ב"כ המבקשת כי העברות הכספים ממשרד החינוך נושאות זיהוי מתאים, ועל רקע זה יש לדחות את טענת המשיבים.
3. הדיון לעיל מביא למסקנה לפיה סיכויי התביעה קיימים, גם אם מדודים.

מאזן הנוחות

1. שיקול זה פועל לקבלת הבקשה. לפי עדותה של מנהלת המבקשת, שלא נסתרה ומהטעמים שפורטו לעיל אני מוצא להיסמך עליה לצרכי ההכרעה כאן, עיקר תקציבה של המבקשת נשען על הכספים המגיעים ממשרד החינוך. היא מסרה על סכומים של 250-300 אלף ₪ ממשרד החינוך מדי חודש, ורק 20-30 אלף מתשלומי הורים. הן לפי עדותה והן לפי מכתב רואי החשבון, כספים אלה משמשים בעיקרם לתשלום משכורות ולמימון פעילות המבקשת. בנסיבות אלה, איפשור הטלת עיקולים על הכספים עלול למנוע תשלום משכורות למורים, ומבסס אפשרות של ממש לפגיעה בפעילות בתי הספר שמפעילה המבקשת, תוך פגיעה בתלמידים (לפי תצהיר המבקשת- מעל לאלף תלמידים).
2. אני ער לעניינם של המשיבים, ומבין את טענתם ותחושותיהם כנגד מתן הגנה לכספי המבקשת המיועדים לתשלום משכורות, בעוד שהכספים שנפסקו לזכותם ושגם מקורם בזכויותיהם כעובדים לא ישולמו. אלא, שסעיף 31ב(ב) הנ"ל קובע כלל של חוסר יכולת לעקל כספי תמיכה, ואינו מחריג מגדר הכלל סיטואציות של חיוב שמקורו בשכר עבודה או בזכויות סוציאליות. יתר על כן, הרציונל של הסעיף עוסק בהבטחת השימוש בכספי התמיכה למטרות להן נועדו – וכאן, להפעלת בתי הספר. עניינה של המבקשת בהמשך תשלום משכורות מתיישב עם רציונל זה, בעוד שרצון המשיבים, שאינם עובדים עוד בבית הספר, במימוש פסקי הדין, שהוא רצון לגיטימי כשלעצמו, אינו נוגע לרציונל האמור.
3. יתר על כן, דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך: היא תאפשר למשיבים לממש את פסקי הדין וליטול סכומים של מאות אלפי שקלים מחשבון המבקשת. המשיבים הם אנשים פרטיים שלא ברור כיצד יוכלו להשיב סכומים שכאלה לו תתקבל התביעה. מנגד, לו תידחה התביעה ובשים לב לטיעון לפיו המבקשת מקבלת סכומי כסף משמעותיים ממשרד החינוך מדי חודש, יוכלו המשיבים לממש את פסקי הדין, גם אם במועד מאוחר יותר. הנזק להם יתמצה אפוא בעיכוב המימוש – נזק שניתן לתת לו מענה באמצעות ערבויות כספיות.
4. מסיבה זו, מאזן הנוחות פועל לקבלת הבקשה.

שיקולי יושר וטענות נוספות

1. אני ער לטענות המשיבים במישור זה. דומה, אכן, כי המבקשת יכלה להפנות את בקשתה ללשכת ההוצאה לפועל, כך בשים לב לרוב הפסיקה בנוגע לסעיף 31ב הנ"ל אשר עוסקת בערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל. נכון גם שיכלו לבקש עיכוב ביצוע פסק דין בהליכי ערעור, הגם שלפי הנתונים שמסרו באי-כוח המשיבים לא ננקטו הליכי ערעור לגבי המשיבה 1. ועם זאת, אין בטיעונים אלה לשלול את סמכותו של בית משפט זה להידרש להליך. בנוסף, המבקשת הבהירה כי ביקשה לחסום הטלת עיקולים גם בעתיד ועד לבירור טענותיה, ובמובן זה איני סבור כי בחירתה בהליך הנוכחי צריכה לפעול לחובתה או מעידה על חוסר תום לב. לכן, אין בסוגיות אלה להביא לדחיית הבקשה.
2. הטענה לשיהוי לא בוססה. נטען בידי ב"כ המשיבה 1 לחלוף זמן בין מתן פסק הדין בבית הדין לעבודה ועד לפתיחת הליך זה. אלא, שהמועד הרלבנטי עוסק בהליכי ההוצאה לפועל ולא במועד פסק הדין. לעניין זה לא הוצגו בפני נתונים כלשהם, ועל כן אין בידי לקבל את הטענה. עוד איני רואה מדוע אי-צירופו של משרד החינוך כמשיב לבקשה מסייעת למשיבים, וגם הטענה במישור זה נדחית.
3. עוד אין בידי לקבל את טענות המשיבים 6-9 לפיהן בית משפט זה אינו מוסמך לדון בהליך, שכן לא בוצעה למשיבים 6-9 שהם תושבי שטחים המצאה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית לפי צו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)(שטחי המועצה הפלסטינית-עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), תשנ"ט-1999 (להלן: "הצו לשעת חירום"). זאת, בהינתן כי בוצעה המצאה לעורך דינם, בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, "לתקנה 477 תחולה מקבילה בענייננו, לצד הצו לשעת חירום. במקרה שבו לגורם המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית, ובענייננו המבקשים, בא כוח השוהה בישראל, אין מניעה שימציאו לאחרון את כתבי בית הדין בהליך שבו הוא נתבע, ובמקרה כזה – לא קיימת חובה לתרגם את המסמכים" (רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית נ' ליאורה גולדמן (2.5.10)). לנימוקים מדוע ההמצאה לב"כ המשיבים 6-9 היא המצאה כדין בהתאם לתקנה 477 ראו החלטתי מיום 7.10.18).

הכרעה

1. במכלול השיקולים, סבורני כי יש לקבל את הבקשה בכפוף להפקדת ערבות מתאימה. לכן, ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים להטיל עיקולים על כספים המצויים או שיתקבלו בחשבון הבנק של המבקשת שמספרו 273322 ואשר מתנהל בבנק הפועלים סניף 696, או לממש עיקולים שכאלה שהוטלו בעבר. האיסור חל אך ורק על עיקול כספים המועברים לחשבון זה ממשרד החינוך, ולא על כספים נוספים שבחשבון.
2. על המבקשת להפקיד במזכירות בית המשפט ערבות בנקאית או הפקדה במזומן על סך 40,000 ₪, וזאת עד ליום 1.11.18 אחרת יפקע הצו.
3. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪.

המשיב 2

1. ב"כ המבקשת מסר בפתח הדיון היום כי ניסה למסור את כתב התביעה, ההזמנה לדיון והבקשה לסעד זמני לעו"ד דלאשה שייצג את המשיב 2 בהליך בבית הדין לעבודה ובהליכי ההוצאה לפועל. ב"כ המבקשת לא מסר כי בוצעה המצאה בפועל אלא רק שעורך הדין סירב בשיחת טלפון לקבל את המסמכים או למסור פרטי קשר.
2. אין המדובר בהמצאה כדין, ועל כן החלטתי זו אינה תקפה לגבי משיב 2 הגם שלא התייצב לדיון. על בסיס דברי ב"כ המבקשת אודות ההליכים בהם ייצג עו"ד דאלשה את המשיב 2, אני סבור כי המצאה לו תהווה המצאה כדין למשיב 2, אך יש לבצעה ולחלופין להמציא את המסמכים למשיב 2 עצמו.

אני קובע כי על המבקשת להמציא למשיב 2 את כתב התביעה, הבקשה לסעד זמני וכן החלטה זו. עד ליום 14.10.18 על ב"כ המבקשת להציג אישור מסירה או תצהיר מוסר למשיב 2 או לבא כוחו, לצד הוכחה כי מדובר בעורך דין המייצג את המשיב 2 כאמור. אחרת, תימחק הבקשה ככל שהיא נוגעת למשיב 2.

אם הבקשה תומצא לו, על המשיב 2 להודיע עד ליום 16.10.18 האם הוא מסכים כי האמור בהחלטה זו יחול גם עליו (למעט החיוב בהוצאות), או מבקש לטעון, והאם הוא מסכים כי טיעוניו יוגשו בכתב והבקשה תוכרע ללא קיום דיון. אם יבקש להגיש טיעון בכתב יעשה זאת עד ליום 21.10.18.

1. המזכירות תקצה את ההליך העיקרי לטיפול בידי שופט.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.