המבקשת עותרת לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 4.6.19, עד להגשת ערעור. במהות, המדובר בבקשה לחדש סעדים זמניים שניתנו בהחלטות מן הימים 26.11.18 ו-10.3.19 (להלן "הסעדים הזמניים"), ואשר בוטלו בפיסקה 37 לפסק הדין.

הבקשה אינה נקיה מקושי, ובכלל זה לא נתמכה בתצהיר או בראיות כלשהן כנדרש לתמיכה בטענת המבקשת אודות הנזקים שעלולים להיגרם לה לו תידחה הבקשה (למשל בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה (15.1.97)). עוד אין בה התייחסות לסיכויי הערעור, ורק בסעיף 4 לתגובתה לתגובת המשיבות הציגה המבקשת התייחסות מסוימת לנושא זה.

למרות קשיים אלה, החלטתי להורות על עיכוב ביצוע קצר. בסעיף 3 לבקשה הוצהר כי "ערעור יוגש בימים הקרובים". המבקשת מתעתדת להגיש בקשת עיכוב ביצוע לערכאת הערעור, שתכריע כהבנתה. על רקע זה ובתנאי שהמבקשת תעמיד את הסוגיה להכרעת בית המשפט המחוזי בימים הקרובים, איני סבור כי הולם שאכריע כבר עתה בשאלת סיכויי הערעור על פסק דיני.

זאת ועוד, בהתחשב במשך ההליך עד כה ובעובדה שהסעד הזמני היה בתוקף לאורך ההליך, איני סבור כי הפגיעה במשיבות כתוצאה מהארכתו ובלבד שידובר בתקופה קצרה, היא בעצמה המצדיקה הכרעה כבר עתה.

עם זאת, מסגרת השיקולים לרבות הקשיים עליהם עמדתי לעיל והפגיעה במשיבות אינם מצדיקים לשיטתי לאפשר למבקשת שהות רחבה להגשת ערעור ובקשה מתאימה, ויהא עליה להתאמץ ולעשות זאת בימים הקרובים. מסיבה זו התקופה תיקצב. עוד אדגיש שאין בקביעותיי כאן להשליך על ההכרעה בבקשה להותרת הסעד בתוקף עד להכרעה בערעור.

מטעמים אלה, אני קובע כי הסעדים הזמניים יחודשו ויוותרו בתוקף עד ליום 13.7.19. על המבקשת להגיש את הערעור והבקשה בימים הקרובים. הערבויות שהופקדו בידי המבקשת ימשיכו לשמש להבטחת נזקי המשיבות. בנסיבות אלה לא אוכל להורות על שחרור הערבויות לידי המשיבות, כפי שביקשו בתגובותיהן.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.