לפניי בקשה נוספת לסעד זמני.

רקע ועיקר טיעוני הצדדים

1. המבקשת היא חברה פרטית המפעילה שני בתי ספר. לפי טיעוניה, תקציבה מורכב מסכומי תמיכה שהיא מקבלת ממשרד החינוך, ומתשלומים הנגבים מהורי התלמידים. אלה מופקדים לחשבון בנק של המבקשת (להלן "החשבון").
2. המשיבות הן עובדות לשעבר של המבקשת, להבנתי מורות, שזכו בבית הדין לעבודה בפסקי דין המחייבים את המבקשת בתשלום סכומי כסף להן. חלקן פתח בהליכי הוצאה לפועל במסגרתם הוטלו עיקולים על כספים בחשבון.
3. ההליך העיקרי עניינו בהמרצת פתיחה, בה עותרת המבקשת לצו המצהיר כי "כל עיקול אשר יוטל על הכספים" שבחשבון "ואשר הם סכומי כסף המועברים מאת משרד החינוך, הוא עיקול בטל ומבוטל וכי אותם כספים אינם ניתנים לעיקול כלל וכלל".
4. ביום 8.10.18 ניתנה החלטה בבקשה קודמת של המבקשת לסעד זמני: צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להטיל עיקולים נוספים בחשבון על כספים המועברים למבקשת ממשרד החינוך, וכן לממש עיקולים קיימים. להלן תכונה החלטה זו "ההחלטה הקודמת". הבקשה התקבלה, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית או הפקדה במזומן על סך 40 אלף ₪.
5. ביום 16.10.18 הגישה המבקשת בקשה "להבהיר" כי ההחלטה הקודמת הורתה גם על ביטול עיקולים קיימים בחשבון. ביום 23.10.18 הציגה מסמכים מחשבון הבנק. ביום 24.10.18 נדחתה "בקשת ההבהרה", ממספר נימוקים ובהם כי אין מדובר בהבהרה שכן בבקשה מושא ההחלטה הקודמת לא התבקש ביטול עיקולים קיימים.
6. ביום 31.10.18 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו. המבקשת עתרה בה "לצמצם" את העיקולים שבחשבון הבנק, להורות כי הערובה בה חויבה בהחלטה הקודמת תהיה מתוך הכספים המעוקלים, ולקבוע דיון בהמרצת הפתיחה. במסמך "הבהרות" שהגישה ביום 7.11.18 ציינה בין היתר כי מדובר בבקשה לסעד זמני.
7. ביום 11.11.18 התקיים דיון בבקשה, נשמעו טיעוני הצדדים וכן נחקרו מנהלת המבקשת והמשיבה 9.
8. המבקשת טענה כי העיקולים הקיימים בחשבון "תופסים" סכום של כ-700,000 ₪ ועל כן אין באפשרותה לשלם משכורות, דבר המסכן את פעילותה, ולהמציא את הערבות.
9. המשיבות התנגדו למבוקש וטענו כי הצו שניתן בהחלטה הקודמת פקע שכן ההפקדה לא בוצעה, וערכאה זו אינה מוסמכת לשנות מצב זה. עוד טענו כי אין לפגוע בשם האינטרסים של המבקשת בזכויותיהן כעובדות, זכויות שהוכרו בפסקי דין אשר ניתנו לאחר מספר שנות התדיינות. בהקשר זה צוין כי לא ניתן עיכוב ביצוע של פסקי הדין הכספיים. בנוסף טענו כי סעיף 10 לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), תש"ס-2000 (להלן "חוק הרשויות") מאפשר הטלת עיקולים על הכספים. נטען גם כי תשלומי ההורים מגיעים לכ-300 אלף ₪ בחודש, וכי המבקשת הסתירה כיצד היא גובה כספים אלה.

דיון

1. לאחר בחינה, סבורני כי לא ניתן לקבל את הבקשה על רוב מרכיביה. עם זאת מצאתי להאריך את המועד להפקדת הערובה לפי ההחלטה הקודמת. אנמק:

מאזן הנוחות

1. במהלך הדיון בבקשה זו התגלו נתונים מהותיים שלא חודדו טרם מתן ההחלטה הקודמת: ראשית, התברר כי קיימים נושים נוספים של המבקשת, בסכומים משמעותיים, הפועלים או עשויים לפעול כדי "לשים ידם" על כספיה.

שנית, עלתה אי בהירות משמעותית בשאלת מקורותיה הכספיים של המשיבה והיקף הכספים העומדים לרשותה. זאת, באופן המקשה לקבל את טענתה העובדתית בדבר היות העיקולים שהטילו המשיבות הגורם המשתק את פעילותה הכספית.

שילוב שני אלה מחייב לדחות את הבקשה. אפרט:

1. במסמכי הבנק שהגישה המבקשת ביום 23.10.18 נכלל "ריכוז יתרות" בחשבון הבנק הנדון כאן, שנכון לאותו מועד עמד על סך של כ-724,000 ₪. הוצג גם מסמך על פקדון בסכום של כ-193,000 ₪. הוצגו מסמכים על העיקולים הבאים בחשבון: עיקול של כ-193,000 ₪ שהטילה המשיבה 1, עיקול של כ-45,000 ₪ שהטילה המשיבה 2 להמרצת הפתיחה (שאינה צד לבקשה הנדונה כאן, מטעמים שיידונו בהמשך); עיקול של כ-218,000 ₪ שהטילה המשיבה 7; עיקול של כ-56,700 ₪ שהטילה המשיבה 6; עיקול של כ-102,500 ₪ שהטילה המשיבה 9; ועיקול של כ-104,000 ₪ שהטילה המשיבה 8.

החישוב מעלה, כי סך הכספים שבחשבון נכון ליום 23.10.18 עמד על כ-914,000 ₪, ואילו סך העיקולים שהוטלו בידי מי מהמשיבות עמד על כ-719,200 ₪.

מכאן מסקנה ראשונה, לפיה עיקולי המשיבות אינם הגורם הבלעדי להכבדה על המבקשת. בפני עצמם, הם אינם "תופסים" את כלל הכספים שברשותה.

1. אלא, שלצד אלה עולה מן המסמכים שהוצגו כי קיימים עיקולים נוספים, מצד שני גורמים שאינם צד להליך זה: עיקול של כ-40,000 ₪ שהטילה רשות המיסים; ועיקול בסך של כ-199,000 ₪ שהטילה גב' מנסור רגאא. סך העיקולים שבחשבון מגיע לסכום של כ-958,200 ₪, שהוא גבוה מסך הכספים המצויים בחשבון.

מכאן מסקנה שניה: כבר בנתונים אלה יש כדי להראות, כי לו יצומצמו העיקולים יביא הדבר לכך שהגורמים האחרים "יתפסו" את הכספים שישוחררו, וזאת על חשבון המשיבות.

1. לכך מתווספים נתונים שהתגלו במהלך הדיון, ושהמבקשת לא גילתה אותם טרם הדיון: במהלך הדיון, נשאלה מנהלת המבקשת והשיבה כי לצורך תשלומי משכורות דרוש לה סכום חודשי של 310,000 ₪, ובד-בבד מסרה כי מדי חודש מתקבל ממשרד החינוך סכום של כ-325,000 ₪ (פ/17 ש' 18, פ/18 ש' 25). במצב זה שאלתי אותה מדוע נדרש לבטל עיקולים קיימים לצורך תשלום משכורות, ומדוע אינה יכולה לממן את המשכורות מהכספים שממשיכים לזרום לחשבון מדי חודש.

המנהלת לא השיבה. במקומה השיב ב"כ המבקשת כי "הוטל עיקול על התשלום של החודש הזה... על הכספים שנמצאים במשרד החינוך" וזאת בידי נושה נוסף שאינו אחת המשיבות אך הוא אחד המעקלים האחרים המופיעים במסמכי החשבון (פ/19 ש' 4-5).

הפרשנות האפשרית היחידה לדברים אלה, בהנחה שאין מדובר בעיקול של רשות המיסים, היא כי גב' מנסור הנזכרת לעיל הטילה הן עיקול בחשבון בסך של כ-200,000 ₪, והן עיקול נוסף בסכום של כ-325,000 ₪ על כספים המצויים במשרד החינוך.

1. נוכח אי הבהירות, הוריתי בתום הדיון למבקשת להציג כל פסק דין שניתן נגדה וטרם שולם. לתגובה שהגישה ביום 19.11.18 לא צורף כל פסק דין. ב"כ המבקשת טען בתגובה זו כי גב' מנסור מנהלת תיק הוצאה לפועל בסכום חוב של כ-200 אלף ₪, כי קיים פסק דין נוסף לזכות גב' רנא טחאן בסכום של 51,400 ₪, וכי תלויה ועומדת כנגד המבקשת שורת תביעות של עובדות וכן של חברת ביטוח בגין תשלומי פנסיה. לא הוצג פירוט של התביעות וסכומיהן.
2. כל אלה מעלים שתי מסקנות: הראשונה, כי לצד המשיבות ישנם נושים נוספים המחזיקים בחובות פסוקים בסכומים משמעותיים, ואחרים שהגישו תביעות. כל אלה פועלים או עשויים לפעול כדי "לשים ידם" על כספי המבקשת. לצד כל הנושים שצוינו לעיל אוסיף ואציין כי גם לזכות המשיבות 3-5 פסקי דין כספיים, והן לא הטילו עד כה עיקולים.

מכאן, שגם בהנחה (שתידון בפסקה הבאה) שכלל כספי המשיבה מעוקלים כיום, הרי שצמצום העיקולים של המשיבות לא יביא בהכרח לתשלום משכורות או להפקדת הערובה בהתאם להחלטה הקודמת, אלא עלול "לשחרר" כספים שישובו ו"ייתפסו" בידי הנושים האחרים.

לא הוצגה הנמקה משכנעת מדוע יש לפגוע במשיבות בדרך של צמצום העיקולים שהטילו, ולהעדיף על פניהן את הנושים האחרים, או כיצד בדעת המבקשת למנוע את "תפיסת" הכספים שישוחררו, בידי הנושים האחרים. המבקשת לא הגישה הליכים דומים כנגד הנושים האחרים, והגם שצוין כי פנתה לאחד מהם בכתב, ברי שלא די בכך כדי להעדיפו על פני המשיבות.

1. המסקנה השנייה היא, כי המבקשת לא עמדה בנטל להבהיר כדבעי את מצב כספיה, ולא הוכיחה את טענותיה בדבר השלכת הותרתם של עיקולי המשיבות על פעילותה ובדבר היותה "משותקת" מבחינה כספית. הדבר עלה במספר מישורים, שייסקרו עתה:
2. המבקשת טענה, כאמור, בדיון עצמו כי גב' מנסור עיקלה הן כ-200 אלף ₪ בחשבון והן כ-325 אלף ₪ במשרד החינוך – ובסך הכל סכום של כ- 525 אלף ₪. אלא, שבתגובתה מיום 9.11.18 טענה המבקשת שהחוב לגב' מנסור הוא כ-200 אלף ₪ בלבד, וגם החוב לגב' טחאן שהוא בסכום של כ-51,400 לא יכול להסביר כיצד עוקל התשלום החודשי ממשרד החינוך לחודש נובמבר, בסך של 325,000 ₪.

בנוסף, לטענה בדבר עיקול הכספים לחודש נובמבר במשרד החינוך לא הוצגה כל אסמכתא.

במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את הטיעון העובדתי כי כספים אלה עוקלו, ואין אלא להסיק כי הם הועמדו לרשות המבקשת. אזכיר כי גם בתחילת חודש דצמבר, ובכל חודש, אמור להתקבל סכום דומה ממשרד החינוך, בסך של כ-325,000 ₪ לחודש.

על רקע זה לא אוכל לקבוע שהמבקשת הוכיחה כי אין לרשותה די כספים לתשלום משכורות ולהפקדת הערובה.

1. מישור נוסף עוסק בעניינה של המשיבה 2 להמרצת הפתיחה. המבקשת לא הפנתה את בקשתה כלפי משיבה 2 הגם שזו הטילה עיקול בחשבון הבנק, שכן מסרה כי הגיעה עמה להסכמות (הודעה מיום 7.11.18 ודברי ב"כ המבקשת בפ/15). כשנשאלה כיצד היא מתעתדת לשלם למשיבה 2 את הסכום עליו הוסכם, השיב בא-כוחה כי "אנחנו לא טוענים שהמבקשת היא חדלה פירעון, זה לא המצב, למבקשת יש כספים, יש לה גם קופות של עובדים, היא לא חיה רק מזה... רק מההעברות שיש לה ממשרד החינוך, אנחנו לא מתכוונים לשלם לו מהכספים שבקופת הבנק, ההסדר שם הוא על 25,000 ₪" (שם. ההדגשות הוספו).

מדברים אלה עולה כי למבקשת מקורות כספיים אחרים. אלא, שכאשר הועלתה הסוגיה בפני מנהלת המבקשת, ובניגוד לטענות בא-כוחה, טענה היא בחקירתה כי למבקשת אין מקורות כספיים אחרים למעט חשבון הבנק. כשנשאלה כיצד תשלם את כספי ההסדר למשיבה 2 השיבה כי תממן זאת מתשלומי ההורים (פ/17-18).

1. לפער שבין דברי מנהלת המבקשת ובא-כוחה באשר לקיומם של מקורות כספיים אחרים לא הוצג הסבר. עוד לא הוצגו מסמכים שיתמכו באחת החלופות – כי ישנם מקורות כספיים אחרים, ולחלופין כי אינם. התחייבותה של המבקשת לשלם למשיבה 2 סכום של כ-25,000 ₪ במצב הדברים הנוכחי בו היא טוענת שהיא משותקת מבחינה כספית ואינה מסוגלת להפקיד 40,000 ₪ כערובה, אומרת דרשני. היא מדגישה את כישלון המבקשת להבהיר כדבעי את מצב כספיה, ומוסיפה ומגבירה את החשש כי "שחרור" כספים מהעיקולים של המשיבות נועד למטרות שאינן תשלום משכורות או הפקדת הערובה שנדרשה בהחלטה הקודמת.
2. זאת ועוד, ככל שהושג הסדר עם המשיבה 2, הרי שזו עיקלה כ-45,000 ₪ בחשבון הבנק, וניתן להביא לביטול עיקול זה באופן שישחרר מספיק כספים לתשלום הערובה ללא צורך בפגיעה בעיקולי המשיבות. גם סוגיה זו לא הובהרה בידי המבקשת.
3. מישור אחרון עניינו בתשלומים הנגבים מהורי התלמידים בבתי הספר שמפעילה המבקשת. גם היקף הכספים שמוזרם לזכות המבקשת באופן זה לא הובהר. המבקשת לא הציגה אסמכתאות או פרטים בנושא, והותירה אותו עמום. מנהלת המבקשת לא ידעה לומר מהו הסכום המתקבל מן ההורים או מתי הוא מתקבל (פ/17 ש' 16). בד-בבד אישרה כי כל הורה נדרש לשלם כ-3,000 ₪ לשנה, ובתצהיר שקדם להחלטה הקודמת מסרה על למעלה מאלף תלמידים. מכאן שהסכום הכולל המשוער אינו מבוטל, ומגיע למיליוני שקלים בשנה, וזאת גם אם נכונה טענת מנהלת המבקשת כי חלק מההורים אינו עומד במלוא התשלומים.
4. כל אלה מטים את מאזן הנוחות לחובת המבקשת, באופן שאינו מאפשר לקבל את בקשתה לצמצם את העיקולים שהוטלו לזכות המשיבות. משקל טיעוניה בדבר הפגיעה האפשרית בפעילותה וחוסר יכולתה לשלם את הערובה נחלש משמעותית נוכח האינדיקציות למקורות כספיים נוספים העומדים לרשותה, מכספי משרד החינוך המועברים מדי חודש (וימשיכו להיות מועברים בסכום של כ-325,000 ₪ מדי חודש), מתשלומי ההורים וממקורות נוספים כדברי בא-כוחה, ובשים לב לכישלונה לבסס כדבעי את מצבה הכספי ואת טענותיה בהקשר זה, כגון הטענה לעיקול כספי התמיכה לחודש נובמבר. הנטל במישור זה הוא על המבקשת, והיא לא עמדה בו.
5. אציין שאני ער לטענה בדבר חשש לפעילות בתי הספר בשל אי תשלום משכורות, איני מקל בו ראש, ובהחלטה הקודמת נתתי לו משקל משמעותי כנימוק למתן הסעד הזמני עליו הוריתי. ועם זאת, לצורך קבלת הסעד הנוסף, לא די בהעלאת טענה זו מבלי להוכיח כי מדובר בחשש של ממש. האינדיקציות שפורטו לעיל ושחלקן המרכזי התגלה במסגרת הדיון בבקשה זו מעלות כי המבקשת לא הוכיחה את החשש האמור.
6. מנגד, הפגיעה במשיבות כתוצאה מצמצום עיקולים קיימים תהיה משמעותית. זאת בשים לב לקיומם של נושים נוספים שבסבירות של ממש עשויים "להשתלט" על הכספים שישוחררו. אין סיבה להעדיפם על פני המשיבות, ולקלוע את האחרונות למצב בו יתקשו, בעתיד, לגבות את חובן לו תתקבל עמדתן בהליך זה. לא מן הנמנע להזכיר כי מדובר בחוב המבוסס על תשלום זכויות להן כעובדות.
7. אוסיף ואזכיר כי בהחלטה הקודמת, שעסקה בעתירה לצו שימנע מימוש עיקולים קיימים, נתתי משקל לנזק שעלול להיגרם למבקשת לו ימומשו העיקולים עתה, תוך הוצאת הכספים מהחשבון ונוכח סימן השאלה האם המשיבות יוכלו להשיבם אם עמדתן תידחה בהליך העיקרי. העדפתי שם את אינטרס המבקשת על זה של המשיבות, משום שגם בעתיד יוכלו האחרונות לממש את העיקולים ולקבל את כספן (פיסקה 13 להחלטה הקודמת). בקשתה הנוכחית של המבקשת מבקשת ליצור מצב הפוך, בו יוצאו הכספים מהחשבון על ידה כבר עתה, כאשר היא עצמה טוענת שהיא מצויה בקשיים כלכליים וכאמור "נרדפת" בידי ריבוי נושים. מכאן סיכון של ממש, כי לא תוכל לפרוע את חובותיה למשיבות אם עמדתה בהליך העיקרי תידחה. לטענתה-שלה היא אף אינה יכולה לספק ערבויות כספיות לנזקי המשיבות, אם החשש יתממש. איני מוצא הצדקה לפגוע כך במשיבות.
8. לבסוף, יוזכר כי בהחלטה הקודמת שעסקה בעיקולים עתידיים נדחתה טענת המשיבות כי יהיה קשה לדעת אילו כספים מוזרמים לחשבון ממשרד החינוך, וזאת בשים לב לכך שהמבקשת אינה חולקת כי כספים ממקורות אחרים ניתן לעיקול. הטענה נדחתה על בסיס תשובת ב"כ המבקשת לפיה העברות הכספים ממשרד החינוך נושאות זיהוי מתאים (פיסקה 9 להחלטה) – היינו, על בסיס שיקול הצופה פני עתיד. שיקול זה משתנה בנוגע לעיקולים קיימים, שכן לגישת המבקשת עצמה החשבון כולל כיום כספים ממקורות שונים, ולא הוצג או בואר כיצד ניתן יהיה לדעת האם העיקולים "תפסו" כספים שמקורם אינו במשרד החינוך. כך, קבלת הבקשה עלולה להביא ל"שחרור" כספים שגם לגישת המבקשת ניתנים לעיקול.
9. כל אלה מציגים מאזן נוחות, הפועל בבירור לדחיית הבקשה.

סיכויי התביעה

1. בפיסקאות 4-10 להחלטה הקודמת קבעתי כי לא ניתן לבטל את סיכויי המבקשת להוכיח את תביעתה ולקבל את הסעד ההצהרתי. עם זאת, קבעתי כי סיכוייה אלה הם מדודים. כל שנכתב שם רלבנטי גם להחלטה זו, ולא אחזור על הדברים.

אלא, שכידוע שיקול הדעת במתן סעד זמני מופעל בהתאם ל"מקבילית כוחות", שבין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. במבחן זה, סבורני כי מאזן הנוחות מציג נחיתות של ממש למבקשת, ולא די בסיכויים האפשריים לצורך הענקת הסעד הזמני הנוסף שמתבקש כאן.

1. נתתי דעתי גם לטענות המשיבות בנוגע לסעיף 10 לחוק הרשויות. סעיף קטן (א) קובע כי "הכספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון".

לא ארחיב את הדיון בסעיף זה. זאת, משום שהמשיבות הזכירו את הסעיף אך לא הציגו טיעון מפורט, וטרם הגישו תגובות מנומקות להמרצת הפתיחה. אף המבקשת לא הציגה טיעון של ממש לגבי הסעיף האמור.

בנסיבות אלה, אין מקום לערוך דיון מפורט בסוגיה המשפטית, לראשונה, טרם הוצגו טענות הצדדים. בהליך עצמו יהיה מקום לבחון את יסודות הסעיף והאם הוא נוגע לעניינה של המבקשת. להמחשה, בשלב זה לא הוצג בפניי האם כספי התמיכה הנדונים מועברים ישירות ממשרד החינוך או באמצעות הרשות המקומית – שהיא הסיטואציה בה עוסק חוק הרשויות. עוד לא הובהר האם העיקולים הוטלו בידי בית הדין לעבודה, כלשון סעיף 10(א) הנ"ל. נוסף על כך, הצדדים לא התייחסו לשאלה האם סעיף 10(א) נוגע לחשבון הבנק של המבקשת, או שמא לחשבון בנק שעל הרשות המקומית לנהל. השאלה עולה בשים לב להגדרת "החשבון" בסעיף 5 לחוק הרשויות, המתייחסת לחשבון המנוהל בידי "רשות חינוך מקומית", ולהגדרתו של המונח האחרון בסעיף 2 לחוק הרשויות ובסעיף 1 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949.

בשל כך, איני סבור כי עצם ההפניה לסעיף 10(א) הנ"ל מאיינת את הערכת סיכויי התביעה לצרכי החלטה זו, וזאת מבלי לבטל את הצורך לבחון גם אותה בהליך העיקרי. כאמור לעיל, גם בהינתן סיכוי מדוד בהליך העיקרי, איני סבור שדי בו להביא לקבלת הבקשה לסעד זמני נוסף.

שיקולי יושר

1. כפי שבואר לעיל, המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הדרושים לצורך עמידה על מצבה הכספי והכלכלי. בכלל זה, במהלך הדיון הלכו ונגלו נתונים נוספים, רלבנטיים מאוד, שלא הוצגו בידי המבקשת מלכתחילה, כאשר גם בהודעה שהוגשה מטעמה לאחר הדיון בהוראת בית המשפט נגלה קיומה של נושה נוספת. בנוסף, בניגוד להחלטה בנושא, לא צורפו לאותה הודעה כלל פסקי הדין שניתנו כנגד המבקשת. הגם שאיני קובע שמדובר בחוסר תום לב או בהסתרה מכוונת, הרי שעל הפונה בבקשה למתן סעד להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ושלמה, ולא לגלותה טפח אחר טפח בהתאם להחלטות המורות לו להציג נתונים. כאמור, גם בסופו של מהלך זה נותרה התמונה עמומה.
2. הדבר פועל לחובתה של המבקשת גם במישור הנדון כאן, ומצטרף לטעמים לדחיית הבקשה.

הפקדת הערובה

1. השיקולים שפורטו לעיל מביאים אותי למסקנה, לפיה אין להורות על צמצום או ביטול העיקולים שהטילו המשיבות בחשבון הבנק של המבקשת. מנגד, איני סבור כי בשלב זה ראוי לבטל את ההחלטה הקודמת בה ניתן צו מניעה למשיבות מלממש עיקולים אלה. זאת, מן הנימוקים שהוצגו שם, בדגש על הקושי שיהיה למבקשת, לו תתקבל עמדתה בהליך העיקרי, לקבל את הכספים חזרה מן המשיבות אם הן תממשנה כבר עתה את העיקולים שהוטלו.
2. מסיבה זו, סבורני כי ראוי לאפשר למבקשת הזדמנות נוספת להפקיד את הערובה שנדרשה כתנאי לסעד הזמני עליו הוריתי בהחלטה הקודמת. היות שהמבקשת ממשיכה ומקבלת כספים בהיקף משמעותי מדי חודש, ובשים לב לקביעות לעיל המעלות אפשרות כי לרשותה מקורות כספיים, סבורני כי הזדמנות זו אינה ריקה מתוכן ועשויה להביא להפקדת הערובה. בניגוד לטענות המשיבות, אין מדובר בשינוי של ההחלטה הקודמת אלא בהארכת המועד, ולכך מוסמך בית משפט זה.
3. על רקע זה אני מאריך את המועד להפקדת הערובה שנדרשה בהחלטה מיום 8.10.18, עד ליום 8.12.18. אני ער לכך שבהעדר הפקדה במועד שנקבע בהחלטה הקודמת, הצו שניתן בפיסקה 18 לאותה החלטה פקע, אך מוצא לחדשו. זאת, תוך קביעה כי אם ההפקדה לא תבוצע עד למועד האמור הצו יפקע, ללא צורך בהחלטה נוספת.
4. אני נעתר לבקשה לקבוע דיון בהמרצת הפתיחה. המועד יקבע בהתאם לאילוצי יומני, ובשים לב לשלב הראשוני בו מצוי ההליך ואשר מצריך שלבים נוספים טרם הדיון עצמו. הדיון יערך ביום 28.4.19 בשעות 9:00-11:30.
5. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ותזמן מתורגמן לערבית לדיון שנקבע.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.