בקשה לסעד זמני בערעור.

פסק-הדין (ה"פ 2442-10-18)

1. המערערת היא חברה פרטית המפעילה לטענתה שני בתי ספר, והמשיבות הן מורות לשעבר בבתי הספר של המערערת. לזכותן של המשיבות ניתנו פסקי-דין בבתי-הדין לעבודה, וכחלק ממימוש פסקי-הדין הוטלו עיקולים על חשבון הבנק של המערערת.
2. המערערת הגישה לבית-המשפט קמא תובענה ובה ביקשה שיוצהר "כי כל עיקול אשר יוטל על הכספים אשר בחשבון הבנק... ואשר הם סכומי כסף המועברים מאת משרד החינוך, הוא עיקול בטל ומבוטל וכי אותם כספים אינם ניתנים לעיקול כלל וכלל" (ה"פ 2442-10-18). המערערת ביקשה בתובענה זו להסתמך על סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, שקובע כי:

"(א) תאגיד, או גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו, לא ישעבד ולא ימחה לאחר את זכותו לקבלת תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה... אלא אם כן הותר הדבר מראש בהתאם לתקנות שיתקין שר האוצר...

(ב) זכות כאמור בסעיף זה אינה ניתנת לעיקול" (ההדגשה הוספה).

1. בפסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט קמא (כב' השופט אוהד גורדון) נדחתה תובענתה של המערערת ובית-המשפט קמא קבע כי "אין לפרש את סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב כמונע הטלת עיקול על כספי הקצאה שהתקבלו אצל המבקשת" (פסקה 26 לפסק-הדין).
2. על פסק-דין זה הוגש הערעור הנוכחי, התלוי ועומד בפני בית-משפט זה (ע"א 27324-07-19).

הבקשה לעיכוב ביצוע

1. המערערת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין כשלמעשה נראה שכוונתה לבקש סעדים זמניים בערעור (במסגרת ההליכים בבית-המשפט קמא ניתנו סעדים זמניים בהחלטות מיום 8.10.2018, מיום 26.11.2018 ומיום 10.3.2019, תוך חיוב המערערת בהפקדת ערבויות בסך של 50,000 ₪).
2. בבקשה נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת מן הטעם שמימוש העיקולים על-ידי המשיבות ימנע מהמערערת את היכולת לשלם משכורות למורות העובדות כיום בבית-הספר, ובה בעת העברת הכספים לידי המשיבות תיצור מצב בלתי הפיך בשל כך שסכום העיקולים הוא גבוה (לפי הטענה מעל מיליון ₪) והמשיבות אינן תושבות ישראל. לעניין סיכויי הערעור טענה המערערת כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מדובר בשאלה משפטית מוגדרת.
3. משיבות 1 ו-9 לא הגיבו לבקשה.
4. משיבות 4-2 התנגדו לבקשה וטענו כי על חשבון הבנק של המערערת מוטלים עיקולים נוספים, ועל כן מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבות. לעמדתן, ראוי שהסכום המעוקל (שלדבריהן עומד על סך של כ-700,000 ₪) יופקד בנאמנות בידי בא-כוחן וכך יוסר החשש שהמערערת לא תוכל לגבות חזרה את הכספים אם תזכה בערעור. עוד נטען כי הכלל הוא שאין מקום להורות על עיכוב ביצועו של סעד כספי, ומכל מקום אין מקום להורות על עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו על-ידי בית-המשפט קמא.
5. משיבות 8-5 אף הן התנגדו לבקשה וטענו כי הערעור הוא ניסיון למנוע מהן לממש פסק-דין שניתן לטובתן כדין בבית-הדין לעבודה, וכי למערערת מקורות כספיים נוספים, לרבות תשלומי הורים, והיא מנהלת חשבון בנק נוסף בתחומי הרשות. לכן, לעמדתן, דין הבקשה להידחות.
6. המערערת הגיבה לתשובות ושבה וטענה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה שכן הבנק מעניק לה עתה אשראי מוגבל, ומימוש העיקול ימנע את האשראי המוגבל האמור. המערערת ציינה כי הסעד הזמני נחוץ על מנת לאפשר תשלום שכרן של כ-100 עובדות בבית-הספר. בנוסף טענה המערערת כי בבית-הדין הארצי לעבודה צפוי להתקיים ביום 19.11.2019 דיון עקרוני הנוגע לפסקי-הדין שניתנו בבית-הדין לעבודה בעניינן של המשיבות.

דיון והכרעה

1. פסיקת בית-המשפט העליון קובעת כי -

"כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור טובים הם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. שני התנאים מקיימים ביניהם יחס של 'מקבילית כוחות', כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. כמו כן, על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים" (דברי כב' השופטת ברון בעע"מ 7753/15 חינוך ומסורה נ' מדינת ישראל (2015), בפסקה 8 להחלטה. והשוו התנאים הדומים הנדרשים לעיכוב ביצוע פסק-דין).

1. כעולה מהפסיקה, השיקול המכריע הוא מאזן הנוחות. במקרה הנוכחי הטענות הנוגעות למאזן הנוחות כרוכות בטענות מובהקות שבעובדה, כמבואר מפירוט הטענות שהובא לעיל. המערערת תמכה טענותיה העובדתיות האמורות בתצהיר. לעומת זאת, תשובות המשיבות לא נתמכו בתצהיר, ושתיים מהמשיבות כלל לא השיבו לבקשה. נמצא כי לצורך ההכרעה בבקשה הנוכחית יש לומר שהוכחו טענותיה של המערערת לפיהן מאזן הנוחות נוטה לטובתה. וראו גם דברי בית-המשפט קמא בהחלטתו מיום 8.10.2018 בדבר הסעדים הזמניים:

"לפי עדותה של מנהלת המבקשת, שלא נסתרה... עיקר תקציבה של המבקשת נשען על הכספים המגיעים ממשרד החינוך. היא מסרה על סכומים של 250-300 אלף ₪ ממשרד החינוך מדי חודש, ורק 20-30 אלף מתשלומי הורים. הן לפי עדותה והן לפי מכתב רואי החשבון, כספים אלה משמשים בעיקרם לתשלום משכורות ולמימון פעילות המבקשת. בנסיבות אלה, איפשור הטלת עיקולים על הכספים עלול למנוע תשלום משכורות למורים, ומבסס אפשרות של ממש לפגיעה בפעילות בתי הספר שמפעילה המבקשת, תוך פגיעה בתלמידים (לפי תצהיר המבקשת- מעל לאלף תלמידים)" (פסקה 11 להחלטה).

1. אשר לסיכויי הערעור: נוכח העובדה שהערעור עניינו בשאלה שהיא בעיקרה משפטית לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור הם כאלו שיש בהם כדי להטות את הכף נגד מתן הסעד הזמני.
2. לפיכך, משהתקיימו התנאים הקבועים לכך בדין, אני מקבלת את הבקשה ומורה כי הסעדים הזמניים שניתנו על-ידי בית-המשפט קמא בהחלטותיו מיום 8.10.2018, מיום 26.11.2018 ומיום 10.3.2019 ימשיכו לעמוד בתוקפם עד למתן פסק-דין בערעור, והערבויות שהופקדו על ידי המערערת במסגרת זו ימשיכו לשמש להבטחת נזקי המשיבות.
3. הוצאות בקשה זו תובאנה חשבון, ככל שיידרש, בערעור גופו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.