לפניי בקשת המבקשת מיום 9.12.18 לדחיית המועד להפקדת ערובה כספית.

רקע

1. בהחלטה מיום 8.10.18 ניתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבות (למעט המשיבה 2) להטיל עיקולים על כספים המצויים או שיתקבלו בחשבון הבנק של המבקשת שמספרו 273322 בבנק הפועלים סניף 696, או לממש עיקולים שכאלה שהוטלו בעבר. פורש כי האיסור חל אך ורק על עיקול כספים המועברים לחשבון זה ממשרד החינוך, ולא על כספים נוספים שבחשבון. עוד נקבע כי על המבקשת להפקיד במזכירות בית המשפט ערבות בנקאית או הפקדה במזומן בסך 40,000 ₪ וזאת עד ליום 1.11.18 אחרת יפקע הצו (להלן "הערובה").
2. ביום 26.11.18 נדחתה בקשה נוספת שהגישה המבקשת, "לצמצם" את העיקולים שבחשבון הבנק ולהורות כי הערובה תהיה מתוך הכספים המעוקלים. באותה החלטה נקבע כי יש לאפשר למבקשת הזדמנות נוספת להפקיד את הערובה, והמועד להפקדה נדחה ליום 8.12.18. בכלל זה נקבע כי הצו הזמני שניתן ביום 8.10.18 יחודש, אך יפקע ככל שלא תבוצע ההפקדה במועד.
3. ביום 9.12.18 הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר להארכת מועד לביצוע הפקדה", וזאת "עד להחלטה בבר"ע אשר יוגש" על ההחלטה מיום 26.11.18, ולחלופין "להאריך את המועד להפקדת הערובה תוך 14 ימים נוספים מהיות במידה ובה"מ המחוזי לא יתן החלטה אחרת". החלטה זו עוסקת בבקשה זו.

בהחלטה מאותו היום אפשרתי למשיבות להגיב לה עד 16.12.18 והוריתי על הארכת המועד לביצוע ההפקדה ליום 20.12.18.

1. ביום 9.12.18 הוגשה תגובת המשיבות 3-5. אלה טענו שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ההפקדה מיום 8.10.18 חלף וכי סיכוייה קלושים.
2. ביום 11.12.18 הוגשה תגובת המשיבה 1, שטענה כי המבקשת מנסה להאריך את ההליכים, לא הצביעה על סיבה להארכת מועד נוספת, וסיכויי תביעתה אפסיים.
3. ביום 13.12.18 הגיבו המשיבות 6-9, שטענו כי לא ברור על איזו החלטה מתכוונת המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור, כי המועד לערער על ההחלטה מיום 8.10.18 חלף, וכי המבקשת משתמשת לרעה בהליכי בית המשפט. עוד נטען שביכולת המבקשת לעמוד בהפקדה הנדרשת.

דיון והחלטה

1. לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצא להאריך את המועד להפקדת הערובה עד ליום 10.1.19.
2. למבקשת זכות לנסות ולהביא לשינוי החלטתי בפנייה לערכאת הערעור, בכפוף לכך שתינתן לה רשות ערעור. דחיית בקשתה בידי הערכאה הדיונית עלולה "להציב עובדה" בפני ערכאת הערעור, שכן הצו הזמני יפקע ואפשר שיתרוקן מתוכן הטעם לדיון בטענות המבקשת. מהלך שכזה אינו הולם בעיני.
3. מאותה סיבה, איני סבור שדי בטענותיהן של המשיבות לדחיית הבקשה. עיקר הטענות עוסק בסוגיות שניתן להניח כי תעלינה בהליך בקשת רשות הערעור, ואין מקום כי ערכאה זו תכריע בהן. כך בדגש על הטענה לפיה ההחלטה הרלבנטית היא זו מיום 8.10.18 וחלף המועד להשיג עליה.
4. עם זאת, אני ער לפגיעה במשיבות 1-9 הגלומה בחלוף הזמן, כל עוד תלוי ועומד צו זמני המונע מהן לפעול. מסיבה זו, ובשים לב לקשיים העומדים בפני המבקשת ושיידונו וודאי בהליך בקשת רשות הערעור, אני מוצא לקצוב את הארכת המועד לביצוע ההפקדה באופן שיימנע מקבלת הבקשה במלואה אך יאפשר לערכאת הערעור לדון ולהכריע בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע, ככל שתוגש אליה בקשה שכזו יחד עם בקשת רשות ערעור. מובן שאין בהחלטתי לקבוע מסמרות בשאלה האם יש מקום להארכה נוספת.
5. בשל כל אלה אני קובע, כי המועד לביצוע ההפקדה יוארך עד ליום 10.1.19.

בשולי ההחלטה

1. ביום 19.12.18 הגישה המבקשת "הודעה" בה טענה כי המשיבות פעלו למימוש עיקולים בחשבון בניגוד לצו הזמני. ביום 20.12.18 הגישה בקשה להורות "כי בשלב זה לא יופקד העירבון" וכן להורות למשיבות או לבאי כוחן לא להעביר כספים אם קיבלו אותם. המבקשת ציינה שפנתה לבנק לקבל נתונים ועתרה למתן אורכה "עד להתבהרות העניין מצד הבנק" (פיסקה 7 לבקשה).
2. הודעה ובקשה אלו עוסקות בטענה עובדתית למימוש העיקול בניגוד לצו הזמני, לגביה טרם ניתנה למשיבות זכות תגובה ועל כן לא מצאתי לעסוק בהן בהחלטה זו. זאת ועוד, בהינתן האורכה שניתנה בהחלטה זו, הרי שאין מקום לדון בעיתוי הנוכחי בבקשה נוספת למתן אורכה מטעמים אחרים (לצורך השגת הבהרות מהבנק).
3. אשר לחלקה הנוסף של הבקשה – העתירה להורות למשיבות ולבאי כוחן שלא להעביר לאחרים כספים אותם קיבלו, אם קיבלו, כתוצאה ממימוש עיקולים בחשבון הבנק של המבקש, הרי שלהבנתי מדובר בבקשה לצו מניעה זמני. אלא, שהבקשה לא הוגשה באופן בו יש להגיש בקשה לסעד זמני. בכלל זה לא הוצג תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה והיא לא גובתה בהתחייבות. אין זו הפעם הראשונה בהליך זה שהמבקשת מגישה בקשות בצורה זו או באמצעות "הודעה". בנסיבות אלה, לא אוכל לדון בבקשה.

לכן, הבקשה מיום 20.12.18 נמחקת.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ט, 21 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.