1. לפניי בקשת התובעים למתן צו לגילוי מסמכים ולמתן מענה לשאלון. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי להורות כדלהלן.

עיון במסמכים וגילוי ספציפי

1. סבורני כי כפי שנטען על ידי הנתבעים (סעיף 11 לתשובה), כפי שעולה מנספח 7 לבקשה כאשר שני הצדדים סברו כי ניתן ליתר הליך זה לעת הזו, הגם שלא הגיעו להבנות, וכפי שאף עולה מהבקשה - באשר לצורך העתידי האפשרי בהגשת בקשה נוספת לאחר ביצוע עיון בפועל (סעיף 7), נכון יהיה להמתין עם הכרעה שיפוטית בעניין העיון במסמכים והגילוי הספציפי בלבד.
2. הדברים נתמכים אף בעמדתם של הנתבעים, כעולה מהתשובה, למצער בכל הנוגע לחלק מהמסמכים אותם נכונים הם לגלות, לאחר הגשת הבקשה (ראו סעיפים 74 ו – 78 לתשובת הנתבעים).
3. הבחירה בדרך זו, כך סבורני, תייעל את ההליכים, אף בשים לב להחלטתי בכל הנוגע לבקשה 14 ועיתוי ההכרעה בה, כמו גם לבקשות הנוספות התלויות ועומדות.
4. עם האמור ועל מנת לייתר הליכים נוספים, אעיר מספר הערות.
5. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי די בכך שלמסמכים המבוקשים עשויה להיות רלבנטיות, על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה, בכפוף להגיונם של דברים, כפי שנפסק ברע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (15.3.2011):

"הנטייה הברורה בפסיקה בסוגיית גילוי מסמכים הינה לפרש את דרישת הרלוונטיות בהרחבה. כך למשל נקבע כי חובת הגילוי המוטלת על בעל דין משתרעת על "כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (עניין אזולאי, עמ' 60). עוד הודגש, כי הליך גילוי המסמכים מתנהל בשלביו המוקדמים של הדיון ועל כן, אין מבקש הגילוי נדרש להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש בוודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ ([פורסם בנבו], 15.10.2008))." [ההדגשות שלי – נ.ע.]

1. לפיכך, טוב יעשו הצדדים אם יפעלו בשים לב להלכה זו, על מנת ליתר בקשות נוספות בענין זה.
2. עוד יצוין כבר עתה, כי הכבדה אינה מילת קסם וככל שמסמך רלבנטי יש להצדיק גילויו גם במחיר הכבדה (הדברים נכונים, בין היתר, באשר לנטען בסעיף 65 לתשובה).
3. יתר על כן, ככל שלטענת הנתבעים אין בידיהם מי מן המסמכים המבוקשים (ראו למשל סעיפים 63, 76 לתשובה), הרי שעליהם לגבות טענה זה בתצהיר, בהתאם להוראות תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי המסמך אינו בידיהם וכמו כן עליהם להבהיר מה עלה בגורלו, וכיצד פעלו לאיתורו [רע"א 1217/94 מגדל חברה לביטוח נ' המועצה לשיווק פרי הדר (1.5.1994)].

מתן תשובות לשאלונים

1. אשר לשאלונים, הוראות תקנה 107 קובעות כי לא תינתן רשות אלא לשאלות שהן רלבנטיות לעניין הנדון:

"סייג לשאלות [117]

107. בית המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לענין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה."

1. בעניין זה לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר, כאשר על בית המשפט לוודא שהשאלות תהיינה בעניינים השנויים במחלוקת בעניין הנדון, וזאת תוך מתן שימת לב שהשאלות אינן מכבידות מדי על הצד שכנגד [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) בעמוד 278].
2. אמנם כפי שטענו הנתבעים (סעיף 48) אין להפוך את שלב השאלונים לחקירה נגדית אך מאידך גיסא, מקום בו עומד על כך המבקש, אין להותיר תשובות שאינן נותנות מענה ללב השאלות, על כנן.
3. בשים לב לאמור, לאחר שקראתי בעיון את כתבי הטענות כמו גם את התשובות שניתנו על ידי הנתבעים במענה לשאלון (נספחים 4 - 6 לבקשה), סבורני כי הבקשה ברובה המכריע מוצדקת.

נתבעים 3 ו - 4

1. כך, באשר לשאלה 3.4 יש מקום כי תינתן תשובה פוזיטיבית לשאלה האם משפחת לבנת היתה אמורה לשאת באי אילו מהתשלומים לתובעים. אמנם במסגרת סעיף 46.1 לתשובה, ניתנה תשובה שהתובעים היו מסתפקים בה, אך תשובה זו לא ניתנה על ידי הנתבעים במסגרת תצהיריהם ומכאן שסבורני כי עליהם להשיב עליה במישרין (ראו סעיף 14 לתגובה לתשובה) .
2. הדברים נכונים אף באשר לשאלות 3.5-3.11 ו – 3.17 ומקובלות עלי טענות התובעים כי על הנתבעים להצהיר כמיטב ידיעתם, שלא באופן מתחמק, בין היתר, כפי שפורט בסעיף 16 לתגובה לתשובה (כך גם בכל הקשור לטעות הסופר בשאלה 3.11).
3. אף באשר לתשובה לשאלה 3.12 נדרש מענה ישיר, באשר תשובות הנתבעים אינן נותנות מענה לשאלה. כמו כן ולאור הנטען בכתב ההגנה (סעיף 48), אין הנתבעים יכולים להסתתר מאחורי טענת מו"מ לפשרה; אף בענין זה מקובלות עלי טענות התובעים (בין היתר, בסעיף 24.2.2 לתגובה לתשובה) וחלף מתן מענה במסגרת התשובה לבקשה ובתצהיר של אחר (רו"ח דמרי), יואילו הנתבעים להשיב לשאלות אלה, במסגרת תצהיריהם שלהם.

נתבע 3

1. ברוח הדברים האמורים ובהיעדר מענה, על נתבע 3 להשיב במופרד ובמובחן ובאופן ישיר לשאלות 3.2, 3.13, 3.14, וטענות התובעים בענין זה מקובלות עלי.

נתבע 1

1. האמור לעיל בכל הקשור לשאלות 3.2, 3.4, 3.11 ו – 3.12 נכון גם לגבי נתבע 1 וטענות התובעים בענין זה מקובלות עלי.
2. באשר לשאלה 3.15 על הנתבע להבהיר מדוע השאלה אינה רלבנטית אליו.
3. שאלה 3.17 – בהיעדר מענה, כמפורט בסעיף 84 לבקשה, על הנתבע 1 להשיב לשאלה במישרין.
4. שונה המצב באשר לשאלה 3.5, שם השיב הנתבע לשאלה, האם התובעים היו זכאים לתשלום חודשי של 75,000 ₪, באופן ברור כי: "...לא היו זכאים". בכך סבורני ובשונה מהתשובות לשאלות האחרות כאמור לעיל, ניתן מענה הולם שאינו מצדיק חיוב במתן הבהרות נוספות.

סיכום

1. לאור כל האמור, מצאתי להורות כי עיון הדדי יבוצע 7 ימים לאחר החלטתי בבקשה 14. לאחר מכן, ככל שיעמדו התובעים על בקשתם, במתכונת זו או אחרת, יודיעו על כך ויינתנו הוראות מתאימות. תצהירי תשובה מתוקנים באשר לשאלונים, ימסרו תוך 14 יום.
2. משהתקבלה הבקשה בחלקה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.