1. מבוא – בקשות הנתבעים לגילוי מסמכים והליכים רלבנטיים
2. לפני בקשת התובעים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, אשר מתייחסת בעיקרה למסמכים אשר פורטו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעים. כמו כן, מבקשים התובעים כי יוכרע פרק ג' בבקשה קודמת שהוגשה זה מכבר (בקשה 15) ואשר ההכרעה בו נדחתה, לאחר שהצדדים ישלימו עיון במסמכים, כמפורט בהחלטתי מיום 16.3.2020.
3. לטענת התובעים, הנתבעים לא צרפו את כל התכתובות והמסמכים החיוניים, בררו באופן סלקטיבי מסמכים וצרפו רק את אלה הנוחים להם, ערכו חלק מן התכתובות ועוד. הנתבעים טוענים כי עשו כל מאמץ כדי למנוע "מלחמת חפירות" וגילו הרבה מעבר לנדרש (אלפי מסמכים) בנסיבות העניין. עוד טענו, והדברים אף נתמכים בהתכתבויות בין הצדדים, כי הבהירו לתובעים במסגרת ההתכתבויות ביניהם כי ככל שהמענה שניתן לדרישותיהם אינו מייתר את הדרישות, הרי שהם מוזמנים לשוב ולפנות אליהם בניסיון לייתר את הדרישות, וכך היה (סעיפים 23-25 לתשובה).
4. בפתח הדברים ראוי לציין כי קריאת הבקשה התשובה והתגובה לתשובה מלמדת כי בין הצדדים התנהלו הליכי גילוי ממושכים במספר סבבים, כאשר על פניו ניכר כי גולו מסמכים רבים, תוקנו תצהירי גילוי המסמכים, כל זאת החל מחודש 12/2019 עד למכתבם האחרון של התובעים, מתאריך 1.9.2020, אשר לא נענה ומכאן נדרשת הכרעה בבקשה (ראו סעיפים 13-29 לתשובת הנתבעים).
5. עוד יצוין כי בקשת התובעים הוגשה עוד בתאריך 25.6.2020, לאחריה התקיימה ישיבה מקדמית (7.7.2020) טרם חלף המועד להגשת תשובת הנתבעים. במסגרת הדיון שהתקיים, הסכים ב"כ הנתבעים כי טרם הגשת תשובה לבקשה, יעבירו הנתבעים את עמדתם לב"כ התובעים בניסיון להגיע להבנות, וככל שהידברות זו לא תצלח, תוגש תשובה.
6. אומר כבר עתה כי קריאת כתב התביעה אל מול הדרישות המפורטות העלתה שוב ושוב את שאלת הרלבנטיות של חלק מהמסמכים שהתבקשו, חרף המבחן הרחב הקבוע בהלכה הפסוקה. עוד עלו שאלות בדבר היקפן הרחב עד מאוד של הדרישות, חרף הגילוי שבוצע עד כה על ידי הנתבעים, ועל כך עוד להלן.
7. התביעות ההדדיות בתמצית
8. כפי שפרטתי בהחלטתי בבקשות 1-3 מתאריך 24.5.2020, בבחינת רקע נדרש אף להכרעה בבקשה זו, על פי המפורט בכתב התביעה, התובעים, בנרוש ובר ניר, אנשי עסקים, רואי חשבון ובעלי תואר שני במנהל עסקים, אשר היו בעבר בתפקידים בכירים בפירמת רואי החשבון KPMG סומך חייקין, עוסקים בייזום השקעות ובמתן ייעוץ לבעלי הון וחברות. בשנת 2010 לערך, החלו ללוות את הנתבעים בהליך משפטי שניהלו נגד שותפיהם הקודמים (אמיר אדלר ואילן פדלון), וסיפקו להם שירותי ייעוץ וסיוע בעסקיהם השוטפים [ה"פ (מחוזי מרכז) 7250-05-11 אדלר ואח' נגד לבנת ואח' (נבו, 25.11.2012) - להלן: ("ההליך הקודם")].
9. לטענת התובעים, במסגרת הסיוע שהעניקו לנתבעים, ולנוכח מערכת היחסים הקרובה ביניהם, התחייב שי לבנת "בשמו, ואף בשם משפחתו" (התובעים מגדירים את כל הנתבעים יחד כ"משפחת לבנת"), לתשלומים שונים, הנתבעים במסגרת התביעה כדלהלן:
   1. הפרשי שכר בגין תשלומים חודשיים שוטפים;
   2. בונוס בשיעור 5% בגין תוצאות המשפט בהליך הקודם – התועלת הכספית שצמחה לנתבעים;
   3. 20% משווי אחזקות לבנת במיזם משותף לשיתוף פעולה עם קונצרן הענק קינג'נטה, שמרכזו בסין (להלן: "המיזם הסיני/קינג'נטה" - סעיף 72 לכתב התביעה).
10. נוסף על אלה, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויי הסתמכות, וכן בפיצויים בגין פרסום לשון הרע לו אחראים הנתבעים היחידים, יחדיו. סכום התביעה בגין כלל הרכיבים הועמד על סך 17,037,380 ₪.
11. הנתבעים דחו את טענות התובעים ופרטו בכתב הגנתם, בין היתר, את בסיס הקשר עם התובעים בהליך הקודם. כך ובין היתר נטען כי שי לבנת ייסד קבוצת חברות, בשיתוף שניים מעובדיו, אדלר ופדלון, כאשר החברות המרכזיות בקבוצה היו: קמה תקשורת (1996) בע"מ, זואי החזקות בע"מ, ימקום הולדינגס בי.וי. וסייפרטק בע"מ (להלן: "חברות האחזקה") וחברות נוספות, ובכללן "סקאיוויז'ן", "בנקום" ו"שופמיינד" (סעיף 16 לכתב ההגנה).
12. בסוף שנת 2010 ובשל חשד לאי סדרים כספיים בחברות האחזקה, החליט שי לבנת להיעזר בשירותי בנרוש ולימים צורף גם בר ניר, באמצעות החברות שבבעלותם.
13. בנרוש מונה כדירקטור בחברות האחזקה והחל בתהליך בדיקה של ספרי החברות והעסקאות. משהוצגו ממצאיו, הוחלט על מינויו של רו"ח יהודה ברלב כרואה חשבון בודק, בדיקה אשר הובילה להגשת תביעה כנגד אדלר ופדלון, לאחר שאלה הגישו תביעה קודמת בגין קיפוח המיעוט (ההליך הקודם).
14. באשר לבר ניר, זה שימש כנטען, תחילה כיועץ לדירקטור, ובשלב שני כמנכ"ל בחברת בת של חברות האחזקה, חברת בנקום.
15. תמורת עבודתם קבלו התובעים תשלומים חודשיים, כאשר חלקם בליבת המחלוקת.
16. לאחר סיום ההליך הקודם פחת כנטען היקף עבודת התובעים, בנרוש ובר ניר, ומששי לבנת לא היה מרוצה מתפקודו של בנרוש והתובעים גילו כי בכוונתו לפטרו, הודיעו התובעים יחדיו על התפטרותם, בתאריך 21.2.2014. כנטען, לאחר התפטרותם טענו להבטחות שונות שניתנו להם בעל פה, אשר הנתבעים דוחים אותן מכל וכל ואשר עומדות כאמור בבסיס התביעה.
17. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, במסגרתו ובין היתר פרטו את מסגרת העסקתם של התובעים ותנאיה. בין היתר, נטען כי התובעים הפרו את חובות האמון שלהם, חובותיהם החוזיות וכן חובות סודיות וחובת אתיות, ולפיכך עליהם להשיב את כל הסכומים שקיבלו במסגרת חוזה האמון ביניהם לבין מר שי לבנת, ולחלופין בניכוי שכר ראוי. עוד ביקשו הנתבעים לפצות את מר שי לבנת בפיצוי בגין עגמת נפש, ובפיצוי בגין פגיעה בפרטיות הנתבעים כולם, ובסך הכל 7,152,104 ₪.
18. דיון והכרעה

לאחר שקראתי את הבקשה, התשובה והתגובה לתשובה סבורני כי יש לקבלה בחלקה בלבד ובתנאים שלהלן. להלן טעמי.

1. כידוע, נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. כלל היסוד לעניין גילוי ועיון במסמכים הוא של "משחק בקלפים גלויים", ולפיו נדרשים בעלי הדין לגילוי מרבי של מסמכיהם [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) בעמוד 261 (להלן: "גורן")].
2. ההלכה היא כי די בכך שלמסמכים המבוקשים עשויה להיות רלוונטיות, על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה, בכפוף להגיונם של דברים (רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (15.3.2011); רע"א 5482/11 חולית מחצבים נ' הבינ"ל ליסינג (27.11.2011). עם זאת, הכלל המבכר גילוי מרבי עשוי לסגת מפני ערכים או אינטרסים מנוגדים [גורן, בעמוד 261].
3. יפים לעניינו תמצית ההלכות בעניינים אלה כפי שהובאו לאחרונה בבית המשפט העליון מפי כבוד השופט עופר גרוסקופף, במסגרת רעא 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' ליעד וטשטיין:

"כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, עליו לבחון בראש ובראשונה את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שהותוו על ידם במסגרת כתבי הטענות. ככלל, נוהגת הפסיקה לפרש את דרישת הרלוונטיות באופן רחב, וזאת על מנת לקיים את ההליך המשפטי, ככל הניתן, "בקלפים פתוחים", ולהגיע אל חקר האמת (ראו: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, [פורסם בנבו] פסקה 12 (24.1.2016); רע"א 425/11 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ נ' סובל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (31.3.2011)). עם זאת, עקרון הגילוי איננו חזות הכול – אל מולו ניצבים שיקולים נוספים אותם על בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה, ביניהם יעילות ההליך והיקף ההכבדה של הליך הגילוי על בעל הדין שכנגד (עניין מפעלי ים המלח, בפסקה 4; עניין יאסין, בפסקה 11; רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002)). זאת ועוד, בית משפט זה עמד לא פעם על הצורך בתחימת היקפם ומשכם של הליכי הגילוי המוקדם, לבל יתהפכו היוצרות והשלב המקדמי יהפוך עיקר (עניין יאסין, פסקה 9; רע"א 1739/19 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (1.4.2019); רע"א 4729/17 לוי נ' אברג'ל ואח', [פורסם בנבו] פסקה 22 (22.5.2018))." [פסקה 6 להחלטה מיום 4.2.2020, פורסם בנבו].

1. בענייננו כך סבורני הגיעה העת לסיים הליכים אלה, בלשון עדינה, בפרט שצו להגשת תצהירים ניתן זה מכבר ואלה עתידים להיות מוגשים בזמן הקרוב.

ומן הכלל אל הפרט

1. עיון בכתבי הטענות מושא הבקשה מלמד כי חלק מדרישות התובעים במסגרת הבקשה התייתרו, ככל הנראה במסגרת ההידברות בין הצדדים ולא נמצא להן מענה בתשובה ואף לא במסגרת התגובה לתשובה, ומכאן כי דרישות אלה נזנחו או התייתרו (להלן: "התייתרו") והכל כדלהלן.
2. הדרישה בקשר עם סעיף 2 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה.
3. הדרישה בקשר עם סעיף 3 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה.
4. הדרישה בקשר עם סעיף 5 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה (סעיף 8 לתגובה לתשובה).
5. הדרישה בקשר עם סעיף 8 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו מבקשים התובעים לגלות את כל התכתובות הקשורות למיזם הסיני ובכל החברות במיזם, שכן גולו תכתובות סלקטיביות.
6. שקלתי את טענות הצדדים ובעניין זה מקובלות עלי טענות הנתבעים. אין חולק כי הנתבעים גילו לתובעים תכתובות אותן הגדירו אמנם התובעים "המעט שהועבר, הועבר בצורה חלקית" אלא שסבורני כי לאור נימוקי הנתבעים, אין לחייבם בגילוי מעבר למסמכים שגולו, אף בשים לב למועד התפטרותם של הנתבעים, בחודש פברואר 2014, כמפורט לעיל.
7. כך, בשים לב לנטען בכתב התביעה, סבורני כי המסמכים שגולו – התכתבויות הנוגעות לתקופת הקמת המיזם והסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בקשר למיזם (סעיף 39 לתשובה) – מספקות ומתיישבות עם טיבן של הטענות בתביעה, בין היתר, בפרק ב6 לכתב התביעה והסעדים הנתבעים בסעיף 72 ג' שם. טעמי הנתבעים לדחיית דרישות אלה, כמפורט בסעיפים 40-43 לתשובה, מקובלים עלי ותומכים במסקנתי.
8. דרישות התובעים לגילוי התכתבויות שנערכו על פני שנים רבות, שברובן כלל לא היו חלק מהמיזם, מהווה דרישה מכבידה שסבורני כי אין להיעתר לה. זאת נוסף לסוגיית הרלבנטיות או ליתר דיוק חוסר הרלבנטיות כאמור, כאשר אף בעניין זה לא ניתנו טעמים של ממש.
9. כידוע, על מנת שהשיקול בדבר הכבדה יצדיק את צמצומה של חובת הגילוי נדרש כי ההכבדה שתיגרם תהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין [רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (15.10.2008)]. בענייננו ובשים לב לטיב המסמכים המבוקשים, למשך התקופה המבוקשת כשמנגד הטעמים המפורטים לעיל, כל אלה מצדיקים כאמור שלא להיעתר לבקשה אף בשל הכבדה.
10. אין בידי לקבל אף את טענת התובעים כי העובדה שהנתבעים גילו חלק מן המסמכים לתקופה שלאחר התפטרות התובעים מצדיקה גילוי, בשים לב לאמור (סעיף 13 לתגובה לתשובה).
11. אף השגות התובעים, אשר אכן מעוררות שאלות, באשר להקמת או אי הקמת חברת "קלאד סין" (חברת בת של חברת קינג'נטה), אשר הנתבעים טוענים כי כלל לא הוקמה, אינן מצדיקות גילוי של מה שאין או מה שלא קיים, למצער כפי שהצהירו הנתבעים; ממילא פתוחה בפני התובעים הדרך להציג ראיות סותרות במסגרת ראיותיהם או להעמיד את גרסת הנתבעים במבחן החקירה הנגדית.
12. כך, בעניין רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ (להלן: "עניין מחסני ערובה"), הבהיר כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) כי "אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם (תקנות 112 ו-113; רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ [4])." [שם, פסקה 6]; ואף ביטל באותו עניין את צו הגילוי הספציפי שניתן באותו מקרה על ידי בית המשפט המחוזי [שם, פסקאות 6 – 7].
13. עוד הובהר בעניין מחסני ערובה כי חובת הגילוי חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו:

"בכך נתפסה הערכאה דלמטה לכלל טעות. חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט (P. Matthews, H.M. Malek Disclosure, at pp. 108-109 (להלן – Disclosure [15])). במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים – קידום ההגינות והיעילות הדיונית – ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו."

[שם, פסקה 7; ההדגשות שלי – נ.ע.]

1. בית המשפט העליון אמנם עמד על כך שאין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם בעל הדין מסוגל לייצר מסמך בלא להידרש למאמץ מיוחד, אולם "לא בנקל יורה בית המשפט על הכנת מסמכים שלא היו קיימים קודם לכן" [שם, פסקה 9].
2. זאת ועוד, בעניין מחסני ערובה דחה בית המשפט העליון באופן מפורש את הנימוק עליו מבקשים התובעים להיתלות, כי אין זה סביר שלא היו תכתובות כמבוקש על ידיהם (סעיף 22.1 לבקשה) וקבע כי אינו מקבל את הנימוק לפיו יש לחייב בעל דין למסור מסמכים, כאשר אין זה מתקבל על הדעת כי המסמכים אינם בידיו:

"בדונו בבקשה לעיון חוזר החליט בית המשפט דלמטה לדחות את טענת המבקשת כי אין ברשותה מסמכים רלוונטיים באשר למקור המיטלטלין ובאשר לזהות החייבים שהחזיקו בהם. זאת, בסוברו כי אין זה מתקבל על הדעת שמסמכים, אשר על בסיסם נקבע חיוב המבקשת במע"מ בהתאם לסעיף 18 לחוק מע"מ, אינם נמצאים בחזקתה. נימוק זה אין בידי לקבל. במקום אחר עמדתי על כך שהשלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות (רע"א 4234/05 הנ"ל [2]). הגם שלעתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסוים עשויה לעורר פליאה, סבורני כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך כלל, בשאלה בדבר עצם קיומם של המסמכים. זאת ועוד, יש לזכור כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק (אם הוא התובע) או יימחק כתב הגנתו (אם מדובר בנתבע; תקנה 122 לתקנות). מוטב יהיה לטעמי להביא בחשבון בהמשך את העובדה כי מסמך מסוים אכן נמצא ברשותו של בעל הדין, או היה אמור להימצא ברשותו מכוח חובה שבדין. ... כמו כן, ייתכן כי קביעה שבעל הדין הסתיר מסמך כלשהו או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיק בו, תשליך באופן שלילי על עניינו מבחינה ראייתית. אפשרות אחרת היא שבית המשפט יקבע שאותו בעל דין גרם נזק ראייתי לצד האחר (רע"א 4234/05 הנ"ל [2], בפסקה 6 והאסמכתאות שם)." [שם, פסקה 10; ההדגשות שלי-נ.ע.]

1. יתר הדרישות בקשר עם סעיף זה בגילוי המסמכים, נזנחו בתגובה לתשובה וממילא לאור הנטען בסעיף 46 לתשובת הנתבעים - בדבר אי קיומם של מסמכים, ואף בהיעדר טעמים לרלבנטיות, יש לדחות את הדרישה.
2. הדרישה בקשר עם סעיף 9 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו מבקשים התובעים לגלות את כל ההסכמים החתומים בין הנתבעת 2, חברת אברהם לבנת בע"מ, לקינג'נטה, שכן לטענתם קיימים חוסרים, הטעיות וסילופים למכביר.
3. כך ובין היתר, מעלים התובעים טעמים לחיזוק טענותיהם כי המסמכים שגולו חלקיים, כי הוחלפו עמודים, ועוד טענות הקשורות למהימנות המסמכים שגולו.
4. אלא שבכל הכבוד אין לבית המשפט, בשלב זה, כלים לבחון טענות אלה במסגרת הליך זה, ומקובלות עלי טענות הנתבעים (סעיף 57 לתשובה), כי עסקינן בשלב גילוי מסמכים ולא בחקירה נגדית ששעתה תגיע. מעבר לכך, פתוחה בפני התובעים הדרך להציג ראיות מתאימות אשר יפריכו את טענות הנתבעים באשר למהימנות המסמכים שגולו, ככל שהם סבורים שיש צורך בכך. בשלב זה אין אלא להסתפק בהצהרת הנתבעים, כמפורט בסעיף 62 לתשובה, כי לא קיימים מסמכים נוספים.
5. אשר לדרישת התובעים בסעיף 23.2 הרי שזו באה על סיפוקה לאור הצהרת הנתבעים במסגרת התשובה. יתר הדרישות נענו על ידי הנתבעים במסגרת תשובתם ולא מצאתי לחייבם להוסיף ולגלות לאור תשובות אלה.
6. טענות התובעים והשגותיהם במסגרת התגובה לתשובה (סעיפים 16-20) אינם מצדיקים לטעמי גילוי נוסף. ממילא, ככל שסבורים התובעים כי "הנתבעים מכזבים" וקיימים מסמכים חרף טענותיהם, הרי שבכל הכבוד וכאמור, לא ניתן לחייבם לגלות את מה שאין או לייצר מסמכים שאינם בידיהם. משהצהירו הנתבעים כי אין בידיהם מסמכים נוספים, הגם שיכול שיש בהשגות התובעים טעם וזאת מבלי לקבוע מסמרות (למשל סעיף 19.3.2 לתגובה לתשובה), אין בכך כדי להצדיק את גילויו של ה"אין" (ראו עניין מחסני ערובה לעיל לרבות בכל הקשור למשמעות הסתרה, ככל שכך יקבע).
7. בנסיבות אלה ולאור המפורט בפרק ג' לתשובה, דרישה זו נדחית.
8. הדרישה בקשר עם סעיף 10 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו מבקשים התובעים לגלות את כל הדוחות הכספיים של המיזם הסיני.
9. גם כאן לאור הצהרת הנתבעים כי לא קיימים דוחות נוספים הרי שאין מנוס מדחיית דרישה זו. ממילא כפי שהבהירו התובעים (סעיף 21 לתגובה לתשובה) הרי שדרישה זו מתייתרת. עם זאת, לאור עמדת הנתבעים בסעיף 67 לתשובה מחד גיסא, ועמדת התובעים בסעיף 22 לתגובה לתשובה, הרי שככל שלא הועבר הדו"ח הכספי של מיזם אגרינוביישן לשנת 2016, יעבירו הנתבעים דו"ח זה.
10. הדרישה בקשר עם סעיף 12 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה.
11. הדרישה בקשר עם סעיף 15 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה.
12. הדרישות בקשר עם סעיפים 18-19 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישות אלה מלינים התובעים על אופן גילוי הדו"חות הכספיים של חברות ימקום וזואי, כאשר אלה הועברו לעיונם של התובעים תוך ביצוע "השחרה נרחבת". הנתבעים טענו כי הסעיפים שהושחרו אינם רלוונטיים להליך וכוללים סודות מסחריים ולפיכך אין הנתבעים נדרשים לגלותם.
13. בנסיבות אלה, ככל שעומדים התובעים על גילויים של דו"חות אלה, יודיעו על כך והמסמכים יועברו לעיונו של בית המשפט תוך סימון הסעיפים שהושחרו.
14. הדרישה בקשר עם סעיף 20 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו ביקשו התובעים גילוי מלא של הסכם שומות המס של חברת ימקום ביחס לשנים 2009-2016, שכן מה שגולה, גולה באופן חלקי. עוד טענו כי במסגרת הסכם שומה לשנים 2009-2011 נרשם כי "רווח ההון הנ"ל יבוטל בספריה של חברת סייפרטק בע"מ" ולפיכך יש לקבל את הסכמי השומות או השומות אף של חברת סייפרטק.
15. גם כאן הצהירו הנתבעים כי גילו את הדרוש לרבות את טיוטת הסכם השומה של ימקום ובכך יש להסתפק. אשר לסייפרטק הצהירו כי לא נחתמו הסכמי שומת מס לסייפרטק ואף אין בנמצא טיוטת הסכם, ומכאן בשים לב לטענות הנתבעים ולהלכה הפסוקה כמתואר, אין מנוס אף מדחיית דרישה זו.
16. דרישת התובעים (סעיף 26.2 לתגובה לתשובה) כי ככל שיחתם הסכם שומה כאמור בקשר עם סייפרטק הרי שיהא על הנתבעים לגלותו, אולי הגיונית וסבירה לאור גילויו של הסכם ימקום והאמור לעיל. עם זאת, מקובלת עלי עמדת הנתבעים (סעיף 79 לתשובה) כי אין לחייב בעל דין לגלות מסמך עתידי שטרם בא לעולם (ראו גם עניין מחסני ערובה).
17. הדרישה בקשר עם סעיף 21 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו מלינים התובעים על השחרת כרטסות הוצאות בקשר עם ההליך הקודם ("אדלר ופדלון"). עוד טענו כי אחת הכרטסות מתייחסת לכרטסת החו"ז של מר שי לבנת בחברת אברהם לבנת בע"מ, אלא שצורפו מסמכים לשנים 2014-2016 בלא שצורפו מסמכים לשנים 2011 ואילך (שכן ההליך הקודם החל עוד משנת 2011). על כן מבקשים הם גילוי מלא ללא השחרות.
18. הנתבעים טענו כי גילו את כל מה שבידיהם כאשר הכרטסת של שי לבנת שגולתה, כוללת נתונים גם לשנים 2011-2013. לאור האמור בסעיף 85 לתשובה (סעיף 73 לתצהיר דמרי), כי הכרטסות כוללות נתונים אף לשנים אלה ואין נתונים רלבנטיים נוספים, לא מצאתי לחייב את הנתבעים להוסיף ולגלות מסמכים נוספים.
19. אשר להשחרות, יודיעו התובעים אם הם עומדים על הגילוי ואפעל כמפורט לעיל בכל הקשור לדו"חות הכספיים.
20. הדרישה בקשר עם סעיף 23 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: התייתרה.
21. הדרישה בקשר עם סעיפים 27-29 לבקשה 15: לאור עמדת הנתבעים במסגרת סעיף 74 לתשובה לבקשה 15 ועמדת התובעים (סעיף 32 לתגובה לתשובה) יעבירו הנתבעים את הפירוט על אודות השכר ששולם למר זיו לבנת, כשהוא נתמך בתצהיר ערוך כדין.
22. הדרישה בקשר עם סעיפים 32-34 לבקשה 15: התובעים מיקדו טענותיהם אך בהשחרת השורה האחרונה של כרטסת הנהלת החשבונות – נספח 5 לתגובה לתשובה. ככל שהנתבעים עומדים על השחרת השורה האחרונה כנטען, הרי שעליהם להציג את הכרטסת לעיונו של בית המשפט (תקנה 119 לתקסד"א).
23. הדרישה בקשר עם סעיפים 35-38 לבקשה 15: במסגרת דרישה זו מבקשים התובעים לגלות את כתבי הטענות בתביעת עופר וייס את חברת ימקום, לאחר שהנתבעים ניאותו לגלות את הסכם הפשרה שהושג בהליך זה. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות דרישה זו. בעניין זה מקובלות עלי טענות הנתבעים בסעיף 100 לתשובתם.
24. הדרישה בקשר עם סעיפים 39-44 לבקשה 15: כאן דורשים התובעים את גילוי הדוחות הכספיים של חברת אי.סי. 1 (מד-1) לשנים 2011-2016.
25. אשר לשאלת הרלוונטיות הרי שמקובלות עלי טענות התובעים בסעיף 41 לבקשה. ממילא הנתבעים לא חלקו על כך, לא במסגרת התשובה לבקשה 15 (ודווקא טענותיהם שם תומכות לטעמי ברלוונטיות - סעיפים 85 ואילך) ולא במסגרת תשובתם לבקשה דנן (101 ואילך). יוזכר כי במסגרת עמדתם שם חלקו הנתבעים אף על זכותם של התובעים לקבל את הסכם הפשרה שנחתם בקשר עם חברה זו, וזה גולה כאמור.
26. אשר לטענות בדבר היות הדוחות הכספיים המבוקשים, מסמכים של צדדים שלישיים, או כי הם כוללים סודות מסחריים - הרי שגם כאן מקובלות עלי טענות התובעים (סעיפים 43-44 לבקשה 15).
27. כך, משגולה הסכם הפשרה, העובדה כי התובעים היו חלק מניהולה של החברה, האפשרות כי מדובר ב"הישג" אשר יצטרף ל"פול" הסכומים מהם מבקשים התובעים את שכרם, והטענה בדבר ויתורו של מר וייס על החזקותיו בחברה שכן זו נרכשה על ידי הנתבעים או מי מהם - הרי שכל אלה מצדיקים לטעמי את גילוי הדו"חות. שאלת היותו של הסכם הפשרה "הישג" המזכה את התובעים בבונוס הנתבע במסגרת התביעה (אם תוכח ההתחייבות הנטענת) תוכרע, ככל הנראה, בסיומם של ההליכים. עם זאת, הדו"חות יועברו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים אשר יעשה בהם שימוש לצרכי הליך זה והליך זה בלבד.
28. סיכום
29. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה בלבד, כמפורט לעיל. הצדדים ישלימו את הדרוש כמפורט לעיל תוך 14 יום. פגרות במניין. אשר לדוחות המושחרים, יודיעו התובעים בתוך המועדים האמורים האם הם עומדים על גילויים. כמו כן, וככל שעומדים הנתבעים על השחרת הכרטסת (נספח 5 לתגובה לתשובה) יודיעו על כך וזו תועבר כאמור לעיון בית המשפט.
30. בשלב זה, אין צו להוצאות, כאשר אלה ישקלו, בין היתר, בשים לב לעמדת התובעים באשר לדוחות כמפורט לעיל, סוגיית הכרטסת ועיון ביתר המסמכים כמפורט לעיל.

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"א, 24 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.