לפני בקשה של נתבעת 41 (להלן המבקשת) להורות על עיכוב מינוי כונס הנכסים, עו"ד רונן מטרי (להלן כונס הנכסים או הכונס), וליתן לה ארכה להביע עמדתה באשר למינוי כונס נכסים. התובעת וכונס הנכסים מתנגדים לבקשה. בעלי-דין אחרים לא הגישו תשובה.

עיינתי בבקשה, בתשובות ובתגובות שהוגשו במענה לה; דין הבקשה להידחות על כל ראשיה.

א. ברקע הבקשה

1. בהליך דנן מתבררת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המצויים ביישוב עוספיא והידועים כחלקה 5 בגוש 17159; שטח החלקה 28,699 מ"ר (להלן החלקה או המקרקעין). התביעה הוגשה ביום 2.12.2008.

2. על-פי תיעוד שהציגה המבקשת, היא רכשה את זכויותיה בחלקה בעסקה מיום 21.6.2010. זכויות המבקשת בחלקה נרכשו ממר ישעיהו רוזנברג (להלן רוזנברג). רוזנברג היה ועודנו בעל-דין בתביעה, כנתבע, מרגע הגשת כתב-התביעה הראשוני ועד עצם היום הזה (נתבע 26 בכתב-התביעה המקורי וכיום – נתבע 19).

3. ביום 12.1.2009 ניתן בהליך זה צו מניעה זמני (על-ידי כב' השופט ח' שרעבי) אשר הורה כך: "עד להחלטה אחרת, סבורני כי יש מקום ליתן צו מניעה ארעי, וזאת על מנת למנוע המשך קביעת העובדות בשטח הנדון, מבלי שיש לכך את הסכמת כל הבעלים הרשומים של החלקה האמורה. [...] כאמור, עד להחלטה אחרת בבקשה זו, החלטתי להיעתר לבקשה, ואני מורה בזאת בצו להימנע מכל בניה חדשה במקרקעין נשוא הבקשה בגוש 17159 חלקה 5 בעוספיה" (להלן צו המניעה הזמני).

4. לא ניתנה החלטה מאוחרת יותר שביטלה את צו המניעה או סייגה אותו והוא עומד בעינו.

5. הערה על קיומו של צו המניעה נרשמה בפנקסי המקרקעין.

6. המבקשת אינה בעלת זכות רשומה בחלקה; רשומה לטובתה הערת אזהרה לפי סעיף 126 בחוק המקרקעין.

7. בהליך דנן התקיימו דיונים וניתנו החלטות שנועדו לקדם את פירוק השיתוף בחלקה על-פי מתווה של חלוקתה בעין. הושקעו בכך זמן וממון רבים תוך מינוי מומחים מטעמו של בית-המשפט, אך ללא תוצאה ממשית. חרף קיומו של צו המניעה הזמני ולמרות מאמצי התובעת לאוכפו, תוך הגשת בקשות במסגרת התובענה לפי פקודת בזיון בית-משפט, נעשתה בחלקה בניה בהיקף ניכר תוך צמצום שטחים פנויים בה, בניגוד לדיני השיתוף שבחוק המקרקעין ולעתים גם בידי מי שלכאורה אין לו כל זכות בחלקה.

8. בהחלטה מיום 1.2.2021 נקבע שלכאורה אין אופק ממשי לפירוק השיתוף בחלקה על-ידי חלוקה בעין ואין מנוס מפירוק השיתוף באמצעות מכר לפי סעיף 40 בחוק המקרקעין. ניתנה לבעלי-הדין הזדמנות לטעון טענותיהם טרם מתן החלטה ונקבע: "בעל-דין שמבקש לטעון טענותיו ולהביע עמדתו בכל הנוגע לפירוק השיתוף בדרך של מכירת החלקה באמצעות כונס נכסים שימנה בית-המשפט יעשה כן עד יום 28.4.2021" (להלן המתווה המוצע לפירוק השיתוף).

9. בהחלטה מיום 5.4.2021 הותר לתובעת לתקן את רשימת הנתבעים בכתב-התביעה תוך התאמתה לנסח הרישום העדכני של החלקה; בית-המשפט הורה לתובעת לוודא כי מלוא ההחלטות שניתנו מאז הדיון שנערך ביום 18.10.2020 הומצאו לכל הנתבעים שנמנו בכתב-התביעה המתוקן (ר' גם החלטה מיום 16.2.2021). התובעת הגישה הודעות על-אודות ביצוע החלטה זו.

10. התובעת, נתבעים 7-5 ונתבעת 36 הודיעו עמדתם באשר למתווה המוצע לפירוק השיתוף. בעלי-דין אחרים לא עשו כן.

11. בשל הטעמים שנמנו בהחלטה מיום 1.2.2021, נקבע ביום 10.5.2021 שיש לפרק את השיתוף על-ידי מכירת החלקה באמצעות כונס נכסים שימונה על-ידי בית-המשפט; בהחלטה נוספת מאותו יום מונה כונס הנכסים לשם פירוק השיתוף בחלקה באמצעות מכר (להלן החלטת המינוי); ניתנו לכונס הוראות מפורטות לשם ביצוע תפקידו תוך קביעת מועדים לכך.

12. ביום 18.6.2021 הגיש כונס הנכסים דו"ח ראשון ובקשה למתן הוראות. הכונס מנה פעולות שביצע מאז מתן החלטת המינוי וביקש לאשר את התקשרותו עם מודד ושמאי מקרקעין לשם עריכת חוות-דעת עדכניות בנוגע למקרקעין, והכול לשם מילוי תפקידו. בהחלטה מיום 20.6.2021 ניתנה לבעלי-הדין זכות תשובה; נקבע שאי-מתן תשובה יחשב כהסכמה. לאחר עיון בתשובות שהוגשו בידי התובעת ונתבעים 7-5, 10, 12, 29-28, 34 ו-37 ובתגובת הכונס, התקבלה בקשתו של כונס הנכסים בהחלטה מיום 27.7.2021.

13. הבקשה שלפני הוגשה ביום 5.8.2021. ביום 8.8.2021 ניתנה בה החלטה זו: "הבקשה לעיכוב מינויו של כונס הנכסים נדחית. לגוף הבקשה, ניתנות הוראות כלהלן: זכות תשובה לבעלי-הדין ולכונס הנכסים - עד יום 9.9.2021; זכות תגובה למבקשת - עד יום 30.9.2021. ימי פגרה יבואו במניין התקופות". התובעת וכונס הנכסים השיבו לבקשה; המבקשת הגישה תגובות.

ב. תמצית טענות הצדדים

1. אלו עיקר הטענות בבקשה: ראשית, הבקשה למינוי כונס הנכסים לא הומצאה למבקשת והחלטת המינוי ניתנה שלא כדין ומבלי שניתנה למבקשת, בעלת זכות בחלקה, זכות טיעון. שנית, מינוי כונס הנכסים נעשה בניגוד לסדרי-הדין, בלי שהתובעת הגישה כתב-תביעה מתוקן ובלי שהוגשו כתבי-הגנה מתוקנים. לבסוף, מינוי כונס הנכסים לשם פירוק השיתוף על-ידי מכר החלקה יוביל לפגיעה אנושה בקניינן של עשרות משפחות, בהן המבקשת, שבנו בתיהן על החלקה – ולכן יש להעדיף מתווה של פירוק שיתוף בעין.
2. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה. אלו טעמיה: הבקשה הוגשה ללא עתירה להארכת מועד ודי בכך כדי לגרום לדחייתה. נעשתה מסירה כדין באמצעות שליח לכתובתה הרשומה של המבקשת בדלית אל כרמל ביום 19.2.2021, לידי אמה שחתמה על-גבי אישור המסירה. ממילא, תיקון כתב-התביעה כאמור בחלק א(9) נעשה באופן פרוצדורלי בלבד, ללא כל שינוי מהותי בגוף כתב-התביעה, ולא נדרשה אפוא הגשה של כתבי-טענות מתוקנים. המבקשת היא פולשת שהשתלטה שלא כדין על החלקה ואין להתיר לה ליהנות מפירות התנהלותה ולהחזיר את ההליך לנקודת ההתחלה.
3. אף כונס הנכסים הביע עמדה שמצדדת בדחיית הבקשה. הוטעם כי הבקשה היא ערעור במסווה על ההחלטה בה מונה כונס הנכסים, תוך התנהלות נפסדת של המבקשת שאין ליתן לה יד. לגופו של עניין, המתווה של חלוקה בעין נוסה ולא צלח בשל ריבוי הבעלים בחלקה, ריבוי פולשים בה ושאר מאפייניה הסבוכים. למבקשת נעשתה מסירה כדין של כל הכתבים לפי כתובתה הרשומה במשרד הפנים, בדלית אל כרמל, אך אלה חזרו בשל מען לא מספיק; לפיכך ביצע הכונס מסירה למבקשת לפי כתובתה הרשומה באתר 'נט-המשפט', בעוספיא, ודבר הדואר נמסר ליעדו על-פי אישור מעקב משלוחים שצורף לתשובה. מכאן שהמבקשת ידעה על קיומו של ההליך פרק זמן ארוך בטרם הוגשה בקשתה.
4. במענה לתשובת התובעת טענה המבקשת כי המסירה שבוצעה על-ידי התובעת הומצאה לבית הוריה של המבקשת שהנם מבוגרים וחולים, והמבקשת אינה מתגוררת שם בפועל כך שאין לראות בהמצאה זו מסירה כדין. הוספת נתבעים מהווה שינוי מהותי בעובדות כתב-התביעה ולכן מחייבת הגשת כתב-תביעה מתוקן כדין. במענה לתשובתו של כונס הנכסים נטען כי המבקשת אינה פולשת אלא בעלת זכויות בחלקה; משלא בוצעה לה מסירה כדין, ההחלטה בדבר מינוי הכונס אינה מחייבת אותה וגורמת לה עוול ופגיעה בקניינה.

ג. דיון והכרעה

נתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה, בתשובות ובתגובות. בבקשה ובתגובות ניתנה למבקשת הלכה למעשה זכות טיעון והיא גוללה את טענותיה נגד מינויו של כונס הנכסים. אין בהן כדי להצדיק את ביטול המינוי וחזרה למתווה של פירוק שיתוף על-ידי חלוקה בעין. להלן יובאו הטעמים לכך, אשר מוליכים כולם לאותה תוצאה.

1. המבקשת אינה בעלת זכות קניין בחלקה. אין לזכותה אלא הערת אזהרה אשר נרשמה על זכותו של רוזנברג. זכויותיה של המבקשת בחלקה הן אובליגטוריות. רוזנברג, ממנו רכשה את זכויותיה, הינו בעל זכות קניין רשומה במקרקעין – וכאמור לעיל, הינו נתבע בהליך דנן מאז פתיחתו בשנת 2008 ועד היום.

2. לרוזנברג ניתנה זכות טיעון טרם מתן החלטת המינוי, כמתואר לעיל. כל עוד המבקשת אינה רשומה כבעלת זכות במקרקעין – מכוח רכישת זכויות מרוזנברג, וכל עוד רוזנברג רשום כבעל זכות בהם, אין למבקשת מעמד ממשי בהליך דנן. מדובר בהליך פירוק שיתוף במקרקעין – הליך מיוחד שמעוגן בהוראותיו של חוק המקרקעין. הליך כזה מתנהל בין בעלי הזכויות הרשומות במקרקעין; מי שאינו אלא בעל זכות אובליגטורית בהם אינו צד להליך כזה ואין לו מעמד לטעון בו ולהביע עמדה לגופו; כך נובע משורה של פסיקות בתיקי פירוק שיתוף במקרקעין [ר' רע"א 7214/20 גוטליב נ' אוסדיטשר (2020); רע"א 8142/19 רוטנברג נ' מרקוביץ (2020); רע"א (מח' חי') 24605-09-18 בראון נ' רדעי (2018); ת"א (של' ת"א) 29324-08 נדל נ' עזבון המנוחה וזינצה (2009); ת"א (של' חד') 63730-01-20 מואסי נ' עסאמנה (2021)].

3. למרות שחלפו כאחת עשרה שנים מאז נערך החוזה שעל-פיו המבקשת רכשה את זכויותיה במקרקעין, הן עדיין לא נרשמו. כל עוד העסקה שעל-פיה רכשה המבקשת זכות בחלקה לא נרשמה בפנקסי המקרקעין, אין לה זכות קניין במקרקעין במשמעות המיוחדת שנודעת לכך בחוק המקרקעין. לעת הזו, זכויות המבקשת בחלקה הן אובליגטוריות גרידא. ביחס לחלק הלא מסוים בחלקה שעליו נסבה העסקה בין המבקשת לבין רוזנברג, האינטרס בהליך דנן מיוצג על-ידי בעל הזכויות הרשום – רוזנברג. המבקשת היא חליפתו; היא תהא רשאית לבוא בנעליו, להצטרף להליך כדין ולהביע בו עמדה רק עם רישום זכותה בפנקסי המקרקעין, ומרגע זה ואילך – לא למפרע.

4. הדברים הללו מצדדים בטענה כי המבקשת צורפה להליך למעלה מן הצורך, באופן פורמלי בלבד הצופה פני מינויו של כונס נכסים. אין למבקשת זכות קניין בחלקה שמחייב את עשייתה צד ממשי ומהותי להליך, תוך תיקון כתב-התביעה ומתן הזדמנות להגשת כתב-הגנה על-ידה.

5. הזכות לטעון בכל הנוגע למינוי כונס נכסים, בהתייחס לחלק במקרקעין שלגביו למבקשת יש זכויות אובליגטוריות, היא זכותו של רוזנברג – הבעלים הרשום של חלק זה במועדים הרלוונטיים למתן ההחלטות שנמנו בחלק א' ונסבו על מתווה פירוק השיתוף ועל מינוי כונס הנכסים. למבקשת אין ולא הייתה זכות עצמאית בעניין זה, נפרדת משל רוזנברג.

6. אם וכאשר תירשם המבקשת כבעלת זכות קניין בפנקסי המקרקעין, תוכל להצטרף להליך כבעלת-דין מן המניין – אך זאת מרגע הרישום ואילך. הרישום לא יקנה לה מעמד להשיג למפרע על החלטות שניתנו קודם לכן, בעת שלא הייתה באמתחתה זכות קניין בחלקה אלא רק זכות אובליגטורית. אם לא תאמר כן, לעולם לא יהיה סוף להליכי פירוק שיתוף מסוג זה, וכל מכירת זכויות במקרקעין תפתח לדיון מחודש החלטות שניתנו קודם לכן.

7. לפיכך אין כל צורך להידרש לשאלה אם בוצעה למבקשת מסירה כדין, אם לאו. באין לה מעמד כדין וזכות טיעון כדין בהליך דנן, שאלת המסירה אינה מעלה ואינה מורידה. למען הסר ספק, נוכח התיעוד שצירפו התובעת והכונס, הכף נוטה לטובת קביעה כי למבקשת דווקא נעשתה מסירה כדין.

8. הבעלות במקרקעין אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית בלבד. יש לאזנה אל-מול זכויות ואינטרסים אחרים, לרבות זכויות של צדדים שלישיים [ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה (2012)]. סעיף 14 בחוק המקרקעין מורה כי "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". ההגנה על הבעלות – ועל זכויות פחותות ממנה במקרקעין, כפופה לעקרונות צדק, תום-לב והגינות [רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 242, 281-279 (1999); רע"א 8186/07 כרמל נ' ינקוביצקי, פס' 6 (2008)].

9. לבעלי הזכויות הרשומות בחלקה נגרם נזק בשל התמשכותו של הליך זה. כל עוד השיתוף לא פורק, הם אינם רשאים להפיק את מלוא ההנאה מרכושם בשל משטר השיתוף המיוחד שעליו מורה חוק המקרקעין – אשר מכונן תלות ממשית בין בעלי הזכויות האחד במשנהו. למינוי כונס נכסים לשם פירוק השיתוף באמצעות מכר נודעת משמעות דרמתית; עבודת הכונס, בכפוף להוראות בית-המשפט, עתידה לסלול את הדרך למעבר ממצב של 'תקיעות' הכרוכה בהיותם של בעלי הזכויות בחלקה שותפים במקרקעין ללא יכולת לגבש הסכמה על-אודות הדרך בה ינהגו בנכס המשותף למצב שונה בתכלית בו יפורק השיתוף, כשכל אחד מהצדדים מפיק את הרווח והתועלת שטמונים בזכויותיו במקרקעין.

10. בשל שלל הטעמים אשר נמנו בהחלטות מיום 1.2.2021 ומיום 10.5.2021, אין אופק לפירוק השיתוף על-ידי חלוקה בעין ואין מנוס מאימוץ מתווה חלופי של פירוק השיתוף באמצעות מכר תוך מינוי כונס נכסים. בעלי-הדין – אחרים שהמבקשת אינה נמנית עליהם ובראש ובראשונה התובעת, נשאו עד כה בהוצאות בסכומים גבוהים בניסיון אמתי להביא לפירוק השיתוף באמצעות חלוקה בעין. התחוור שהדבר אינו אפשרי – זאת בין השאר בשל אנשים שעשו דין לעצמם ובנו בחלקה, במקרקעין שהם במושע, בניגוד גמור לדיני השיתוף שבחוק המקרקעין. להלן יובהר שגם המבקשת חטאה בכך. במציאות זו, חל סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, על-פיו "במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון".

11. בבע"מ 3305/13 פלוני נ' פלונית (2013) הבחין כב' השופט א' רובינשטיין בין אפשרות פיסית לחלק את המקרקעין לבין אפשרות מעשית לעשות כן:

אכן, על פי לשון סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, יש להעדיף פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין. דבר זה תואם גישה ערכית יסודית של ניסיון להותיר בידי בעלים ככל הניתן מרכושו הקרקעי, שחשיבותו אינה צריכה ביאור, בחינת "קפוץ זבין ארעא" ("קפוץ וקנה קרקע" בבלי יבמות ס"ג, א') ואולם, לכלל זה נקבע חריג - הכרחי - בסעיף 40(א) לחוק המקרקעין הקובע כאמור, שבמקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, יהא פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון בין השותפים. אמנם בענייננו יש אפשרות פיסית לחלק את הנכסים, אך אין אפשרות מעשית לעשות כן, נוכח מאמצים רבים שתיעד בית המשפט לענייני משפחה ואשר לא הניבו פרי. פשיטא, כי תנאי מקדמי לחלוקת נכסים מוסכמת הוא הוא הסכמת הצדדים. משזו לא הושגה, המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה. כך גם מורה השכל הישר, ואין להלום טענה כי בית המשפט מנוע מהכרעה; תמיד תיטב פשרה, אך מה יעשה בית המשפט כשזו לא הושגה. בנדון דידן, הגיעו בתי המשפט הקודמים למסקנה, והדבר גם עולה מאשר הובא בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, כי הצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לחלוקת הרכוש, ואף לא ביחס לנכסים מסויימים, ומשכך נדרשים כינוס הנכסים ומכירתם. תיקים אמורים להסתיים אי פעם. ועוד, כפי שגם שהסביר בית המשפט לענייני משפחה, הותרת הצדדים כבעלים משותפים מצריכה שיתוף פעולה לשם ניהולם היעיל של הנכסים, מה שלא ראה כאפשרי בענייננו [...].

12. הדברים יפים בענייננו. לפיכך, אפילו הייתה למבקשת זכות קניין בחלקה – ולא אלו פני הדברים לעת הזו, יחסיותה של הזכות הייתה גורמת לנסיגתה מפני זכויות של השותפים האחרים בחלקה, שנשאו עד כה – שלא כמבקשת, בנטל ההתדיינות ומימון מומחים בתיק זה והעלו חרס בידם, ללא היתכנות לפירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. מתווספת לכך העובדה שחרף רישומו של צו המניעה בפנקסי המקרקעין מזה שנים ארוכות, לא טרחה המבקשת לפנות עד כה ולברר מה טיבו של ההליך דנן – שמספרו רשום בפנקסי המקרקעין לצד הצו, אלא ישבה בחיבוק ידיים. אין לכך הסבר בשלל טיעוניה והמחדל נזקף לחובתה.

13. המבקשת העלתה טענותיה כדוברת לא רק בשם עצמה אלא גם בשמם של אחרים. אין לה כל מעמד לעשות כן והיא אינה בעל-דין ציבורי. טענותיה מוגבלות לה, ולה בלבד.

14. טענות המבקשת כי פירוק השיתוף באמצעות מכר יפגע בקניינה וישים לאל את מבוקשה לבנות לעצמה בית בחלקה אינן מוליכות לקבלת הבקשה, ביטול מינויו של כונס הנכסים וחזרה למתווה פירוק שיתוף בעין, שאין לו התכנות. מאחר שמדובר במקרקעין שהזכויות בהם הן במושע, אין למבקשת כל זכות לבנות בחלקה. במה הדברים אמורים?

15. במקרקעין שהזכויות בהם הן במושע עשויה חלוקת השימוש בין הבעלים להיעשות בדרך של גיבוש הסכם שבגדרו תקבענה הוראות בדבר "ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין" ומכוחו תוענק לכל שותף זכות חזקה בלעדית בחלק מסוים בנכס [סעיף 29(א) לחוק המקרקעין]. ביחס לחלקה דנן לא נערך בין הבעלים הסכם שיתוף.

16. באין הסכם שיתוף בין בעלי הזכויות בחלקה, חל הכלל המורה כי "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם" [סעיף 27 לחוק המקרקעין]; או אז חלים על בעלי זכות הקניין בחלקה דיני השיתוף שנקבעו בסעיפים 30 עד 36 לחוק המקרקעין. ודוק: סעיף 29(ב) לחוק מורה במפורש שבאין הוראה אחרת בהסכם שיתוף תהא להסדרים הגלומים בסעיפים הללו תחולה שיורית על יחסי השיתוף במקרקעין.

17. בניה ברכוש משותף היא פעולה החורגת מניהול ושימוש רגילים [ע"א 810/82 זול-בו בע"מ נ' זיידה, פ"ד לז(4) 737, 741 (1983); ע"א 403/73 בצלאל נ' סימנטוב, פ"ד כט(1) 41, 47 (1974)]. אומצה הגישה לפיה "[...] בניה מחייבת הסכמה של כל הבעלים המשותפים. סביר על כן כי כדי לסלק מבנה שבנוהו בלא הסכמת הבעלים המשותפים, די בדרישת אחד הבעלים המשותפים, ויהא חלקו בשיתוף קטן כאשר יהיה [...]" [יהושע ויסמן דיני קניין - בעלות ושיתוף 228-227 (1997)]. הדברים יפים גם באשר לבניה בחלקה שהזכויות בה הן במושע. מי שבונה במקרקעין שהזכויות בהם הן במושע שם כספו על קרן הצבי; אין לו כל ערובה כי בבוא היום, לכשיפורק השיתוף, יזכה בחלק מסויים במקרקעין שבו בנה שלא כדין.

18. בשל כך, וכל עוד לא פורק השיתוף בהליך דנן, לא הייתה המבקשת רשאית לשלוח ידה בבניה בחלקה. דא עקא, היא עשתה דין לעצמה ובנתה בה בניגוד לדיני השיתוף שתוארו לעיל ובניגוד לצו המניעה [סע' 5 בתגובה לתשובת התובעת]. התנהלות כזו של בניה בחלקה בניגוד לדיני השותפות במקרקעין ותוך הפרת צו המניעה היא סיבה מרכזית לכך שאין עוד אופק לפירוק השיתוף תוך חלוקה בעין. נמצא אפוא שטענות המבקשת נגד פירוק השיתוף הן טענותיו של טובל ושרץ בידו. במציאות זו, המבקשת אינה עשויה לתקוע מקל בגלגלי פירוק השיתוף באמצעות מכר, שכבר יצא לדרך תוך מינויו של כונס הנכסים.

ד. סיכומם של דברים

1. די באמור לעיל כדי להכריע בבקשה ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך.
2. הבקשה נדחית.
3. על-פי תקנה 53 בתקנות סדר הדין האזרחי, "בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". במקרה דנן יש לנהוג על-פי הכלל של חיוב בהוצאות על-אתר ואין בנמצא טעמים שיצדיקו סטייה ממנו.
4. המבקשת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך 4,500 ₪ (כולל מע"מ) וכן תשלם לכונס הנכסים הוצאות בסכום זה, תוך שלושים יום ממועד המצאת ההחלטה לידיה. סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה עד מועד התשלום בפועל.

מזכירות – נא להמציא לצדדים ולכונס הנכסים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשפ"ב, 19 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.