לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת קרן אניספלד) שניתנה ביום 19.10.21 בת"א 794-12-08 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להורות על עיכוב מינוי כונס נכסים וליתן לה ארכה להביע עמדתה באשר למינוי כונס נכסים על הנכס נשוא התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה. כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד החלטה זו.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא:

מדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המצויים בישוב עוספיא, אשר הוגשה ביום 2.12.2008. המבקשת הינה נתבעת 41 בבימ"ש קמא. על פי תיעוד שהציגה, היא רכשה את זכויותיה בחלקה בעסקה מיום 21.06.2010 ממר ישעיהו רוזנברג, אשר הינו נתבע בתביעה בבימ"ש קמא.

כפי שפירט בימ"ש קמא במסגרת ההחלטה, ביום 12.01.2009 ניתן צו מניעה זמני להימנע מכל בניה חדשה במקרקעין נשוא הבקשה. צו המניעה עומד בעינו והערה על קיומו נרשמה בפנקסי המקרקעין. המבקשת אינה בעלת זכות רשומה בחלקה. רשומה לטובתה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין. עוד צוין כי בהליך דנן התקיימו דיונים וניתנו החלטות שנועדו לקדם את פירוק השיתוף בחלקה על פי מתווה של חלוקתה בעין. הושקעו בכך זמן וממון רבים תוך מינוי מומחים מטעמו של ביהמ"ש, אך ללא תוצאה ממשית. חרף קיומו של צו המניעה הזמני ולמרות מאמצי התובעת לאוכפו, תוך הגשת בקשות במסגרת התובענה לפי פקודת בזיון בית-משפט, נעשתה בחלקה בניה בהיקף ניכר תוך צמצום שטחים פנויים בה, בניגוד לדיני השיתוף שבחוק המקרקעין ולעתים גם בידי מי שלכאורה אין לו כל זכות בחלקה.

עוד צוין בהחלטה כי בהחלטה מיום 1.2.2021 נקבע שלכאורה אין אופק ממשי לפירוק השיתוף בחלקה על ידי חלוקה בעין ואין מנוס מפירוק השיתוף באמצעות מכר לפי סעיף 40 לחוק המקרקעין. ניתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם טרם מתן ההחלטה. ביום 10.05.21, לאחר שרק חלק מבעלי הדין הודיעו עמדתם באשר למתווה המוצע לפירוק השיתוף, נקבע שיש לפרק את השיתוף על ידי מכירת החלקה באמצעות כונס נכסים שימונה על ידי ביהמ"ש. בהחלטה נוספת מאותו יום מונה כונס הנכסים לשם פירוק השיתוף בחלקה באמצעות מכר וניתנו לכונס הוראות מפורטות לשם ביצוע תפקידו תוך קביעת מועדים לכך. בהמשך הגיש הכונס דו"ח ראשון ובקשה למתן הוראות. בהחלטה מיום 20.06.2021 ניתנה לבעלי הדין זכות תשובה. נקבע שאי מתן תשובה יחשב כהסכמה. לאחר עיון בתשובות שהוגשו בידי חלק מבעלי הדין ובתגובת הכונס התקבלה בקשתו של הכונס בהחלטה מיום 27.07.21.

בקשת המבקשת הוגשה רק ביום 05.08.21. ביום 08.08.21 ניתנה החלטה לפיה הבקשה לעיכוב מינויו של כונס הנכסים נדחית וניתנה זכות תשובה לבעלי הדין ולכונס הנכסים. התובעת וכונס הנכסים השיבו לבקשה והמבקשת הגישה תגובות. לאחר שבימ"ש קמא נתן דעתו לטענות הצדדים נקבע כי אין בטענות המבקשת כדי להצדיק את ביטול המינוי וחזרה למתווה של פירוק שיתוף על ידי חלוקה בעין.

בימ"ש קמא ציין כי המבקשת אינה בעלת זכות קניין בחלקה. אין לזכותה אלא הערת אזהרה אשר נרשמה על זכותו של רוזנברג. זכויותיה של המבקשת בחלקה הן אובליגטוריות. רוזנברג, ממנו רכשה את זכויותיה, הינו בעל זכות קניין רשומה במקרקעין והינו נתבע בהליך מאז פתיחתו בשנת 2008 ועד היום. לרוזנברג ניתנה זכות טיעון טרם מתן החלטת המינוי. כל עוד המבקשת אינה רשומה כבעלת זכות במקרקעין מכוח רכישת זכויות מרוזנברג, וכל עוד רוזנברג רשום כבעל זכות בהם, אין למבקשת מעמד ממשי בהליך דנן. מדובר בהליך פירוק שיתוף במקרקעין – הליך מיוחד שמעוגן בהוראותיו של חוק המקרקעין. הליך כזה מתנהל בין בעלי הזכויות הרשומות במקרקעין. מי שאינו אלא בעל זכות אובליגטורית בהם אינו צד להליך כזה ואין לו מעמד לטעון בו ולהביע עמדה לגופו, כך על פי הפסיקה.

עוד צוין כי למרות שחלפו כאחת עשרה שנים מאז נערך החוזה שעל פיו המבקשת רכשה את זכויותיה במקרקעין, הן עדיין לא נרשמו. כל עוד העסקה שעל פיה רכשה המבקשת זכות בחלקה לא נרשמה בפנקסי המקרקעין, אין לה זכות קניין במקרקעין במשמעות המיוחדת שנודעת לכך בחוק המקרקעין. לעת הזו, זכויות המבקשת בחלקה הן אובליגטוריות גרידא. ביחס לחלק הלא מסוים בחלקה שעליו נסבה העסקה בין המבקשת לבין רוזנברג, האינטרס בהליך דנן מיוצג על ידי בעל הזכויות הרשום, רוזנברג. המבקשת היא חליפתו. היא תהא רשאית לבוא בנעליו, להצטרף להליך כדין ולהביע בו עמדה רק עם רישום זכותה בפנקסי המקרקעין ומרגע זה ואילך, לא למפרע. צוין כי המבקשת צורפה להליך למעלה מן הצורך באופן פורמלי בלבד הצופה פני מינויו של כונס נכסים. אין לה זכות קניין בחלקה שמחייב את עשייתה צד ממשי ומהותי להליך, תוך תיקון כתב התביעה ומתן הזדמנות להגשת כתב הגנה על ידה. הזכות לטעון בכל הנוגע למינוי כונס נכסים בהתייחס לחלק במקרקעין שלגביו למבקשת יש זכויות אובליגטוריות היא זכותו של רוזנברג הבעלים הרשום של חלק זה במועדים הרלוונטיים למתן ההחלטות שנסבו על מתווה פירוק השיתוף ועל מינוי כונס הנכסים. למבקשת אין ולא הייתה זכות עצמאית בעניין זה, נפרדת משל רוזנברג. אם וכאשר תירשם המבקשת כבעלת זכות קניין בפנקסי המקרקעין, תוכל להצטרף להליך כבעלת דין מן המניין אך זאת מרגע הרישום ואילך ולא ניתן להשיג למפרע על החלטות שניתנו קודם לכן בעת שלא הייתה לה זכות קניין בחלקה. אחרת, לעולם לא יהיה סוף להליכי פירוק שיתוף מסוג זה.

לכן נקבע כי אין צורך להידרש לשאלה אם בוצעה למבקשת מסירה כדין באין לה מעמד כדין וזכות טיעון כדין בהליך. עוד צוין כי נוכח התיעוד שצירפו התובעת והכונס הכף נוטה לטובת קביעה כי למבקשת דווקא נעשתה מסירה כדין.

בימ"ש קמא ציין כי הבעלות במקרקעין אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית בלבד. יש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים אחרים, לרבות זכויות של צדדים שלישיים. ההגנה על הבעלות ועל זכויות פחותות ממנה במקרקעין כפופה לעקרונות צדק, תום לב והגינות.

עוד צוין כי לבעלי הזכויות הרשומות בחלקה נגרם נזק בשל התמשכותו של ההליך. כל עוד השיתוף לא פורק, הם אינם רשאים להפיק את מלוא ההנאה מרכושם בשל משטר השיתוף המיוחד שעליו מורה חוק המקרקעין, אשר מכונן תלות ממשית בין בעלי הזכויות האחד במשנהו. למינוי כונס נכסים לשם פירוק השיתוף באמצעות מכר נודעת משמעות דרמתית. עבודת הכונס, בכפוף להוראות ביהמ"ש, עתידה לסלול את הדרך למעבר ממצב של תקיעות הכרוכה בהיותם של בעלי הזכויות בחלקה שותפים במקרקעין ללא יכולת לגבש הסכמה על אודות הדרך בה ינהגו בנכס המשותף למצב שונה בתכלית בו יפורק השיתו, כשכל אחד מהצדדים מפיק את הרווח והתועלת שטמונים בזכויותיו במקרקעין.

נקבע כי במקרה זה אין אופק לפירוק השיתוף על ידי חלוקה בעין ואין מנוס מאימוץ מתווה חלופי של פירוק השיתוף באמצעות מכר תוך מינוי כונס נכסים. בעלי הדין, שהמבקשת אינה נמנית עליהם, נשאו עד כה בהוצאות בסכומים גבוהים בניסיון אמתי להביא לפירוק השיתוף באמצעות חלוקה בעין, אך התחוור שהדבר אינו אפשרי, זאת בין השאר בשל אנשים שעשו דין לעצמם ובנו בחלקה, במקרקעין שהם במושע, בניגוד גמור לדיני השיתוף שבחוק המקרקעין, וגם המבקשת חטאה בכך. במציאות זו חל סעיף 40(א) לחוק המקרקעין ופירוק השיתוף יהיה בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון. לכן, אפילו הייתה למבקשת זכות קנין בחלקה, יחסיותה של הזכות הייתה גורמת לנסיגתה מפני זכויות של השותפים האחרים בחלקה, שנשאו עד כה בנטל ההתדיינות ומימון מומחים בתיק זה והעלו חרס בידם, ללא היתכנות לפירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. מתווספת לכך העובדה שחרף רישומו של צו המניעה בפנקסי המקרקעין מזה שנים ארוכות, לא טרחה המבקשת לפנות עד כה ולברר מה טיבו של ההליך שמספרו רשום בפנקסי המקרקעין לצד הצו, אלא ישבה בחיבוק ידיים. אין לכך הסבר בטיעוניה והמחדל נזקף לחובתה.

עוד צוין כי המבקשת העלתה טענותיה כדוברת לא רק בשם עצמה אלא גם בשמם של אחרים, אך אין לה כל מעמד לעשות כן והיא אינה בעל דין ציבורי. טענותיה מוגבלות לה ולה בלבד.

בימ"ש קמא ציין כי טענות המבקשת כי פירוק השיתוף באמצעות מכר יפגע בקניינה וישים לאל את מבוקשה לבנות לעצמה בית בחלקה אינן מוליכות לקבלת הבקשה, ביטול מינויו של כונס הנכסים וחזרה למתווה פירוק שיתוף בעין, שאין לו התכנות. מאחר שמדובר במקרקעין שהזכויות בהם הן במושע, אין למבקשת כל זכות לבנות בחלקה. באין הסכם שיתוף בין בעלי הזכויות בחלקה, חל הכלל המורה כי מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. אז חלים על בעלי זכות הקניין בחלקה דיני השיתוף שנקבעו בסעיפים 30 עד 36 לחוק המקרקעין. סעיף 29(ב) לחוק מורה במפורש שבאין הוראה אחרת בהסכם שיתוף תהא להסדרים הגלומים בסעיפים הללו תחולה שיורית על יחסי השיתוף במקרקעין. עוד צוין כי בניה ברכוש משותף היא פעולה החורגת מניהול ושימוש רגילים. הדברים יפים גם באשר לבניה בחלקה שהזכויות בה הן במושע. לכן, וכל עוד לא פורק השיתוף בהליך דנן, לא הייתה המבקשת רשאית לשלוח ידה בבניה בחלקה. היא עשתה דין לעצמה ובנתה בניגוד לדיני השיתוף ובניגוד לצו המניעה. התנהלות כזו היא סיבה מרכזית לכך שאין עוד אופק לפירוק השיתוף תוך חלוקה בעין. לכן טענות המבקשת נגד פירוק השיתוף הן טענותיו של טובל ושרץ בידו. במציאות זו המבקשת אינה עשויה לתקוע מקל בגלגלי פירוק השיתוף באמצעות מכר, שכבר יצא לדרך תוך מינויו של כונס הנכסים. לכן הבקשה נדחתה ונקבע כי המבקשת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה וכן תשלם לכונס הוצאות.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי בהחלטה נפלו טעויות, לרבות פרשנות שגויה של בימ"ש קמא. נטען כי ההחלטה התעלמה מעובדות רבות ומסמכים שצורפו לבקשה ותגובות המבקשת. כן נטען כי הבקשה למינוי כונס נכסים למקרקעין לא הומצאה למבקשת וגם ההחלטה בבקשה לא הומצאה לה. נטען כי בסעיף 3 להחלטה מיום 01.02.21 צוין כי המבקשת הודיעה שאינה מתנגדת למינוי הכונס, דבר שלא היה. התובעת תיקנה את כתב התביעה וביום 16.02.21 ניתנה החלטה המורה לתובעת להמציא את ההחלטה וכתב התביעה המתוקן לנתבעים ולמבקשת. נטען כי המבקשת לא קיבלה את העתק כתב התביעה המתוקן או העתק ההחלטה. נטען כי המסירה בוצעה לאמה של המבקשת כאשר המבקשת אינה מתגוררת עם הוריה אלא במקרקעין נשוא ההליך.

לטענת המבקשת, תיקון כתב התביעה על ידי הוספת נתבעים מחייב את התובעת בהגשת כתב תביעה מתוקן והגשתו מחדש תוך התייחסות לעילת התביעה כנגד הנתבעים החדשים והעלאת הטענות בפירוט כנגד הנתבעים החדשים וכנגד המבקשת בפרט דבר שלא נעשה. כן נטען כי תיקון כתב התביעה מחייב מתן אפשרות לנתבעים החדשים להגיש כתב הגנה ולממש את זכותם להתגונן בפני הטענות המופנות כלפיהם. נטען כי לו המבקשת ידעה אודות ההליך המתנהל בפני בימ"ש קמא לא הייתה יושבת בשילוב ידיים וצופה מהצד במתרחש, על אחת כמה וכמה כאשר על זכויותיה במקרקעין ממונה כונס נכסים למכירת המקרקעין ומדובר במכירת ביתה המהווה קורת גג יחידה לה ולבני משפחתה. נטען כי מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט וניסיון לבצע מחטפים בכדי לקדם את ההליך תוך הפרה בוטה של התקנות.

נטען כי המבקשת התנגדה למינוי כונס הנכסים וההחלטה על מינוי כונס נכסים ניתנה ללא שהצדדים לכתב התביעה המתוקן נטלו חלק בהליך וללא שהביעו עמדתם, כאשר ההחלטה פוגעת בזכויות הקניין של הנתבעים בכתב התביעה המתוקן.

המבקשת טוענת כי אינה פולשת למקרקעין בהם היא תופסת חזקה. היא הבעלים החוקי וזכאית להירשם כבעלים של החלק במקרקעין אותו רכשה כדין ושילמה תמורה מלאה. נטען כי בעניין זה אף נוהל הליך משפטי והמבקשת נמצאת בעיצומו של הליך השלמת רישום המקרקעין על שמה בלשכת רישום המקרקעין. נטען כי המבקשת בנתה את ביתה על החלקה בהתאם להיתר בניה ואין מדובר בבניה בלתי חוקית כטענת הכונס.

לטענת המבקשת, אין מקום להעדיף את הדחיפות במכירת כל החלקה כמקשה אחת על זכותם המהותית של כלל הנתבעים בתיק בכלל ושל המבקשת בפרט להשמיע את דעתם ולטעון את טיעוניהם בפני בימ"ש קמא. נטען כי בימ"ש קמא הורה על מכירת בתיהם של יותר מ-30 משפחות היושבות על החלקה מבלי לברר את מעמדו החוקי של כל אחד מהם.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בהחלטה שנגדה הוגשה בקשת רשות הערעור נפל כל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין או מתן רשות ערעור.

ראשית, יצוין כי ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הניתנות על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בפניה. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (8.6.2006); רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (11.07.2018); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.09.2019)]. כמו כן, כלל ידוע הוא כי החלטות דיוניות הן החלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית וכי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהן, למעט במקרים חריגים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת, או אם נמצא כי היא מתעלמת מנסיבות שנדרש היה להתחשב בהן [רע"א 400/21 מושב נהלל איחוד עוסקים נ' מס ערך מוסף נצרת (26.09.2021); רע"א 2589/21 רוזה רונן נ' גזיאל את אבנר בע"מ (15.06.2021)]. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

שנית, אינני סבור כי בהחלטת בימ"ש קמא שבנדון נפל פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור. כפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו, מדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר הוגשה ביום 2008 ואשר קיים בה צו מניעה זמני להימנע מכל בניה חדשה במקרקעין משנת 2009. המבקשת רכשה זכויותיה בחלקה בעסקה משנת 2010. על כן, התביעה כבר התנהלה וכבר ניתן צו מניעה להימנע מבניה חדשה במקרקעין טרם לרכישת זכויותיה של המבקשת. צו המניעה עומד בעינו והערה על קיומו נרשמה בפנקסי המקרקעין. כמו כן, המבקשת אינה בעלת זכות רשומה בחלקה ורשומה לטובתה הערת אזהרה בלבד. על כן, הבניה שנעשתה בחלקה על ידי המבקשת נעשתה לכאורה בניגוד לצו המניעה, בניגוד לדיני השיתוף ועל ידי מי שלכאורה אין לו זכות קניין במקרקעין.

מנגד, כפי שפירט בימ"ש קמא, בעלי הדין בהליך בבימ"ש קמא השקיעו זמן וממון רבים כדי לקדם את פירוק השיתוף בחלקה על פי מתווה של חלוקה בעין, דבר שלא צלח. לכן נקבע כי אין מנוס מפירוק השיתוף באמצעות מכר וניתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם טרם מתן ההחלטה בעניין זה. לאחר שרק חלק מבעלי הדין מסרו עמדתם באשר למתווה המוצע לפירוק השיתוף, נקבע שיש לפרק את השיתוף על ידי מכירת החלקה באמצעות כונס נכסים שימונה על ידי ביהמ"ש. ואכן מונה כונס, ניתנו לו הוראות מפורטות והכונס החל במילוי תפקידו.

בקשת המבקשת הוגשה רק לאחר כל ההליכים הנ"ל ולאחר שבימ"ש קמא נתן דעתו לטענות הצדדים לעניין זה נקבע כי אין בטענות המבקשת כדי להצדיק את ביטול המינוי וחזרה למתווה של פירוק שיתוף על ידי חלוקה בעין.

כפי שציין בימ"ש קמא, המבקשת אינה בעלת זכות קניין בחלקה. אין לזכותה אלא הערת אזהרה אשר נרשמה על זכותו של רוזנברג, ממנו רכשה זכויותיה. רוזנברג הינו בעל זכות הקניין הרשומה במקרקעין והינו נתבע בהליך מאז פתיחתו. לכן לרוזנברג ניתנה זכות טיעון טרם מתן החלטת המינוי.

כאמור, כפי שציין בימ"ש קמא, זכויותיה של המבקשת במקרקעין לא נרשמו בפנקסי המקרקעין ואין לה זכות קניין במקרקעין שבנדון. לכן יש לדחות טענותיה כי זכויותיה במקרקעין מחייבות עשייתה צד ממשי להליך תוך תיקון כתב התביעה ומתן הזדמנות להגשת כתב הגנה על ידה. לכן, בצדק נקבע כי אין צורך להידרש לשאלה אם בוצעה למבקשת מסירה כדין באין לה מעמד כדין וזכות טיעון כדין בהליך. כמו כן, כפי שציין בימ"ש קמא, הבעלות במקרקעין אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים אחרים. ההגנה על הבעלות ועל זכויות פחותות ממנה במקרקעין כפופה לעקרונות צדק, תום לב והגינות. במקרה זה, כאשר לבעלי הזכויות הרשומות בנכס נגרם נזק בשל התמשכותו של ההליך, וכאשר בעלי הזכויות בחלקה לא הצליחו לגבש הסכמה על הדרך בה ינהגו בנכס המשותף, למינוי כונס נכסים לשם פירוק השיתוף באמצעות מכר נודעת משמעות דרמתית. בעלי הזכויות הרשומות, אשר המבקשת אינה נמנית עליהם, נשאו עד כה בהוצאות בסכומים גבוהים בניסיון להביא לפירוק השיתוף באמצעות חלוקה בעין, אך התברר שהדבר אינו אפשרי, זאת בין השאר בשל אנשים שעשו דין לעצמם ובנו בחלקה בניגוד לדיני השיתוף, כאשר גם המבקשת חטאה בכך.

בנסיבות אלה, בצדק קבע בימ"ש קמא כי אין לקבל את בקשת המבקשת, אשר לא נשאה בנטל ההתדיינות וחרף רישומו של צו המניעה בפנקסי המקרקעין מזה שנים ארוכות לא טרחה לפנות עד כה ולברר מה טיבו של ההליך, אלא ישבה בחיבוק ידיים. מאחר שלמבקשת לא הייתה כל זכות לבנות בחלקה באין הסכם שיתוף בין בעלי הזכויות בחלקה, כאשר בעלותו של כל אחד מבעלי המקרקעין לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם, הבניה נעשתה בניגוד לדיני השיתוף. המבקשת עשתה דין לעצמה והתנהלותה עומדת בבסיס הסיבה לכך שלא ניתן לבצע פירוק שיתוף תוך חלוקה בעין. לכן טענותיה נגד פירוק השיתוף בדרך של מכירה נטענות בחוסר תום לב ובניגוד לעקרונות הצדק וההגינות. בנסיבות אלה, בקשתה נדחתה בצדק על ידי בימ"ש קמא.

לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא לדחות את בקשת המבקשת. לא מצאתי כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור וכאמור, מדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המצויה בתיק ומנהלת אותו מזה שנים רבות ואין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות.

בהתאם, אינני סבור כי יש מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא שבנדון, שכן לא נפל בה פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור. על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. זאת הגם שבשים לב להוראות תקנה 5 לתקנות וחובת בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי של חיסכון במשאבי זמן ועלויות המערכת המשפטית יש מקום, במקרים המתאימים, לחייב בהוצאות לאוצר המדינה וזאת גם במקרים בהם לא נדרשה תגובה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.