כתב האישום

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות כדלקמן:

אישום ראשון

3 עבירות של מרמה והפרת אמונים - עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין (התשל"ז-1977);

3 עבירות של זיוף באמצעות אחר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק ביחד עם עבירה לפי סעיף 29(א) סיפא לחוק העונשין (התשל"ז-1977);

3 עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד באמצעות אחר - עבירה לפי סעיף 423 לחוק ביחד עם עבירה לפי סעיף 29(א) סיפא לחוק העונשין (התשל"ז-1977);

3 עבירות של שימוש במסמך מזויף באמצעות אחר - עבירה לפי סעיף 420 לחוק ביחד עם עבירה לפי סעיף 29 (א) סיפא לחוק העונשין (התשל"ז-1977).

אישום שני

מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין (התשל"ז-1977);

נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961;

נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970;

אישום שלישי

מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין (התשל"ז-1977).

יצויין כי כתב האישום המקורי היה רחב היקף בהרבה מזה אשר בו הודה לבסוף הנאשם. הודיית הנאשם באה בסיום פרשת ההגנה, ולאחר שנשמעו כ – 90 עדים לרבות הנאשם עצמו, הוגשו למעלה כ - 600 מוצגים אשר תוייקו בכ – 20 קלסרים, נרשמו 2,432 עמודי פרוטוקול, ולאחר שכתב האישום תוקן בצורה משמעותית.

חלק א': כתב האישום ופרטי האישומים

רקע

1. במהלך שנת 2003 החליט שר החקלאות, מר ישראל כץ (להלן: "כץ") לבצע רפורמה מקיפה במועצות הייצור החקלאיות המסונפות למשרד החקלאות, מתוך מטרה לאחדן ולייעל את עבודתן. במסגרת רפורמה זו אוחדו 4 מועצות ייצור – פירות, ירקות, הדרים ופרחים – למועצת ייצור אחת – היא מועצת הצמחים.

מועצת הצמחים הינה תאגיד שהוקם בתאריך ה-1.1.2004, על-פי חוק מועצת הצמחים, תשל"ג-1973, שהממשלה משתתפת בהנהלתה.

רפורמה זו עוגנה בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להגשמת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו – 2004) – התשס"ג, אשר נכנס לתוקף ביום 1.6.2003.

1. במסגרת הרפורמה ובהתאם לחוק מועצת הצמחים, מונתה מנהלת זמנית מאוחדת למועצת הצמחים לתקופת ביניים, עד לבחירת מוסדות הקבע של המועצה.

בסמוך לאחר הקמת מועצת הצמחים החל הנאשם לכהן כמנכ"ל בפועל של מועצת הצמחים.

בתאריך ה-18.3.2004, הציג כץ את הנאשם בפני חברי המנהלה הזמנית כמועמד מטעמו לתפקיד מנכ"ל המועצה, ומינויו אושר על ידי המנהלה הזמנית. הנאשם שימש כמנכ"ל מועצת הצמחים בין השנים 18.03.04 ועד לסיום תפקידו בתאריך ה- 9.5.2005.

בסמוך למינויו, מינה הנאשם את מירי אזולאי (להלן: "מירי"), לתפקיד של עוזרת מנכ"ל.

אישום ראשון: פרשת סיכומי הישיבה הכוזבים

כללי

1. בתקופה הרלבנטית לאישום זה, פעל הנאשם במסגרת תפקידו כמנכ"ל מועצת הצמחים, למינוי יועץ משפטי למועצה, מפיק עיתון למועצה ומינוי יועץ ביטוח.

על פי תקנות חובת מכרזים, התקשרותה של מועצת הצמחים בעיסקה שעניינה מתן שירותי פירסום מחייבת מכרז סגור ובאשר לתפקידים האחרים, מחמת היותם התקשרות לביצוע יחסי עבודה הדורשים יחסי אמון מיוחדים – התקשרות כאמור אינה טעונה מכרז, אך טעונה אישור ועדת מכרזים המוסמכת לאשר פטור ממכרז. מקום שניתן פטור כאמור – התקשרות מסוג זה תתבצע רק לאחר שקויים הליך שוויוני של בדיקת מספר הצעות של מועמדים.

עד לחודש ספטמבר 2004, מועצת הצמחים לא הקימה ועדת מכרזים.

אין חולק כי על הנאשם היה להביא להקמת ועדת מכרזים מיד עם הקמת המועצה או בעת שעלה לראשונה הצורך בהתקשרות עם נותני שירות, לפעול לשמירה על כללי המכרז, ולאחר הבחירה לפעול לעריכת הסכם בכתב עם נותן השירותים וזאת עדו בטרם החל זה במתן שירותיו למועצת הצמחים.

סיכום הישיבה בעניין בחירת יועץ משפטי

1. בתקופה הרלבנטית לאישום זה, פעל הנאשם, במסגרת תפקידו כמנכ"ל מועצת הצמחים, לבחירת יועץ משפטי למועצה.

באותה עת, עבד עו"ד דוד שמרון כשותף בכיר במשרד עורכי-דין מולכו, שמרון, פרסקי ושות'. כץ, אשר לו היתה היכרות קודמת עם עו"ד שמרון על רקע פעילות פוליטית משותפת בתנועת הליכוד, פנה לעו"ד שמרון והציע לו להגיש את מועמדתו לתפקיד יועץ משפטי במועצת הצמחים. כץ הפנה את הטיפול בנושא בחינת מועמדותו של עו"ד שמרון, לידי הנאשם.

בראשית חודש מרץ, נפגש הנאשם עם עו"ד שמרון, וזה הציג לו את נסיונו המקצועי ואת הרקע המקצועי של משרד עורכי הדין בו הינו שותף.

כעבור ימים ספורים, הודיע הנאשם לעו"ד שמרון כי התקבל לתפקיד יועץ משפטי, והלה החל לעבוד עבור מועצת הצמחים, וזאת ללא עריכת הליך מסודר כקבוע בדין.

בטרם קבלתו של עו"ד שמרון לתפקיד, הנאשם לא ערך הליך מסודר של בחינת מועמדים שונים, לא הוגשו הצעות מחיר מעו"ד שמרון או ממועמדים אחרים, זאת על אף שהנאשם היה מחויב לדרוש זאת. בנוסף, לא נערך כל תיעוד בכתב לגבי הליך בחירתו של עו"ד שמרון כיועץ משפטי למועצה.

בתאריך ה- 18.03.04, במהלך ישיבת המנהלה הזמנית, הוצע לחברי המנהלה לקבל את עו"ד שמרון לתפקיד יועץ משפטי זאת מבלי שהוצגו מועמדים אחרים, ומינויו אושר ע"י המנהלה.

בתאריך 20.4.2004 נערך הסכם שכ"ט בין עו"ד שמרון לבין מועצת הצמחים, באמצעות הנאשם.

1. במהלך חודש יוני 2004, החלה בדיקת מבקר המדינה במועצת הצמחים, אשר כללה ביקורת על מהלכי ההתקשרויות של המועצה עם נותני שירות שונים.

בתאריך ה-3.8.2004, או בסמוך לכך, במסגרת הבדיקה, פנה מר שמעון עמר ממשרד מבקר המדינה לנאשם בבקשה לקבלת נתונים אודות הליך ההתקשרויות של מועצת הצמחים עם נותני שירות, בין היתר, עם משרדו של עו"ד שמרון, לרבות נתונים לגבי אופן קבלת ההחלטה להתקשרות עימו. עוד התבקש הנאשם, להעביר למשרד מבקר המדינה תיעוד בכתב, אם קיים, של ההליך שקדם לבחירתו של עו"ד שמרון.

1. בתאריך ה- 10.8.2004, או בסמוך לכך, ובעקבות פניית משרד מבקר המדינה מיום 3.8.2004 הנאשם הורה למירי ליצור מסמך ללא תאריך, אשר כותרתו "סיכום ישיבה בעניין מועמדים ליועץ משפטי למועצה", המתיימר להיחזות כתיעוד אותנטי שנערך בטרם בחירתו של עו"ד שמרון לתפקיד.

מירי בהנחיית הנאשם, ובידיעתו, הכינה את סיכום הישיבה המזויף, אשר תוכנו כוזב בפרטים כדלקמן:

• 1. במסמך נרשם כי חברי המנהלה הזמנית החליטו כי הנאשם יבחן מועמדים לתפקיד יועץ משפטי למועצת הצמחים, בעוד שבפועל, לא היתה החלטה כזו.
  2. במסמך נרשם כי נתקיימה ישיבה בה השתתפו הנאשם ומירי, בעוד שישיבה כזו כלל לא התקיימה.
  3. במסמך נרשם כי לאחר בחינה מקיפה של המועמדים, הוחלט כי הנאשם ימליץ בפני המנהלה הזמנית לשכור את שירותיו של עו"ד שמרון, בעוד שבפועל, לא נערכה כלל בחינה ממשית של המועמדים.
  4. במסמך נרשם כי עפ"י חוו"ד משפטית, ההתקשרות עם יועץ משפטי פטורה מחובת מכרז, בעוד שבפועל, לא קיבל הנאשם כל חוו"ד בטרם ההתקשרות, ומאידך, על פי תקנות חובת מכרזים, אף אם היתה קיימת עילה חוקית לפטור, היה על הנאשם לקבל את אישורה של ועדת המכרזים לפטור בטרם ההתקשרות.

הנאשם הסתייע במירי, על מנת ליצור את סיכום הישיבה המזוייפים, כשבידיעתו שהמסמך מזויף, בהיותו מתיימר להיות מסמך אותנטי שנערך טרם בחירת היועץ המשפטי, ובידיעה שתוכנו כוזב בפרטים שתוארו לעיל.

מסמך מזויף זה, הועבר בידיעתו ובהנחיתו של הנאשם למשרד מבקר המדינה בתאריך ה-10.8.2004.

סיכום הישיבה בעניין בחירת מפיק עיתון

1. בתקופה הרלבנטית לאישום זה, פעל הנאשם, במסגרת תפקידו כמנכ"ל מועצת הצמחים, לבחירת מועמד לתפקיד מפיק עיתון של המועצה, התקשרות אשר על פי הדין מחייבת מכרז סגור.

בתקופה זו, היה שעיה סגל (להלן: "סגל") בעל חברת פרסום "קו האופק" (להלן: "קו האופק"). בתחילת שנת 2004, פנה סגל לכץ, עימו הייתה לו היכרות מוקדמת, והציע את מועמדותו למתן שירותי יעוץ בתחומי התקשורת והפרסום למועצת הצמחים. כץ השיב לסגל כי הנושא אינו בתחום טיפולו והפנה אותו לנאשם.

בתאריך ה- 22.4.2004 סגל והנאשם נפגשו. במהלך הפגישה הציג סגל בפני הנאשם את יכולותיה המקצועיות של קו האופק. הנאשם הסביר לסגל כי הוא מעוניין בהפקת עיתון למועצת הצמחים, במקום מספר עיתונים שיצאו לאור במסגרת מועצות הייצור הקודמות בטרם איחודן וסגל הביע את הסכמתו לבצע את התפקיד.

כעבור ימים ספורים, הודיע הנאשם לסגל כי הוא, באמצעות קו האופק, קיבל את תפקיד מפיק העיתון ובתאריך ה - 25.4.2004, במהלך ישיבת פורום ההנהלה של מועצת הצמחים, הנאשם הודיע כי נשכרו שירותיה של קו האופק.

1. טרם ההתקשרות עם קו האופק, הנאשם לא ביצע הפעולות כדלקמן:
2. הנאשם לא הביא את נושא הליך ההתקשרות להפקת העיתון בפני היועץ המשפטי של המועצה.
3. הנאשם לא הקים ועדת מכרזים, על אף שהיה מחויב וכן לא ערך הליך אחר הדומה למכרז.
4. הנאשם בחר להתקשר עם קו האופק מבלי שקדם לכך הליך של בחינת מועמדים לתפקיד מפיק העיתון של המועצה. עובר להתקשרות עם קו האופק, הנאשם לא פנה למועמדים אחרים בתחום מלבד קו האופק וממילא לא ביקש מהם להגיש לו הצעות מחיר.
5. הנאשם לא ביקש מקו האופק הצעות מחיר.
6. הנאשם לא ערך כל תיעוד בכתב לגבי הליך בחירתה של קו האופק להפקת עיתון, כל זאת כשהיה מחויב לעשות כן.
7. רק בתאריך 11.5.2004, לאחר שקו האופק החלה לספק את שירותיה למועצת הצמחים, העבירה קו האופק לראשונה לנאשם מסמך, המפרט את הוצאות הפקת העיתון.
8. במהלך חודש יוני 2004, החלה בדיקת מבקר המדינה במועצת הצמחים, אשר כללה ביקורת על מהלכי ההתקשרויות של המועצה עם נותני שירות שונים.

בתאריך ה-3.8.2004, או בסמוך לכך, פנה מר שמעון עמר ממשרד מבקר המדינה לנאשם בבקשה לקבל נתונים אודות הליכי ההתקשרויות של מועצת הצמחים עם נותני שירות, בין היתר, עם קו האופק, לרבות נתונים לגבי אופן קבלת ההחלטה להתקשרות עימה. עוד התבקש הנאשם, להעביר למשרד מבקר המדינה תיעוד בכתב, אם קיים, של ההליך שקדם לבחירתה של קו האופק.

1. בתאריך ה- 9.8.2004, או בסמוך לכך, בעקבות פניית משרד מבקר המדינה מיום 3.8.04, הורה הנאשם למירי ליצור מסמך ללא תאריך, שכותרתו "סיכום ישיבה בעניין מועמדים להפקת עיתון", המתיימר להיחזות כתיעוד אותנטי שנערך בטרם בחירתה של קו האופק לתפקיד.

מירי, בהנחיית הנאשם, הכינה את סיכום הישיבה המזויף, שתוכנו כוזב בפרטים כדלקמן:

• 1. במסמך נרשם כי נבחנו הצעות מחיר של מועמדים שונים, ביניהם, קו למושב, משוב ועולם פורח, כשבפועל, הנאשם לא פנה לאף אחד מהמועמדים דלעיל ולא ביקש מהם הצעות מחיר.
  2. במסמך נרשם כי הצעתה של קו האופק היא הנמוכה ביותר והמשתלמת ביותר מבחינה כלכלית, כל זאת כשלא הוגשו כלל הצעות מחיר ע"י המועמדים השונים ולא הוגשה הצעת מחיר ע"י קו האופק בטרם בחירתה לתפקיד.
  3. במסמך נרשם כי השתתפו בישיבה הנאשם ומירי וכלכלן המועצה, טל דרשביץ, בעוד שישיבה כזו כלל לא התקיימה.
  4. במסמך נרשם כי עפ"י חוו"ד משפטית, פטורה ההתקשרות עם מפיק עיתון מחובת מכרז, בעוד שלא ניתנה לנאשם כל חוו"ד בנושא בטרם ההתקשרות, ולפי דיני המכרזים, לא היתה קיימת כלל עילה חוקית לפטור את ההתקשרות ממכרז.

הנאשם הסתייע במירי, על מנת ליצור את סיכום הישיבה המזוייף, כשבידיעתו שהמסמך מזויף, בהיותו מתיימר להיות מסמך אותנטי שנערך טרם בחירת מפיק לעיתון, ובידיעה שתוכנו כוזב בפרטים שתוארו לעיל.

בתאריך 9.8.04, או בסמוך לכך, בהתאם להנחייתו של הנאשם, העבירה מירי את סיכום הישיבה המזויף והכוזב למשרד מבקר המדינה ותייקה עותק מהמסמך במסמכי מועצת הצמחים.

סיכום הישיבה בעניין בחירת יועץ ביטוחי

1. בתקופה הרלבנטית לאישום זה, פעל הנאשם, במסגרת תפקידו כמנכ"ל מועצת הצמחים, לבחירת מועמד לתפקיד יועץ ביטוחי למועצה.

בתקופה זו, עסקה חברת "אחוד" במתן שירותי ביטוח (להלן: "אחוד"). באותה עת, היה גד קומרן סוכן ויועץ ביטוחי עצמאי, שעבד עבור אחוד (להלן: "קומרן").

בתחילת שנת 2004, פנה קומרן לנאשם, והציע את מועמדותו, מטעם אחוד, למתן שירותי יעוץ ביטוחי למועצת הצמחים. לאחר מספר מפגשי היכרות בין השניים, הודיע הנאשם לקומרן כי אחוד, באמצעותו, קיבלה את התפקיד, כל זאת מבלי שביצע הנאשם בטרם התקשרותו עם אחוד, את הפעולות הבאות:

• 1. הנאשם לא הביא את נושא הליך ההתקשרות עם יועץ ביטוחי בפני היועץ המשפטי של המועצה, עו"ד שמרון, על אף שתפקידו של עו"ד שמרון כלל טיפול בהליכי התקשרות עם נותני שירות, לרבות מתן חוות-דעת משפטיות בדבר הצורך בקבלת אישור של ועדת המכרזים לפטור ממכרז.
  2. על אף שההתקשרות עם יועץ ביטוחי מחייבת אישורה של ועדת המכרזים לפטור ממכרז, לא הביא הנאשם לכך שמועצת הצמחים תקים ועדת מכרזים.
  3. הנאשם בחר להתקשר עם אחוד מבלי שקדם לכך הליך של בחינת מועמדים שונים לתפקיד יועץ ביטוחי למועצה. עובר להתקשרות, הנאשם לא פנה למועמדים אחרים בתחום מלבד לאחוד לשם הגשת הצעות מחיר.
  4. הנאשם לא ביקש מאחוד הצעות מחיר.
  5. הנאשם לא ערך כל תיעוד בכתב לגבי הליך בחירתו של קמרון, באמצעות אחוד, לתפקיד יועץ ביטוחי, כל זאת כשהיה מחויב לעשות כן.

1. בתאריך ה-1.5.2004, או בסמוך לכך, החלה אחוד לספק שירותי ייעוץ ביטוחי למועצת הצמחים, מבלי שהגישה לנאשם כל הצעת מחיר ומבלי שנערך הסכם התקשרות עימה.

בתאריך ה-20.5.2004, לאחר שאחוד, באמצעות קומרן, החלה לספק את שירותיה למועצת הצמחים, העבירה אחוד, לראשונה, לנאשם מסמך, המפרט את הרקע המקצועי שלה.

1. במהלך חודש יוני 2004, החלה בדיקת מבקר המדינה במועצת הצמחים, אשר כלל ביקורת על מהלכי ההתקשרויות של המועצה עם נותני שירות שונים.

בתאריך ה-3.8.2004, או בסמוך לכך, פנה מר שמעון עמר ממשרד מבקר המדינה לנאשם בבקשה לקבלת נתונים אודות הליך ההתקשרויות של מועצת הצמחים עם נותני שירות, בין היתר, עם אחוד, לרבות נתונים לגבי אופן קבלת ההחלטה להתקשרות עימה. עוד התבקש הנאשם, להעביר למשרד מבקר המדינה תיעוד בכתב, אם קיים, של ההליך שקדם לבחירתה של אחוד.

1. בתאריך ה-9.8.2004, או בסמוך לכך, בעקבות פניית משרד מבקר המדינה מיום 3.8.2004, הורה הנאשם למירי להכין מסמך ללא תאריך, שכותרתו "סיכום ישיבה בעניין מועמדים ליועצי ביטוח", המתיימר להיחזות כתיעוד אותנטי שנערך בטרם בחירתה של אחוד לתפקיד. מירי, בהנחיית הנאשם, הכינה את סיכום הישיבה המזויף, שתוכנו כוזב בפרטים כדלקמן:
   1. במסמך נרשם כי נבחנו הצעות מחיר של מועמדים שונים, ביניהם, משה איבלר, ששי גמליאל ועומרים, כשבפועל, הנאשם לא פנה לאף אחד מהמועמדים דלעיל לשם הגשת הצעות מחיר.
   2. במסמך נרשם כי הצעתה של איחוד היא הנמוכה ביותר, זאת כשבפועל, לא הוגשו כלל הצעות מחיר ע"י המועמדים השונים ולא הוגשה הצעת מחיר ע"י אחוד בטרם בחירתה לתפקיד.
   3. במסמך נרשם כי השתתפו בישיבה הנאשם, מירי וכלכלן המועצה, טל דרשביץ, בעוד שישיבה כזו כלל לא התקיימה.
   4. במסמך נרשם כי עפ"י חוו"ד משפטית, ההתקשרות עם יועץ ביטוחי פטורה מחובת מכרז, בעוד שלא ניתנה לנאשם כל חוו"ד בנושא בטרם ההתקשרות.

הנאשם הסתייע במירי, על מנת ליצור את סיכום הישיבה המזוייף, כשבידיעתו שהמסמך מזויף, בהיותו מתיימר להיות מסמך אותנטי שנערך טרם בחירת יועץ ביטוחי, ובידיעה שתוכנו כוזב בפרטים שתוארו לעיל.

בתאריך 9.8.04, או בסמוך לכך, בהתאם להנחייתו של הנאשם, העבירה מירי את סיכום הישיבה המזויף והכוזב למשרד מבקר המדינה ותייקה עותק מהמסמך במסמכי מועצת הצמחים.

1. במועד אשר אינו ידוע לתביעה במדויק, לאחר שנת 2004, ערכה מירי, בהנחייתו של הנאשם, מסמך "הבהרה בעניין מועמדים ליועצי ביטוח", ללא תאריך, בו נרשם כי מועצת הצמחים לא פנתה למועמדים בבקשה לקבל הצעות מחיר וכי המועמדים נבחנו בהתבסס על שיחות היכרות עימם, כשהשיקול המרכזי בבחירת יועץ ביטוחי היה יכולתו המקצועית ולא שיקולי מחיר (להלן: "מסמך ההבהרה").

מירי צירפה למסמך ההבהרה, בהנחייתו של הנאשם, את סיכום הישיבה המזויף, והוסיפה בכתב-ידה על הסיכום את התאריך 25.03.04, באופן הנחזה כאילו מועד עריכת סיכום הישיבה המזויף הינו 25.3.04.

בתאריך ה-12.09.04, או בסמוך לכך, העבירה מירי, בהנחייתו של הנאשם, את מסמך ההבהרה ואת סיכום הישיבה המזויף עם התוספת בכתב-ידה, למשרד מבקר המדינה.

1. במעשים המתוארים לעיל, זייף הנאשם מסמכים באמצעות אחר, ביצע רישום כוזב במסמכי תאגיד באמצעות אחר, ועשה שימוש במסמכים מזוייפים באמצעות אחר.

כמו כן, במעשים המתוארים לעיל ביצע הנאשם, בהיותו עובד הציבור ובעת מילוי תפקידו, מעשי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור כמפורט להלן:

• 1. הנאשם פעל במצב של ניגוד עניינים עת נקט בפעולות מכוונות להסתרת התנהלותו הבלתי תקינה בהליך ההתקשרות עם עו"ד שמרון, קו האופק ואחוד, מפני משרד מבקר המדינה, כל זאת על חשבון טובתה של מועצת הצמחים.
  2. הנאשם ניצל לרעה את תפקידו ואת מעמדו במועצת הצמחים בכך שעירב את מועצת הצמחים במעשי זיוף ורישום כוזב במסמכי תאגיד, בדרך הפוגעת באמון הציבור במועצה, ביושרה ובתדמיתה.

אישום שני: פרשת תאונת הדרכים

1. בתאריך ה-24.3.2003, או בסמוך לכך, הנפיק משרד התחבורה לנאשם רישיון נהיגה זמני למשך 6 חודשים, וזאת נוכח אי תשלום קנסות שנצברו לחובתו. בין התאריכים ה-24.9.2003 ועד 20.10.2004, או בסמוך לכך, לא החזיק הנאשם ברישיון נהיגה תקף.
2. חברות להשכרת כלי רכב מתנות את השכרת הרכב בקבלת עותק מרישיון הנהיגה של מי שמיועד לנהוג ברכב השכור. רק בעל רישיון נהיגה בתוקף, שהעתק מרישיון הנהיגה שלו נמסר לחברת ההשכרה, רשאי לנהוג ברכב השכור, כל זאת, בין היתר, על-מנת שחברת ההשכרה תוכל לבטח את נהג הרכב השכור.
3. עובר לתאריך 13.4.2004, במועד אשר אינו ידוע במדויק, פנה הנאשם לסגנית מינהל במועצת הצמחים, גב' אירית סינובר (להלן: "אירית"), וביקש ממנה לשכור עבורו רכב מחברת השכרה, ולמסור לחברת ההשכרה את שמה ואת רישיון הנהיגה שלה, מאחר ולא היה בידו רישיון נהיגה בתוקף.
4. בתאריך 13.04.04, בהתאם לבקשתו ולהנחיותיו של הנאשם, פנתה אירית לחברת ההשכרה "הרץ" וביקשה לשכור בשם מועצת הצמחים רכב לשימושה, ולצורך כך, העבירה לחברה עותק מרישיון הנהיגה שלה.
5. בתקופה שבין התאריכים 13.04.04 – 19.10.04, או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מבלי שהחזיק ברישיון נהיגה ובביטוח בר תוקף וללא ידיעתה של חברת ההשכרה.
6. בראשית חודש אוקטובר 2004, או בסמוך לכך, עת נהג ברכב, היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים, בה ניזוק הרכב ושני כלי רכב נוספים (להלן: "התאונה"). בסמוך לאחר התאונה, הנאשם פנה לקצין הרכב במועצת הצמחים וביקש לדאוג לתיקון הרכב ושני כלי הרכב הנוספים שניזוקו מהתאונה.

הנאשם ביקש, להעביר לרשותו את החשבונית של המוסך לתשלום עבור התיקונים. הנאשם הדגיש בפני קצין הרכב, כי אין לפנות לחברת ההשכרה בקשר לתאונה. בסמוך לאחר תיקונו של הרכב, הוא הוחזר לחברת ההשכרה מבלי שזו יודעת בדבר התאונה.

בתאריך ה- 18.10.04, בהתאם לבקשת הנאשם, הועברה לנאשם החשבונית של המוסך בסך של 37,302 ₪ עבור תיקונם של כלי הרכב.

הנאשם אישר בחתימתו על גבי החשבונית את תשלום הסכום ע"י מועצת הצמחים, בידיעה שחתימתו על החשבונית הינה בבחינת אישור למועצת הצמחים לשלם למוסך את התשלום על אתר, תוך שהיה בכוונתו לדחות את מועד השבת הסכום מכיסו הפרטי למועצת הצמחים במספר חודשים בודדים.

1. בתאריך ה-09.05.05, הפסיק הנאשם לעבוד במועצת הצמחים. בסמוך לאחר מכן, נערכה ביקורת פנים של מועצת הצמחים, אשר בעקבותיה, זומן הנאשם לשימוע שנקבע בתאריך 6.6.05. רק לאחר זימונו של הנאשם ובסמוך לפני מועד השימוע, הסדיר הנאשם את יתרת החובה בכרטיס למועצה בגין עלות התיקון בסך 37,302 ₪.
2. במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם, בהיותו עובד הציבור ובעת מילוי תפקידו, מעשי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בתאגיד, בין היתר, מול חברת ההשכרה וכן בכך שהנאשם ניצל את מעמדו כמנכ"ל המועצה ואת מרותו כלפי עובדי המועצה הכפופים לו, וגרם לכך שהמועצה תשא זמנית בהוצאות התיקון של כלי הרכב.

אישום שלישי: פרשת הגן הבוטני

1. בתקופה הרלבנטית לאישום זה, פעל 'הגן הבוטני האוניברסיטאי ירושלים' כעמותה, שמטרתה העיקרית לעסוק בגידול, בלימוד ובמחקר שלצמחים (להלן: "הגן הבוטני").

יצחק אילון הינו אחיו של הנאשם ובתקופה הרלבנטית לאישום זה, כיהן בתפקיד מנכ"ל הגן הבוטני (להלן: "יצחק").

עובר לחודש יוני 2004, יזם יצחק פרויקט של הקמת מרכז להכשרת חקלאים בגן הבוטני, בשיתוף עם מועצת הצמחים. מטרת הקמת המרכז הייתה הכשרת חקלאים בתקני איכות בחקלאות.

עובר לחודש יוני 2004, הציג יצחק לנאשם, עת כיהן כמנכ"ל מועצת הצמחים, את הרעיון להקמת המרכז להכשרת חקלאים בשיתוף עם מועצת הצמחים. בין השניים, נקבע כי מועצת הצמחים תשא בעיקר המימון של הקמת המרכז ושל הוצאות הקשורות בתפעול ובהחזקת המרכז.

1. במהלך חודש יוני 2004, סוכם בין הגן הבוטני לבין הנאשם, כי הגן הבוטני יקים את המרכז להכשרה במתקנים שברשותו, אשר יכלול צוות מקצועי של מרצים ומדריכים. עוד סוכם, כי מועצת הצמחים תעביר לגן הבוטני, במשך שלוש שנים, סכום של 500,000 ₪ בשנה, וזאת לצורך תשלום שכרו של האחראי על מרכז ההכשרה ולהוצאות הקשורות בתפעול והחזקת המרכז. ההסכמות דלעיל גובשו מבלי שנערך ונחתם הסכם בכתב בין מועצת הצמחים לבין הגן הבוטני ועל אף שחברת "אופק" זכתה במכרז משרד החקלאות למתן ייעוץ לתקן "יורופגאפ" (להלן: "ההסכמות").

בטרם ההתקשרות עם הגן הבוטני, לא פעל הנאשם לקבלת חוו"ד משפטית לגבי תקינות אופן ההתקשרות עם הגן הבוטני, לעריכת מכרז לביצוע הפרויקט, ולהבאת ההתקשרות לאישורה של המנהלה הזמנית של המועצה.

במסגרת הפרויקט, במהלך חודש ספטמבר, הורה הנאשם על העברת 140,000 ₪ לטובת הגן הבוטני, עבור מרכז ההכשרה.

1. במסגרת הביקורת שנערכה במועצת הצמחים ע"י משרד מבקר המדינה, התבקש הנאשם למסור נתונים בנוגע להתקשרות מועצת הצמחים עם הגן הבוטני. בעקבות פנייה זו, העלה הנאשם, לראשונה, לדיון את נושא הפרויקט בפני המנהלה הזמנית בישיבה מיום 28.10.2004, כל זאת במטרה לקבל את אישורה של המנהלה הזמנית להתקשרות שהחלה זה מכבר.
2. במהלך הישיבה מיום 28.10.04, בנוכחות היועץ המשפטי של מועצת הצמחים, הציג הנאשם בפני חברי המנהלה את פרטי הפרויקט וטען כי הוא מנוע מלהשתתף בדיון מאחר ואחיו משמש כמנכ"ל הגן הבוטני וכי אין לפנות אליו בנושא אלא רק למר סיטון אשר אליו יועבר הטיפול בקידום הפרויקט. הנאשם לא ציין בפני חברי המנהלה שבפועל היה מעורב במישרין ובעקיפין בקידום הפרויקט וכי מועצת הצמחים כבר העבירה כספים לגן הבוטני לצורך קידום הפרויקט.

לאחר דיון בנושא הפרויקט, שלא בנוכחות הנאשם, החליטה המנהלה הזמנית לאשר באופן עקרוני את ההתקשרות עם הגן הבוטני, בכפוף לקבלת חוו"ד משפטית של היועץ המשפטי, אשר כאמור לא נדרשה עד לאותה ישיבה.

1. בתום הישיבה הנ"ל, נקבע ע"י היועץ המשפטי של מועצת הצמחים, כי ההתקשרות לביצוע הפרויקט מחייבת לפי החוק עריכת מכרז וללא עריכת מכרז, ההתקשרות של מועצת הצמחים עם הגן הבוטני אינה בגדר הליך תקין. בסמוך לאחר מכן, בוטלה ההתקשרות עם הגן הבוטני והכספים שהועברו לגן הבוטני הושבו למועצת הצמחים.
2. במעשים המתוארים לעיל, ביצע הנאשם, בהיותו עובד הציבור, בעת מילוי תפקידו, מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגעים בתאגיד, בכך שהעמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים בדרך הפוגעת באמון הציבור במועצה.

חלק ב': תסקיר שירות המבחן וטענות הצדדים

תסקיר שירות המבחן

1. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 69, חסר עבר פלילי, אלמן ואב לשני ילדים בגילאי 41 ו – 39. הוא ילדי מרוקו שעלה עם משפחתו לישראל בגיל 4. הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות, שירת שירות צבאי מלא ועוד שנתיים בשירות קבע בתפקיד חשמלאי מערכות מטוסים בחיל האוויר והשלים תואר הכשרה בניהול ותואר בוגר במשפטים. כיום עובד בפרוייקטים בתחום החקלאות במספר מדינות באפריקה. בשנת 2009 אשתו נפטרה ממחלת הסרטן, בגיל 59.
2. הנאשם תיאר בפני שירות המבחן את התנהגותו נשוא האישום הראשון ככושלת אך לא ככזו המשקפת תכנון על מנת לרמות. באשר לאישום השני מסר כי התכוון להחזיר למועצת הצמחים את הכספים ששילמה עבור תיקון הרכב, אך לא התפנה לכך. באשר לאישום השלישי לטעמו אין המדובר בניגוד עניינים אך הוא מבין כי ההתנהלות נחזית על ידי אחרים כבעלת טעם לפגם.

הנאשם הדגיש כי הינו מקבל אחריות על מעשיו. הוא מבין את הפסול במעשיו נוכח ההליך המשפטי המתנהל נגדו ותגובת החברה לכך, אך בוחר להתייחס אליהם כאל כשל בהתנהלותו ולא כאל התנהלות מרמתית מכוונת ומתמשכת.

1. שירות המבחן התרשם מאדם המתפקד לאורך השנים באופן תקין במישורי חיים שונים וממלא משימותיו בהתאם ליכולותיו תוך רצון להתבסס ולהתקדם מבחינה מקצועית. לנאשם יכולות קוגניטיביות גבוהות ומאפיינים אישיותיים המאפשרים את התקדמותו וביצוע תפקידים ניהוליים. לנאשם בסיס ערכי חיובי ואינו מאופיין בדפוסים עברייניים מגובשים.

לצד כך, קיימת אצל הנאשם נטייה לעיסוק יתר בסוגיות של הצלחה והמידה שבה נתפס באופן חיובי על ידי סביבתו, זקוק לתשומת לב והכרה בהישגיו מצד הסובבים אותו כשברקע מצויים שאיפותיו הגבוהות מעצמו, צורך להוכיח הישגיו, לשמור על תדמית חיצונית מצליחה תוך קושי בקבלת עזרה וחשיפת כשלונותיו.

להערכת השירות, מאפיינים אלו עומדים בבסיס ביצוע העבירות הנידונות ומהווים גורמים להגברת סיכון להישנות עבירות.

נוכח התייחסותו המתוארת לעיל של הנאשם לא בא השירות בהמלצה שיקומית כלשהי. בהיעדר המלצה שיקומית, מצא השירות להמליץ על הטלת ענישה מוחשית ומרתיעה, ואם יוטל עונש מאסר בפועל – מומלץ כי נוכח תפקודו התקין זה שנים רבות, ירוצה בעבודות שירות. לטעם השירות, ענישה מסוג זה מחד תסייע בחיזוק הבנת הנאשם את חומרת התנהלותו במסגרת עבודתו בתפקיד ציבורי, ומאידך תמנע פגיעה נוספת בדימויו העצמי ותאפשר לו לתרום לחברה בדרך יצרנית ומתפקד.

טיעוני המאשימה לעונש

1. בכל הנוגע לאישום הראשון, המאשימה הדגישה את חומרת העבירות שעניינן מרמה מול מבקר המדינה, ניצול מעמדו של הנאשם כלפי הנאשמת השניה בתיק שהיתה העוזרת האישית שלו, שירבוב שמם של אנשים בלתי מעורבים, מעמדו של הנאשם כעובד ציבור מן הבכירים, הפגיעה במעמד ותדמית מועצת הצמחים, והעדפת האינטרס האישי של הנאשם על פני האינטרס של הציבור.
2. בנוגע לאישום השני הדגיש ב"כ המאשימה את השימוש שעשה הנאשם בכפיפה לו מתוך מטרה לקבל רכב שלא יכול היה לקבל בעצמו, סיבוך מועצת הצמחים במירמה כלפי חוץ, הפגיעה באינטרס של חברת ההשכרה, והחזרת הכספים ששילמה מועצת הצמחים באיחור, רק בסמוך לסיום עבודתו של הנאשם בה.
3. בכל הנוגע לאישום השלישי, הדגיש ב"כ המאשימה את אי עריכת המכרז, ההתעלמות מקיומו של גוף אחר שזכה במכרז, היעדר התייעצות עם ההנהלה הזמנית, העברת הכספים עוד טרם חתימת הסכם התקשרות עם הגן הבוטני והרחקת עצמו מהעניין. אמנם, לדעת המאשימה אין המדובר בניגוד עניינים ברף הגבוה, ואולם עצם העובדה שהנאשם העמיד עצמו בניגוד עניינים, הרי שהחשש הפוטנציאלי ממנו חושש המחוקק יוצא מן הכוח אל הפועל. כמו כן, יש לקחת בחשבון את הפגיעה בתדמית מועצת הצמחים כאשר הציבור, ובעיקר ציבור החקלאים, רואה לנגד עיניו תמונה בה המנכ"ל מעביר לגוף אותו מנהל אחיו כספים ללא מכרז, ללא בדיקת מועמדות של אחרים וכאשר יש צד שלישי אשר זכה במכרז כדין אשר מבצע את אותה עבודה נשוא ההתקשרות.
4. נוכח כל האמור עתרה המאשימה להטלת ענישה במאסר בפועל, מאסר על תנאי, שלילת רשיון נהיגה וקנס.

טיעוני ההגנה לעונש

1. ההגנה הצביעה, בעיקר, על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום. כמו כן, הצביעה ההגנה על כך שמדובר בעבירות שאין מאחוריהן כל תאוות בצע, ואשר הנאשם לא נהנה מהן בפן הכלכלי.

ההגנה גם הצביעה על כך, שבסופו של יום, ניהול משפט היה מתבקש בנסיבות העניין, שכן רק לאחר שמיעת כל העדים ופרשת ההגנה הסכימה המאשימה לוותר על חלק נכבד מכתב האישום המקורי, אשר היה גדול בהרבה בהיקפו מאשר כתב האישום אשר בו הורשע הנאשם לבסוף.

עוד הצביעה ההגנה על כך שהנאשם לא היה איש פוליטי. הוא אדם בעל הכרה ציבורית וכוונה חברתית אשר אכן כשל, עקב סבך האינטרסים בהם נגוע עולם הייצור החקלאי, ואולם כשלונו הינו ברף הנמוך הנושק לכשל ניהולי.

עוד הצביע הסניגור המלומד על כך שבמהלך 10 השנים האחרונות הודח הנאשם למעשה מתפקיד ציבורי אחר בו הצליח (סמנכ"ל נמל אילת) וזאת עקב עתירת התנועה לאיכות השלטון הנובעת מניהולו של משפט זה, ונאלץ עקב כך לנדוד עד לאפריקה על מנת לשבור שבר, ולהתפרנס בכבוד, וזאת על אף גילו המתקדם. לטענתו, אין לנאשם למעשה כל עתיד בחברה הישראלית בתחום מקצועו.

כמו כן הצביעה ההגנה על היחס המתבקש בין העונש שהוטל על מירי, הנאשמת השניה בתיק זה, לבין העונש הראוי לנאשם.

ולסיום הצביעה ההגנה על הודייתו של הנאשם ועל נטילת האחריות למעשיו.

1. כמו כן, העידו בפני שלושה עדי אופי מטעם ההגנה. שלושת העדים מסרו כי לנאשם כישורים מגוונים בתחום כח אדם וחקלאות, כי הוא אדם נח לבריות, כי עצותיו העסקיות, אשר במקרים רבים ניתנו להם חינם אין כסף ומרצון טוב, תמיד הוכיחו את עצמם, וכי הנאשם נרתם לעזור להם בעת קושי או משבר, ללא תמורה כלשהי, ובעת שכיהן בתפקיד ציבורי – דלתותיו היו פתוחות בפניהם מעבר לשעות העבודה.

דברו האחרון של הנאשם

1. הנאשם, בדברו האחרון הביע חרטה, בושה, ואכזבה מעצמו. הוא סיפר על מהלך חייו ואת בנייתו העצמית במו ידיו. הוא תיאר שבמו ידיו מנע גניבה של 50 מיליון ₪ ממועצת הירקות, גרם לחיסכון של 40 מיליון ₪ נוספים, והביא לקופת האירגון 5 מיליון ₪ כספים עודפים. לטענתו אירגן מערכת למופת, יצר תשתית לנוהלי עבודה, מצא פתח לקבלת הלוואות לכל חקלאי באמצעות בנק צרפתי, שמר על המותג "jaffa" שכמעט אבד לאירגון, והקים תורת קבלות החלטות וניהול שלא היתה קיימת קודם לכן. במקביל, סעד את אשתו אשר היתה כבר חולה מאוד ועברה טיפול כימותרפיה קשים.

כל אלה חרבו עליו ברגע אחד של חוסר תשומת לב, חוסר שיקול דעת ושיקול דעת מוטעה של מספר החלטות. אלה גרמו לו להתנתק ממדינת ישראל ולחפש פרנסה במדינות אפריקה.

את דבריו סיים הנאשם בקטע מתוך שיר הנושא של הסרט "השוטר אזולאי":

"לו להשיב ניתן, את מחוגי הזמן

איזה עולם מופלא הוא היה בונה לו

רק להשיב ניתן, את שחלף הזמן

איך העולם אז היה משתנה"

חלק ג': דיון

כללי

1. ביום 10.7.2012 נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין המתווה את הנתיב שעל בית-המשפט לילך בו בבואו לגזור את דינו של מי שהורשע בפלילים.

סעיף 40ג(א) רישא לחוק מטיל על בית-המשפט לקבוע את מתחם העונש בהתאם לעיקרון ההלימה, אשר דורש קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטלים עליו.

התיקון לחוק יצר מנגנון תלת-שלבי בעת גזירת העונש. [ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.13); ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל בעמ' 15 (05.08.2013) (להלן: "עניין סעד")].

בשלב הראשון, יש לבדוק האם הנאשם הורשע בכמה עבירות והאם אלו מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים.

כאשר מדובר בכמה אירועים, על בית-המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים, כפי שמבואר בסעיף 40 יג' לחוק. מקרה זה מכונה בתיקון 113 לחוק "ריבוי עבירות", כפי שמצוין בסעיף 40יג' (ב) לחוק העונשין:

"הרשיע בית המשפט נאשם במספר עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם".

בשלב השני, על בית-המשפט לקבוע את מתחם העונש הראוי. לשם קביעת מתחם העונש יש להתחשב בשלושה פרמטרים, הכול כאמור בסעיף 40ג(א) סיפא לחוק: ראשית, בערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו. שנית, במדיניות הענישה הנהוגה ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק. [ת"פ 36644-12-12 מדינת ישראל נ' יואב סלע (29.04.14) בעמ' 7 (להלן: "עניין סלע")].

בשלב השלישי, תיבחנה נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהתחשב בהן, יגזור בית-המשפט את הדין. [עניין סעד].

הואיל והמדובר בכתב אישום מורכב ביותר, ובפרשות מרובות, אבחן תחילה את שני השלבים הראשונים לגבי כל אישום ואישום. השלב השלישי ייבחן לבסוף לגבי כלל העבירות.

גם הרמב"ם, הצביע על מספר שיקולים המבנים שיקול הדעת השיפוטי בגזירת העונש:

"דע שגודל העונש וחומרת הכאבתו או קטנותו והקלוּת לשׂאת אותו הם בהתחשב בארבעה דברים. הראשון חומרת הפשע. כי המעשׂים שנוצר מהם קלקול גדול עונשם חמוּר, והמעשׂים שנוצר מהם קלקול פעוט ומועט עונשם קל. השני תדירות האירוע. כי יש למנוע בעונש חמוּר דבר הקורה לעתים תדירות יותר. ואילו עונש קל יספיק כדי למנוע דבר הקורה לעתים רחוקות מכיוון שהוא קורה לעתים רחוקות. השלישי הוא חומרת ההתפתות לדבר. כי מדבר שהאדם מתפתה לעשׂותו - או מפני שהתאווה מגרה אותו מאוד לעשׂותו, או מפני שהוא רגיל מאוד לעשׂותו, או מפני שקשה מאוד לא לעשׂותו - הוא לא יימנע אלא אם כן צפוי לו דבר חמור. הרביעי הוא הקלות לבצע את המעשׂה הזה בהיחבא ובסתר, באופן שאחרים לא ירגישו בו. להרתיע מזה ניתן רק בעונש כבד וחמור". [מורה נבוכים, חלק ג' פרק מ"א].

דומה שדברים אלה, אשר נכתבו לפני מאות בשנים על ידי אחד מגדולי חכמי ישראל, יפים טובים ונכונים, גם לימינו אנו. למעשה ניתן לאמר כי תיקון 113 לחוק העונשין אימץ אותם במלואם. לאורם ניגש כעת למלאכת הענישה אשר הינה כה מורכבת, בפרשה זו.

השלב הראשון - ריבוי עבירות

1. המדינה בטיעוניה טענה, והסניגוריה הסכימה לכך, כי בכל הנוגע לאישום הראשון (פרשת סיכומי הישיבה המזוייפים), אף שמדובר במספר מעשים הרי שהמדובר באירוע אחד, שכן עסקינן במעשים דומים שבוצעו באותו יום ממש (9.8.2004) ובתשובה לאותה פניה של מר עמר ממשרד מבקר המדינה.

אף שיש קושי מסויים בתפיסה זו, הרי לא ניתן לשלול אותה, ובוודאי שמקום שהצדדים מסכימים על עניין זה אין מקום לסטות מההסכמה. יחד עם זאת אעיר כי ניתן לראות את הדברים גם באורח שונה (ולעניין זה ר' לאחרונה ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מ"י (29.10.2014) .

לעומת זאת, ברור לחלוטין כי האישום השני והשלישי עניינם נפרד ומובחן ולפיכך המדובר באירועים שונים, אשר יש לקבוע לכל אחד מהם מתחם ענישה נפרד.

השלב השני – קביעת מתחם העונש ההולם

אישום ראשון

מרמה והפרת אמונים - הערך החברתי הנפגע

1. הפרת אמונים אינה מוגדרת במדויק בחוק, לכן, לא תמיד ברור מראש מתי התנהגות מסויימת מהווה הפרת אמונים. "ענייננו בעבירה ייחודית ומיוחדת, עבירה בת 'רקמה פתוחה'" [דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פ"ד נ"ט (4) 1, בעמוד 3]. עבירה זו לא תמיד נותנת אזהרה ברורה מראש מהי ההתנהגות הפלילית ומהוה גבול בין התחום המשמעתי או האתי לתחום הפלילי. [זאב סגל "צללים מרחפים על שלטון החוק-עם פרשת בראון ובעקבותיה" משפט וממשל ד (תשנ"ח) 587, 620;זאב סגל משפט וממשל בעמ' 620; יובל קרניאל "פלילים" בעמ' 282].
2. העבירות אשר ביצע הנאשם הן עבירות הפוגעות בערכים המוגנים בשירות הציבורי במספר מישורים שונים. בעבירות מסוג אלו, יש כדי לכרסם עמוקות באמון אותו רוכש האזרח לאלה שהופקדו על-ידו לשרת את הכלל.

עבירת הפרת האמונים ממוקמת בחוק העונשין בפרק העוסק בפגיעות בסדרי השלטון והמשפט. זוהי עבירה מיוחדת לעובדי הציבור. מטרת העבירה הינה להגן על השירות הציבורי ועל חוסנו התפקודי והמוסרי כלפי פנים וכלפי חוץ.

"טול מהמנהל הציבורי את אמון הציבור, את טוהר המידות של עובדיו או את היכולת להבטיח את תקינות החלטות הרשויות הציבוריות, ונטלת את עצם ההצדקה לשיטת הממשל הדמוקרטית ואת התוקף המוסרי שלה"

[ת"פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט] (24.09.12) בעמ' 15.

1. האיסור הפלילי על הפרת אמונים משמש כמכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. "הסנקציה הפלילית נועדה להבטיח כי הנאמנות תישמר, וכי כוח השלטון לא יהפוך לשלטון הכוח" [עניין שבס בעמ' 20]. מטרתו של האיסור הפלילי הטמון בסעיף זה, הינו הבטחת התנהגות ראויה של עובדי ציבור ושמירה על טוהר מידותיהם. [ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' יצחק גרוסמן, פ"ד לו(1)405, 417.
2. ישנם שלושה ערכים מוגנים אשר עומדים ביסודה של עבירת מרמה והפרת אמונים [עניין שבס בעמ' 23]. הערך הראשון הינו שמירה על אמון הציבור במערכת השלטונית. הערך השני הינו שמירה על טוהר המידות של פקידי הציבור, ערך אשר זכה למעמד חוקתי במשפטנו משעוגן בחוק-יסוד: מבקר המדינה כאחד מהיבטי הביקורת (סעיף 2(ב)). הערך השלישי הינו שמירה על האינטרס הציבור, אשר עליו מופקד עובד הציבור. [ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות, פ"ד נ(5)367, 384 (29.12.96); ע"פ 3954/94 מדינת ישראל נ' גיורא לב, פ"ד נא(2) 529, 556 (13.03.97); ע"פ 5083/08 הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל ((24.6.2009). ערכים אלו שזורים אחד בשני וביסודם מונחת התפיסה, כי עובד הציבור הוא נאמן הציבור, לא לעצמו הוא פועל, אלא, למען הציבור [עניין שבס בעמ' 28].

יפים לעניינו דבריו של הנשיא ברק בעניין גרוסמן, בעמ' 417-416, שם ציין:

"עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות. השימוש בסמכויות וכוחות אלה בא לשרת את האינטרס, שהכוח והסמכות באו להגשים. אין הם באים לשרת אינטרס אחר כל שהוא. בהפעלת תפקידיו אלה על עובד הציבור לפעול מתוך נאמנות... עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים. כך, למשל, עובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, מפר אמונים."

וכן ר' דבריו של כבוד השופט ברק, בעניין אייזנברג בעמ' 266, שם ציין:

"אמון הציבור ברשויות השלטון הוא מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית, ושל המדינה. כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים. יש ליתן משקל נכבד לשיקולים הבאים לקיים, לשמר ולפתח את תחושת הציבור, כי משרתיו אינם אדוניו, וכי הם עושים את מלאכתם למען הציבור, מתוך יושר וניקיון-כפיים. אכן, טוהר השירות והשורות עומד בבסיס השירות הציבורי ובבסיס המבנה החברתי שלנו" [בג"צ 6163/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מ"ז (2) 229, 266 (29.03.93).

ועוד ר' ד"ר יובל קרניאל "הפרת אמונים בתאגיד" (במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי), בעמ' 289:

"חיזוקה של עבירה המרמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור הוא עוד כלי בארגז הכלים של הדמוקרטיה המתגוננת. זה אמצעי חשוב לומר לעובדי-הציבור, לנבחרים ולציבור הרחב כי בדמוקרטיה, איש הציבור אינו מורה מעם, והוא חייב בציות לחוק ובשמירה על חובת האמון לאינטרס הציבורי הרחב."

1. המאבק בהפרת אמונים הינו בסיסי וחיוני לדמוקרטיה ולשלטון החוק. עובד ציבור צריך להימנע מלפעול בדרך הנוגדת את התנאים אשר על פיהם עליו למלא את תפקידו הציבורי. באם עובד ציבור פועל בדרך הנוגדת את המדיניות אשר עליה הופקד, אמון הציבור במערכת השלטונית נפגעת. [עניין גרוסמן בעמ' 417; ע"פ 44/81 מויאל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 505 ,517 (19.01.82)]. העדרו של אמון כזה משמש פתח להיווצרותן של שיטות פעולה פסולות ומסוכנות, המכרסמות, מבחוץ ומבפנים, בשירות הציבורי, ופוגעות במרקם היחסים אזרח-שירות ציבורי. [תפ (י-ם) 2949-09 מדינת ישראל נ' שולה זקן (06.06.12) בעמ' 3 ; ר' עוד על חשיבות אמון הציבור בג"צ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין ירושלים, פ"ד כה(1) 325, 331; עניין גרוסמן בעמ' 416].

זיוף באמצעות אחר, רישום כוזב במסמכי תאגיד ושימוש במסמך מזויף - הערך חברתי הנפגע

1. ביסוד איסורים אלו אשר נמנו לעיל, עומדים שיקולים של הגינות בסיסית המחייבים לאסור על זיוף מסמכים ועשייה של שימוש בהם על מנת לקבל טובת הנאה. האיסור ביסוד הזיוף והשימוש במסמך המזויף, נועד להגן על חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה. [עניין סלע בעמוד 7].

רישום כוזב במסמכי תאגיד פוגעים ביחסי אמון שבין הרשות המנהלית לאזרח.

יתירה מזו, כל הקורא מסמכים אשר נערכו על ידי רשות ציבורית, רשאי לצאת מנקודת הנחה כי האמור בהם הינו אמת או לפחות משקף מצב דברים עובדתי אמיתי. מעשי הנאשם, בפרשת סיכומי הישיבה, פוגעים קשה בנקודת מוצא זו ומערערים את האמון שנותן האזרח בפעילותן של מערכות ציבוריות.

בענייננו, מדובר בשרשרת פעולות אשר עומדות בניגוד לחוק ולנורמות של מנהל תקין. בהתנהגות הנאשם יש משום חוסר יושר מופגן, תוך הצגת מצג כוזב ומטעה, הסתרת מידע רמייה ושקרים. אופן פעולה זה, מהווה דריסה גסה של אמון הציבור במערכת השלטונית.

מדיניות הענישה הנוהגת

1. מרמה והפרת אמונים

בעניין שבס – הנאשם בשני אישומים של מירמה והפרת אמונים אשר בליבם – הימצאות בניגוד עניינים. על הנאשם הושת עונש של מאסר מותנה וקנס.

בעניין זקן, בית המשפט גזר על הנאשמת בגין הרשעתה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ארבעה חודשי מאסר אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות, מע"ת וקנס.

ע"פ 846/12 יהושע ויטה נ' מדינת ישראל (19.6.13)- הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, אשר בליבן מצויה עמידה בניגוד עניינים. בית-המשפט המחוזי השית על הנאשם, חמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך של 40,000 ₪.

ע"פ 2144/11 יעקב (ג'קי) מצא נ' מ"י (20.6.2011) - הנאשם הורשע על פי הודייתו ב – 5 עבירות של הפרת אמונים וכן סיוע לשוחד. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ומע"ת .

ע"פ 1044/12 יגאל סער נ' מ"י (10.12.12) – הנאשם הורשע בשלוש עבירות של הפרת אמונים (במעשים שעולים על עמידה בניגוד עניינים) ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ומע"ת.

רע"פ 4732/09 יפה אלון נ' מ"י (10.09.08) – מנהלת בית ספר אשר העסיקה את בן זוגה כקבלן מבצע בבית ספר אותה ניהלה, והלה גרף כספים רבים לכיסו. הורשעה בעבירת הפרת אמונים וקבלת דבר במירמה. נגזרו עליה 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מע"ת וקנס בסך של 5,000 ש"ח.

1. זיוף באמצעות אחר, שימוש במסמך מזויף ורישום כוזב במסמכי תאגיד

מדובר בעבירות נפוצות אשר מנעד החומרה שלהן והנסיבות בהן הן מבוצעות רחב מאוד.

כך למשל:

רע"פ 1612/14 קראוז נ' מדינת ישראל (12.03.2014) נותר על כנו עונש מאסר בפועל של 9 חודשים וקנס כספי על סך של 5,000 ₪, זאת בגין עבירות מתוחכמות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים ושש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות שביצע סוכן ביטוח בקשר עם כספי לקוחותיו.

ת"פ 36644-12-12 מדינת ישראל נ' סלע (29.04.14). נאשם אשר הורשע בשלוש עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שלוש עבירות של שימוש במסמכים מזויפים ושתי עבירות של קבלת דבר במרמה. בית-המשפט השית על הנאשם שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס כספי על סך של 25,000 ₪ ופיצוי כספי על סך של 75,000 ₪.

בת"פ (חיפה) 4047-02-09 מדינת ישראל נ' חנוכייב (13.12.2009). נאשם שהשתלט על זהות אדם אחר באופן מתוחכם ושיטתי. בית המשפט גזר עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות וקנס כספי על סך של 50,000 ₪.

ת"פ 17094-06-09 מדינת ישראל נ' בן ישי (16.02.10). הנאשם חתם באמצעות חותמת על מסמכי תקינות רכב של משאית בשמוש לקצין הבטיחות. בית-המשפט הרשיע את הנאשם על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות לפי סעיף 418 והשית עליו קנס בגובה של 1,500 ₪.

ע"פ (ת"א) 71440/00 יעקב אבימור נ' מ"י (16.09.01) – נאשם אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת זיוף פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון "הפועל". על הנאשם הוטלו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות, קנס ומע"ת.

ע"פ (מרכז) 14702-04-11 גילה בן חנניה נ' מ"י (09.02.12) – הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות ולאחר ערעור בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, הפרת אמונים, ושיבוש הליכי משפט, בין היתר בכך שבהיותה מנהלת כח אדם בסניף הביטוח הלאומי - זייפה פרוטוקול שימוע שערכה לעובדת בטרם פיטורים. על הנאשמת נגזרו, בבית המשפט המחוזי, לאחר שזוכתה בהסכמה מעבירת קבלת דבר במירמה, עונש של מע"ת בלבד וקנס. העונש הקל נבע גם מכך שלנאשמת לא צמחה תועלת אישית ישירה (הפעולה נועדה להשביע את רצונו של הממונה עליה) וגם עקב מצב רפואי. דומה כי זהו פסק דין הקרוב ביותר לענייננו, והוא מהווה נקודת מוצא לגזירת מתחם הענישה ההולם בעבירות נשוא האישום הראשון והשלישי.

ת"פ 27532-05-10 מדינת ישראל נ' איילון ואח', גזר דיני בתיק זה מיום ה-17.01.13, בעניינה של מירי. הנאשמת שימשה עוזרת מנכ"ל לנאשם נשוא גזר דין זה. הנאשמת הורשעה בשלוש עבירות של סיוע למרמה והפרת אמונים, שלוש עבירות של סיוע למסמך מזויף, שלוש עבירות של סיוע לשימוש במסמך מזויף ושלוש עבירות של סיוע לרישום כוזב במסמכי תאגיד. בגזר דיני עמדתי על החומרה בעבירות אלו ובהתחשב בנסיבות של ביצוע העבירה ובחלוף הזמן, גזרתי על הנאשמת מאסר מותנה לתקופה של שישה חודשים, קנס כספי על סך של 30,000 ₪. פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. אעבור כעת על הנסיבות הרלוונטיות לכתב אישום זה, כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק.

(א) תכנון – אין ספק בעיני כי הנאשם תכנן את ביצוע מעשי הזיוף הנידונים. אמנם נכון כי שלושת סיכומי הישיבה זוייפו ביום אחד (10.8.2004), ואולם פניית מבקר המדינה הומצאה למועצת הצמחים ביום 3.8.2004, כך שלמעשה הנאשם שקד במשך שבוע ימים על יצירת סיכומי הישיבה. הדברים מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע להסכמים ולמסמך ההבהרות. תשומת לב מיוחדת ניתנת לעובדה שאין המדובר בסיכום ישיבה אחד בלבד, אלא מדובר בשלושה סיכומי ישיבה, העוסקים בבעלי תפקיד מרכזיים באירגון.

(ב) חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו על אחר – הנאשם כמי שעומד בראש תאגיד ציבורי בעל תקציב של מאות מיליוני ₪, ומהווה הגוף הכלכלי המשמעותי ביותר במגזר החקלאי הוא זה שיזם והגה את העבירות. לא זו בלבד שחטא הוא עצמו אלא אף החטיא במעשה את מירי עוזרתו, הנאשמת 2, שהיתה כפיפתו בעת שדרש ממנה להוציא מן הכח אל הפועל את מעשי הזיוף.

(ג) הנזק שנגרם מביצוע העבירה או שצפוי היה להיגרם מביצועה, והסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - זו בעיני הנסיבה המשמעותית ביותר בעיני בהקשרו של אישום זה: העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא אישום זה מתוך מטרה להונות את מבקר המדינה. הנאשם פעל כפי שפעל מתוך מטרה וידיעה כי משרד מבקר המדינה עורך ביקורת במועצת הצמחים, וכי המסמכים נועדו לסייע לו להציל את עורו מפני ממצאי הביקורת.

מוסד מבקר המדינה הינו בעל מעמד חוקתי והוא נתפס לעיתים כ"רשות הרביעית". בהתאם לסעיף 10 לחוק מבקר המדינה, תכליתה של ביקורת מבקר המדינה הינה בין היתר בדיקת החיסכון, היעילות וטוהר המידות של השירות הציבורי. על המבקר מוטלת החובה למצוא אי סדרים בגופים המבוקרים, להצביע על חוסר יעילות, ולחשוף מעשים בלתי תקינים ופליליים במשרדי הממשלה, וזאת על מנת לבער את נגע השחיתות, ולטייב ולייעל את השירות שנותנת המערכת הציבורית לאזרח.

אף שאין על המבקר כל סמכות לאכוף את המלצותיו הרי שלא ניתן להקל ראש בממצאיו. המלצות מבקר המדינה משפיעות על הדרך בה על הרשות להפעיל את שיקול דעתה ואם הגוף המבוקר אינו מיישם ההמלצות הרי שרובץ עליו נטל לנמק את החלטתו.

כתוצאה מכך נהנה מבקר המדינה מסמכות מוסרית עצומה. זהו מקור כוחה של ביקורת המדינה, ומכאן האמון הרב אשר רוחש הציבור למוסד זה (בעניין זה ר' בג"צ 3989/11 תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל נ' ועדת הכנסת לביקורת המדינה [פורסם בנבו] (27.12.12), בג"צ 9223/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה [פורסם בנבו] (19.11.12).

לפיכך, וכנובע מתכלית מוסד מבקר המדינה, כל פעולה אשר נעשית מתוך מטרה להסוות או להסתיר אי תקינות מהסוג העומד בבסיסו של כתב אישום זה (מינוי יועצים ללא מכרז), או למנוע ביקורת ראויה המבוססת על ממצאי עובדה נכונים, הינה פעולה פסולה ואסורה בתכלית האיסור, ויש להצמיד לה תג מחיר גבוה.

זהו שיקול של הרתעת הרבים אשר מהווה אחד מיסודות הענישה בהתאם לסעיף 40ז' לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם

נוכח כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות נשוא האישום הראשון בנסיבות בהן נעברו הינו בין 3 ל – 12 חודשי מאסר בפועל.

אישום שני ושלישי

ערך חברתי שנפגע - מרמה והפרת אמונים בתאגיד

1. האינטרס המוגן ביסוד עבירה זו, הינו הבטחת תפקודו הנאות של מנהלי התאגיד, שמירת האינטרס של התאגיד והעדפתו על פני האינטרס האישי של המנהל, וכן מניעת שחיתות מידות בקרב המנהלים [ע"פ 677/14 דני דנקנר נ' מ"י (17.7.2014) בעמ' 24, ת"פ 40213-05 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' גבעוני ואח' (04.04.13) בעמ' 47]. יפים לעניינו דבריו של המשנה לנשיא, כבוד השופט מ' אלון, בעניין דרוויש בעמ' 692, שם ציין:

"סעיף 425 לחוק אין ענינו הגנה על הציבור, אלא על התאגיד. יסודו בחובת האמון החלה על מנהל התאגיד, אשר בהיותו פועל בשל אחרים ובעבורם עליו לפעול כלפיהם ביושר ובהגינות... הוראה זו נועדה להבטיח כי מנהל התאגיד לא ימעל באמון שניתן בו ויפעל להגשמת תפקידו..."[ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש ואח', פ"ד מה(2), 663, 692 (1991)].

1. אשר ל"פגיעה בתאגיד" המצוינת בעבירת המרמה והפרת אמונים בתאגיד, מושג זה פורש באופן רחב בפסיקה [ע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל ( 31.12.2008) בעמ' 182; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (3) 673,714 (1983)]. כבר נקבע לא אחת, כי הפגיעה, שמדובר בה בעבירה של הפרת אמונים, אם כלפי הציבור ואם כלפי התאגיד, איננה דווקא פגיעה המוצאת ביטויה בהפסד ממון. הפגיעה,יכול שתמצא ביטויה בהצגת עובדות המעוותות את המצב הנכון של התאגיד ובערעור תדמיתו של התאגיד ומידת הרצינות שהציבור ירחש אליו.

ר' בעניין זה דבריו של הנשיא מ' לנדוי בע"פ 594/81 מדינת ישראל נ' אלוני, פ"ד לו(2) 57, 64, (14.03.82) שם ציין:

"אדם ישר והגון יכול לטעות ביחס לזכויותיו, וטעות כזאת תשמש לו צידוק, אך לא כן טעות, הנעוצה כולה בשיבוש גמור של ערכי מוסר פרטי או ציבורי בסיסיים. הוא הדין גם בעסקן ציבורי בעל עמדת כוח: לא איש הישר בעיניו יעשה, בתקווה ש'לא יעשו מזה ענין' מפני פחד מפגיעתו הרעה או אף מפני הערכה לפועלו הרב בדרך כלל: שאם ניתן גושפנקה משפטית להתנהגות כזאת, הרי שנתנו ידנו להתפוררות של נורמות, שהן לא רק נורמות של התנהגות ציבורית ראויה, אלא הן גם קובעות את הגבול בין מותר לאסור באיסורי המשפט הפלילי."

נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח רכב מנועי בתוקף – הערך המוגן

1. אין צורך להדגיש את החשיבות של המאבק בתאונות הדרכים. אחד האמצעים הבולטים במאבק זה הינו הצורך בהחזקת רשיון נהיגה וביטוח בני תוקף. הקפדה על כללים אלה מבטאת שמירה על הסדר הציבורי. נהיגה בהיעדרם, הנובעת מאי תשלום קנסות, משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט: הן בעצם אי תשלום הקנסות (המהווה למעשה אי ביצוע גזר דין חלוט) והן בנהיגה בהיעדרם [רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.05.05); ע"פ 70580/03 מדינת ישראל נ' שמש דניאל (01.09.04)].

מדיניות הענישה הנוהגת

1. מרמה והפרת אמונים בתאגיד

ע"פ 677/14 דני דנקנר נ' מ"י (17.07.2014) – הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תקין של תאגיד עסקי, ושתי עבירות תחבולה. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מע"ת וקנס בסך של 1,000,000 ₪.

ת"פ (מחוזי-י-ם) 3194/02 מדינת ישראל נ' שלמה בן אריה אגאי (31.8.2004) הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד, בעבירות מנהלים בתאגיד וברישום כוזב במסמכי התאגיד. בית-המשפט התחשב משמעותית בכך שאגאי לא שלשל לכיסו כסף מהעבירות אלא מטרתו הייתה לרומם סניף בנק "זנוח". על הנאשם נגזרו שישה חודשי מאסר אשר יבוצעו בדרך של עבודות שירות ו - 10 חודשי מאסר על תנאי.

ת"פ 12003-08-13 מ"י נ' אופיר (3.9.2014) – הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות לפי חוק ניירות ערך. על הנאשם נגזרו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מע"ת וקנס בסך של 100,000 ₪.

ת"פ 51394-12-10 מ"י נ' ברזאני (9.9.2013)– הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות לפי חוק ניירות ערך. על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מע"ת וקנס בסך של 1.8 מיליון ₪.

1. נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח רכב מנועי

תתע (עכו) 9710-11-11 מדינת ישראל נ' דיאבבילל (29.04.12)- בתיק זה הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירה נלווית של נהיגה ברכב בלא ביטוח. בית-המשפט השית על הנאשם 40 ימי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון לכל סוגי הרכב למשך שנה.

פל (נצ') 3512-07-09 מדינת ישראל נ' מוחמד אבו עאייש (29.02.12)- הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף. בית-המשפט השית על הנאשם קנס על סך של 750 ₪ ופסילת רישיון לכל סוגי הרכב למשך 6 חודשים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. אסקור כעת את הפרמטרים המופיעים בסעיף 40 ט' לחוק, הרלוונטים לענייננו.

(א) תכנון

אין ספק כי הן בפרשת תאונת הדרכים והן בפרשת הגן הבוטני, הנאשם תכנן את המעשים תכנון מוקדם. שני המעשים לא היו תוצאה של גחמה של שניה או כשלון של רגע, אלא בוצעו מתוך תיכנון מחושב מראש.

(ב) חלקו היחסי של הנאשם

שוב, המדובר במי שעמד בראש הפירמידה של התאגיד הכלכלי הציבורי הגדול ביותר במגזר הכלכלי, שעל פיו יישק דבר, וכל כפיפיו סרים למרותו. הנאשם הפר את חובות האמון וסטנדרט ההתנהגות המצופים ממנכ"ל, ניצל את מעמדו הרם ואת כוחו בתאגיד בכך שהורה כלפי הכפופים לו לבצע פעולות הפוגעות בקופת מועצת הצמחים ובתדמיתה. לא ניתן להתעלם מכך כי לפחות בפרשת תאונת הדרכים, נוצרת התחושה כי הנאשם נהג בקופה הציבורית כאילו היתה חצרו הפרטית.

(ג) הנזק שנגרם או שיכול היה להיגרם מביצוע העבירה, והסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה

בכל הנוגע לפרשת תאונת הדרכים, בסופו של יום לא נגרמה למועצת הצמחים כל פגיעה כלכלית שכן הנאשם שילם את חובו הכספי למועצת הצמחים, עם סיום עבודתו. יחד עם זאת, עד למועד זה היתה מועצת הצמחים מצויה בחסרון כיס ורק סיומו הכפוי של התפקיד הביא לפירעון החוב.

בכל הנוגע לפרשת הגן הבוטני – הנזק הוא בעיקרו ציבורי, בכך שהנאשם העמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, על דרך של העמדת כספי ומשאבי מועצת הצמחים לגן הבוטני שבראשו עומד אחיו, לטובת פרוייקט אשר בו זכה כדין, ובמכרז ציבורי, גוף אחר.

אמנם בפועל לא נגרם למועצת הצמחים כל נזק כלכלי שכן הגן הבוטני השיב למועצת הצמחים את הכספים והמשאבים שהעמידה לו, ואולם הדבר אירע רק בעקבות ביקורת מבקר המדינה וממצאי היועץ המשפטי של מועצת הצמחים, אשר מצא כי התקשרות כזו אינה תקינה.

כפי שנאמר לא אחת, ניגוד עניינים הוא פתח לשחיתות. ללא הקפדה על הכלל בדבר ניגוד עניינים וללא אכיפה, עלול המינהל הציבורי להידרדר במהירות לשחיתות שלטונית ומי שישלם את המחיר, הינו הציבור. על עובד הציבור לראות תמיד את האינטרס שלמענו ובשמו הוא פועל, קרי האינטרס הציבורי כאינטרס מכריע. תוצאות מעשיו של הנאשם הינה חמורה, שכן שיקום היחסים בעת התרחשותה של פגיעה באמון הציבור הינה קשה ביותר. "ניגוד מוסדי מוביל בנקל לניגוד אישי, וניגוד אישי יכול להגיע עד כדי מעילה בתפקיד" [י' זמיר, "ניגוד עניינים בשירות הציבורי", בתוך ניגוד עניינים במרחב הציבורי-משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה (תשס"ט) 225, בעמוד 236].

הנזק שנגרם בא לידי ביטוי בפגיעה באמון הציבור, שהרי בלא אמון הציבור ברשויות הציבור, יעמדו הרשויות ככלי ריק: "אמון הציבור נתון להם ואינטרס הציבור אמור לשמש נר לרגליהם" [כבוד השופט ס' ג'ובראן ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל (29.10.07)].

אדגיש בעניין זה כי במהלך שמיעת הראיות השתכנעתי שפרוייקט מרכז הכשרת החקלאים הנידון, נשוא פרשת הגן הבוטני, אשר לשם ביצועו העבירה מועצת הצמחים כספים ומשאבים לגן הבוטני, לא היה פרוייקט סתמי אשר המימון בו היה נחוץ לצרכיו האישיים של אחיו של הנאשם. דהיינו, ניסיון ההתקשרות לא היה נגוע בשחיתות אישית. היה זה פרוייקט אמיתי וחשוב.

הבעייתיות המעשית בפרוייקט התגלתה בכך שקיים כבר גוף חיצוני שזכה בניהול פרוייקט דומה במכרז ציבורי, ועיקר הפרובלמטיקה במעשי הנאשם, במישור הפלילי, נבעה מהעמדת עצמו בניגוד עניינים, בעת שהביא לאישור הפרוייקט במינהלת מועצת הצמחים והעביר כספים ומשאבים לגן הבוטני לשם ביצועו.

קביעת מתחם העונש ההולם

1. נוכח כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין עבירות המירמה והפרת האמונים בתאגיד בנסיבות המפורטות לעיל, בגין האישום השני והשלישי הינו בין 3 ל – 9 לחודשי מאסר כל אחת, ובעבירת הנהיגה ללא רשיון – בין שלילת רשיון נהיגה (ללא רכיב עונשי ממשי) לבין 3 חודשי מאסר.

השלב השלישי: נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות

1. אסקור כעת את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, כמפורט בסעיף 40 י"א לחוק.

(א) הפגיעה של העונש בנאשם לרבות בשל גילו

הנאשם בן 69. עד לפרשה זו עסק בתפקידי ניהול כח אדם רבים במגזר הפרטי והציבורי. במהלך ניהול המשפט הועבר מתפקידו בנמל אילת (בלחץ התנועה לאיכות השלטון, לטענתו), עקב כתב אישום זה. נכון להיום, מוצא הנאשם פרנסתו בייעוץ חקלאי במדינות אפריקה.

אין ספק בעיני שהנאשם שילם מחיר אישי וחברתי כבד בעקבות פרשה זו. למעשה, אין לנאשם שום יכולת התפרנסות במשלח ידו בישראל, ואף שאינו אדם צעיר נאלץ לנדוד אל מעבר לים, למדינות אפריקה, כדי לשבור שבר. אין ספק בעיני כי גזר דין זה והעונש שבו יוסיף לפגיעה הקשה בנאשם.

(ב) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו

התרשמתי כי הנאשם הפנים את תוצאות מעשיו. אין ספק בעיני כי הבין שמעשיו לא היו בגדר תקלה טכנית או אי תקינות מנהלית גרידא אלא פגעו פגיעה של ממש בעקרונות יסוד של החברה הישראלית. אמנם, בדבריו בפני שירות המבחן ציין הנאשם כי המדובר בכשל בהתנהלותו ולא התנהלות מרמתית מכוונת ומתמשכת, אמירה תמוהה מעט נוכח הנסיבות שנפרסו לעיל, ואולם אין בכך כדי להמעיט מהפנמתו את חומרת מעשיו.

(ג) תיקון תוצאות העבירה ופיצוי על הנזק שנגרם בשלה

באף אחת מן הפרשות המתוארות לעיל לא נגרמו למועצת הצמחים נזקים כלכליים. בפרשת תאונת הדרכים, פרע הנאשם את חובו למועצת הצמחים בגין התאונה עם סיום עבודתו בה, ובפרשת הגן הבוטני, השיב הגן הבוטני למועצת הצמחים את הכספים והמשאבים שהושקעו. לפיכך, כל עולמו של כתב אישום זה הינו בעצם המעשים עצמם ובפגיעה באינטרס הציבורי בלבד.

עוד יש לציין כי סיכומי הישיבה הכוזבים ופרשת הגן הבוטני לא נעשו לצורך הפקת רווח כלכלי אישי לנאשם, ואף לא היה בהם פוטנציאל כזה. המדובר במעשים אשר פגעו בציבור, אך אין בהם כדי להפיק תועלת כלכלית אישית לנאשם. באשר לפרשת תאונת הדרכים, אף שהיה בה פוטנציאל לרווח אישי – הרי שבפועל הוא לא מומש.

(ד) התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה

עדי האופי שהעידו, העידו בפני על אופיו של הנאשם ועל תיפקודו כמנכ"ל משרד החקלאות מעל ומעבר למצופה מפקיד מדינה.

מעבר לכך, אוסיף דברים אלה:

בשמיעת המשפט התרשמתי כי על הנאשם הוטלה משימה כמעט בלתי אפשרית במשקלה ובעוצמתה: לאחד, במסגרת הרפורמה החוקית, 4 מועצות ייצור חקלאיות למועצה אחת. על פניו נראה הדבר כעניין של מה בכך, ואולם במהלך ניהול המשפט נחשפתי לקשיים האדירים שעמדו בפני הנאשם בביצוע מלאכתו.

כך, לצורך מימוש הרפורמה נדרש הנאשם לכתוב מחדש את כל תורת ההפעלה של מועצות הייצור, לשמור על נכסי המועצות המאוחדות על מנת שלא "יזלגו" החוצה בטרם האיחוד, ולהקים גוף חדש יש מאין, עם עובדים שחלקם חדשים, ספקים חדשים, נהלים חדשים, ומשרדים חדשים.

ההתנגדות לרפורמה מצד החקלאים בשטח ואנשי אמונם במטות המועצות המאוחדות, אנשי "המשטר הישן", היתה גדולה מאוד, ורבים מהם (אם כי לא כולם) עשו מאמצים רבים על מנת להכשילה, וכן להכשיל את אנשי "המשטר החדש" ואת הרפורמה, שבמסגרתה היו עשויים לאבד מקומות עבודה, כספים, שליטה, וכח.

אל סבך זה של הפוליטיקה החקלאית (ואשר חלקה לא היתה כל כך חקלאית, אלא הונעה גם ממניעים פוליטיים טהורים), האינטרסים האישיים והמגזריים, והאגו האישי של בעלי התפקידים - נקלע הנאשם שלא בטובתו. רבים העידו שהנאשם היה איש מקצוע אמיתי, שבא מהשטח, אשר הבין היטב את העולם החקלאי ועשה כל שביכולתו כדי לקדם את הרפורמה אשר כזכור – עוגנה בחקיקה, ובכך לממש את רצונו של המחוקק. יחד עם זאת נשמעו עדויות רבות על כך שהיו לא מעטים אשר ביקשו להכשילו בתפקידו ו -"לשים לו רגל".

על אף קשיים אלה, הנאשם אכן עשה במהלך תקופת עבודתו פעולות רבות למימוש הרפורמה, שכן באופיו הינו – וכך התרשמתי מעשרות העדויות שבאו בפני - "בולדוזר מקצועי".

אמנם אין לכחד שבמסגרת פעולותיו כשל הנאשם כשל ערכי חמור. כשל אשר אינו הולם את מעמדו כמנכ"ל גוף מסוגה של מועצת הצמחים. ואולם, בבוא יום גזר הדין עומדים לנגד עיני בית המשפט גם המציאות המורכבת שהיתה בפני הנאשם, והעובדה שבסופו יום, שבתקופת עבודתו שהיתה תקופת הקמת מועצת הצמחים, הונחו היסודות לפעולתה – עד היום.

(ה) חלוף הזמן

בעיני, שיקול זה הינו שיקול דומיננטי ביותר, ואף מכריע בפרשה זו.

העובדות בפרשה זו הינן ברורות. חקירת מבקר המדינה בפרשות נשוא אישום זה החלה בשנת 2004 וממצאי המבקר פורסמו זמן לא רב לאחר מכן. הנאשם נחקר בשנת 2006, אך כתב האישום הוגש בשנת 2010.

הכרעת הדין ניתנת בשנת 2014, דהיינו 10 שנים לאחר ביצוע המעשים.

הלכה ידועה הינה כי לאדם יש זכות שההליכים הפלילים המתנהלים כנגדו, יסתיימו תוך זמן סביר, זאת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה [ע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל (08.03.11) בעמ' 7.

ראוי כי העונש צריך להינתן ולהתבצע, קרוב ככל הניתן למועד ביצוע העבירה. פרק הזמן הארוך אשר חלף בין מועד ביצוע העבירה ועד לסיומו של ההליך הפלילי משפיע על אפקטיביות הענישה, שכן אינטרס ההרתעה שבענישה, כוחו נחלש [ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 837-836 (12.07.00)]. עניין הורוביץ בעמ' 232:

"כידוע, זכות היא הנתונה בידיו של מי שהועמד לדין, כי משפטו יסתיים במהירות. זאת, מפאת הקושי הטמון בסטטוס של נאשם, מפאת הלחץ והחשש המתמיד בו נתון הנאשם והקושי שטמון בניהול ההליכים נגדו על המשך ניהול תקין של חייו ועל אפשרותו להשתקם..."

עינוי דין עלול לגרום לעתים קרובות לעיוות דין [ע"פ 188/77 משה ורטהיים נ' מדינת ישראל, פ"מ לב(2) 225,231-230 (להלן: "עניין ורטהיים")]. עינוי דין נגרם למי שההליך בעניינו מתמשך זמן רב, וכן מתוך הכרה בחשיבות של זיקה בין המעשים לתוצאותיהם העונשיות ותפיסה מערכתית שההתנהלות הלא תקינה בעיכוב ההליך, מצדיקה נקיטת תוצאות אופרטיביות גם בהיבט של חינוך הרשויות. גורם הזמן והשפעתו על הנאשם חייב לבוא לביטוי בגזירת העונש. חלוף הזמן מהווה שיקול עונשי בעל עוצמה והשפעה רבה.

יפים לעניינו, דבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין דיסקונט בעמ' 16-15, שם ציינה:

"במסגרת שיקולי הענישה, יש להתייחס לגורם הזמן שחלף מאז סיום ביצוע העבירות בשנת 1995 ועד להשלמתו של ההליך הפלילי בפסק הדין שניתן בערכאה זו. למעבר הזמן בין ביצוע המעשה הפלילי לבין השלמת ההליך הפלילי ישנה משמעות בעלת משקל. לחלוף הזמן יש השלכה הן על האחריות הפלילית, והן על מידת העונש. הוא מקהה את הטעם החברתי והמשפטי שבמיצוי הדין. הוא פועל לשחרור "הזכרון המעיק של החטא הקדמון" [רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט (21.02.10).

כך גם המשפט העברי הכיר בכך שבדיני נפשות יש לסיים ההליכים לכל היותר למחרת המשפט (ראו משנה סנהדרין ה', ה'; רמב"ם סנהדרין י"ב, ג', שולחן ערוך חושן משפט י"ז, י"א, שם נאמר "צריך הדיין לפסוק הדין מייד אחר שיתברר לו, שאם מענה את הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי הדינים הרי זה בכלל לא תעשו עוול". (ראו גם שולחן ערוך חושן משפט, י"ט, א').

דוגמא נוספת לחשיבות של חלוף הזמן כשיקול בעת גזירת העונש, ניתן למצוא בפסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"פ 5822/08 נתנאל טרייטל נ' מדינת ישראל (12.03.09), בעמ' 22, שם ציין:

"אכן, כבר נפסק לא אחת כי יש מקום להתחשבות בחלוף הזמן ובהתארכות ההליכים עת בא בית המשפט לשקול את העונש שראוי כי יושת על נאשם, וזאת כל עוד לא צעדיו של נאשם עמו הם שגרמו לעיכובים בניהול ההליך המשפטי בעניינו. היקף ההתחשבות בשיקול זה משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות העניין ולשיקולים רלבנטיים אחרים, כאשר נאשם יופטר מעונש מאסר בפועל בגין התמשכות הליכים רק במקרים קיצוניים"

בענייננו, אין לבוא אל הנאשם בטרוניה על ניהול ההליך המשפטי. הסתבר, כי ניהול ההליך המשפטי היה נדרש ומתבקש, וכלל לא היה לשווא. עם סיום פרשת ההוכחות (כמעט) נקשרו הצדדים בהסדר טיעון אשר על פיו הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, רזה עד מאוד יחסית לכתב האישום המקורי, אשר הכיל פרשות רבות נוספות.

רק ניהול המשפט הביא לכדי כך שהסתבר כי אין בידי המדינה די ראיות להביא להרשעת הנאשם בפרשות הנוספות אשר הושמטו – וכמי ששמע את ההוכחות עד תום, עלי להוסיף: ובצדק רב – מכתב האישום המתוקן.

אכן הגשת כתב האישום המקורי נדרשה בנסיבות העניין נוכח התשתית הראייתית שהיתה בידי המדינה אותה עת, אך גם בירור האשמה היה נדרש. נכון עשו הצדדים משהשכילו להגיע לכלל הסכמה על כתב אישום מתוקן, המקפל אל תוכו את הגרעין הקשה של האישומים אשר ניתן היה להוכיחם בוודאות של למעלה מספק סביר.

גם בנוגע להתמשכות החקירה אין לבוא בטענות למדינה. המדובר בפרשה סבוכה, עם עדויות וראיות מרובות, ונשקלו נקיטת הליכים גם לגבי חשודים נוספים במשרד החקלאות. כל אלה דרשו שקלא וטריא רבים בטרם הוגש כתב האישום כנגד הנאשם.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה הפשוטה שבסופו של יום הנאשם נותן את הדין על מעשיו 10 שנים לאחר ביצועם – ואין רובצת כל אחריות בעניין זה לפיתחו.

הפסיקה קבעה באופן מפורש כי התמשכות הליכים, לרבות התמשכות הליכי החקירה מהווים טעם טוב להקלה משמעותי בעונש. כך, ברע"פ 8009/10 מיכה זכאי נ' מדינת ישראל (20.01.11). בית המשפט סבר כי יש לתת ביטוי לחלוף הזמן בעת הענישה, שכן עברו כשלוש עשרה שנים לאחר ביצוע העבירות האחרונות. בית המשפט הפחית את עונש המאסר בפועל משנת מאסר אחת לשמונה חודשים והעלה את גובה הקנס ל-40,000 ₪.

ואילו בעניין אבי יחזקאל, בית-המשפט העליון בערעור קבע, כי יש מקום לתת משקל יתר לשיהוי המשמעותי והממושך בהגשתו של כתב האישום. בעניין זה, הופחת עונשו של המערער מ-15 חודשי מאסר בפועל ל-8 חודשי מאסר, כאשר יתר רכיבי גזר הדין, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 108,000 ₪ נשארו על כנם. ר' דבריו של כבוד השופט ג'ובריאן בעמ' 10-8, שם ציין:

"אולם לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, ובין היתר בהגשת כתב האישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין, ודברים אלו נקבעו במשפטנו מקדמת דנא (ראו ע"פ 1/52 דויטש נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"דח, 456, 472 (1954)). "יש להבחין בין מישור קביעת האחריות למישור גזירת העונש" (פרשת הורוביץ, פסקה 336). "בית משפט זה כבר פסק לא אחת, כי עינוי דין כגון זה יש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש, המושת על הנאשם" (ע"פ 786/84 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לט(2), 714, 717 (1987)"

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. מלאכת גזירת העונש המתאים לנאשם במקרה זה הינה קשה וסבוכה במיוחד. זאת נוכח חומרתן של העבירות מצד אחד, אך מאידך נוכח כל השיקולים האחרים, הסבוכים עד למאוד, שפורטו לעיל.

לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה שיש להטיל על הנאשם עונש אחד לגבי כל העבירות.

לאחר התלבטות רבה, ולא ללא היסוס, אני סבור כי עקב כלל נסיבות העניין העונש המתאים לנאשם והמאזן כהלכה בין היבטי הענישה השונים, הוא עונש מאסר בפועל לריצוי במסגרת עבודות שירות, בצירוף קנס משמעותי ביותר.

"עונש זה ראוי ורצוי בדרכי ענישה מתוקנות, שהגורם האינדיבידואלי מהווה בהן מרכיב עקרוני. גם דרך זו עדיין "נושאת היא בתיוג של היותו נדון למאסר", וכל שיקולי הענישה המצויים בעונש המאסר מצויים גם במקרה שעונש המאסר בא לכלל ביצוע בדרך של עבודות שירות, ובראש שיקול ההרתעה, למען יישמעו וייראו – העבריין עצמו ואחרים בכח– ולא יזידון עוד. מיוחדת היא דרך הענישה של ביצוע עבודות שירות, שמגמת השיקום תופסת בה מקום נכבד וראוי"

[ר' ע"פ 1242/90, דנוך נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 322,319 (12.06.91)].

1. נוכח כל האמור, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
   1. 6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, במשטרת רחובות, בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 28.12.2014 בשעה 8.00 במפקדת הממונה על עבודות שירות.ה נאשם מוזהר בזאת כי עליו לרצות את עבודות השירות במלואן שאם לא כן ניתן יהיה להפקיען.
   2. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי למשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה (למעט העבירות בהתאם לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ובהתאם לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970) , ולרבות עבירות מושלמות או עבירות נגזרות אחרות.
   3. קנס כספי בסך של 300,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. ניתן לשלם את הקנס ב – 10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים שתחילתם ביום 1.2.2015 ומדי 1 לחודש. לא יעמוד הנאשם בתשלום כלשהו במלואו או במועדו – תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי ומלא.
   4. אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה - פסילה על תנאי – והתנאי הוא שלמשך 12 חודשים מהיום הנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, או עבירת נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית-המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בנוכחות הנאשם, ב"כ, וב"כ המדינה.